‏הצגת רשומות עם תוויות מלחמה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מלחמה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 9 ביולי 2018

אמרי שפר כ"ו תמוז ה'תשע"ח


ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה. שואלים, הרי זה היה לאחר המלחמה, והיה צריך לכתוב, "הבאים מהמלחמה", ומתרצים, שאפילו שיש מלחמה גשמית, עדיין יש גם מלחמה רוחנית עם היצר-הרע עד סוף ימיו, וזהו שכתוב "הבאים למלחמה" סיימתם את המלחמה הגשמית, אך עדיין אתם במלחמה הרוחנית. )מש"ת(
    בפרשה זו יש רמז על חנוכה, כי המסע ה כ"ה, הוא ח שמונה, רמז לחשמונאים שניצחו בכ"ה בכסלו (הגרי"ח זוננפלד(.
    גנב הזמין פנקס צ'קים וביקש לכתוב מאחורי כל צ'ק תפילת הדרך ולהדגיש את המילים "ותחזירני לשלום"...
    גן חיות: מקום שהוקצה לבעלי חיים כדי ללמוד את מנהגי בני האדם"

ה'הרוג' נעלם (על-פי סיפורו של מנשה ז'נשווילי למיזם של חברת JEM , 'המפגשים שלי ')

חמש המילים שהרבי אמר לו הלמו בראשו כפטישים. "שלח את היין לאבא שלך". נורות אזהרה נדלקו במוחו. מרוב תדהמה נעתקה לשונו. "שלח את היין לאבא שלך!", שב הרבי על דבריו, כמו ממתין לתשובה חיובית. נבוך, הוא לא השיב דבר. כשהרבי חזר ואמר בשלישית: "שלח את היין הזה לאבא!", הוא החל לרעוד בכל גופו.
מנשה ז'נשווילי היה בן ארבע-עשרה כשהוריו שלחו אותו בשנת תשל"ג ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' שבאושן פארקווי ניו-יורק, לא הרחק מחצר הרבי מליובאוויטש. הוריו והורי עוד תשעה-עשר מחבריו, שעלו ארצה מגאורגיה, ביקשו למלט אותם מההידרדרות הרוחנית שסחפה את ילדי העולים בארץ.
המרחק מהמשפחה לא היה קל למנשה הצעיר ולחבריו, אך צוות הישיבה עשה הכול כדי להנעים לתלמידים את השהייה שם. בכל שבת התפללו במחיצת הרבי והשתתפו בכל התוועדות. הם אף זכו למחווה מיוחדת כשנתקבלו ל 'יחידות' עם הרבי כמה פעמים. הרבי התעניין מאוד בשלומם. הנערים חשו את אהבתו אליהם.
זה קרה בשנת תשל"ד, בחג האחרון של פסח. כרגיל, הרבי קיים התוועדות שנמשכה שבע שעות, ובה נשא דברי תורה וחסידות עמוקים. בתום ההתוועדות ותפילת ערבית הבדיל הרבי על היין, והחל בחלוקת 'כוס של ברכה' – מזיגת יין מגביעו לאלפים.
כשהגיע תורו של מנשה הרים הרבי את עיניו והביט בו. חיוך עלה על פניו. כשמזג לכוסו את היין אמר: "שלח את היין לאבא שלך". בכל פעם שמנשה קיבל יין מהרבי, הקפיד לשלוח ממנו לאביו, וגם עכשיו התכוון לעשות כן. מעולם לא אמר לו הרבי במפורש לשלוח מהיין לאביו. לכן חש תחושת חרדה בלבו. עם זה התעודד: אם קרה דבר מה לא טוב, הרי שהרבי כבר טיפל בזה...
מנשה מיהר אל הטלפון הקרוב. להוריו של מנשה לא היה טלפון בבית, ולכן הוא התקשר לביתו של שכן. ברגע שהלה קיבל את השיחה, שאל מנשה: "תגיד, הכול בסדר עם אבא?!".. השכן השיב: "אבא לא בבית".
תשובתו המתחמקת הגבירה את הדאגה בלבו של מנשה. הוא הוסיף ללחוץ על השכן, אך קיבל תשובות מעורפלות. למחרת התקשר שוב, וכך ביום הבא, ותמיד נתקל בהתחמקויות. בשלב מסוים איבד מנשה את סבלנותו. "אם לא תספר לי בדיוק מה קרה לאבי, אתקשר אליך כל דקה. לא אתן לך מנוחה!", איים.
"
עוד מעט יחזור אביך ואתן לו לדבר איתך", הבטיח השכן. מנשה יצא לרחוב, ושם פגש יהודי מישראל ממוצא גאורגי. "ראית בעת האחרונה את אבי?", שאלו מנשה. "כן", השיב הלה, "ראיתיו בשדה התעופה. הוא היה חבוש ביד ובראש".
מנשה נחרד: "הוא הלך על רגליו?". "כן!", ענה האורח, "הכול בסדר. הוא גם עשה לי שלום".
רק לאחר מכן, כשעלה בידי מנשה לשוחח עם אביו, נחשף הסיפור המלא, שהותיר אותו נפעם ונרעש.
זה היה בבוקר אסרו חג בארץ ישראל. דניאל ז'נשווילי, בעל מונית, הסיע את חכם רפאל אלאשווילי, רבם הראשי של יהודי גאורגיה בישראל, ואת רעייתו, לירושלים. הנסיעה התנהלה כשורה.
בעליות לירושלים הופיע פתאום בנתיב הנגדי אוטובוס שדהר במהירות גבוהה במורד הכביש, ונראה היה שנהגו איבד שליטה עליו. דניאל זיהה מיד את הסכנה. הוא עצר את הרכב וצעק לנוסעים לברוח החוצה. בעודו עסוק במילוט הנוסעים לא הספיק למלט את עצמו. האוטובוס פגע במונית בעוצמה, וגלגליו עלו עליה ומעכו אותה לחלוטין.
כוחות ההצלה שהוזעקו למקום חילצו את הנהג שלא ניכרו בו סימני חיים.. הם כיסו אותו בסדין וחשו לטפל בפצועים קל יותר, חכם רפאל ורעייתו, שנפגעו קל ומצבם היה טוב. כשסיימו לבחון את מצבם, חזרו לטפל בפינוי הנפטר. הרימו את הסדין, ונרתעו בבהלה: המת נעלם!
באותה עת התחוללו מאבקים בעניין ניתוחי מתים. בני משפחות דתיות חטפו את גופות קרוביהם, כדי למנוע את נתיחתן. זו גם הייתה סברת אנשי ההצלה בזירה. הם ראו אדם שמתהלך בשטח ושאלו אותו: "אולי ראית את הנהג?".
"
אני הנהג", השיב הלה. המחלצים לא האמינו למראה עיניהם. "לא ייתכן!", השיבו, "הרי כיסינו אותך בסדין!".
בעוד האב מספר לבנו את שאירע,   החל מנשה לתחקר את אביו על השעה המדויקת שבה אירעה התאונה. ההתנגשות אירעה בשעה תשע וחצי בבוקר, שעון ישראל; כך נרשם ברישומי המשטרה ובתיק הרפואי. באותה שעה, בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר בערך, קיבל מנשה את ה 'כוס של ברכה' מהרבי.
מנשה מיהר למצוא נוסע לארץ ולשלוח באמצעותו את היין בעבור אביו. כעבור חודשיים, כשביקר בארץ, שמע מאביו את יתר הפרטים: "התעוררתי כשסדין מכסה את פניי. ברוך ה', אני חי. איך? אינני יודע. גם הרופאים לא מצאו הסבר". באותו יום נסע מנשה עם אביו למוסך בעזה, שבו הוחזק הרכב. המכונית הייתה מעוכה לחלוטין.
דניאל מתגורר בלוד, וזוכה לרוות נחת מנכדיו ומניניו.

