יום שני, 30 בנובמבר 2015

אמרי שפר י"ט כסלו ה'תשע"ו



אהב את שכניך , אך אל תהרוס את הגדר שביניכם.

אל תהיה "מקסימוּ ם" וגם לא "מינימוּ ם , " כי גם במקסי וגם במיני יש מוּ ם!

הרה"ק רבי מרדכי מלכוביץ אומר: יהודי ללא מסירות נפש, אינו יהודי כלל

.     ימי חנוכה הם המשך לימים הנוראים, מי שלא שב בעשרת ימי תשובה, תשובתו מתקבלת עד יום שמיני של חנוכה. רמז לזה בנבואת ישעיהו (כג,א) "ב זאת יכופר עוון יעקב" – ביום 'זאת חנוכה' יכופר עוון יעקב(צמח דוד(

הפלס הישר (דברים טובים – פרשת וישלח)
     לאחד מתושבי העיירה חלם נקלע לעיר הגדולה, שם שדלוהו סוכני הפיס לקנות כרטיס הגרלה. את מעט כספו שהביא עמו לצורך מסחר, הניח על קרן הצבי ושב לביתו. תמהה אשתו בראותה אותו שב וידיו ריקות. לא נמשכה תמיהתה זמן רב, שכן מיהר החלמאי דנן להוציא את הכרטיס המקומט מכיסו ונפנף בו למול עיניה כשהוא צוהל ואומר "ראי, חלמאית יקרה שלי, זהו הסיכוי שלנו לבית גדול ומרווח כאשר חפצת. שכן, סכום ההגרלה עומד על סך שישים אלף רובל". שמעה זאת האשה וקרסה תחתיה מתעלפת. בין כך ובין כך הגיעה מרכבת הדואר ובה שליח מפעל הפיס הארצי ומנה אחר כבוד סכום של שישים אלף רובלים טבין ותקילין לידיו של החלמאי המאושר. בו ביום עמד וסגר חוזה עם קבלן מקומי, כי יבנה לו ולזוגתו את בית חלומותיו, בניין שכולו פאר והדר כיאה וכיאות לגביר שכמותו תקעו כף זה לזה, הרימו כוסית ושתו לחיים. נתן זה ביד הקבלן מחצית הסכום, והבטיחו נאמנה כי כאשר יעמוד הבית על תילו, יקבל את המחצית השנייה. לא חלפה תקופה ארוכה והבית על תילו עומד. עמד בעל הבית חכך את ידיו בהנאה, טפח טפיחה הגונה על כתפו של הקבלן , ועמד להוציא את יתרת הכסף, אלא שבאה אשתו ועכבה בעדו. "תחילה עליך לבדוק האם אכן בנה את הבית כיאות וכראוי". עמד ובדק, מישש וגישש בכל קורה ותקרה. כאשר הובא הפלס והונח על רצפת הטרקלין נדהמו הכל לראות כי רצפת הטרקלין עקומה, ולא רק היא, אלא כל קורות הבית. אין דבר אשר ישר בעיני הפלס. התנצל הקבלן ואמר: "הן לא תחשוד בי כי בניתי בית בלא למדוד. הנה אביא את פלסי שלי וראה תראה כי אכן ישר הוא כפלס". הביא את פלסו. בדקו ומצאו כי אכן הכול ישר בתכלית. חזרו ובדקו בפלס הראשון, והנה, שוד ושבר, שוב הכול עקום, אין כל זווית ישרה העומדת בישרותה. עמדו השניים ופלסיהם בידיהם, זה טוען בכה וזה טוען בכה. אומר הקבלן: "הן תראה כי בניתי את הבית ישר לפי הפלס אשר בידי, ודאי וברי כי אם יתברר שאכן פלסך הוא הישר ופלסי הוא העקום, הרי אשיב את מלוא כספך, לא אגע בממון שאינו שלי. אך כיצד אדע?" ובעל הבית כנגדו: "אף אני לא אדור בבית שלא שילמתי עליו. אם אכן הפלס שבידך הוא הישר, אשיב לך את מלוא כספך. אך כיצד אדע"? ושוב נקלעה לעזרתם האשה ואמרה: "יביאו כל תושבי חלם את פלסיהם אל בית הדין ויראו מהו הפלס הישר". והנה, שוד ושבר, כמניין הפלסים כך היו שונים מידות היושר כשהבינו החלמאים כי איש אינו יודע מה ישר ומה לא, שהרי כל אחד והפלס שלו, עמדו נבוכים, מנסים למצוא פתרון.
     הגיע לעיר סוחר ורשאי, גרד מעט בפדחתו, והציע בפניהם פתרון. "ראו נא רבותי", אמר הן חלם אינה העולם כולו, וודאי יש מושג שנקרא "ישר", והוא מוחלט לכו נא אל ארמון המלך, שימו שם את הפלסים, והיה הפלס אשר יהיה ישר שם, הוא הפלס הישר באופן מוחלט. נבין עתה כמה מגוחך הוא המשפט: "כל אחד ואמת שלו". נבין גם היטב כיצד אפשר לבדוק מה טוב ומה ישר, שכן נסתכל הקב"ה באוריתא וברא עלמא. זהו הפלס הישר וזוהי אמת המידה. אמת המידה ליושר ניתנת רק על ידי הבורא בתורה. פלס האמת ניתן בתורה מבורא עולם.
חוויית השבוע שלי




יום ראשון, 29 בנובמבר 2015

אמרי שפר י"ח כסלו ה'תשע"ו


אדם לא מת מרעב הוא מת מכבוד" החכמה היא איך להעניק את החסד והצדקה הדרך חשובה . לא פחות מהנתינה עצמה.
     אין דבר יותר נחמד ממישהו שמעריך אותך בדברים הכי קטנים... מקבל אותך בזמנים הכי קשים... מנחם אותך כשאתה עצוב... אוהב אותך בלי תנאי... ופשוט שמח שאתה נמצא בחיים שלו.
     איך מנצחים בויכוח ? נמנעים ממנו ...
     ההצלחה היא לא מפתח לאושר אך האושר הוא מפתח להצלחה.
הגנן
     בחור צעיר נכנס לחנות שכונתית ושואל את בעל החנות אם הוא יכול להשתמש בטלפון... בעל החנות מהנהן בהסכמה והוא שומע, בעל כורחו, את שיחתו של הבחור הצעיר. הבחור מתקשר למישהו ושואל אותו אם הוא זקוק לגנן מעברו השני של הקו כנראה שהתשובה הייתה שיש להם גנן ושהם אינם זקוקים לגנן כרגע. הצעיר ממשיך ומקשה: ' האם הגנן שלכם מקצועי דיו לטעמכם?' כנראה שהוא מקבל תשובה שהם מרוצים מהגנן שלהם כי בעל החנות שומע את הבחור הצעיר ממשיך 'ומנדנד' להם: 'האם תהיו מוכנים לשקול להחליף אותו בעתיד?' כנראה שקיבל תשובה שלילית הוא הודה להם בנימוס וסיים את השיחה בעל החנות, נכמרו רחמיו על הצעיר ועל ניסיונותיו העקשניים שלא עלו בהצלחה. הוא פנה אליו ואמר לו: 'תראה בחור צעיר, לא יכולתי להימנע מלהקשיב לשיחה. צר לי על התשובה השלילית שקבלת, אבל שמע לאדם מבוגר ממך. אתה נשמע לי מאד אמביציוזי והיה בטוח שיגיעו ימים טובים ותהיה לך הרבה עבודה.' הבחור הביט בו ואמר בחיוך: "תודה על הדאגה, אבל אני דווקא מאד מרוצה מהשיחה. אני הוא הגנן של המשפחה שאיתם דיברתי רק הרגע. זו הדרך שלי לוודא שאני עושה מלאכתי נאמנה....." ' כדאי מידי פעם לכולנו לשאול את הקרובים אלינו - האם אני בסדר? או - איך אני נוהג אתך?'...תשאלו את בן הזוגשאלו את הילדים, שאלו את ההורים, שאלו את חבריכם... ואחרי ששאלתם, הקשיבו לתגובה. אל תתגוננו, אל תיעלבו... פשוט הקשיבו, הפנימו ואז עשו עם מה ששמעתם כרצונכם.
חוויית השבוע שלי


יום שבת, 28 בנובמבר 2015

אמרי שפר י"ז כסלו ה'תשע"ו



  גוי טוב הוא מי שמוכן לקבל שוחד",


     המילון הוא המקום היחיד שהצלחה מופיעה בו לפני עבודה. תשלום מגיע תמיד בסוף.

     יהודי צריך שיהיה לו שני שעונים, אחד לראות שכבר מאוחר ואחד שיראה שעדיין לא איחר. (הרה''ק ר' מנחם מאנשנוב זי''ע)

     יתן האדם על לבו שהוא מבקש כל שעה פרנסתו מהקדוש ברוך הוא, וכמו שהוא מבקש שהקדוש ברוך הוא ישמע שוועתו - כך הוא ישמע שוועת עניים (יו"ד רמ"ז ג').

הדשא של השני ירוק יותר )עפ"י "הגאון החסיד"(
     סיפר הגאון החסיד רבי שמאי גינזבורג לנכדיו: "בצעירותי כילד , מאכל האורז הגיע לפולין, תחליף לתפוחי האדמה המסורתיים ההתלהבות מהאורז גרמה לכך שבביתי, כמו בבתים רבים, בישלו אורז כל יום... לא אהבתי מאכל זה, אך חששתי מלומר זאת, כיוון שהחינוך בבית היה שלא להתפנק, כל אוכל המוגש – צריך לאכול! ואם אומר פעם שאיני אוהב מאכל מסויים, אזכה לקבל אותו מאכל חודש ברציפות עד שאתרגל...
     פעם נאלצה אמי לנסוע למספר ימים לוורשה, לביקור חולים אצל סבתא במשפחתי לא התירו למשרתת הגויה לגשת למטבח כלל. אמי ביקשה מהשכנה שהיא תחמם ותגיש לנו את ארוחת הצהריים מה שלא ידעתי כי אמי החרוצה בישלה כמות גדולה של אורז שתספיק לנו לכל תקופת העדרותה. בכל אותם ימים אכלתי את הארוחה בתאבון רב כששבה אמי ושמעה שאכלתי אורז ללא כל בעיה, שאלה אותי: " מה קרה שהינך אוכל אורז לתאבון?" עניתי, שכדאי לה לשאול את השכנה איך היא מבשלת את האורז, זה מבושל בצורה טעימה ביותר... לא העליתי כלל בדעתי שזה מעשה הקדירה של אמי... סיים רבי שמאי, כמה מוסר השכל ניתן להפיק מסיפור זה: כח המדמה שבאדם, בכל גיל, בכל מצב, המשכנעו כי האורז, האוכל הדירה - החיים של השני טעימים יותר, נעימים יותר, יפים יותר

חוויית השבוע שלי

יום חמישי, 26 בנובמבר 2015

אמרי שפר ט"ו כסלו ה'תשע"ו




אישה אומרת לבעלה: כסף הוא הדבר הכי לא נאמן שאני מכירה, כל פעם שאנחנו יוצאים ביחד אני חוזרת לבד...

     דב"ש = ר"ת די במה שיש מי שהוא בבחינת 'דבש', דהיינו יודע להודות לה' על מה שיש, הוא יזכה לדבש מהקב"ה ישועות, וברכות עד בלי די.

     האדם אינו יכול לבטוח על שום דבר בעולם הזה על האדם להתעורר ולהאמין ש'אין עוד מלבדו', וש'אין לנו על מי לסמוך, אלא על אבינו שבשמים'

     הקב"ה ברא את הרע בעולם כדי להראות שישנם אנשים חזקים שמוכנים למסור את נפשם ונשמתם כדי להמשיך בקיום מצוות ה' יתברך, ממסירות נפש זאת אפילו המלאכים הרעים פותחים בשיר ושבח לפני בורא עולם, ּוַיֹאמֶר לִי ּ עַבְדִי ּאָתָה יִשְרָאֵלָ אֲשֶׁר בְּך אֶתְָּפאָר (ישעיה מט , )ג, כזה ראה וקדש! (ראש השנה כ ע .)א"   

     יהודי אינו בודד בשום אופן! בכל מקום שרק יהיה כשנוטל תהילים לידיו ושופך ליבו לה' יתברך אינו חש בבדידות! "כי אתה עמדי ".(הצדיק רבי נח מלכויטש, "זצ''ל)

     ישב רבי חיים מצאנז בשולחנו הקדוש אחז בזקנו היורד על פי מידותיו ויאמר "עם לבן גרתי" הנה הלבין זקני "ואחר עד עתה" ואנכי מתמהמה כל הימים ועדיין לא חזרתי בתשובה.

     "עברנו את פרעה – נעבור גם את זה"

     עדיפה ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ (חז''ל)

איזה אסון (אפריון שלמה, גליון 145)
     איזה אסון קרה בפרשה שלנו נפטרה אישה צעירה, והיא השאירה את בעלה עם חמישה יתומים . רחל אמנו ילדה את יוסף עם תאומה, ואת בנימין עם שתי תאומות , עקרת הבית – עיקר הבית של יעקב אבינו, אחרי שהיתה עקרה כל כך הרבה שנים, ועד שהיא נפקדה וכבר ילדה בנים ובנות, או אז קרתה הטרגדיה הנוראה...  ולכן לבנה השני היא קוראת 'בן אוני', בן צערי אבל אביו קרא לו 'בנימין', על שם ארץ ישראל איזו שמחה! בן בארץ ישראליעקב אבינו לימד אותנו דבר גדול נכון שהטרגדיה היא נוראה, נפטרה אשה צעירה שהרבה שנים היתה עקרה, והיא היתה עקרת הבית, האישה הכי חשובה אצל יעקב, והיא השאירה חמישה יתומים ששלושה מהם בני יומם אבל אף על פי כן יעקב לא הסכים עם רחל שצריך לקרוא לו 'בן אוני' , צריך להתבונן על הצד החיובי שבחיים – יש לי בן בארץ ישראל - 'בנימין'.
     ר' יענק'לה גלינסקי עבר צרות נוראות בחיים שלו, מי שקורא את הספרים שלו יודע, סיביר היתה קטנה עליו...  אבל כשהיו שואלים אותו למה הוא תמיד שמח? למה הוא תמיד מחייךהוא היה עונה: אני כל כך נמוך שאני יכול לראות רק את חצי הכוס המלאה יותר מזה אני כבר לא רואה...

הדייג הערמומי ('ברכת חיים')
     מעשה בדייג אחד, שהעלה בחכתו דג זהב נפלא. הלך והביאו לארמון המלך. שמח בו המלך שמחה רבה והעניק לדייג חמש מאות זהובים. ראה המשנה למלך את הדבר והיתה עינו צרה בדייג שקיבל מתנה כה גדולה בעבור דג אחד. הוא הורה לכל שומרי הארמון, שלא יניחו לאיש להביא מתנות מהיום למלך.
     למחרת היום, הפליג דייג אחד בים והעלה בחכתו דג נדיר וססגוני, מרהיב בשלל צבעיו. הואיל ושמע שהמלך נתן חמש מאות זהובים בעבור דג זהב, חשב בלבו: "בעבור דג זה ודאי אקבל אלף זהובים"! נטל את הדג ועלה אל הארמון, אולם בשער עצרו השומר , ולא הועילו כל תחנוניו והוא לא הורשה לעבור אמר לו הדייג: "הבט וראה ביופי הדג. אנא, הניחני לתנו למלך במתנה - ואני אתחלק אתך במתנה שאקבל" ! הסכים השומר, והניח לו לעבור. עבר הדייג בשער החומה וחצה את החצר. בפתח הארמון עצרו השומר הבא: "אין מעבר"!!! הבטיח לו הדייג חצי ממה שישאר בידו, והשומר הרשה לו לעבור. נכנס הדייג לקומת הקרקע ולפני המדרגות נצטווה לעצור ע"י שומר אחר, וגם לו הבטיח הדייג מחצית ממה שישאר בידו. כך נעצר הדייג לפני המסדרון ולפני האולם על ידי 11 שומרים ולכל אחד הבטיח מחצית משכרו עד שהתייצב לפני המלך והגיש לפניו את הדג הנהדר. אורו עיניו של המלך, דג כה נפלא טרם ראה! "אמור אתה ונקוב את שכרך"! - אמר לו המלך. "ברצוני ללקות אלפים מלקות"! - ענה הדייג. נדהם המלך: "בקש זהובים ולא מלקות"! ענה הדייג: "זהו רצוני ואבקשך להיות נוכח בהלקאתי". אמר המלך: "רצונו של אדם הוא כבודו, אך דע לך שמעולם לא קיבל אדם אלפיים מלקות ונותר בחיים"! ענה הדייג: "אל דאגה, אתה תגזור את המלקות ואני לא אקבל יותר ממכה אחת"!... תמה המלך מאוד ואמר לעשות כדבריו. רכן הדייג ארצה הונף השוט והונחת בין כתפיו. צעק הדייג: "די, חדל"! אמר לו המלך: "הלא אמרתי לך שלא תוכל לסבול את המכות"!... ענה הדייג: "לא זו הסיבה, אלא משום שלקיתי די. יש לי שותפים לשכרי". שאל המלך: "מי הם השותפים ומדוע יתחייבו מלקות"? ענה הדייג: "משום שהבטחתי להם להתחלק בשכרי. והרי לך החשבון: השומר הראשון יקח ממני 1000 מלקות, מחצית השכר. השני יקבל 500, מחצית מהמלקות הנותרות. השלישי - 250. הרביעי - 125. החמישי – 62.5מחצית הנותר. והשישי – 31.125. השביעי – כ-16והשמיני - כ-8. התשיעי - 4, ולעשירי - נותרו 2 לו 1 ולי1. את האחת קבלתי אני, ואת השנייה יקבל השומר ה-11" .   צחק צחק המלך לחכמתו של הדיג, העניש את השומרים חומדי הבצע, השעה את המשנה למלך מתפקידו והעניק לדייג אלפיים זהובים במקום אותן אלפיים המלקות. נמצא, שהשומר חומד הבצע, היה בטוח שהוא עומד לזכות באוצר בלום, בעוד שהדייג הערמומי הטעהו לחשב שאמנם כן הוא, ולמעשה הסגירו לעונש ולמלקות... כך העניין עם היצר הרע. היצר הרע יודע, שאדם שפוי בדעתו לא יסכים למרוד בקונו. מה הוא עושה? פונה אל השקר והתרמית; מבטיח לאדם הנאות לאין סוף, אך הכל שקר וכזב! כשהאדם שומע בקולו, נוכח לפתע לדעת שההנאה הייתה רגעית וחולפת, שכל מטרתה הייתה להפילו
חוויית השבוע שלי



חוויית השבוע שלי, פרשת השבוע,"וישלח", ה'תשע"ו





יום רביעי, 25 בנובמבר 2015

אמרי שפר י"ד כסלו ה'תשע"ו



 אם הלב צר, הלשון רחב.

     דיבור נעים בכוחו לחבוש פצעים.

     הדרך הטובה ביותר להעריך משהו שיש לך , זה לחיות זמן מה בלעדיו.

     המבחן הוא לא כל החיים , אך כל החיים הם מבחן .

הקפדתו על קוצו של יו"ד הציל ממות - הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל
     וכך היה מעשה יום אחד חש שלא בטוב, הרופא שהוזמן רשם לו תרופה נגד הכאבים שחש בהם, נוסף לזה ביקש מהרופא מרשם לרעל נגד עכברים שמהם סבלו, בליל שבת רצה הרב לקחת את התרופה שלו ומצא שטעמה מר מאד והחליט שאין ליטול דבר מר בשבת ולכן יתחיל לאכול את התרופה רק לאחר השבת, למחרת עם ביקור נוסף של הרופא התברר שהרוקח טעה והחליף את התרופות, את הרעל רשם בתור תרופה למיחושים, ואת התרופה הנכונה רשם כרעל, וכמה שמח הרב שבעקבות שמירתו את שבת הצילה אותו וניצל לחיים 
     ועוד סיפר הרב נויבירט סיפור מזעזע, כמה שבת הצילה אותם וכך היה מעשהאביו של הרב נויבירט רצה שאחותו תימצא במקום יותר בטוח, וממחשבה לעשיה השיג לה מקום עבודה כעובדת בית אצל השופט של בית המשפט העליון של הולנדמאחר והיה לה מראה 'ארי' לא חשד השופט שהיא יהודייה, לאחר עבודה של כמה שבועות שכלל עבודה בשבת וכיון שאצל הנוצרים יום ראשון הוא יום המנוחה אז יום השבת היה היום עם עומס העבודה הרב ביותר בשבוע, אחרי מספר שבתות כאלה החליט הרב להחזיר אותה הביתה למרות שאצל הגויים הייתה בטוחה יותר וניזונה יותר אך מפני חילול שבת לא יכלה לשאת את ההסדר הזה, היא שבה לביתה ביום שישי, וביום ראשון הגיעה השמועה בבית הרב שבית משפחת השופט נפגע בשבת פגיעה ישירה בהפצצה וכל יושבי הבית נהרגו.

חוויית השבוע שלי


נקודה שבועית פרשת השבוע "וישלח" ה'תשע"ו


מדינת ישראל נמצאת בתקופה קשה מאוד. אם נאמר את האמת עוד מאז הקמת המדינה נאבקה המדינה במאבקים שונים ומגוונים מול מדינות וארגוני טרור, ואם נרצה ממש לדייק מאז תקומת עם ישראל היה מי ששנא אותנו. 
הרמב"ן בפירושו בתחילת פרשת השבוע שלנו, פרשת "וישלח", כותב: "ויש בה (בפרשה) עוד רמז לדורות: כי כל אשר אירע לאבינו עם עשיו אחיו, יארע לנו תמיד עם בני עשיו" - בתחילת הפרשה מתכונן יעקב אבינו בהגיעו שוב לארץ ישראל, למפגש הטעון עם עשיו אחיו. למרות שעברו עשרים שנה, הוא זוכר את השנאה הגדולה של עשיו כלפיו עקב מתן הברכות על ידי אביו במקום שיקבל הוא בעצמו, ובסופו של דבר, למרות כל החששות שלו, המפגש מסתיים בהפתעה גדולה: "ורץ עשו לקראתו ויחבקהו וייפול על צווארו וישקהו ויבכו" - על החיבוק הזה נכתבו פרשנויות רבות שניסו לרדת לעומקו ולהבין מה הסתתר שם והאם זה בכלל היה ניסיון "להרדים" את יעקב מפני השנאה של עשיו אליו, ועל זה כבר נכתב במדרש: "אמר רבי שמעון בן יוחאי: הלכה היא, בידוע: עשיו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל ליבו".
לעשיו היה יחס מיוחד ליעקב. הוא נע בין הרצון להורגו מהשנאה הגדולה אליו לבין ההכרה בעליונות המוסרית של יעקב לעומתו ובתרומה הברוכה לכל גם אליו בעצמו. זהו רגע שיש בו הכול: גם הונאה וגם ניסיון להרדים, גם רגע של פיוס וגם דו ערכיות. כל זה שולט ביחסים בין האחים מאז ועד ימינו אנו כפי שכתב הרמב"ן.
אולם רגע השיא של הפגישה ביניהם היה בלילה קודם המפגש, בו פגש יעקב במלאך ונאבק איתו עד עלות השחר. 
המלאך הבין במהלך המאבק שלא יוכל להתמודד מול יעקב והלילה עוד רגע חולף, ולכן עשה מעשה אחרון במאבק: "ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהיאבקו עימו" - המלאך, שהיה על פי התלמוד שרו של עשיו, לא הצליח במאבק לאורך הלילה עם יעקב, אולם הוא הצליח לפגוע בשריר שמפעיל את העצם עליה עומד הגוף. 
כעת עמידתו של יעקב תהיה רופפת. צולע אך חי. הוא לא יהיה בעל כמויות גדולות של חומריות כפי שיש לאויביו, אבל כוח עמידתו בניגוד לכל הגיון וסבירות תהיה תלויה בנאמנותו לרוח שלו, ולכוחות הנפש שלו ולמוסר.
במאבק הזה שהיה שם, כל זמן שהיה חושך, המלאך חשב שיגבר על יעקב כי חשב שעליונותו החומרית תנצח, אבל כשהגיע אור היום הוא פסק מלהילחם וביקש מיעקב לשחרר אותו, ודווקא אז יעקב, הצולע והמותקף, מסרב ומתנה את השחרור בברכה. 
יעקב רוצה שהמלאך יכיר בכך שהוא לא מעוניין בשנאה הזאת אלא רוצה ברכה. ברכה עבורו ועבור האנושות.
ואז מברך אותו המלאך: "לא יעקב יאמר עוד שימך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" - יעקב הוא עדות לניצחון הרוח. הוא אות ומופת לאלוקים שמתגלה בקיומו של החלש בחיצוניות.
דווקא מהענווה של ישראל, שנמשכת מימי יעקב ועד ימנו כעם קטן וצנוע, עולה השם ישראל, שם בו טבוע שם הא-ל.
שנמשיך לשאת בגאון את רוח העם, אותה רוח שלאורך כל הדורות שמרה ואף עזרה לנו לנצח בכל המלחמות.

שבת שלום ומבורך!



חוויית השבוע שלי


לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם





יום שלישי, 24 בנובמבר 2015

אמרי שפר י"ג כסלו ה'תשע"ו




ספר בלי הקדמה, כגוף בלי נשמה

     עבודת הצדקה מזככת את מוחו וליבו של האדם אלף פעמים ככה, ועל זה נאמר (משלי יד,לד): "צדקה תרומם גוי". (תורה אור)

     "עבודה קשה משתלמת בעתיד, עצלנות משתלמת עכשיו."

     "עבודות בית לא יכולות להרוג אותך, אבל למה לקחת את הסיכון?"

חובה להכיר את השפה (הוד השבת עלון 674)
      זוג חברים מנפנפים על חוף הים במנגל, לפתע הם רואים סיני במעמקי הים מתרפק על המים וצועק צִ'ינְגַאם', באותו רגע מזנק אחד מהם למים ושוחה לכיוון הסיני, כעבור כמה דקות הוא חוזר כשבידיו הסיני מעולף ומפרפר. לאחר שהוא מנשים אותו ומשיב את רוחו, הוא פונה אל חברו וצועק עליו: אתה לא מתבייש ? אין לך רגשות ? איך יכולת להמשיך לנפנף במנגל, בו בזמן שבן אדם במעמקי הים עומד לטבוע וצועק "הצילו ?" הבין אותו אדם בשבריר שנייה את המתרחש מולן , מיד התנצל: ראיתי מישהו באמצע הים "מתרפק " על הגלים וצועק צִ'ינְגַאם', מהצד זה היה נראה שהוא צוהל ונהנה, מנין אני אמור לדעת שהוא צועק "הצילו " בסינית? הרי אני דובר עברית! אתה בתור שיפוצניק שעובד עם סינים ומכיר את שפתם, ידעת לקרוא את התמונה במשקפים נכונות ולהגיש עזרה. אך אני אינני מבין את השפה. אני מתנצל על התנהגותי, אך אני מקווה שהבהרתי את עצמי כהוגן - ואתה דן אותי לכף זכות .
      עד כא המשל. הנמשל זה "אנחנו". לפעמים אחד מבני הזוג מפרפר במים העמוקים ועומד לטבוע, הוא צועק "הצילו", ומצד שני, בן זוגו מסתובב אדיש ושאנן ומנפנף במנגל. לא מחמת רוע לב חס ושלום, אלא משום שהוא לא מבין את השפה. הוא כלל לא שומע את המילה "הצילו". אדרבה! נראה לו שבן זוגו שולט היטב במצב, הוא שוחה ומשתולל לו להנאתו.
     לדוגמא: לפעמים אישה מעוררת וויכוח עם הבעל "מחמת אהבה והערכה"! היא רואה שבעלה עסוק וטרוד בענייניו ובקושי מתייחס אליה והוא לא שם לב שהוא עושה זאת על חשבונה. הם אומנם "מדברים", אך לא "מתקשרים". נושאי שיחתם הם מסחריים ויבשים. כיבסת לי את החולצות? אל תשכחי לקפוץ לדואר, רשימת הקניות מונחת על השולח וכו', היא מרגישה שבעלה לא מתעניין בה וחי את חייו לבדו וזה מקומם אותה ובצדק! אך לא נעים לה לקבוע ראיון עם בעלה ולומר לו "תתייחס אלי, אני משוועת לחום ותשומת לב". לכן מה היא עושה"? נגררת לוויכוח!" בצורה הזו היא משדרת לו: - אני לא משרתת אלא אשתך ואם ילדיך! אנא תתייחס אלי בהתאם ותשתף אותי בחייך ובעובר עליך - ואל תיזכר בי רק כשאתה זקוק לי ולעזרתי! ובמקום שבעלה יקרא את השדר נכון וישאל את עצמו: מה יום מיומיים? מדוע היא מנסה להיגרר לוויכוח בלי סיבה? הרי בדרך כלל היא שקולה ומחושבת, אם כן מה היא מנסה לשדר לי? אולי זה איתות מצוקה? במקום שיחשוב בכוון הזה הוא כועס עליה יותר ומחליט שהיא רעה "סתם"! וכך במו ידיו הוא גורם לוויכוח המדומה לקרום עור וגידים ולקבל ממדים אחרים.
     אך אם הוא היה מכיר את אשתו היטב ויודע את שפתה, הוא היה קורא אותה נכון, הוא היה שומע בתוך דבריה את הצעקה "הצילו,""והוא" היה משתנה! אך את השפה הזו לא בונים בעשר דקות! בין זוג שלא מעורה היטב בחיי הבית, בפינוקים ובצרכים של בת זוגו, בני זוג שלא מתקשרים באופן שוטף יום יום אחד עם השני, כיצד ידעו מתי זו "אזעקת אמת" ומתי זו "אזעקת שווא"? מתי זה סתם וויכוח, ומתי זה שדר מצוקה?
     חובה על בני הזוג להרבות בשיחה, כדי שיכירו אחד את השני "באמת" וידעו לפענח את שדריו ומסריו כראוי. ועל ידי כך תמנע מהם הרבה מרירות ועוגמת נפש בסייעתא דשמיא.
חוויית השבוע שלי

יום שני, 23 בנובמבר 2015

אמרי שפר י"ב כסלו ה'תשע"ו





אדם שלא נהנה מן העולם - מכל הטוב שהקב"ה נתן לו, עתיד ליתן על כך את הדין... (ירושלמי קידושין ד, יב).     

     אין מעלית להצלחה, צריך לעלות מדרגה מדרגה...     

     התורה עבורנו, כנהר עבור הדגים, מקום חיותנו. " וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים , " התייבשו כדגים, נשמת היהודי מתייבשת בלא תורה.

'     והיה המחנה הנשאר לפליטה' (לב, יט(. בבראשית רבה (פע"ו ס"ג), לימדתך תורה דרך ארץ שלא יניח אדם כל ממונו בזווית אחד(השל"ה הקדוש)

חדר בתוך חדר (מאורות דף היומי, גליון מס' 838)
     שנים מספר לאחר בואו לעולם, נלקחו ממנו הוריו והוא נותר יתום מאב ואם.
     דווינסק, עיר הולדתו, לא קסמה לו, והוא החליט לנטוש את ארץ מכורתו ולעלות ירושלימה, להסתופף בצל גדוליה וחכמיה. בהגיעו לירושלים עיר הקודש הוא התחנך בבית היתומים דיסקין, ובהגיעו לפרקו התייצב בפני דייני ירושלים ואמר בפניהם: "מאחר שבית הדין הוא אביהם של היתומים, ואני יתום מאב ואם, הנני מודיעכם כי היום מלאו לי שמונה עשרה שנים ומוטלת עליכם חובה להשיאני"...
     התמימות והרצינות של העלם הצעיר עשו להם כנפיים בין אנשי ירושלים, וכששמע המגיד המפורסם רבי בן ציון ידלר זצ"ל את הדברים, חשק בו כחתן לבתו תמימות היא השלמה שבמעלות. לא תמימות הנובעת מכסלות, אלא תמימות ישרה והגונה כך היה הגאון רבי שלמה סובול זצ"ל לחתנו של המגיד החתן הצעיר שמח בחלקו, לאו מילתא זוטרתא היא ליתום מאב ואם לזכות באחת לאב רחום צדיק ותלמיד חכם כרבי בן ציון ידלר, וכמאז ומקדם שקד על דלתי התורה והעבודה 
     אותן שנים היתה ירושלים דלה וענייה, עשירה באביונים. ר' שלמה פרנס את בני ביתו בקושי רב ולא היתה בידו כל אפשרות לרכוש לעצמו ספרי לימוד כאוות-נפשו. לפיכך היה ר' שלמה מעתיק בכתב ידו מספרי ראשונים ואחרונים שהזדמנו לידו והיה הוגה בגיליונותיו ומתעמק בדבריהם כמוצא שלל רב יקרה היא מפנינים.
     ויגדל האיש ויתעלה בתורה וביראת שמים. במהלך השנים הוא התכתב עם הגאון מראגטשוב, בעל צפנת פענח, אשר נהג עמו בחביבות יתירה והתכתב עמו בתדירות של שני מכתבים לשבוע, ולימים הודפסו המכתבים בספרו שלמת יוסף. גם עם הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל התכתב רבות, וכך זיכה את העולם בשו"ת שלמת חיים ובו למעלה מאלף תשובות!
     אם היה מי שסבר תחילה כי תמים הנער, במהלך השנים נוכח לדעת כי תמימות רצינית לו ועמה הוא חותר במעלה ההר ואף זוכה להגיע אל פסגתו. ר' שלמה היה שקוע יומם וליל בתורתו עד שהיה לשם דבר בירושלים . ביום מן הימים נראה ר' שלמה יוצא הרחובה ומחפש אחר דבר-מה. ערימת גרוטאות משכה את תשומת לבו. הוא תר סביבה עד שסילק שברי עצים וגדודי אשפתות שכיסו על ארון ישן-נושן ובמאמצים מרובים הוציאו מן הערימה והחל גוררו ברחובות העיר מאן-דהואים אחדים הציעו את עזרתם ויחד גררו את הארון בין הסמטאות הצרות ובכוחות משותפים דחקוהו לתוך הבית. "     הבית" אמרנו, לא ממש, לא במושגים של היום היה זה חדר בגודל ממוצע שבפינתו האחת היה ה'מטבח', שולחן וכסאות אחדים, וביתר חלקיו ישנו ושהו שמונה נפשות ביתו. מעט המחזיק את המרובים. לא צריך להיות מעצב פנים כדי להבין שהכנסת ארון נוסף לתוך מקום צפוף כזה אינה מעשה נבון. את הבגדים יש להערים בארגזים לגובה, או במדפים מקובעים על הקיר, אך ארון ובכן, הסכיתו ושמעו. לא ארון היה זה אלא חדר ! ר' שלמה מיקם את הארון בפינה, שלף את גגו הכניס לתוכו כסא, סטנדר וגמרא, נכנס גם הוא לתוך הארון, סגר את דלתותיו וקולו המתרונן נישא בחדווה! ר' שלמה צלל בים התלמוד באין מפריע, יש לו פינה משלו...  זו תורה וזו שכרה.
     שכר התורה אינו דווקא בתוספת חיצונית לה זוכה הלומד, כגון: ממון וכדומה, אלא משזכה אדם לשקוד על התורה, עצם הנאתו מלימוד התורה הקדושה, היא השכר הגדול בעולם עד שאינו זקוק לדבר נוסף. יכול אדם לשבת בתוך ארון הממוקם בחדר צפוף נפשות וחפצים ונפשו מתרווחת ומתפשטת בהנאה על פני תבל.
     זו תורה וזו שכרה.
חוויית השבוע שלי




יום ראשון, 22 בנובמבר 2015

אמרי שפר י"א כסלו ה'תשע"ו



התקין עצמו לתפלה לדורון ולמלחמה, שואלים אם התקין עצמו להתפלל מה צריך עוד לדורון ולמלחמה, ומתרצים שצריכים לילך בדרך הטבע ולתת מתנות, ורק צריכים להתפלל שיעזרו המתנות וגם שיצליח במלחמה.

     ויאבק איש עמו עד עלות השחר. עלות השחר מרמז על הגאולה, לרמז שתהיה מלחמה עם הרע עד הגאולה, כמו שאנו רואים שיש תמיד רעות וצרות השם ירחם.

     ויהי לי שור וחמור. איך יכול יעקב להתגבר על עשו ולבן, אלא שהיו חשובים אצלו כמו שור וחמור, ולכן לא התפעל מהם.

אני והאור  (אז נדברו, גליון 246)
     הלכתי פעם למסלול לילי בעמוקה... חושך מצרים... עלטה גמורה... שום דבר מעניין לא ראיתי. רק פנס שהראה לי איפה יש סלעים... ולאיפה לא הולכים... התאכזבתי מאוד... אמרו לי שזה מסלול מדהים .. . אמרו שיש פה נוף מרהיב... אמרו שיש צוקים... יש עצים ... ושום כלום !!! רק סלעים ופנסים... והנה!!!! לפתע!!! באמצע הטיול...  פתאום התחילה להתנוצץ לנגד עינינו בריאה מופלאה... צוקים אימתניים... עצי לבנון אדירים... שמים תכולים ... ונוף מרהיב מאין כמוהו... וכל זה התרחש תוך רבע שעה... תנחש מה קרה ??? פשוט הגיע עלות השחר!!! התחילה הזריחה!!!! כעת שים לב: שום דבר חדש לא התחדש פה ... לא הגיעה פתאום משאית והנחיתה פה עצים... לא הגיע צייר ועיצב פה תמונה של נוף... לא !! הכל כבר היה !!! הנוף כבר היה... הצוקים היו... העצים המדהימים היו... השמים היפים היו.. הכל היה גם היה!! רק מה היה חסר??? אור!!!! מה שעד עכשיו הפריד בינינו לבין כל היופי הנפלא הזה... זה היה בסך הכל אור!!! רק הגיע האור ... והנה הכל כאן!!!! הכל מושלם!! כל היופי משתרע לפנינו כעת ועכשיו במלא הדרו .. ---
     אנחנו כעת נמצאים בגלות... כשאנחנו מנסים לדמיין את הגאולה... זה נשמע לנו משהו אחר.. עולם אחר... מושגים אחרים .. עצים מחייכים.. דובים לבנים .. עננים מדברים ... מלאכים פורחים . לא!! לא צריך להגיע לכל זה!!! זה יראה בדיוק כמו המסלול הלילי בעמוקה ... כמו שבאותו מסלול זה לא שפתאום נולדו עצים... זה לא שפתאום צץ נוף... הכל היה!! רק מה ?? היה חסר אור!! וברגע שהגיע האור..  בסך הכל התגלה לנו מה שכבר יש פה!!!! מה שכבר היה גם לפני כן!!! זה בדיוק מה שיקרה כשיבא המשיח... ותזרח לו השמש!!! הדבר היחיד שיתחדש זה השמש!!! הדבר היחיד שחסר לנו זה אור!!! חוץ מאור הכל כבר נמצא ... 
חוויית השבוע שלי



יום שבת, 21 בנובמבר 2015

אמרי שפר י' כסלו ה'תשע"ו




הרה"ק רבי וולף מזיטומיר אומר: מידת ענוה ניתן ללמוד אפילו ממידת הגאוה עצמה: אין לך ענותנית כגאוה, שכן מצויה היא אפילו אצל שפל שבשפלים.

     הרה"ק רבי יעקב יוסף מפולנאה אומר: ענוה לא אמיתית קשה מגאוה

     הרה"ק רבי נח מלכוביץ אומר: האדם הוא, כידוע, "עולם קטן", כלומר: אם "עולם" הוא בעיניו - הרי הוא קטן, ואם קטן הוא בעיניו הרי הוא "עולם".

     הרה"ק רבי נחמן מברסלב אומר: ענוה שלא במקומה - חנופה לשמה


זכות שמירת השבת (פניני עין חמד – בראשית)
     רעייתי ואני גדלנו באחד הקיבוצים בצפון הארץ ומילדותנו לצערנו לא לימדונו ולא ידענו מהי תורה ומהי מצווה. שמענו על המסורת , אך מעולם לא קיימנוה, אין זה המקום להרחיב על עיוות המסורת שהנחילו לנו, אם בכלל . לפני כשלושים שנה זכינו להתחתן , וכבר שנתיים לאחר מכן נולדה בתנו הבכורה והמקסימה, אך לצערנו הרב היא נולדה עם פגיעה מוחית קשה מאד, אשר בסיבתה לא שוחררה מבית-הרפואה במשך תקופה ארוכה באחד הימים הודיעו הרופאים , שהבת צריכה לעבור ניתוח דחוף ביותר ועם זאת אמרו שאינם רואים סיכויים גדולים להצלחת הניתוח, ועם הניתוח או בלעדיו חייה בסכנה. כזוג צעיר חששנו מאד וביקשנו להתייעץ עם רופא מומחה ותוך כדי שיחה עמו התמוטטה אשתי מדבריו הקשים בן דודי אדם אדוק במצוות הגיע אלינו לבית הרפואה ונחרד ממצבנו הקשה, ועל אף יודעו שבאותם ימים היינו רחוקים מאד מהדת ורבניה, בכל זאת אמר הוא נחרצות: "אני הולך לשאול בעצתו של הרבי האדמו"ר ר' אברהם חיים ראטה זצ"ל מ"שומרי אמונים" וככל אשר יאמר לנו כך נעשה!" . בהבחינו במבטי התמוה כאומר: "מה פתאום? מה לי ולרבי?" ניגש הוא אלי ולפת בזרועותיי בחוזקה ואמר: " אתה חייב להסכים! אני מבקש ממך אל תסרב לדבראתה תראה שיצא מזה רק טוב!". הוא אמר זאת בעיניים אוהבות ובהחלטיות נמרצת, וכשרעייתי שאלה: "מה יש לנו להפסיד? הלא הרופאים אומרים, שבכל מקרה חייה בסכנה!" הסכמתי לדבריהם והוא אץ לבית הרבי.
     כשבן דודי סיפר לרבי אודות הילדה ענה לו הרבי: " הילדה כבר נמצאת בעיצומו של המעבר לעולם הבא! קשה מאד להצילה! רק אם יתפללו הוריה שתשרוד היא עד השבת הקרובה וישמרו הם את השבת ולא יחללוה כלל אזי תבוטל הגזירה הנוראה מעל הילדה ותחלים ממחלתה לחלוטין ללא שום ניתוח " . כשאמר לנו בן דודי את תשובת הרבי , עניתי לו מיד: "אין שום סיכוי שנעשה זאת, אני הולך לחתום על ניתוח". ואז נקט גיסי בצעד שהמיס את לבבי. הוא פשוט ניגש אליי ופרץ בבכי סוער , תוך כדי שחיבקני בכל כוחו ואמר: "אני מתחנן לפניך! אנא עשה זאת! מדובר באיש א-לוקים שזכה לחולל ניסים ונפלאות", וכאן החל מספר לי בעודו בוכה מקצת מהניסים , שמכיר הוא אישית שנעשו על ידי הרבי כשרעייתי הצטרפה והחלה גם היא לבכות הבנתי , שזה גם רצונה ומיד שאלתיה: "את מסוגלת להתפלל ולשמור שבת?" - "כן" ענתה היא והוסיפה: "אעשה הכל להצלת הילדה!" הסכמתי. כך מצאתי את עצמי בפעם הראשונה בחיי מתפלל לבורא העולם , שהילדה תשרוד עד שבת והבטחתי לו שלא אחלל כלל ואשמור שבת 
     שמרנו שבת בפיקוחו המלא של בן דודי ובהדרכתו המלאה ואז קרה הנס, הילדה שרדה. מיד במוצאי שבת שמחנו לראות שהילדה ממקדת את מבטה, ובביקור הרופאים ביום ראשון בבוקר התבשרנו , שחל שיפור מהותי במצבה . מצב בריאותה הלך והשתפר , עד שביום חמישי שוחררנו לבית הרופאים הגדירו זאת כ"נס רפואי ." לצערי הרב, יצרי גבר עליי והפסקתי לשמור שבת. לא ארכו הימים ובתנו נפלה ל"ע מקומה שניה ואיבדה את הכרתה בשבת בה התארחנו בבית חברים. מצבה הלך והחמיר וביום שני אמרו הרופאים נואש לחייה, כששאלה אותי אשתי אם להתקשר לבן דודי הנהנתי בראשי 'כן' והתביישתי מאד בן דודי שמע והזדעזע וביקש לשוחח איתי, ומיד כשנטלתי את הטלפון אמר בקולו הסמכותי: "הפעם אתה חייב לבוא איתי לרבי! אל תתמהמה! עלה לרכב ובוא אלי !" . הרבי קיבלני במאור פנים, התרגשתי מאד, לא מצאתי את המילים, וכשבן דודי ניסה לעזור לי , אמר לו הרבי: "תן לו לדבר , אני רוצה לשמוע אותו". סיפרתי על נפילתה ומצבה הקשה של בתי, לפתע שאלני הרבי: " איך אתה מסוגל לחלל ולא לשמור את השבת ששמרה והצילה את בתך -?" "אתה צודק" עניתי, ואיני יודע איך הוספתי: "מהיום ואילך אשמור שבת" . "אם כך" אמר לי הרבי ", אל תדאג! גם השבת תציל שוב את בתך , ומרגע זה מצבה ילך וישתפר בעזרת ה' ".נפעמתי. כל הדרך חזרה לא הצלחתי להוציא מילה מפימיד בהיכנסי למחלקה פגשתי את אשתי שמחה וצוהלת על שהילדה חזרה להכרה מלאה ואף יצאה מכלל סכנה . באותו רגע אמרתי לאשתי: " ברוך ה' לעולמי עד". מאז אנחנו התחזקנו מאד ומדקדקים בקיום המצוות , וכן בעקבות מקרה מופלא זה עוד מספר משפחות חזרו לכור מחצבתם!"



 חוויית השבוע שלי


יום חמישי, 19 בנובמבר 2015

אמרי שפר ח' כסלו ה'תשע"ו




אין שום 'עסקא' שאין בה סרך של איסור... (הגה"צ רבי ישראל סלנטר זצוק"ל)

     אישה אומרת לארוס שלה! ״אחרי שנתחתן ונעבור לגור יחד, אני אהיה אשֶת איש... אז אני מבטיחה לפנק אותך מא' ועד ש׳. אתה תעשה רק את ת׳ : תעבוד, תשטוף, תנקה, תגהץ, תזרוק את הזבל, תתקן, תביא, תחזיר...״

     "אם יש תשע יהיה עשר!"

    בשמיעה בלבד של דברי חכמה ומוסר, נשארים הדברים מבחוץ, וחייב האדם לעורר עצמו להחיות את פנימיותו "שהאני'' יהיה ער לחכמה ששמע ואזי יקלטו הדברים ויועילו.
"     ואהבת לרעך" – גם אם הוא לא כמוך .

     כולם רוצים להאריך ימים, אך אף אחד לא רוצה להזדקן ... 

'     מחמאות' הם דלק המניע את הבית.

     מי שאוהב את המשא לא מרגיש מעמסה.

''השעון המעורר'' ] …פרטית, ראש חודש כסליו[
     סיפר לי יהודי נאמן איש עסקים נכבד מארה"ב, שיש לו בביתו 'שעון מעורר' [וועקער זייגער], אשר 'נתקע' על השעה '6.13' בבוקר, וכל  הניסיונות לשנות בו את שעת היקיצה לא צלחו, גם כשניסה לכבות לו את מפסק המעורר לא עלתה בידו, השעון התעקש לצלצל מדי יום ביומו באותה השעה בעקביות: 6.13 בבוקר כשסיפר על כך לחברו בבית הכנסת, העלה הלה השערה, שמא רומזים לו כאן על 'עניין' מסוים. שכן '613עולה כמניין 'תרי"ג',שהם תרי"ג מצוותיה של תורה וכידוע שקול 'איסור ריבית' כנגד כל מצוות התורה כולה ['רבית' בגימטרי בגימטריא 'תרי"ג'], ובהיותו איש עסקים אולי רומזים לו מן השמים להיזהר מאיסור ריבית...  האיש סבר וקיבל, והגיע 'נסיעה' לארץ ישראל, ובהיותו פה עיה"ק ירושלים ת"ו עלה לביתו של מחו' הגה"צ הנודע רבי יעקב בלוי זצוק"ל, דיין ומו"ץ דפה, ורב דשכונת סנהדריה, שהיה מומחה עצום בכל ענייני ריבית כנודע, וגם חיבר חיבור מיוחד בזה שנתקבל בכל תפוצות ישראל בעלותו לבית הרב הציע בפניו  בפרוטרוט את כל ענייני עסקיו, ותהליך מחזור הכספים ההשקעות התנובה והתשלומים השונים, ולתדהמתו גילה הגאון בעסקא מסוימת שיש בה איסור רבית  דאורייתא! – התברר אפוא שאותו סוחר נכשל בשוגג בעבירה חמורה זו שנים רבות 
     אמרתי לאותו יהודי, שכנראה היתה לו זכות מיוחדת שעוררוהו שעוררוהו מן השמים לבדוק את מסחרו אם אין בו חשש איסור כי בהיותו איש ירא שמים וחפץ להתהלך בדרכי ישרים, כבר העידו חכמינו ז"ל (מכות י:) "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו". ולכן זכה מן השמים שרמזו לו על כך ב 'תקלה' שבשעון המעורר ...

זכות מֲעֵשה חֶסד (פניני עין חמד עלון 481)
     מהו השכר העצום עבור מצוות החסד, לא ניתן לתאר ולשער. להלן סיפור מופלא, שעובד מהספר "מגיד חדשות", שיש בו כדי ללמדנו עד כמה מצוות החסד עצומה וחשובה בעולמות העליונים.
     ומעשה שהיה - כך היה הגאון הקדוש רבי ישועה בסיס זיע"א זצ"ל שמע ברוח קדשו , שמכריזים בשמים על פלוני, בעל מאפיה, שהעולם כולו מסור בידו, אשר יגזור - יקום, ואשר יברך - יבורך. לשמע דברים אלו תמה הצדיק וביקש לברר לעצמו, מדוע זכות עצומה זו נפלה בחלקו לפיכך קם רבנו והלך אליו שאלו " : אמור נא לי בבקשה, איזו מצווה עשית שזכית בגללה לכוח זה?" . נבוך הלה וענה: "אדם פשוט אני ועמל לפרנסתי . איני יודע מאומה" אמר לו הרב : "חשוב ונסה להיזכר". משך בכתפיו "דבר פעוט יש, אולי לכך מתכוון רבנו . ביום שישי, לאחר האפייה, בעוד התנור לוהט, באים בני הקהילה להטמין בו את החמין לשבת. בצהרי השבת שבים הם לקחת את קדרותיהם . " "שבת אחת הוצאתי קדרת אישה אחת. אולם לא החזקתי בה כהוגן ונפלה מידי ונשברה . לתדהמתי הרבה, לא הייתה בתוכה אלא ביצה אחת שהניחה כדי שתצטמק יפה. כה רב היה עונייה, שלא היה לה דבר נוסף לשים בקדרה.ראיתי כמה הצטערה על קדרתה שנשברה ועל ענייה שנתגלה . " אמרתי לה : "הנה כאן קדרה אחרת, קחי אותה". ולמעשה הצעתי לה את קדרתי . אולם היא מאנה לקחתה ואמרה : "אין זה שלי" . בקשתי שתמתין מעט עד שכל בעלי הקדרות נטלו את שלהם . לאחר מכן אמרתי לה: "הרואה את, איש לא באו לקחתה, כנראה הפקירוה - שלך היא בדין ." עתה למשמע דברים אלו נאותה לקחתה. " ומאז, בכל שבת מכין אני שתי קדרות האחת לי, והשנייה -שאין איש בא לקחתה, והאישה זוכה בה בכל פעם מחדש! " שמע רבי ישועה וקרא "אכן נודע הדבר! אם כן, מחלקך יהא חלקי ומגורלך יהא גורלי



חוויית השבוע שלי