אומר הפסוק: "ובערת הרע
מקרבך", רק לאחר שתשכיל ותצליח לבער את הרע ולתקן את עצמך תחילה, דע לך,
ש"כל ישראל ישמעו ויראו", בוודאי ישמעו דבריך, ויתקבלו על לבם של
האחרים.
את הרגש חשוב מאוד להעביר בכור המבחן של השכל.
מכיוון שהשכל בודק שהרגש אינו מכיל מרכי בפרקי אבות ב מוטעה שישפיע בסופו של דבר
על קבלת ההחלטה.
בפרקי אבות (פרק ה משנה כב'): "בן הא הא (שמו של החכם שהיה אחד
מן התנאים) אומר:
"לפום צערא אגרא". כלומר, לפי גודל הצער – כך הוא השכר. שלעתיד לבא
בעולם הבא, כששוקלים את מעשיו של האדם, בכדי לדעת מהו השכר שמגיע לו, שקילת המצווה
איננה אך ורק לפי חשיבות המצווה כלומר, זה לא מחייב שאם היא מצווה
"גדולה", מקבל הנידון שכר גדול בעבורה, ואם היא מצווה "קטנה"
יקבל הוא שכר מועט, אלא מביאים בחשבון גם את כל הטורח שהיה לאדם בכל מצווה ומצווה,
ואם התברר שאכן עשה מאמצים מרובים בכדי לכבוש את יצרו, ישוכלל שכרו ממעשיו והטרחה
שהייתה לו בגין המעשה, ואם לא טרח כלל יקבל שכר על המצווה בלבד.
בתיבת "תצא" רמוזים כמה עצות כיצד יוכל לנצח את הסיטרא
אחרא –ראשי תיבות תפילין ציצית אות – אות
ברית ואות שבת. וכן ראשי תיבות תפילה צדקה אור – אור
התורה הקדושה. וכן ראשי תיבות תענית צדקה אור
איך שהקב"ה
מסדר העניינים... (אנשים מספרים על עצמם 9)
שמי אברהם בנג'אנו, נולדתי בירושלים בבית חילוני, אבי עבד ברשות השידור ברוממה
ובמקביל כדי להשלים הכנסה עבד בשעות הערב כרב מלצרים באולמי "ריחנית "
בעיר. אחד מתפקידיו כרב מלצרים היה לערוך טקסים שונים כפתיחת שמפניה או הגשת עוגת
שמחה עם תזמורת וזיקוקים...
באחד האירועים הוא צעד כהרגלו עם העוגה שעליה הזיקוקים, אך בבואו להדליקם- הם לא
נדלקו. בידו היה חומר מיוחד למקרים כאלה שאותו היה שופך על הזיקוקים שידלקו בקלות . הוא התיז את חומר הבעירה וכנראה שהתיז יותר
מדי, והתוצאה הייתה שהעוגה נדלקה בלהבה גדולה ובדיוק ברגע זה הוא נתקל בילדה שרצה
לכיוונו והעוגה הבוערת נפלה עליה. האש אחזה בבגדיה, האירוע היה כ"כ מפחיד שבמשך מספר
שניות ארוכות איש לא עשה דבר , כולם
התאבנו. ראשון שהתעשת היה הצלם שזרק את המצלמה, נטל את מפת השולחן, גלגל את הילדה
בתוכה וכיבה את האש.
חייה אמנם ניצלו אך
הנזק הנורא כבר נעשה. הילדה סבלה מכוויות בדרגה הגבוהה ביותר בכל גופה וגם בפניה
והיא הובהלה לבית החולים. הייתי אז ילד בן 11 , הסיפור הזה הכה בי קשות. אבי שהיה
איש חזק, נשבר לחלוטין, הוא היה בוכה כל לילה כשהוא מאשים את עצמו אף שהמשטרה
ניקתה אותו מאשמה. למרות אי הנעימות הוא הלך לבקרה בבית החולים והיה מלא בכאב
ונקיפות מצפון עד שהגיע למצב שלא ישן בלילות. הסיפור הזה גרם לו לחזור בתשובה
ואימי הלכה בעקבותיו אבל אנו הילדים נשארנו חילונים.
משפחת הילדה החלה בתביעה משפטית מול חברת הביטוח של האולם, אולם חברת הביטוח ניסתה
להפיל זאת על אבי. הורי הילדה ביקשו להוציא את אבי מהתביעה אך השופט לא קיבל את
טענתם ונתן לאבי עונש סמלי של 100 שעות עבודות שירות ופטר אותו מאחריות כספית. אבי
מילא את 100 השעות שנפסקו לו והמשיך להיות בקשר עם משפחת הילדה. הילדה חזרה לבית
הספר ושם החלו ללעוג לה על מראיה. הוריה החליטו לעשות את הכול כדי לטפל בצלקות
הקשות וטסו לצרפת שם ישנו בי"ח מיוחד המטפל בנפגעי כוויות, אבי נפרד מהם
בדמעות ובכך תם הקשר איתם.
אבי ניסה להחזירני בתשובה אך לא כ"כ הצליח , אולי מפני שהחזרה בתשובה שלו הזכירה לי
דברים שרציתי לשכוח, ואכן עם חלוף הזמן הסיפור שהשפיע עלי קשות בתור ילד הלך ונשכח
ממני וחזרנו לחיי שגרה רגילים. עבדתי בכל מיני עבודות.
בהיותי בגיל 25
התחלתי לעבוד אצל אדם בעלים של רשת חנויות רבות בכל רחבי הארץ לחבילות שי וממתקים,
הוא היה חוזר בתשובה והקפיד ללמוד חצי יום. הוא לקח אותי בתור סוכן ומהר מאוד קידם
אותי וסמך עלי מאוד. יום אחד שמע שאבי דתי ואמר: "חבל שאינך כמוהו אבל
בעז"ה תהיה עם הזמן..." לאחר מס' חודשים אמר לי: "אם אתה ממילא חילוני, יש כאן
בחורה טובה שמנהלת לי את העסק, אם אינך מצליח להיות דתי לפחות תהיה חילוני טוב ותתחתן איתה" . "נהיית מוסד לשידוכים?" שאלתי.
"תבוא, תדבר איתה, אם יתאים לך מה הבעיה?". פגשתי אותה והבנתי שהיא
מתאימה לי, אך היא הייתה לבושה כחרדית וברגע הראשון אמרתי לעצמי , הוא עבד עלי... שאלתי אותה על כך והיא אמרה שהיא והוריה
חילוניים . רציתי
לשאול אז למה את נראית כמו מבני ברק? אבל לא
לחצתי, הנחתי שזה מתוך כבוד לבעלי העסק. נפגשנו מספר פעמים ואחרי תקופה הצעתי לה
נישואין אך על פניה עלתה הבעה לא ברורה.
" למה את נראית כ"כ
מסויגת"? שאלתי. "יש משהו שאתה חייב לדעת, אני נראית חרדית ולבושה צנוע
אבל זה בגלל שיש לי כוויות בידיים", הייתי המום מדבריה. "גם בפנים היו
לי כוויות אבל עברתי הרבה טיפולים והיום אי אפשר להבחין במה שעברתי". שתקתי מרוב הלם," תגיד משהו, לא יפה
שאתה שותק, אם לא מתאים לך זה בסדר גמור". אבל הדמעות שנקוו בעיניה הראו ששום
דבר לא בסדר גמור. "את לא
מבינה, זה בכלל לא בכיוון הזה", "אז באיזה כיוון?" שאלה. "מתי
זה קרה לך?", "שהייתי בגיל 12 וחצי", "זה קרה לך באולם ריחנית
"? שאלתי. " כן", "את נשרפת מעוגה שהפיל עליך רב המלצרים."?
"מניין לך?" שאלה מבוהלת.
" יכול להיות
שאחרי מה שאומר לך לא תרצי לדבר איתי" אמרתי בהיסטריה, כי רב המלצרים הזה
הוא... אבא שלי ". הייתה דקה של שתיקה ואלפי מחשבות התרוצצו שם בינינו ואז
התחלנו פשוט שנינו לבכות, בלי מילים....
"
השריפה הזו שהתרחשה 15 שנה קודם, השפיעה כ"כ על חיינו וכל הרגשות התנקזו להם
באותו רגע. נלך להורים ונספר להם" וכך היה. הוריה היו בהלם מוחלט
ואבי נפל על הכיסא וכמעט התעלף. "אני לא מאמין.... לא האמנתי שהצלקות
ייעלמו!" והיום הזה שבו בישרנו להורינו היה היום שהחלטנו שנינו לחזור בתשובה.
שסיפרנו זאת לבוס הוא שמח ואמר: "שתי ציפורים במכה אחת גם שידוך וגם חזרה
בתשובה". נישאנו וגרנו אצל חמותי במשך שנה, ואז אמרה לי אשתי: " אנחנו
חייבים למצוא דירה לעצמנו". "אולי נמצא דירה בשכירות במעלה אדומים"
אמרתי. "עזוב יש לי דירה במודיעין", "מה? מאיפה יש לך דירה "?. "ההורים שלי תבעו את הביטוח וקיבלו פיצויים
בסך מיליון וחצי שקלים, חלק הלך לריפוי שלי ובחלק האחר הם קנו דירה במודיעין"
. הייתי בהלם מוחלט. התחתנתי בידיעה שאגור בשכירות ופתאום מתברר שמלכתחילה הייתה
לי דירה מוכנה!
שעות ספורות לאחר
השיחה הזו התקשר השוכר שהתגורר בדירה ב-10 שנים האחרונות והודיע שכעבור 10 שנים
הוא מעוניין לעזוב ,
איך שהקב"ה
מסדר את העניינים... עברנו לדירה ושיפצנו אותה . אשתי מורן ממשיכה לנהל את עסקיו של הבוס ואני פתחתי חנות
בשותפות עמו ושמה "מתוק זה אנחנו". כך אנו גם מרגישים.
החוויה היהודית
