נקודה שבועית פרשת השבוע "וישלח" ה'תשע"ו

מדינת ישראל נמצאת בתקופה קשה מאוד. אם נאמר את האמת עוד מאז הקמת המדינה נאבקה המדינה במאבקים שונים ומגוונים מול מדינות וארגוני טרור, ואם נרצה ממש לדייק מאז תקומת עם ישראל היה מי ששנא אותנו. 

הרמב"ן בפירושו בתחילת פרשת השבוע שלנו, פרשת "וישלח", כותב: "ויש בה (בפרשה) עוד רמז לדורות: כי כל אשר אירע לאבינו עם עשיו אחיו, יארע לנו תמיד עם בני עשיו" - בתחילת הפרשה מתכונן יעקב אבינו בהגיעו שוב לארץ ישראל, למפגש הטעון עם עשיו אחיו. למרות שעברו עשרים שנה, הוא זוכר את השנאה הגדולה של עשיו כלפיו עקב מתן הברכות על ידי אביו במקום שיקבל הוא בעצמו, ובסופו של דבר, למרות כל החששות שלו, המפגש מסתיים בהפתעה גדולה: "ורץ עשו לקראתו ויחבקהו וייפול על צווארו וישקהו ויבכו" - על החיבוק הזה נכתבו פרשנויות רבות שניסו לרדת לעומקו ולהבין מה הסתתר שם והאם זה בכלל היה ניסיון "להרדים" את יעקב מפני השנאה של עשיו אליו, ועל זה כבר נכתב במדרש: "אמר רבי שמעון בן יוחאי: הלכה היא, בידוע: עשיו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל ליבו".

לעשיו היה יחס מיוחד ליעקב. הוא נע בין הרצון להורגו מהשנאה הגדולה אליו לבין ההכרה בעליונות המוסרית של יעקב לעומתו ובתרומה הברוכה לכל גם אליו בעצמו. זהו רגע שיש בו הכול: גם הונאה וגם ניסיון להרדים, גם רגע של פיוס וגם דו ערכיות. כל זה שולט ביחסים בין האחים מאז ועד ימינו אנו כפי שכתב הרמב"ן.

אולם רגע השיא של הפגישה ביניהם היה בלילה קודם המפגש, בו פגש יעקב במלאך ונאבק איתו עד עלות השחר. 

המלאך הבין במהלך המאבק שלא יוכל להתמודד מול יעקב והלילה עוד רגע חולף, ולכן עשה מעשה אחרון במאבק: "ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהיאבקו עימו" - המלאך, שהיה על פי התלמוד שרו של עשיו, לא הצליח במאבק לאורך הלילה עם יעקב, אולם הוא הצליח לפגוע בשריר שמפעיל את העצם עליה עומד הגוף. 

כעת עמידתו של יעקב תהיה רופפת. צולע אך חי. הוא לא יהיה בעל כמויות גדולות של חומריות כפי שיש לאויביו, אבל כוח עמידתו בניגוד לכל הגיון וסבירות תהיה תלויה בנאמנותו לרוח שלו, ולכוחות הנפש שלו ולמוסר.

במאבק הזה שהיה שם, כל זמן שהיה חושך, המלאך חשב שיגבר על יעקב כי חשב שעליונותו החומרית תנצח, אבל כשהגיע אור היום הוא פסק מלהילחם וביקש מיעקב לשחרר אותו, ודווקא אז יעקב, הצולע והמותקף, מסרב ומתנה את השחרור בברכה. 

יעקב רוצה שהמלאך יכיר בכך שהוא לא מעוניין בשנאה הזאת אלא רוצה ברכה. ברכה עבורו ועבור האנושות.

ואז מברך אותו המלאך: "לא יעקב יאמר עוד שימך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" - יעקב הוא עדות לניצחון הרוח. הוא אות ומופת לאלוקים שמתגלה בקיומו של החלש בחיצוניות.

דווקא מהענווה של ישראל, שנמשכת מימי יעקב ועד ימנו כעם קטן וצנוע, עולה השם ישראל, שם בו טבוע שם הא-ל.

שנמשיך לשאת בגאון את רוח העם, אותה רוח שלאורך כל הדורות שמרה ואף עזרה לנו לנצח בכל המלחמות.

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר ו' אדר ה'תשע"ה

אם לא תהיה ליהודים ברירה, הם יעזבו את אירופה, אבל לאן אירופה תלך. "האורך הממוצע של חיבוק בין שני אנשים הוא 3 שניות. אבל חוקרים גילו משהו פנטסטי: כאשר חיבוק נמשך 20 שניות ומעלה, יש לו השפעה תרפויטית עמוקה על הגוף והנפש. הסיבה לכך היא שחיבוק טוב מייצר הורמון הנקרא אוקסיטוצין, המכונה גם 'הורמון האהבה'. לחומר זה יש יתרונות רבים לבריאות הפיזית והנפשית שלנו. אוקסיטוצין עוזר לנו, בין השאר - להרפות, להרגיש בטוחים ולהרגיע את הפחדים והחרדות שלנו. חומר מרגיע, טבעי ונפלא זה מוצע ללא תשלום בכל פעם שיש אדם בזרועותינו, כשאנחנו מערסלים ילד, או כשפשוט מחבקים כתפיו של חבר'' הדברי שמואל היה אומר שאומרים אמאליגע (הצדיקים של פעם) צדיקים, נכון שפעם היה אבל הקב"ה הוא אותו הקב"ה. הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין אומר: כשם שקשה לרע לב לדעת את צרכי הזולת, ככה קשה לטוב לב לדעת את צרכי עצמו. חיים של ניסים (שיחת השבוע גליון 1437) קרוב לשלושים שנה משמש ניסים קינן כתב 'קול ישראל' בדרום. הוא מלווה את כל האירועים, רואה את ההתרחשויות מקרוב ומעביר את הקולות מהשטח. בימים האלה הוא מתרוצץ במוקדי נפילות הרקטות בדרום ואין לו הגדרה למתרחש אלא נס: "אני לא מתבייש להגיד – כל מה שקורה במבצע הזה הוא נס אחד גדול. אין מקרה, יש נס". קינן מוסיף ואומר: "מי שאינו מאמין בניסים, מוזמן לבוא לדרום. רק לפני יממה נחת טיל על קרווילה בבאר-שבע. הוא פירק את כל הבית ופיזר אלף כדוריות מוות מסביב. בפנים שהתה קשישה בת 86, והיא חולצה מתוך ההריסות במצב קל. בשניות שקדמו לפיצוץ היא אמרה תהילים. זה בלתי-נתפס". שדרן וחזן קינן מוערך מאוד בעולם התקשורת, ואף זכה לפרסי הוקרה: פרס רשות השידור ופרס ירושלים. קולו נהפך לפסקול של הדרום. הוא מתגורר בבאר-שבע, אב לשלושה ילדים. בעודנו מדברים איתו שטף העדכונים זורם למכשיר הסלולרי שלו. עוד עדכון על נפילה, יירוט, פגיעה ברכבים, או שרֵפה שפרצה. העבודה האינטנסיבית שלו נגדעת בבת אחת, בערב שבת. "אני שומר על השבת כהלכתה", אומר קינן. קולו לא נשמע ברדיו במהלך השבת, אבל הוא נשמע במקום אחר: "במשך שנים אני עובר לפני העמוד בבית-הכנסת שאני מתפלל בו, 'רינת מרים' בבאר-שבע, וגם קורא בתורה". ואיך מקבלים זאת ברדיו? שאלנו. "זה תמיד היה ככה", הוא משיב. "הם מכבדים את הקפדתי על שמירת השבת". לסיים את המלאכה קינן מדבר בנחרצות: "פעם אחת ולתמיד צריך לסיים את הסאגה הזאת. שרון עשה טעות ראשונה כשניתק את היהודים מרצועת עזה, אלא שהוא לא התנתק ממש. אחרי שאחרון היהודים יצא היה צריך להפסיק את החשמל לרצועת עזה. לא כצעד מעניש, אלא לבצע פשוט התנתקות מלאה. גם לא לספק מים."הם האויבים שלנו. גם היום, בשעת מלחמה, אנחנו ממשיכים לספק להם משאיות של מוצרים אין-ספור. זה אבסורד. הכול הולך לחמאס. אנחנו אשמים בכל הסבבים הללו. היה צריך להפסיק את זה מזמן". קולות גם בעזה פעמים רבות הביע קינן בשידור את צערו על שלא סיימו את המבצעים הקודמים. במהלך אחד השידורים ב'עמוד ענן', כמו כדי להמחיש את דבריו, שיגר חמאס עשר רקטות לבאר-שבע. "לפתע שמעתי פיצוץ אדיר", הוא משחזר. "ראיתי פטריית עשן מול עיניי. הבנתי שהטיל נחת אצל השכנים. עזבתי מיד את המיקרופון ורצתי כדי לנסות ולהציל חיים. לתדהמתי ולמרבה הנס, הטיל נפל על הממ"ד שאותו סיימו לבנות שעתיים קודם לכן! חייה של המשפחה – ניצלו". על אף כל הקושי, קינן טוען כי כל התושבים דורשים שהממשלה תסיים את המלאכה. "למרות הסבל, כולם מוכנים להמשיך ולתת גב למבצע – אבל שהסיפור הזה ייגמר אחת ולתמיד. אני שומע קולות גם מקרב תושבי עזה שמתבטאים בחריפות על החורבן שחמאס המיט עליהם. אחד מהם אמר: 'המזון שלנו מגיע מישראל, ואנחנו משיבים להם ברקטות'". חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/