בצר לך" )ד' ל'(.
"בצר" ר"ת רננו צדיקים בד' ", כשאתה ח"ו בעת צרה וצוקה,
העצה לשיר ולרנן לד' '. )ליקוטי
אמרי חיים (
הרב מנחם שטיין שליט"א נסע במונית ונילווה אליו ד"ר בשם
יוסי. אותו ד"ר דיבר בפלאפון ולפתע נפל הפלאפון
ונשאר על הרצפה. הרב שטיין הסתכל למה הוא לא מרים את הפלאפון והוא רואה שהראש שלו
מוטה. הנהג שהבין בעזרה ראשונה עצר את המונית וניגש לבדוק אותו. התברר שהוא נפטר! לקחו אותו לתל השומר ושם התעורר שוב. הרופאים אמרו
שהיה לו דום לב לכמה דקות לאחר שהחלים הרב שטיין בא לבקרו ושאלו איך זה שפתאום הוא
קבל דום לב?! והוא סיפר לו שהוא גרוש כבר ארבע שנים ויש לו שתי
בנות אחת בת 12 ואחת
בת 8 וגרושתו מסיתה את הבנות שלא יכירו בו בתור אבא וכשהוא דיבר עם הבת בת 8 כשהיה
במונית הוא שומע אותה אומרת לו "אתה לא אבא שלי! לא רוצה להכיר בך! אל תתקשר
אלי יותר!". וכשהוא שמע את זה לבו לא יכול היה לעמוד מצער ונדם!!! להקב"ה יש בעולם 7 מיליארד בני אדם ומתוכם
כארבע עשרה מליון יהודים ומתוכם מיליון שומרי תורה ומצוות ומתוכם לא כולם יראים
וחרדים לדבר ה'. יש דתיים, דתילוני, דתי לאומי, דתי מודרני, דתי לייט, מזגזגים
למיניהם... א"כ נתאר לעצמינו איזה צער יש לשכינה מכל הילדים שאומרים
להקב"ה אנחנו לא רוצים להכיר בך בתור אבא... ועל זה אנו מתפללים "וידע כל פעול כי אתה
פעלתו" "ותן פחדך... על כל מעשיך", "כתבנו בספר חיים למענך
אלוקים חיים".
''וידעת היום והשבֹת אל לבבך
כי ד' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" (ד' ל"ט(. ...כשהאדם נשמר מלהתאוות ולחמוד למותרות עוה"ז,
ועושה על צד ההכרח באכילה ושתיה ובגדי כבוד, יוכל לקיים התורה והמצוות כראוי, ללמוד וללמד
לשמור ולעשות ולהתפלל כראוי. אבל אם מתאווה למותרות, יום ולילה לא ישבות לרוץ
בשוקים וברחובות..., וזה: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלוקים", תלוי ב"אין עוד"
כשלא תצפה תמיד לעוד מותרות עוה"ז. (באר
מים חיים(
ומו"ר מרן הגר"ח קניבסקי
שליט"א כתב בס' אורחות יושר )עמוד צ"ד( וז"ל: " וביותר יש להשתדל להתפלל בצבור והוא חיוב גמור
מדינא, כדאיתא בגמ' פסחים מ"ו שחייב לילך עבור זה לפניו עד ד'
מילין או לאחריו עד מיל וכן נפסק בשו"ע סימן קמ"ז
ט''ו באב (הרב
בן ציון נורדמן)
שידוכים. הגאון
מווילנא כותב כי שדכ"ן ראשי תיבות של "כי שיבר דלתות נחושת", עד
כדי כך קשה היא עבודתו של שדכן, לשדך בין בעל לאשתו. מסופר על שדכן שעמל קשות לסגור שידוך בין שני
משפחות. הוא נכנס עם שדכן נוסף שעשה אצלו סטאז' לבית החתן וישב עם ההורים. הוא
סיכם קודם עם המתלמד כי כל משפט שהוא יגיד בפני ההורים, יוסיף המתלמד ויגזים, כך
יחד תהיה השפעתם גדולה ויוכלו לברך על המוגמר.
נכנסו ובאו וישבו מול ההורים והשדכן החל לספר את שבחי הכלה המיועדת: אבא שלה עשיר גדול. והסטאז'ר מיד מוסיף ומגזים: מה זה עשיר? הפריץ של המחוז בא לבקש ממנו הלוואה . השדכן ממשיך: האימא מבשלת משהו מיוחד. והסטאז'ר מגזים: היא השפית של הצבא ושל בית המלוכה. השדכן מוסיף: והכלה, חכמה ופקחית להפליא, והגזמן מוסיף ומחדד: עורכי האנציקלופדיות נעזרים בה. הם גם מיוחסים, מוסיף השדכן, והמתלמד מתאר בפרוטרוט איך הם מגיעים עד לאדם הראשון בן אחר בן.