החוויה היהודית




יום שני, 18 בדצמבר 2017

אמרי שפר א' טבת ה'תשע"ח



 ''והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם" (מ"ה י"ב). רש"י:
כי פי המדבר אליכם - בלשון הקודש. לכאורה היה צריך לומר "והנה אֹוזניכם שומעות
כי פי המדבר אליכם"? אלא משמע כי לפי ההתנהגות שרואים בבית, ניתן להכיר אם
מדברים רק לשון הקודש... ) כ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט בעל 'חכמת אליעזר' זצללה"ה(

  ''וייגש אליו יהודה ויאמר בי" ר"ת ויאמר יהודה גביע שלך
אצלנו לא ימצא ואם ימצא הוא ודאי דרך הנחה ואם יקניטני אדוני מלחמה
רבה בינינו תהיה

  ''ולא יכלו אחיו לענות אֹתו כי נבהלו מפניו" (מ"ה ג').
מדוע נאמר "מפניו"? אלא שבטי י- ה שהיו כה ישרים וצדיקים, נבהלו
"מפניו", בראותם שהגיעו למדרגה כזאת שלא הכירו את פני יוסף אחיהם, ולא
יכלו להבדיל ולהבחין בין פני יהודי לפני גוי.(הגר"א אנצוג זצ"ל)

יהודי גברא-אלימא דרש מהרב המקומי, תוך איומי סכין, שיחתום על מכתב
המעיד את כשרות המזון שבייצורו. הרב המפוחד החל לכתוב, ופתח במילים "לסדר
'ואחיו מת' עיין רש"י". המעיין אכן יראה כי על דברי יהודה יֶש לָנּו אב
זָקֵן וְיֶלֶד זְקֺנִים קָטָן וְָאחִיו מֵת, פירש רש"י "מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו"...

אלפיים $ (דברים טובים – וירא)
  
נספר כאן מעשה מופלא שספר הגאון רבי שמואל וואזנר שליט"א.
  
יהודי חשוב באמריקה שבנו הגיע למצוות, רצה להעניק לילד מתנה גדולה, והודיע לו
שלקראת יום הבר מצווה שלו הם ייסעו לארץ ישראל, לבית מדרשו של הרב וואזנר
שליט"א, ושם יניח לו הרב את התפילין בפעם הראשונה. הילד התרגש מאד מהמתנה
הרוחנית שיועדה לו, והכין את עצמו היטב לקראת הטיסה ארצה. האבא ספר לילדֹ ו
שהגר"ש וואזנר אמר לו שמספר ימים לפני שהם מתכוננים לצאת מאמריקה, שיתקשר
אליו שנית, כדי לוודא שהכול בסדר, ושלא יגיעו לחנם. האבא כבר רכש את כרטיסי הטיסה
שעלו לו כ 2,000  דולר טבין ותקילין. כשבוע לפני הטיסה מתקשר האב אל הרב, ולתדהמתו הוא שומע
את הגאון האדיר בעל "שבט הלוי" אומר לוֹ : החלטתי שלא כדאי לכם לבוא אלי
לבני ברק, מה קרה לפתע? שאל האב ההמום, הרי הילד כבר מתכונן לכך נפשית זמן רב,
והגר"ש וואזנר מסביר: נכון שיש עניין שבפעם הראשונה שהילד מניח תפילין הוא יעשה
זאת על ידי רב, אבל האם חשבת – אבא יקר, כמה דברים לא טובים עלול הילד שלך לראות
במהלך הדרך הארכה שתעשה אתו מאמריקה עד לארץ ישראל, וכי הצר שווה בנזק המלך, האב
ההמום נסה להסביר לרב שהילד עלול להתאכזב בצורה קשה, וכו', אבל כמובן שכל התירוצים והאמתלות לא הועילו במאומה. שום דבר שבעולם אינו שווה שיקריבו עליו את הנזק שעלול להיות לילד מראית דברים אסורים ,  פסק הגאון שליט"א. והאב המשיך לשאול: ומה אעשה עם שני הכרטיסים שקניתי במחיר של 2,000 דולר? ענה לו הרב בזה הלשון: לך ותקנה מסגרת גדולה ויפה, ותשים בתוכה את שני הכרטיסים , ובראש המסגרת תכתוב באותיות קידוש לבנה:  הקרבנו את שני הכרטיסים הללו שמחירם היה,2,000דולר, על מנת שהבן יקיר שלנו לא יראה דברים אסורים. ואכן הבן הזה גדל לנצורות.


החוויה היהודית


יום רביעי, 23 באוגוסט 2017

נקודה שבועית פרשת "שופטים" ה'תשע"ז


השבת בפרשתנו, פרשת "שופטים", וכן בפרשה הבאה, פרשת "כי תצא", תעסוק התורה במצוות המלחמה וכל העיסוקים הנוגעים בה.
אחד הדברים החשובים שעוסקת בהם התורה היא פניה אישית אל לב הלוחמים: "אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם".
הרבה פרשנים מסבירים "אל תראו" ממש פשוטו כמשמעו, לעמוד חזקים בכל קשרי המלחמה ולבטוח בה', כמו שמסביר בפשטות ספר החינוך: "אל תיראו יש לכל אחד מישראל לשום מבטחו בה' ולא יירא על גופו במקום שיוכל לתת כבוד לשם ברוך הוא ולעמו".
בפסוק שלנו יש ארבע לשונות של צו לא לפחד. רש"י בעקבות דברי חז"ל מפרש שהכוונה לא להיבהל מרעש המלחמה שנעשה על ידי האויב בארבע אופנים כדי להבהיל. אך לעומתו אבן עזרא מפרש שצו התורה הוא לא לפחד בלב מתוך כך לא להתמוטט ולערוק.
העמק דבר מסביר "שאל ירך לבבכם" הוא לעשות לאויב רעה כשהוא נופל בשבי בידנו. ו"אל תראו" מלעשות דבר בפועל ברמה דל פעולת החייל, ו"אל תחפזו" שעל החיילים לא להתנהג בחיפזון ומהירות אלא לחשוב במתינות על כל פעולה, ובנוסף "אל תערצון" לשבור את לב המחנה ולהימסר לידי האויב מפני שזה יחליש את כל המחנה.
הרמב"ם ביד החזקה רואה בצו הזה שלפנינו איסור לאו שלא להירתע במלחמה או לחשוב על שום דבר מלבד ניצחון.
חישול העם וחיזוק כוחו במלחמה ייעשה על ידי כהן משוח מלחמה שהוא בחיר האדם מישראל. עליו לעודד את העם והצבא בדברי עידוד, אמונה וחיזוק.
תחילת דבריו של הכהן יהיו ב"שמע ישראל" שזוהי הקריאה של אחדות הבורא ועל פי הרש"ר הירש בעזרתה מפיחים רוח אמונה בלוחמים שיתלו תקוותם בה' שהוא איש מלחמה.
האברבנאל רואה בדברי הכהן ג' יסודות: א. מחדיר גאווה וכבוד בעם. ב. אתם בחרתם ברצון להילחם לכן אל תיסוגו ואל תחתו מפני כל. ג. אתם קרבים להילחם באויביכם והאויב לא ירחם עליכם אם תיפלו בידו.
מטרת הכהן להחדיר בלוחמים אומץ לב והרבה אמונה שיבינו וידעו שה' הוא הלוחם להם להפיל אויביהם ואף יושיעם באופן פרטי לבל ייפקד איש מהם.
שנזכה שבכל מלחמות ישראל, אם ולכשיהיו, נדבק ונשאף ונכוון ליבנו בגאווה רק לנצח ולגבור על אויבנו ללא מורא ובאמונה גדולה בה'.

שבת שלום ומבורך

תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית



ולע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם


יום רביעי, 16 בנובמבר 2016

נקודה שבועית פרשת "וירא" ה'תשע"ז



בפרשת השבוע, נקרא אודות אחד האירועים המכוננים בתולדות עם ישראל בכלל ובתקופת האבות בפרט: עקידת יצחק.
אברהם, כפי שהזכרנו גם בפרשה הקודמת, הוא היחיד מכל באי עולם שעליו כתבה התורה בלשון "ניסיון": "והאלוקים ניסה את אברהם". 
בניסיון זה של העקידה ניסה אותו ה' בתחילה במידת הדין, ששם נכתב בשם אלוקים, במצוות עשה: "קח נא את בינך... והעלהו שם לעולה", ולאחר שעמד אברהם בניסיון חזר ה' וניסה אותו בשם ה ו י" ה שהיא מידת הרחמים (=האהבה) במצוות לא תעשה: "ויקרא אליו מלאך ה'... אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה", ונמצא אברהם תמים ונאמן לה'.
אברהם במעשיו הקדים את "נעשה" ל"נשמע" והראה הלכה למעשה את מה שנדרש מאדם שעובד את ה' באמת: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".
בכל לבבך- בשני יצריך, יצר טוב ויצר רע; בכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך. ובכל מאודך - בכל ממונך.
לאורך הפרשה מסופר רבות על אירועים שעובר אברהם. בכולם יש פירוט גדול בתורה על מה שנאמר בין האנשים איתם נפגש ובטח מה שאומר אברהם בעצמו.
והנה דווקא באירוע מיוחד שכזה, בדרך לעקידה, מרחק הליכה של שלושה ימים, כאילו שקט. אין כמעט כלל דיבור. רק ביום השלישי למסע אומר אברהם מספר מילים ספורות.
אפילו הרהורים ומחשבות שסביר שעברו בראשו של אברהם בדרך לעקוד את בנו לא כתבה התורה במקרה זה.
על זה כתב הרב קוק: "אי אפשר שיבוארו ויפורשו ויבטאו מצפוני קודש הקודשים הללו". 
לאור זאת הרבו דווקא בעלי המדרש לדבר ולהרחיב ברשות הדיבור גם של השטן, ואין זה משנה אם השטן הוא כינוי למלאך שתפקידו לחפש חטאים או אולי זה כינוי להוויה השוכנת בלב כל אדם והוא הוא יצר הרע הוא מלאך המוות. 
בין כך ובין כך ניצח אברהם את אותו שטן רשע שבא להילחם מולו והפך לראש למאמינים וראש לנאמני ה': "ומצאת את לבבו נאמן לפניך".
שנזכה אנחנו במלחמתנו האישיים מול היצר הרע לעמוד ולנצחו בכל מלחמה שכזו.
שבת שלום ומבורך!


תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית



ע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



יום חמישי, 8 בספטמבר 2016

נקודה שבועית, פרשת השבוע "שופטים" ה'תשע"ו



פרשת השבוע שלנו, פרשת "שופטים", עוסקת בחלקים גדולים בענייני מלחמה. 
הרבה דינים והלכות נפסקות בפרשה שלנו בנושאי מלחמה ובנושאי היוצאים למלחמה. 
שני הלכות חשובות בעניין מעידות עד כמה התורה רגישה גם לשטח או לערים אותם כובשים במהלך הלחימה. 
הדין הראשון נלקח מהפסוק: "כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה שלום" - דווקא בשעת מלחמה כאשר כבשת עיר ההוראה על פי המדרש היא לא להרעיבה ולא להצמיאה ולא להמיתה במיתת תחלואים. 
אין הכוונה שצריך להיכנע אם יש מו"מ על העיר אולם בעת מו"מ אין לנקוט לחצים כלשהם כדי לזרז. אם ייכשל המו"מ או שהאויב כלל לא רוצה בו אז: "ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה" - ואז אפשר גם להרעיבה ולהצמיאה עד שתיכנע. 
הדין השני נוגע דווקא לטבע שבסביבת השטח הנכבש: "כי תצור אל עיר ימים רבים... לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן. כי ממנו תאכל ואתו לא תכרות כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור" - זו פקודה שונה ויוצאת דופן וספק אם הושמעה אי פעם לצבאות כי היא לא קשורה ישירות לצרכי הצבא או הלחימה, ואולי אף להיפך והיא מאיטה את קצב ההתקדמות. 
באיסור זה מביעה התורה את השקפתה על היקום ועל הצורה בה האדם צריך להתייחס אליו: אין להפריע לטבע על כל מרכיביו למלא את תפקידו המוגדר, ואסור לנצל את הטבע לפעולות שנוגדות את המהות המוטבעת בו - תפקיד העץ הוא לתת לנו פירות ולהזין בני אדם ולהעניק לנו חיים וכפי שכתוב במדרש: "שחייו של אדם מן העץ" , ועל כן לא ייתכן שנשתמש בו למטרה הפוכה ולכרות אותו כדי להגביר בכך את המצור על העיר. העץ הוא נותן חיים ולא נשתמש בו לסיבת מוות. 
מהפסוק הזה לומדים הרבה על הלכות "בל תשחית", ההלכות שאוסרות לשבור ולהרוס סתם דברים ודורשות להתחשב אפילו בחייו של פרח. 
ודווקא כאן עוסקים באיסור השחתה כדי להשריש בלב הלוחם שמול ההרס הקיים במלחמה לא הכול מותר למרות התחושה שהכול הפקר, ואין להשחית מעבר לדרוש ניצחון. 
שבת שלום ומבורך!

תודות: לצחי מיכאלי

החוויה היהודית



ע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



יום ראשון, 31 ביולי 2016

אמרי שפר כ"ו תמוז ה'תשע"ו


 אין קיצורי דרך למקומות ששווה להגיע.

     הבעיה המרכזית שלנו במלחמה נגד היצר הרע היא, שהיצר הטוב מבטיח שכרו בעוד מאה ועשרים שנה, קרי, צ'ק דחוי,  ואילו היצר הרע משלם במזומן - כאן ועכשיו!

     "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" (במדבר לג,נב). אף מעל הפנים שלכם תורישו ותגרשו את יושבי הארץ; שתהיה יהדותכם ניכרת גם על פניכם.

     "ויסעו ממרה ויבואו אילימה" (במדבר ל''ג ט') - אפשר לומר בדרך צחות, פירוש הפסוק, שמרירות מביאה לאלימות, כאשר ראינו כי על המדינות בו יאמר, שאותן מדינות שהיו יושביהן ממורמרים, גורם הדבר להתנהג באלימות, ובכל מקום שאתה מוצא מרירות, שם אתה מוצא אלימות, וזהו ויסעו ממרה ויבוא אילימה, (פרפראות פאר פרשת מסעי)

המקרר (קונטרס זכרון "חכמת לב"(
     מיקירי ירושלים היה הגה"צ ר' ישראל שיינקר, בנו של הגאון הצדיק רבי שמואל הלל, איש רב פעלים לתורה וחסד.
     סיפרה אשתו, הרבנית שרה: "אף שברוב השנים חיינו בעניות ובדחקות, הייתה תקופה שהמצב השתפר ואבא הצליח להשיג מקרר לביתנו. דבר שהיה די נדיר באותם ימים. עד אז היינו צריכים ללכת לקנות בלוקים של קרח. לדאוג שהם לא יפשירו ושהמאכלים לא יתקלקלו. הייתה זו הקלה גדולה לבית עם ילדים. היום פריז'דר נראה כדבר המובן מאליו, אי אפשר בלעדיו אבל אז היו אלו ימים אחרים. כמעט לא היו אנשים בשכונתנו שהיה בביתם מקרר.
     ברוך ה', הבית שלנו היה פתוח לכל. השכנים הרגישו כמו משפחה. כאשר אנשים מן השכונה נכנסו וראו שיש מקרר, ממש שמחו "או יופי, ודאי נוכל גם כן להשתמש מעט במקרר שלכם"... אנחנו כמובן ענינו "בוודאי ובוודאי, בשמחה רבה"ואז התחילו להגיע. נשים באו עם בשר כדי לאחסנו בפריזר  .  הביאו דברי חלב .... אמהות שלחו את ילדיהם עם סלים של עופות מן האטליז. פעמים רבות היו גם מבקשים שנזכור להוציא את הבשר שלהם מן ההקפאה בכדי שיפשיר...
     הבית היה מתלכלך מן הסלים שנזלו ומן הבשר שהופשר. מיום ליום התרבו המשתמשים במקרר שלנו. עד שלא היה מקום למוצרים שלנו, פשוט מאד, הוא שימש רק את תושבי השכונה... אתם חושבים שהצטערנו על כך? מה פתאום, אבא קרן מאושר.  הוא היה אומר לי: "אהה, ברוך ה', כזה חסד!" ומוסיף ואומר: "אשתי היקרה, ילדי היקרים, אנחנו ברוך ה' הסתדרנו עד עכשיו מצוין וכך נוכל להסתדר הלאה, אבל כמה אנו צריכים לשמוח שהקב"ה נתן לנו אפשרות שנוכל לעשות חסד כזה, להקל מעט על משפחות מהקושי שלהם!" 

חוויית השבוע שלי

קיצורי דרך,בעיה,מלחמה,מאה ועשרים שנה,צ'ק דחוי, משלם במזומן,דרך צחות,מרירות,אלימות,פרפראות פאר,

יום רביעי, 27 ביולי 2016

נקודה שבועית, פרשת השבוע "מטות" ה'תשע"ו



לאורך דורות רבים יש דיונים בעניין היורדים מן הארץ.
בפרשת השבוע שלנו, פרשת "מטות", אנו קוראים על היורדים הראשונים. למעשה הם ירדו מהארץ עוד בטרם עלו אליה. שניים וחצי השבטים: ראובן, גד וחצי שבט מנשה ביקשו ממשה, עוד כשהיו בצד המזרחי של הירדן, שלא לעבור עם כולם ולהיכנס לארץ ישראל אלא להישאר שם בנחלתם, והמניע שלהם היה מפתיע באותם הימים- משום אהבת ממון:
"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד, ויראו את הארץ... גלעד והנה המקום מקום מקנה. ויבואו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה... הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה" - המילה הבולטת בפסוקים אלה היא "מקנה", ללמד אותנו שהמקנה הרב שזכו בו הוא מה שהכתיב את התנהגותם והיה המניע לרצון שלהם להישאר בצד המזרחי: "ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך ייתן את הארץ הזאת לאחוזה, אל תעברנו את הירדן".
משה מאזין לבקשתם היטב ובעיקר למילים החשובות שלהם בנושא: "וייגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו" - ואולם משה עונה להם באותו הנוסח רק עם שינוי קל: "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם" - אהבתם הגדולה לממון שלהם הפכה אצלם את הטפל לעיקר ואת העיקר לטפל וכעת ערך הצאן שלהם גבר על ערך בניהם ולכן משה משנה להם בחזרה את סדרי העדיפויות הרצויות שקודם ילדיהם יהיו החשובים.
או אז קבע להם משה תנאי: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?"
בני השבטים האלה יזכו בנחלה אם יתגייסו לצבא שעתיד לכבוש את הארץ ורק אז ישובו לנחלתם בצד המזרחי של הירדן.
14 שנים היו שותפים שבטים אלה לכיבוש הארץ אולם למרות מסירות הנפש שלהם לא נמחק המניע לכל העניין והוא אהבת הממון. זה הטביע בהם ריחוק מה מארץ ישראל, מקדושתה והשפע הרוחני שלה.
אף בתלמוד  העניין מוזכר: "אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחיבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים" - במאורעות ההיסטוריים שזורים זה בזה ויש בהם השפעה אחת על השנייה.
הם מלמדים אותנו שהפורענות שהביאה לחורבן ארץ הראובני והגדי לאחר מאות שנים נזרעה בבקשה ההיא לא לעבור את הירדן, ולכן הם גלו ראשונים.

השיעור העיקרי הנלמד מפרשה זו הוא שתמיד כדאי לעשות אבחנה מהו העיקר ומהו הטפל ולא לערבב ביניהם. שנדע לשים דגש ולהעמיק במחשבה על הדברים החשובים והמהותיים ביותר בחיינו!
שבת שלום ומבורך!



חוויית השבוע שלי
תודות : לצחי מיכאלי
ע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם




יום ראשון, 22 בנובמבר 2015

אמרי שפר י"א כסלו ה'תשע"ו



התקין עצמו לתפלה לדורון ולמלחמה, שואלים אם התקין עצמו להתפלל מה צריך עוד לדורון ולמלחמה, ומתרצים שצריכים לילך בדרך הטבע ולתת מתנות, ורק צריכים להתפלל שיעזרו המתנות וגם שיצליח במלחמה.

     ויאבק איש עמו עד עלות השחר. עלות השחר מרמז על הגאולה, לרמז שתהיה מלחמה עם הרע עד הגאולה, כמו שאנו רואים שיש תמיד רעות וצרות השם ירחם.

     ויהי לי שור וחמור. איך יכול יעקב להתגבר על עשו ולבן, אלא שהיו חשובים אצלו כמו שור וחמור, ולכן לא התפעל מהם.

אני והאור  (אז נדברו, גליון 246)
     הלכתי פעם למסלול לילי בעמוקה... חושך מצרים... עלטה גמורה... שום דבר מעניין לא ראיתי. רק פנס שהראה לי איפה יש סלעים... ולאיפה לא הולכים... התאכזבתי מאוד... אמרו לי שזה מסלול מדהים .. . אמרו שיש פה נוף מרהיב... אמרו שיש צוקים... יש עצים ... ושום כלום !!! רק סלעים ופנסים... והנה!!!! לפתע!!! באמצע הטיול...  פתאום התחילה להתנוצץ לנגד עינינו בריאה מופלאה... צוקים אימתניים... עצי לבנון אדירים... שמים תכולים ... ונוף מרהיב מאין כמוהו... וכל זה התרחש תוך רבע שעה... תנחש מה קרה ??? פשוט הגיע עלות השחר!!! התחילה הזריחה!!!! כעת שים לב: שום דבר חדש לא התחדש פה ... לא הגיעה פתאום משאית והנחיתה פה עצים... לא הגיע צייר ועיצב פה תמונה של נוף... לא !! הכל כבר היה !!! הנוף כבר היה... הצוקים היו... העצים המדהימים היו... השמים היפים היו.. הכל היה גם היה!! רק מה היה חסר??? אור!!!! מה שעד עכשיו הפריד בינינו לבין כל היופי הנפלא הזה... זה היה בסך הכל אור!!! רק הגיע האור ... והנה הכל כאן!!!! הכל מושלם!! כל היופי משתרע לפנינו כעת ועכשיו במלא הדרו .. ---
     אנחנו כעת נמצאים בגלות... כשאנחנו מנסים לדמיין את הגאולה... זה נשמע לנו משהו אחר.. עולם אחר... מושגים אחרים .. עצים מחייכים.. דובים לבנים .. עננים מדברים ... מלאכים פורחים . לא!! לא צריך להגיע לכל זה!!! זה יראה בדיוק כמו המסלול הלילי בעמוקה ... כמו שבאותו מסלול זה לא שפתאום נולדו עצים... זה לא שפתאום צץ נוף... הכל היה!! רק מה ?? היה חסר אור!! וברגע שהגיע האור..  בסך הכל התגלה לנו מה שכבר יש פה!!!! מה שכבר היה גם לפני כן!!! זה בדיוק מה שיקרה כשיבא המשיח... ותזרח לו השמש!!! הדבר היחיד שיתחדש זה השמש!!! הדבר היחיד שחסר לנו זה אור!!! חוץ מאור הכל כבר נמצא ... 
חוויית השבוע שלי



יום שני, 17 באוגוסט 2015

אמרי שפר ג' אלול ה'תשע"ה




אמר הרה"ק ר' דוד מקוצק זי"ע מי האיש הירא ורך הלבב (כ, ח). פירוש רש"י הירא מעבירות שבידו. מי שחושב תמיד על עבירות שבידו, עד ששוקע בעצבות גמורה, וממילא אינו יכול לעשות טוב, איש כזה אינו רשאי לילך למלחמה.

     הר״ר חיים ברלין ז״ל זכה ללמוד מהגרי״ז מבריסק זצ״ל אופן עשיית גורל הגר״א, פעם שאל את הגרי״ז האם עשה כבר פעם גורל זה, ואמר שעשה פעם אחת, ועלה לו הפסוק 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'.

     וכסף וזהב לא ירבה לו. למען ילמד (יז, יז – יט). כסף גורם לביטול תורה, לכן אומרת התורה, לא ירבה לו כסף וזהבלמען ילמד, שיוכל לשבת במנוחה וילמוד.

     וקרא בו כל ימי חייו (יז, יט). - פי' החתם סופר פירוש בספר תורה יקרא המלך כל קורות ימי חייו. הכל יקח מן התורה.

הרועה, הגדי ובאר המים (פרפראות וגימטריות, עלון 107)
     פעם היה רועה צאן פשוט, ועבודתו של רועה צאן כידוע כרוכה במסעות עם העיזים והכבשים באחו. באחת הפעמים בהן יצא אל השדה, נפל אחד הגדיים שלו אל באר מים. רחמיו של רועה הצאן נכמרו ולמרות הסכנה הוא השתלשל בחבל מטה אל הבאר על מנת לחלץ את הגדי המסכן. בעודו רותם את הגדי לחבל, הבחינו עיניו במעט האור שחדר לבאר, בשקיק קטן שנח על סלע לצד המים. הוא פתח את השקיק אבל עיניו לא הצליחו להבחין בתוכנו. כשעלה מעלה עם הגדי, פתח שנית את השקיק ושפך את תוכנו על משטח סלע גדול שהיה באזור. לתדהמתו, אור השמש נשבר למיליון רסיסים קטנים ולאט אט התחוור לו מה גדול האוצר שמצא וכי חייו השתנו לבלי הכר.
     כאשר חזר עם העדר, ניגש רועה הצאן הפשוט למומחה, אשר הסביר לו כי היהלומים מאוד גדולים ונדירים בצבעם והעריך את שווים בכמה עשרות מיליונים. האיש הפך בן-רגע מרועה צאן שעיסוקו בעזים וכבשים, למיליונר.
     לרועה הצאן המיליונר היו המון חברים והוא תמיד נהג להזמינם לקפה בערבים, אך מאחר והתעשר, הפך את הנוהג מקפה לארוחות ערב כיד המלך. בתום כל ארוחה, הבחינו חבריו בנוהג שלא היה ברור להם. המיליונר הטרי היה ניגש הצידה, פותח קופסת גפרורים קטנה ומריח את תוכנה. חבריו ביקשו לדעת מה הוא מסתיר בתוך הקופסא אבל רועה הצאן מאן לומר להם... כך חזר הדבר על עצמו ערב אחר ערב עד שבאחת הארוחות בה חגגו את יום הולדתו של אחד החברים, מצב הרוח עלה עם כל כוס יין ולבסוף שעה המארח להפצרותיהם של חבריו ופתח בפניהם את הקופסא הקטנה. הם נדהמו גלות כי בתוך קופסת הגפרורים נחה לה פיסת צמר קטנה... חבריו היו מבולבלים מאוד ואמרו לו: "בכל יום אחרי ארוחת מטעמים דשנה אתה ניגש כדי להריח את הסירחון של הצאן? מה הסיבה לכך? הרי איש עשיר אתה וימי רעיית העזים והכבשים מאחוריך"... ענה להם המארח: "בדיוק זו הסיבה ידידי. אני מריח את הצמר על מנת שלעולם לא אשכח מהיכן הגעתי, ושהכסף לא יעביר אותי על דעתי וישנה אותי".
     מוסר ההשכל -החיים הם גלגל, פעם אנחנו למטה ופעם למעלה, אבל גם כאשר מזלנו מאיר לנו פנים, אסור לנו לשכוח את העבר שלנו. "דע מאין באת..."

חוויית השבוע שלי






יום שבת, 15 באוגוסט 2015

אמרי שפר א' אלול ה'תשע"ה




   ''מלחמה היא הידע להרוג בגדול ולעשות בתהילה דבר שאילו נעשה בקטן היה מוביל אל עמוד התלייה."

     "מלמד מומחה מרבה לשתוק - כי את רשות הדיבור הוא מוסר לתלמידיו". (רבי חיים יהודה יעקובזון)

     מנהג היה לו לאחד מחסידיו ממושב יסודות להביא מדי שנה מספר אתרוגים מהודרים לבית רבנו הקדוש זיע"א, והרבי בחר את המהודר שביניהם, באחת השנים לאחר שבחר רבינו אתרוג מובחר, קם מהשולחן ופנה לחדר הסמוך כדי להביא את התשלום בעבור האתרוג, התפלא החסיד מאוד, שכן שולחנו של הרבי מלא וגדוש היה בכספי פדיונות, ומדוע קם להביא כסף אחר? רבנו שהבין את תמיהתו, נענה ואמר "א מצווה קויפט מען מיט כאשרע געלד נישט מיט קיין געלד פון צרות ישראל," (מצווה קונים בכסף כשר ולא בכספי צרות ישראל).

     "מן השמים ניתנה לאדם בחירה חופשית, אבל מי שמשתוקק כי יכפוהו למעשים טובים – עושים לו כבחירתו וכופים עליו את הטוב, וגם זה בכלל הבחירה החופשית" (בעל ה'שפת אמת')

הרווארד וסטאנפורד (סיפור אמיתי ע"י מלקולם פורבס)
     זהו סיפור אמיתי מעניין ומיוחד לאותם מאתנו הממהרים לשפוט אנשים ממראה ראשון.
     אישה בלבוש פשוט ובעלה, אף הוא בחליפה פשוטה, ירדו מהרכבת בבוסטון ופסעו ללשכתו של נשיא אוניברסיטת הרווארד, ללא קביעת כל פגישה מראש. המזכירה, בקלות רבה, יכלה להבחין שלאנשים פשוטים ועניים אלה אין כל עסקים בהרווארד וקרוב לוודאי שגם לא מגיע להם להיות בקמברידג` (העיר בה נמצאת אוניברסיטת הרווארד).
     "אנו מבקשים לראות את נשיא האוניברסיטה", אמר האיש בקול רך. "הוא עסוק ויהיה עסוק כל היום", סננה המזכירה בשפתיים קפוצות. "אנו נחכה שיתפנה", אמרה האישה.
     במשך שעות המזכירה התעלמה מהם, מקווה שהזוג בסופו של דבר ילך. אבל הם לא הלכו ותסכולה של המזכירה הלך וגדל. לבסוף היא החליטה להפריע לנשיא. "אולי אם תראה אותם לדקות מעטות, הם יעזבו", היא אמרה לו. הוא נאנח בכעס ובמנוד ראש הסכים. הוא יצא לקראת הזוג.
     אמרה לו האישה: "בננו למד בהרווארד במשך שנה. הוא אהב את המקום והיה מאד מרוצה כאן. לפני כשנה הוא נהרג בתאונה. בעלי ואני היינו רוצים להקים כאן יד לזכרו, במקום כלשהו בקמפוס".
     הנשיא לא התרשם מדבריה. יתרה מזו, הוא אפילו היה בהלם. "גבירתי", הוא אמר בזעף "איננו יכולים להקים אנדרטה לכל אדם שלמד כאן ונפטר. אם היינו עושים כך, המקום היה נראה כמו בית קברות". "הו, לא" הסבירה האישה במהירות "איננו רוצים להקים אנדרטה. חשבנו אולי לתת בנין שלם להרווארד".
     נשיא האוניברסיטה פלפל בעיניו, הביט בהם ואמר כמעט בקול צעקה: "בניין? יש לכם צל של מושג כמה עולה להקים בניין? השקענו לאחרונה 7.5 מיליון דולר בהקמת הבניין לפיסיקה, כאן בהרווארד". לרגע הייתה האישה שקטה. הנשיא היה מרוצה. סוף, סוף הוא יוכל להיפטר מהזוג הזה. ואז פנתה האישה לבעלה ואמרה בניחותא: " זה כל מה שעולה להתחיל אוניברסיטה? למה שלא נקים פשוט אוניברסיטה משלנו?" בעלה הנהן והניד בראשו בהסכמה.
     פניו של הנשיא נפלו במבוכה רבה.
     גברת ומר סטאנפורד קמו והלכו לדרכם. הם נסעו לפאלו אלטו, קליפורניה, שם הם הקימו וייסדו אוניברסיטה הנושאת את שמם, אוניברסיטת סטאנפורד הידועה, כיד זיכרון לבן, שהרווארד לא התייחסה אליו יותר.
     אתה יכול בקלות לשפוט את אופים של אחרים ע"י איך שהם מתייחסים לאלה שהם חושבים שלא יוכלו לעשות מאומה עבורם.



 חוויית השבוע שלי