אמרי שפר ה' תשרי ה'תשע"ח

אכילה בערב יום הכיפורים הינה מצווה בפני עצמה, אך הואיל והיא הכנה למצות התענית ביום הכיפורים עצמו, הרי היא נחשבת כביכול ל"טפילה" למצווה "העיקרית", ולכן לא יברך עליה.
ביום הכיפורים מכים אנו "על חטא". פוסלים אנו את מעשינו הקודמים ומצטערים עליהם. אך אין זו אלא מחצית העבודה. עתה עלינו לבחור בדרך חדשה וטובה.

בין סליחה לפיוס יש הבדל. הסליחה באה כאשר אינני יודע אם פגעתי באדם, או כשמדובר בפגיעה קלה מאוד. לעומת זאת, כאשר ברור לי שפגעתי בו - עלי לפייסו! הפיוס הוא חובה כחלק מתהליך התשובה ואין די בכך שהאדם יאמר ‘סלחתי’. (רבי ירוחם ליבוביץ ממיר)

     היום הקדוש בפתח... מסופר שבליל כל נדרי, בבית מדרשו של האדמו"ר מבעלז עלה ר' שלום על הבימה והכריז: במסכת שבת פרק ב' נאמר: "שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה, עישרתם, עירבתם, הדליקו את הנר". ויש לפרש את מאמר חז"ל כך: "ערב שבת עם חשיכה"- הכוונה לערב יום הכיפורים בעת הערב שמש, זוהי השעה האחרונה בה יכול היהודי לשוב בתשובה לפני הקב"ה, ובזמן הזה עליו לזכור שלשה דברים:  עישרתם - כבר חלפו עשרת ימי תשובה.  עירבתם - כבר העריב היום הקדוש והנורא.  הדליקו את הנר - כבר דולקים הנרות לכבוד היום הגדול.  עד מתי אנו דוחים את עשיית התשובה?! אם לא עכשיו, אימתי

הפרס הגדול (דברים טובים – שופטים)

     דומיניק ורולו היו שני איכרים מבוגרים שהתגוררו בכפר פשוט ונידח במחוז אלזס שבצפון צרפת. שכניהם בכפר השקט מנו כמה עשרות בודדות של משפחות. בסך הכול אכלס הכפר 47 משפחות, כך שכולם הכירו את כולם.  הכפר שהיה מרוחק מאזור יישוב התנהל כמו כל כפרי הדייגים מסוגו- בפשטות ובצניעות, כאשר אנשי הכפר מתפרנסים בדוחק מעמל יומם.  האנשים הפשוטים שבכפר לא היו מחוברים לאמצעי התקשורת הטכנולוגיים, והם היו ניזונים בעיקר מערוצי חדשות מקומיים וממעט עיתונים שהגיעו אליהם אחת לכמה ימים. באחד הימים קרא דומיניק לרולו חברו הטוב, והצביע בפניו בהתרגשות על כתבה קטנה שנדחקה לאחד משולי העמודים הפנימיים שבעיתון הארצי: 'בכפר שבמחוז אלזס, זכה תושב בפרס הראשון בלוטו.  הזוכה המאושר עדיין לא דרש את הפרס העומד על עשרים וחמישה מיליון פרנקים...' 'אתה מבין מה כתוב כאן?!' אמר דומיניק לרולו בהתרגשות. 'אנחנו הכפר היחיד במחוז הזה. ואם אני לא זכית, וגם אתה לא, הרי שרק אחד מארבעים וחמישה התושבים האחרים הוא זה שזכה בפרס הגדול!'. רולו הנהן בראשו, ודומיניק אמר: 'אני מציע שנמצא את הזוכה לפני שיתפרסם הדבר ברחבי הכפר'...

     מאחר שמדובר היה בכפר קטן, ארכה מלאכת החיפוש זמן קצר יחסית, כבר בשעות הערב הגיעו השנים לביתו של אחרון התושבים שעדיין לא נבדק – ניקולה בלייטון. בלייטון שהיה זקן רווק שגר בגפו לא הגיב לדפיקותיהם של שני החברים, והם פתחו את הדלת ונכנסו פנימה. המראה שנגלה לעיניהם היה משמח ומפחיד כאחד: ניקולה בלייטון ישב על הספה אל מול קריין החדשות שבטלוויזיה, בידו טופס הלוטו,  והוא מחייך באושר – אך ללא רוח חיים. השניים הבינו כי בלייטון צפה בפרסום המספרים הזוכים שעלו בהגרלת הלוטו, וכשהבין שהוא הזוכה הגדול,  חייך באושר וקיבל דום לב מרוב התרגשות. רולו ודומיניק הביטו האחד בעיני השני ורק מחשבה אחת חלפה במוחם. הם החליטו למלא את מקומו של ניקולה בלייטון ולגרוף לכיסם את הפרס הגדול.  עוד באותו יום התקשרו השנים מן הטלפון הציבורי היחיד שפעל בכפר אל משרדי הלוטו, ורולו הזדהה כניקולה בלייטון, זוכה הלוטו המאושר. הפקידה מן העבר השני הייתה אדיבה ביותר והבטיחה לשלוח למחרת פקיד פייס שינהל את תהליכי הזכייה שיעביר את הפרס לזוכה בצורה רשמית.

     למחרת בצהריים כבר שהה רולו בביתו של ניקולה בלייטון , ודומיניק המתין בשביל המוביל אל הכפר. מיד כשנראתה מכונית מתקרבת אל הכפר החל דומיניק לצעוד ליד הרכב. הנהג, פקיד מעונב וחנוט בחליפה יוקרתית ביקש מדומיניק את עזרתו באיתור תושב בשם ניקולה בלייטון. דומיניק הציע להוביל אותו הישר אל ביתו, שם כבר המתין לו רולו כשבידו הטפסים אותם נטל מארון המסמכים של בלייטון.  לפקיד החביב שבירך אותו על זכייתו נענה בהתלהבות, הציג בפניו את מספר הביטוח הלאומי שלו, אותו נטל מבלי??טון, והבטיח להיזהר ולא לאבד את סכום הזכייה על תענוגות מפוקפקים. ' נותר שלב אחד להשלמת העברת הפרס' אמר הפקיד: 'והוא, אימות זהותו של הזוכה כניקולה בלייטון, מאחר ומדובר בכפר נידח שאין בו אמצעי זיהוי אלקטרוניים, אצטרך לשוב למחרת, ולבקש מאנשי המקום כי יצביעו בפניו על ניקולה בלייטון.  ולאחר זיהוי פשוט זה תוכל לקבל את השיק עם סכום הזכייה'. הפקיד נפרד בחביבות מרולו ועלה על מכוניתו, כשרולו ממהר ללכת אל ביתו של שותפו למזימה.

     דומיניק הנרגש שמח לראותו ושאל: 'האם קיבלת את הפרס?!' 'עדיין לא' אמר רולו והסביר לדומיניק את הבעיה, הם הבינו שלא תיוותר להם ברירה ועליהם לשתף את כל תושבי הכפר במעשה ההונאה. הם הכריזו על אסיפה דחופה ומיוחדת. ואחר הצהריים התאספו 44 משפחות הכפר בבית הקפה היחיד שפעל במקום, ורולו ודומיניק נעמדו בפני הקהל וסיפרו על זכייתו המפתיעה של ניקולה בלייטון, 'כדי שכולנו נוכל לזכות בפרס, יהיה עליכם לאשר - שרולו הוא אכן ניקולה בלייטון' הכריז דומיניק. בליל של קולות וצעקות פרץ לאחר ששני החברים סיימו את דבריהם, אך דומיניק השתיק את כולם והבטיח להם כי אם ישתפו פעולה, הרי שהפרס הגדול יתחלק שווה בשווה בין כולם. 'מהו סכום הזכייה?!' שאלו האנשים. 'עשרה מיליון פרנקים' שיקר דומיניק במצח נחושה. 'אם נחלק את הסכום בין כל התושבים, הרי שכל אחד יזכה במאתיים אלף פרנקים...!' האיכרים נענו בהתלהבות, ובשמחתם הגדולה על סכום הזכייה האגדי חגגו את האירוע עד לשעות הקטנות של הלילה.

     למחרת הופיע פקיד הלוטו, ושמע מכל תושבי הכפר אותם פגש כי רולו הוא אכן ניקולה בלייטון וכי מדובר באדם חביב ונעים הליכות. הפקיד הנהן בהסכמה ושלף מכיסו מעטפה גדולה, רולו ודומיניק ניגשו אליו בחיוך ולחצו את ידו בהתרגשות והמתינו לקבלת הפרס.  רעש הסירנות החריד את תושבי הכפר ההמומים,  אל הכביש הראשי התפרצו שתי ניידות משטרה וארבעה שוטרים זינקו מן הניידות ואזקו את דומיניק ורולו ללא גינונים מיותרים. מחלון הניידת הם ראו את הפקיד ניגש אל תושבת זקנה בשם סילביה, ומגיש לה את המעטפה. סילביה ניגשה אל חלון הניידת ואמרה לשנים: 'עם שקרנים, חייבים להתנהג בהתאם. התקשרתי למשרדי הלוטו והתברר לי שסכום הזכייה עומד על 25 מיליון פרנקים. שקלתי האם לדווח על ההונאה והתברר לי כי על דיווח הונאה בלוטו מקבלים עשרה אחוז מדמי הזכייה, אם כן לפי החשבון שלי, מגיע לי שתים וחצי מיליון פרנקים. ולא מאתיים אלף עלובים'. לצמד הפושעים, לא נותר אלא למרוט את שערותיהם בתסכול ולהאשים את עצמם...

     בפרשת השבוע מלמדת אותנו התורה על חשיבותו של הצדק והיושר, כתוב בלשון הפסוק: 'צדק צדק תרדוף', חז'ל מסבירים שהמילה 'צדק' הוכפלה בפסוק פעמיים, כדי ללמד אותנו לנהל את ??יינו במסלול הצדק והיושר. גם כאשר אנו מבקשים לברר את הצדק, עלינו לעשות זאת בדרכים ישרות והגונות ולא בדרכים עקלקלות. כאשר אדם הולך בדרך הצדק ולא מחפש דרכי רמאות, שקר, ופתלתלות, אזי זוכה הוא להמשך הבטחת התורה 'צדק צדק תרדוף – למען תחיה' וחייו יהיו מבורכים.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

נקודה שבועית פרשת "כי תצא" ה'תשע"ז

פרשת השבוע שלנו, פרשת "כי תצא", היא פרשה המלאה במצוות. 

אחת המצוות המיוחדות והייחודיות בתורה כתובה בפרשתנו, מצוות שילוח הקן: "כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן-צִפּ֣וֹר | לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכָל-עֵ֣ץ | א֣וֹ עַל-הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל-הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל-הַבֵּיצִ֑ים לֹא-תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל-הַבָּנִֽים: שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת-הָאֵ֔ם וְאֶת-הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח-לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים:

מקריאה פשוטה של מצווה זו נראה את ייחודה בכך שכמו מצוות כיבוד הורים גם מקיים מצוות שילוח הקן יזכה לאריכות ימים, זכות שלא נאמרה בשאר מצוות התורה.

פרשנים רבים עוסקים במצווה מיוחדת ושונה זו. 

הרמב"ן ורבנו בחיי סוברים שעל ידי פעולת שילוח הקן רוצה ה' לשמור על קיום המין של בעל החיים הזה ולא בהשמדתו. אמנם ה' מתיר שחיטת עופות אך אסור לשחוט את האפרוחים מול עיני אימם, ובגלל עניין שמירת המין כתבה התורה דווקא כאן את שכר אריכות הימים כי זהו גמול של מידה כנגד מידה.

באופן דומה מסביר האברבנאל את המצווה שכוונת הקדוש ברוך הוא לתת התמדה להוויה ולהרחיק ממנה את ההפסד עד שיגיע זמן ההפסד שנגזר עליה. לכן התירה התורה לקחת את הבנים אבל אסרה לקחת את האם. על ידי השארת האם בעולם אנו מעריכים את התמדה בגידול בניה ורוצים שתמשיך בכך.

הרש"ר הירש כהרגלו בפירושיו נוגע בפן החינוכי של המצווה ומסביר שבקיום המצווה כפי שהיא האדם מבין את מהות הבריאה ודרך פעולתה. אמנם רשאי האדם לקחת את הראוי לו להנאתו אבל יש עליו חובה לכבד את הבריאה כאשר היא בשעת עבודתה כשהיא עסוקה בגמר מעשה בראשית. אם יקרה ורצה האדם לקחת ציפור להנאתו אך היא עובדת עבודתה, עליו לכבדה ולחכות שתסיים ורק אז הוא יכול כדי לכבד אותה ואת עבודת ה' אשר מילאה בשעת עבודתה את תכליתה בעולם.

"ה אוזניים לתורה", הגאון מלוצק, מסביר שמין העוף הוא שונה. כל בעלי החיים מולידים בדמותם אולם כאן האם רובצת על בניה. היא מוסרת את נפשה לפעמים שבועות ללא אכילה ושתייה עד שהיא רואה אפרוחים בדמותה. ועל כן צערה יהיה גדול כשלוקחים ממנה את מי שמסרה נפשה עליהם, ולכן ביקשה התורה שלא ייעשה את המעשה בשעת מסירות הנפש של האם אלא רק שהיא לא בסביבה. 

לכן קיים הקשר הגדול בין מצווה זו לכיבוד אב ואם.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

נקודה שבועית פרשת "עקב" ה'תשע"ז

בפרשת השבוע, פרשת "עקב", אנו מצווים על מצווה יומיומית ואפילו כמה פעמים ביום, מצוות ברכת המזון: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך".

זהו המקור למצוות ברכת המזון כמצוות עשה מהתורה.

לכאורה היינו חושבים שהברכה תהיה תלויה "בארץ הטובה" ורק בה נצטרך לברך אלא שלא כך ועיקר כוונת הברכה הוא להודות על עצם האכילה ועל השובע שהגוף מקבל ולכן אין הבדל באיזה מקום אוכלים.

פרשנים רבים תהו בכלל בעניין ברכות ובברכת המזון בפרט האם ה' שלו הארץ ומלואה כל כך זקוק לברכות האלה?

רבנו בחיי אומר על כך שדווקא הברכה נצרכת לאדם הפשוט. האדם מברך על מה שנהנה ומתוך כך מעיד הוא על השגחתו של ה' בעולם שמספק לנו את כל צורכנו גם הגשמיים.

הברכה גם פועלת בהשפעה חוזרת להרבות את הטוב ולהגדיל את השפע בעולם, ולכן אמרו חז"ל: "כל הנהנה מהעולם הזה בלי ברכה כאילו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל".

מה' הוא גוזל על ידי כפירה בהשגחה שהיא תכלית הברכה, ומכנסת ישראל הוא גוזל את השפע שמושפע על ידי הברכה.

הרש"ר הירש בפירושו מסביר שהצורך בברכות הוא לשם התעלות רוחנית של האדם, שאחרי הנאת הסעודה רכשנו לנו כוח וחוזק מחודש ועלינו להבין ולהכיר שזהו כוח מתנת הבורא ומצווה עלינו להשתמש בו לעבודת ה'.

נציין את דבריו של הרב קוק בספרו עולת ראיה על "ברכת המזון:"החוט החרוז בכל דרכי התורה הוא קשר הכלל אל הפרטים... בהיות האכילה משפיעה על האדם ומביאתו אל גסות חושיו והנאתו הפרטית, גם לזאת כבר הוכן מראש בעצת ה', הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, לעלות משפלות הפרט אל רוממות הכלל" – ברכת המזון" תרים את האדם מהגסות של האכילה אל רוממות הרוח בהתקרבות לה'.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר ט"ו אב ה'תשע"ז

בצר לך" )ד' ל'(. "בצר" ר"ת רננו צדיקים בד' ", כשאתה ח"ו בעת צרה וצוקה, העצה לשיר ולרנן לד' '. )ליקוטי אמרי חיים    ( 

     הרב מנחם שטיין שליט"א נסע במונית ונילווה אליו ד"ר בשם יוסי.  אותו ד"ר דיבר בפלאפון ולפתע נפל הפלאפון ונשאר על הרצפה. הרב שטיין הסתכל למה הוא לא מרים את הפלאפון והוא רואה שהראש שלו מוטה. הנהג שהבין בעזרה ראשונה עצר את המונית וניגש לבדוק אותו. התברר שהוא נפטר!  לקחו אותו לתל השומר ושם התעורר שוב. הרופאים אמרו שהיה לו דום לב לכמה דקות לאחר שהחלים הרב שטיין בא לבקרו ושאלו איך זה שפתאום הוא קבל דום לב?!  והוא סיפר לו שהוא גרוש כבר ארבע שנים ויש לו שתי בנות אחת בת  12 ואחת בת 8 וגרושתו מסיתה את הבנות שלא יכירו בו בתור אבא וכשהוא דיבר עם הבת בת 8 כשהיה במונית הוא שומע אותה אומרת לו "אתה לא אבא שלי! לא רוצה להכיר בך! אל תתקשר אלי יותר!".  וכשהוא שמע את זה לבו לא יכול היה לעמוד מצער ונדם!!!  להקב"ה יש בעולם 7 מיליארד בני אדם ומתוכם כארבע עשרה מליון יהודים ומתוכם מיליון שומרי תורה ומצוות ומתוכם לא כולם יראים וחרדים לדבר ה'. יש דתיים, דתילוני, דתי לאומי, דתי מודרני, דתי לייט, מזגזגים למיניהם... א"כ נתאר לעצמינו איזה צער יש לשכינה מכל הילדים שאומרים להקב"ה אנחנו לא רוצים להכיר בך בתור אבא... ועל זה אנו מתפללים "וידע כל פעול כי אתה פעלתו" "ותן פחדך... על כל מעשיך", "כתבנו בספר חיים למענך אלוקים חיים".

     ''וידעת היום והשבֹת אל לבבך כי ד' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" (ד' ל"ט(. ...כשהאדם נשמר מלהתאוות ולחמוד למותרות עוה"ז, ועושה על צד ההכרח באכילה ושתיה ובגדי כבוד, יוכל לקיים התורה והמצוות כראוי, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהתפלל כראוי. אבל אם מתאווה למותרות, יום ולילה לא ישבות לרוץ בשוקים וברחובות..., וזה: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלוקים", תלוי ב"אין עוד" כשלא תצפה תמיד לעוד מותרות עוה"ז. (באר מים חיים(

    ומו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב בס' אורחות יושר )עמוד צ"ד( וז"ל: " וביותר יש להשתדל להתפלל בצבור והוא חיוב גמור מדינא, כדאיתא בגמ' פסחים מ"ו שחייב לילך עבור זה לפניו עד ד' מילין או לאחריו עד מיל וכן נפסק בשו"ע סימן קמ"ז

ט''ו באב (הרב בן ציון נורדמן)

     שידוכים. הגאון מווילנא כותב כי שדכ"ן ראשי תיבות של "כי שיבר דלתות נחושת", עד כדי כך קשה היא עבודתו של שדכן, לשדך בין בעל לאשתו. מסופר על שדכן שעמל קשות לסגור שידוך בין שני משפחות. הוא נכנס עם שדכן נוסף שעשה אצלו סטאז' לבית החתן וישב עם ההורים. הוא סיכם קודם עם המתלמד כי כל משפט שהוא יגיד בפני ההורים, יוסיף המתלמד ויגזים, כך יחד תהיה השפעתם גדולה ויוכלו לברך על המוגמר. 

נכנסו ובאו וישבו מול ההורים והשדכן החל לספר את שבחי הכלה המיועדת: אבא שלה עשיר גדול.  והסטאז'ר מיד מוסיף ומגזים: מה זה עשיר? הפריץ של המחוז בא לבקש ממנו הלוואה .  השדכן ממשיך: האימא מבשלת משהו מיוחד. והסטאז'ר מגזים: היא השפית של הצבא ושל בית המלוכה. השדכן מוסיף: והכלה, חכמה ופקחית להפליא, והגזמן מוסיף ומחדד: עורכי האנציקלופדיות נעזרים בה. הם גם מיוחסים, מוסיף השדכן, והמתלמד מתאר בפרוטרוט איך הם מגיעים עד לאדם הראשון בן אחר בן. 

ואז מוסיף השדכן בשקט: יש לה בעיה קטנטנה, שומה קטנה ליד העין, והגזמן צועק בקול: אוהו שומה, כמעט ולא יכולה לראות בעין שמאל... תפקידו של השדכן אכן להגזים במעט וכך באמצע הדרך נפגשים השניים באותה רמה ובאותה התאמה. 

על הקושי באומנות זו אומרים חז"ל (מועד קטן י"ח, ב) כי "בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני". במדרש רבה (ויקרא ח, א) מסופר על אותה מטרוניתא ששאלה את רבי יוסי בר חלפתא מה עושה הקב"ה, אמר לה: "מזווג זיווגים, אשתו של פלוני לפלוני, בתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני". אמרה לו המטרוניתא: "אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים יש לי וכמה שפחות יש לי ואני יכולה לזווגם בשעה אחת". אמר לה רבי יוסי: "אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף". 

"מה עשתה? שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות, אמרה להם פלוני יינשא לפלונית פלוני לפלונית". למחרת, מספרים לנו במדרש, באו כולם אצלה, זה עם מוח פצוע וזה עם עין שמוטה. "שלחה והביאה את רבי יוסי בר חלפתא, אמרה לו: רבי אמת היא תורתכם נאה משובחת היא, יפה אמרת כל מה שאמרת". 

בבואו להקים משפחה, זוג שיחיה באושר ועושר, ויבנה נדבך נוסף לשכינה, בוחר הקב"ה להתעסק בזה בעצמו, הוא משמש כשדכן על להתאים בין בני האנוש. כי השדכן הקטן מסוגל רק להתאים צבע לצבע, שבט לשבט, אבל הקב"ה מתיר שבטים לבוא זה בזה, אצלו הכול פתוח כי הוא יודע את האמת הפנימית: "כי אנוכי ידעתי את המחשבות" (ירמיה כ"ט, יא). 

שדכן אמיתי הוא מי שמכיר את הפנימיות האמיתית של בני האדם וכך הוא בוחר, לא מסתכל רק על המבט החיצוני, אלא בודק דברים לפנימיותם וכמו שאמרו חכמינו בפרקי אבות (ד, כ), "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ב' אדר ה'תשע"ז

  אמת מארץ תצמח. כמו המליצה במטוס שעמד לנחות נחיתת אונס וכל הנוסעים נכנסו לבהלה הטייס ביקש מהדיילת להכין את כולם לנחיתת חירום כעבור כמה דקות שאל הטייס את הדיילת "מה מצב הנוסעים", הדיילת אמרה כולם חגורים חוץ מעו"ד שמחלק כרטיסי ביקור.

     בשום מקום התורה לא כתבה לשון הרחקה, חוץ מאשר באיסור שקר. 'מדבר שקר תרחק'. ללמדנו כי בשקר אין לחפש היתרים.

      ההבדל בין רָּצוי (306 ) לבֵּין מָּצוי (146) = כסף (160).

     ועבדתם את ד׳ א׳ וברך את לחמך וכו' יש לדקדק מדוע מתחיל הפסוק בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד, ויש לפרש דהנה "עבודה" נקראת בחז"ל ׳תפילה׳ (תענית ב׳)והתפילה צריכה להיות בציבור במנין, אבל אכילה, עדיף שיאכל בביתו כי זה דבר גשמי, ולכן פתח בלשון רבים כי מדובר בתפילה ומסיים בלשון יחיד כי מדובר באכילה ושתיה. (תפארת יונתן)

הרב חיים חייקיל זאב מילצקי זצ"ל –  (פניני עין חמד, גליון 625)

נולד בסלובודקה שבליטא בשנת ה'תרנ"ח ( 1898 (בצעירותו למד בישיבת סטוצלוין' אחר מכן היה מהתלמידים הראשונים של ישיבת סלובודקה שהוקמה מחדש. נודע כעילוי. נשלח לעיר קרמנצ'וק שברוסיה לייסד ישיבה ולאחר מכן ייסד ישיבה נוספת בלובנה פלד פולטבה. אגדות רבות התהלכו מסביב לאישיותו ובייחוד מסביב לגבורתו. היה ידוע כבעל כוח גופני יוצא מגדר הרגיל. בשנות שהותו ברוסיה נידון למוות אבל ניצל בחסדי שמים מספר פעמים.

מידי יום חמישי נהגו חמשת הבחורים, מבחירי תלמידי ישיבת סלבודקה, להתבודד בבית הכנסת שבקצה העיירה. הם חיפשו מקום שקט ללמוד בו בהתמדה כל הלילה, ובית הכנסת הזה ענה על הצורך. שבוע אחד ישבו החמישה ולמדו, כשמלבדם ישן שם בפינה ליד התנור יצחק,  שהיה שיכור באופן קבוע, ומוכר בעיירה בשם 'יצחק השיכור'. כעבור שעה ארוכה של לימוד, נפתחה הדלת, ואל בית הכנסת נכנס עגלון רועד מקור ורטוב מכף רגל ועד ראש. הוא פנה לבחורים וביקש בתחנונים , שייצאו לעזור לו, שכן סוסו שקע בשלג העמוק , ואם לא יצילו אותו בהקדם, הסוס יקפא למות.

     הבחורים התחילו לדון בינם לבין עצמם , האם מוטלת עליהם החובה לצאת ולעזור ליהודי האומלל, שהרי כעת הם לומדים , והדבר כרוך בביטול תורה, וכן ישנו חשש , שכתוצאה מהקור הנורא השורר בחוץ עלולים הם לחלות. לאחר שהעלו עוד טיעונים נוספים בעד ונגד,  הכריעו שלא לצאת לעזור. העגלון נאנח ויצא לבדו לנסות שוב לחלץ את סוסו.  בתוך בית הכנסת נשמע לפתע קולו של 'יצחק השיכור': "בחרתם שלא ללכת לעשות חסד?! אז דעו לכם , שבסופכם לא תזכו ללכת על רגלכם". הבחורים התייחסו בזלזול לדבריו של יצחק והמשיכו בלימודם. אולם לאחר שעה קלה נקפם ליבם והחליטו לצאת לחפש את העגלון ולסייע בידו. כשהגיעו למקום , ראו את העגלון יושב ליד נבלת הסוס ובוכה.

     אחד הבחורים באותה תקופה, הרי הוא רבנו, ר' חייקל מילצקי זצ"ל, שסיפר, כי כעבור מספר ימים קרא לו 'יצחק השיכור' וביקש ממנו לבוא בערב לביתו , היות שהוא עומד למות באותו לילה. ר' חייקל התייחס בביטול לדבריו של יצחק , מפני שהיה בטוח , כי הוא אומר זאת מתוך שכרותו. אולם יצחק חזר שוב על הדברים עד שר' חייקל הבין , כי יצחק כעת אינו שיכור כלל, והבטיח לו שיבוא. בשעה היעודה הגיע הרב חייקל לביתו העלוב של יצחק, שקיבל אותו במאור פנים. יצחק נשכב על מיטתו וביקש , כי ר' חייקל ידאג , שיקברוהו בחלקת הרבנים של העיירה. ר' חייקל ניסה להסב??ר לו , שזה לא ילך, כי קוברים שם רק רבנים.  יצחק הצביע על ארגז ישן ואמר, כי שם מונחים כתבי היד שלו, ואם הרב יראה את תוכנם ידאג כבר למלא את בקשתו. הרב חייקל הבטיח ליצחק , שייקח את הארגז לרב, ואז אמר יצחק 'שמע ישראל' ונפטר. רבנו לקח את הכתבים לרב , שיעיין בהם. לאחר שעה קלה קם בבהלה ממקומו כשהבין , כי 'יצחק השיכור' היה מל"ו צדיקים שבדור, ואכן ציווה לקברו בחלק הרבנים כפי שביקש. "אמנם , אינני יודע , מה עלה בגורלם של ארבעת חבריי", סיפר בזקנותו רבנו לילדיו ונכדיו, "אולם כעת שאתם כבר יודעים , מי היה 'יצחק השיכור', אתם יכולים להבין מדוע כרתו לי את הרגל החולה, וכעת אמרו לי הרופאים, כי לא נותרה ברירה , חייבים לכרות גם את הרגל השנייה".

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ז' חשון ה'תשע"ז

 

ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב. מפרש הבן איש חי שאצל אברהם כל העשירות שלו הייתה לו למשא כבד, אבל במצוות כתוב וירוץ אברהם, בקלות ולא בכבדות.

    ואת הנפש אשר עשו בחרן. מסופר במדרש, פעם אחת אירח אברהם אבינו אורח זקן בן תשעים שנה, לאחר שגמר לאכול  ולשתות אמר לו אברהם תזרוק ממך את העבודה זרה, ודיבר אתו 6 שעות על זה לשכנע אותו ולקרבו לה' יתברך, ובסוף הוציא פסל מכיסו ונישקו, אמר לו אברהם אני נתתי לך אכילה ושתייה ודברתי אתך שש שעות על זה, ועוד נשארת בדעתך וגירשו מביתו, כשהלך האורח אמר הקב"ה לאברהם אני השארתי אותו בחיים 90 שנה, בגלל שאולי יעשה תשובה, ואתה אחרי שש שעות בלבד התייאשת ממנו. מיד הלך אברהם לחפש אחריו, והתחנן לפניו שלא ילך עכשיו בלילה כשיש סכנת דרכים וחיות רעות, חזור אצלי ואתן לך מקום לינה, ואכן כן עשה האיש, למחרת שוב דיבר אברהם על לבו שעות רבות עד שעשה תשובה, מכאן אנו למדים שאין לאדם להתייאש אף פעם משום תלמיד, ואע"פ שלא הצליח בתחילה יחזור וינסה עוד ובעזרת השם יצליחו, ויראו ברכה ונחת מכל תלמיד ותלמיד.

     בחזרתו פרע הקפותיו, כשלומד אדם פעם ראשונה יש לו קושיות ולא מבין, וכשחוזר נתברר לו יותר, זה שמרמז בחזרותיו כשחוזר עוד הפעם פורע הקפותיו מתורץ לו הקושיות.

     את בריתי אקים. אקי"ם ר"ת אשר קידש ידיד מבטן, והוא מהברכה שמברכים בברית מילה.

הכוח המרכזי (הרב יחזקאל שובקס)

      בן שלושים וחמש היה יוסי כאשר פתאום נחתה עליו ידיעה מרעישה אשר שינתה את חייו באחת.  יוסי - בן יחיד לשני הורים ידועי חולי, אשר ציינו באוזניו - לא אחת - על הנס הרפואי העצום אשר בזכותו זכו להביאו לעולם.  ההתמודדות עם המחלות, קשיי הפרנסה, חוסר היכולת לתפקד כראוי בבית, הביאה את המשפחה להזנחה מתמדת, למרות הרצון העז של ההורים לתת הכול לבנם יחידם.  להורים הייתה זיקה מסוימת לדת אותה ינקו בבית במרוקו,  ומשום כך שלחו אותו להתחנך במוסדות תורניים.  כאשר יוסי הגיע לפרק "האיש מקדש" מסר ראש הישיבה את עצמו למענו, וכך זכה יוסי ולהקים בית בישראל. בהמשך הצליחו כמה עסקנים לסדר לו סכום כסף מינימאלי לצורך רכישת דירה. לאחר נטילת משכנתא גדולה, הצליח יוסי לרכוש דירה קטנטונת בת שני חדרים וחצי, לא רחוק מבית הוריו, בשכונה עולים וותיקה בעיר מעורבת בדרום הארץ.

     תוך מספר שנים זכה יוסי לכמה ילדים קטנים שובבים אשר התרוצצו בבית הקטן, ובד בבד התמודד עם פרנסת הבית ותשלומי המשכנתא. בהיותו אך בן שלושים הלך אביו לבית עולמו, ואמו האלמנה והחולנית נשארה בודדה ועזובה. בחלוף הזמן נאלץ יוסי להכניס את אמו לביתו.  המצב בבית היה כל כך עגום, שמכאן היה יוסי זקוק לישועה נסית ממש.  וזו הגיעה.

     באחד הימים התקבל בבית מכתב בשפה הערבית. באופן אינסטינקטיבי ביקש יוסי להשליך את המכתב לאשפה, אך דווקא האימא אשר ידעה לקרוא בערבית עוד ממרוקו, ביקשה לקבל את המכתב לידיה. כאשר סיימה לקרוא את המכתב הגיבה במשפט אחד: "יוסי, טוס למרוקו! זה ישנה את החיים שלך!"  והוא טס וחזר משם לאחר חודש עם עשרה מיליון דולר, חלק מן הירושה שהשאיר אחריו הדוד הזקן של האבא. זה שינה את החיים שלו, וגם את האישיות שלו. מאיש רזה וצנום נהיה בעל גוף רחב וכרסתן, ומאדם צנוע ושקט הפך לשחצן ויהיר.  הצעד הראשון היה לעבור דירה. מתווכים הציעו לו דירות יפות ומרווחות בשכונות חדשות בעיר, אך יוסי דחה את כולם. בערה בו תשוקה עצומה להקים וילה פרטית ומפוארת, דווקא בתוך השכונה העלובה בה התגורר בכל השנים.  יוסי רכש מגרש ריק בשכונה והחל להקים עליו את הבית החלומי.  מדי יום נעצרו עשרות מתושבי השכונה, הם ונשיהם וילדיהם,  והציצו בקנאה גלויה בבית המפואר ההולך ונבנה. יוסי עמד לא רחוק מהם ושאב נחת. כל מי שלחש על אוזנו אודות "עין הרע" או ניקור עיניים לשווא, נענה במשיכת כתף.

     בבית החלומי החליט יוסי להשקיע את מיטב השכלולים הקיימים.  הקבלנים הציעו לו מה שנקרא "בית חכם". בית שבו מותקנת מערכת שליטה מרכזית וממוחשבת אשר שולטת בכל המערכות בבית, כולל שערים ודלתות, תריסים וחלונות, תאורה ומיזוג אוויר.  הדלתות פועלות באופן אוטומטי, ברגע שמתקרבים אליהן הן נפתחות. התריסים נפתחים ונסגרים לפי כיוון השמש, מערכת המיזוג פועלת בתיאום עם החלונות, וכאשר יש אוויר טוב בחוץ נכבה המזגן והחלונות נפתחים. אפילו הגג שמעל הסוכה נסגר באופן אוטומטי כאשר יורד גשם בשיעור של "משתסרח המקפה".  וכך גם השער הראשי והמשוריין של הבית אינו נעול במנעול רגיל,  אלא על ידי מערכת חשמלית. לפני שיוסי חנך את הבית, קיבל הדרכה מפורטת לגבי כל המערכות. בין ההוראות הייתה אזהרה חשובה ביותר. דלתות הבית ושערי החצר נעולים באמצעות שדה חשמלי. בעת הפסקת חשמל מופעל מצבר מיוחד אשר ביכולתו לספק חשמל למערכות החיוניות למשך עשרים וארבע שעות. אך באותו זמן יש להוריד לרמת אפס את צריכת החשמל בבית.

     זה היה בשיא הקיץ, יוסי יצא עם כל המשפחה לחופשה בחו"ל. באותו זמן הסתובבו בשכונה עשרות צעירים משועממים שבקושי הצליחו להתמודד עם החצי הראשון של החופשה הגדולה. הבית מנקר העיניים של יוסי משך את תשומת ליבם, והיה להם מספיק זמן בכדי לעשות עבודה מקיפה ויסודית אודות מערכות הבטיחות.  באחד הלילות כאשר התושבים נמו היטב את שנתם, הופסקה פתאום אספקת החשמל בכל השכונה ועלטה שררה בכל המרחב.  הצעירים שידם הייתה בדבר ניגשו מיד לחצר הבית, ובעזרת מקל ארוך הצליחו להפעיל כמה פרוז'קטורים אשר הותקנו מסביב לבית, מתוך כוונה שהם "יאכלו" את כל האנרגיה שבמצבר. בתוך זמן קצר נראו נורות החיווי מתעמעמות, ובכך ניתן האות להיכנס פנימה. לא לפרוץ חלילה, אלא להיכנס כמו מלכים. הדלת הראשית הרחבה הכבדה והמשוריינת נעה על צירה כאילו הייתה מטוטלת חסרת תועלת, בהיעדר החשמל. וכך במשך מחצית השעה הסתובבו הצעירים בבית ורוקנו אותו מכל חפץ בר ערך.  כאשר עמדו בחוץ עם כל השלל בידיהם, סובו את פניהם לרגע אחורה והעניקו מבט אחרון לעבר הבית השמור המבוצר והמאובטח, אשר בהיעדר הזרם החשמלי הפך לגולם פשוט. * "

     ''ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ". (פרשתנו ט, ב(  כותב רש"י על כך (בשם הגמרא): "וחתכם - לשון חיות, שכל זמן שהתינוק בן יומו חי - אין אתה צריך לשומרו מן העכברים. עוג מלך הבשן מת - צריך לשומרו מן העכברים. שנאמר: 'ומוראכם וחתכם יהיה', אימתי יהיה מוראכם על החיות? כל זמן שאתם חיים". הגוף הרחב והגדול אין לו שום ערך משל עצמו, כאשר אין הנשמה שוכנת בקרבו. במקום לטפח את הגוף אשר אין לו כל ערך, שומה עלינו לטפח את הנשמה.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ט"ו אדר א' ה'תשע"ו

 

אמנם חטאם היה גדול, בכל זאת עלינו להודות שדור המדבר עלה על דורנו.  דור המדבר התפרק מכספו וזהבו כדי לעשות לו מהם אלהים,  ואילו דורות אחרונים מתפרקים מא-לוקים כדי לעשות ממנו כסף וזהב. (עפ"י הרב אייזל חריף(.

     הדרגה הנעלה ביותר היא, "לעבור את כל החיים מבלי לפגוע באף אחד" (ה"חזון איש")

"     ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם ..." )לא, יד(  - אצל יום טוב נאמר (ביצה טו): חלקהו חציו לה' וחציו לכם, אבל בשבת "כי קודש הוא לכם". ה"לכם" הוא גם כן קודש, גם האכילה והשתייה שהם לצורכי הגוף קודש הם . )קדושת לוי(

     יש לך אדם שחוטא בארץ ואינו חוטא בשמים, בשמים ואינו חוטא בארץ, אבל מי שאומר לשון הרע חוטא בשמים ובארץ , שנאמר ”שתו בשמים ולשונם תהלך בארץ“. (מדרש רבה (קהלת ס‘, י“ב)

יְשועָהֻ מְפלָאה (פניני עין חמד עלון 522)

     ר' מנדל היה יהודי אשר היגר מרומניה לרוסיה והתיישב בעיר קישינב (כיום בירת מולדובה). עלילה מכוערת נרקמה כנגדו. ופתאום מצא את עצמו מסובך בתביעה משפטית מצד ממשלת רומניה, ובתביעה מממשלת רוסיה להסגירו לידיה. למעשה היה הוא איש עסקים מצליח.  אחד ממתחריו ברומניה ניסה לסחוט ממנו סכום כסף גדול. הוא סירב, והאיש הבטיח לנקום בו. הוא הפריח שמועה כי מנדל מצא אוצר גדול השייך לממשלת רומניה, וכדי שסודו לא יתגלה, ברח לרוסיה. מצבו של מנדל היה מסובך למדיי. אמנם ממשלת רוסיה לא הסכימה להסגירו, אבל החליטה להעמידו לדין בתחומה. נשלח לו זימון למשפט, ובד בבד נשלחה הזמנה לממשלת רומניה לשגר תובע מטעמה ועדים המאשרים את נכונות טענותיה. עד המשפט שוחרר הלה בערבות.

     שבור ומודאג נסע הוא אל 'הסבא משפולי' (הצדיק ר' אריה לייב זצוק"ל), לבקשו עצה וישועה. בבואו הרגיע אותו הצדיק באמרו כי ישים את מבטחו בה', ו"ישועת ה' כהרף עין". הרב הוסיף , כי כדאי מאוד להשתדל לקבוע את מועד המשפט לפורים . מנדל עדיין היה מלא דאגה ושאל בהיסוס: "מה אטען בבית המשפט כנגד כל הראיות שיציג התובע?" - "בעניין זה הסר דאגה", השיבו ה'סבא', "אשלח מטעמי ֵסנגור מצוין שיְיַצג אותך בבית המשפט". "וכיצד אדע לזהותו?", תמה, והצדיק השיב: "הוא יחבוש כובע לבן ויעטה כפפות אדומות ". מנדל התמלא שמחה לנוכח הצעתו הנדיבה של הרבי. הוא חש אסיר תודה ושאל: "כמה אצטרך לשלם בעבור עבודתו של הסנֵגור והוצאות הדרך?". חייך הצדיק ואמר כי זה עתה זכה לשדך יתום ויתומה, וזקוק הוא לסכום כסף גדול כדי להשיאם. "האם אתה מוכן לקבל עליך את הוצאות חתונתם?", שאל. מנדל הסכים מיד, ובו - במקום נתן לצדיק סכום נאה בעבור ההוצאות הראשונות והתחייב לשלם את השאר. הוא חזר לעירו ולאחר מאמצים והשתדלות הצליח לשנות את מועד המשפט ולקבוע אותו ליום פורים. מיד שלח מברק לרבי , כדי שיכין את הסנֵגור מבעוד מועד.

     פורים בא. חסידיו של 'הסבא משפולי' הכירו את דרכו לנהוג לעיתים בדרכים מתמיהות ובלתי מובנות כדי לפעול ישועה ליהודים, אולם אותו פורים היה מיוחד במינו.  בליל פורים, כשהתאספו החסידים סביב שולחן הרבי, העלה ה'סבא' בקשה מיוחדת: מבקש הוא לערוך את משפטו של היהודי מנדל הזקוק לישועה. אולם בית המדרש נהפך ל'בית משפט'. החסידים התארגנו והעמידו את רב העיר בתפקיד ה'שופט', ואליו צירפו עוד שני 'שופטים'. אחריו בחרו את ה'תובע' וה'מלשין' ואת הנאשם 'מנדל', וכן שניים שהיו 'עדים'. בשלב זה התערב הצדיק ואמר , כי הוא יהיהֵ הסנגור.

     המשפט נפתח. תחילה קם ה'תובע' והחל להציג את חומרת מעשהו של מנדל, כיצד העז לגזול את רכוש המדינה ולברוח. בשעה שדיבר צחקו החסידים ולגלגו עליו. ה'תובע' ניסה לבסס את טענותיו, וזימן את העדים. כאן נכונה לו הפתעה. ה'עדים' הפכו את עדותם וסיפרו , כי אין זו אלא עלילה, שכן הם שמעו בעצמם את האיש מאיים על מנדל , שיעליל עליו אם לא ייתן לו כסף.  כעת הגיע תורו של ה'סנֵגור'. 'הסבא משפולי' הניח על ראשו כיפה גדולה לבנה ועל ידיו עטה כפפות אדומות. שקט השתרר באולם, והוא פתח בנאום חוצב להבות. בטוב טעם הסביר באוזני ה'שופט' כיצד היה מנדל טרף לעלילה שפלה, אשר לא יאה כי ממשלה נאורה כרוסיה תאבה להאמין לה, ולכן אל לה להיכנע ללחצים המופעלים עליה מצד ממשלת רומניה. הדברים היו משכנעים מאוד וגם מרגשים ביותר, עד שנגעו ללב כל השומעים. בסיום דבריו לא נשאר כל ספק בצדקתו של מנדל, ולשופטים לאַ היה אלא לזכותו בדין ולשחררו. הם לא הסתפקו בכך ואף חייבו את ממשלת רומניה לשלם למנדל את הוצאות המשפט ובכלל זה דמי עגמת- נפש.

     קריאות שמחה פרצו מפיות החסידים, וההתוועדות העליזה חזרה להתנהל כמיטב מסורת שמחת הפורים.  מיד במוצאי פורים הגיע מברק ממנדל המבשר , כי זכה במשפט וכי בקרוב יבוא לשפולי. כאשר בא לעיר הקיפוהו החסידים ושאלו בסקרנות כיצד התנהל המשפט. הוא סיפר , כי אכן הסנגור ששלח הרבי היה מוצלח ביותר. "נאומו הנלהב והמשכנע הטה את לב השופטים, ותיכף לאחר מכן הכריזו השופטים על הזיכוי המוחלט", תיאר בקול נרגש. עוד סיפר כי למזלו הגדול חייבו השופטים את ממשלת רומניה בהוצאות משפטו ואף בדמי עגמת-נפש. שוב שאלו החסידים: "מה הייתה טענתו של הסנֵגור?". מנדל החל לחזור על הדברים, ותדהמה אחזה בחסידים. הלוא הדברים הם בדיוק מילה במילה , ממה שהשמיע הצדיק בנאומו במהלך המשפט המבויים בעת סעודת פורים!... הגיע תורו של מנדל להיכנס אל 'הסבא' ולהודות לו על הסנֵגור הנפלא. כאשר עמד על מפתן הדלת, בטרם פצה את פיו, חייך הצדיק ואמר: " נו מנדל, האם היטיב הסנגור ששלחתי למלא את תפקידו?"...

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/