נקודה שבועית פרשת "תצווה" ה'תשע"ח

בפרשת "שמות" למדנו שאהרן יצא לקראת אחיו משה בשמחה רבה כשבא בשליחות ה' להוציא את ישראל ממצרים.

בעקבות אותה שמחת ליבו כתוב בגמרא במסכת שבת שזכה אהרן לחושן המשפט על ליבו, והנה בפרשתנו, פרשת "תצווה", בחלק העוסק בבגדי הכהונה נאמר: "ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן בבואו לפני ה' ונשא אהרן את משפט בני ישראל על ליבו לפני ה' תמיד".

אהרן הכהן מצווה בין שלל בגדיו המיוחדים לשאת את החושן ובתוכו האורים והתומים ועל ידו היו ישראל מקבלים תשובות מאירות ותמימות לשאלות שהפנו לה' ומכאן קיבל הבגד את השם: חושן משפט.

ליבו של אהרן היה מיוחד שזכה לשאת על ליבו בגד שכזה: אהרן היה אדם צנוע מאוד שלא היה חפץ בגדולה עבור עצמו והיה מוכן לוותר עליה לטובת הזולת ולא רק זאת הוא אף היה שמח בשמחת הזולת.

לשמוח באמת עם הזולת זו תכונה נדירה מאוד. להשתתף ולהזדהות בצער של מישהו קל מאוד לעומת השתתפות בשמחתו. לשמוח בשמחת אחר מצריך הגעה לאחדות עליונה כאילו שתי הלבבות פועמים כאחד וממש לחוש את ליבו של החבר וכזה היה אהרן.

הפעם הראשונה שאנו קוראים על אהבת ליבו של אהרן היא לאחיו משה.

לא סתם בחרה המשנה בפרקי אבות לומר לנו: "הווי מתלמידיו של אהרן... אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", עלינו ללכת בדרכו של אהרן ולאהוב באמת את הזולת.

אנו נמצאים בימי חודש אדר, ימים ספורים לפני חג פורים בו אנו מצווים במתנות לאביונים ומשלוח מנות, מצוות שכל כולן הוא נתינה. נתינה זו מחזקת את אחדות ישראל בזכותנו ממש ומקרבת בין איש וחברו ובשאיפה שנעשה זאת בדרכו של אהרן הלבוש בחושן המשפט ונשמח באמת בשמחת חברנו.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר ט"ז אייר ה'תשע"ז

אלא עיקר העבודה שחפץ בה הקב"ה הוא שנהיה "אנשי" קודש – מענטשליך הייליג – יכול האדם להיות קדוש, אבל קודם צריך להיות בן אדם... וכמו שאומרים: "לעולם יהא אדם" – קודם תהיה "בן אדם", ואח"כ "ירא שמים"...

      בטשו"ע ריש סי' תכח, אמרו בזה הלשון "לעולם ביום שיהיה פורים יהיה ל"ג לעומר, וסימן פל"ג".

     בשום מצווה אחרת לא נאמר "עם ה' אלוקיך". שכן במידת התמימות קל מאוד להונות את הבריות; קל מאוד להיראות תמים. לפיכך הזהירה התורה: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – שהתמימות תהיה לפני ה', הבוחן כליות ולב. (רבי בונם מפשיסחה)

     בשום מקום התורה לא כתבה לשון הרחקה, חוץ מאשר באיסור שקר. 'מדבר שקר תרחק'. ללמדנו כי בשקר אין לחפש היתרים.

     בשום פנים לא הייתי רוצה לעבוד א-לוקים כזה, שדרכיו יהיו מובנים על פי שכל של כל טיפה סרוחה. (רבי מנחם מנדל מקוצק זצ''ל)

     בשכר מה זכה יהושע בן נון להנהיג את ישראל?  אומר הגרי"ש אלישיב שליט"א, שיהושע זכה לקבל את הנשיאות מפני דאגתו לרבים, שהרי חז"ל אומרים:  "כאשר משה רבנו ביקש שירשו בניו כבודו אמר לו ד' "בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, הוא היה מסדר את הספסלים…" כלומר, ודאי שהיו בני משה רבנו גדולים בתורה, שאם לא כן לא היה מבקש בשבילם את הנשיאות, אלא שעסקו בתורה לעצמם ולא עם הבאים ושבים, ורק יהושע העמיד ספסלים וכו' – וכעין מה שאמרו חז"ל  גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה, שקבלת פני שכינה היא רק לעצמו, ואילו הכנסת אורחים היא גם לאחרים.

    גדולתו ועליונותו של הכוהן הגדול, של המנהיג בישראל, צריכה להיות בעיקר "משל אחיו" — גדולה יהודית, גדולה בתורה וביהדות, ולא בתורות זרות. )עיטורי תורה(

     הכוהן הגדול צריך להיות ״מאחיו״, אח ורע לכל אחד ואחד; שירגיש בצרת העם ושמחתו, כמו שאדם משתתף ביגונו ושמחתו של אחיו. )החוזה מלובלין(

 לבכות ... )פנינים(

     אל הגה"ק החריף רבי משולם איגרא זי"ע באו לדין תורה, שני בעלי בתים מאחת העיירות. העניין היה קשה ומסובך ביותר, והוא נאלץ לדחות את פסיקת הדין ליום המחרת.  לבעלי הדין אצה הדרך ולא יכלו לשהות עוד בטיסמניץ שם כיהן הגאון הנ"ל כרבה של העיירה. אמרו אחד לשני: הרי יש לנו רב עיירתנו, נלך אליו ויפסוק לנו הדין. וכך עשו.
     רבם היה ת"ח אבל לא התמצא כל כך בדבר תורה מסובך כזה, וביקש מהם להמתין מעט. נכנס לחדר שני לבדו, ואחר זמן מועט יצא ופסק להם הדין, כך וכך. הפסק נראה בעיניהם, השביע את רצונם ובאו על סיפוקם.  כעבור זמן מסוים, כשהזדמן להם שוב להיות בטיסמניץ, אמרו זה לזה: הבה ונכנס אל הרב מטיסמניץ, אשר בשעתו אמר לנו שיכול לפסוק את הדין רק למחרת, ונראה איך הוא פסק את דיננו... נכנסו אל רבי משולם לשמוע את פסק דינו. השמיעו דברי התנצלות על שלא באו לשמוע את פסק הדין למחרת. אמר להם רבי משולם כך וכך פסקתי.  בעלי הדין התפלאו לשמוע, כי פסיקתו של רבי משולם דומה ממש לפסק שפסק הרב שלהם...  בשמעם זאת, הביטו זה אל זה בקורטוב של תמיהה. הבין רבי משולם שדברים בגו ושאלם: מה לכם תמהים?  לא יכלו להתאפק וסיפרו לו את כל המעשה כפי שהיה אמת לאמיתה, וכי גם הרב שלהם פסק כך, לאחר שהות של מחצית השעה בלבד!  

     כששמע רבי משולם, כי רב פלוני באחת העיירות הקטנות ידע להשיב במשך זמן קצר על עניין כה קשה, אמר בלבו: הלא זה גאון נפלא בדורנו וצריך להכירו ולדעת ממנו... לא היסס רבי משולם , ומיד נסע אל אותו רב.  בבואו לביתו התעטף ונכנס בחרדה ועמד לפניו בהכנעה רבה,  כתלמיד בפני רבו, ושאל אותו: כיצד ידע כבוד הרב? לפתור כמעט ללא שהיות, עניין כה מסובך, שאני בעצמי נאלצתי לדחות את בעלי הדין עד ליום המחרת ? השיב לו הרב: האמת לא אכחד אמנם לא ידעתי כלל מה להשיב בעניין, ונעשה לי קשה על הלב. בצר לי נכנסתי לחדר השני,  התייפחתי בבכי וביקשתי רחמים, ואמרתי לפני השי"ת, הלא אני רב העיירה ו הבעלי בתים לא יודעים להבחין בין דבר קשה לקל,  ואם לא אדע להשיב להם תשובה, הרי זה יגרום חילול ה', ח"ו.  כנראה נתקבלה תפילתי, כי כאשר ניגשתי לארון הספרים מיד מצאתי ספר ישן שבו מבואר היטב כל העניין הזה, וכך פסקתי!...    

     מששמע זאת רבי משולם איגרא, פנה מיד אל דלת היציאה ואמר לרב בזה הלשון: "לבכות? - לבכות גם אני יודע, אבל על התורה צריך לעמול,  ולהתייגע ולהשתוקק השתוקקות עצומה לכוון אל האמת". והלך לו.

 החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ט"ז אלול ה'תשע"ו

 

אדם השומע חרפתו ובזיונו ושותק, מעלתו גבוהה יותר מאדם שצם אלף תעניות והופך להיות אהובו של הקב"ה". (מקובלנו מפי האר"י ז"ל והרמ"ק)

     "הדבש והיין רע לקטנים ויפה לזקנים" (משנה תורה, ספר המדע, הלכות דעות, פרק רביעי, הלכה יב)

     "המרחם על הבריות ואפילו על בעלי חיים, מרחמים עליו מהשמיים וכותבים אותו בספרן של צדיקים". (ה'לקט יושר')

"     הקם תקם עמו" (כ"ב ד'). "הקם" כפי מה שתעזור לחברך, "תקים עמו" כך תהיה לך בעצמך תקומה. )שפת אמת(

המתים שחזרו לחיים (אפריון שלמה, עלון 192)

     מעשה בעשיר קמצן שפנה אל רבינו עובדיה ספורנו זיע"א, שהיה רופא גדול וה' עימו לעלות רפואה לכל הפונים אליו, ואמר לו:  אשריך שחננך ה' חכמה להפוך חולים לבריאים!  אמר לו הרב: אשריך אחי שבלא חכמה יתירה יכול אתה להפוך מתים לחיים, ולהחזיר נשמות לפגרים מתים!  תמה העשיר ואמר: מה כוונתך? אמר לו הרב: איני יכול להסביר לך זאת בדיבור, אלא צריך אני להראות לך בעיניך. אמר העשיר : הבא רבי הראני נא.

     לקחו הרב לסמטאות העוני שבפאתי העיר , והעשיר משתאה לו, תוהה לאן הוא נלקח. פנה הרב ונכנס בפתח נמוך. התכופף העשיר ונכנס אחריו, ומצא עצמו בחצר רחבת ידיים, מלאה רפש וזוהמה. להקות זבובים התערבלו מעל גלי האשפה, וזולתם לא נראתה שם נפש חיה. הביט העשיר סביב, וראה 14 דלתות נעולות, הפונות אל החצר המזוהמת והמלוכלכת.  שאל העשיר את הרב: לאן הבאת אותי? החצר רפאים היא זו?  שאל הרב: יש לך מעות בכיסך? ענה העשיר שאכן יש לו מעות, אך הוא זקוק להן...  חייך הרב למראה חרדת הקמצנות של העשיר ואמר: אל פחד,  איני זקוק למעותיך, קחם נא בידיך וקרקש בהם בקול, ותראה דבר מעניין...  סקרנותו של העשיר התעוררה, חפן את המטבעות בידיו, והשמיע את צלצולן. לפתע נפרצו 14 הדלתות, ונחילי אדם נהרו בעדן,  גדולים וקטנים, זקנים עם נערים, מגודלי שיער, מזי רעב, לבושי קרעים, שולחים ידיים דקיקות ומביטים בעיניים כלות... היו אלו עניים מרודים, לבושי בלאים וקרעים מזוהמים כל כך, עד שהתביישו להראות בפני אדם, והיו מסתגרים בבתיהם כמתים קבורים. רק בערב בעלטה, מגיחים היו בדממה ומחפשים אוכל באשפתות...  הזדעזע העשיר, והמטבעות נפלו מידיו, והעניים התנפלו על הזהובים בשקיקה. עמד העשיר כמסומר למקומו, נסער עד עומק נשמתו, והעניים מכתרים אותו ובוכים: "הב, הב, אדון נעלה!".  שאל העשיר למספרם, והלך עם הרב לקנות להם בגדים ראויים,  ולאחר מכן שלח את משרתיו לנקות את החצר והדירות,  ולהכשירם למגורי אדם.  כעבור שבוע הזמינו הרב לבוא עמו ולבקרם, ומצאו את החצר שוקקת חיים, מלאה ילדים משחקים ואמהות פעלתניות, וזקנים יושבים בפתחי הבתים. כשראה זאת העשיר אמר לרב: עתה הבנתי את דברי כבודו, שבלא חכמה יתרה, יש בידי להחיות מתים ולהחזיר נשמות לפגרים מתים...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ב סיון ה'תשע"ו

 הפסוק אומר: "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם", לא מספיק למצוא חן ושכל טוב רק בעיני הקב"ה, אלא צריך גם בעיני בני אדם. לכן, יש לנהוג בכבוד עם הבריות, עם כל אדם גדול וקטון, לדבר איתם בחן, בחסד וברחמים, במתק שפתיים, באהבה ובחיבה.

"     ולא יהיה כקרח וכעדתו" (י"ז, ה -( רב אחד, מתלמידיו של רבי משה - המהר"ם שיק, התאונן בפניו כי קמו לו בקהילתו מתנגדים בעלי מחלוקת היורדים לחייו . הרגיעו רבו ואמר: "כלל יהיה בידך; רק על עצי פרי מתרבים תולעים, על עצי סרק אין תולעים. רב הממלא תפקידו כראוי,  קמים לו מתנגדים. רב העושה רבנותו קרדום לחפור בו, יושב באפס מעשה, ורק שומר על משרתו, כמוהו כענף עץ יבש של אילן סרק".

     "שנדע תמיד למצוא את האור שבאפור, הגיל שברגיל והשירה שבשגרה".

     שני דברים רוחניים מועילים לרפואה א. לימוד תורה – 'מרפא לשון עץ חיים' ב. שבת – 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא.  רמז לדבר: בראשי"ת = בריא - ש"ת (שבת ותורה( (ר' נדב חנוך הי"ו)

כיכרות הלחם

     פעם הגיע יהודי למאפיה וביקש לקנות 6 כיכרות לחם. המוכר התפלא מאוד, למה הוא צריך 6 כיכרות לחם, אבל הוא לא שאל שאלות. למחרת הגיע עוד פעם אותו יהודי לאותה מאפיה ושוב ביקש לקנות 6 כיכרות לחם. וכך במשך כמה ימים כל יום קנה אותו יהודי 6 כיכרות לחם.

     מוכר החנות רצה לדעת למה אותו יהודי צריך כל יום כזו כמות גדולה של כיכרות לחם, והוא החליט שבפעם הבאה שיגיע אותו יהודי לקנות לחם הוא ישאל אותו. ואכן למחרת שוב הגיע אותו יהודי ושוב ביקש לקנות 6 כיכרות לחם. ואז פנה אליו המוכר ושאל אותו מדוע הוא קונה כל יום 6 כיכרות לחם?  ענה היהודי למוכר: 2 כיכרות לחם אני ואשתי אוכלים, 2 כיכרות לחם אני מחזיר חוב, ו-2 כיכרות לחם אני נותן בהלוואה...  המוכר התבלבל, אך עוד לפני שהספיק לבקש ביאור לדברים, היהודי הלך.  כעבור שעה הגיע הרב המקומי למאפיה לקנות חלות ועוגות, המוכר פנה אליו, סיפר לו את דברי היהודי וביקש הסבר למעשה.  חייך הרב ואמר: 2 כיכרות לחם הוא ואשתו אוכלים, 2 כיכרות לחם הוא מחזיר חוב- כלומר הוא נותן להוריו הזקנים שכל ימיו נתנו לו לאכול לחם, ו-2 כיכרות לחם הוא נותן בהלוואה לילדים שלו שכאשר הוא יזדקן הם יחזירו לו חוב ויאכילו אותו כיכרות לחם... צריכים אנו לדעת שאנחנו חייבים להורים שלנו את הכול, את החיים, את ההצלחות שלנו, את השמחות שלנו, כי הכול מכוחם, וכשהם מזדקנים ונזקקים לנו, אנחנו מחזירים להם חוב.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/