נקודה שבועית פרשת "שופטים" ה'תשע"ז

השבת בפרשתנו, פרשת "שופטים", וכן בפרשה הבאה, פרשת "כי תצא", תעסוק התורה במצוות המלחמה וכל העיסוקים הנוגעים בה.

אחד הדברים החשובים שעוסקת בהם התורה היא פניה אישית אל לב הלוחמים: "אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם".

הרבה פרשנים מסבירים "אל תראו" ממש פשוטו כמשמעו, לעמוד חזקים בכל קשרי המלחמה ולבטוח בה', כמו שמסביר בפשטות ספר החינוך: "אל תיראו יש לכל אחד מישראל לשום מבטחו בה' ולא יירא על גופו במקום שיוכל לתת כבוד לשם ברוך הוא ולעמו".

בפסוק שלנו יש ארבע לשונות של צו לא לפחד. רש"י בעקבות דברי חז"ל מפרש שהכוונה לא להיבהל מרעש המלחמה שנעשה על ידי האויב בארבע אופנים כדי להבהיל. אך לעומתו אבן עזרא מפרש שצו התורה הוא לא לפחד בלב מתוך כך לא להתמוטט ולערוק.

העמק דבר מסביר "שאל ירך לבבכם" הוא לעשות לאויב רעה כשהוא נופל בשבי בידנו. ו"אל תראו" מלעשות דבר בפועל ברמה דל פעולת החייל, ו"אל תחפזו" שעל החיילים לא להתנהג בחיפזון ומהירות אלא לחשוב במתינות על כל פעולה, ובנוסף "אל תערצון" לשבור את לב המחנה ולהימסר לידי האויב מפני שזה יחליש את כל המחנה.

הרמב"ם ביד החזקה רואה בצו הזה שלפנינו איסור לאו שלא להירתע במלחמה או לחשוב על שום דבר מלבד ניצחון.

חישול העם וחיזוק כוחו במלחמה ייעשה על ידי כהן משוח מלחמה שהוא בחיר האדם מישראל. עליו לעודד את העם והצבא בדברי עידוד, אמונה וחיזוק.

תחילת דבריו של הכהן יהיו ב"שמע ישראל" שזוהי הקריאה של אחדות הבורא ועל פי הרש"ר הירש בעזרתה מפיחים רוח אמונה בלוחמים שיתלו תקוותם בה' שהוא איש מלחמה.

האברבנאל רואה בדברי הכהן ג' יסודות: א. מחדיר גאווה וכבוד בעם. ב. אתם בחרתם ברצון להילחם לכן אל תיסוגו ואל תחתו מפני כל. ג. אתם קרבים להילחם באויביכם והאויב לא ירחם עליכם אם תיפלו בידו.

מטרת הכהן להחדיר בלוחמים אומץ לב והרבה אמונה שיבינו וידעו שה' הוא הלוחם להם להפיל אויביהם ואף יושיעם באופן פרטי לבל ייפקד איש מהם.

שנזכה שבכל מלחמות ישראל, אם ולכשיהיו, נדבק ונשאף ונכוון ליבנו בגאווה רק לנצח ולגבור על אויבנו ללא מורא ובאמונה גדולה בה'.

שבת שלום ומבורך

תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

ולע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר י"ח כסלו ה'תשע"ז

  במסכת שבת דף כ"א נאמר: "מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה..." את דברי הגמרא הללו – מסביר ר' מאיר שפירא מלובלין כך: מאי חנוכה? - מהו סודם של ימי החנוכה? דתנו רבנן! - את הכוח לעמוד איתנים אל מול הקמים עלינו, אנו מקבלים מ"תנו רבנן", לימוד התורה ושמירת המצוות, רק כך נוכל להם!

     הקשר בין אותיות האל"ף בי"ת לחג החנוכה? החיד"א מביא בספרו "מדבר קדמות" כי עניין נס חנוכה, מרומז גם בכל כ"ב אותיות הא"ב בצורה הבאה:

     א ב ג ד ה ו ז ח - עולה מניינם לשלושים ושש, כמניין הנרות שמדליקים בחנוכה, ללא השמש.

     ט - נר חנוכה מצווה להניחו למטה מעשרה טפחים, היינו בטפח ה "ט".

     י כ ל מ נ ס ע פ - ר"ת: יוד כשר, למעלה מעשרים: נר, סוכה, ערוב, פסול.

     צ ק ר ש ת - ר"ת: צורך קדושה, ראוי שמש תוסיף.

     "ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו" כי נע"ם ראשי תיבות נר עני מזוזה". וכל זה מדובר בנתינת צדקה, כפי שהסברנו לעיל שיוכל העני לקיים מצוות נרות חנוכה ולפרסם הנס. וכן נפסק להלכה: "מרבים בצדקה בימי חנוכה כי הם מסוגלים לתקן בהם פגמי נפשו על ידי הצדקה ובייחוד ללומדי תורה העניים להחזיקם" (קיצור שולחן ערוך קלט, א).

     ידוע שנר חנוכה רומז על אור התורה כדכתיב: "נר מצווה ותורה אור". וזוהי המצווה להדליקם בחנוכה לזכר הניצחון על היוונים שמטרת גזרותיהם הייתה 'להשכיחם תורתך'. והנה, חכמת התורה אינה כשאר החכמות, שבשאר החכמות כששומﬠ אדם איזה מושכל מחכם אחד ונתפס הדבר בשכלו, שוב אין מן הצורך לו לחזור עליו כי לא יתווסף לו שום חידוש בדבר יותר ממה שלמד. מה שאין כן דברי תורה, אם שמﬠ איזה מושכל מרבו, אם יחזור על לימודו ויתבונן בו שוב, אזי יתווסף באותו לימוד אור חדש והשכלה נוספת (ﬠיין זוהר בראשית קצב), כי דברי תורה 'חיות הנה' ומולידות בכל פעם אותיות וטעמים חדשים מתוקים מדבש ונופת צופים. וזהו שאמרו חז"ל: "מצות חנוכה" - אור התורה.

הגידול שנעלם...  (להתעדן באהבתך, גליון 140)

רחל היא ילדת חמד בת תשע, עד מאה ועשרים. אביה, הרב אהרן שילה, מחנך ידוע בבני ברק, בן תורה נעים הליכות. 

רחל נתקפה בכאבי ראש איומים. לא הועילו הכדורים והסירופים לשיכוך כאבים, והיא הופנתה לבית החולים תל השומר, למחלקה הנירולוגית לילדים. כאבי הראש הסבו לה ייסורים נוראים, שלא שככו אלא במתן מורפיום. הוריה מציינים את הטיפול המסור שקיבלה, כאשר רופאיה מנסים לעמוד על סוד המחלה. האם זה חיידק שתקף או וירוס אלים, אולי אוטם בדרכי הדם, אולי גידול ממאיר רחמנא לצלן. ערכו בדיקת אמ.אר.איי יקרה שהצביעה על גידול ענק, המכסה רבע משטח המוח. ערכו בדיקת ביופסיה פולשנית, ולא מצאו סימוכין לגידול. כאבי הראש התאימו לתקיפת חיידק, בדיקות אחרות אוששו את הנחת הווירוס .''אנו יורים באפלה", הודו הרופאים לנוכח הממצאים הסותרים. יעצו להורים לפנות אל פרופסור גומרי, מהדסה עין כרם, שהוא גדול המומחים בארץ לקריאת ופענוח בדיקת אמ.אר.איי. בהנחיית הרבנים פנו להיוועץ ברב פירר, בעל הידע המקיף והמדהים בכל תחומי הרפואה. סקר את כל הנתונים, ואמר: "גשו אל פרופסור גומרי, ואשר יאמר אליכם תעשו!" האב, הרב שילה, ביקש תור בהול להתייעצות ועלה ירושלימה עם כל הבדיקות. הפרופסור סקר הכול בתשומת לב, את כל התוצאות הסותרות והמבלבלות, ובאבחנה קולעת פיזר את הערפלים, גם אם פיזור זה החשיך את עיני האב: זהו גידול ממאיר מזן פלוני שכל התוצאות מאפיינות אותו. גידול זה מתפשט במהירות. לאור התוצאות הנוכחיות מכסה הוא עשרים וחמשה אחוזים מהצד השמאלי במוח, וניתן לחיות – אוי לכאלו חיים – עם כריתתו. אבל אם יתמהמהו עלול הוא להתפשט על כל החלק השמאלי ולפלוש לימני. יש לערוך את הניתוח בהקדם, ויפה שעה אחת קודם! מיד התקשרו עם תל השומר, וקבעו את הניתוח ליום שני הקרוב. מהירות שיא, מחמת דוחק השעה.שב הרב שילה לביתו, ואשתו ראתה בפניו את התשובה. "מתי הניתוח", שאלה. "בעוד חמישה ימים", אמר. "אם כך, לפנינו חמישה ימים לפעולה!" אמרה. ומיד ישבה ליד הטלפון, התקשרה לכל ידידותיה ומכרותיה, והן רבות. ביקשה: "תתקשר כל אחת לחברותיה, ערכו נא "טלפון שרשרת", תאמר כל אחת מזמור כ' בתהלים, "יענך ה' ביום צרה", לרפואת רחל בת תמר!" הבקשה הופצה בתמסורת גלגלי שיניים מתואמים, עברה מעיר לעיר, מקהילה לקהילה, שותפו בה דתיים וחילוניים, חרדים ומסורתיים. אף מעבר לים, בצפון אמריקה ובדרומה, עד ליהודים מתבוללים הגיעה, שהתבקשו לפתוח את התנ"ך ולומר את הקפיטל העשרים בתהלים. יום הניתוח הגיע. נערכה בדיקת אמ.אר.איי אחרונה, ונשלחה לפענוח. לראות בכמה התפשט הגידול בינתיים, ולוודא שאכן יכרתו את כולו. ועד שהבדיקה תפוענח יתחילו בניתוח. ינסרו את הגולגולת, יתחילו בכריתה. האם עצרה את מיטת הילדה לפני חדר הניתוח: "לא!" אמרה בתוקף, "קודם תפענחו את הבדיקה!" "גברת", אמרו לה, "אינך מבינה את המצב, כל רגע יקר. הגידול הולך ומתפשט, יש לפעול במהירות האפשרית. צריך להתחיל בניתוח מיד!" והיא בשלה: "קודם תפענחו, אולי חל שינוי, הלא אמרו תהלים!" צחקו, נדו ואף כעסו, אבל נאלצו להמתין דקות יקרות, לעכב הכול. כעבור שעה וחצי הגיעו התוצאות: הגידול הצטמק בשבעים וחמישה אחוזים! בו במקום חתם מנהל המחלקה על תעודת השחרור: גידול שמצטמק אינו גידול ממאיר. האם מצטמררת למחשבה, מה היה קורה אילו פתחו את הגולגולת והיו מתחילים לכרות רבע מוח, ורק בסוף מסתכלים בבדיקה, לראות האם כרתו הכל... האסון נמנע ברגע האחרון. מנהל המחלקה הושיט את תעודת השחרור, וביקש: "תגלי לי, גברת שילה, איזה מזמור בתהלים מחולל נס כזה!"

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר י"ב אלול ה'תשע"ה

אשר על כן, את ההכנות והיציאה למלחמה, חובה עלינו לעשות, כדרכו של עולם ואסור לנו לסמוך על הנס. אך מאידך, חובה עלינו לדעת כי הניצחון הוא תוצאה של "ונְתָנוֹּ ה' אֱֹלהיָך בְיָדֶָך...".

     גודל כעסנו על עמלק הוא מפני שעם זה היה הראשון שכפה עלינו מלחמה ואילץ אותנו ללכלך את ידינו בדם, בשעה ששאיפתנו הייתה להיכנס לארץ ולהתיישב בה בדרך של שלום. (בניין אריאל)

   

     ה'משפיע' ר' שמואל-גרונם אסתרמן היה אומר שצריך להיות הפסק בין סיום התפילה ובין האכילה - אם בלימוד שיעור כלשהו ואם באמירת תהילים. זאת, כדי שההתעוררות שנוצרה בשעת התפילה לא תעבור מבלי משים לענייני האכילה.

     זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה,יז). מדוע התורה חוזרת ומזהירה פעמים רבות כל-כך על הצורך למחות את זכר עמלק ולא לרחם עליו? מפני שהוא כפה על בני ישראל דרך שהיא הפך טבעם.(מגילת ספר)

איננו שומע בקול אביו ובקול אמו [מתוך ספר 'טיב החינוך']

     אחד מגדולי  המחנכים בעיר ניו יורק יצ"ו סיפר לי מעשה שהיה אצל משפחה מכובדת, שאחד הבנים פרק עול היהדות מעליו רח"ל, וכל הניסיונו הניסיונות שניסו להשיבו לא הועילו, הם התייעצו עם יועצים ומומחים שונים שהפנו אותם לפסיכולוגי לפסיכולוגים ידועי שם,  אך בסופו של דבר לא הצליחו להשיבו.

     פעם אחת הזמינוהו אביו ואמו וביקשו ממנו לישב עמהם ולדבר גלויות על כל הענין, הבן הסכים וקבעו זמן לפגישתם במקום מסוים רחוק מן הבית. כשהגיעו האב והאם התיישבו עם הבן סביב השולחן, שהיה ערוך בטוב טעם.  והנה לפתע לא הצליחו האב והאם להתאפק, והחלו לבכות בדמעות שליש משך זמן רב, וככל שניסו לחדול מבכיים לא הצליחו, וכך ישבו ובכו דקות ארוכות ובקושי רב עלה בידם לומר מילים אחדות לבנם, ולבקש ממנו שיעזוב את דרכו הרעה.

     לאחר שקמו ממקומותיהם ממקומותיהם לילך לדרכם, פנה הבן שהיה נסער מאוד אל אביו ואמו ואמר: אנא! מקבל אני על עצמי לשוב בתשובה, קבלו נא אותי בחזרה!– ואכן שב הבן בתשובה שלמה.  לאחר תקופה כשכבר היה הבן כאחד מאחיו, שאלוהו מה קרה ? מדוע לא הועילו כל השכנועים השכנועים של המומחים והפסיכולוגי והפסיכולוגים הגדולים הגדולים, ומה נשתנה אותה פגישה עם ההורים שבעקבותיה החלטת לשוב בתשובה?  ענה הבן בחכמה, עד אותה פגישה כולם 'דיברו' עמי, והדיבורים לא פעלו בלבי מאומה, בהיותם דיבורים בעלמא... אך בפגישתי עם הורי הם עשו 'מעשה', הם ישבו ובכו! – אותו מעשה הוא שפעל בי שגם אני צריך לקום ולעשות משהו ולחזור בתשובה! 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/