‏הצגת רשומות עם תוויות אהרן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהרן. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 27 במרץ 2018

אמרי שפר י"ב ניסן ה'תשע"ח




איננו בוחרים את העולם לתוכו אנו נולדים, אך אנו בוחרים מה לעשות אתו.
     "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה, אל מקום טהור" (ויקרא ו,ד). אדם צריך לזכור שיבוא יום שבו "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" – בגדי לבן; ואז יוציאו את הגוף "אל מחוץ למחנה", לבית מועד כל חי. על כן יחזור בתשובה מבעוד מועד. (רבי מאיר מפרמישלן)


     חסד ואמת - " ר' משה פינשטיין פעם נתן את חתימתו למוסד צדקה שנתברר לאחר זמן שהיו רמאים, אמרו לו מקורביו לא היה כדאי שנבדוק קודם את אמינותם? נענה ר' משה: בתורה כתוב "חסד ואמתתחילה צריך לעשות חסד, ואח"כ לבדוק אם הוא אמת.
     יש אומרים שמרומז ב"אגד"ה" ר"ת א'ברהם (שבישרו לו הגאולה) ג' רועים (משהאהרן, מרים, שבזכותם יצאו ממצרים) ד' אמהות )שגם בזכותם נגאלו), ה' חמשה תורה (נגאלו ע"י שנקיים התורה(.


השותף
     מפורסם על רבנו הגאון רבי אברהם יהושע העשיל זצ"ל, שהיה לו תלמיד ותיק, והתלמיד ירא שמים , ועני גדול, והייתה לו בת יחידה בגיל 22 שנה, ומפני חיסרון כל, לא הייתה לו אפשרות לחתן אותה, והייתה לו עוגמת נפש, עד שבא יום אחד לרבו וביקש ממנו עצה מה לעשות, כי כמה מבחורי הישיבות מבקשים אותה, ומפני שאין לו כסף חזרו לאחור אמר לו רבנו: שב, נעשה חשבון כמה כסף נחוץ לך בעד הנדוניה. חשבו ואמרו שנחוץ שלוש מאות רובל. ישב רבנו וכתב מכתב לאחד מהעשירים ממרחקים, וזה נוסח המכתב לידידי הנכבד אני שולח לך ידידי הנכבד, רבי, טוביה, עני גדול, זקוק הוא לשלוש מאות רובל לחתונת בתו, והקב"ה בירך אותך בעשירות גדולה לכן אבקש שתתן לו את הסכום הנדרש, של החשבון שיש לי איתך, והקב"ה ייתן לך הצלחה בכפלים ידידך וכו' אברהם יהושע העשיל.
     רבי טוביה הלך רגלי דרך רחוקה רעב וצמא, עד שבא למקום ומצא את העשיר . מסר לו את המכתב, והעשיר קרא את המכתב והסתכל בפני רבי טוביה, ואמר לו: איזה חשבון יש ביני לבין הרב? התחיל העשיר להתרגז, ואמר לו: אני לא מכיר אותו, איך העיז לכתוב על סכום גדול של  300 רובל? וכי הוא שותף שלי?!  דברים קשים כאלו אמר לר' טוביה, ואחר כמה רגעים אמר לו בלשון לעג: שמע, רבי יהודי, אני לא מכיר את הרב ולא מכיר אותך. אבל אני מרחם עליך בתור יהודי זקן, באת ממרחק רחוק קח חמשה רובל...  אמר לו רבי טוביה: תסלח לי מאוד, אני לא מבקש נדבה, תיתן לי את המכתב חזרה, ואני אלך. אולי טעיתי, והמכתב הזה לא בשבילך. אמר לו העשיר: המכתב הזה רק מיועד לי הכתובת ושמי נכונה אמר לו רבי טוביה: אם אתה אומר שהמכתב בשבילך – תן לי את כל הסכום או שתחזיר את המכתב אמר לו העשיר: רבי, איזה יהודי עקשן אתה קח 8 רובל ותלך. אמר לו רבי טוביה: אני לא עקשן ואני לא רוצה נדבות העשיר התחיל להתרגז, אמר לו: אעפ"כ שאני לא מכיר את הרב ומעולם לא שמעתי את שמו, אבל סוף סוף חתימת הרב נמצאת במכתב, א"כ, לא כבוד שאתן המכתב בחזרה הנה קח לך 10 רובל ותלך שמעולם לא נתתי צדקה גדולה כזו. והשיב ר' טוביה: אני אמרתי לך שלא אקבל צדקה התחילו להתווכח, העשיר נתן לר' טוביה 30 רובל, וגם את זה לא קיבל, העשיר התרגז מאוד, וזרק את המכתב ארצה. ר' טוביה לקח את המכתב וחזר לרבו. וסיפר מה היה עם העשיר. אמר לו הרבי: אל תצטער, ריווח והצלה יבוא ממקום אחר.
     הרבי כתב מכתב שני, ושלחו לכפר לעני מוכר ברזלים ישנים, הלה קיבל את המכתב והלך לאשתו אשתו, שהייתה בה יראת שמים אמרה לבעלה: אע"פ שאנחנו לא מכירים את הרב הזה, ושמו לא שמענו אבל סוף כל סוף, רב הוא ואיש קדוש, צריך לקיים את דבריו, לך תמכור את כל מה שיש לך ותיתן לו תיכף חזר לחנותו, ומכר כל מה שיש לו ואסף כמאתיים רובל, חזר לאשתו, ואמר לה שעדיין לא השיג את כל הכסף. אמרה לו אשתו: תמכור כל מה שיש בבית ותשאיר לי רק כר אחד, ויהיה לנו חלק בעולם הבא עם הצדיק. הלך ומכר הכול, ועדיין היה חסר לו 50 רובל, הלך לאסוף אצל בעלי החנויות, נתנו לו  20  רובל. מה לעשות? הכריז שיתאספו כולם בבית הכנסת הגדול של הכפר האמינו לו והגיעו כולם פתח פיו בחכמה וקרא את המכתב , ואמר להם: כל מה שיש לי בחנות ובבית מכרתי הכול, לולי הייתה לי אפשרות הייתי מוכן למכור את עצמי עבור מצווה כזו ולקיים את דברי הצדיק, וחסר לי עוד 30 רובל ור' טוביה עומד שם, ורואה הכול ומתפלא: אולי זה אינו בן אדם ששלחני הרב אליו? אולי מלאך אחד תרם 15 רובל, ועוד כמה תרמו ביחד והגיעו ל-15 רובל, ושלחו את רבי טוביה עם 300 רובל.
     העני עברו עליו חודשיים צרות גדולות וייסורין גדולים מרוב עוני וחסרון כל, אחרי כן התחיל להצליח לאט – לאט, עד שנהפך לעשיר מופלג, והיה לפלא לבני הכפר, וכולם הודו ואמרו בזכות הצדקה והאמונה שהיה לו ברבי מצד שני, העשיר ההוא שזרק את המכתב של הרב, התחיל לרדת מעשירותו עד שנעשה עני מרוד , ואפילו כיכר לחם לא יכל להשיג, והרגיש שכל זה בעבור שלא נתן את הסכום, ולא האמין לדברי הרבי נעשתה לו כל הצרה הזאת מה עשה? נסע לעירו של ר' אברהם יהושע העשיל זצ"ל ואמר לשמשו של הרבי כי רוצה להיכנס לישיבה ולראות את הרבי. הרב אמר לשמשו: אל תיתן לו להיכנס, ואין לי עסק עמו, ואם הוא רוצה – ילך לבית דין ויתבע אותי, וגם בביתי איני מקבלו. וכמה שבכה והתחנן לא הועיל לו, והחליט לתבוע את הרב למשפט, ואכן למחרת באו שניהם לבית דין. אמרו לעשיר שהעני: מה אתה רוצה מהרביסיפר להם את האמת, שהוא לא מכיר את הרבי, והרבי כתב לו במכתבו שייתן לו על חשבונו 300 רובל, וכי בשותפות עשינו את העושר? וכו' ואחר כל זה ירד מנכסיו, ובכל זאת עכשיו בא לבקש סליחה ומהיום והלאה, ישמע לכל מה שיאמר לו הרבי, ויחזיר לי את הנכסים בית הדין שאלו את הרב הקדוש: מה עשית לו? למה כתבת שייתן על חשבונך? הרי אינכם מכירים אחד את השני, היה לך לכתוב שייתן במתנת חינם!
     אמר להם הרב הקדוש: רבותי! שימו לב על דבריי, אדם, קודם בואו לעולם הזה, גוזרין עליו להיות חלש או גיבור, עני או עשיר וכו' חוץ מיראת שמים. גם עלי גזרו שאהיה עשיר, ואמרתי להם: רבותיאינני רוצה בעושר כדי שלא אתבטל מלימודיי ועבודתי את ה'. תנו חלקי לפלוני בן פלוני, שהוא היה לידי באותה העת, וכשאני אצטרך לכסף – אקח ממנו. וכאשר הייתי צריך לסכום הזה, פניתי אליו, וראיה לזה שאני מצאתי שהוא איש נטול אימון, אז לקחתי את חלקי ממנו, את כל העושר, ונתתי לכפרי העני . כששמע העשיר, התחיל לצעוק ולבכות, ומה שביקש לא ענה לו הרב, רק בהשפעה של בית הדין שירחמו עליו, אמר: אני יכול לתת לו רק ריווח לירה אחת כל יום. קמו והלכו.
     ממעשה זה אנו לומדים עד כמה חייב אדם לתת מכספו לאחרים, זו חובה שהיא גם זכות גדולהואם זיכה אותך הקב"ה בממון זכור כי הוא נמצא ברשותך כפיקדון. הממון הוא בבחינת כלי שרת אצל האדם, ואם נתן לך הקב"ה יותר מכדי צורכך אין זה אלא כדי לסייע לזולת וזכור: בן אדם! אל תדאג על הדמים שהם חולפים, עוברים ואולי אף חוזרים, אך הימים לעולם אינם חוזרים.


החוויה היהודית



יום רביעי, 21 בפברואר 2018

נקודה שבועית פרשת "תצווה" ה'תשע"ח





בפרשת "שמות" למדנו שאהרן יצא לקראת אחיו משה בשמחה רבה כשבא בשליחות ה' להוציא את ישראל ממצרים.
בעקבות אותה שמחת ליבו כתוב בגמרא במסכת שבת שזכה אהרן לחושן המשפט על ליבו, והנה בפרשתנו, פרשת "תצווה", בחלק העוסק בבגדי הכהונה נאמר: "ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן בבואו לפני ה' ונשא אהרן את משפט בני ישראל על ליבו לפני ה' תמיד".
אהרן הכהן מצווה בין שלל בגדיו המיוחדים לשאת את החושן ובתוכו האורים והתומים ועל ידו היו ישראל מקבלים תשובות מאירות ותמימות לשאלות שהפנו לה' ומכאן קיבל הבגד את השם: חושן משפט.
ליבו של אהרן היה מיוחד שזכה לשאת על ליבו בגד שכזה: אהרן היה אדם צנוע מאוד שלא היה חפץ בגדולה עבור עצמו והיה מוכן לוותר עליה לטובת הזולת ולא רק זאת הוא אף היה שמח בשמחת הזולת.
לשמוח באמת עם הזולת זו תכונה נדירה מאוד. להשתתף ולהזדהות בצער של מישהו קל מאוד לעומת השתתפות בשמחתו. לשמוח בשמחת אחר מצריך הגעה לאחדות עליונה כאילו שתי הלבבות פועמים כאחד וממש לחוש את ליבו של החבר וכזה היה אהרן.
הפעם הראשונה שאנו קוראים על אהבת ליבו של אהרן היא לאחיו משה.
לא סתם בחרה המשנה בפרקי אבות לומר לנו: "הווי מתלמידיו של אהרן... אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", עלינו ללכת בדרכו של אהרן ולאהוב באמת את הזולת.
אנו נמצאים בימי חודש אדר, ימים ספורים לפני חג פורים בו אנו מצווים במתנות לאביונים ומשלוח מנות, מצוות שכל כולן הוא נתינה. נתינה זו מחזקת את אחדות ישראל בזכותנו ממש ומקרבת בין איש וחברו ובשאיפה שנעשה זאת בדרכו של אהרן הלבוש בחושן המשפט ונשמח באמת בשמחת חברנו.

שבת שלום ומבורך!



