‏הצגת רשומות עם תוויות רופא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רופא. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 12 ביולי 2017

''הסתר שבתוך הסתר''

''הסתר שבתוך הסתר''
 אם יבוא איש על רעהו וידקרהו במחט על לא עוול בכפו, יכעס הנדקר עליו מאד, ונפשו תסער בקרבו על חוצפתו של הלה שדוקרו באכזריות, אך אם הדוקר הוא רופא שדקרו לצורך רפואתו, אזי לא די שלא יכעס עליו אלא אף ישלם לו על כך דמים מרובים. וזהו עניין ''הסתרה שבתוך הסתרה''.

כתוב בתורה "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (דברים ל"א(

אבל רבי נחמן מסביר: אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא  ה' יתברך.

גם מאחורי הדברים העומדים עליך – אני עומד.

 
https://www.youtube.com/watch?v=jFB3nBOxPn4

הסתרה,מחט,נדקר,רופא,דמים מרובים,רבי נחמן,כתוב בתורה,ה' יתברך,

יום שני, 10 ביולי 2017

אמרי שפר י"ז תמוז ה'תשע"ז



 אם יבוא איש על רעהו וידקרהו במחט על לא עוול בכפו, יכעס הנדקר עליו מאד, ונפשו תסער בקרבו על חוצפתו של הלה שדוקרו באכזריות, אך אם הדוקר הוא רופא שדקרו לצורך רפואתו, אזי לא די שלא יכעס עליו אלא אף ישלם לו על כך דמים מרובים. וזהו עניין ''הסתר שבתוך הסתר'', כי אינם מכירים שהדוקר - הוא ''רופא כל בשר'', בורא כל עולמים שעושה את הכול לטובתו.
     אמר הרה"ק מקאפיטשניץ זי"ע האוהב באהבה עזה את ה 'תלמיד חכם' אוהבו ומשמשו בהתבטלות בכל עת, הרי יש בו 'אהבת תורה ', לאידך האוהב את ה 'גביר' ומכבדו ביותרת הכבודאהבה זו אינה אלא 'אהבת ממון'. ומהי 'אהבת ישראל' – מי שאוהב כל אחד ואחד מבני ישראל ללא כל הבדל מי הוא ומה מהותו.
      בדרך צחות אמרו לרמז על סדר האותיות א' ב' ג' דה' ו' ז', שהם עולים ר''ת ו'וייל ד'ער ב'אשעפער ה'אט ג'עוואלט א'זוי ז'אל ז'יין (מכיוון שכך הוא רצונו של הקב''ה). כי זהו ה'אלף בית' - יסוד היהדות, להאמין שהכול הוא ברצון הבורא ית"ש .
      בזמן שהאדם מישראל מקדש אישה הוא אומר: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת  משה וישראל''. מה טעם משה וישראל דווקא? התשובה היא: משה וישראל, כידוע, נדדו במדבר ארבעים שנה, ובמשך כל השנים הללו היו להם כל מיני דין ודברים, חיכוכים, מריבות ושעות קשות ביותרובכל זאת לא נפרדו ... זהו מוסר השכל שצריכים ללמוד בני הזוג בשעת הקידושין
...גלגול הסוס (דברים טובים – שלח)

