‏הצגת רשומות עם תוויות זאת חנוכה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות זאת חנוכה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 30 בנובמבר 2015

אמרי שפר י"ט כסלו ה'תשע"ו



אהב את שכניך , אך אל תהרוס את הגדר שביניכם.

אל תהיה "מקסימוּ ם" וגם לא "מינימוּ ם , " כי גם במקסי וגם במיני יש מוּ ם!

הרה"ק רבי מרדכי מלכוביץ אומר: יהודי ללא מסירות נפש, אינו יהודי כלל

.     ימי חנוכה הם המשך לימים הנוראים, מי שלא שב בעשרת ימי תשובה, תשובתו מתקבלת עד יום שמיני של חנוכה. רמז לזה בנבואת ישעיהו (כג,א) "ב זאת יכופר עוון יעקב" – ביום 'זאת חנוכה' יכופר עוון יעקב(צמח דוד(

הפלס הישר (דברים טובים – פרשת וישלח)
     לאחד מתושבי העיירה חלם נקלע לעיר הגדולה, שם שדלוהו סוכני הפיס לקנות כרטיס הגרלה. את מעט כספו שהביא עמו לצורך מסחר, הניח על קרן הצבי ושב לביתו. תמהה אשתו בראותה אותו שב וידיו ריקות. לא נמשכה תמיהתה זמן רב, שכן מיהר החלמאי דנן להוציא את הכרטיס המקומט מכיסו ונפנף בו למול עיניה כשהוא צוהל ואומר "ראי, חלמאית יקרה שלי, זהו הסיכוי שלנו לבית גדול ומרווח כאשר חפצת. שכן, סכום ההגרלה עומד על סך שישים אלף רובל". שמעה זאת האשה וקרסה תחתיה מתעלפת. בין כך ובין כך הגיעה מרכבת הדואר ובה שליח מפעל הפיס הארצי ומנה אחר כבוד סכום של שישים אלף רובלים טבין ותקילין לידיו של החלמאי המאושר. בו ביום עמד וסגר חוזה עם קבלן מקומי, כי יבנה לו ולזוגתו את בית חלומותיו, בניין שכולו פאר והדר כיאה וכיאות לגביר שכמותו תקעו כף זה לזה, הרימו כוסית ושתו לחיים. נתן זה ביד הקבלן מחצית הסכום, והבטיחו נאמנה כי כאשר יעמוד הבית על תילו, יקבל את המחצית השנייה. לא חלפה תקופה ארוכה והבית על תילו עומד. עמד בעל הבית חכך את ידיו בהנאה, טפח טפיחה הגונה על כתפו של הקבלן , ועמד להוציא את יתרת הכסף, אלא שבאה אשתו ועכבה בעדו. "תחילה עליך לבדוק האם אכן בנה את הבית כיאות וכראוי". עמד ובדק, מישש וגישש בכל קורה ותקרה. כאשר הובא הפלס והונח על רצפת הטרקלין נדהמו הכל לראות כי רצפת הטרקלין עקומה, ולא רק היא, אלא כל קורות הבית. אין דבר אשר ישר בעיני הפלס. התנצל הקבלן ואמר: "הן לא תחשוד בי כי בניתי בית בלא למדוד. הנה אביא את פלסי שלי וראה תראה כי אכן ישר הוא כפלס". הביא את פלסו. בדקו ומצאו כי אכן הכול ישר בתכלית. חזרו ובדקו בפלס הראשון, והנה, שוד ושבר, שוב הכול עקום, אין כל זווית ישרה העומדת בישרותה. עמדו השניים ופלסיהם בידיהם, זה טוען בכה וזה טוען בכה. אומר הקבלן: "הן תראה כי בניתי את הבית ישר לפי הפלס אשר בידי, ודאי וברי כי אם יתברר שאכן פלסך הוא הישר ופלסי הוא העקום, הרי אשיב את מלוא כספך, לא אגע בממון שאינו שלי. אך כיצד אדע?" ובעל הבית כנגדו: "אף אני לא אדור בבית שלא שילמתי עליו. אם אכן הפלס שבידך הוא הישר, אשיב לך את מלוא כספך. אך כיצד אדע"? ושוב נקלעה לעזרתם האשה ואמרה: "יביאו כל תושבי חלם את פלסיהם אל בית הדין ויראו מהו הפלס הישר". והנה, שוד ושבר, כמניין הפלסים כך היו שונים מידות היושר כשהבינו החלמאים כי איש אינו יודע מה ישר ומה לא, שהרי כל אחד והפלס שלו, עמדו נבוכים, מנסים למצוא פתרון.
     הגיע לעיר סוחר ורשאי, גרד מעט בפדחתו, והציע בפניהם פתרון. "ראו נא רבותי", אמר הן חלם אינה העולם כולו, וודאי יש מושג שנקרא "ישר", והוא מוחלט לכו נא אל ארמון המלך, שימו שם את הפלסים, והיה הפלס אשר יהיה ישר שם, הוא הפלס הישר באופן מוחלט. נבין עתה כמה מגוחך הוא המשפט: "כל אחד ואמת שלו". נבין גם היטב כיצד אפשר לבדוק מה טוב ומה ישר, שכן נסתכל הקב"ה באוריתא וברא עלמא. זהו הפלס הישר וזוהי אמת המידה. אמת המידה ליושר ניתנת רק על ידי הבורא בתורה. פלס האמת ניתן בתורה מבורא עולם.
חוויית השבוע שלי




יום שני, 13 ביולי 2015

אמרי שפר כ"ז תמוז ה'תשע"ה




''מה שעשתה חכמה עטרה לראשה, עשתה ענווה עקב לסולייתה''

     ''מה שצדיקים פועלים בראש השנה ויום הכיפורים, יהודים פשוטים פועלים בזאת חנוכה''

     "מודים אנחנו לך... ועל נסיך שבכל יום עמנו, ועל טובותיך שבכל עת, ערב ובקר וצהרים..."

