אמרי שפר כ' תמוז ה'תשע"ו

 איש כי ידור נדר'- 'נדר' מלשון 'הידור' - אם אתה רוצה להדר ולפאר - אז 'לה'...' 'ההוד וההדר - לחי העולמים ...' ומצד שני 'לאסור איסר' – 'איסר' מלשון 'סרה', כשאתה רוצה לדבר סרה ולנתח כישלון – 'על נפשו' - תראה את עוונותיך ואת דרכך הרעה, ואז תבין 'כי כשלת בעוונך...' (ר' מאיר מפרימישלאן זיע"א) (הרב ברוך בוקרה שליט"א – מתוק מדבש, גיליון 39)

 גם נסים הנעשים לאדם אינם מלמדים על מעלתו.  ויש לבדוק במעשיו ובדרכיו הטובים הם,  אם לא,  נסים אינם ראיה לצדקות! (הגרי"ז מבריסק)

     הגאון רבי אייז'ל חריף זי"ע היה אומר בדרך צחות: בתורה אנו מוצאים שני ביטויים: "אות" ו"מופת". ומסתבר ש"אות" היא מדרגה גבוהה יותר מ"מופת" ,שכן אני מכיר הרבה,  שאינם יודעים צורת אות,  ואף על פי כן עושים  )כביכול(  מופתים...

     חז"ל אומרים על הפסוק: "שחורה אני ונאווה", שחורה אני – במעשיי. ונאווה – במעשי אבותי. הם הורישו לנו הון רוחני עתק. השאלה היא מה עשינו בו... הם לימדו אותנו, למשל, שמילה של אדם היא קודש. ששבועה היא זהב.  שנדר שמקיימים אותו – פודה מכל צרה. ואנחנו ירשנו את האוצר הנפלא הזה, וקבענו בו סחבות...  הקליפה נשמרה. המילה – בלי התוכן. השבועה – בלי האמת. והנדר – בלי הקיום. ואפשר להמשיך הלאה: התפילה – בלי הכוונה, ביטויי לשון ("בעזרת השם", "אם ירצה השם") – בלי מחשבה על תוכנם... מובן, שאין הדברים אמורים לגבי כלל הציבור. ישראל קדושים הם. הדברים נאמרים אך ורק לגבי אלו, שאינם מודעים לחומרה שבשבועת שווא ונדר עקר. מעתה, ודאי יקיימו את המאמר: "חכמים, הזהרו בדבריכם"! (מעיין השבוע).

כל המקומות תפוסים  )ברכי נפשי(

      מעשה שהיה בגנרל אמריקאי מפורסם, שהיה אמנם מצביא גדול וגיבור מלחמה, אבל היה נגוע בשתי המידות הקשות של כעס וגאווה.

     יום אחד שמע הגנרל שבאחת ממדינות ארה"ב מתקיים קונצרט ענק בהשתתפות מנצח נודע, ועשרות רבות של נגנים. בהיותו חובב נגינה, החליט לנסוע לקונצרט.  והנה, בהגיעו לשדה התעופה, כדי לעלות על מטס שיביאנו אל המדינה בה נערך המופע, הודיעו לו שלמרות מעמדו הרם הם מצטערים להודיעו שכל המקומות במטוס כבר תפוסים, ואין אפשרות להטיסו בטיסה זו.  הגנרל התרתח מרוב כעס. "מה? למרות השירות בן עשרות השנים שאני מעניק למדינה, אתם תקבעו שאני לא אטוס עתה"?! - זעק. הוא ביקש לקבל לידיו את רשימת הנוסעים, ומחק שם מן הרשימה, והודיע שהוא טס במקומו... מרוב פרסומו של גנרל זה ברבים, ובשל האהדה הגדולה שהייתה לו בתקשורת, חששה הנהלת שדה התעופה להביע את דעתה נגדו, והטיסה את הגנרל במקום הנוסע ההוא.

     לאחר טיסה שארכה כמה שעות הגיע הגנרל לאולם, וכאן נכונה לו אכזבה עמוקה. המארגנים הודיעו שהאירוע התבטל, מפני שהמנצח לא הגיע! הם סיפרו לקהל המאוכזב, שעל פי מידע שבידיהם המנצח היה רשום לטיסה, אלא שבעקבות דרישתו של גנרל פלוני לעלות על המטוס, נאלצה הנהלת שדה התעופה למחוק את שמו. המנצח נפגע מהמלך, והודיע שהוא לא מוכן לטוס כלל, דרש פיצויים על הנזק והצער שנגרמו לו, ולא הגיע לקונצרט...  לא צריך לתאר את מפח הנפש האדיר שהיה לגנרל הכועס! גם לטוס כמה שעות, הלוך ושוב, וגם להפסיד את האירוע. והכול בגלל הכעס.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ' תמוז ה'תשע"ו

 איש כי ידור נדר'- 'נדר' מלשון 'הידור' - אם אתה רוצה להדר ולפאר - אז 'לה'...' 'ההוד וההדר - לחי העולמים ...' ומצד שני 'לאסור איסר' – 'איסר' מלשון 'סרה', כשאתה רוצה לדבר סרה ולנתח כישלון – 'על נפשו' - תראה את עוונותיך ואת דרכך הרעה, ואז תבין 'כי כשלת בעוונך...' (ר' מאיר מפרימישלאן זיע"א) (הרב ברוך בוקרה שליט"א – מתוק מדבש, גיליון 39)

 גם נסים הנעשים לאדם אינם מלמדים על מעלתו.  ויש לבדוק במעשיו ובדרכיו הטובים הם,  אם לא,  נסים אינם ראיה לצדקות! (הגרי"ז מבריסק)

     הגאון רבי אייז'ל חריף זי"ע היה אומר בדרך צחות: בתורה אנו מוצאים שני ביטויים: "אות" ו"מופת". ומסתבר ש"אות" היא מדרגה גבוהה יותר מ"מופת" ,שכן אני מכיר הרבה,  שאינם יודעים צורת אות,  ואף על פי כן עושים  )כביכול(  מופתים...

     חז"ל אומרים על הפסוק: "שחורה אני ונאווה", שחורה אני – במעשיי. ונאווה – במעשי אבותי. הם הורישו לנו הון רוחני עתק. השאלה היא מה עשינו בו... הם לימדו אותנו, למשל, שמילה של אדם היא קודש. ששבועה היא זהב.  שנדר שמקיימים אותו – פודה מכל צרה. ואנחנו ירשנו את האוצר הנפלא הזה, וקבענו בו סחבות...  הקליפה נשמרה. המילה – בלי התוכן. השבועה – בלי האמת. והנדר – בלי הקיום. ואפשר להמשיך הלאה: התפילה – בלי הכוונה, ביטויי לשון ("בעזרת השם", "אם ירצה השם") – בלי מחשבה על תוכנם... מובן, שאין הדברים אמורים לגבי כלל הציבור. ישראל קדושים הם. הדברים נאמרים אך ורק לגבי אלו, שאינם מודעים לחומרה שבשבועת שווא ונדר עקר. מעתה, ודאי יקיימו את המאמר: "חכמים, הזהרו בדבריכם"! (מעיין השבוע).

כל המקומות תפוסים  )ברכי נפשי(

      מעשה שהיה בגנרל אמריקאי מפורסם, שהיה אמנם מצביא גדול וגיבור מלחמה, אבל היה נגוע בשתי המידות הקשות של כעס וגאווה.

     יום אחד שמע הגנרל שבאחת ממדינות ארה"ב מתקיים קונצרט ענק בהשתתפות מנצח נודע, ועשרות רבות של נגנים. בהיותו חובב נגינה, החליט לנסוע לקונצרט.  והנה, בהגיעו לשדה התעופה, כדי לעלות על מטס שיביאנו אל המדינה בה נערך המופע, הודיעו לו שלמרות מעמדו הרם הם מצטערים להודיעו שכל המקומות במטוס כבר תפוסים, ואין אפשרות להטיסו בטיסה זו.  הגנרל התרתח מרוב כעס. "מה? למרות השירות בן עשרות השנים שאני מעניק למדינה, אתם תקבעו שאני לא אטוס עתה"?! - זעק. הוא ביקש לקבל לידיו את רשימת הנוסעים, ומחק שם מן הרשימה, והודיע שהוא טס במקומו... מרוב פרסומו של גנרל זה ברבים, ובשל האהדה הגדולה שהייתה לו בתקשורת, חששה הנהלת שדה התעופה להביע את דעתה נגדו, והטיסה את הגנרל במקום הנוסע ההוא.

     לאחר טיסה שארכה כמה שעות הגיע הגנרל לאולם, וכאן נכונה לו אכזבה עמוקה. המארגנים הודיעו שהאירוע התבטל, מפני שהמנצח לא הגיע! הם סיפרו לקהל המאוכזב, שעל פי מידע שבידיהם המנצח היה רשום לטיסה, אלא שבעקבות דרישתו של גנרל פלוני לעלות על המטוס, נאלצה הנהלת שדה התעופה למחוק את שמו. המנצח נפגע מהמלך, והודיע שהוא לא מוכן לטוס כלל, דרש פיצויים על הנזק והצער שנגרמו לו, ולא הגיע לקונצרט...  לא צריך לתאר את מפח הנפש האדיר שהיה לגנרל הכועס! גם לטוס כמה שעות, הלוך ושוב, וגם להפסיד את האירוע. והכול בגלל הכעס.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר ט' אייר ה' תשע"ה

אמרי שפר ט' אייר ה' תשע"ה

  אמור ואמרת - להזהיר גדולים על הקטנים )רש״י). מזהירים את הגדולים העוסקים בקבורתם של קרוביהם המתים שלא ישכחו להתעסק גם עם קרוביהם החיים - היתומים הקטנים שנשארו. (חתם סופר(

     החסידות באה לעולם כדי שהאדם לא יהיה זקוק תמיד להצלחה. החסיד מקבל הכול באהבה, גם את הכישלון . חסיד נקרא מי שההצלחה אינה חסרה לו.

     החפץ חיים הקדוש אומר: הירא שמים חושב בכל דבר שמא דבר זה אסור, והאינו ירא – חושב בכל דבר אולי הוא מותר.

     העושק את חברו ונוטל ממנו שלא כדין אינו רק רשע אלא גם טיפש.

השגחה פרטית כן או לא?  (ברינה יקצורו, עלון 202)

     היה זה יום חם מאוד בו הלכו תלמידי הבעל שם טוב ביחד עם רבם אל כיוון הישיבה ללמוד תורה. והנה בלכתם בדרך,  ראה אחד התלמידים עלה נופל מן העץ ונוחת על הקרקע,  פנה התלמיד לרבו ושאל אותו ''רבנו, אמרת שכל מה שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית מאת הבורא יתברך שמו והנה עכשיו בלכתנו בדרך, ראיתי עלה נופל מן העץ,  יאמר נא לי רבי איזה השגחה יש במעשה זה שנראה לכאורה סתמי ומקרי'' ... עמדו התלמידים והיו נבוכים מהשאלה של חברם, אך ניצוץ של סקרנות התעורר בלבם...

     עצר הבעל שם טוב לפתע והלך לכיוון העץ... כשראו זאת התלמידים הלכו אחריו... ניגש הבעש''ט אל העלה ושאל אותו (ידוע שהיה בקי בשיחת חיות ובשיחת דקלים והיה בעל עלית נשמה וידע מה קורה בעולמות העליונים) ''עלה-עלה, למה נפלת מהעץ אל הקרקע"? ענה לו העלה: ''אני קשור לענף והנה הענף התחיל לנוע והפילני לקרקע ואין לי מושג מדוע'' ! פנה הבעל שם טוב לענף ושאלו: ''מדוע התחלת לנוע והפלת את העלה לקרקע''? ענה לו הענף: ''רוח חזקה באה לכיווני וניערה אותי ולכן נפל העלה ואין לי מושג מדוע'' ! פנה הבעל שם טוב אל הרוח ושאלה: ''למה נַשַבְת בחוזקה על העץ וגרמת לענף לנוע ולהפיל את העלה"? ענתה הרוח: '' כמו כל דבר בעולם, יש עלי ממונה שהוא מלאך והוא ציוה עלי לנשוב בחוזקה על הענף ולגרום לעלה ליפול ואין לי מושג מדוע" ! עמדו התלמידים מהצד ולא שמעו כלום מהשיחות הנ''ל ורק ראו את הבעל שם טוב מדבר בלחש אך לא ידעו מה ועם מי והסתקרנו מאוד לדעת מה קורה... פנה אליהם רבם וסיפר להם את אשר דיבר ועם מי והוסיף ואמר ''שאלתי את העלה ואת הענף ואת הרוח מדוע נפל אותו עלה אל הקרקע ואין בידם תשובה והפנתה אותי הרוח אל המלאך הממונה עליה לכן אעשה עכשיו עלית נשמה ואוריד לכם תשובה"!

     נתמלאו התלמידים בחרדת קודש ופנו אל צידי רבם להחזיק את גופו בעת יעלה אל השמים על מנת לקבל תשובה... והנה עולה הבעל שם טוב הקדוש אל השמים, ופונה אל המלאך הממונה על הרוח: ''מדוע ציווית על הרוח לנשוב בחוזקה וגרמת לה להניע את הענף ולכן נפל ממנו עלה" ? ענה לו המלאך: ''כלום לא עשיתי מעצמי, אלא הכל מגזרת הבורא יתברך שמו, שציווני לצוות על הרוח כך". ענה לו הבעל שם טוב: ''לך וגש אל בורא העולם ואמור לו שאני שואל מדוע כך ציווך" ! הלך אותו מלאך אל הבורא יתברך וחזר לאחר זמן עם תשובה ואמר לבעל שם טוב: "רבי-רבי, שאלתי שאלתך את הבורא יתברך שמו ואמר לי לומר לך שתרים את העלה ותמצא שם את התשובה"! שמע זאת הבעל שם טוב והודה למלאך והתכונן לרדת חזרה לגופו... התלמידים שבאותה שעה החזיקו את רבם הרגישו את הזמן כנצח עד שיקבלו את התשובה מרבם... לפתע, התעורר הבעל שם טוב בחזרה וחזר אל גופו...  

     הסתכלו עליו התלמידים ביראה וסקרנותם עלתה שבעתיים... סיפר להם הבעל שם טוב את כל קורותיו בעולמות העליונים וניגשו יחד כולם אל העלה! ואז הרים הרב את העלה, והנה מתחת לעלה נתגלתה אל מול עיניהם תולעת קטנה מאוד! שאלה הבעל שם טוב: "מה מעשיך פה מתחת לעלה? והאם יודעת את למה הוא נפל מהעץ"? ענתה התולעת: "רבי רבי, רואה אתה שיום חם מאוד היום והנה אנוכי קטנה והלכתי בדרך זמן רב, למצוא מכסה מן החום הכבד וכשלא מצאתי התפללתי לבורא עולם שיזמן לי מקום צל, כדי שאוכל להשיב נפשי מעט מן החום הכבד ולנוח. ואכן, שמע ה' יתברך את תפילתי וגרם לעלה לפול מן העץ, כדי שאוכל לנוח מתחתיו"!

     שמע זאת הבעל שם טוב וסיפר לתלמידיו. תלמידיו נרעשו ונזדעזעו מגודל ההשגחה הפרטית של הבורא יתברך שמו !!! פנה אליהם הבעל שם טוב ואמר להם ''נוכחתם לראות שאין מקריות בעולם כלל! והכל הוא בהשגחת הבורא יתברך כדי להיטיב לברואיו!!! תלמדו מכך קל וחומר על עצמכם!!! מה תולעת קטנה זאת, שרק נשאה עיניה למרום לבורא העולם, שמע הקב"ה את תפילתה, על אחת כמה וכמה אתם, שאתם בניו של ה' יתברך, בוודאי ובוודאי כאשר נושאים אתם תפילה אליו שום תפילה אינה חוזרת ריקם" !!! מפה נלמד אחים יקרים, כמה הבורא יתברך שמו, משגיח על כל אחד ואחת מאיתנו ושהכל בהשגחה מדויקת ונפלאה ולטובתנו בלבד, וכמה גדולה המעלה של תפילה אליו יתברך ומה היא פועלת.

     ה' יהיה בעזרנו, שנפנים סיפור זה ונזכה להתפלל אל אבינו שבשמים בכוונה ומעומק הלב תמיד.

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il

אמרי שפר ג' אדר ה'תשע"ה

כאשר התורה מספרת על הריב שפרץ בין רועי הצאן של אברהם לרועי צאנו של לוט, היא מציינת: "והכנעני והפריזי אז יושב בארץ". שואלים גדולי ישראל: מה הקשר בין תחילת הפסוק ("ויהי ריב") ובין סופו ("והכנעני והפריזי אז יושב בארץ")? והם מסבירים: התורה באה ללמדנו שריב בין אחים, שאינו ראוי בכל זמן ובכל מקום, קשה ומסוכן שבעתיים בשעה שמסביב עומדים אויבים, המצפים לריב בין האחים כדי שיוכלו לנשל את שניהם גם יחד מנחלתם. חוסר האחדות בין האחים הוא שמזמין את האויבים לנצל את הקרע הפנימי לטובתם. כאשר מורידים את הפחד מכישלון, דברים בלתי אפשריים הופכים לפתע אפשריים. (שמואל אייזיקוביץ) כאשר נסע פעם הראשונה הרה"ק בעל קדושת לוי זצ"ל להרבי ר' שמעלקי מניקלשבורג זצ"ל בשובו לביתו שאל אותו חותנו מה למדת שם והשיב אנכי למדתי שם שיש בורא כל העולמים בשמים אזי קרא חותנו את המשרתת ושאלה האם תדע שיש בורא עולם ואמרה הן, ואז השיב הרה"ק מבארדיטשוב זצ"ל אז פאר וואהר זי זאגט נור אבער איך ווייס עס. [היא אומרת אבל אני יודע]. כאשר נפטר רשע אחד, נשאל הערוך לנר היכן יקברוהו לזה. השיב ואמר: אל תריבו עם בני משפחתו, קברוהו היכן שירצו, ובלבד שתקברוהו. חייבים לשלם (בספר "עלינו לשבח" הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט''א) הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט''א מספר: "כאשר ישבתי ביום שישי אחד בביתו של גיסי הגר''ח" קנייבסקי, הגיע מכתב מאישה המתגוררת בארה''ב, ובו היא מספרת שקמה משנתה מבועתת כולה כתוצאה מחלום שחלמה . ויהי בחלומה, והנה מתגלה אליה אדם הדור פנים, לבוש חלוק לבן ובידו תיק אינני לא רופא ולא עורך דין, אמר לה, אני מוהל [וציין את שמו המלא] וברצוני להודיעך שלפני שנים קראו לי לערוך ברית מילה לאחיך. למרות שהוצאות הדרך היו גדולות מאוד, הסכמתי כמובן לבוא ולמול את האח, אבל לא שילמו לי על כך, ובאתי עתה לתבוע את המגיע לי. כנראה שיש אנשים מיוחדים עם זכויות לא רגילות הגורמות לכך שעוד בחיי חיותם יבואו משמים ויזכירו להם את עניין חובותיהם כדי למנוע מהם את הצער הנורא והעונש הקשה לחזור שנית לעולם הזה ולפרוע את כל חובותיהם, אך מדוע להגיע למצב כזה? מדוע שלא נקפיד לשלם את חובותינו בזמן? כמה אנשים מתקשרים ממקום העבודה בלי אישור מהמעסיק? כמה אנשים מצלמים במקום עבודתם ולוקחים ציוד משרדי בלי נטילת רשות מהממונה? כמה פועלים מאחרים לעבודה ולא מודיעים זאת בסוף החודש? כמה אנשים מזמינים בעל מקצוע ומורטים לו את עצביו עד שישלמו לו כמו שנקבע מראש! כמה אנשים לוקחים הלוואות ומתחייבים להשיבן בזמן אך המרחק מהדיבורים למעשים הוא כמרחק שמים וארץ ? וכי אין דין ואין דיין, וכי כל אין מעשה ומחשבה נרשמים בשמים? אך גם אדם שנכשל בדברים אלו וכגון אלו, יכול לחזור בתשובה שלימה ולהתחיל בדרך חדשה, להשיב את הגזלות ולמחוק עוונותיו, לפייס את הנגזל ולבקש את סליחתו, כך נרבה בזכויות ונזכה לשפע טובה וברכה, ישועה והצלחה, שמירה, וגאולה שלמה. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/