     מעשה בשני אנשים שביקשו לעצמם מלאכה שלא דרושה לה תעודת בגרות. מאחר שתרו בשווקים וברחובות ולא מצאו, מה עשו לשלוח יד בעירם לא יכלו, מחמת המשטרה המקומית שירדה לחייהם. שלא לשלוח יד כלל גם כן אי אפשר, מחמת הרעב המציק. נטלו מקל והחלו נודדים בדרך לעיירות אחרות. ויהי בחצי הדרך והנה רואים הם מרכבה הדורה, רתומה לסוס אביר נוסעת לה לאיטה, ובעל העגלה מנמנם. החליטו להחרים לעצמם את הסוס ההדור. אלא שהחשש גדול, שבעת שייטלו את הסוס, יתנער בעל הבית מנמנומו. מה עשו? בעוד האחד לקח את הסוס החזיק השני במוטות העגלה והובילה על דרך המלך. כך לא תעמוד העגלה ממסעה, והבעלים לא יתעורר.
     ויקום המנמנם מתנומתו. משפשף הוא את עיניו, והנה, רואה הוא כי במקום סוסו האביר, שהיה מוביל את עגלתו ההדורה, הרי היא מובלת ביד הולך על שתיים, המדדה על רגליו, זיעה נוטפת ממנו ומותירה עקבותיה על דרך המלך. כעסו גבר ואילולא שנכמרו רחמיו על אותו בר-נש הולך על שתיים, היה מכה בשוט שבידו חבטה שיש בה ממש. פתח את פיו וקרא: "הי, סוס בן-אדם, מי אתה? מה מעשיך? וסוסי האביר היכן הוא? ומה מעשיו?" ברגע הראשון כמעט התבלבל ידידנו מהקול הקורא, אלא שנתעשת מיד, הניח את מוטות העגלה בנחת, הסתובב ואמר: "שמע ואספר לך את העניין כולו על בוריו: היה זה לפני שנים רבות מאד. בביתי לא הייתה פרוטה לפורטה, ולי אישה וילדים להאכילם לחם. עמדתי ושלחתי יד בגניבה ומגניבה אחת באה השנייה, עד שנעשיתי לגנב ממש. ויהי היום, ויתפסוני שומרי החוק, והובילוני לבית האסורים, שם ישבתי גם בכיתי, עד אשר הנשמה שבי פרחה מאפי ותעל אל מקום המשפט ובמקום המשפט העלו על כף מאזניים את כל מסכת עוונותי, וייגזר גזר דיני לשוב אל העולם הזה בגלגול, אולם לא סתם גלגול, אלא גלגול בגופו של סוס לחמישים שנה. היום", הרים הגנב את קולו, " מלאו חמישים לגלגולי, ומשום כך נעלם הסוס והנה אני תחתיו לסחוב את עגלתך. ועתה, אם תעשה עמדי חסד, והנחתני לנפשי". שמע זאת בעל הסוס וייכמרו רחמיו. הן לא ייתן לאדם מסכן להוב??ל את עגלתו כסוס. פנה אליו ואמר: "ראה, משחרר אני אותך. אולם אך ורק בתנאי שתבטיח לי נאמנה שלא תשוב לגנוב". הבטיח לו הגנב את דברתו, וילך לדרכו. אך נשתחרר מעולו של זה, פנה אל חברו עם הסוס, ויחדיו פנו בצחוק מתגלגל אל העיירה הסמוכה כדי למכור את הסוס ביריד שהתקיים שם.
     עומדים הם ביריד ומכריזים על סוס אביר העומד למכירה. והנה, עיניהם רואות את מיודעם, משחרר הגלגולים, מתקרב כדי למצוא סוס תחת סוסו הפורח. מיהרו ותפסו מחסה, והמתינו לראות כיצד ייפול דבר. ניגש הלה לראות את הסחורה המוצעת למכירה, ולפתע משפשף הוא את עיניו, רואה הוא לפניו את סוסו משכבר הימיםעומד ומנפנף בזנבו לכל עבר. בלא להתבלבל, שולף את חגורת העור ממכנסיו, ומתחיל להצליף בסוס הלוך ושוב. הסוס מנתר וקופץ, וזה מצליף. פניו מאדימות, הזיעה נוטפת, והוא ממשיך להצליף לאחר דקות ארוכות של הצלפה, נאנח ואמר באכזבה: "יום אחד, כבן אדם, וכבר הספקת לחזור להיות גנב". כמה פעמים הבטחנו לעצמנו, שזהו זה ולמרות הכול, זה קרה שוב.


החוויה היהודית




יום רביעי, 14 ביוני 2017

נקודה שבועית, פרשת "שלח", ה'תשע"ז




השבת נקרא על אחד החטאים הגדולים והמכוננים שחטאו בני ישראל במדבר, חטא המרגלים.
בעקבות חטא זה הלכו בני ישראל במדבר במשך 40 שנה ולא זכה אותו דור להיכנס לארץ.
רבות מאוד עסקו בפרשה זו הפרשנים, על כל הצדדים וכיוונים לסיפור זה.
ישראל הוכחו כבלתי ראויים לרשת את הארץ ולהבין את ערכה אך למרות זאת הם הביעו חרטה לאחר המעשה ובכל זאת חרטתם לא הועילה להם. מדוע?
אחרי שהעם שמע כל כך הרבה דיבה על ארץ חמדה נפשם מאסה בה: "טוב לנו שוב מצרימה" סימן שאין הם מכירים את ערכה של ארץ ישראל כיסוד הווייתם ומורשתם. דור זה אינו מתאים לרשת אותה. לא משנה פה הרצון שלהם אלא ההבנה הפנימית והזיקה לארץ.
הדור זה פגם בקדושה של הארץ ולא הבין לעומק את הטוב שבה ולכן אינו מצווה לעלות אליה.
משל יפה נתן המגיד מדובנא: אדם היה חולה במעיו ובא לרופא לבקש תרופה. הרופא אמר שהרפואה קלה וכבר טיפל במישהו עם בעיה דומה. ששאל החולה איך טיפל בחולה הקודם ענה הרופא: מה אכפת לך? הוא בריא, ואתה בידיים של רופא נאמן שימלא שליחותו. התעקש החולה והלך לחולה הקודם ושאלו איך ריפא אותו. אמר הרופא שלאיש אין תקנה. שאלוהו למה, ענה שלחולה הקודם הוא פתח את כרסו וסידר את איבריו במקומם. וכעת שיילך וישאל אותו לזה הוא ישמע וימות מפחד. אם היה מאמין בי במה שאמרתי בתחילה ולא חוקר היה מצבו כחולה הראשון.
כך ישראל היו חייבים להאמין בקדוש ברוך הוא שיעשה להם ניסים ויגברו על כל אויביהם גדולים ועצומים. אך מאחר שלא האמינו ונתפסו לפחד, שוב אין להם תקומה, כי בכוחם ועוצמתם וודאי שאין להם לעמוד מול האויב.
אם אין אמונת אלוקים בקרבם במצב זה מפלתם ברורה.
שנזכה תמיד להאמין ולדבוק בה' באמת ובתמים!


שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית



תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



יום שני, 23 במאי 2016

אמרי שפר ט"ז אייר ה'תשע"ו


אין מי שזקוק לחופשה יותר מזה ששב ממנה...
  
 '     'אם בחוקותי תלכו" (כו, ג(  אומר רבי שמחה בונים מפשיסחא: "אם" הזה, אינו תנאי ואינו ספק כי אם הבטחה. הקב"ה מבטיח שבסופו של דבר: " בחוקותי תלכו", עתידים ישראל ללכת בדרך התורה, שהרי דרך אחרת אינה קיימת כלל.  ורבי מנחם מנדל מקוצק היה אומר: כתוב (ישעיה נה, ז): "יעזוב רשע דרכו" – וכי לרשע יש דרך? בוץ יש לו, ולא דרך. אלא הכוונה היא: "יעזוב רשע דרכו" – יעזוב את המחשבה כאילו יש לו דרך.


     "אם בחוקתי תלכו" - ר''ת א ב ת שתלכו בדרכי אבות. (בעל הטורים)


     הרה"ק בעל הצמח צדק מלובאויטש זי ע" היה אומר: כי יום זה הוא מסוגל לרפואות וישועות! כי הראשי תיבות של "מלך רופא נאמן ורחמן" הם: "מרון"... ובזכות הצדיק המונח "במירון" שולח השי"ת רפואות וישועות לכלל ישראל ביום זה...


כוחה של תפילה (פניני עין חמד, עלון 559)
     אין ביכולתנו לתאר ולשער מהי כוחה של תפילה. לו היינו משכילים להבין את תועלתה, לבטח היינו מוצאים את עצמנו מנצלים את זמננו ומתפללים בכל רגע נתון.
     להלן סיפור מופלא שעובד מ'ניצוצות ' במדבר ויש בו כדי ללמדנו על כך:  היה זה בימי בראשית של אשדוד החרדית, כיום עיר ואם בישראל, אולם אז הייתה מדבר שממה רוחני. לא היו לאשדוד של אז, אפשרות להציע שירותים יעילים לקומץ המשפחות החרדיות , שהתנחלו בה, ואפילו קו תחבורה מסודר לבני ברק טרם הופעל. לשירותן של אותן משפחות עמד רק קו אוטובוס פרטי בודד , שחיבר בינם לבין בני ברק. " אני", כך מספר בעל המעשה, "הייתי הנהג של קו זה במשך שנים, עד שהתפתחה התחבורה וחברה ראויה לשמה החלה לפעול בעיר. הקו שפעל משעת בוקר מוקדמת, אסף מלמדים, מורות ותלמידים שלימדו ושלמדו בבני ברק, ומשם המשיך לחיפה כשבדרך עצר גם בנתניה . בשעת אחר צהריים מאוחרת עשה הקו את דרכו לכיוון הנגדי , כשהוא עמוס בנוסעים שעלו בבני ברק במטרה להגיע לביתם באשדוד, כך שכמעט כל נוסעי הקו היו קבועים, ואף תחנותיו היו קבועות למדי.
     באותו יום , שבו התרחש סיפורנו, באחת התחנות עלה במפתיע בחור צעיר והתעניין אצלי האם אני עוצר במושב 'ניר גלים'. השבתי ב'כן' מהוסס; אני אכן עובר שם, אך לא רגיל לעצור במושב זה , הממוקם סמוך מאוד לאשדוד, מעט אחרי אזור התעשייה שלה. 'תוכל לעצור לי שם?' שאל . לרגע חשבתי להשיב , כי אין לי תחנה שם, אך לאחר מכן אמרתי לעצמי: למה לא לעשות טובה ליהודי?! והשבתי: ' בשמחה!' כאשר הגעתי למושב והורדתי את הבחור בתחנה המבוקשת, הבחנתי באשה זקנה , היושבת וממתינה בתחנה.  ברגע שעצרתי , התרוממה זו ממושבה ושאלה אותי: 'אתה מגיע לחיפה? -' 'כן', השבתי מופתע. 'יופי', היא אמרה, 'אני כבר מביאה את הסלים שלי'. בטרם הספקתי להגיב , חזרה הישישה לתחנה וגררה משם כמה סלים גדולים.  כמה אברכים ירדו ועזרו לה להעלות את הסלים לאוטובוס,  ואף פינו לה את המקום שליד הנהג. ארך לה מעט זמן להתארגן עם הסלים הרבים, וכשסיימה והתיישבה לבטח , התנעתי את האוטובוס ופניתי לכיוון הכביש הראשי. ' סבתא', מצאתי עצמי שואל פתאום, 'למה חיכית בתחנה הזו?' 'מה הפירוש למה? יש כאן תחנה, לא?', השיבה תמהה. 'נכון, יש כאן תחנה, אבל מי גילה לך , שעוצר בה אוטובוס שנוסע לחיפה? ' ' אף אחד', היא ענתה, ואני לא הבנתי. 'אז למה עמדת שם אם לא ידעת שצריך לעבור בה אוטובוס לחיפה?' - 'כי זו התחנה היחידה שיש פה', אמרה בסבלנות , משל הייתי קשה הבנה, 'לאן הייתי צריכה ללכת אם לא לתחנה?' . 'נכון', אמרתי שוב וניסיתי להסביר את עצמי, 'אבל בתחנה שעמדת לא צריך לעצור אוטובוס לחיפה. יכולת לעמוד שם עד הלילה , ואף אוטובוס לא היה מגיע' . 'אבל הנה אתה באת', השיבה האשה בחיוך. 'את צודקת', אישרתי, 'אך כעיקרון אני לא עוצר בתחנה הזו בדרך כלל,  ואם לא הייתי עוצר כאן, מה היית עושה? - ' 'מחכה לאוטובוס אחר', ענתה בביטחון. 'אבל גם הוא לא היה עוצר לך, כי בתחנה הזו אין עצירה לאוטובוס לחיפה!' התעקשתי, כי משהו בדבריה לא היה מובן לי דיו . 'ובסוף עצרת. נכון?' - 'נכון', אישרתי שוב, מופתע מהשיחה ומביטחונה הרב של האשה, 'ובכל זאת, מדוע פנית לתחנה שאין בה עצירה לאוטובוס לחיפה?' ' .
     הייתי צריכה להגיע לחיפה', היא הסבירה לי סוף סוף, 'אמרו לי ללכת לתחנה ממול ולעלות על אוטובוס לאשדוד, ובאשדוד לחכות בתחנת אוטובוס לחיפה . אמרתי לבורא עולם: 'אבא שבשמיים, אתה יודע, כי אני אשה זקנה ועייפה, אין לי כוח לעבור לצד השני של הכביש עם כל הסלים, וגם אין לי כוח להעלות את כל הסלים לאוטובוס לאשדוד ואחר כך לרדת ממנו, לחכות בתחנה ושוב לעלות עם כל הסלים הללו לאוטובוס לחיפה'. ואז ביקשתי מהבורא יתברך , שיביא לי את האוטובוס לחיפה עכשיו, לפה, לתחנה הקרובה בה אני מחכה '. 'נו...?', המהמתי בציפייה דרוכה להמשך. 'מה נו? אתה רואה!  ביקשתי והוא הביא לי את האוטובוס לחיפה לכאן, לתחנה' . 'סבתא', שאלתי שוב בהתרגשות, כשהבנתי שנס כביר התרחש כאן לנגד עיניי , ואני הייתי חלק לא מבוטל ממנו, 'אולי תספרי לי איך בדיוק ביקשת זאת?' ' בדיוק כפי שאנחנו מדברים עכשיו, בצורה הכי ברורה והכי פשוטה שיש: 'בבקשה תעשה עימי חסד ותביא לי את האוטובוס לחיפה לכאן , ' זה הכל'. נראה היה שהזקנה לא הבינה את התעקשותי לרדת לפרטים הקטנים, אך שיתפה אתי פעולה, כשכל הנוסעים מאחור מאזינים בדממה ובתדהמה להשגחה הפרטית הנסית שראו זה עתה בעיניהם.
     המשך הנסיעה עברה עליי בסערת רגשות. לא יכולתי להירגע מההשגחה הפרטית שנגלתה מול עיניי. הנה כי כן, דווקא במקום שבו ברור כי אין מי שיוכל לעמוד לעזרת האדם, הוא יתברך נמצא אתו.  דווקא שם יכול אתה לבקש ממנו בתמימות, מעומק הלב, כבן המתחטא כלפי אביו, והוא ברחמיו ישנה בשבילך את מערכות הטבע ויביא את האוטובוס, או את כל מה שלא תצטרך, עד אליך ממש".
חוויית השבוע שלי


