יום חמישי, 29 במרץ 2018

אמרי שפר י"ג ניסן ה'תשע"ח





מקים משפחה בן - כמה? 22? 25? אפילו 28? - הוא עצמו די ילד, אבל מהר מאד יש לו כבר ילדים. עבורם הוא הכול. שנה שנתיים שלוש זה איכשהו עובר, אבל אז הוא חייב להתייצב מול ילד ששואל אותו "מה נשתנה". וחייב לענות. אם לא תגדל, אם לא תאמין במה שאתה עושה אתו, אם לא תפנים שעכשיו אתה נושא הדגל, הוא ידע. לא היום ולא מחר, אבל הוא ידע.
 "הלא אם קטון אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל נתתיך". ולכשתעיינו בדבר תראו שהוא סוד הרבה מאד תופעות חברתיות וגם פוליטיות.

בדרך רמז חרוסת הוא נוטריקון ס' חרות, ומרומז בזה לששים ריבוא בני ישראל שיצאו ממצרים לחירות עולם.

   בלילה הזה צריכים לקיים את "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך" – "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור". וכדי לקיימן כדבעי כתב המהרי"ל (אות יז) מיישנין את התינוקות בערב פסח, כדי שיהיו ערים בערב בעת אמירת ההגדה

   במילת סד"ר שזוהי ס'וד ד'רש ר'מז, וזהו בליל זה. ואלו אנשי מעלה שהבינו וידעו כל העניינים כבר פניהם הלבינו והאדימו בעת סידור הקערה. ודבר ראשון שצריכים להנחיל שאפילו שיש רמזים ועניינים גבוהים אבל קודם צריכים לדעת את הטעם הפשוט, ואח"כ מה שמסביב לה. כמו שאף אחד לא יעלה על סולם קודם על מדרגה העשירית לפני שעולה על מדרגה הראשונה.

  
הצו שלא בוצע(קבלת שבת, עלון 320)

    ומעשה שהיה כך היה, אחת מהמשפחות שהתגוררו באזור הייתה משפחה ברוכת ילדים, ולא יכלו להמשיך ולדור בדירתם הקטנטנה, ומשום כן חסכו פרוטה לפרוטה והרחיבו את דירתם במעט, שמעט ירווח להם ויוכלו להמשיך ולהתגורר בדירה הזו ולחיות בה חיים תקינים. אלא שהבניה הזו נעשתה ללא התרי בניה, והשכנים החילונים שבבנין התלוננו לעירייה על כך, ומשום כן העירייה הוציאה צו הריסה על הבניה הלא חוקית הזו. האבא שהכיר את ר' שמואל פלמן שהיה רב בית הכנסת, וידע על קשריו עם ראש העיר רבינוביץ, ביקש ממנו שידבר על לבו של רבינוביץ שיחמול עליו ועל משפחתו, ועל דוחקו הנורא ויבטל את צו ההריסה שהוציאה העירייה על התוספת שהוסיף בביתו. ר' שמואל עשה כבקשתו ומיד עמד בקשר עם רבינוביץ לבקש ממנו לדחות או להקפיא את צו ההריסה, אבל רבינוביץ טען שאין לו אפשרות לבטל את ההריסה, הבניה הזו איננה חוקית ובפרט כשיש כאן תלונה של השכנים הרי על פי חוק הוא מחוייב להרוס את הבניה הזו, ואינו יכול בשום דרך לעצור את ז . ר' שמואל ניסה עוד לדבר ולהשתדל על זה, אבל רבינוביץ היה נחרץ כולו, שאין על מה לדבר, ואין בסמכותו למנוע מכאלו דברים להיעשות.
    הבן של אותו אדם שבנה את הבניה הזו, היה חבר טוב של הגרב"צ מבית הכנסת, וכששמע את התשובה השלילית שהגיעה מצידו של רבינוביץ החליט לפנות אל בנו של ר' שמואל - הגרב"צ, וסיפר לו את כל הסיפור כולל תשובתו השלילית של רבינוביץ, ואמר להגרב"צ שכיון שהוא רואה שיש לו קשרים טובים עם רבינוביץ, שבכל שבת שהגרב"צ חוזר מהישיבה, רבינוביץ נהנה מאוד לדבר עימו ולפעמים אף ממתין לו מחוץ לביתו, אולי בעזרת הקשרים הללו יצליח לפעול איזה ישועה שתדחה או תבטל את צו ההריסה. הגרב"צ הסכים לנסות לעזור, ומשום כן בשבת הקרובה הכין הגרב"צ הרבה נושאים מעניינים בלימוד שיוכל לדבר על כך עם רבינוביץ, ובהם הרבה סברות שידע שרבינוביץ יהנה לפלפל בהם. הוא שינה ממנהגו ובשבת הזו הקדים ובא לפתחו של בעל הכלב, והמתין לו שייצא. ואכן לא עבר זמן רב ורבינוביץ יוצא החוצה, ומיד כשראה את הגרב"צ עומד וממתין שם, פנה אליו בשאלה "מה חידשתם השבוע?", והגרב"צ שכבר עמד מוכן התחיל מיד להרצות את חידושיו, ושעה ארוכה עמדו ופלפלו יחדיו. כשסיימו ראה הגרב"צ שבאמת רבינוביץ מרוצה מהשיחה הזו, ורוחו טובה עליו, והרגיש שעתה הוא עת הכושר לבקש בעד המשפחה המדוברת. ואמר לרבינוביץ "יש לי בקשה ממך, האם תוכל לעזור לי?". ענה לו רבינוביץ, "לבקש אתה בוודאי יכול לבקש, ולאחר מכן אני אראה אם אוכל לעזור בעניין הזה או לא". אמר לו הגרב"צ, "לא, הבקשה הזו חשובה לי יותר מהכול, ולכן לפני שאני מבקש ממך את הדבר, אני רוצה שתבטיח לי שתעשה ככל מה שביכולתך כדי לקיים את הבקשה הזו ". ענה רבינוביץ, "תראה, אני לא יודע מה אתה רוצה לבקש ולכן אני לא יכול להבטיח לך לקיים את הבקשה, אבל אני מבטיח לך שאתייחס ברצינות לבקשה שלך". ועתה התחיל הגרב"צ לבקש בעד המשפחה שהעיריה הוציאה עליהם צו הריסה, ותיאר בהרחבה את הסבל הגדול שהיה להם בצפיפות בבית, וגם עתה אינם חיים חיי פאר והרחבה, אלא רק הוסיפו את המינימום שבמינימום כדי שיוכלו לחיות חיים נורמליים. וביקש מראש העיר שלא יחתום על צו ההריסה, וישתדל לבטלו. רבינוביץ ענה לו כדרך שענה לאביו ר' שמואל, שאינו יכול לעזור בעניין זה מאומה, שעל פי חוק הוא מחויב לחתום, ואינו יכול לעבור על חוקים פשוטים וברורים. אבל הגרב"צ לא הניח לו, ובדמעות המשיך לדבר על לבו שיחוס על אותה משפחה אומללה, שעולמם יחרב עליהם כשיהרסו להם את הבניה.
רבינוביץ שמע את הדברים והיה ניכר עליו שלקחם לתשומת לבו, והוא התחיל לחשוב איך יוכל לעזור בענין. ולאחר כמה דקות של מחשבה, פנה אל הגרב"צ ואמר לו, "טוב, בא נעשה עסק, אני אסדר את הענין בדרכים מסוימות שצו ההריסה לא ייצא לפועל, ותמורת זאת אתה תתחייב ללמוד עבורי רבע שעה בכל יום. אבל הלימוד הזה לא יהיה על חשבון הסדרים שאתה בין כה וכה לומד, אלא על חשבון זמנים שאתה לא אמור ללמוד בהם, שאז תייחד רבע שעה ללימוד לזכותי. ולדוגמה אם אתה מסיים את הלימוד בלילה בשעה 12 ,אז תוסיף עוד רבע שעה של לימוד לזכותי". הגרב"צ לא ענה מיד, אלא שתק וחשב, רבינוביץ ראה שהוא שותק ומהסס בדבר, פנה אליו ואמר לו, "מה אתה שותק, אנו עושים כאן עסק טוב". ענה לו הגרב"צ, "אם זו בקשתך, אז יש לי בקשה נוספת בעבורך, אני רוצה שתמורת זאת שאלמד בעבורך רבע שעה, אתה בכל שבת תשמור את השבת במשך רבע שעה, כמו שהיית שומר שבת כשלמדת בטלז". השיב לו רבינוביץ, "זה לא שייך, אתה רואה איך אני מכור לסיגריות ומעשן כל הזמן אני לא מסוגל לעמוד רבע שעה ללא עישון סיגריות". אבל מיד המשיך ואמר, "יש לי רעיון, בכל שבת אני קם בבוקר בשעה 6:30 ומעתה אני אוסיף עוד רבע שעה של שינה ואקום רק בשעה 6:45 ,וזה יהיה לי רבע שעה של שמירת השבת". אמר לו הגרב"צ, "עסקים לא עושים בשינה, אם אנו סוגרים עסקה העסק חל רק בשעה שאתה ער ולא ישן". רבינוביץ ראה שהעסק רציני, אמר "אם אתה מוסיף לעסקה את הסעיף הזה של שמירת שבת, אני רוצה להוסיף עוד סעיף שמעבר לזה שתלמד בעבורי רבע שעה, תלמד גם מסכת מיוחדת בעבורי". אמר לו הגרב"צ, "אני מסכים אלמד מסכת ביצה בעבורך". אמר רבינוביץ, "לא, אם אנו הולכים על שבת, אז שיהיה שבת עד הסוף, והמסכת שתלמד בעבורי תהיה שבת". וכשהשיב הגרב"צ בחיוב, לחצו ידיים וסגרו את העסקה.
    לאחר כמה שבועות, פגש רבינוביץ שוב את הגרב"צ ואמר לו, "אתה זוכר את העיסקה, אני את החלק שלי עשיתי, מה עם החלק שלך?". ענה לו הגרב"צ, "כאשר אני סוגר עיסקה, אפשר לתת בי אמון, אין לך ממה לדאוג...". רבינוביץ קיים את חובתו והעיריה אכן לא הרסה את הבניה, ולגבי שמירת השבת סיפר רבה של תל אביב מאותם ימים, שרבינוביץ אמר לו פעם שבכל שבת יש לו רבע שעה מהשעה9:00 ועד ל- :9:15שבה הוא שומר שבת בדיוק כמו ששמר בעת שלמד בטלז, וסיפר לו את כל העיסקה שסגר עם הבחור בן ציון פלמן..


החוויה היהודית








יום שלישי, 27 במרץ 2018

אמרי שפר י"ב ניסן ה'תשע"ח




איננו בוחרים את העולם לתוכו אנו נולדים, אך אנו בוחרים מה לעשות אתו.
     "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה, אל מקום טהור" (ויקרא ו,ד). אדם צריך לזכור שיבוא יום שבו "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" – בגדי לבן; ואז יוציאו את הגוף "אל מחוץ למחנה", לבית מועד כל חי. על כן יחזור בתשובה מבעוד מועד. (רבי מאיר מפרמישלן)


     חסד ואמת - " ר' משה פינשטיין פעם נתן את חתימתו למוסד צדקה שנתברר לאחר זמן שהיו רמאים, אמרו לו מקורביו לא היה כדאי שנבדוק קודם את אמינותם? נענה ר' משה: בתורה כתוב "חסד ואמתתחילה צריך לעשות חסד, ואח"כ לבדוק אם הוא אמת.
     יש אומרים שמרומז ב"אגד"ה" ר"ת א'ברהם (שבישרו לו הגאולה) ג' רועים (משהאהרן, מרים, שבזכותם יצאו ממצרים) ד' אמהות )שגם בזכותם נגאלו), ה' חמשה תורה (נגאלו ע"י שנקיים התורה(.