החוויה היהודית



לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם




יום רביעי, 28 ביוני 2017

נקודה שבועית פרשת "חוקת" ה'תשע"ז


בפרשת השבוע נחרץ דינם של משה ואהרן בעניין כניסתם והבאתם של בני ישראל אל ארץ ישראל.
העם בא בתלונות למשה ואהרן שאין להם מים לשתות והם כועסים על עצם הליכתם במדבר הקשה. משה ואהרן פונים בתפילה באוהל מועד שיעזור להם. ה' נותן להם פיתרון בדמות דיבור אל הסלע שממנו יצאו מים לעם.
והנה מה שקרה: "וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם."
משה ואהרן לא עושים במדויק כדברי ה', ובמקום לדבר אל הסלע משה מכה אותו. אולם אם נבחין היטב נראה שמשה מוסיף עוד שלש מילים בטרם עושה זאת: "שמעו נא המורים".
המהר"ל מפראג בספרו גור אריה מסביר שמשה נענש על הכאת האבן ובגלל שפנה כך אל העם. לדעת המהר"ל שני החטאים הללו הם אחד ויסודם אחד והוא הכעס.
מי שבוטח באמת בה' יש בו הרבה ממידת השמחה, אך באירוע הזה התגברה על משה מידת הכעס והרוגז. ניתן לראות זאת לפי המילים "שמעו נא המורים" ולאחר מכן שמשה ואהרן בחרו להכות בסלע. אי אפשר שיהיה כעס במקום שבו קיימת אמונה. 
האמונה היא מידה שמולידה שמחה ולכן אמר להם ה' "יען אשר לא האמנתם בי להקדישני" - אם הייתם פועלים באמונה הייתה נמשכת מפעולתכם גם שמחה למעשה דבר ה' וקדושה לישראל שרואים את השמחה שנובעת מתוך האמונה. 
לכן יש כאן שני חטאים שמקורם בכעס שמעידים על חוסר באמונה. 
דברי המהר"ל דומים לדעתו של הרמב"ם שגם סובר שמשה נענש על הכעס, אלא שלפי הרמב"ם הפגם הוא במידות ואילו לפי המהר"ל הפגם הוא באמונה. במקום שיש אמונה גדולה אין מקום לכעס כי שם יש שמחה גדולה וזה היה חטא משה. 

שבת שלום ומבורך!
תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית


לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



יום שלישי, 16 במאי 2017

אמרי שפר כ' אייר ה'תשע"ז


 "אם בחוקתי'' - רמז לגואלי ישראל לדורותם. "אם" ר"ת: אהרן משה, אסתר מרדכי, אליהו משיח, אם ישמרו את חוקות התורה יבוא הגואל, בב"א. " (ממשנתו של הגה"צ ר' גרשון שטיינברג זצ"ל)


    בפרשת השבוע, פרשת 'בחוקותי', מבטיח ה' שפע של ברכות לכל מי שישמע בקולו - ועונשים חמורים למי שלא ישמע בקולו אבל איך אפשר לשמוע את קול ה', בעולם כמו שלנו, שכל כך הרבה קולות אחרים וזרים נשמעים בו? איך אפשר לשמוע את קול ה' ברעש הגדול והעצום שיש בעולם הזה? הסוד הוא הרצון! האדם שומע את מה שהוא רוצה לשמוע. מי שרוצה להתקרב לה' ומבקש לשמוע את קולו, מובטח לו שישמע גם ישמע, אבל מי שלבו מושך אותו אל הרע ואל השלילה, 'יצליח' לשמוע את כל הקולות האחרים -רק לא את קולו של הקב''ה.


     ''ונתתי שלום בארץ...ונפלו אויביכם לפניכם לחרב" (כו,ו-ז - (שאל רבנו האברבנאל זצ"ל: לכאורה, היה צריך לכתוב בסדר הפוך, בתחילה- ניצחון על האויב במלחמה, ולאחר מכן השכנת השלום. ותירץ, שהפסוק בא להשמיע לנו סדר העדיפויות: גם כאשר אתה בטוח בניצחונך, העדף את השלום! וכמדומה שהדברים אמורים ביחסים שבין אדם לחברו, לא פחות משהם אמורים ביחס לאומה בכללותה!...(מעיין השבוע(


     ידוע הדבר שכל דבר אשר האדם רוצה בו מאוד ומתאווה לו, גם אם הוא טרוד ביותר ועסוק, מוצא הוא את הזמן בשבילו, כי הוא גוזל קצת זמן מזה, וקצת מזה, עד שהוא מוצא את הזמן לדבר שנפשו נכספה לו. וזאת היא השאלה ששואלים כשמכניסין אותו לדין: "קבעת עיתים לתורה?" היינו עד כמה אהבת את התורה? האם גזלת זמן בשביל לימוד תורה? כי גזלת הזמן הוא הסימן המובהק ביותר, וההוכחה הברורה ביותר לאהבת התורה, לכן השאלה האחת שהיא למעשה שתיים: כמה למדת תורה וכמה אהבת תורה? ככל שתרבה בלימוד התורה ותקבל עליך את עולה על חשבון דברים אחרים, בכך תוכיח עד כמה אהבת תורה יש בך!


הלוחשות לניצולות מיכל סגל(

היא הייתה שם בתופת ההיא, אך הזיכרונות נעולים על סורג ובריח, מעולם היא לא ספרה לאיש את אשר עבר עליה שם בגיהינום, ספק אם בעלה- סבי, יודע משהו מהימים הרעים ההם
המסורת המשפחתית יודעת לספר שהוריה נרצחו שם לנגד עיניה, והיא נותרה ילדה קטנה בודדה, לבדה בתופת, חלק משמעותי משנות המלחמה היא התייסרה במחנה ההשמדה אושוויץ, כך אבי טוען בידיעה ממקור מידע כלשהו, מה עשתה? כיצד נצלה? ניסינו לברר לא פעם, אבל היא שותקת, תמיד היא שותקת.
את החבישה הצחורה שעוטפת את זרועה הימנית היא מסבירה כ "פצע" לנכד או הנין התורן שמעז לשאול אותה בתמימות "מה קרה לך ביד", אבל כולנו יודעים בוודאות שפצע כל כך עתיק, בן 70 שנה או יותר, הוא כבר פצע של הנפש, והחבישה היא רק ניסיון נואש לטשטש אותו, את מה שחרט בלב המספר ההוא שנצרב על הזרוע הנטויה שלה, בכתובת האש.
לאחר שנות האימה היא הגיעה לארץ עם אחותה הגדולה, שגם היא כבר איננה בין החיים, הן הותירו שם בתופת את משפחתן הענפה, שאיש לא יודע דבר אודותיה, מלבד גבב של פרטים שחוברים לפאזל של משפחה יהודייה מפוארת, שנכחדה ואבדה, כמו רוב המשפחות באותה עיירה, באותה מדינה, באותה יבשת.
היא שמרה ושומרת בקנאות איתנה על שרידי המנהגים אותם היא זוכרת בזיכרון עמום, זיכרון של ילדה בת ארבע או חמש שנים. ובכל שנה מחדש היא מבררת בעדינות אם יש אי מי מצאצאיה שמפר את המסורת שהנחילה, וחלילה "אוכל שרויה בפסח", אחד מהזיכרונות הבודדים שנצרבו בליבה ע"י אש  המוקד, על הזיכרון ההוא היא שומרת מכל משמר.
היא שומרת על צלם אנוש בשיא תפארתו, אולי כמשקל נגד השנים שהוא כמעט אבד לה. היא מקפידה לקבל את פנינו הנכדים שקופצים לביקור קצר, כשהיא לבושה בקפידה, חבושה בפאה ונעליים כבודות לרגליה, את השולחן העתיק בסלון המצוחצח שלה, היא עורכת יחד עם סבא בטוב טעם, בכיבוד עשיר, אשר לא יושלך ממנו אף פרור אכיל אחד קטן אל פח האשפה, היא גם לא נותנת לנו להרגיש אף לא ברמז קל, שכבר לא פשוטה לה המלאכה של נשיאת הבקבוקים מהמקרר לשולחן, באותה מידה שהיא משתדלת להסתיר מאתנו את העובדה שחלק מן המאפים כבר אינם מעשי ידיה, היא לעולם לא תהא מנוצחת, היא תמשיך להיאבק באותות החולשה עד יומה האחרון.
על אף גילם השואף לגבהים, הם מקפידים להופיע יחד בשעה המדויקת בכל שמחה ושמחה במשפחה, לשם כך הם נוסעים בשעות לא שעות, מצפון הארץ ועד לדרומה, כדי לראות עין בעין את חזון אחרי הימים הפרטי שלהם, כשעוד נכד שבא בברית נישואין, עוד נין שנכנס לבריתו של אברהם אבינו או נכנס לעול מצוות , אולי כנגד השנים האכזריות עמוסות רוע וכאב בהם לא היה לה ניצוץ של שמחה, אולי כנקמה אכזרית לצוררים ההם, הוכחה ניצחת לכתוב "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
היא נוצרת בקרבה את סוד חייה, סוד שאיש מאתנו לא יודע ואולי גם לא ידע. היא שותקת שתיקה כבדה, חובשת את מסכת הרשמיות הנצחית שלה, ומעדיפה להתעניין בחיינו המלבלבים, בטרם נתעניין אנו בחייה הנסתרים. זוהי סבתי, אמו של אבי, היא עדות חיה לשרידי השואה האיומה, עדות למציאות הבלתי נתפסת שלא ניתנת להבנה בשכל אנוש, כיצד אוד מוצל מאש, שרד, השתקם, והקים אימפריית צאצאים ענפה, בגוף רצוץ, ובנפש מרוסקת, רק בכוח המאבק, בשם הניצחון, ובעבור שיהא זכר ושארית לכל אלו שנכחדו בתופת ההיא, ובלע אותם המוות לנצח.

החוויה היהודית