נקודה שבועית, פרשת השבוע "פקודי" ה'תשע"ו

השבת בעזרת ה' נסיים בשעה טובה את חומש שמות.

לאורך ארבע הפרשות האחרונות וגם בפרשת השבוע שלנו, פרשת "פקודי", חזרה התורה חמש פעמים על כל ענייני בניית המשכן וכליו ופירטה לנו הקוראים את כל הפרטים הקטנים ביותר בתהליך הבניה המורכב של המשכן.

בפרשה שלנו,מתארת התורה את הקמת המשכן בפועל, אולם ישנו ביטוי אחד שחוזר על עצמו פעמים רבות: "כל אשר ציווה ה' את משה" - ביטוי זה מופיע לאורך כל הפרשה 19 פעמים סה"כ.

מתחילת הפרשה, מתארת לנו התורה כל פעם עניין אחר בהקשר המשכן, הכלים, בגדיו של הכהן הגדול ובסיומו של כל קטע שכזה מציינת התורה "כאשר ציווה ה' את משה".

מדוע טרחה התורה לחזור על משפט זה כל כך הרבה פעמים? הרי היינו מבינים זאת גם אם היה נאמר פעם אחת?!

התורה הרגישה חובה גדולה לחזור ולהדגיש את עניין הציווי האלוקי למשה על ידי ה' כדי להבהיר לנו בני האדם שאין בניית המשכן יכולה להיעשות רק על דעתנו.

גם אם נתנה התורה מעין ספר הדרכה מדויק של המידות, אופן הבנייה, הצורה ושאר הפרטים החשובים של בניית המשכן, עדיין חייבים אנחנו לזכור שלמרות שהמנדט להנדסת המשכן, ותכנונו נעשו על ידי בצלאל ואהליאב עדיין מי שעומד מאחורי כל זה הוא ה'.

ר' יהודה הלוי בספרו הכוזרי נותן דוגמא יפה בה בית המרקחת ריק מרוקח ונכנס אדם ומחלק במקומו תרופות אך הוא אינו יודע את טיב התרופה ואת הכמויות הנדרשות ונמצא שהוא ממית את האנשים ולא מחייה אותם.

אותו אדם רוצה באמת להועיל לעולם אך הוא פועל ללא היגיון נכון והוא מוביל לאסון.

אם אותו אדם היה בעל ידע מתאים, ניסיון ולימוד אז ההיגיון שלו ביחד עם הפעולה היו מצליחים.

התורה חזרה 19 פעמים על העניין שמשה בנה את המשכן על פי ציווי ה' עם הדגשה לכל פרטי המשכן כדי לומר לנו שהאדם נקרא לחשוף את ההיגיון שטמון בתוכו מתוך ציווי ה' ולא מתוך עצמו לבדו ולא מתוך היגיון בן אנוש.

יוצרי המשכן היו חכמים. הם נקראו חכמי לב. הגיונם היה נקי מאוד עד כדי כך שהלב שלהם היה שותף  מלא ופעיל בעשייה.

כאשר מעשה האדם מקיים תיאום מלא בין הפעולה המעשית לערך הפעולה עם הרגש הנכון זו החכמה האמיתית והנכונה. אדם צריך לפעול מתוך רגש ולב ולא באופן רובוטי כי בכך הוא יאבד את ההכרה האישית שלו בפעולה.

כזו הייתה בניית המשכן, שילוב של עשייה מתוך לב. לב האומה הישראלית.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

נקודה שבועית, פרשת השבוע "תרומה" ה'תשע"ו

 

השבת נתחיל לקרוא רצף של חמש פרשות שכולן כמעט במלואן עוסקות בבניית המשכן, כליו, ובגדי הכהן.

פרשת השבוע שלנו, פרשת "תרומה", היא הפרשה הפותחת את רצף הפרשות הזה שכבר בתחילתה מופיע הציווי המוכר והידוע "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בו מבקש ה' מבני ישראל שיבנו משכן.

הכלי המרכזי שהיה במשכן הוא הארון. הוא הונח בקודש הקודשים מקום שרגל אדם לא הייתה דורכת בו מפאת הקדושה מלבד הכהן הגדול ורק ביום הכיפורים.

בתוך ארון העדות היו מונחים לוחות הברית,השבורים ומעליהם החדשים.

דווקא החיבור הזה של הכהן הגדול עם ארון העדות אך ורק ביום הכיפורים בקודש הקודשים מסמלת את הקשר והסליחה והמחילה וההתקרבות בין ה' לעם ישראל.

הייחוד של הארון לעומת כלים אחרים, שהוא מסמל בעצמו את התורה. לצערנו בסערת חורבן הבית נעלם הארון ובו הלוחות אך נותר בידנו עד היום ספר התורה.

אולם דבר נוסף מייחד את הארון: הציווי לבנייתו: "ועשו ארון עצי שיטים".

בשאר כל הכלים נאמר "ועשית", וכאן בבניית הארון נכתב "ועשו",בלשון רבים. מה מיוחד שדווקא בו נכתב ברבים?

על כך כותב המדרש: "אמר לו הקדוש ברוך הוא: יבואו הכול ויעסקו בארון,כדי שיזכו כולם לתורה", ובמדרש אחר נאמר: "שציווה הקדוש ברוך הוא לעשותו לכל ישראל, שלא יהא לאחד פתחון פה על חברו לומר: "אני נתתי הרבה בארון, לפיכך אני לומד הרבה,ואני יש לי יותר ממך" 

התורה היא מהות עם ישראל. אין בה מעמדות, אין בה מישהו טוב יותר או יפה יותר. התורה נותנת לעם ישראל את המעמד הרוחני שלו ולכן היא נגישה לכלל ישראל ולא למישהו ספציפי.

תרי"ג המצוות בנויות כך שרק שיתוף של כל החלקים מהעם יביאו לקיום מלא שלהם. אין ישראל יכול לקיים מצוות של כהן, ואין גבר יכול לקיים מצוות של אישה וכן הלאה.

התורה אינה תורת יחיד אלא תורה של הכלל. היא תורה של אומה, וכבר בבנייה של הארון, המסמל את התורה הצטוו כל ישראל להיות חלק בבנייתו וכולם בשווה היו חייבים לתרום לבנייתו כי ידעו שזו דרישה אלוקים לשיתוף של כלל העם בארון עצמו.

זהו הארון, זוהי התורה שלכלל ישראל יש חלק בה.

 

שבת שלום ומבורך!

 

 

תודות : לצחי מיכאלי

 

 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

 

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

נקודה שבועית פרשות "ויקהל פקודי" ה'תשע"ה

כשאדם אוהב מישהו הוא דואג להשמיע לו את זה הרבה פעמים. הוא מרגיש צורך לומר את זה. להשמיע. האהבה גורמת להביע ולהוציא את הרגש שלה החוצה. פרשות השבוע שלנו, פרשות "ויקהל - פקודי" ממשיכות את רצף הפרשות שעוסקות בבניית המשכן וגם הן מתארות שוב את תהליך הבנייה שלו. בשתי הפרשות שנקרא השבת אין שום חידוש של משהו שלא ידענו קודם מהפרשות "תרומה - תצווה" ולכאורה היינו חושבים שפרשות אלה מיותרות. חמש פעמים חוזרת התורה על ענייני המשכן. כמעט חמש פרשות שלימות שעוסקות בנושא הזה ורובם של הפסוקים פשוט חוזרים עוד ועוד על מה שכבר נאמר. בשתי הפרשות השבת נקרא אמנם על ביצוע העבודה ממש אבל התורה היתה יכולה לסכם הכל בפסוק אחד- שמשה ובני ישראל בנו את המשכן על פי מה שהצטוו. את השאלה הזאת שואלים הרבה מהפרשנים על התורה ולמעשה כולם עונים את אותה התשובה רק במילים אחרות. הרמב"ן מסביר את זה בצורה יפה מאוד: "דרך חיבה ודרך מעלה לומר כי חפץ ה' במלאכה ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות" - הסיפור של ה' ובני ישראל הוא סיפור אהבה ותיאור בניית המשכן וכל הסובב אותו זאת הצורה הטובה ביותר לספר את סיפור האהבה הזה כי הרי המשכן/המקדש הוא התכלית של הכל. הנה פה אנו רואים כמה אוהב ה' את ישראל וטורח להזכיר ולכתוב את זה חמש פעמים ברציפות פעם אחרי פעם. האהבה הזאת בעניין המקדש באה גם לידי ביטוי בצוות ההקמה של המשכן: בצלאל ואהליאב בן אחיסמך למטה דן. למרות הפילוגים חלקם אמיתיים וחלקם מלאכותיים שקיימים בין השבטים ה' רוצה שתהיה אחדות ודואג שגם מהשבט הנחות ביותר לכאורה, שבט דן, תהיה נציגות בבניית המשכן והתכנון שלו. מצד אחד בצלאל משבט יהודה, שבט ההנהגה והמלכות ומצד שני אהליאב משבט דן, בן אחת השפחות. כל זה בא ללמד אותנו על האחדות והשיוויון והאהבה בתוך העם של כל עדות ישראל בעיני אלוקים. שבת שלום ומבורך! תודות : לצחי מיכאלי חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

נקודה שבועית פרשת "תרומה"

השבת נתחיל לקרוא סידרה של חמש פרשות שכולן עוסקות במשכן. בתחילת הפרשה שלנו השבוע, פרשת "תרומה", אנו מקבלים את הציווי הראשון על המשכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ייעודו של עם ישראל הוא להגיע לארץ ישראל ושם לבנות את בית המקדש, ביתו של ה', אך כעת שהם נמצאים במדבר עליהם לבנות את המשכן שיהווה תחליף זמני לבית המקדש עד הגיעם לארץ ישראל. אולם, אם נשים לב למילים של הציווי, נראה שה' לא מתכוון לשכון במקדש/משכן אלא שהוא ישכון בתוך עם ישראל: "ושכנתי בתוכם". המקדש, הכלים, הבגדים וכל מה שקשור אליו יהיו קדושים על ידי ה' אך השכינה עצמה תהיה בתוך בני ישראל. זהו הייחוד של העם הזה. התכלית של היציאה האדירה ממצרים, שהייתה הגאולה הגדולה רק לפני רגע, היא עשיית המשכן. לא ההגעה להר סיני לקבל את התורה, לא ההגעה לארץ ישראל, אלא עבודת המשכן היא התכלית, כפי ששרו בני ישראל ביציאת מצרים: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדשה' כוננו ידיך" - הקדושה של ה' שתשרה דרך המשכן, דרך המקדש ש"כוננו ידיך". הרמב"ן בהקדמה לחומש שמות מחבר בין כל הנקודות,וקורא לחומש "ספר הגלות והגאולה". הרמב"ן מסביר שהגלות היא לא רק פיזית, היא לא רק מציאות של עם שנמצא על אדמה אחרת שלא שלו. גלות היא ריחוק של האדם מהמצב המקורי שלו ולכן גאולה אינה רק שיבה למקום פיזי הוא המולדת האהובה אלא גם שיבה אל המצב הרוחני והנפשי שאליו צריך לחזור האדם. כשהתורה אומרת בשנת היובל "גאולה תהיה לארץ" היא לא עוסקת בשיבת העם לארצו אלא בשיבת האדמה לבעליה. בשיבת העבדים למצבם הטבעי כבני חורין. זו השנה בה הגאולה הגדולה מתרחשת וכל דבר שב למקומו ולכן על שנה זו נאמר "דרור בארץ לכל יושביה" - משמעות המילה דרור היא מדור לדור. כשיש חיבור בין הדורות הקודמים לדורות הבאים כשבנים חוזרים לנחלת אבותיהם ושאין דבר שמפריע לחיבור בין הדורות האלה אז נוצר בעולם "דרור בארץ לכל יושביה". דווקא פה מתגלה שהדרור הוא בחיבור בין בנים לאבותיהם ולא יציאה אל החופש. כשאדם יודע שיש לו שורש, הוא יודע שהוא יוכל לפרוח ולעלות. ה' רוצה שעם ישראל יבנה את המשכן כדי להחזיר אליו את הרוח שהעם איבד בשעבוד הגדול במצרים ובהמשך יחזור גם העם לארצו. שבת שלום ומבורך! תודות : לצחי מיכאלי חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם