אמרי שפר כ"ו אייר ה'תשע"ח

 אין לך מידה רעה יותר בעולם מהנאת ה 'בילוי'. שכן דבר פשוט הוא אצל כל בעל שכל, שאין לך דבר יקר יותר מן הזמן. אפילו חולים על ערש דווי מחוברים למכונות בכדי להרוויח עוד קצת זמן. ואדם שאוהב 'לבלות', כשמו כן הוא, הוא פשוט משחית ומבלה את המתנה הכי יקרה שהקב"ה נתן לנו – הזמן! (רבי משה פיינשטיין זצ"ל)

     באליה רבה (סי' כ"ה) הביא הטעם שבתפילין של ראש עושים ארבעה בתים פרודים ובתפילין של יד הוא בית אחד שכל ארבע פרשיות בתוכו. משום שבראש מרוכזים ארבעה חושים, ראיה,שמיעה, דיבור, טעם וריח, וצריך לשעבד כל חוש לכשעצמו לעבודת הבורא, ומניחים על מקום המוח ששם מרוכזים כל החושים. אבל של יד יש בו רק חוש אחד והוא חוש המישוש, לכן עשוי בבית אחד.

     בשיבולי הלקט (עניין שבת בימן ע"ז) כתב מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל למה קוראים בשבת בתורה שבעה, שאם יארע לו אונס לאדם שלא בא לביה"כ כל שבעת ימי השבוע ולא שמע ברכו,יאזין מפי הקורין שבע פעמים ברכו ויוצא ידי חובתו.

     גם לגברים וגם לנשים ניתן כוח התפילה. אך הכוח המיוחד של הנשים בתפילה הוא כוח הבכייה. "היזהרו בנשותיכם שדמעתן מצויה". התכונה הרגשית והנטייה לבכי, נועדה לתפקיד הקשה של פתיחת שערים ע"י דמעות.

     דאגות לא מסלקות את בעיות המחר, דאגות פשוט מסלקות את השלווה של היום.

     החוכמה היא בתו של הניסיון (ליאנרדו דה וינצ'י)

     הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם. אל תקראי "בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם" אלא " בּוֹנוֹת ירושלים", אומר ה"אור החיים". את בונה את העיר היפה הזו. בצעדיך, בהלִיכתך, בהלכוֹתיך, שאת כל כך מקפידה לשמור עליהן.

     כותב השלה"ק (מסכת תמיד פרק נר מצוה צ"ה) הבטחה למי שרוצה כי תפלתו תתקבל בשמי מרום ותעשה רושם וזה לשונו הק' "והנה הקרה ה' לפני דרך נכון דרך עולה בית אל, הבא בסוד ה' ונתגלה לו תעלומות חכמה אז ידע ויבין שהדברים יעשו רושם למעלה מעלה ואשריו ואשרי חלקו" והם עשרה פרקי תהילים שנתגלה מה שכתוב זה מאות בשנים בספר השל"ה הקדוש גודל מעלת אמירת עשרה מזמורי תהלים לפי סדר מסוים שהם:

ע"ט, פ', קל"ז, כ"ה, נ"א, צ', פ"ט, צ"ח, ק"ז, צ"ו,

ולאחר אמירת המזמורים לפי הסדר כתב לומר הפסוקים:

"והיתה לד'....והיה.....אחד, שמע ישראל....., ברוך שם...... 

החטוף (בית זכריה, עלון 154)

     ביום חמישי כ"ז בשבט תש"ם, התקבלה שיחת טלפון בהולה בבית הבבא סאלי זצ"ל. מעבר לקו היה יהודי מארגנטינה שביקש את עזרת הרב למקרה זה עתה לידידו הטוב.  סיפר שהנער ישראל, בנו של שאול סתהון דבאח, מעשירי היהודים בארגנטינה, נחטף. אבי הנער תומך בלומדי תורה ורודף צדקה וחסד. וסבו, הגאון רבי דוד סתהון דבאח זצ"ל, בעל 'יעלה הדס' , ממקימי עולה של תורה בארצו.  שמע הצדיק והרכין ראשו בדומיה. שהה כך שעה קלה, נשא ראשו ואמר "החוטפים יתפסו, והוא ישוחרר בשלום!" והוסיף: "חינם אין כסף!"

     חלפו ימים ושבועות, כל חודש אדר חלף, ומהחטוף לא נשמע דבר, עקבותיו נעלמו, לדאגת לב הוריו.  בראשית חודש ניסן טס אביו במיוחד לארץ הקודש. ביום ראשון, ו' בניסן, בא אל הצדיק להעתיר לשלום בנו. אמר לו הצדיק: השולחן ערוך הוא ספר הלכה, להורות את המעשה אשר נעשה. ונכתב בו: שבת שלפני פסח קורין אותו 'שבת הגדול' מפני הנס שנעשה בו. יש כאן אפוא הוראה לדורות שיום זה מסוגל לנסים ולישועות". והבטיח: "בשבת הגדול ישוחרר הבן, חינם אין כסף"!

     מעודד חזר האב לבואנוס אירס ומבנו אין סימן חיים.  ערב שבת הגדול, י"ב בניסן, צלצל הטלפון בבית העשיר. החוטפים הודיעו שהבן בידם ונקבו בסכום רב. אם ישולם הכופר – ישוחרר הבן. המסכימים אתם? ההסכמה נתנה. " אם כן, מחר יבוא אחד מכם למקום פלוני, לבוש בחולצה בצבע פלוני, ובידו מזוודת הכסף. לאחר שנקבל את הכופר, ישוחרר החטוף. אך את תודיעו על כך למשטרה – מות ימות!"  

     אמנם הם זכרו שהצדיק הבטיח שישוחרר בלא כופר, אך הם חששו להסתכן בעניין ספק פיקוח נפש. משום כך. אף לא הודיעו למשטרה.  דוד, אחי החטוף, השיג חולצה בצבע הנקוב וצויד במזוודת הכופר. הלך למקום המפגש, כיכר הומה אדם, והמתין שייגשו אליו, שייקחו מידו את המזוודה.  אך דבר אחד הוא לא העלה בדעתו, הוא לא ידע שהמשטרה מאזינה לטלפון בביתם, ושמעה כמותם על דרישת הכופר ועל כן היא הכינה מארב. השוטרים הבחינו בשני החוטפים העושים דרכם לעבר האח המצויד במזוודת הכסף ויצאו לקראתם. הבחינו השנים בשוטרים ונמלטו. ראה דוד וחשכו עיניו. החוטפים יסיקו שהם הזעיקו את המשטרה ויממשו את איומם. הוא לא העז לשוב הביתה ולספר את מה שאירע. בטוח היה שהוריו לא יעצרו כח לשמוע את הבשורה, עמד כך בשמש הקופחת ובידו המזוודה. השוטרים עמדו אף הם נבוכים. טרפם נשמט מידם. האחד נבלע ברחובות הכרך, והשני חמק לבית קפה סמוך. נכנס לחדר השירותים ופשט את אפודתו בה ראוהו השוטרים. הוא חלף על פניהם, עמד בתחנת האוטובוס והמתין בקור רוח.

     האוטובוס הגיע. לפתע הבחין אחד השוטרים שהעולה לאוטובוס טורח להכניס את חולצתו למכנסיו. התעורר חשדו: אולי אחד החוטפים הוא, שבחפזנותו לפשוט את אפודתו יצאו כנפי חולצתו. מיד רץ ועצר את האוטובוס, הוריד ממנו את הנוסע ולקחו לתחנת המשטרה. כעבור שעה וחצי של חקירה לא מעודנת נשבר החוטף והסגיר את חבריו. חולית שוטרים יצאה למקום מחבואם.  ודוד... עודנו עומד בכיכר והמזוודה בידו. אינו יודע מה לעשות... לבסוף החליט לפנות לתחנת המשטרה להיוועץ בשוטרים. כשהגיע, מצא שם את... אחיו החטוף, ששוחרר כעבור חמישים ושישה ימי כליאה בתנאים מחפירים. בשבת הגדול, בלא תשלום כופר...

"והגדת לבנך"  (האמנתי ואספרה(

     אדר תש"ה – 1945 למניינם. מחנה הריכוז 'ברגן בלזן' בתוך התופת הנורא מבקש האדמו"ר מבלוז'וב זי"ע לאפות מצות! לא בהסתר אלא באופן גלוי ורשמי הוא פונה אל מפקד המחנה הצורר יוזף קרמר ימ"ש, ומבקש ממנו לאפשר לו לאפות מצות. בזמנים אלו על בקשה זו היה מגיע עונש מוות מידי משלוש סיבות: א. עצם הרעיון לאפות מצות במקום נורא זה. ב. לומר את הרעיון בקול. ג. מפני שהוא גם עומד לבצע זאת. למרבה הפלא מפקד המחנה לא הרגו, אלא ענה שעל בקשה כזו צריך לקבל אישור מהמפקדה הראשית בברלין. כעבור שלושה שבועות, ערב פסח, הגיע מברק מברלין המאשר את הבקשה! המפקד שאל את הרבי מה נדרש למבצע זה והרבי ענה בביטחון מלא שהוא וקבוצתו מונים כארבעים איש והם זקוקים לשק של קמח, מעט מים, תנור אפיה ועצים. נתן לו המפקד אישור לבקשה. לא היה מאושר מהרבי וקבוצתו למול הנס המתרחש לעיניהם. בשירה והלל שינסו מותניהם לאפיית 'מצות מצווה' באותו ערב פסח, בתנאים נוראים אלו.

     והנה פתאום, נכנס בחמת זעם הצורר מפקד המחנה בצרחות ובקללות תוך שהוא בועט בתנור האפייה, שופך את הבצק והקמח לארץ, ואת המצות היחידות שכבר יצאו מהתנור האפייה רמס ברגליו הגסות עד דק, ניגש אל הרבי והפליא בו מכות עד זוב דם, הוא זעק בטירוף : 'מנוולים, אתם לא מתביישים? אנחנו נותנים לכם 'הכל' ואתם ככה בוגדים בנו? התברר לאחר מעשה שהגרמנים גילו תוך כדי אפיה שיהודים מתוך המחנה הכינו מכתב שיועד לשווייץ, שבו מפורטת הזוועה הנוראית המתרחשת במחנה. כגודל הציפייה כך האכזבה, הקבוצה כאבה עד כלות הנפש, אך דווקא הרבי היה מאושר ביותר,  מפני שתוך כדי המכות שקיבל, הצליח לחטוף חתיכת מצה בגודל מטבע ואותה שמר בידו. עם צאת הצורר מהמקום, ניער הרבי את עצמו, ואמר לבני הקבוצה: 'לא יעזור להם. הלילה נערוך כאן בבלוק את ליל-הסדר - על אפם וחמתם.

' ליל-הסדר'. סביב הרבי התאספו הסחופים והדווים, על השולחן היו זכר לארבע כוסות, משקה דלוח שהגרמנים התעקשו לקרוא לו קפה... להגדה שימש הרבי שידע את ההגדה בעל פה, מצה בגודל מטבע שנשארה לפלטה הונחה בחרדת קודש, ומרור היה להם בשפע... פניו הקדושות של הרבי מאירות באור מיוחד, והוא מתחיל בשמחה את הקידוש, כאילו נמצא על שולחנו הטהור בימים הטובים.  הרבי סיפר את סיפור יציאת מצרים, וכשהגיע הרגע לברך על אכילת מצה, לא היה ספק לנוכחים שהרבי הוא זה שיברך ויזכה לאכול את המצה בזעירה הזו, כי הלא מסר נפשו עליה בבחינת 'בדמייך חיי'. לפתע פתאום התרוממה אחת מהנשים ואמרה בהתרגשות: 'הלילה הלא הוא ליל-הסדר, פסגתו היא קיום מצות "והגדת לבנך". נמצא עמי בני הקטן, והוא הילד היהודי היחיד כאן! אני מציעה שהוא זה שיאכל את המצה כי זוהי הדרך הטובה ביותר להמחיש לו את "והגדת לבנך" במקום נורא זה. הרבי הסכים ובחרדת קודש קרא לילד והעניק לו את המצה. הילד בעיניים נוצצות מהתרגשות בירך ואכל את המצה, לדמעותיהם של הסובבים כולם.

     הרב מרדכי נויגרשל שליט"א, סיפר סיפור זה בדרכי פולין האבלות לקבוצת מורות חשובות בבית יעקב וכשסיים לספר, קמה גב' מ. אלתר ואמרה: 'כבוד הרב,  אני אמשיך את הסיפור. האישה שסיפרת עליה היא דודתי. לכשהסתימה המלחמה, הרבי מבלוז'וב הגיע בנסי ניסים לארה"ב, כך גם אותה אישה ובנה, היא לא הכירה שם איש מלבד את הרבי. יום אחד הגיעה אל בית הרבי ובקשה להיוועץ עמו ושאלתה בפיה: הציעו לה הצעת שידוך של יהודי בשם הרב ישראל שפירא. היא לא יודעת מאומה על האיש ומבקשת לשאול את הרבי אודותיו. הרבי הכירו היטב, מפני שאדם מכיר את עצמו ... מתברר שאותה אישה הכירה את הרבי בתוארו אך לא בשמו הפרטי. ענה לה הרבי: 'חושבני שכדאי לך להיפגש עמו, מה יש לך להפסיד... '.  היא באה לפגישה וגילתה שהיועץ ומושא הייעוץ זהים הם... הם נישאו במזל טוב. היא נהייתה לרבנית מבלוז'וב ובנה הילד משמש כיום כרבי מבלוז'וב שליט"א ומנהיג את עדתו בארה"ב. כששאלו את הרבי מדוע בחר להינשא לה, ענה: 'אישה בעלת תעצומות נפש כאלו, בתוך התופת הנורא של 'ברגן-בלזן', מקום שחיי אדם שווים כקליפת השום, כשהיא אינה יודעת אם היא ובנה יחיו עוד יום אחד, ובכל זאת מנצלת את ההזדמנות - לקיים את מצות "והגדת לבנך" - שזה כל מעיינה! אישה כזו, זכות היא לי להינשא לה, ילד של אימא כזו, חפץ אני לגדל בביתי! 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

נקודה שבועית פרשת "וירא" ה'תשע"ז

בפרשת השבוע, נקרא אודות אחד האירועים המכוננים בתולדות עם ישראל בכלל ובתקופת האבות בפרט: עקידת יצחק.
אברהם, כפי שהזכרנו גם בפרשה הקודמת, הוא היחיד מכל באי עולם שעליו כתבה התורה בלשון "ניסיון": "והאלוקים ניסה את אברהם". 
בניסיון זה של העקידה ניסה אותו ה' בתחילה במידת הדין, ששם נכתב בשם אלוקים, במצוות עשה: "קח נא את בינך... והעלהו שם לעולה", ולאחר שעמד אברהם בניסיון חזר ה' וניסה אותו בשם ה ו י" ה שהיא מידת הרחמים (=האהבה) במצוות לא תעשה: "ויקרא אליו מלאך ה'... אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה", ונמצא אברהם תמים ונאמן לה'.
אברהם במעשיו הקדים את "נעשה" ל"נשמע" והראה הלכה למעשה את מה שנדרש מאדם שעובד את ה' באמת: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".
בכל לבבך- בשני יצריך, יצר טוב ויצר רע; בכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך. ובכל מאודך - בכל ממונך.
לאורך הפרשה מסופר רבות על אירועים שעובר אברהם. בכולם יש פירוט גדול בתורה על מה שנאמר בין האנשים איתם נפגש ובטח מה שאומר אברהם בעצמו.
והנה דווקא באירוע מיוחד שכזה, בדרך לעקידה, מרחק הליכה של שלושה ימים, כאילו שקט. אין כמעט כלל דיבור. רק ביום השלישי למסע אומר אברהם מספר מילים ספורות.
אפילו הרהורים ומחשבות שסביר שעברו בראשו של אברהם בדרך לעקוד את בנו לא כתבה התורה במקרה זה.
על זה כתב הרב קוק: "אי אפשר שיבוארו ויפורשו ויבטאו מצפוני קודש הקודשים הללו". 
לאור זאת הרבו דווקא בעלי המדרש לדבר ולהרחיב ברשות הדיבור גם של השטן, ואין זה משנה אם השטן הוא כינוי למלאך שתפקידו לחפש חטאים או אולי זה כינוי להוויה השוכנת בלב כל אדם והוא הוא יצר הרע הוא מלאך המוות. 
בין כך ובין כך ניצח אברהם את אותו שטן רשע שבא להילחם מולו והפך לראש למאמינים וראש לנאמני ה': "ומצאת את לבבו נאמן לפניך".
שנזכה אנחנו במלחמתנו האישיים מול היצר הרע לעמוד ולנצחו בכל מלחמה שכזו.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

ע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

נקודה שבועית פרשת "לך לך" ה'תשע"ז

בסוף הפרשה הקודמת, פרשת "נח", נפגשנו לראשונה באברם. 
בפרשת השבוע שלנו, פרשת "לך לך", מצווה אברם מיד בפתיחת הפרשה בציווי אלוקי לקום וללכת מבית אביו וממולדתו אל ארץ כנען.
במסכת אבות נכתב: "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם. להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום".
אברהם הוא היחיד בתורה שעליו נכתב לשון ניסיון: "והאלוקים ניסה את אברהם", על זה אמרו חז"ל שהקב"ה מנסה דווקא את הגדולים שבאדם, וברור שהניסיונות הללו טומנים בחובם עינויי גוף ועינויי נפש, וכל מטרת הניסיון מאת ה' הוא לראות כיצד ינהג האדם המנוסה. 
במקרה של אברהם מתקיים גם הרצון להראות לכל העולם מה ראה ה' לבחור באברהם ובזרעו אחריו "לעם עולם" ובאברהם עצמו להיות אב המון גויים.
גם אברהם וגם כל אדם שעומד תחת ניסיון, קטן כגדול, מתחסן במהלך הניסיון מבחינה אמונית כנגד כל הפיתויים והקשיים שיש בדרך.
אם נבחן היטב נראה שאפילו בחיי היום יום הפשוטים שלנו אנו עומדים בניסיונות רבים: כעסים על הסובבים אותנו כמו בני זוג, ילדים, שכנים, עבודה וכו, וכן ניסיונות שונים ומגוונים שנקרים לפנינו לאורך היום.
דווקא אז, בניסיונות הלכאורה קטנים הללו, כל אחד ואחת מאיתנו עומדים למבחן. זהו מבחן עצמי על איך נתמודד ונעבור את המשבר הרגעי הזה. האם ניקח נשימה עמוקה ונעבור בשלום וברוגע או שמא ניתן לכעס וליצר לגבור עלינו ולהביא אותנו לידי כישלון.
לא סתם מיד אחרי ברכות השחר אנו מתפללים מידי יום: "יהי רצון... ואל תביאנו... לא לידי ניסיון" אך אם הגענו לניסיון כנראה ביכולתנו לעמוד בו, כי כך רוצה ה' ו

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר ז' חשון ה'תשע"ו

חייבים להיות זהירים מאד להחמיר בכל הקשור בעניני אוכל ואפילו בדברים שרק פוסק אחד אוסר, כי אלו מן הדברים העומדים ברומו של עולם. (סי' האריז"ל דמהר"ש ישועות חכמה מו) 

      ''ניסיון הוא השם שכל אחד נותן לטעויותיו"

      ''ניסיון הוא לא מה שקורה לך, אלא מה שאתה עושה עם מה שקורה לך''

      ניסיון – זה מה שאתה מקבל כאשר לא קיבלת את מה שרצית.

"ולא ראיתי צדיק נעזב..." (הרה"ח ר' יצחק ברבר הי"ו)

     השנה תשל"ו, ר' נתן חיים איינפלד שליט"א עמד אז בראשות ישיבת "באר שבע", הוא נשא על גבו את עול אחזקת הישיבה בגשמיות וברוחניות. הוא היה מוסר שיעורים ושיחות מוסר לתלמידי הישיבה, ובמקביל דואג לתזרים הכספי עבור התחזוקה השוטפת של הישיבה, משכורות לצוות שמנה כעשרים עובדים, והוצאות אש"ל עבור בחורי הישיבה, שחלקם הגדול הגיע מבתים שלא היה באפשרותם להשתתף בהחזקת בנם. בשנה זו גברה מצוקתה הכלכלית של הישיבה, והמצב נהיה בכי רע. החובות לספקים תפחו, ור' נתן ניסה לעשות כל מאמץ לגייס כספים חדשים לישיבה, אך ההצלחה לא האירה לו פנים, ומצב הישיבה הדרדר מיום ליום.

     קשה לתאר את גודל צערו של ר' נתן למראה המשבר הגדול שפקד את ישיבתו, כה רבות טרח ויגע בשגשוגה והנה עתה מרחפת סכנת כליה על כל העמל הרב שהשקיע בהקמת ישיבה זו. ספקי לחם, חלב, ירקות, בשר ודגים העבירו מסר לראש הישיבה כי אם בתוך שבוע לא יסולק לפחות חלק מהחוב הגדול, יפסיקו את האספקה לאלתר. מסר זה היווה בעצם איום ממשי על המשך קיומה הסדירה של הישיבה, שהרי כידוע ..."אם אין קמח אין תורה"... ר' נתן ידע שאם לא יירתם בכל כוחו בשעה גורלית זו, כל מפעלו יקרוס. הוא החליט לפעול בנחרצות בשני מישורים: האחד הוא לצאת תוך ימים ספורים לחו"ל לתקופה של חודש חודשיים ולערוך שם מגבית חרום למען הישיבה, ומישור נוסף, לפני עזיבתו את הארץ עליו לאתר בדחיפות מקור הלוואה כל שהוא שבזה ישתיק את איומם של הספקים, שימשיכו לספק לישיבה אוכל ושתיה.

     ר' נתן עשה סבב של ביקורים אצל גדולי התורה מכל החוגים, הם שהכירו חיזקו את רוחו ונתנו לו מכתבי המלצה חמים ביותר, שמעה של הישיבה היה ידוע ומפורסם והכל העריכו את מפעלו הנשגב שהקים. אך בניסיונו לאתר הלוואה לטווח קצר, נחל הוא אכזבה מרה: חלפו כבר שבועיים, ונותרו לו רק שלושה ימים עד לתאריך טיסתו לחו"ל, ובידו אין פרוטה לפורטה. בראותו שכך המצב, החליט לפנות אל גזבר העירייה של באר שבע. הוא תינה לפניו את מצוקתה הקשה של הישיבה והתחנן בפניו שיואיל להלוות לו סכום של עשרת אלפים לירות (סכום לא מבוטל בימים ההם) עבור כיסוי חובות דחופים כגון אוכל וצרכים חיוניים אחרים לתלמידי הישיבה, וזאת עד שישוב מחו"ל. לאכזבתו הרבה התחמק הגזבר והשיב לו כי העירייה נמצאת במצב כספי קשה והוא מצטער על שאין באפשרותו לעזור לו.

     בין גדולי ישראל שר' נתן ביקר אצלם טרם צאתו לחו"ל, היה ביקורו אצל כ"ק האדמו"ר מבעלז שליט"א. בתום ביקורו הבטיח האדמו"ר שיחשוב בעניין. והנה יום אחד לפני טיסתו של ר' נתן לחו"ל, ללא כל הודעה מוקדמת, הופיע בשערי הישיבה האדמו"ר מבעלז, הוא בא כדי לחזות מקרוב בפריחתה הרוחנית של הישיבה, ההתרגשות הייתה גדולה, כל הבחורים עברו לתן לו "שלום" ולאחר מכן החל לשוחח עם התלמידים בדברי תורה והביע את התפעלותו מרמתם הגבוהה בידיעת התורה ובמידות ויראת שמים. ההתרגשות והשמחה בעיצומה, והנה נכנס לישיבה בחור שחזותו העידה עליו כי חילוני הוא, ובפיו בקשה אם אפשר לקרוא למספר אנשים כדי להצטרף לתפילת מנחה בבית האבל. האדמו"ר קלט איכשהו את בקשתו של הבחור, ומיד נענה ואמר כי אכן הוא הולך להשלים מנין בבית האבל. כשראה זאת ר' נתן ראש הישיבה, חשש בליבו שמא האנשים שם אינם ראויים להצטרף למניין והעביר את תחושתו לאדמו"ר כשהוא צעד לצידו, אך האדמו"ר השיב בביטול. "בוודאי יהיו שם עשרה שומרי שבת...".

     כאשר נכנסו לבית האבל נדהם ר' נתן לראות כי האבל הוא לא אחר מאשר גזבר העירייה שישב שבעה על מות אמו שנפטרה. בין המנחמים היו שם גם רבני העיר ועוד מנין של אנשים שומרי תורה ומצוות המקפידים על קלה כבחמורה. רבני העיר היו המומים לראות את האדמו"ר מגיע אל גזבר העיר לנחמו. לאחר תפילת מנחה ולאחר שניחמו את האבל שבו לישיבה האדמו"ר וכל אלו שנלוו אליו, שם ציווה האדמו"ר ממשמשו ר' פסח למברגר שיכין מכתב המלצה נלהב לאנשי שלומו בחו"ל למען תמיכה בישיבה חשובה זו.

     למחרת ארז ר' נתן את מזוודתו כשהוא מצויד במיטב ההמלצות ויצא לשדה התעופה, הוא היה מעודד ובטח בהקב"ה שיסייע בידו להצלחת מגבית החירום אותה הוא הולך להרים, אך עם כל זאת חש במועקה קשה וצער רב בליבו, מה יקרה באם יפסיקו חלילה הספקים מלתת אוכל בגלל החוב הכבד הרובץ על הישיבה, עם כל המאמצים שעשה לא הצליח לקבל ההלוואה לטווח של כחודשיים לערך עד שובו מהמגבית חירום שבחו"ל.

     כשנחת ר' נתן באמריקה, קיבל מאשתו שבידה הפקיד את ניהול הישיבה בהעדרו בשורה משמחת. היא בישרה לו בצהלה כי זה עתה הגיע שליח מגזבר העירייה ובידו סכום נכבד בסך עשרים אלף לירות לטובת הישיבה, לא כהלוואה אלא כמענק. ר' נתן נדהם לשמוע על כך. "היתכן?!" זעק בטלפון, "הרי מחצית מהסכום בהלוואה לא אבה הגזבר לתת, מה פתאום שינה דעתו?" שאל בפליאה ותדהמה.

     עד מהרה התברר לר' נתן את אשר אירע. ברגע שיצא האדמו"ר מביתו של הגזבר, פשתה בעיר השמועה כי האדמו"ר מבעלז הגיע במיוחד... לניחום אבלים אצל הגזבר. העיר "רעשה" משמועה זו, ומעמדו של הגזבר זינק בין לילה פלאים, הוא אשר לא הכיר כלל את האדמו"ר וזהותו נודעה לו רק אחר שיצא מביתו, קיבל לפתע מבול של תגובות, התפעלות, והערכה מכל חבריו ומכריו, הוא לא פילל אף בחלומותיו הוורודים לקבל כבוד ויוקרה בסדר גודל שכזה.

     כאשר הבין הגזבר שר' נתן הוא שגרם לו לכל הכבוד בהביאו אליו את האדמו"ר, הציפו רגשות חמים את ליבו וכהכרת הטוב הוא פשוט יצא מעורו כדי לגמול טובה למיטבו ולסייע לו, ולא נח ולא שקט עד אשר העביר את הסכום המכובד לידי הרבנית שתכסה בהם חובות ותעמיד את הישיבה על רגליה במצוקתה הכספית אליו נקלעה.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר ב' חשון ה'תשע"ו

אין אדם יודע מה בלב חברו.

     אין דבר העומד לפני הרצון

     דרך האדם שנמשך הוא אחר סביבתו, במיוחד בשנותיו הצעירות.

     האברנאל אומר שדווקא כשיש חושך וחשוך, הכוכבים מאירים, וכך גם כשאדם עומד בניסיון, וקשה וחשוך לו, שם נמצא האור.  אמנם אנו תפילה אל תביאני לידי ניסיון, אבל ח"ו להישבר מזה

הוויתור הגדול (הרב יחזקאל שובקאס)

     בשנים שלפני השואה, האיר את שמי פולין אדמו"ר חשוב ומפורסם, בנן של קדושים ועובד ד' מנעוריו. מפאת האנשים האחרים הקשורים לסיפור, לא נחשוף את זהותו של האדמו"ר.

     כאשר סבו עדיין ישב על כס האדמורו"ת, כבר יצא שמו כאברך פרוש אשר אין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. ומשום כך היו ידיעותיו בעניני 'עולם הזה' דלים ביותר.  פעם התבקש על ידי אביו לנסוע להשתתף בשמחת הנישואין של אחד מקרוביהם בגליציה. האברך העדין שלא היה בקיא בשבילי עיירת מולדתו, ובוודאי שמעולם לא התנסה בנסיעות ברכבות, חשש מאוד. אך גברו עליו הפצרותיו של אביו, ומפני מצות 'כיבוד אב' נעתר.  בראשית השבוע יצא לדרך, וביום חמישי תכנן לחזור לביתו של אביו. אלא, שעיכובים שונים ברכבת גרמו שרק ביום שישי בבוקר יצא לדרכו חזרה. כאשר השעות הלכו ותכפו ועדיין לא הגיעו למחוז חפציהם, חשש להסתכן בחילול שבת, והחליט לרדת באחת התחנות בדרך. אחד היהודים אשר שהה על הרכבת כיוון אותו לרדת בעיר פְּשֶׁמִישְּל.

     היו אלו שעות אחר הצהריים של ערב שבת, והאברך הועיד רגליו לבית הכנסת . ברוב ענוותנותו לא גילה את זהותו. לאחר התפילה ניגש אליו הגבאי וקידם אותו ב"שלום עליכם". לאחר ששמע ממנו שאין לו היכן להתארח, הפנה אותו לכתובת מסויימת של אחד מעשירי הקהל.  האברך סבב ברחובות אך איבד את דרכו. וכך מצא את עצמו משוטט בליל שבת בין הרחובות של הגויים. הרעב והצמא וחוסר האונים חברו כעת יחדיו. כאשר נואש מלמצוא את דרכו, התיישב על אבן בצידי הדרך, ונשא תפילה חרישית שד' יועיד לו שליח משמים לחלצו מן המיצר.  וממש באותה שעה עבר ברחוב יהודי חסיד - ר' אלטר שמו , אשר חזר מביקור חולים אצל קרוב משפחתו ששכב על ערש דווי. הוא מיד הבחין באברך בעל הפנים העדינות אשר יושב בפינת הרחוב והזמינו להתארח בביתו למשך כל השבת . במוצאי שבת נפרדו דרכם.

למרות השנים הרבות שעברו,  לא שכח האברך את החסד שגמל איתו ר' אלטר.  שלושים שנה עברו מאז והאברך התמנה לשבת על כס אביו, ושמו יצא לתפארה ונהגה בסילודין וביראת הכבוד בקרב העולם היהודי.  פעם הזדמן לר' אלטר לקבל את פניו של האדמו"ר, מבלי שידע כלל במי המדובר. אך האדמו"ר זיהה אותו מיד ואף הזדהה לפניו. ר' אלטר היה מופתע מאוד. מעולם לא חלם שהאדמו"ר המפורסם הזה, הוא האברך שהתארח אצלו. " אתה גרמת לי עונג שבת אמיתי - אמר לו האדמו"ר - במה אוכל להשיב לך כגמולך?" ניצוץ שובב הבריק במוחו של ר' אלטר. "אני רוצה שהאדמו"ר יגיע שוב להתארח בביתי" . למרבה הפלא נעתר האדמו"ר והבטיח למלא את משאלתו.  רק בדרך לביתו קלט ר' אלטר את משמעות הדבר. הוא ר' אלטר היהודי הפשוט יזכה לארח את אחד מגדולי האדמו"רים בביתו בשבת קודש . הקול יצא בכל המחוז ומאות חסידים כבר הביעו את רצונם להגיע לשבות יחד עם רבם . אלא שאז התעוררה בעיה קשה.  האדמו"ר שמע שבשכנות ממש עם ר' אלטר מתגורר רב מכובד ונשוא פנים אשר דעותיו נוטות ל'מזרחי', ויש לו השפעה חזקה על הצעירים.  היה ברור לכל שהרב יגיע לקבל את פניו של האדמו"ר, ואף יתיישב לידו בעת עריכת השולחן, וכאשר כל תושבי העיר יראו אותו יושב בסמיכות לאדמו"ר, הוא עשוי לשאוב מכך חיזוק רב לדרכו.  משום כך, הודיעו מבית האדמו"ר לר' אלטר שלמרות רצונו העז לגמול איתו על הטובה אשר עשה עמו, זה בלתי אפשרי.  אכזבה קשה מילאה את לבו של ר' אלטר, אך לא היה לאל ידו.

     עברו כמה חודשים מאז. כל ימיו ולילותיו של ר' אלטר מוקדשים היו לעצות ותחבולות להתגבר על הבעיה האמורה.  באחד הימים, הגיעה שמועה לאוזנו של ר' אלטר, אודות כמה חסידים 'שרופים' אשר אינם מתכוונים לטמון ידיהם בצלחת. הם מתכננים לגשת לרב המדובר ולבקשו בנחרצות לעזוב את העיר לאחת מן השבתות הקרובות, כדי שהאדמו"ר יוכל להגיע.  היה צפוי שר' אלטר ישיש וישמח שמלאכתו נעשית על ידי אחרים, אלא שההיפך מכך קרה. כאשר ר' אלטר שמע על כך, מיד הזמין אליו את החסידים והודיע להם בנחרצות,  שבאם ישמע שעוללו כך, הוא עצמו יזמין את הרב להיות אורחו האישי כאשר האדמו"ר יגיע לעיר. לדבריו, לא יעלה על הדעת לפגוע בכבודו של רב בישראל בצורה כזאת.

     שנתיים נוספות עברו מאז. האדמו"ר שכבר בא בימים הביע את רצונו כמה פעמים לקיים את הבטחתו שהבטיח, ואף ר' אלטר עצמו השתוקקותו לא ידעה גבולות, אך נוכחותו של הרב הפריעה בעדם.  הסיפור יכל להסתיים בכך שהאדמו"ר עבר לעולם שכולו טוב וחלומו של ר' אלטר נגוז. אך משמים סובבו כך, שהרב חלה ונאלץ לנסוע לווינה ולדרוש ברופאים, וכך כמה חודשים לפני פטירתו של האדמו"ר, הספיק להגיע לבקר בעיר ולהתארח אצל ר' אלטר בשבת, והיה זה אחד הביקורים המהדהדים ביותר בפולין שבאותם הימים.  לימים שאלו הנכדים את ר' אלטר: "זיידע, מהיכן שאבת את כוחך לוותר על ביקורו של האדמו"ר, עקב רצונך להימנע מפגיעה בכבודו של הרב?"  הראה להם ר' אלטר את דבריו הידועים של ה"אור החיים" הק' בפרשתנו.  לאחר שלוט נפרד מאברם נאמר בתורה: "וד' אמר אל אברם". תמה ה"אור החיים" על השינוי בלשון אשר במקום לכתוב "ויאמר ד' אל אברם", כתבה בלשון אשר משתמע ממנה כאילו כביכול מיהר ד' וקפץ על מנת לדבר עם אברם.  אלא, הוא מתרץ על פי מה שאמרו חז"ל שכל עוד היה לוט הרשע עם אברם, לא רצה הקב"ה להיראות אליו. אבל השי"ת הרי היה יושב ומצפה להיראות לאברם, ולכן כאשר נפרד לוט מעמו, מיד "וירא ד' אל אברם" . "מכאן הסקתי לעצמי - הפטיר ר' אלטר - למרות שאברם ידע שד' יושב ומצפה להיראות אליו, וגם אי אפשר לתאר את השתוקקותו של אברם ואת ציפייתו שד' ייראה אליו,  אף על פי כן לא גירש את לוט, אלא ציפה לשעת הכושר להיפרד מעליו בכבוד. ומכאן למדתי קל וחומר לעצמי: אם אברם לא רצה לפגוע בכבודו של לוט הרשע למרות שד'' היה יושב ומצפה, בוודאי שלא אפגע בכבודו של יהודי מפני כל סיבה שהיא"

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

נקודה שבועית פרשת השבוע "בשלח"

הרגע המיוחל הגיע. בני ישראל יוצאים ממצרים, מתנתקים מהשעבוד הגדול ופניהם אל הר סיני שם הם עתידים לקבל את התורה. למרות זאת אנו רואים שהעם לא עושה את דרכו מים סוף ישירות אל ההר אלא עובר כמה תלאות בדרך. ה' מוליך אותם במסע הזה כדי לתת להם מרווח של זמן בין העלייה מים סוף אל המעמד הגדול בהר סיני, ובדרך הזאת הוא מעמיד אותם במספר ניסיונות על מנת לחזק את אמונתם, וכן מציב להם בכל מקום ומקום מצוות חדשות שבעזרתן תתבסס האמונה שלהם. במסע הזה הם עוברים שלוש פורענויות ידועות: במרה הם לומדים שה' מציל ממחלות, באילים ובאירוע הכאת הצור הם רואים שה' מציל מרעב וצמא, ובמלחמת עמלק ברפידים הם נוכחים לראות שה' מציל מחרב האויב. בכל אותם מקומות,כהכנה למעמד הר סיני ומתן תורה נותן להם ה' מצוות: במרה נאמרו הלכות שבת, במלחמת עמלק הצטוו במחיית עמלק. אולם העניין שחוזר על עצמו בכל המקומות הוא הנסיונות: במרה - "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו", במדבר סין - "למען אנסנו", ברפידים - "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה'". הניסיונות האמורים כאן הם הדדיים: ה' מנסה את ישראל והם מנסים את ה'. ה' מעמיד את העם במצוקה כדי לבחון אם יזעקו אליו כדי שיושיע אותם או האם יתלוננו ויטיחו בו האשמות, או שהוא נותן להם מצוות ומנסה אותם אם ישמרו אותם או לא. לניסיון מצד ישראל אל ה' יש כמה פנים: יש שהם תוהים האם היציאה ממצרים הייתה טובה ומועילה או שמא רעה ומתוך כך הם מפקפקים האם הוציא אותם ה' בכוחו וגבורתו או אולי היו אלה משה ואהרון שעשו זאת בעצמם. יש מהם שמתלוננים שמשה ואהרון הם שהוציאו את ישראל ממצרים כי הם ביקשו לעשות רע לישראל, ובעניין הזה הם מגזימים בטוב שהיה להם במצרים ומעלימים עין מכל הרע והסבל שהיה להם שם והם מעדיפים למות כשהם שבעים מאשר רעבים במדבר. ויש כאלה שמפקפקים באמונתם האם אחרי שה' הוציא אותם ממצרים הוא יישאר איתם או שמע יעזוב אותם לנפשם הואיל וכבר לא רוצה בהם. דווקא בניסיון האחרון, במלחמה עם עמלק זכו ישראל לראות את ישועתו של ה' שעזר להם לגבור במלחמה, וזו הייתה ההוכחה האחרונה "כי יש ה' בקרבם" והיא הייתה הכנה אחרונה למעמד הר סיני שבו ראו את כבוד ה' על הר סיני שם ראו את ה'. שבת שלום ומבורך! תודות : לצחי מיכאלי חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל .