אנו אומרים בתפילה "כתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים". וזה מה שאנו אומרים בתפילה "כתבנו בספר החיים
למענך אלוקים חיים". מבקשים אנו חיים למטרה אחת ויחידה "למענך"
חיים כאלו שנוכל לעבוד את השם יתברך.
בפזמון "כל מקדש
שביעי" נאמר "סועדים בו לברך שלוש פעמים" מבארים
את זה כך, ישנו אדם שרוצה לאכול. אבל לאכול בלי לברך אי אפשר לכן הוא מברך. אמנם
יש כאלו שרוצים לברך, רק כדי לברך צריך לאכול לכן הם אוכלים, וזה מעלת הצדיקים
וזהו "סועדים בו" אוכלים אנו - כדי "לברך שלוש פעמים"
-"למענך".
וכתב הרמב"ם שעל ידי שיתבונן האדם בפלאי העולם, ובראותו את
התכנון המופלא של גופו, (כמו שמתגלים על ידי המדענים בכל יום גילויים נוראיים
ומרעישים על כל פרט בגוף האדם(, מיד הוא יאהב את הקדוש ברוך הוא אהבה עצומה. )לבוש יוסף(
חז"ל מספרים (חגיגה טו ע"א) כי "יצאה בת קול ואמרה
שובו בנים שובבים חוץ מאחר". דרשו המגידים בדרך דרש, כי הכוונה היא, שלכולם
יש דרך של תשובה, מלבד האדם המטיל את האשמה על האחר. "חוץ מאחר" – חוץ
מזה שטוען, שזה הפריע לו וההוא אשם, אדם כזה לא יצליח לשוב בתשובה.
לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל
בישראל ה' אלוקיו עמו ותרועת מלך בו (כג, א). (דברים טובים – בלק)
ימים אחדים לפני מותו קרא האב לבנו היחיד וביקש להיפרד ממנו טרם מותו. ' ימי ספורים', לחש האב לבנו. הבן הצטמרר וניסה לחזק
את אביו: 'אל תדבר ככה, אבא. תחשוב טוב יהיה טוב'. 'לא, בני, לא אשגה באשליות. אני
יודע שימי ספורים, אולי יום, אולי יומיים, ואם יטה עמי א-לוקים חסד, אחיה עוד כמה
ימים. אבל לא ארצה לעזוב את העולם בלי להיפרד ממך יקירי'. הרכין הבן את ראשו ודמעה
גדולה זלגה בקצה עינו. ניכר באב הזקן שכל מילה עולה לו בקושי נוראי: 'מאחורי
הבית', אמר האב וגנח. הבן מיהר ליישר לו את הכר מאחורי גבו, ולהגיש לו כוס תה
פושר, 'תנוח אבא ', אמר
הבן, 'כשתרגיש יותר טוב תדבר איתי', אבל האב שהיה עקשן כל ימי חייו לא הפסיק, הוא
לגם מכוס התה, כחכח בגרונו מעט והמשיך: 'מאחורי הבית, במרחק שלושים צעדים מזרחה מעץ הזית הגדול, תמצא דלת גדולה קרוב לאדמה. תפתח אותה בעזרת המפתח
שנמצא כאן מתחת לכרית שלי...', ראשו של האב צנח פתאום, ועיניו נעצמו בתנומה עמוקה,
ניכר היה ששני המשפטים שאמר גבו ממנו כוחות אדירים. הבן המתין בסבלנות, ליטף את ראשו של האב באהבה,
כיבה את האור, וחיכה. כמה דקות אחר כך התעורר האב וסימני שאלה גדולים נתלו בעיניו.
'עוד לא הלכת, בני? מהר קח את המפתח, ולך תביא את החבילה, את הירושה שלך. היא מחכה
לך שם, מתחת לאדמה, שלושים צעדים...'.
הוא השאיר את אביו מנמנם במיטתו, ויצא
החוצה אל החצר, ספר שלושים צעדים מזרחה מעץ הזית הגדול, ורגלו נתקלה בדלת הברזל
הגדולה שעליה דיבר אביו, הוא התפלא לראות אותה שם, הוא לא זכר שראה אותה אי פעם
לפני כן. בקושי רב הכניס את המפתח לחור המנעול החלוד, ורק אחרי כמה ניסיונות הסכים המפתח להסתובב והדלת
נפתחה בחריקה. כמה עטלפים שחורים פרצו החוצה מתוך הפתח הפתוח, וריח טחב הכה באפו. הוא נכנס פנימה בחשש, הדליק גפרור והחלל הקטן הואר
פתאום. המזוודה הגדולה שבקצה החדר לכדה את עיניו, זו בטח הירושה שאבא דיבר עליה,
מתאים לו לאחסן את הדברים היקרים בכזו מזוודה, חשב הבן לעצמו ומיהר להרים אותה.
היא הייתה כבדה, והוא סחב אותה בקושי. הוא הוציא אותה החוצה, וסגר אחריו את דלת
הברזל. במאמצים רבים העלה אותה הביתה והניח את המזוודה בפתח הבית. הוא נכנס לחדרו
של האב שבדיוק התעורר, 'הבאתי את החבילה, אבא', אמר בעודו מתנשם. האב הביט בו במבט
בוחן ולחש: 'זו לא החבילה הנכונה, זו לא החבילה שלי'. 'אבל איך אתה יודע, אבא,
עדיין לא ראית אותה בכלל?', התפלא הבן המתנשף. 'אתה מתנשם, אתה מתנשף, ואתה מזיע.
החבילה שלי קלה. בחבילה שלי יש יהלומים ואבני חן, היא קלה ויקרה, לא צריך להתנשם
כשמביאים אותה. היא קלה', לחש האב ועצם את עיניו לנצח. '
אם החבילה שלך כבדה מדיי, תבדוק, אולי אתה לא סוחב את החבילה הנכונה, או שאולי אתה
לא סוחב אותה נכון'. הפרשה מספרת על בלעם הרשע והברכות שבירך את בני ישראל על
כורחו, בין הדברים הוא אומר: 'לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל'. העמל והאון
הם חטאים ושקרים, בלעם מדבר על טובתם של ישראל שהקב'ה אוהב אותם ואינו רואה בהם
רע. אך יש מפרשים שאומרים: 'לא ראה עמל בישראל' – עם ישראל אינו רואה בקיום המצוות
עול ועמל, הם מחוברים אל המצוות, הם רואים בזה מטרה חשובה ואהובה, ועושים זאת
בשמחה ובאהבה, בקלות וברצון. המגיד מדובנא כשהיה קורא את דברי הנביא ישעיה (מג,
כב): 'ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בישראל' היה מספר משל דומה לסיפור שסיפרנו, והיה
מבאר את הפסוק: הקדוש
ברוך הוא אומר לבני ישראל: 'לא אותי קראת יעקב', כי אם היית קורא לה', אם היית
מתחבר לא-לוקים באמת, לא היית מתאמץ כל כך, ועובדה היא: 'כי יגעת בי ישראל' – אני
רואה אותך עייף וייגע, מתאמץ ומתקשה. אילו היית קורא בשם ה', אוהב אותו
ומתחבר אליו בכל לבך, היית מוצא טעם ושמחה במצוות, ולא היית יגע כל כך. אם אדם
ניגש לקיום התורה והמצוות מתוך רצון של אהבה, בהתבוננות ובמחשבה, ומחפש איך וכיצד יכול הוא
להיות קשור אל המצוות, להרגיש שהוא עושה אותם מתוך קירבה רוחנית ולא מתוך עול
ומשא, או אז עתיד הוא לחוש בכוח הרוחני שממלאות אותו המצוות, בטעם הנפלא שהוא מקבל
באמצעות דברי התורה המשיבים לב ונפש, וזה יהיה הרבה יותר קל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה