אם יבוא איש על רעהו וידקרהו במחט על לא עוול בכפו, יכעס הנדקר
עליו מאד, ונפשו תסער בקרבו על חוצפתו של הלה שדוקרו באכזריות, אך אם הדוקר הוא
רופא שדקרו לצורך רפואתו, אזי לא די שלא יכעס עליו אלא אף ישלם לו על כך דמים
מרובים. וזהו עניין ''הסתר שבתוך הסתר'', כי אינם מכירים שהדוקר - הוא ''רופא כל
בשר'', בורא כל עולמים שעושה את הכול לטובתו.
אמר הרה"ק
מקאפיטשניץ זי"ע האוהב באהבה עזה את ה 'תלמיד חכם' אוהבו ומשמשו בהתבטלות בכל
עת, הרי יש בו 'אהבת תורה ', לאידך האוהב את ה 'גביר'
ומכבדו ביותרת הכבוד, אהבה זו אינה אלא
'אהבת ממון'. ומהי 'אהבת ישראל' – מי שאוהב כל אחד ואחד מבני ישראל, ללא
כל הבדל מי הוא ומה מהותו.
בדרך צחות אמרו לרמז על סדר האותיות א' ב'
ג' ד' ה' ו' ז', שהם עולים ר''ת ו'וייל ד'ער
ב'אשעפער ה'אט ג'עוואלט א'זוי ז'אל ז'יין (מכיוון שכך הוא רצונו של הקב''ה). כי
זהו ה'אלף בית' - יסוד היהדות, להאמין שהכול הוא ברצון הבורא ית"ש .
בזמן שהאדם מישראל
מקדש אישה הוא אומר: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל''. מה טעם משה וישראל דווקא?
התשובה היא: משה וישראל, כידוע, נדדו במדבר ארבעים שנה, ובמשך כל השנים הללו היו
להם כל מיני דין ודברים, חיכוכים, מריבות ושעות קשות ביותר, ובכל זאת לא נפרדו
... זהו מוסר השכל שצריכים ללמוד בני הזוג בשעת הקידושין
...גלגול
הסוס (דברים
טובים – שלח)
מעשה בשני אנשים שביקשו לעצמם מלאכה שלא דרושה לה תעודת בגרות. מאחר שתרו בשווקים
וברחובות ולא מצאו, מה עשו? לשלוח יד בעירם לא יכלו, מחמת המשטרה
המקומית שירדה לחייהם. שלא לשלוח יד כלל גם כן אי אפשר, מחמת הרעב המציק. נטלו מקל
והחלו נודדים בדרך לעיירות אחרות. ויהי בחצי הדרך, והנה רואים הם מרכבה הדורה, רתומה לסוס
אביר, נוסעת
לה לאיטה, ובעל העגלה מנמנם. החליטו להחרים לעצמם את הסוס ההדור. אלא שהחשש גדול,
שבעת שייטלו את הסוס, יתנער בעל הבית מנמנומו. מה עשו? בעוד האחד לקח את הסוס, החזיק
השני במוטות העגלה והובילה על דרך המלך. כך לא תעמוד העגלה ממסעה, והבעלים לא
יתעורר.
ויקום המנמנם מתנומתו. משפשף הוא את עיניו, והנה, רואה הוא כי במקום סוסו האביר,
שהיה מוביל את עגלתו ההדורה, הרי היא מובלת ביד הולך על שתיים, המדדה על רגליו,
זיעה נוטפת ממנו ומותירה עקבותיה על דרך המלך. כעסו גבר, ואילולא שנכמרו רחמיו על אותו בר-נש הולך
על שתיים, היה מכה בשוט שבידו חבטה שיש בה ממש. פתח את פיו וקרא: "הי, סוס
בן-אדם, מי אתה? מה מעשיך? וסוסי האביר היכן הוא? ומה מעשיו?" ברגע הראשון
כמעט התבלבל ידידנו מהקול הקורא, אלא שנתעשת מיד, הניח את מוטות העגלה בנחת,
הסתובב ואמר: "שמע ואספר לך את העניין כולו על בוריו: היה זה לפני שנים רבות
מאד. בביתי לא הייתה פרוטה לפורטה, ולי אישה וילדים להאכילם לחם. עמדתי ושלחתי יד
בגניבה, ומגניבה
אחת באה השנייה, עד שנעשיתי לגנב ממש. ויהי היום, ויתפסוני שומרי החוק, והובילוני
לבית האסורים, שם ישבתי גם בכיתי, עד אשר הנשמה שבי פרחה מאפי ותעל אל מקום המשפט. ובמקום
המשפט העלו על כף מאזניים את כל מסכת עוונותי, וייגזר גזר דיני לשוב אל העולם הזה
בגלגול, אולם לא סתם גלגול, אלא גלגול בגופו של סוס לחמישים שנה. היום", הרים
הגנב את קולו, " מלאו
חמישים לגלגולי, ומשום כך נעלם הסוס, והנה אני תחתיו לסחוב את עגלתך. ועתה, אם
תעשה עמדי חסד, והנחתני לנפשי". שמע זאת בעל הסוס וייכמרו רחמיו. הן לא ייתן
לאדם מסכן להוב??ל את עגלתו כסוס. פנה אליו ואמר: "ראה, משחרר אני אותך. אולם אך ורק בתנאי
שתבטיח לי נאמנה שלא תשוב לגנוב". הבטיח לו הגנב את דברתו, וילך לדרכו. אך
נשתחרר מעולו של זה, פנה אל חברו עם הסוס, ויחדיו פנו בצחוק מתגלגל אל העיירה
הסמוכה כדי למכור את הסוס ביריד שהתקיים שם.
עומדים הם ביריד ומכריזים על סוס אביר העומד למכירה. והנה, עיניהם רואות את
מיודעם, משחרר הגלגולים, מתקרב כדי למצוא סוס תחת סוסו הפורח. מיהרו ותפסו מחסה,
והמתינו לראות כיצד ייפול דבר. ניגש הלה לראות את הסחורה המוצעת למכירה, ולפתע משפשף
הוא את עיניו, רואה הוא לפניו את סוסו משכבר הימים, עומד ומנפנף בזנבו
לכל עבר. בלא להתבלבל, שולף את חגורת העור ממכנסיו, ומתחיל להצליף בסוס הלוך ושוב.
הסוס מנתר וקופץ, וזה מצליף. פניו מאדימות, הזיעה נוטפת, והוא ממשיך להצליף. לאחר
דקות ארוכות של הצלפה, נאנח ואמר באכזבה: "יום אחד, כבן אדם, וכבר הספקת
לחזור להיות גנב". כמה פעמים הבטחנו לעצמנו, שזהו זה. ולמרות הכול, זה קרה שוב.
