‏הצגת רשומות עם תוויות הרגש. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הרגש. הצג את כל הרשומות

יום שני, 20 באוגוסט 2018

אמרי שפר ח' אלול ה'תשע"ח



 אומר הפסוק: "ובערת הרע מקרבך", רק לאחר שתשכיל ותצליח לבער את הרע ולתקן את עצמך תחילה, דע לך, ש"כל ישראל ישמעו ויראו", בוודאי ישמעו דבריך, ויתקבלו על לבם של האחרים.
    את הרגש חשוב מאוד להעביר בכור המבחן של השכל. מכיוון שהשכל בודק שהרגש אינו מכיל מרכי בפרקי אבות ב מוטעה שישפיע בסופו של דבר על קבלת ההחלטה.
     בפרקי אבות (פרק ה משנה כב'): "בן הא הא (שמו של החכם שהיה אחד מן התנאים) אומר: "לפום צערא אגרא". כלומר, לפי גודל הצער – כך הוא השכר. שלעתיד לבא בעולם הבא, כששוקלים את מעשיו של האדם, בכדי לדעת מהו השכר שמגיע לו, שקילת המצווה איננה אך ורק לפי חשיבות המצווה כלומר, זה לא מחייב שאם היא מצווה "גדולה", מקבל הנידון שכר גדול בעבורה, ואם היא מצווה "קטנה" יקבל הוא שכר מועט, אלא מביאים בחשבון גם את כל הטורח שהיה לאדם בכל מצווה ומצווה, ואם התברר שאכן עשה מאמצים מרובים בכדי לכבוש את יצרו, ישוכלל שכרו ממעשיו והטרחה שהייתה לו בגין המעשה, ואם לא טרח כלל יקבל שכר על המצווה בלבד.
     בתיבת "תצא" רמוזים כמה עצות כיצד יוכל לנצח את הסיטרא אחרא –ראשי תיבות תפילין ציצית אות – אות ברית ואות שבת. וכן ראשי תיבות תפילה צדקה אור – אור התורה הקדושה. וכן ראשי תיבות תענית צדקה אור
איך שהקב"ה מסדר העניינים...  (אנשים מספרים על עצמם 9)
     שמי אברהם בנג'אנו, נולדתי בירושלים בבית חילוני, אבי עבד ברשות השידור ברוממה ובמקביל כדי להשלים הכנסה עבד בשעות הערב כרב מלצרים באולמי "ריחנית " בעיר. אחד מתפקידיו כרב מלצרים היה לערוך טקסים שונים כפתיחת שמפניה או הגשת עוגת שמחה עם תזמורת וזיקוקים...
     באחד האירועים הוא צעד כהרגלו עם העוגה שעליה הזיקוקים, אך בבואו להדליקם- הם לא נדלקו. בידו היה חומר מיוחד למקרים כאלה שאותו היה שופך על הזיקוקים שידלקו בקלות . הוא התיז את חומר הבעירה וכנראה שהתיז יותר מדי, והתוצאה הייתה שהעוגה נדלקה בלהבה גדולה ובדיוק ברגע זה הוא נתקל בילדה שרצה לכיוונו והעוגה הבוערת נפלה עליה האש אחזה בבגדיה, האירוע היה כ"כ מפחיד שבמשך מספר שניות ארוכות איש לא עשה דבר , כולם התאבנו. ראשון שהתעשת היה הצלם שזרק את המצלמה, נטל את מפת השולחן, גלגל את הילדה בתוכה וכיבה את האש.
     חייה אמנם ניצלו אך הנזק הנורא כבר נעשה הילדה סבלה מכוויות בדרגה הגבוהה ביותר בכל גופה וגם בפניה והיא הובהלה לבית החולים. הייתי אז ילד בן 11 , הסיפור הזה הכה בי קשות. אבי שהיה איש חזק, נשבר לחלוטין, הוא היה בוכה כל לילה כשהוא מאשים את עצמו אף שהמשטרה ניקתה אותו מאשמה. למרות אי הנעימות הוא הלך לבקרה בבית החולים והיה מלא בכאב ונקיפות מצפון עד שהגיע למצב שלא ישן בלילות. הסיפור הזה גרם לו לחזור בתשובה ואימי הלכה בעקבותיו אבל אנו הילדים נשארנו חילונים.
     משפחת הילדה החלה בתביעה משפטית מול חברת הביטוח של האולם, אולם חברת הביטוח ניסתה להפיל זאת על אבי. הורי הילדה ביקשו להוציא את אבי מהתביעה אך השופט לא קיבל את טענתם ונתן לאבי עונש סמלי של 100 שעות עבודות שירות ופטר אותו מאחריות כספית אבי מילא את 100 השעות שנפסקו לו והמשיך להיות בקשר עם משפחת הילדה. הילדה חזרה לבית הספר ושם החלו ללעוג לה על מראיה. הוריה החליטו לעשות את הכול כדי לטפל בצלקות הקשות וטסו לצרפת שם ישנו בי"ח מיוחד המטפל בנפגעי כוויות, אבי נפרד מהם בדמעות ובכך תם הקשר איתם.
     אבי ניסה להחזירני בתשובה אך לא כ"כ הצליח , אולי מפני שהחזרה בתשובה שלו הזכירה לי דברים שרציתי לשכוח, ואכן עם חלוף הזמן הסיפור שהשפיע עלי קשות בתור ילד הלך ונשכח ממני וחזרנו לחיי שגרה רגילים. עבדתי בכל מיני עבודות.
     בהיותי בגיל 25 התחלתי לעבוד אצל אדם בעלים של רשת חנויות רבות בכל רחבי הארץ לחבילות שי וממתקים, הוא היה חוזר בתשובה והקפיד ללמוד חצי יום. הוא לקח אותי בתור סוכן ומהר מאוד קידם אותי וסמך עלי מאוד. יום אחד שמע שאבי דתי ואמר: "חבל שאינך כמוהו אבל בעז"ה תהיה עם הזמן..."  לאחר מס' חודשים אמר לי: "אם אתה ממילא חילוני, יש כאן בחורה טובה שמנהלת לי את העסק אם אינך מצליח להיות דתי לפחות תהיה חילוני טוב ותתחתן איתה" . "נהיית מוסד לשידוכים?" שאלתי. "תבוא, תדבר איתה, אם יתאים לך מה הבעיה?". פגשתי אותה והבנתי שהיא מתאימה לי, אך היא הייתה לבושה כחרדית וברגע הראשון אמרתי לעצמי , הוא עבד עלי... שאלתי אותה על כך והיא אמרה שהיא והוריה חילוניים . רציתי לשאול אז למה את נראית כמו מבני ברקאבל לא לחצתי, הנחתי שזה מתוך כבוד לבעלי העסק. נפגשנו מספר פעמים ואחרי תקופה הצעתי לה נישואין אך על פניה עלתה הבעה לא ברורה. " למה את נראית כ"כ מסויגת"? שאלתי. "יש משהו שאתה חייב לדעת, אני נראית חרדית ולבושה צנוע אבל זה בגלל שיש לי כוויות בידיים", הייתי המום מדבריה. "גם בפנים היו לי כוויות אבל עברתי הרבה טיפולים והיום אי אפשר להבחין במה שעברתי". שתקתי מרוב הלם," תגיד משהו, לא יפה שאתה שותק, אם לא מתאים לך זה בסדר גמור". אבל הדמעות שנקוו בעיניה הראו ששום דבר לא בסדר גמור. "את לא מבינה, זה בכלל לא בכיוון הזה", "אז באיזה כיוון?" שאלה. "מתי זה קרה לך?", "שהייתי בגיל 12 וחצי", "זה קרה לך באולם ריחנית "? שאלתי. " כן", "את נשרפת מעוגה שהפיל עליך רב המלצרים."? "מניין לך?" שאלה מבוהלת. " יכול להיות שאחרי מה שאומר לך לא תרצי לדבר איתי" אמרתי בהיסטריה, כי רב המלצרים הזה הוא... אבא שלי ". הייתה דקה של שתיקה ואלפי מחשבות התרוצצו שם בינינו ואז התחלנו פשוט שנינו לבכות, בלי מילים.... "
     השריפה הזו שהתרחשה 15 שנה קודם, השפיעה כ"כ על חיינו וכל הרגשות התנקזו להם באותו רגע נלך להורים ונספר להם" וכך היה. הוריה היו בהלם מוחלט ואבי נפל על הכיסא וכמעט התעלף. "אני לא מאמין.... לא האמנתי שהצלקות ייעלמו!" והיום הזה שבו בישרנו להורינו היה היום שהחלטנו שנינו לחזור בתשובה.
     שסיפרנו זאת לבוס הוא שמח ואמר: "שתי ציפורים במכה אחת גם שידוך וגם חזרה בתשובה". נישאנו וגרנו אצל חמותי במשך שנה, ואז אמרה לי אשתי: " אנחנו חייבים למצוא דירה לעצמנו". "אולי נמצא דירה בשכירות במעלה אדומים" אמרתי. "עזוב יש לי דירה במודיעין", "מה? מאיפה יש לך דירה "?. "ההורים שלי תבעו את הביטוח וקיבלו פיצויים בסך מיליון וחצי שקלים, חלק הלך לריפוי שלי ובחלק האחר הם קנו דירה במודיעין" . הייתי בהלם מוחלט. התחתנתי בידיעה שאגור בשכירות ופתאום מתברר שמלכתחילה הייתה לי דירה מוכנה!
     שעות ספורות לאחר השיחה הזו התקשר השוכר שהתגורר בדירה ב-10 שנים האחרונות והודיע שכעבור 10 שנים הוא מעוניין לעזוב ,
     איך שהקב"ה מסדר את העניינים... עברנו לדירה ושיפצנו אותה . אשתי מורן ממשיכה לנהל את עסקיו של הבוס ואני פתחתי חנות בשותפות עמו ושמה "מתוק זה אנחנו". כך אנו גם מרגישים. 
החוויה היהודית

יום ראשון, 9 ביולי 2017

אמרי שפר ט"ו תמוז ה'תשע"ז


 האויב ההרסני ביותר שלנו הוא התירוץ.
     המחשב הכי חזק בעולם הוא המוח שלנו.
     העבודה המספקת ביותר היא לעזור לאחרים.
     הרגש המיותר ביותר הוא רחמים עצמיים.
להפסיד את החיים.
     דייג ופרופסור שטים בסירת הדייג .
     הפרופסור: "סלח לי, האם אי פעם למדת פיזיקה?"
     הדייג: "לא"
     הפרופסור: "אז כנראה שהפסדת רבע מהחיים שלך. ומתמטיקה למדת?"
     הדייג: "גם לא"
     הפרופסור: "אז תדע לך שהפסדת חצי מהחיים שלך! מה עם מחשבים?"
     הדייג: "גם לא"
     הפרופסור: "אז תתבייש לך! הפסדת שלושה רבעים מהחיים שלך!!"
     לפתע מתחילה סופה שמרסקת את הסירה לחתיכות ומעיפה את שני האנשים למים. הדייג שוחה לעבר קרש צף ונתפס עליו בזמן שהפרופסור מתחיל לפרפר.
      הדייג: "תגיד לי, אתה יודע לשחות?"
     הפרופסור (בולע מים):"ל...ל.. לא"
     הדייג: "אז אני שמח להודיע לך שהפסדת את כל החיים שלך!!!"


גלגול הסוס (דברים טובים – שלח)
     מעשה בשני אנשים שביקשו לעצמם מלאכה שלא דרושה לה תעודת בגרות. מאחר שתרו בשווקים וברחובות ולא מצאו, מה עשו לשלוח יד בעירם לא יכלו, מחמת המשטרה המקומית שירדה לחייהם. שלא לשלוח יד כלל גם כן אי אפשר, מחמת הרעב המציק. נטלו מקל והחלו נודדים בדרך לעיירות אחרות. ויהי בחצי הדרך והנה רואים הם מרכבה הדורה, רתומה לסוס אביר נוסעת לה לאיטה, ובעל העגלה מנמנם. החליטו להחרים לעצמם את הסוס ההדור. אלא שהחשש גדול, שבעת שייטלו את הסוס, יתנער בעל הבית מנמנומו. מה עשו? בעוד האחד לקח את הסוס החזיק השני במוטות העגלה והובילה על דרך המלך. כך לא תעמוד העגלה ממסעה, והבעלים לא יתעורר.
     ויקום המנמנם מתנומתו. משפשף הוא את עיניו, והנה, רואה הוא כי במקום סוסו האביר, שהיה מוביל את עגלתו ההדורה, הרי היא מובלת ביד הולך על שתיים, המדדה על רגליו, זיעה נוטפת ממנו ומותירה עקבותיה על דרך המלך. כעסו גבר ואילולא שנכמרו רחמיו על אותו בר-נש הולך על שתיים, היה מכה בשוט שבידו חבטה שיש בה ממש. פתח את פיו וקרא: "הי, סוס בן-אדם, מי אתה? מה מעשיך? וסוסי האביר היכן הוא? ומה מעשיו?" ברגע הראשון כמעט התבלבל ידידנו מהקול הקורא, אלא שנתעשת מיד, הניח את מוטות העגלה בנחת, הסתובב ואמר: "שמע ואספר לך את העניין כולו על בוריו: היה זה לפני שנים רבות מאד. בביתי לא הייתה פרוטה לפורטה, ולי אישה וילדים להאכילם לחם. עמדתי ושלחתי יד בגניבה ומגניבה אחת באה השנייה, עד שנעשיתי לגנב ממש. ויהי היום, ויתפסוני שומרי החוק, והובילוני לבית האסורים, שם ישבתי גם בכיתי, עד אשר הנשמה שבי פרחה מאפי ותעל אל מקום המשפט ובמקום המשפט העלו על כף מאזניים את כל מסכת עוונותי, וייגזר גזר דיני לשוב אל העולם הזה בגלגול, אולם לא סתם גלגול, אלא גלגול בגופו של סוס לחמישים שנה. היום", הרים הגנב את קולו, " מלאו חמישים לגלגולי, ומשום כך נעלם הסוס והנה אני תחתיו לסחוב את עגלתך. ועתה, אם תעשה עמדי חסד, והנחתני לנפשי". שמע זאת בעל הסוס וייכמרו רחמיו. הן לא ייתן לאדם מסכן להוביל את עגלתו כסוס. פנה אליו ואמר: "ראה משחרר אני אותך. אולם אך ורק בתנאי שתבטיח לי נאמנה שלא תשוב לגנוב". הבטיח לו הגנב את דברתו, וילך לדרכו. אך נשתחרר מעולו של זה, פנה אל חברו עם הסוס, ויחדיו פנו בצחוק מתגלגל אל העיירה הסמוכה כדי למכור את הסוס ביריד שהתקיים שם.
     עומדים הם ביריד ומכריזים על סוס אביר העומד למכירה. והנה, עיניהם רואות את מיודעם, משחרר הגלגולים, מתקרב כדי למצוא סוס תחת סוסו הפורח. מיהרו ותפסו מחסה, והמתינו לראות כיצד ייפול דבר. ניגש הלה לראות את הסחורה המוצעת למכירה, ולפתע משפשף הוא את עיניו, רואה הוא לפניו את סוסו משכבר הימיםעומד ומנפנף בזנבו לכל עבר. בלא להתבלבל, שולף את חגורת העור ממכנסיו, ומתחיל להצליף בסוס הלוך ושוב. הסוס מנתר וקופץ, וזה מצליף. פניו מאדימות, הזיעה נוטפת, והוא ממשיך להצליף לאחר דקות ארוכות של הצלפה, נאנח ואמר באכזבה: "יום אחד, כבן אדם, וכבר הס??קת לחזור להיות גנב". כמה פעמים הבטחנו לעצמנו, שזהו זה ולמרות הכל, זה קרה שוב.

החוויה היהודית




יום חמישי, 10 בספטמבר 2015

אמרי שפר כ"ז אלול ה'תשע"ה




''העיקר זה לא הטון - הטונים הגבוהים כמו גם כל אמצעי הייפוי החיצוניים. העיקר זה התפילה, הרגש, הנשמה. צריך שיהיה נוסח וטעם בתפילה ”

'     ''וכל איש הירא את השם ליבו יחיל בקרבו מפחד ה'  ומהדר גאונו, ויתן אל לבו כי היום יביאו את דינו למשפט לפני מלך מלכי המלכים,  שהוא שופט כל הארץ,  מגופו,  ומבניו,  וממונו , והוא יודע כל מעשה איש ומחשבותיו ותחבולותיו וכל תעלומות לב, ואין צריך לפניו לא עדים ולא ראיה ,כי הוא הדיין , והוא עד, והוא בעל דין, ויראה ופחד יבא בא ויפשפש במעשיו...(הרש''ש) 

     מסופר על ה"שפת אמת", שבהיותו ילד קטן ניגש אליו חסיד אחד ואמר לו: אברהם מרדכי! הנני נותן לך זהוב אחד, ואמור לי איפה דירתו של השם יתברך? מיד השיב לו הילד: הנני נותן לך שני זהובים ואמור לי איפה אינה דירתו...

     מסופר על יהודי אחד שהיה משכים ומעריב לבית הכנסת. יום אחד כשחצה את הכביש לתפילה, הגיחה מכונית במהירות והעיפה אותו כ- 10 מטרים ובחסדי האל הוא נפגע רק פגיעות שטחיות וקצת שפשופים. למחרת ערך האיש ביה"כ סעודת הודיה מכל טוב, מעדנים ומשקאות וסיפר את הנס, כיצד הקב"ה שמר עליו, ואמר "נשמת כל חי" וכו'. המתפללים הודו ושיבחו אותו על כל השפע שנתן. והנה למחרת מתייצב אחד המתפללים ושוב פתח שולחן עם מעדנים ומשקאות משובחים. "מה קרה?" שאלוהו המתפללים, "גם אתה חצית את הכביש ופגעה בך מכונית.?" השיב האיש ואמר: "אני כבר 30 שנה מתפלל פה, וכל יום אני חוצה את הכביש הזה, ואף פעם לא פגעה בי מכונית! ועל כך ערכתי סעודת הודיה."

     מסופר על מרן הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, שתלמידיו שלחו לו מאמריקה מכונה. כשהגיעה החבילה לביתו, ניסו להרכיב את המכשיר ולא ידעו איך. אמר להם: "ודאי יש בתוך הקופסא הוראות", ואכן, נמצא דף ההוראות. מיד קרא בשמחה: "יש לך ראיה שתורה משמים! אם מכונה לא שולחים בלי הוראות, כל שכן שהעולם לא נברא בלי ספר הוראות". ["ותן חלקנו"[

     מסופר על רבה של ירושלים עיה"ק הגה"צ רבי שמואל מסלנט זיע"א, שפעם באו לביתו שני אנשים להתדיין בפניו בדיני ממונות, ואחד מבעלי הדין שיצא חייב, התפרץ בחמת זעם ואמר: אני אשבור את כל השמשות שבית הרב. כששמע כך רבי שמואל פנה לסובבים אותו ואמר: "מה אתם חושבים שאני אשב בשקט ולא אעשה כלום?" דברים אלו הפחידו את האיש ומיד ברח מהבית. לאחר שהאיש הלך, שאלו האנשים את הרב מה התכוון לעשות? השיב להם רבי שמואל: התכונתי לכת מיד לזג שיתקין שמשות חדשות.

     מסופר על הרה"ק הרבי ר' זושא זי"ע שפעם שכבר נתגלה ונתפרסם למנהיג ישראל, וכשבא לאיזה עיר והתאכסן אצל ביתו של הראש הקהל שעשה סעודה גדולה לכבודו, וכשהגישו לו המרק לקח בכף מהמרק ושפך על הבעקיטשע שלו באמרו "פרעס בעקיטשע", וכשהנאספים השתוממו על מעשיו, הסביר שלפני שנים רבות כבר הגיע לעיר הזו, ואז לא נפל בדעתו של הנכבד הראש הקהל הזה להזמינו, ואף לא לתת לי פרוסת לחם וכוס טייה, וע''כ צריך לומר שלא בגללי מזמין אותי ומכבדני אלא בגין הבעקיטשע היפה שיש לי כעת, שאז לא היה לי, וא''כ שכל הסעודה אינו אלא לכבוד בגדי, הנני נותן לו מנת חלקו שיאכל.

     מסופר שפעם הגיע כומר אחד, ואמר לבני ישראל שהם שונאים את הגוי, כי בכל יום הם מברכים שלא עשני גוי, אמר הרב א"כ אנו שונאים את הנשים גם ? שאל הכומר למה, אמרו לו כי אנו מברכים גם שלא עשני אישה.

השרה המשוגעת (אפריון שלמה גיליון 76)
     אומר החפץ חיים: פעם אחת הצאר של רוסיה יצא לסיור בכל רחבי רוסיה. כשהוא יצא מהבירה פטרבורג, עשו לפניו מסדר כבוד, חיילים עם מדים מגוהצים, חרבות מצוחצחות, סוסים, דגלים, תזמורת שמנגנת את ההמנון, וזה היה מחזה נפלא!
     משם הוא הגיע למוסקבה, זו הייתה עיר מסחר, וגם שם עשו לכבודו מסדר כבוד, אבל זה לא היה אותו דבר, הסוסים כבר היו יותר רזים, מספר הנגנים בתזמורת היה קטן בהרבה מהתזמורת של פטרבורג, אבל בכל זאת היה מאוד מכובד...
     כשהוא הגיע לכפרים יותר מרוחקים, שם זה כבר לא היה כל כך מסדר, זה היה משהו דומה לזה...אבל היה שם בסוף רוסיה איזה כפר נידח, שם היה שוטר אזורי אחד שקיבל מברק שהצאר הולך לעבור בכפר שלו, יש להכין מסדר כבוד. הוא ידע שהאנשים בכפר הם בורים ועמי ארצות, לא מבינים שום דבר, וכשעוברת כרכרה של איזה גביר, היא עושה להם אבק, והם מתרגזים ולכן הם זורקים תפוחי אדמה ואבנים. רק זה מה שחסר לו, שהצאר של רוסיה יעבור אצלו בכפר עם ארבעים כרכרות, ויהיה פה ענן כזה של אבק שמי יודע כמה ארגזי תפו"א ייגמרו... מה עשה?
     כינס את כל הכפר והודיע להם: "הצאר של רוסיה עומד לעבור בכפר שלנו, ואתם יודעים מי זה הצאר שלנו? הוא הרי דואג לנו בשנות בצורת... הוא נלחם את המלחמות שלנו, הצאר! ירום הודו! עוד שבועיים הוא יעבור אצלנו בכפר, אתם תעשו לו כבוד גדול! אני מבקש שכשהוא יעבור אף אחד לא יזרוק תפו"א, זה יהיה כבוד גדול מאוד...".
     בשמיים יש מלאכים, הם עושים משמר כבוד... אילו זמירות, אילו תשבחות... אם היינו יכולים לשמוע הנשמה שלנו הייתה פורחת מרוב תענוג. הרי מיליוני חייליו של סנחריב מתו כולם בלילה אחד משום ששמעו את השירה של המלאכים, ומרוב תענוג פרחה נשמתם. טוב, אבל אנחנו לא מלאכים... נכון, אבל אז, לפני הרבה הרבה שנים היה את אברהם יצחק ויעקב... הם עשו קבלת פנים יפה, אח"כ היה את הדור של משה, דור קבלת התורה, הם עשו משמר נאה ביותר, היו לו נביאים, תנאים, אמוראים, ראשונים, אחרונים... קבלת פנים הייתה! אבל אצלנו, בדור שלנו, הרבה לא דורשים מאיתנו. בכפר הזה, איפה שאנחנו נמצאים, לפחות אל תזרקו אבנים. "אך בה' לא תמרודו", לא לזרוק תפוחי אדמה...
     אמר החזון איש: אנחנו נמצאים בדור שהשתיקה יפה לו. רק צריך לשתוק, שלא נעשה הרבה אבק, אצלנו גם זה דבר גדול. יש אנשים, שבמקום לשתוק, זורקים... זורקים סלעים. אבל לפני זמן קצר, מי שהייתה מועמדת להיות ראש ממשלה...שרת החוץ לשעבר, חיתנה שני גברים... אין כבר מה לזרוק... פשוט אין מילים. אין מילים.

השתדלות
     הרב פינחס שרייבר שליט"א סיפר כי בהיותו אברך צעיר וילדיו היו בינקותם, אשתו עסקה בהוראה והוא למד בכולל, והם שכרו מטפלת לשעות הבוקר שתטפל בילדים הקטנים. אותה מטפלת הייתה חשוכת בנים שנים רבות.
     יום אחד היא שומעת על רופא שמקבל ומטפל בבעיות פוריות בהצלחה רבה, אלא שהתור הקרוב ביותר למרפאתו הוא לעוד שלושה חודשים... היא קבעה תור והמשיכה בעבודתה, רק שבטעות היא רשמה ביומנה את התור ליום אחד מאוחר יותר. לילה לפני התור (האמיתי) מתקשרים אליה מהמרפאה ומזכירים לה שהתור הוא למחר בבוקר. היא נדהמת לשמוע, מודה על התזכורת ומנתקת, מיד היא מתקשרת לאשת האברך, ומודיעה שמחר היא לא מגיעה. אומרת לה אשת האברך שיש לה בעיה, היא לא יכולה להעדר מבית הספר, והאפשרות היחידה היא שבעלה לא ילך לכולל, העוזרת שומעת זאת ואומרת שהיא תחשוב שוב בעניין. לאחר ניתוק השיחה החלה להתלבט, מצד אחד היא הרי מחכה 3 חודשים לטיפול, והיא הרי שנים ללא ילדים והטיפול הוא הכרחי. ומצד שני אם היא תלך ייגרם ביטול תורה של האברך. מה עושים? היא מתחבטת בליבה ולבסוף מרימה טלפון לאשת האברך ואומרת שהיא החליטה לדחות את התור לעוד שלושה חודשים...
     ומה קרה בסוף? חודש לאחר מכן היא נפקדה בהריון, לימים נולד לה בן זכר, הבן היחידי בחייה. מאוחר יותר אמרו לה הרופאים שהם לא מבינים כיצד נקלטה? היא לא הייתה אמורה להוליד כלל ואפילו על ידי טיפולים. ואולם כשלא השתדלה על חשבון ביטול תורה זכתה לנס גלוי ממש...
ה' יזכנו להתחזק באמונה בו, אמן!
חוויית השבוע שלי