ואז מוסיף השדכן בשקט: יש לה בעיה קטנטנה, שומה קטנה ליד העין, והגזמן צועק בקול: אוהו שומה, כמעט ולא יכולה לראות בעין שמאל... תפקידו של השדכן אכן להגזים במעט וכך באמצע הדרך נפגשים השניים באותה רמה ובאותה התאמה.
על הקושי באומנות זו אומרים חז"ל (מועד קטן י"ח, ב) כי "בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני". במדרש רבה (ויקרא ח, א) מסופר על אותה מטרוניתא ששאלה את רבי יוסי בר חלפתא מה עושה הקב"ה, אמר לה: "מזווג זיווגים, אשתו של פלוני לפלוני, בתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני". אמרה לו המטרוניתא: "אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים יש לי וכמה שפחות יש לי ואני יכולה לזווגם בשעה אחת". אמר לה רבי יוסי: "אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף".
"מה עשתה? שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות, אמרה להם פלוני יינשא לפלונית פלוני לפלונית". למחרת, מספרים לנו במדרש, באו כולם אצלה, זה עם מוח פצוע וזה עם עין שמוטה. "שלחה והביאה את רבי יוסי בר חלפתא, אמרה לו: רבי אמת היא תורתכם נאה משובחת היא, יפה אמרת כל מה שאמרת".
בבואו להקים משפחה, זוג שיחיה באושר ועושר, ויבנה נדבך נוסף לשכינה, בוחר הקב"ה להתעסק בזה בעצמו, הוא משמש כשדכן על להתאים בין בני האנוש. כי השדכן הקטן מסוגל רק להתאים צבע לצבע, שבט לשבט, אבל הקב"ה מתיר שבטים לבוא זה בזה, אצלו הכול פתוח כי הוא יודע את האמת הפנימית: "כי אנוכי ידעתי את המחשבות" (ירמיה כ"ט, יא).
שדכן אמיתי הוא מי שמכיר את הפנימיות האמיתית של בני האדם וכך הוא בוחר, לא מסתכל רק על המבט החיצוני, אלא בודק דברים לפנימיותם וכמו שאמרו חכמינו בפרקי אבות (ד, כ), "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו".
נכנסו ובאו וישבו מול ההורים והשדכן החל לספר את שבחי הכלה המיועדת: אבא שלה עשיר גדול. והסטאז'ר מיד מוסיף ומגזים: מה זה עשיר? הפריץ של המחוז בא לבקש ממנו הלוואה . השדכן ממשיך: האימא מבשלת משהו מיוחד. והסטאז'ר מגזים: היא השפית של הצבא ושל בית המלוכה. השדכן מוסיף: והכלה, חכמה ופקחית להפליא, והגזמן מוסיף ומחדד: עורכי האנציקלופדיות נעזרים בה. הם גם מיוחסים, מוסיף השדכן, והמתלמד מתאר בפרוטרוט איך הם מגיעים עד לאדם הראשון בן אחר בן.
ואז מוסיף השדכן בשקט: יש לה בעיה קטנטנה, שומה קטנה ליד העין, והגזמן צועק בקול: אוהו שומה, כמעט ולא יכולה לראות בעין שמאל... תפקידו של השדכן אכן להגזים במעט וכך באמצע הדרך נפגשים השניים באותה רמה ובאותה התאמה.
על הקושי באומנות זו אומרים חז"ל (מועד קטן י"ח, ב) כי "בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני". במדרש רבה (ויקרא ח, א) מסופר על אותה מטרוניתא ששאלה את רבי יוסי בר חלפתא מה עושה הקב"ה, אמר לה: "מזווג זיווגים, אשתו של פלוני לפלוני, בתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני". אמרה לו המטרוניתא: "אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים יש לי וכמה שפחות יש לי ואני יכולה לזווגם בשעה אחת". אמר לה רבי יוסי: "אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף".
"מה עשתה? שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות, אמרה להם פלוני יינשא לפלונית פלוני לפלונית". למחרת, מספרים לנו במדרש, באו כולם אצלה, זה עם מוח פצוע וזה עם עין שמוטה. "שלחה והביאה את רבי יוסי בר חלפתא, אמרה לו: רבי אמת היא תורתכם נאה משובחת היא, יפה אמרת כל מה שאמרת".
בבואו להקים משפחה, זוג שיחיה באושר ועושר, ויבנה נדבך נוסף לשכינה, בוחר הקב"ה להתעסק בזה בעצמו, הוא משמש כשדכן על להתאים בין בני האנוש. כי השדכן הקטן מסוגל רק להתאים צבע לצבע, שבט לשבט, אבל הקב"ה מתיר שבטים לבוא זה בזה, אצלו הכול פתוח כי הוא יודע את האמת הפנימית: "כי אנוכי ידעתי את המחשבות" (ירמיה כ"ט, יא).
שדכן אמיתי הוא מי שמכיר את הפנימיות האמיתית של בני האדם וכך הוא בוחר, לא מסתכל רק על המבט החיצוני, אלא בודק דברים לפנימיותם וכמו שאמרו חכמינו בפרקי אבות (ד, כ), "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה