אלה הדברים אשר דבר משה אל כל
ישראל" (א, א( מורגל היה בפיו של הרה"ק רבי שמחה
בונם מפשיסחא זי"ע לומר ׳אלה הדברים אשר דיבר משה׳ מה הם, שיהיו ׳אל כל
ישראל׳ שיהיו כל ישראל מקורבים ומאושרים יחדו באחדות שלמה. אף זו תורה גדולה היא.
"
אם באת לבית הכנסת כדי לדבר, לאן תלך כדי להתפלל".
השו"ע מביא הלכה "שיהא ירא שמים דואג ומיצר על
החורבן" שאל האדמו"ר מקוצק הרי השו"ע מיועד לכל כלל ישראל א"כ
למה מביא השו"ע הלכה ליראי שמים בלבד? וכי מה יעשה מי שאינו ירא שמים? ותירץ:
ירא שמים יתאבל על החורבן, ומי שאינו ירא שמים שיתאבל על החורבן של עצמו! (ציוני תורה)
צום ט'
באב נדחה מפני כבוד השבת. לרמוז שהגאולה תלויה בשמירת שבת. נתחזק בשמירת שבת
ובלימוד הלכותיה.
המלון הטוב ביותר בעיר
גיורא בן-שם קרא שוב את השלט ולא היה
מסוגל להאמין למראה עיניו. איך זה יכול להיות? הוא תכנן את הטיול הזה עד לפרט
האחרון. זאת הפעם הראשונה שהוא נוסע לבדו רחוק כל כך, מבאר שבע עד לצפת – כנציג
באר שבע שנשלח לכנס 'תלמידים למען עולם טוב יותר'. הוא ארז בקפידה כל מה שהיה צריך
ועלה על האוטובוסים הנכונים. הבעיה הייתה שאיכשהו הוא עשה טעות גדולה בעניין
התאריכים, והגיע יום שלם לפני הזמן! לא רק שהתכנסות הנציגים עדיין לא התחילה, אלא
שחדרי המגורים שיועדו לשהותם עדיין סגורים על מנעול ובריח. אין איפה להיות, אין
איפה לאכול – והוא 'תקוע' לבדו, זר בעיר זרה בלי מקום לשהות בו!
מה עכשיו? מכיוון שלא הייתה לו ברירה אחרת,
הוא התקשר אל הוריו מטלפון ציבורי. הם נדהמו לשמוע על הטעות, והורו לו בדאגה לחפש
אכסניית נוער או בית מלון בסביבה, כדי לבלות שם את הלילה, ולחייב את כרטיס האשראי
שלהם. הוא בקושי הספיק להוריד את השפופרת, כשמישהו טפח על כתפו. הוא פנה לאחור
וראה מולו נער ידידותי למראה, בערך בן גילו, חבוש כיפה. "סליחה שאני
מתערב," הוא אמר, "שמעתי שאתה אומר בטלפון שאתה צריך מקום כדי להיות
בו." גיורא הנהן בעגמומיות. "כן," הוא נאנח. "הגעתי לכנס לפני
הזמן, ואני תקוע. מכיר איזו אכסניית נוער בסביבה, שבה אני אוכל לנחות ללילה, ואולי
גם איזו מסעדה סבירה?" "אכסניה? אהה, חכה רגע, תן לי להרים טלפון
הביתה." הנער שלף מהכיס את הסלולארי שלו, ולאחר שיחה שקטה, פנה אל גיורא
בחיוך. "בוא אחריי ואקח אותך למקום הכי טוב בעיר."
גיורא והנער, ששמו היה אהרון, צעדו ברחובות
העיר עד שלאחר כמה דקות נעצרו מול בניין דירות רגיל למראה. גיורא לא הבין.
"איפה אנחנו? זה לא נראה לי כמו מלון או אכסניה." "אקח אותך לאן
שאתה רוצה," אמר אהרון, "אבל עדיין מוקדם, ואם לא אכפת לך, בוא ניכנס
קצת לבית שלי." גיורא משך בכתפיו. אהרון נראה בחור טוב – הם אפילו גילו שהוא
מכיר את אחד מבני הדודים של גיורא – וממילא לא היה לו משהו טוב יותר לעשות, אז למה
לא?
הם נכנסו לדירתו הנאה אך פשוטה של אהרון,
שם קיבלה אותם אמא שלו. "שבו, הגעתם בדיוק בזמן לצהריים", היא אמרה
בחיוך, והזמינה אותם להצטרף לארוחה חמה שהמתינה על שולחן המטבח. האוכל הריח ונראה
מצוין, וגיורא היה בהחלט רעב לאחר הנסיעה הארוכה שלו. אבל הוא תכנן לאכול במסעדה
ולא רצה להטריד את האנשים החביבים האלה. אהרון הרגיע אותו שזה באמת בסדר, ומכיוון
שהוא בכל מקרה אוכל, גיורא מוזמן להצטרף אליו.
הנערים אכלו בתיאבון רב, ואז הראה אהרון
לגיורא את החדר שלו. התברר שגידול דגי נוי הוא תחביב המשותף לשניהם, והם בילו המון
זמן בהתבוננות באקווריום של אהרון. גיורא נהנה מאוד, אבל שם לב שמתחיל להיות
מאוחר. "אהרון, היה נהדר, אבל נראה לי שעדיף שאתחיל ללכת למלון, אז אם לא
אכפת לך..." בדיוק אז נכנסה לחדר לאה, אחותו של אהרון. "בסדר, חדר
האורחים מוכן!" חדר אורחים? על מה היא מדברת? לפני שהספיק לשאול, הוביל אותו
אהרון לחדר קטן ומטופח והצביע על המיטה המוצעת. "כאן אתה ישן הלילה גיורא.
אני מקווה שיהיה לך נוח." למה הוא מתכוון? הם עומדים לתת לו, לאדם זר, להישאר
בבית שלהם ללילה? "אה... לא, לא תודה. אני לא יכול להטריח אתכם כל כך בשבילי.
בואו נתקשר פשוט למלון ו..." "לא. באמת. יש לנו כל הזמן אורחים",
הבטיח לו אהרון. "כל הזמן? אתה מתכוון שזאת אכסניה בחצי פנסיון או משהו
כזה?" אהרון הסתיר חיוך. "אה... כן, אפשר להגיד, מאז ימיו של
הסבא-רבה-רבה שלנו אברהם אבינו, שתמיד חיפש אורחים, בית יהודי תמיד משמש אכסניה
בחצי פנסיון – וגם בפנסיון מלא – לכל מי שצריך ארוחה חמה ומיטה רכה. וזה, ידידי,
כולל אותך."
גיורא היה המום. זה באמת נראה טוב יותר
מאיזה מלון מרוחק... ואז הוא נזכר במשהו. "אבל אהרון, יש לי בעיה. אין לי
מזומן, רק כרטיס אשראי. האם אני יכול לשלם לך בזה?" אהרון פרץ בצחוק.
"אתה לא יכול לשלם לנו כלום. הכל חינם! הכנסת אורחים זאת מצווה – העונג כולו
שלנו, לצעוד בעקבות אבותינו."
גיורא נדהם מנדיבותם של אהרון ומשפחתו כלפי
אדם זר. הוא ידע שמחר, כשיגיע סוף סוף לכנס בנושא שיפור העולם, תהיה לו הצעה
חדשה-ישנה – הכנסת אורחים יהודית מהסוג הישן – להוסיף לרשימת הדרכים הנפלאות להפוך
את העולם למקום שטוב יותר לחיות בו.
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה