אמרי שפר י"א אלול ה'תשע"ו

 

אם תבער מקרבך, מעצמך, את הרע – אזי ישמעוך אחרים לכשתטיף להם דברי-מוסר. אבל כל עוד הרע מצוי בקרבך, לא ישמעו אחרים את דבריך (פרח לבנון(.

    בעל ה"תולדות יעקב יוסף" מפרש בדרך הלצה "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" הייתכן דבר כזה? אלא שהסיבה היא כי האיש הזה, שיש לו בן סורר ומורה הוא עצמו "איננו שומע בקול אביו" איננו שומע בקול אביו שבשמים, ועל כן יש לו בן כזה.

     בתולדות אדם הביא: "מעקה" ראשי תיבות ה'רהורי ע'בירה ק'שים מ'עבירה. מוחו של אדם, שהוא המקום הגבוה ביותר בגופו, נקרא "גג". עליך לשמור על מוחך מפני הרהורי עבירה.

     ״והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו״ (דברים כא,טז). איזהו רכוש בר-קיימא שאדם מנחיל לבניו? – ״את אשר יהיה לו״, הרכוש שעמל עליו בעצמו, ובא לו מיגיע כפיו. לעומת זה, רכוש שנצבר בדרכים לא כשרות, עליו נאמר (ירמיה ז,יא) ״עושה עושר ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו״.(כלי חמדה)

התפילה של הדוב (מעיין השבוע).

     באחד הכפרים התגורר יהודי, שחכר מהפריץ את הפונדק. פעם, בבוקר השכם, הלך הפריץ לשוח בכפרו וראה את היהודי מבעד לחלון, עטוף בטליתו ועומד בתפילה. מצא המחזה חן בעיניו. המתין לו עד שסיים תפילתו, ואמר לו : "שמע נא, מושקה. הנה רכשתי מהצוענים דוב מלומד. הוא יודע לפזז ולכרכר ולרקוד, אך כל זה אינו משביע את רצוני. אין בכך כל חידוש. בחודש הבא עורך אני מסיבה לחבריי הפריצים, ולכל אחד מהם יש בחצרו דוב היודע לרקוד ולמחוא כף. חפץ אני להתפאר בפניהם שהדוב שלי הוא מיוחד ומלומד, רצוני שהדוב יידע להתפלל כמותך!"  חשכו עיניו של היהודי: "ריבונו של עולם, מי שמע כזאת? דוב, מתפלל?!"  והפריץ באחת: "אם תוך שבועיים ימים לא ילמד ממך להתפלל כהלכה, תגורשו אתה וכל בני ביתך ממעונכם בחוסר כל, לאחר שתספגו מכות נאמנות!"  לא הייתה ליהודי ברירה. הלך עם הפריץ לאחוזתו וחזר עם דוב קשור בשלשלת...  חשב וחשב, ומצא עצה.

     נטל ספר ענק שדפיו עבים, ומשח את הדפים בדבש. הדוב, לקקן מטבעו. ליקק את הדבש עד תום, והפך בכפו את הדף. ליקק שוב, והפך עוד דף. כך דפדף בכל הספר, מכריכה לכריכה . חזר על כך היהודי גם ביום השני והשלישי, והדוב שש ועלז. בכל יום חיכה למנת הדבש, והיה מלקק ומלחך דפי "הסידור" ברעבתנות.  כך עברו שבועיים ימים, והיהודי הוזמן לטירת הפריץ. אחז בשרשרת הדוב בידו האחת, ובאמתחתו ביד השנייה.  התייצב בטרקלין הפריץ, והוציא מהאמתחת סדין במקום טלית. עטה בה את הדוב, והפריץ מתמוגג. הוציא את הספר הענק במקום סידור, אבל הפעם לא היה בו דבש.  מיהר הדוב ופתח את ה"סידור" בלהיטות, קרב אליו ראשו, ונהם באכזבה. דפדף לדף הבא, אבל גם הוא יבש היה כעץ. נהם בשנית, מאוכזב, ודיפדפף לדף השלישי. כך היה מדפדף ונוהם, מדפדף ונוהם, ובתוך רגע קט הגיע לכריכה השנייה. נהם נהימה גדולה וסגר את הספר בטפיחה. הפנה גבו באכזבה גלויה. זרחו פניו של היהודי: "ובכן, מה תאמר לדוב המתפלל, אדוני?"  קדרו פני הפריץ, ואמר: "אבל הוא רק נהם, ודפדף בכזו מהירות, אין זו תפילה!" " מה תאמר, אדוני!" מחה היהודי, "יכול אני להעיד שפעם הזדמנתי לבית הכנסת בעיר הגדולה, וראיתי שהכול באים בשעריו, נוהמים קצרות ומסיימים תפילתם כהרף עין"... ואם כך נראית התפילה, אפשר לשער מה מידת יראת השמים... הבה נתעלה, הן ביראת השמים – והן בתפילה!... 

 החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ג אייר ה'תשע"ו

אם אדם זוכה, שומע בכל חג השבועות את הקול שמכריזין אנכי ה' אלקיך. (קדושת לוי(

     הידעת ? אנשים שצוחקים הרבה בריאים יותר מאלה שלא צוחקים.

     הנה ביום שניתנו לוחות שניות הייתה ליום מחילה וסליחה – יום הכיפורים, אם כן כל שכן ביום שניתנה בו התורה לישראל, בודאי שהוא יום מחילה וסליחה לבני ישראל לדורות עולם. (חסד לאברהם(

     העולם נדון ביום זה על התורה, שנקבע לכל אחד כמה חלק בתורה יהא לו בשנה הבאה, ועל זה אנו מתפללים "ותן חלקנו בתורתך”. (של"ה הק'(

התינוק שבכה (המאור שבתורה, גיליון 598)

     השעה הייתה חמש אחר הצהריים.  הוא חזר מיום עבודה ארוך ומעייף ועשה את דרכו הביתה מהורהר. הוא התחיל לטפס במעלֶה המדרגות, כששמע קול של בכי היסטרי מן הדירה שלו. הוא זיהה מיד. זה התינוק הקטן שלו. בשניות ספורות גמא את שני גרמי המדרגות שנותרו לו עד לדלת הבית ונכנס פנימה בסערה . הוא לא האמין למחזה שנגלה לנגד עיניו. הקטנצ'יק בן השבעה חודשים שכב בעגלה במרכז הסלון, כשהוא עטור בתפילין ועטוף בטלית(!), והוא בוכה וצורח ללא הרף. לידו עומדת עוזרת הבית הפיליפינית וצופה בו, כאילו מצפה שיקרה פתאום משהו. "מי עשה לו את זה , "? שאל האב בתדהמה, תוך כדי שהוא מנסה להסיר מעל העולל את הרצועות השחורות. " , "אני, ענתה כלאחר יד, כאילו אין דבר טבעי מזה בעולם. " תגידי, יצאת מדעתך? , !" שאג לעברה ", מה את חושבת לעצמך שאת עושה?!". "תבין, אדוני , " ענתה בקול רגוע ", התינוק צרח ובכה ולא מצאתי שום דרך להרגיע אותו. אבל אז נזכרתי שכל בוקר , איך שאתה שם עליך את הדברים האלו, מיד אתה נרדם...  חשבתי לעצמי, מי יודע, אולי זה יעבוד גם אצלו...".

     כשהייתי ילד בן תשע, תוסס ושובב, לא פעם קרה שהייתי גורם איזה נזק. התגובה המיידית שלי הייתה "אופס, זה היה בלי כוונה" . אבא שלי, איש חכם, היה נוהג אז לומר "יהודי לא עושה שום דבר בלי כוונה, חוץ מלהתפלל  ..."

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

זוכה,שומע,חג השבועות,קול,צוחקים,בריאים,מחילה,סליחה,יום הכיפורים,על התורה,תינוק,בוכה,

אמרי שפר י"ב אלול ה'תשע"ה

אשר על כן, את ההכנות והיציאה למלחמה, חובה עלינו לעשות, כדרכו של עולם ואסור לנו לסמוך על הנס. אך מאידך, חובה עלינו לדעת כי הניצחון הוא תוצאה של "ונְתָנוֹּ ה' אֱֹלהיָך בְיָדֶָך...".

     גודל כעסנו על עמלק הוא מפני שעם זה היה הראשון שכפה עלינו מלחמה ואילץ אותנו ללכלך את ידינו בדם, בשעה ששאיפתנו הייתה להיכנס לארץ ולהתיישב בה בדרך של שלום. (בניין אריאל)

   

     ה'משפיע' ר' שמואל-גרונם אסתרמן היה אומר שצריך להיות הפסק בין סיום התפילה ובין האכילה - אם בלימוד שיעור כלשהו ואם באמירת תהילים. זאת, כדי שההתעוררות שנוצרה בשעת התפילה לא תעבור מבלי משים לענייני האכילה.

     זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה,יז). מדוע התורה חוזרת ומזהירה פעמים רבות כל-כך על הצורך למחות את זכר עמלק ולא לרחם עליו? מפני שהוא כפה על בני ישראל דרך שהיא הפך טבעם.(מגילת ספר)

איננו שומע בקול אביו ובקול אמו [מתוך ספר 'טיב החינוך']

     אחד מגדולי  המחנכים בעיר ניו יורק יצ"ו סיפר לי מעשה שהיה אצל משפחה מכובדת, שאחד הבנים פרק עול היהדות מעליו רח"ל, וכל הניסיונו הניסיונות שניסו להשיבו לא הועילו, הם התייעצו עם יועצים ומומחים שונים שהפנו אותם לפסיכולוגי לפסיכולוגים ידועי שם,  אך בסופו של דבר לא הצליחו להשיבו.

     פעם אחת הזמינוהו אביו ואמו וביקשו ממנו לישב עמהם ולדבר גלויות על כל הענין, הבן הסכים וקבעו זמן לפגישתם במקום מסוים רחוק מן הבית. כשהגיעו האב והאם התיישבו עם הבן סביב השולחן, שהיה ערוך בטוב טעם.  והנה לפתע לא הצליחו האב והאם להתאפק, והחלו לבכות בדמעות שליש משך זמן רב, וככל שניסו לחדול מבכיים לא הצליחו, וכך ישבו ובכו דקות ארוכות ובקושי רב עלה בידם לומר מילים אחדות לבנם, ולבקש ממנו שיעזוב את דרכו הרעה.

     לאחר שקמו ממקומותיהם ממקומותיהם לילך לדרכם, פנה הבן שהיה נסער מאוד אל אביו ואמו ואמר: אנא! מקבל אני על עצמי לשוב בתשובה, קבלו נא אותי בחזרה!– ואכן שב הבן בתשובה שלמה.  לאחר תקופה כשכבר היה הבן כאחד מאחיו, שאלוהו מה קרה ? מדוע לא הועילו כל השכנועים השכנועים של המומחים והפסיכולוגי והפסיכולוגים הגדולים הגדולים, ומה נשתנה אותה פגישה עם ההורים שבעקבותיה החלטת לשוב בתשובה?  ענה הבן בחכמה, עד אותה פגישה כולם 'דיברו' עמי, והדיבורים לא פעלו בלבי מאומה, בהיותם דיבורים בעלמא... אך בפגישתי עם הורי הם עשו 'מעשה', הם ישבו ובכו! – אותו מעשה הוא שפעל בי שגם אני צריך לקום ולעשות משהו ולחזור בתשובה! 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

אמרי שפר י"ב מנחם אב ה'תשע"ה

אומרת הגמרא (ברכות ח.): כשהאדם מתפלל עם הציבור במניָין - זו שעת רצון. מָשָל לאדם שנוסע באוטובוס - הוא משלם מעט,  ואילו כשנוסע במוֹניֹת - הוא משלם הרבה, כיוון שזו נסיעה מיוחדת בשבילו, ואותו הדבר כשאדם מתפלל במנייָן, זה להבדיל כמו אוטובוס, ואילו כשהוא מתפלל ביחידות זה כמו מונית, וצריך לכוון הרבה.

     “מי שאומר בלי עין הרע לא מועיל, כי מי אמר שה ‘בלי’ מונע את העין הרע? עדיף לומר מה שאמרו חז”ל בגמרא (ברכות כ, ע”א ועוד) בן פורת יוסף שפסוק זה מועיל לעין הרע”. (שמש ינון)

     "מי שאינו שומע לדבריך - סלק מעליו טורח אמריך" (אבן גבירול).

     מי שאינו תופס מקום, יש לו מקום בכל מקום. (הרה”ק רבי ברוך מסטוטשיק)

הקב"ה מנהל את העולם, לא הטכנולוגיה (אפריון שלמה, גליון 104)

     מובטל אחד חיפש עבודה בנרות. לאחר מספר חודשים בהם נחל אכזבות מרות ואפס תוצאות, החליט להענות למודעת דרושים של חברת מחשבים המחפשת עובדי נקיון. הגיע האיש לראיון בתקווה, התייצב לפני המנהל וענה על שאלותיו, ואף הצליח להרשים אותו כשהדגים בפניו את כישוריו בתחום. לאחר מספר דקות הודיע המנהל למועמד המאושר: "התקבלת לעבודה! השאר לי את כתובת הדואר האלקטרוני שלך, ואמסור לך דרכו את המקום והזמן בו עליך לעבוד." השיב האיש בבושת: "אין לי דואר אלקטרוני." "אם כך", הפטיר המנהל בלי להניד עפעף, "לא תוכל לקבל את העבודה. אנחנו עובדים רק דרך דואר אלקטרוני!". כשדמעות בעיניו ודכדוך בליבו עזב מיודענו את המקום. "אפילו להיות פועל נקיון אינני יכול! מה אעשה? מנין אתפרנס?"

     במר ייאושו החליט לפנות לשוק הסיטונאי, ולנסות שם את מזלו. הוא קנה כמה אבטיחים, בשלושים בשקלים האחרונים שנותרו לו. את האבטיחים פרס לפרוסות, עבר מבית לבית ומכר כל פרוסה בחמישה שקלים. כך הכפיל ושילש את כספו תוך זמן קצר. כך חזר התהליך על עצמו מספר פעמים, עד שבסוף היום חזר לביתו, ובאמתחתו הפדיון היומי כמה מאות שקלים. בצורה זו הוא התמיד בעבודתו בימים הבאים. הוא השכים קום עם שחר, ובהרבה עמל ויזע הוא השתכר למחייתו סכומים לא מבוטלים. כשגדל היקף המכירות – רכש לעצמו טנדר שיקל עליו את עבודתו, טנדר שהוחלף תוך שנה במשאית, וכעבור שנתיים בצי של רכבים העומדים לרשותו.

     לא חלפו שנים רבות והוא הפך לבעלים של אחת מרשתות השיווק המובילות במדינה. יום אחד פנו אליו מהמזכירות של אחד מאילי ההון המפורסמים, המבקש להיפגש איתו בכדי לבצע עסקה גדולה. המזכיר שאל אותו לכתובת הדואר האלקטרוני, בכדי לייעל את הקשר ביניהם. כשהשיב האיש שאין לו דואר אלקטרוני, ענה הלו המזכיר: "אין לך דואר אלקטרוני, ובכל זאת הגעת לכזאת הצלחה מסחררת?! אני רוצה לדמיין לאן היית מגיע לו היה לך דואר אלקטרוני!..."

     "הרשה לי לפקפק על דבריך! לאילו הישגים מסחררים הייתי מגיע אילו היה לי דואר אלקטרוני? לו היה לי דואר אלקטרוני הייתי היום פועל נקיון!"

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/