     מודעות עצמית - הכרת המעלות והחסרונות, היא הקדמה הכרחית לתיקון המידות. אחריה נדרשת עבודה קשה, ולא די באנחה... (הרבי מליובאוויטש)

המוהל הצעיר ששבר שיא (שיחת השבוע, מס. 1452)

     המשתתפים בברית המילה שפשפו את עיניהם בתדהמה: נער בן שש-עשרה עומד לבצע ברית מילה לתינוק בן שמונה ימים. המחזה הזה לא היה יכול להתרחש אילולא אביו של הנער – מוהל מנוסה שביצע אלפי בריתות – עמד לידו ופיקח על מעשיו. עשר שנים חלפו מאז, והנער, שכבר היה לאיש, הספיק לבצע יותר מאלף וחמש-מאות בריתות בארץ ובעולם.
     ר' אשר ולדמן מחיפה הוכתר בתואר 'המוהל הצעיר ביותר', כאשר בהיותו בן 19 החל בהליך לקבלת רישיון ממשרד הדתות. "כבר בהיותי ילד קטן הצטרפתי לאבי לבריתות", מספר ולדמן. "החזקתי לו את הכלים, שטפתי, ניקיתי, הייתי ממש שותף למלאכה. כשבגרתי והייתי לנער, ידעתי את המלאכה על בורייה".
השאלות פוחתות
     עד קבלת הרישיון התלווה אליו אביו והדריכו לפרטי-פרטים. "בהתחלה חששתי קצת, אך ידעתי שביכולתי לעשות את המלאכה כראוי", הוא אומר. "ככלות הכול, זו מצווה שאני חי ונושם מצעירותי. פעמים רבות הייתי הולך היישר מבית הספר אל אולם השמחות המקומי, שם סייעתי לאבי במלאכתו. למעשה, נכחתי באלפי בריתות". היום, כשהוא בן 26, השאלות על מראהו הצעיר פוחתות והולכות. "הכול תלוי בסמכותיות שאתה מקרין. כשההורים רואים שלנגד עיניהם עומד אדם מקצועי, אין הם חוששים", הוא מסביר.
קצין הקג"ב והמוהל
     ולדמן גדל במשפחה בת שנים-עשר ילדים. למד בישיבת הסדר ובהמשך בישיבה חרדית בקריית מלאכי. לצד תינוקות שמל זכה למול יותר משבע-מאות מבוגרים, ובהם עולים מחבר העמים שלא נימולו בילדותם. "בשונה מתינוק פעוט, כשמבוגר נכנס בבריתו של אברהם אבינו, הוא מוסר את נפשו וגופו, פשוטו כמשמעו", אומר ולדמן. בליבו נחרתה ברית שעשה ליהודי מחבר העמים, ובמהלכה ראה שעיני הנימול דומעות. "שאלתי אותו אם כואב לו והוא השיב בשלילה. 'אלה דמעות של התרגשות', אמר וסיפר: 'סבי היה קצין בקג"ב. כשבנו הבכור, אבי, נולד, לא ידע איך יוכל לערוך לו ברית. יום אחד זימן למשרדו מוהל מקומי. המוהל כמובן רעד מפחד, אולם סבי הרגיעו וביקש לשתפו בסוד הגדול, וכך נערכה הברית בחשאיות. עכשיו אני מרגיש שהמעגל נסגר', אמר הנימול".
ברכת המוהל
     בפנקסו האישי רשומים כל הנימולים שלו, והדפדוף בו מעורר בו זיכרונות מרתקים. "לא מכבר ערכתי בשבת ברית בבית כנסת גדול בברלין. זו הייתה הפעם הראשונה מאז השואה שערכו ברית בשבת בקהילה זו. ההתרגשות של המשתתפים הייתה גדולה", הוא נזכר. הסיפורים שבפיו קולחים: "יום אחד, כשנסעתי ברכבת מתל-אביב לחיפה, שוחחתי עם יהודי שישב לידי. כששמע שאני מוהל, שאל אם אוכל לברכו בילדים, שכן הוא נשוי כבר עשר שנים וטרם זכו לילדים. מובן שבירכתי אותו מכל הלב, והוספתי בחיוך 'שאזכה לבוא לברית'. הוא ענה אמן ולקח ממני את מספר הטלפון שלי. כעבור שנה וחצי טלפן אליי והזמין אותי למול את בנו-בכורו, בשעה טובה ומוצלחת".

חוויית השבוע שלי