אמרי שפר כ"ח אדר ה'תשע"ז

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך (כב,כד(  ביאר ב"מדרש יהונתן": הגמ' במס' בב"מ (דף ע"ה) אומרת שלושה צועקים ואינם נענים,  ואחד מהם הוא, זה שמלוה שלא בעדים. אמנם כל זה בהלוואה אבל בצדקה להיפך הוא "מתן בסתר יכפה אף ". וזה רמזה התורה, "אם כסף תלווה" - אם אתה מלוה כסף, תעשה את זה בתנאי "את עמי", שיהיו עדים, אבל "את העני" - אם אתה נותן צדקה זה "עמך" - תעשה זאת לבדך בסתר, שאף אדם לא ידע, כדי שיכפה אף.

    אמר רבי מאיר שמחה מדווינסק בביאורו לתורה - משך חכמה: " כך היה דרכה של האומה, שכאשר יכנסו לארץ נוכריה... עוד מעט ישוב לומר 'שקר נחלו אבותינו', והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו... יחשוב כי ברלין היא ירושלים ... אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו ..." (ויקרא כו, מד(.

     חכמה לא שווה כלום אם אין לה גם ביטוי בעשייה. חייבים ליישם (וכמה שיותר מהר) את החכמה שנרכשה! 

     ישעיהו הנביא באחת משבע נבואות הנחמה אומר: "רָּנִי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה" (נד, א). על כך אומר רבי מאיר ומסביר שעקרה הוא מלשון אומה עקורה. כנסת ישראל צריכה לרנן ולשמוח ("רני עקרה"), כי היא זוכה לכך שהגויים עוקרים אותה ממקומה כל פעם מחדש ולא נותנים לה להכות שורשים ולהתיישב בגולה )'פסיקתא דרב כהנא', כ. על פי הסברו של 'פרדס פתחיה'(

לאן הולכים? (אפריון של שלמה גליון 88)

     אחד האברכים בבית המדרש, חש מצוקה נפשית קשה. הנה זה עתה נולדה לו תינוקת, שישית במספר, אך דירתם הקטנה של בני הזוג אינה מספיקה, ולא תוכל להכיל 8 נפשות. מצבם הכספי לא אפשר להם לעבור לדירה מרווחת יותר, ומי יודע איך יוכלו להתקיים...

     פנה אותו אברך לרבו, וזה הציע לו לשפוך לבו בכותל המערבי. נסע האברך לירושלים, וכשהגיע לכותל המערבי החל להשתפך בבכי סוער על קירות הכותל. לפתע, הרגיש שמישהו מתבונן בו, הסתובב וראה אדם בגיל שישים בערך, שנראה כתייר, עומד ותוהה על גבו. שאל אותו התייר לפשר הבכיות, והלה ענה שמצבו הדחוק הביא אותו לכך. פנה אליו התייר ואמר לו: "ברצוני שתתלווה אלי לשעה קלה." "מדוע?", שאל האברך. "אני אדם בודד, ועכשיו גילו אצלי הרופאים מחלה סופנית, יש לי רכוש רב אך אין לי למי להורישו, ברצוני לקנות לך דירה...". האברך לא האמין למשמע אוזניו, התלווה אל אותו אדם. נכנסו לסוכנות נדל"ן ויצא תוך שעה עם מפתחות כאשר פיו פעור, והוא מודה להשי"ת שמילא אחר חסרונו כהרף עין.

     למחרת הגיע לבית המדרש, עשה סעודה גדולה, ושיתף את כולם בסיפורו המרגש והמפעים. ולמחרת... כמובן, אף אחד לא הגיע לבית המדרש, כולם היו על האוטובוס... בדרך לכותל.

     ישבו והתפללו 10 שעות, קראו תהילים אמרו בקשות... וכלום! למחרת פנו לרב ואמרו לו: יסביר לנו רבנו איך יכול להיות שאנחנו הלכנו לתפילות של 10 שעות ויצאנו בידיים ריקות, ואילו חברנו הלך לשעה קלה, וזכה בדירה?

     אמר להם הרב: הוא הלך כדי להתפלל – לכן הוא קיבל דירה! אבל אתם הלכתם כדי לקבל דירה – ולכן לא קיבלתם כלום!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ו אדר ה'תשע"ז

אחד מכלי הנגינה בבית המקדש היה 'הנבל'. מדוע נקרא הכלי בשם זה? משום שנגינתו הייתה כל כך יפה ומושלמת שהיה מנבל את כל הכלים האחרים בנגינתו. מדוע אם כן קראו לו נבל )-בשם מכוער כ"כ, כאילו הוא הנבל( ולא קראו לו בשם מנבל? ' הוא מתרץ: משום שמי שמנבל אחרים בנגינתו - הוא נבל!    

    אמרתי בדרך צחות: כתוב ב פ' תישא - הקב"ה אמר למשה "פסל לך" ואמרו חז"ל: הפסולת שלך, מהפסולת נתעשר משה. לכאורה קשה - אם הקב"ה רצה להעשיר את משה לא היה לו ממקום אחר להעשיר אותו אלא מהלוחות? ועוד מהו המיוחד שבלשון פסל לך? אלא, הקב"ה רצה ללמד לנו כי בשביל להיות עשיר לא צריך לעזוב את התורה, עם התורה יכול להיות עשיר, רק דבר אחד צריך האדם לדעת: שעשירות היא רק פסולת - והעיקר היא התורה. ולא לעשות מהעיקר פסולת ומהפסולת עיקר. )דרכי מוסר(

     האדם הקמצן ביותר,  מוכן לתת לחברו בשפע עצות.

     האמת הוא שבכל תפילה ותפילה שמתפלל – בכל פעם ופעם שעושה מצוה – בכל פעם שמניח תפילין, הרי הוא צריך לעשותה כאילו הוא עושה זאת היום לראשונה – וענין זה שגם הוא במשמעות "השכמה", העניין של "התחדשות", העניין של "ראשית", גם זהו מכלי הזין שבו יכול להילחם כנגד יצר הרע, וזהו אמרם,  הבא להורגך "השכם" להורגו, בעניין זה של השכמה – ראשית – והתחדשות, בזה אפשר להרוג את היצר הרע המבקש להרגך.

     הגה"צ אב"ד פאקש זצ"ל: הנה כשאנו קושרים קשר תפילין אנו מניחים של יד ראשונה ולאחריה של ראש, ואילו כשאנו חולצים את התפילין חולצים קודם את של ראש ולאחר מכן את של יד, נמצא שאף פעם אין התפילין של ראש לבדו על האדם, שהרי מניחים אותו לאחר השל יד וחולצים אותו קודם,  וכל זה לרמז בא שהראש כשהוא בפני עצמו אינו טוב – מוח לבדו – שכל גרידא אינו טוב, כי בשכל יכולים לפעמים להפך רע לטוב וטוב לרע, שמוחו ודעתו נוטים אחרת, ואומרים לו שהדרך ההיא טובה יותר, אבל השל יד המונח כנגד הלב שאני, כי לב של יהודי מרגיש על נכונה מהו האור ומהו היפכו.

     ההבדל בין גאונות לטיפשות הוא - שלגאונות יש גבולות.

     וכידוע מאמר הצדיקים עה"פ (בראשית מ"ה, ה'): ועתה אל תעצבו, שאי אפשר להגיע לתשובה על ידי עצבות, כי מזה שהוא מביט וצופה על כל מה שעשה ומגיע מזה לעצבות, אי אפשר לבוא לידי תשובה, אלא צריך לזרוק ולנטוש הכל – את כל העבר שאינו רצוי – ומהיום והלאה ייקח את עצמו בהתחדשות, והתחדשות זו של "ועתה", זוהי תשובה.

     וְעשה בְצַלְאֵל וְאהליאב: ס"ת הַ לֵ ב. לומר ששניהם עשו את מלאכת עבודת הקודש-מכל הלֵב. (נזר יוסף)

''לא-לוקים פתרונים'' (דברים טובים, פרשת מטות)

     הנה במצב של "מיצר" שלפחות ככה זה נראה יש גם להתחזק בדיעבורים שיהיה טוב ו"לאלוקים פתרונים" וככה להחדיר הביטחון והאמונה בתוכנו, והנה סיפור שהופיע עם השם "לאלוקים פתרונים".

      בעקבות מצבי הכלכלי נאלצתי לעזוב את העיר. מצאתי בישוב מרוחק קרוואן להשכרה במחיר אפסי ביחס לעיר. אלא שנוצר פער של שלושה שבועות בין תאריך הפינוי של הדירה הנוכחית לבין תאריך קבלת המפתח לקרוואן. ניסיתי לדחות את תאריך הפינוי אך ללא הצלחה, כיוון שיש דייר שאמור להיכנס לדירה. ניסיתי להקדים את תאריך הכניסה לקראוון אך יש משפחה שאמורה להתפנות. אמרתי לאשתי שאני הולך למצוא פתרון בו בזמן שידעתי שאין שום פתרון באופק. הלכתי לגינה צדדית שלא עוברת בה נפש חיה והתיישבתי על הספסל, פניתי לאבא שבשמים ואמרתי, ״פרנסה אין לי! עם זה אני איך שהוא מנסה להתמודד ולחזק את עצמי באמונה, אבל מה אתה רוצה שאעשה עם אשתי והילדים? מה אני אמור להגיד להם? שהולכים לגור ברחוב לשלושה שבועות״, כך ישבתי בגינה המבודדת מיואש מהחיים מבלי כוח להניע את עצמי עד שנרדמתי.

     התעוררתי ונזכרתי ש ''מי שמקבל עליו את הדין באהבה מתבטלים ממנו כל הדינים''. רוח חדשה פיעמה בקרבי ואמרתי, ''ריבונו של עולם הרי עד היום לא זנחת אותי, נכון שעכשיו אין לי שום פתרון אבל כמו שאמר יוסף הצדיק "לאלוקים פתרונים", לכן אני משאיר את הכל בידיים שלך ומקבל באהבה. רק דבר אחד שאני מבקש ממך, תן לי ולאשתי את הכוח לקבל באהבה''. קמתי משם עם תחושה של ביטחון בד' וללא דאגות כלל.

     איך שאני יוצא מהגינה רץ לעברי חבר שעומד להינשא בעוד מספר שבועות, "אני מחפש זוג שיכולים לישון עם חמי וחמותי לעתיד לתקופה של כשלושה שבועות עד שאני מתחתן, בעד תמורה הוגנת של אלפיים ש"ח לשבוע. אולי אתה מכיר זוג כזה"?.

     את ההלם שאחז בי אין צורך וגם לא מילים לתאר. קיבלתי גם דירה לתקופת המעבר וגם סכום כסף שהרים לי את הראש מעל המים, יתרה מזאת התחלתי לקבל עבודות בתחום מקצועי בלי סוף.

לא מתפללים עד שנדע מי נבחר לנשיא ארה''ב!!! (הרב ברוך בוקרה שליט"א)

     באחת הישיבות בארץ, לפני תפילת שחרית ביקש ראש הישיבה מהתלמידים, שלא יתחילו את התפילה לפני שיבדקו ויודיעו מי זכה אתמול להיבחר בבחירות לנשיאות ארצות הברית....

     התלמידים היו המומים אך לא שאלו שאלות, יצאו לרחובה של עיר, עצרו נהג מונית ושאלו "סליחה, מי נבחר להיות נשיא ארצות הברית?" "גורג' בוש" ענה הנהג. והם חזרו ומסרו את ההודעה לראש הישיבה. "בסדר, אפשר כעת להתפלל" אמר הרב והחל לברך בקול רם את "ברכות השחר".

     לאחר התפילה כינס הרב את התלמידים ואמר "בוודאי תמהים אתם מדוע הייתי סקרן כל כך לדעת את תוצאות הבחירות בארה"ב"? "אכן כן" אישרו התלמידים והרב הסביר: "תראו יקיריי, בכל בוקר כשאני מברך את ברכת 'שלא עשני גוי' (בתוך ברכות השחר) לאיזה גוי אתם חושבים אני משווה את עצמי? בוודאי תחשבו לגוי השפל ביותר, זה שעובד בעבודות בזויות, עבד וכדו'.. ובכן יקיריי לא ולא, אני מודה לה' שלא עשני גוי ואפילו הגוי המכובד ביותר בעולם, כן, אני כיהוד?? ואפילו הפשוט ביותר, חשוב אצל הקב"ה יותר מנשיא ארצות הברית. לדוגמא, אם יעמדו תשעה יהודים וירצו להתפלל תפילה בציבור, הם לא יוכלו לומר קדיש, קדושה ועוד... ואם יעבור לידם נשיא ארצות הברית ולידו אותו יהודי פשוט מי יוכל להשלים מנין? רק אותו יהודי פשוט. ולכן עד אתמול כשבירכתי "שלא עשני גוי" הודיתי לה' "שלא עשני גוי" ואפילו לא הנשיא ביל קלינטון, אבל הבוקר הייתי חייב לדעת על מי לכוון. ולכן התעקשתי לקבל את המידע לפני התפילה". אשרינו שזכינו!!!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

חוויית השבוע שלי,פרשת השבוע, ויקהל - פקודי,ה'תשע"ז

נקודה שבועית פרשת "ויקהל-פקודי" ה'תשע"ז

בפרשות שנקרא השבת, פרשות "ויקהל - פקודי", נמשיך לעסוק בבניית המשכן. בניית המשכן נעשתה מתוך נדבה של עם ישראל, ונדבה זו הקיפה את כל חלקי העם, נשים וגברים כאחד. 

הנשים הביאו את תכשיטיהן למשכן ואף טוו את העזים. אותן נשים לא רצו לתת את נזמיהן לעגל בחטא ההוא אולם הן הזדרזו לנדב אותם למשכן ואף הקדימו את בעליהן. 

מלבד התכשיטים נדבו הנשים גם את מעשי ידיהן כמו שנכתב: "וכל אישה חכמת לב בידיה טוו". ומדוע טוו את העזים? מסביר הרבי ר' יונתן בהסבר הלכתי, שהיו ביניהן גם נשים טמאות בטומאת נידה אך רצו להשתתף בעבודת המשכן ועל כן עשו מלאכתן על העזים שאינם מקבלים טומאה.

מכאן ראינו שהאישה מילאה תפקיד מכובד ובולט בעבודת המשכן. ההבלטה הזאת באה לרומם ולהאדיר את האישה. מאידך מובלט בפרשה תפקידה המיוחד של האישה כעקרת בית שחכמת לב בנשים עוסקת בטוויה בלבד. חלוקת התפקידים אינה מקטינה ערכה של אישה כאישיות מוסרית ואנושית שדווקא היא עמדה במבחן חטא העגל שלא הצטרפה אליו.

חז"ל אמרו "בינה יתירה נתן הקדוש ברוך הוא באישה יותר מאשר באיש" - חז"ל מעריכים את האישה כמחוננת בבינה יתירה שאותה בינה הצילה אותה מחטא העגל. אולם הם מייחדים בינה זו לתפקידים ביתיים וזאת כדי להשמיע כמה היא יסוד התא המשפחתי ואם הבית והמשפחה. זו טבעה של האישה וזהו הכבוד המרומם והחשוב בבריאה.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר כ"ה אדר ה'תשע"ז

אף פעם אל תתווכח עם שוטה - הוא רק יגרור אותך לרמה שלו.

   בשבת הגיהינום שובת ועל כך הקב"ה אומר: האש שלי, פיו של גיהינום, שובתת בשבילכם, ולכן גם האש שלכם תשבות ביום השבת. (בעל הטורים)

     הרה"ק מסאטמער זי"ע היה אומר דבמשנה כתוב 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ' ולא כתיב הפוך 'יפה דרך ארץ עם תלמוד תורה', כשאתה עובד גם תלמד הוי אומר שכל הזמן תהיה עסוק בתלמוד תורה, כמו שפעם היה וויכוח בין תלמידי גאון אחד אם ללכת לחתונה או שזה ביטול תורה, ענה הגאון מי אומר שצריכים ללכת לחתונה עם הראש, אנחנו יודעים שהולכים עם הרגליים והראש נשאר בתורה.  וזהו 'ולחשוב מחשבות' שהמחשבה צריכה להיות תמיד במחשבה נכונה גם בעת עיסוקינו בענייני העולם הזה.

     ״יציאות השבת שתיים שהן ארבע״ (שבת ב,א). ההוצאות שיהודי מוציא לכבוד שבת יוחזרו לו בחזרה בתוספת ריבית, כפליים – ״שתיים שהן ארבע״. (מאוצרנו הישן)

''לא יחרץ כלב'' (לוי שייקביץ)

     בווילנה ידעו הכול כי בשעות הלילה אין להתקרב לאחוזה הגדולה, השוכנת בפרוור יוקרתי. זה היה מתחם רחב ידיים, מגודר ומוגן היטב. בתוכו היה מעין יער קטן, שהקיף חווילה ענקית, מפוארת ומרובת קומות.הטירה הזו הייתה בבעלות יהודית. בני משפחה עשירה התגוררו בה, וכשנישאו ילדיהם — השתכנו בה גם משפחותיהם.

