‏הצגת רשומות עם תוויות מקדש. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מקדש. הצג את כל הרשומות

יום שני, 10 ביולי 2017

אמרי שפר י"ז תמוז ה'תשע"ז



 אם יבוא איש על רעהו וידקרהו במחט על לא עוול בכפו, יכעס הנדקר עליו מאד, ונפשו תסער בקרבו על חוצפתו של הלה שדוקרו באכזריות, אך אם הדוקר הוא רופא שדקרו לצורך רפואתו, אזי לא די שלא יכעס עליו אלא אף ישלם לו על כך דמים מרובים. וזהו עניין ''הסתר שבתוך הסתר'', כי אינם מכירים שהדוקר - הוא ''רופא כל בשר'', בורא כל עולמים שעושה את הכול לטובתו.
     אמר הרה"ק מקאפיטשניץ זי"ע האוהב באהבה עזה את ה 'תלמיד חכם' אוהבו ומשמשו בהתבטלות בכל עת, הרי יש בו 'אהבת תורה ', לאידך האוהב את ה 'גביר' ומכבדו ביותרת הכבודאהבה זו אינה אלא 'אהבת ממון'. ומהי 'אהבת ישראל' – מי שאוהב כל אחד ואחד מבני ישראל ללא כל הבדל מי הוא ומה מהותו.
      בדרך צחות אמרו לרמז על סדר האותיות א' ב' ג' דה' ו' ז', שהם עולים ר''ת ו'וייל ד'ער ב'אשעפער ה'אט ג'עוואלט א'זוי ז'אל ז'יין (מכיוון שכך הוא רצונו של הקב''ה). כי זהו ה'אלף בית' - יסוד היהדות, להאמין שהכול הוא ברצון הבורא ית"ש .
      בזמן שהאדם מישראל מקדש אישה הוא אומר: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת  משה וישראל''. מה טעם משה וישראל דווקא? התשובה היא: משה וישראל, כידוע, נדדו במדבר ארבעים שנה, ובמשך כל השנים הללו היו להם כל מיני דין ודברים, חיכוכים, מריבות ושעות קשות ביותרובכל זאת לא נפרדו ... זהו מוסר השכל שצריכים ללמוד בני הזוג בשעת הקידושין
...גלגול הסוס (דברים טובים – שלח)

     מעשה בשני אנשים שביקשו לעצמם מלאכה שלא דרושה לה תעודת בגרות. מאחר שתרו בשווקים וברחובות ולא מצאו, מה עשו לשלוח יד בעירם לא יכלו, מחמת המשטרה המקומית שירדה לחייהם. שלא לשלוח יד כלל גם כן אי אפשר, מחמת הרעב המציק. נטלו מקל והחלו נודדים בדרך לעיירות אחרות. ויהי בחצי הדרך והנה רואים הם מרכבה הדורה, רתומה לסוס אביר נוסעת לה לאיטה, ובעל העגלה מנמנם. החליטו להחרים לעצמם את הסוס ההדור. אלא שהחשש גדול, שבעת שייטלו את הסוס, יתנער בעל הבית מנמנומו. מה עשו? בעוד האחד לקח את הסוס החזיק השני במוטות העגלה והובילה על דרך המלך. כך לא תעמוד העגלה ממסעה, והבעלים לא יתעורר.
     ויקום המנמנם מתנומתו. משפשף הוא את עיניו, והנה, רואה הוא כי במקום סוסו האביר, שהיה מוביל את עגלתו ההדורה, הרי היא מובלת ביד הולך על שתיים, המדדה על רגליו, זיעה נוטפת ממנו ומותירה עקבותיה על דרך המלך. כעסו גבר ואילולא שנכמרו רחמיו על אותו בר-נש הולך על שתיים, היה מכה בשוט שבידו חבטה שיש בה ממש. פתח את פיו וקרא: "הי, סוס בן-אדם, מי אתה? מה מעשיך? וסוסי האביר היכן הוא? ומה מעשיו?" ברגע הראשון כמעט התבלבל ידידנו מהקול הקורא, אלא שנתעשת מיד, הניח את מוטות העגלה בנחת, הסתובב ואמר: "שמע ואספר לך את העניין כולו על בוריו: היה זה לפני שנים רבות מאד. בביתי לא הייתה פרוטה לפורטה, ולי אישה וילדים להאכילם לחם. עמדתי ושלחתי יד בגניבה ומגניבה אחת באה השנייה, עד שנעשיתי לגנב ממש. ויהי היום, ויתפסוני שומרי החוק, והובילוני לבית האסורים, שם ישבתי גם בכיתי, עד אשר הנשמה שבי פרחה מאפי ותעל אל מקום המשפט ובמקום המשפט העלו על כף מאזניים את כל מסכת עוונותי, וייגזר גזר דיני לשוב אל העולם הזה בגלגול, אולם לא סתם גלגול, אלא גלגול בגופו של סוס לחמישים שנה. היום", הרים הגנב את קולו, " מלאו חמישים לגלגולי, ומשום כך נעלם הסוס והנה אני תחתיו לסחוב את עגלתך. ועתה, אם תעשה עמדי חסד, והנחתני לנפשי". שמע זאת בעל הסוס וייכמרו רחמיו. הן לא ייתן לאדם מסכן להוב??ל את עגלתו כסוס. פנה אליו ואמר: "ראה, משחרר אני אותך. אולם אך ורק בתנאי שתבטיח לי נאמנה שלא תשוב לגנוב". הבטיח לו הגנב את דברתו, וילך לדרכו. אך נשתחרר מעולו של זה, פנה אל חברו עם הסוס, ויחדיו פנו בצחוק מתגלגל אל העיירה הסמוכה כדי למכור את הסוס ביריד שהתקיים שם.
     עומדים הם ביריד ומכריזים על סוס אביר העומד למכירה. והנה, עיניהם רואות את מיודעם, משחרר הגלגולים, מתקרב כדי למצוא סוס תחת סוסו הפורח. מיהרו ותפסו מחסה, והמתינו לראות כיצד ייפול דבר. ניגש הלה לראות את הסחורה המוצעת למכירה, ולפתע משפשף הוא את עיניו, רואה הוא לפניו את סוסו משכבר הימיםעומד ומנפנף בזנבו לכל עבר. בלא להתבלבל, שולף את חגורת העור ממכנסיו, ומתחיל להצליף בסוס הלוך ושוב. הסוס מנתר וקופץ, וזה מצליף. פניו מאדימות, הזיעה נוטפת, והוא ממשיך להצליף לאחר דקות ארוכות של הצלפה, נאנח ואמר באכזבה: "יום אחד, כבן אדם, וכבר הספקת לחזור להיות גנב". כמה פעמים הבטחנו לעצמנו, שזהו זה ולמרות הכול, זה קרה שוב.


החוויה היהודית




יום רביעי, 1 במרץ 2017

נקודה שבועית פרשת "תרומה" ה'תשע"ז



פרשת השבוע שלנו, פרשת "תרומה", היא פרשה הראשונה מתוך חמש פרשות העוסקות בעניין המשכן.
כבר בתחילת הפרשה אנו קוראים על ציווי ה' בנושא: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ועסקו הפרשנים רבות בפירוש לפסוק זה.
התורה בוחרת לקרוא למשכן מקדש על שם היעוד שלו בעתיד: לקדש את ישראל.
רש"י מפרש שהוא "בית הקדושה" כלומר בית שממנו תצא קדושה לאומה, ורבנו בחיי ואבן עזרא אומרים שזהו בית בו תשכון הקדושה האלוקית.
ספר החינוך מסביר את מצוות המקדש: "הלבבות יוכשרו על ידי הפעולות, וברבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן, מחשבות הלב מיטהרות ומתלבנות, והשם חפץ בטובתן של בריות. ההמחשה בעשיית המקדש וכל מערכת "עבודה אלוקית במקדש" - וזהו עניין של השרשת הדעה האלוקית בדרכי פעולה והתמדה.
הצו של עשיית המקדש ניתן אחרי חטא העגל ותפקידו להראות לאומות כי נתכפר לישראל עוון החטא הנורא. שקורא ה' ואומר להם "ושכנתי בתוכם" זה לשם הפגנת חיבה לעם ישראל בדרך שבולטת לעיני כל העמים. סברה זו היא לא בעניין שהמקדש מטרתו חינוכית אלא דווקא פעולה הפגנתית כלפי חוץ.
הרמב"ן בהקדמה לחומש שמות רואה בעניין הקמת המשכן דבר שמקרב את לב ישראל לאביהם שבשמים ומחזיר אותם באופן החלטי למעלת אבותיהם שזו הייתה תכלית יציאת מצרים: "הגלות אינה נשלמת עד שובם למעלת אבותיהם שזו הייתה תכליתה של יציאת מצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין ייחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו מקדש ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותיהם"
לפי הרמב"ן המטרה היא להחזיר את המחוג לאחור למדרגה שעמדו בה לפני יציאת מצרים שאז היה קשר ישיר בין אלוקים לאדם. אלוקים דיבר באופן ישיר עם אברהם יצחק ויעקב ומדרגה זו הושגה עם הקמת המשכן.
ה' ציווה לישראל לעשות לו מקדש ולחנך את ישראל באמצעותו כי ה' שוכן בקרבם והשגחתו מלווה אותנו תמיד. המחשה של המקדש היא פעולה סמלית לשם תוכן זה המשתרש באמצעותה בבני ישראל.

שבת שלום ומבורך!

תודות: לצחי מיכאלי

החוויה היהודית



לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם


יום רביעי, 18 בפברואר 2015

נקודה שבועית פרשת "תרומה"

השבת נתחיל לקרוא סידרה של חמש פרשות שכולן עוסקות במשכן. בתחילת הפרשה שלנו השבוע, פרשת "תרומה", אנו מקבלים את הציווי הראשון על המשכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ייעודו של עם ישראל הוא להגיע לארץ ישראל ושם לבנות את בית המקדש, ביתו של ה', אך כעת שהם נמצאים במדבר עליהם לבנות את המשכן שיהווה תחליף זמני לבית המקדש עד הגיעם לארץ ישראל. אולם, אם נשים לב למילים של הציווי, נראה שה' לא מתכוון לשכון במקדש/משכן אלא שהוא ישכון בתוך עם ישראל: "ושכנתי בתוכם". המקדש, הכלים, הבגדים וכל מה שקשור אליו יהיו קדושים על ידי ה' אך השכינה עצמה תהיה בתוך בני ישראל. זהו הייחוד של העם הזה. התכלית של היציאה האדירה ממצרים, שהייתה הגאולה הגדולה רק לפני רגע, היא עשיית המשכן. לא ההגעה להר סיני לקבל את התורה, לא ההגעה לארץ ישראל, אלא עבודת המשכן היא התכלית, כפי ששרו בני ישראל ביציאת מצרים: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדשה' כוננו ידיך" - הקדושה של ה' שתשרה דרך המשכן, דרך המקדש ש"כוננו ידיך". הרמב"ן בהקדמה לחומש שמות מחבר בין כל הנקודות,וקורא לחומש "ספר הגלות והגאולה". הרמב"ן מסביר שהגלות היא לא רק פיזית, היא לא רק מציאות של עם שנמצא על אדמה אחרת שלא שלו. גלות היא ריחוק של האדם מהמצב המקורי שלו ולכן גאולה אינה רק שיבה למקום פיזי הוא המולדת האהובה אלא גם שיבה אל המצב הרוחני והנפשי שאליו צריך לחזור האדם. כשהתורה אומרת בשנת היובל "גאולה תהיה לארץ" היא לא עוסקת בשיבת העם לארצו אלא בשיבת האדמה לבעליה. בשיבת העבדים למצבם הטבעי כבני חורין. זו השנה בה הגאולה הגדולה מתרחשת וכל דבר שב למקומו ולכן על שנה זו נאמר "דרור בארץ לכל יושביה" - משמעות המילה דרור היא מדור לדור. כשיש חיבור בין הדורות הקודמים לדורות הבאים כשבנים חוזרים לנחלת אבותיהם ושאין דבר שמפריע לחיבור בין הדורות האלה אז נוצר בעולם "דרור בארץ לכל יושביה". דווקא פה מתגלה שהדרור הוא בחיבור בין בנים לאבותיהם ולא יציאה אל החופש. כשאדם יודע שיש לו שורש, הוא יודע שהוא יוכל לפרוח ולעלות. ה' רוצה שעם ישראל יבנה את המשכן כדי להחזיר אליו את הרוח שהעם איבד בשעבוד הגדול במצרים ובהמשך יחזור גם העם לארצו. שבת שלום ומבורך! תודות : לצחי מיכאלי חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

יום שני, 16 בפברואר 2015

אמרי שפר כ"ח שבט ה'תשע"ה

''אדם אינו מה שהוא חושב שהוא, אלא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא'' הרה"ק רבי יחזקאל לוינשטיין אומר: עיקר עבודת האמונה היא: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא האלוקים בשמיים ממעל וכו' אין עוד. " ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם..." (כה, ח) – ''בתוכם" נאמר ולא "בתוכו", ללמדך שכל אדם חייב לבנות את המשכן בלבו, והקב"ה שוכן בתוכם) רבי מנחם מנדל מקוצק( ועשית שלחן וגו' (כה, כג) ועשית לו מסגרת ) כה, כה( ''ציווה לעשות מסגרת לשולחן לרמוז שיאכל אדם במסגרת מסוימת ואל ירבה הענוגים מופרזים. (כלי יקר( הצדקה הטובה ביותר (ישא ברכה, גליון 458) רבי זרח אייצליץ זצ"ל מגדולי התלמידי חכמים של העיר פראג, נפל לעת זקנתו ממעמדו הכלכלי וירד מנכסיו פלאים, עד כי רבו נושיו. בלב כבד נכנס להשיח את דאגתו לפני רבי יחזקאל לנדוי זיע"א רבה של פראג בעל הספר המפורסם לשם ולתהילה "הנודע ביהודה". באותם ימים התכונן הנודע ביהודה לאחד מנשואי ילדיו, ובארון שבביתו היו מוצנעים שלושת אלפי דינרים לצורך הנישואין. כשסיפר רבי זרח על מצבו הקשה, שאלו הנודע ביהודה מהו הסכום לו הוא זקוק בכדי לשלם לנושים ולהשאר במעמדו ובכבודו. נקב רבי זרח בסך של שלושת אלפי דינרים. מיד ללא שהות קם הנודע ביהודה ומבלי לספר דבר, פתח ורוקן את התיבה ומסר את כל הסכום לרבי זרח. ימים מספר לאחר מכן, ניגשה הרבנית לארון ופחד וחרדה מילאו את ליבה - הארון ריק. היא ניגשה לבעלה ולא הרפתה הרבנית והפצירה בו שיגלה לה. גילה לה שהלווה את המעות לאדם בטוח.. כששמעה הרבנית את שם הלווה, צעקה שמצבו של רבי זרח בכי רע ורבו נושיו. שהרי הדבר גלוי ומפורסם בכל העיר. הנודע ביהודה הרגיעה ואמר לה שרבי זרח ירא שמים ובודאי שישלם בזמן. יום הנישואין הלך וקרב והנודה ביהודה היה מעורב בפסק דין בקשר לעיזבון של גביר עצום שנפטר. היורשים החליטו על דעת עצמם לתת לנודה ביהודה: "מעלת פסק" בסך שלושת אלפי דינרים, כשהגיעה פסק לבדו, כפה לרבנית ואמר: החוב של רבי זרח, נפרע בשלמות, עד ההחלטה האחרונה". נמצאים אנו בפרשת תרומה, והרבה אינם מודעים לדבר שהלוואה היא בדרגת הצדקה הגבוהה ביותר וכפסק השו"ע (יו"ד סי' רמט סע' נ). נרבה בגמחי"ם של הלוואות וכיוצא בהם ונראה ישועות! חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/