השותף
     מפורסם על רבנו הגאון רבי אברהם יהושע העשיל זצ"ל, שהיה לו תלמיד ותיק, והתלמיד ירא שמים , ועני גדול, והייתה לו בת יחידה בגיל 22 שנה, ומפני חיסרון כל, לא הייתה לו אפשרות לחתן אותה, והייתה לו עוגמת נפש, עד שבא יום אחד לרבו וביקש ממנו עצה מה לעשות, כי כמה מבחורי הישיבות מבקשים אותה, ומפני שאין לו כסף חזרו לאחור אמר לו רבנו: שב, נעשה חשבון כמה כסף נחוץ לך בעד הנדוניה. חשבו ואמרו שנחוץ שלוש מאות רובל. ישב רבנו וכתב מכתב לאחד מהעשירים ממרחקים, וזה נוסח המכתב לידידי הנכבד אני שולח לך ידידי הנכבד, רבי, טוביה, עני גדול, זקוק הוא לשלוש מאות רובל לחתונת בתו, והקב"ה בירך אותך בעשירות גדולה לכן אבקש שתתן לו את הסכום הנדרש, של החשבון שיש לי איתך, והקב"ה ייתן לך הצלחה בכפלים ידידך וכו' אברהם יהושע העשיל.
     רבי טוביה הלך רגלי דרך רחוקה רעב וצמא, עד שבא למקום ומצא את העשיר . מסר לו את המכתב, והעשיר קרא את המכתב והסתכל בפני רבי טוביה, ואמר לו: איזה חשבון יש ביני לבין הרב? התחיל העשיר להתרגז, ואמר לו: אני לא מכיר אותו, איך העיז לכתוב על סכום גדול של  300 רובל? וכי הוא שותף שלי?!  דברים קשים כאלו אמר לר' טוביה, ואחר כמה רגעים אמר לו בלשון לעג: שמע, רבי יהודי, אני לא מכיר את הרב ולא מכיר אותך. אבל אני מרחם עליך בתור יהודי זקן, באת ממרחק רחוק קח חמשה רובל...  אמר לו רבי טוביה: תסלח לי מאוד, אני לא מבקש נדבה, תיתן לי את המכתב חזרה, ואני אלך. אולי טעיתי, והמכתב הזה לא בשבילך. אמר לו העשיר: המכתב הזה רק מיועד לי הכתובת ושמי נכונה אמר לו רבי טוביה: אם אתה אומר שהמכתב בשבילך – תן לי את כל הסכום או שתחזיר את המכתב אמר לו העשיר: רבי, איזה יהודי עקשן אתה קח 8 רובל ותלך. אמר לו רבי טוביה: אני לא עקשן ואני לא רוצה נדבות העשיר התחיל להתרגז, אמר לו: אעפ"כ שאני לא מכיר את הרב ומעולם לא שמעתי את שמו, אבל סוף סוף חתימת הרב נמצאת במכתב, א"כ, לא כבוד שאתן המכתב בחזרה הנה קח לך 10 רובל ותלך שמעולם לא נתתי צדקה גדולה כזו. והשיב ר' טוביה: אני אמרתי לך שלא אקבל צדקה התחילו להתווכח, העשיר נתן לר' טוביה 30 רובל, וגם את זה לא קיבל, העשיר התרגז מאוד, וזרק את המכתב ארצה. ר' טוביה לקח את המכתב וחזר לרבו. וסיפר מה היה עם העשיר. אמר לו הרבי: אל תצטער, ריווח והצלה יבוא ממקום אחר.
     הרבי כתב מכתב שני, ושלחו לכפר לעני מוכר ברזלים ישנים, הלה קיבל את המכתב והלך לאשתו אשתו, שהייתה בה יראת שמים אמרה לבעלה: אע"פ שאנחנו לא מכירים את הרב הזה, ושמו לא שמענו אבל סוף כל סוף, רב הוא ואיש קדוש, צריך לקיים את דבריו, לך תמכור את כל מה שיש לך ותיתן לו תיכף חזר לחנותו, ומכר כל מה שיש לו ואסף כמאתיים רובל, חזר לאשתו, ואמר לה שעדיין לא השיג את כל הכסף. אמרה לו אשתו: תמכור כל מה שיש בבית ותשאיר לי רק כר אחד, ויהיה לנו חלק בעולם הבא עם הצדיק. הלך ומכר הכול, ועדיין היה חסר לו 50 רובל, הלך לאסוף אצל בעלי החנויות, נתנו לו  20  רובל. מה לעשות? הכריז שיתאספו כולם בבית הכנסת הגדול של הכפר האמינו לו והגיעו כולם פתח פיו בחכמה וקרא את המכתב , ואמר להם: כל מה שיש לי בחנות ובבית מכרתי הכול, לולי הייתה לי אפשרות הייתי מוכן למכור את עצמי עבור מצווה כזו ולקיים את דברי הצדיק, וחסר לי עוד 30 רובל ור' טוביה עומד שם, ורואה הכול ומתפלא: אולי זה אינו בן אדם ששלחני הרב אליו? אולי מלאך אחד תרם 15 רובל, ועוד כמה תרמו ביחד והגיעו ל-15 רובל, ושלחו את רבי טוביה עם 300 רובל.
     העני עברו עליו חודשיים צרות גדולות וייסורין גדולים מרוב עוני וחסרון כל, אחרי כן התחיל להצליח לאט – לאט, עד שנהפך לעשיר מופלג, והיה לפלא לבני הכפר, וכולם הודו ואמרו בזכות הצדקה והאמונה שהיה לו ברבי מצד שני, העשיר ההוא שזרק את המכתב של הרב, התחיל לרדת מעשירותו עד שנעשה עני מרוד , ואפילו כיכר לחם לא יכל להשיג, והרגיש שכל זה בעבור שלא נתן את הסכום, ולא האמין לדברי הרבי נעשתה לו כל הצרה הזאת מה עשה? נסע לעירו של ר' אברהם יהושע העשיל זצ"ל ואמר לשמשו של הרבי כי רוצה להיכנס לישיבה ולראות את הרבי. הרב אמר לשמשו: אל תיתן לו להיכנס, ואין לי עסק עמו, ואם הוא רוצה – ילך לבית דין ויתבע אותי, וגם בביתי איני מקבלו. וכמה שבכה והתחנן לא הועיל לו, והחליט לתבוע את הרב למשפט, ואכן למחרת באו שניהם לבית דין. אמרו לעשיר שהעני: מה אתה רוצה מהרביסיפר להם את האמת, שהוא לא מכיר את הרבי, והרבי כתב לו במכתבו שייתן לו על חשבונו 300 רובל, וכי בשותפות עשינו את העושר? וכו' ואחר כל זה ירד מנכסיו, ובכל זאת עכשיו בא לבקש סליחה ומהיום והלאה, ישמע לכל מה שיאמר לו הרבי, ויחזיר לי את הנכסים בית הדין שאלו את הרב הקדוש: מה עשית לו? למה כתבת שייתן על חשבונך? הרי אינכם מכירים אחד את השני, היה לך לכתוב שייתן במתנת חינם!
     אמר להם הרב הקדוש: רבותי! שימו לב על דבריי, אדם, קודם בואו לעולם הזה, גוזרין עליו להיות חלש או גיבור, עני או עשיר וכו' חוץ מיראת שמים. גם עלי גזרו שאהיה עשיר, ואמרתי להם: רבותיאינני רוצה בעושר כדי שלא אתבטל מלימודיי ועבודתי את ה'. תנו חלקי לפלוני בן פלוני, שהוא היה לידי באותה העת, וכשאני אצטרך לכסף – אקח ממנו. וכאשר הייתי צריך לסכום הזה, פניתי אליו, וראיה לזה שאני מצאתי שהוא איש נטול אימון, אז לקחתי את חלקי ממנו, את כל העושר, ונתתי לכפרי העני . כששמע העשיר, התחיל לצעוק ולבכות, ומה שביקש לא ענה לו הרב, רק בהשפעה של בית הדין שירחמו עליו, אמר: אני יכול לתת לו רק ריווח לירה אחת כל יום. קמו והלכו.
     ממעשה זה אנו לומדים עד כמה חייב אדם לתת מכספו לאחרים, זו חובה שהיא גם זכות גדולהואם זיכה אותך הקב"ה בממון זכור כי הוא נמצא ברשותך כפיקדון. הממון הוא בבחינת כלי שרת אצל האדם, ואם נתן לך הקב"ה יותר מכדי צורכך אין זה אלא כדי לסייע לזולת וזכור: בן אדם! אל תדאג על הדמים שהם חולפים, עוברים ואולי אף חוזרים, אך הימים לעולם אינם חוזרים.


החוויה היהודית



יום שני, 26 במרץ 2018

אמרי שפר י"א ניסן ה'תשע"ח



גם אם שורר סביבכם חושך מוסרי מוחלט, חובה עליכם להיות פנסים. אם רק תעשו זאת, חיש מהר תגלו שאתם לא לבד ומתלכדים סביבכם עוד אנשים שמחפשים את האור. (חב''ד)

    גם אנחה קטנה, שאינה יוצאת מעומק הלב, היא גנבת דעת.

    גם באופן הספירה יש חיזוק. היה הגיוני לספור הפוך – ביום הראשון 49 ימים והולכים ופוחתים כך שביום האחרון היינו סופרים רק יום אחד שנותר עד קבלת התורה, אך עלינו לראות את ה"יש" ולא את ה"אין" – לראות מה עשינו ולא מה שנשאר לעשות.

    הקהה את שיניו' מדוע צריכים לרשע להקהות דווקא את שיניו ? אלא 'רשע' בגי' 570 ,הסר את 'שניו' בגי' 366 ,נשאר 'צדיק' בגי' 204 i

ליומא דהילולא של הגה"ק רבי שבתי ב"ר מאיר הכהן הש"ך זיע"א (א' אדר) (סיפורי צדיקים, גיליון 295)
    סיפור זה אירע בשנות ת"ח - ת"ס כאשר כנופיות בוגדן חמלניצקי השתוללו ברחבי אוקראינה ופולין, רצחו יהודים ושדדו רכושם. בעיירה פולנית קטנה חיה אז אלמנה שהרוויחה בקושי די מחייתה ומחיית ילדיה, נחמתה היחידה של האלמנה הענייה היה בנה הבכור ר' שבתי כהן. הוא עזב את הבית בעודו צעיר לימים ונסע לנכר כדי ללמוד תורה. בימים ההם עוד לא היו רכבות ודואר מסודר כמו היום, על כן עברו לפעמים שנים עד שאימא שבנה יצא לעולם הגדול ללמוד תורה, זכתה ממנו לידיעה או דרישת שלום, ולמרות געגועי האם אחרי בנה היו האמהות שמחות שבניהן לומדים תורה בניכר. אמו של ר' שבתי לא ידעה כי בנה נמצא בעיר וילנא, שם נשא לאישה את בתו של אחד מנכבדי העיר, והיה סמוך על שולחן חותנו ולמד תורה. אחר כך התפרסם בעולם התורני הודות לחיבורו על השולחן ערוך "שפתי כהן - שך".
    כאשר הגיעו כנופיות חמלניצקי לעיירה והחלו לרצוח את היהודים ולהעלות בתיהם באש, הצליחה אחותו של הש"ך למלט את נפשה ולברוח מהעיר כל עוד נפשה בה. היא הצטרפה אל קבוצה של קבצנים נודדים שהלכו מעיר לעיר ומכפר לכפר וחזרו על פתחי נדיבים. זמן רב סובבה להקת הקבצנים בעיירות הקטנות, עד שסוף סוף הגיעה לווילנה המעטירה. כנוהג הימים ההם היה גם בווילנה הקדש אכסניה ששימשה לעניים וקבצנים נודדים, לאכסניה זו הגיעו הקבצנים ואחותו של הש"ך בתוכם. גבאי ההקדש פרנסו את העניים והשתדלו למצוא עבודה לאלה מהם אשר רצו להרוויח את לחמם ביגיע כפיהם, אולם רוב הקבצנים העדיפו להמשיך לחזור על הפתחים כפי שהיו למודים, לא כן אחותו של הש"ך, היא לא הצטרפה אל הקבצנים בדרכם לבקש נדבות, אשתו של הגבאי שעיניה היו פקוחות על העניים, הבחינה מיד כי נערה זו אינה שייכת אל הקבצנים, מתווי פניה העדינים היא שיערה כי הנערה באה ממשפחה טובה ומיוחסת, גם מאופן דיבורה והתנהגותה ניכר היה בי אין זו קבצנית ככל הקבצניות. אשת הגבאי ששוחחה לפעמים עם הנערה נוכחה כי היא פיקחית ויש לה מדות נעלות, היא החלה לשדל אותה להישאר בווילנה ולהפסיק ללכת עם הקבצנים, למה לך לנדוד בחבורת קבצנים? הפצירה בה האישה הטובה, הישארי כאן ואני אמצא לך מקום שם תוכלי להרוויח את לחמך בכבוד, ולשכוח הנוראות שעברו עליך, אמרה לה אשת הגבאי.
    הנערה שמעה בקול הגבאית כאשר חבורת הקבצנים לקחה את צרורותיה ויצאה את ווילנה לא הלכה אתם. הגבאית התקשרה עם אחדות מבעלות הבית החשובות של העיר וחיפשה מקום מתאים ליתומה הענייה, כעבור כמה ימים הצליחה במשימתה והנערה נתקבלה לאחד הבתים העשירים שבווילנה בתור עוזרת. בעלת הבית הכירה חיש מהר בסגולות הנערה הענייה שנקלעה אליה. יום אחד אמרה לה ראי נא ראי בתי היקרה, לי יש די עוזרות וטבחיות, לך יעדתי מלאכה אחרת לגמרי, אולם התנאי הוא כי עליך למלא את התפקיד בדיוק נמרץ. העניין הוא בזה כי חתני הוא היקר באדם, אברך הלומד כל לילה עד השעות המאוחרות. כאשר הוא מסיים את לימודו כבר ישנים כל בני הבית ואין מי שיגיש לו את ארוחת הערב שלו, זה יהיה איפוא התפקיד שלך, עליך יהיה לשבת מאחורי הדלת ולהאזין, ברגע שתשמעי כי הוא סיים ללמוד, תגישי לו את ארוחת הערב. הנערה הסכימה וקיבלה על עצמה את העבודה.
    היא ניגשה בערב הראשון אל מאחורי חדרו של הלומד והאזינה ללימודו, הש"ך שהוא היה חתנה של בעלת הבית נוהג היה ללמוד בקול רם, וכשמוע הנערה את הקול עמדה תחתיה מוקסמת. היא חשבה כי קול אביה המנוח היא שומעת, אולם הלא אבא נפטר לפני שנים רבות, כיצד יתכן הדבר? לילה לילה היא עמדה מאחורי הדלת כאילו כפאה שד, בשמעה את הלימוד המוכר כל כך היא נזכרה בשנים עברו, במשפחתה רבת היחס ובבית החם שהיה לה, ליבה נתכווץ מצער עת השוותה את מצבה הנוכחי, יתומה ענייה בלי קרוב וגואל בבית זר בקרב אנשים זרים, היא לא יכלה לעצור בעד שטף דמעותיה והתייפחה חרש, כי פחדה שישמעו אותה. אולם אסור היה לה לעזוב את מקומה שמאחורי הדלת, אולם האברך שלמד בפנים שמע פתאום את המשרתת בוכה, והוא פתח את הדלת לראות מה קרה? הנערה נבהלה עד מאוד אולם הוא הרגיע אותה וביקשה לספר לו מה מעיק על לבה? הוא שאל אותה לשמה ושם משפחתה, והיא סיפרה לו כי היא באה משפחה מיוחסת, אביה היה רב גדול, שמו היה רבי מאיר עליו השלום, בעקבות הנגישות של חמלניצקי היא ברחה מביתה ונשארה בודדה ללא מודע ומכר, עתה בשמעה את קול לימודו נזכרה באביה שנוהג היה ללמוד בטון מתוק עצוב כזה, ולא יכלה להתאפק מלבכות.
    בהיותה נתונה בסיפור המעשה לא הבחינה הנערה כי האברך החוויר כסיד ואך בקושי עמד על רגליו מרוב התרגשות, הש"ך הכיר מיד כי העומדת לפניו אחותו היא, אולם התאמץ לא לגלות כל סימנים מהתרגשותו הגדולה, הוא ניחם אותה והשתדל להרגיעה וחזר ללימודו. למחרת ביקש הש"ך את אשתו לומר לאמה בשמו, כי הוא מבקש לשחרר את הנערה מעבודתה, בקשתו היא, כי תואיל נא החותנת להחזיק את הנערה מהיום כאילו היתיה בתה, לדאוג לה לבגדים טובים ובכלל להתנהג כלפיה כאל בת המשפחה. הוא עוד הוסיף שיש לו סיבה כבדת משקל לבקשתו זו. החותנת העריכה את חתנה עד מאוד וכל בקשה שלו הייתה אצלה יקר וקדוש, היא עשתה אפוא מה שנתבקשה לעשות, היתומה שוב לא הייתה כמשרתת אלא כבת, היא גילתה כישרונות נעלים בניהול הבית וכל העניינים, ולא עבר זמן רב עד שחותנת הש"ך מסרה לידיה את כל המפתחות.
    חדשים אחדים לאחר מכן חלתה חותנתו של הש"ך וכעבור כמה ימים הלכה לעולמה. עוד לא עברו השלושים והשדכנים החלו להתדפק על דלתו של האלמן, הוא היה אדם צעיר עדיין ועשיר, ואין פלא שהציעו לו שידוכים רבים. הוא פנה אל חתנו להתייעץ אתו בדבר ההצעות, אולם הש"ך הציע לו לחכות שנה תמימה שנת האבל לפני שיחשוב על נישואין מחדש . כאשר עברה השנה חידשו השדכנים את לחצם והביאו הצעות מצוינות, משפחות עשירות ומיוחסות וכו' וכו' . שוב בא האלמן אל חתנו לשאול בעצתו, הש"ך אמר לו אם בקולי תשמע, לא תסתכל לא בכסף ולא בייחוס אלא תתחתן עם היתומה הנמצאת אתנו בבית, היא נערה טובה עדינה ויראת שמים, אם תקבל עצתי אני אהיה אי"ה השושבין שלך, ואחרי החופה אגלה לך מי הנערה הזאת. האלמן הסכים לדברי חתנו וזמן קצר לאחר מכן העמידו את החופה.
    עתה הגיע הזמן לגלות את זהותה של הכלה, לתימהונם ולשמחתם של כל הנוכחים הצהיר הש"ך באוזני המסובים כי הכלה היא אחותו היקרה, אותה לא ראה זמן רב. כמתנת נישואין הוא בירך את הזוג הצעיר שהשם יתן להם בן שיאיר את שמי העולם היהודי. כעבור תקופה אכן נתקיימה ברכת הש"ך, ואת הרך הנולד למזל טוב קראו בשם מאיר על שם סבו אבי הש"ך. הילד גדל והיה ללמדן גדול שכל העולם פנו אליו בשאלות הלכתיות, בזמן מאוחר יותר פרסם את השאלות ותשובות בספר בשם "פנים מאירות" ספר זה הביא אור תורה להרבה בתים יהודיים.


החוויה היהודית






יום ראשון, 25 במרץ 2018

אמרי שפר י' ניסן ה'תשע"ח




אדם המצווה ועושה גדול יותר מזה שאינו מצווה ועושה ("ילקוט הגרשני")

    אתה אף פעם לא יודע מה יש לך בבית עד שאתה מתחיל את הניקיונות של פסח.

    "גם אדם שחרצו בשמים את גזר דינו לרעה, ח"ו, יכול לבטל את גזר הדין, אם יענה 'אמן יהא שמיה רבא', בכל כוח כוונתו".(ב 'היכלות רבתי')

"     כהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט – עבודתו פסולה". כי אסור לאדם גדו9C ל"שחק" בענווה יתירה. )ספרי(


כל אלמנה ויתום לא תענון... והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים" (כב, כא-כג( )קול דודי דופק, לר' שלום שבדרון זצ"ל(
   
מעשה בגבאי בעיירה, איש נכבד, בעל בעמיו, שבא פעם לראדין, אל הכהן הגדול ה״חפץ חיים״ זצ״ל. כשנכנס בדחילו ורחימו אל הקודש פנימה, אמר לו ה״חפץ חיים״ בזעף: ״אינני רוצה להביט על פניך כלל! צא מביתי!״ והוא גורש מביתו בבושת פנים.
   
היהודי נבהל לשמע הדברים, ולא הבין מדוע קיבל יחס שכזה , נגש אליו ושאל: ״רבי, מה עשיתי, על מה ולמה גורשתי? השיב לו החפץ חיים: אשם הנך בכך ששלושה מיליון יהודים נחנקים, נאנקים, ומובלים לכפירה תחת שלטון הבולשביקים! ובכל שאר הצרות הרעות הגדולות - אתה האשם בהן!!״ חיל ורעדה אחזו ביהודי בשומעו אשמה כה נוראה יוצאת מפי כהן גדול. תמה ושאל: ״איך אומר עלי הרב שעשיתי, חס ושלום, דבר שיגרום לצרות הללו? הלא לא זו בלבד שלא עשיתי בזה כלום, ולא סייעתי חלילה לרעה, אלא אף אני מתאנח ובוכה כל הימים, כמו כל היהודים, על כך!״ נענה ה״חפץ חיים״ ואמר: ״אכן, עכשיו אתה בוכה, אבל מה עשית בעבר? כלום גם אז בכית?! תרענן את זיכרונך, והזכר שלפני שנים רבות אתה היית גבאי של תלמוד התורה בעיירה פלונית, והיה שם ילד יתום מאביו. היה זה ילד שובב שהיה קשה לסבול את תעלוליו. כשפקע כוח הסבלנות שלכם, שקלתם והכרעתם להרחיקו. בך הייתה תלויה ההכרעה, ואתה הוא זה שפסקת שיגרשו אותו מתלמוד התורה! זוכר אתה מה היה שמו של הילד? לייבלה טרוצקי! וכיוון שגירשתם אותו מתלמוד התורה, לקחה אותו אמו, ורשמה אותו לבית הספר של גויים, ונעשה ממנו אותו ליאון טרוצקי, מנהיג הבולשביקים!!! נו...״, סיים ה״חפץ חיים״, ״עכשיו תאמר אתה, הלא הוא היה בעל כישרון, ואילו לא הייתם מגרשים אותו מה״תלמוד תורה״, הוא היה יכול להיות ראש ישיבה גדול, ולהציל רבים מישראל, ואילו עכשיו, כשגירשתם אותו שלא כהלכה, נהיה עוכר ישראל. נמצא, שאתה הוא זה שאשם בכל אותן צרות רבות ורעות, שהמיט אותו ליאון טרוצקי על שלושה מיליוני יהודים! ועתה, איני רוצה לראותך! כלך לך מביתי! די במעשה נורא זה,
   
ישמע חכם וייזהר שבעתיים על מעשיו.




החוויה היהודית



יום שבת, 24 במרץ 2018

אמרי שפר ט' ניסן ה'תשע"ח




אומר הרש"ר הירש: כל הסיבָּה של ההסִיבָה היא להראות איך דור נשען על דור ואיך אתה, אבא, הסיבּה של כל המסיבּה הזו הערב פה בליל הסדר.

   "אם אתה באמת שונא מישהו – קנה לו כרטיס זוכה בלוטו".

    אסור להיות זקן. אמר רבי נחמן. למה הכוונה? הרי יום הולדת זה הכי פייק-ניוז שיש. יותר משהוא בא להזכיר לך שנולדת, הוא בא לבשר לך שהתיישנת והזדקנת בשנה נוספת ושאת הולכת ומתרחקת מאביב נעוריך... ורבי נחמן אומר: לא נכון. בכל שנה את יכולה להיוולד מחדש.

   בכל בוקר כאשר האם היהודיה פוקחת את עיניה ומצהירה "מודה אני לפניך" הרי שיש בכך הכרה כי היא קבלה הזדמנות חדשה, והזדמנות כזאת לא הייתה ניתנת אלמלי האמין בה הקב"ה שיש לה פוטנציאל לנצל אותה כיאות. (הרב אליעזר אייזיקוביץ)

כשלומדים לא מפסידים ]ענף עץ אבות[

    סיפר מרן הראש"ל רבנו עובדיה יוסף זצ"ל: שמעתי מפי מורנו הרה"ג רבי עזרא עטייה זצ"ל, מעשה שהיה בזמנו בעיר ארם צובה (חלב), באיש ירא ה' ששמו רבי אהרן.
    רבי אהרן היה מומחה גדול באבנים טובות ומרגליות, ובכל יום היה קובע עתים לתורה לאחר התפילה, והיה לו סדר לימוד "חוק לישראל" ומשניות והלכות, וכשהיה מסיים, הייתה כבר השעה מאוחרת, והיה סועד את לבו בפת שחרית, והיה הולך לחנותו. אשתו הייתה מעירה לו, על שהוא הולך למשרד בשעה מאוחרת כל כך, וכיצד יתפרנס כראוי בצורה כזו. אך הוא היה משיב לה, כי הוא בוטח בה' יתברך שבזכות התורה שלומד, יפרנסהו בכבוד ובנחת, וכך המשיך במנהגו הטוב.
    והנה באחד הימים, נגש לפתוח את משרדו, ומצא שם ערבי אחד יושב ליד חנותו. שאל אותו מה רצונו, והערבי השיב, שרצונו להראות לו דבר-מה במשרד. נכנסו שניהם למשרד , ולאחר שסגרו את הדלת, הוציא הערבי את מגבעתו )תרבוש (מעל ראשו, והוציא מתוכה מרגלית יקרה, ושאל את ר' אהרן מה שוויה. הסתכל עליה רבי אהרן ואמר: מרגלית זו יקרה מאוד, ושוויה למעלה ממאה אלף דולר! אני אבדוק אצל יהלומן, ואם יחפצו לקנותה אומר לך. אמר לו הערבי: אני מתאכסן במלון פלוני, ואמתין לך שם לתשובה.
    למחרת בבוקר, לאחר שרבי אהרן סיים את לימודו, עבר בדרכו ליד אותו בית המלון שהתאכסן הערבי, וראה שם התקהלות המונית בפתח המלון. שאל את הקהל לפשר הדבר, ואמרו לו שערבי אחד התאכסן כאן שבוע, ולא שילם כלום. והנה אמש בלילה קיבל שבץ לב ומת, וכעת מוכרים את בגדיו, כדי לפרוע את החוב שחייב לבעל בית המלון. עמד שם רבי אהרן, וכשראה שעומדים למכור את כובעו של הערבי, נתן בעדו סכום מסיים וזכה בו. לקח את הכובע לחנותו, וחיפש בתוכו, ומצא את המרגלית מוחבאת בפנים , נטלה ומכרה והתעשר עושר גדול. למדים מכך שמלימוד תורה לא מפסידים, וכל הלומד תורה, זוכה גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.



החוויה היהודית



יום חמישי, 22 במרץ 2018

חוויית השבוע שלי,פרשת השבוע, "צו", ה'תשע"ח





אמרי שפר ו' ניסן ה'תשע"ח




   גולת הכותרת של האדם כיוצר רוחני הדומה לא-לוקיו, יצור שצלם אֱ-ֹלקִּים בו, היא היכולת להשפיע על היקום כולו מבחינה רוחנית במעשיו. וכך, כאשר אדם נוהג שלא כראוי, הוא פוגם לא רק בצלם הא-לוקים שבו, אלא גם בעולם כולו. וכאשר הוא עושה מצווה, הוא ממשיך על כל העולם את מידות החסד והרחמים ואת השפע האלוקי. והדברים ארוכים ועמוקים. )רבי חיים מוולוז'ין(.
     גז"ל ר"ת ג'ם ז'ו ל'טובה. אם אתה הולך לגזול ח"ו, תחשוב לעצמך למה אני רוצה לגזול כדי שאני יספק את הנאות שלי, ואז ארגיש טוב ושמח. ולכן תשמע את עצתי שכתוב כבר בחז"ל, אף פעם לא תהיה מרוצה רק תרצה עוד כי יש לו מנה רוצה מאתיים, ולכן גם זו לטובה, מה שיש לך זה מספיק ותהיה שמח בחלקך.
    גורל המקום בידיו - רב נקרא "מרא דאתרא". גורלו של ה 'אתרא', המקום, נתון בידי הרב. בו ובהוראותיו תלוי אם המקום יהיה כלי לא-לוקות(אדמו"ר הזקן)
     גזירת המן באה להשמיד להרוג ולאבד, כשהיה קטרוג על "עם אחד, מפוזר ומפורד". הישועה באה, בעקבות "לך כנוס את כל היהודים"! ואמרו חז"ל: "בזעקך, יצילוך קיבוציך", כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשיו!
"גנב הביצים (אפריון שלמה, גליון 243)
     מעשה במוכר ביצים שהיה בירושלים. תקופה כלכלית קשה מאד הייתה אז, כשראה המוכר בבוקר אחד כי חסרות לו כשלושים ביצים, גרם לו הדבר לעגמת נפש מרובה. משחזרה התופעה על עצמה הבין כי מדובר בגנב. להפתעתו ראה כי אין שום סימני פריצה על מנעול הדלת, והוא החל לחשוד בבעל החנות שהיה סמוך לחנותו, והיה בטוח כי הוא הגנב. לילה אחר לילה המשיך הגנב במלאכתו באין מפריע. הלך מוכר הביצים לרבי שמואל סלנט זצ"ל ותינה לפניו את צרתו. הקשיב רבי שמואל עד שהלה סיים את דבריו, ואז יעץ לו עצה, קח שלושים ביצים ובשל אותן עד שיהיו קשות, ולפני שהנך סוגר את החנות לפנות ערב שים אותן בראש ערמת הביצים. פליאתו של האיש הייתה מרובה, אך הוא עשה בדיוק כפי שיעץ לו הרב. בבוקר כשפתח המוכר את חנותו נבהל למראה נחש גדול מימדים שהיה שרוע מת על גבי הקרקע התברר כי אותו נחש היה הגנב שמידי לילה בלע את הביצים, ובזכות עצתו של רבי שמואל סלנט, נחנק כאשר בלע את הביצים הקשות. רק אז נוכח מוכר הביצים כי דן לחובה את חברו שהיה נקי מכל אשמה.
שבת שלום ומבורך!



החוויה היהודית



יום רביעי, 21 במרץ 2018

אמרי שפר ה' ניסן ה'תשע"ח





אמר ה"חתם סופר", זה מה שכתוב "וראית את אחורי ופני לא יראו", לפעמים אדם יכול להבין אחרי שנים רבות מה עשה הקב"ה בעבר. "וראית את אחורי", לאחור אתה יכול לפעמים להבין מעשי הקב"ה, אך "ופני לא יראו", במבט קדימה, אי אפשר לעולם לדעת את דרכי הקב"ה והנהגתו..

    היה פעם מלמד בחיידר שלימד את הילדים לקרוא. אחד הילדים קרא פסוק, וכשהגיע למילה בת שתי יודים, לא ידע איך לקרוא אותה. הסביר לו המלמד ש יה שם ה'. המשיך הילד לקרוא הלאה, וכשהגיע לסוף הפסוק, היה שם נקודתיים, הילד חשב שאלו שני יודים וקרא זאת כשם השם. אמר לו המלמד, כשיש שני יודים )יהודים( אחד ליד השני, זהו שם השם, שם יש השראת השכינה. אבל אם זה יוד מעל יוד, זה סוף פסוק.

    הסכנה הגדולה היא לא "לכוון גבוה" ולהחטיא את המטרה, אלא לכוון נמוך ולפגוע.

    יהודי נכנס אל האדמו"ר מסאטמר, ותינה לפניו צרתו שכל מה שלומד, שוכח. יעץ לו האדמו"ר, שבשבת יחזור וישנן את מה שלמד בימות החול, וע"י זה יזכור את לימודו. והוסיף האדמו"ר, שזה נרמז בזמירות שבת "זכרו תורת משה", אם תרצו לזכור תורת משה, העצה לכך היא "במצות שבת גרוסה", תחזור ותגרוס על הלימוד שלך בשבת.

בורא רפואות (ניצוצות)
    סיפר הגאון ר' נתן לוברט זצ"ל, הוא היה מודע לאחד מגדולי הרופאים בארץ ישראל ששמו יצא לתהילה כאחד היושבים ראשונה במלכות הרפואה, אם לא הראשון שבהם. בית החולים "הדסה" הזמין את הרופא הזה לסיור במחלקות בית החולים, על מנת להנחותם בעצתו ובניסיונו הרב. עבר הרופא הזה עם צוות מלווים ממחלקה למחלקה. ולפתע נפנה למלוויו ואמר להם בלחש: "רשמו, החולה הזה יחיה, החולה הזה חלילה ... וכך הוא עובר ממיטה למיטה ופוסק לזה חיים ולזה חלילה ההיפך. והם רושמים. בתום הסיור אמר הרופא למלוויו: עקבו אחרי הפנקס וראו אם התקיימו דברי. ואכן, בתוך תקופה קצרה התקיימו דבריו של הרופא במדויק. אלה שהוא "פסק" להם חיים, חיו, ואלה שההיפך חלילה, קרה להם כך, שאלו גדולי רופאי "הדסה" את הרופא הנ"ל כיצד יודע, וכי כרטיס נביא בכיסו. אמר להם "לא. פשוט מאוד, עברתי בין החולים וראיתי. אלה שבעיניהם היה זיק של אמונה, זיק של תקווה, זיק של חיים, ידעתי שיחיו. אלה שעל פניהם לא היה זיק כזה ידעתי שלא יאריכו ימים" . הרי שבכוח האמונה יכול האדם להאריך את חייו, ולהביא לרפואתו, ועל אף שעדיין עולם הרפואה לא מצא מזור לבעייתו אבל בכוח האמונה התקווה והתפילה, להביא רפואה שלימה.
שכנה של הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל חלתה במחלה, הרב פינקוס לקח על עצמו לדאוג לרפואתה הוא נסע עם הרב רגובי מעזר מציון בכל העולם לחפש לה תרופה, התחנה האחרונה בחיפושיהם הייתה בסן דייגו בקליפורניה הם הגיעו לשם בעקבות מידע על רופאה שטענה שמצאה תרופה למחלה. הם התאכסנו באיזה בית מלון וישבו עם הרופאה לחקור על התרופה שלה, אם זה אכן עוזר, הרב רגובי שיש לו ידע רחב ברפואה טען כמעט מהתחלה שהרופאה הזו מדברת שטויות, אבל הרב פינקוס עדיין לא השתכנע הוא היה חייב לבדוק ולברר עד הסוף אם זה אכן כך, אולי יש כאן הצלת נפשות, הם התווכחו שעות על גבי שעות, על התרופה והשפעתה, וכל פעם העלו מסכת טיעונים חדשה הלכו וישבו לדון עם הרופאה על הטיעונים הללו. כך נמשכו הדיונים ביניהם במשך כעשרה ימים ולילות רצופים, בשעות הלילה המאוחרות היה הרב רגובי נופל על המיטה ונרדם מרוב עייפות אבל הרב פינקוס התיישב ולמד ספר יצירה בניגון שלא מהעולם הזה, לילה אחד התעורר הרב רגובי ולא יכול לישון, קרא לו הרב פינקוס ואמר בוא נלמד קצת ספר יצירה, הוא ממש החיה אותו... עד שהגיע אותו לילה שהצליח הרב רגובי להוכיח לו שהרופאה הזו מדברת שטויות ואין בתרופה שלה כדי להועיל ולו במשהו, באותו רגע הרגיש הרב פינקוס שהעולם חרב על האישה המסכנה השוכבת ומתפתלת בייסוריה, הוא ישב ודמם לכמה רגעים, ופתאום קם הרב פינקוס על רגליו ואמר בהתלהבות להרב רגובי, אתה יודע שיש תפילה אחת שכתוב בה לשון בריאה, וזה "בורא רפואות" אתה יודע למה ? כדי להורות לעם ישראל אמונה, שהקב"ה לא רק ברא רפואות פעם, אלא הוא בורא כל רגע ורגע, כך שיתכן שאותו דבר עצמו שעד היום לא ריפא יכול להתחיל מכעת לרפאות שהרי הקב"ה הוא בורא רפואות בא נתחזק באמונה...
    את השיעור הזה באמונה הרב רגובי לא ישכח לנצח, הרעיון הזה הוכחו בכמה הזדמנויות פלאיות, ואחת מהם הייתה, שהגיע לפניו מקרה של בחורה צעירה שחלתה במחלה חשוכת מרפא, ההורים השבורים באו למשרדי עזר מציון ובכו לפניו שיעשה משהו למען ביתם, אבל קצרה ידו מהושיע הוא ידע בבירור שלבעיה הזו רח"ל אין תרופה והיא נידונה רח"ל למות תוך תקופה קצרה. אבל הרב רגובי לא הרים ידיים, הוא ערך חיפוש באינטרנט בכל רחבי העולם אולי יש איזשהו רופא או תרופה בנידון, עד שלאחר חיפוש של שעות ארוכות הוא גילה שנפתחת קבוצת מחקר של תרופה ניסיונית לאותה בעיה באחד מקצווי תבל, הוא יצר קשר עם הפרופסור המלווה את המחקר, ולאחר מסע שכנועים ופרוטקציות הצליח להכניס את אותה בחורה לקבוצת הניסוי הראשונה... רח"ל לא היה לה כבר מה להפסיד, רק להרוויח...
    בברכת גדולי ישראל היא טסה עם הוריה לאותו מקום נידח, והחלו הרופאים והמדענים במחקר ובפתוח של התרופה, עשרים אנשים שחלו במחלה הזו רח"ל נאספו מכל רחבי העולם לאותה קבוצת מחקר, תשע עשרה אנשים שהשתתפו הלכו לעולמם, היחידה שהבריאה זה אותה בחורה יהודיה, המחקר נסגר כי אחוז אחד לעשרים נחשב כשלון בפיתוח התרופה... את כל המחקר הזה עשה הקב"ה כדי לברוא תרופה לאותה בחורה יקרה שהתרפאה בחסדי השי"ת, וכיום היא נשואה באושר ובבריאות והקימה משפחה לתפארת... ללמדך שהקב"ה בורא רפואות כל רגע ורגע...


 
החוויה היהודית




יום שני, 19 במרץ 2018

אמרי שפר ד' ניסן ה'תשע"ח





אדם הזהיר במצוות - הקב"ה לא מביא תקלה על ידו.

     "אמר רבי טרפון, תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח...

אמר רבי אלעזר בן עזריה, תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחהאמר רבי עקיבא, תמהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח (ערכין טז ע"ב). שיודע להוכיח - דרך כבוד, שלא ישתנו פני השומע מחמת הבושה" (רש"י שם(.


     בכל אחד ואחד יש אוצר של כישרונות ויכולות, אם נחשוק בו ונחפש אחריו, נמצא אותו ונתעשר.
     גוי ששבת חייב מיתה, והטעם שהחמירה התורה בזה, אפשר לומר היות ששבת קודש הוא עדות שישראל מעידין על הקב״ה, ובעדות הדין הואשאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול, נתקלקל כל העדות, אם כן במה שהגוי שומר שבת מקלקל עדות ישראל. (פתגמין נבחרים(
כבד את אביך ואת אמך" [כ, יב](ופריו מתוק).
את המכתב הבא שלחה כלה אחת אל מו"ר הגאון יצחק זילברשטיין שליט"א:
     לפני כעשרים שנה, כשנולדתי, הוריי נטשו אותי, ובני זוג בעלי חסד ויראי שמים גידלו אותי במסירות שאי אפשר לתארה במילים. הודות לטרחתם והקרבתם עבורי, זכיתי להתארס עם בחור מצוין, ואנו עומדים להינשא בס"ד בימים הקרובים 
     לאחר אירוסי, אמי הביולוגית, שככל הנראה עקבה אחרי במשך כל השנים, יצרה עמי קשר, והתחלנו להיפגש ולשוחח לעיתים קרובות. לקראת החתונה, פנתה אלי אמי וביקשה שהיא תהיה המלווה שלי לחופה, וגם תעמוד לצידי בעת סידור הקידושין, וזאת משום שתצטער לראות שאישה אחרת מכניסה אותי לחופה, וגם תתבייש לעמוד מן הצד לעיני משתתפי השמחה המודעים לעובדת היותה אמי הביולוגית אלא, שהתכנית שלי הייתה לכבד את אמי המאמצת בליווי לחופה, מחמת הכרת-הטוב העצומה שאני רוכשת לה, ובפרט שאני חשה כלפיה קירבה של אם אמיתית, שמסרה את נפשה עבור גידולי והבאתי לחופה. ויתכן מאוד, שגם לאמי המאמצת תגרם עגמת נפש אם לא אזמין אותה לשמש כשושבינית שלי, ואעדיף לכבד את האישה שנטשה והזניחה אותי, על פני זאת ששימשה לי כאם במשך כל השנים שאלתי אפוא היא, את מי ראוי שאבחר לשמש כמלווה שתכניס אותי לחופה - את אמי הביולוגית או המאמצת?
     השיב מו"ר שליט"א: התורה הקדושה אומרת: "ארור מקלה אביו ואמו" (דברים כ"ז, ט"ז), דהיינו, בן או בת שגורמים לזלזול קלון וצער להוריהם - מקוללים ב 'ארור'. קללת 'ארור' זו, מתייחסת גם לבת שאמה נטשה והזניחה אותה, כי עצם העובדה שהביאה אותה לעולם, מחייבת אותה להישמר מזלזול בה ולכבדהולפיכך, אם אכן המציאות היא, שכיבוד האם המאמצת תגרום לאם הביולוגית העומדת מן הצד בזיון ובושה, והציבור שמכירה כאמה האמיתית של הכלה, יסתכל עליה בזלזול, הרי שיש לבחור את האם הביולוגית, כי רק עליה נאמר 'ארור מקלה'. ואמנם יש להכיר טובה מרובה לאם המאמצת, וכל שכן שיש להקפיד שלא לגרום לה לצער, מכל מקום על 'אם' זו אין 'ארור '. ולכן, תבחר הכלה כשושבינה דווקא את אמה הביולוגית. והטוב ביותר הוא, ששתיהן יחד, האם הביולוגית והמאמצת תהיינה השושבינות של הכלה!


החוויה היהודית





יום ראשון, 18 במרץ 2018

אמרי שפר ג' ניסן ה'תשע"ח




 ביטחון עצמי , אינו ביטחון בקב"ה.
     האדם לא מקבל סתם כישרונות, כישרונותיו הם הכלים המיוחדים שקיבל אותם לעבודת ה' ועל כל אחד החובה להכיר כישרונותיו לדעת מה תפקידו.
     זמן מרפא כמעט את הכול תן לזמן זמן.
     לבני האדם תמיד נראה שהעולם צריך להתאים עצמו אליהם. כל כך הרבה יותר פשוט אם הם יתאימו את עצמם לעולם!
הכנסת אורחים של הצדיק מגאסטינין  (סיפורי צדיקים, עלון 294)
     הייתה זו שעת לילה מאוחרת ביום חורפי למדי. בין סמטאות העיירה גאסטינין התרוצץ לו יהודי, איש עסקים שנקלע למקום וחיפש מקום לינה. באחד החלונות הוא הבחין באור דולק ומבלי להסס הוא דפק בחוזקה על הדלת, מבקש מבעל הבית שיאפשר לו להיכנס ולנוח עד שיעלה השחר. מבלי ידיעתו האורח נקלע לביתו של הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגאסטינין זיע"א (יומא דהילולא כ"א שבט)שהיה ידוע בכינויו "היהודי הטוב מגאסטינין". הרבי שמח לקיים את מצוות הכנסת אורחים והוא הגיש לו כוס משקה חם ומיני מזונות. כנראה שניתן היה לראות על פני האורח שהוא רעב למדי , גם אחרי שאכל את העוגה הצדיק הכין עבורו ארוחת ערב. האורח אכן היה רעב במיוחד וגמע גם את ארוחת הערב כשנסתיימה הארוחה מיהר המארח להציע לאורחו מיטה לישון בה, כשהוא מסתיר ממנו את העובדה שזוהי מיטתו שלו ושהוא יישאר ער במשך כל הלילה.
     בבוקר עשו הרב ואורחו את דרכם לבית הכנסת לתפילת השחרית. אחרי התפילה פתח איש העסקים בשיחה עם המתפללים, ותוך כדי שיחה הוא נחרד לגלות כי הוא התארח בביתו של הצדיק הגדול, ושהוא אף ישן במיטתו כשלרבי לא היה היכן לישון! עצוב ומבויש הוא מיהר לעבר הרבי. "רבי, סלח ומחל לי!" הוא הפציר בו. "לא ידעתי שזה הבית של הרבי. לו ידעתי, לא הייתי מטריח את הרבי להכין עבורי ארוחת ערב , ובטח שלא הייתי ישן במיטתו אנא סלח לי על חוצפתי!" "אינני מוכן לסלוח לך!" השיב הרבי בלי להסס. האורח הרגיש רע מאוד אבל הרבי המשיך. "יש לי תנאי אחד, שאם תהיה מוכן לקיים אותו אסכים לסלוח לך. התנאי הוא שבכל פעם שתבוא לעיירתנו, תתארח אצלי בבית., "ראה, החסידים כאן מכבדים אותי מאוד ולא מאפשרים לאיש להתארח אצלי. כך הם מונעים ממני לקיים את המצווה החשובה של הכנסת אורחים. ואילו אתה שזיכית אותי בקיום מצווה זו, לא רק שאין לך על מה להתנצל – אנא המשך לזכות אותי בכל פעם שתיקלע לעיירה.
החוויה היהודית