יום חמישי, 16 ביולי 2015

נקודה שבועית פרשות "מטות מסעי" ה'תשע"ה






בכל פעם שמסתיים פרק או תקופה בחיים אנו מסתכלים לאחור ומסכמים מה שעברנו, נזכרים באירועים, מציינים זמנים מיוחדים ומנסים ללמוד מכל הזמן הזה שעבר עד כה.
פרשת השבוע השניה שנקרא השבת, פרשת ״מסעי״, מסיימת את חומש ״במדבר״. היא פותחת בסיכום מדוקדק של כל תקופת הליכת עם ישראל במדבר סיני מאז יצאו ממצרים ועד שהגיעו אל מול יריחו.
הסיכום הזה לא מזכיר ומציין את כל האירועים הקשים שזעזעו את העם בדרכו, כמו המריבות ושילוח המרגלים, מלחמות הכיבוש ועוד ואפילו התורה לא מזכירה ברגע זה את המעמד הגדול- מתן התורה.
התורה מעדיפה לציין את הנקודות בהן בני ישראל עברו, חנו ונחו לפני שהמשיכו בדרכם.
רש״י בתחילת פירושו לפרשה כותב שני הסברים מדוע ציינה התורה את המסעות האלה:
הראשון שמובא בשם ר׳ משה הדרשן הוא שהתורה רצתה לפרסם את החסדים הגדולים של ה׳ שדאג שלא ילכו ארבעים שנה ברציפות אלא עצרו וחנו במקומות רבים. אם נדייק, הם הלכו ארבעים ושניים מסעות שחלקם היו לפני גזירת הארבעים שנה וחלקם בשנה האחרונה בלבד.
ההסבר השני שנכתב במדרש תנחומא דורש דרך המשל על מלך שלוקח את בנו החולה לרופא רחוק וכשהיו בדרך חזרה היה אביו המלך מספר לבן את הנקודות והמקומות שבהם עברו בדרך אל הרופא.
כך ישראל, שכעת קרובים לסיומו של תהליך הגאולה שלהם-שהחל ביציאה ממצרים ויעלה מדרגה משמעותית כשיכנסו לארץ ישראל, מקבלים תזכורת על הדרך שעברו עם כל התחנות שבה.
הרמב״ם במורה נבוכים מסכם היטב את הדבר: ״ולפי שידוע לפני ה׳ יתעלה, שאפשר שיפקפקו במופתים האלה (שאירעו לבני ישראל בעת שהייתם במדבר) ... ויחשבו כי שהייתם היתה במדבר קרוב לישוב שאפשר לאדם לחיות בו... לפיכך סולקו כל הפיקפוקים הללו, והודגש סיפור כל הפלאים הללו על ידי ביאור אותם המסעות, כדי שיראום הבאים וידעו את גודל הפלא שיש בישיבת מין האדם באותם המקומות ארבעים שנה״.

שבת שלום ומבורך!


תודות : לצחי מיכאלי


חוויית השבוע שלי




לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



יום שבת, 21 בפברואר 2015

אמרי שפר ג' אדר ה'תשע"ה

כאשר התורה מספרת על הריב שפרץ בין רועי הצאן של אברהם לרועי צאנו של לוט, היא מציינת: "והכנעני והפריזי אז יושב בארץ". שואלים גדולי ישראל: מה הקשר בין תחילת הפסוק ("ויהי ריב") ובין סופו ("והכנעני והפריזי אז יושב בארץ")? והם מסבירים: התורה באה ללמדנו שריב בין אחים, שאינו ראוי בכל זמן ובכל מקום, קשה ומסוכן שבעתיים בשעה שמסביב עומדים אויבים, המצפים לריב בין האחים כדי שיוכלו לנשל את שניהם גם יחד מנחלתם. חוסר האחדות בין האחים הוא שמזמין את האויבים לנצל את הקרע הפנימי לטובתם. כאשר מורידים את הפחד מכישלון, דברים בלתי אפשריים הופכים לפתע אפשריים. (שמואל אייזיקוביץ) כאשר נסע פעם הראשונה הרה"ק בעל קדושת לוי זצ"ל להרבי ר' שמעלקי מניקלשבורג זצ"ל בשובו לביתו שאל אותו חותנו מה למדת שם והשיב אנכי למדתי שם שיש בורא כל העולמים בשמים אזי קרא חותנו את המשרתת ושאלה האם תדע שיש בורא עולם ואמרה הן, ואז השיב הרה"ק מבארדיטשוב זצ"ל אז פאר וואהר זי זאגט נור אבער איך ווייס עס. [היא אומרת אבל אני יודע]. כאשר נפטר רשע אחד, נשאל הערוך לנר היכן יקברוהו לזה. השיב ואמר: אל תריבו עם בני משפחתו, קברוהו היכן שירצו, ובלבד שתקברוהו. חייבים לשלם (בספר "עלינו לשבח" הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט''א) הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט''א מספר: "כאשר ישבתי ביום שישי אחד בביתו של גיסי הגר''ח" קנייבסקי, הגיע מכתב מאישה המתגוררת בארה''ב, ובו היא מספרת שקמה משנתה מבועתת כולה כתוצאה מחלום שחלמה . ויהי בחלומה, והנה מתגלה אליה אדם הדור פנים, לבוש חלוק לבן ובידו תיק אינני לא רופא ולא עורך דין, אמר לה, אני מוהל [וציין את שמו המלא] וברצוני להודיעך שלפני שנים קראו לי לערוך ברית מילה לאחיך. למרות שהוצאות הדרך היו גדולות מאוד, הסכמתי כמובן לבוא ולמול את האח, אבל לא שילמו לי על כך, ובאתי עתה לתבוע את המגיע לי. כנראה שיש אנשים מיוחדים עם זכויות לא רגילות הגורמות לכך שעוד בחיי חיותם יבואו משמים ויזכירו להם את עניין חובותיהם כדי למנוע מהם את הצער הנורא והעונש הקשה לחזור שנית לעולם הזה ולפרוע את כל חובותיהם, אך מדוע להגיע למצב כזה? מדוע שלא נקפיד לשלם את חובותינו בזמן? כמה אנשים מתקשרים ממקום העבודה בלי אישור מהמעסיק? כמה אנשים מצלמים במקום עבודתם ולוקחים ציוד משרדי בלי נטילת רשות מהממונה? כמה פועלים מאחרים לעבודה ולא מודיעים זאת בסוף החודש? כמה אנשים מזמינים בעל מקצוע ומורטים לו את עצביו עד שישלמו לו כמו שנקבע מראש! כמה אנשים לוקחים הלוואות ומתחייבים להשיבן בזמן אך המרחק מהדיבורים למעשים הוא כמרחק שמים וארץ ? וכי אין דין ואין דיין, וכי כל אין מעשה ומחשבה נרשמים בשמים? אך גם אדם שנכשל בדברים אלו וכגון אלו, יכול לחזור בתשובה שלימה ולהתחיל בדרך חדשה, להשיב את הגזלות ולמחוק עוונותיו, לפייס את הנגזל ולבקש את סליחתו, כך נרבה בזכויות ונזכה לשפע טובה וברכה, ישועה והצלחה, שמירה, וגאולה שלמה. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/