     מהמקום הזה ניהלו את עסקיהם המסועפים ברחבי המדינה ואף מחוצה לה. הם נשאו ונתנו באמונה וביושר, שכן יראת השמים שלהם נודעה כקודמת לחכמתם. תושבי העיר החילו עליהם את המאמר 'תורה וגדולה בשולחן אחד', שכן העניקו מממונם לצדקה ביד רחבה. הם תמכו בלומדי תורה ובמפעלי עזרה, ושמם נישא בהערצה בפי כול. ביתם היה פתוח לאורחים ולנזקקים, והללו התקבלו בכבוד וקיבלו את כל משאלותיהם. אולם כל זה נעשה בשעות היום בלבד. עם רדת החשֵכה הוגפו שערי המתחם, ואיש לא הורשה להיכנס פנימה. הסיבה הייתה ביטחונית. רכוש רב היה שמור במרתפי הטירה, כסף מזומן וחפצים בעלי ערך. אלו היו מושא לחמדתם של גנבי האזור. עושרה של המשפחה היהודית הצית את דמיונם של רבים, והללו היו עלולים לנסות לפרוץ אל תוך המתחם.כדי להתגונן מפני הגנבים הסתייעו בני המשפחה בכלבי שמירה אימתניים, ששימשו מגיני האחוזה בשעות הלילה. הכלבים היו קשורים בשעות היום, אך בלילה שוחררו ושוטטו בחצר הגדולה. אם אדם זר היה מנסה להיכנס פנימה, רע ומר היה גורלו. הכלבים היו פותחים בנביחות רמות גם אם אדם זר היה מהין להתקרב לחומת האחוזה, ואלה היו מקיצות את בני הבית והשומרים משנתם.אך היו מקרים שפושעים ניסו להרעיל כלבי שמירה. הם היו משליכים לעברם נתחי בשר מורעלים. הכלבים היו מתפתים, עטים על הבשר ומתים. כך יכלו הגנבים לחמוק פנימה ולבצע את זממם.

     בני המשפחה היו מודעים לחשש הזה, ולכן נהגו להחזיק בחדרי השינה כלי נשק, לכל צרה שלא תבוא. כך התנהלו חייהם במרוצת השנים.

     לילה אחד, בשעת חצות, כאשר עלטה שררה באחוזה ובני הבית נמו את שנתם, נשמעו לפתע דפיקות רמות על דלת הבית. בני המשפחה התעוררו בבהלה. מעולם לא נשמעו דפיקות בדלת בשעה מאוחרת כל־כך. האם אדם זר הצליח לחמוק מן הכלבים? ואם אכן אלה גנבים, מה פשר הדפיקות המנומסות בדלת? הגברים נטלו את כלי הנשק וחשו אל הדלת. "מי שם?", קראו."אלעזר־משה הורביץ", נשמע קול מּוכר. פניהם של בני המשפחה חוורו. הם הביטו זה בזה בתדהמה. האין זה חלום? האּומנם בפתח ביתם רבם האהוב, אב־בית־הדין? שמו של הגאון, מחבר ספר השאלות ותשובות 'אהל משה', נישא בהערצה בפי כול. הוא היה אהוב על כל בני הקהילה.אך כיצד הצליח להיכנס אל תוך האחוזה בלי שהכלבים השמיעו ולו נביחה אחת, תמהו בני הבית. נראה היה שהתמיהה הזו הציקה להם עוד יותר מהשאלה מה מביא את הגאון באישון לילה לבקר ביקור פתע בביתם.

     בידיים רועדות שמטו את כלי הנשק ומיהרו להסיר את הבריח הכבד ולפתוח את הדלת לרווחה. כשנראתה דמותו של הגאון בפתח, נפערו עיניהם בתדהמה. מאחוריו עמדה להקת הכלבים כמשמר כבוד. כעת הבינו שנס פלאי סייע לגאון להינצל מכלבי הטרף."אני מבקש את סליחתכם על שהפתעתי אתכם בשעה מאוחרת כל־כך", חייך הגאון אל בני הבית, ואלה מיהרו להכניסו פנימה ולהציע לו משקה חם.

     "מה מביא את כבודו אלינו?", שאלו. "ההכרח לא יגונה", השיב הגאון. "במשך כל היום עסקתי במצוות פדיון שבויים. אני זקוק לסכום כסף גדול, כדי לשלם את דמי הכופר שיאפשרו לשחרר יהודי מכלאו. התרוצצתי וקיבצתי ככל שידי משגת, אך עד עתה לא הצלחתי להשלים את הסכום הדרוש. לכן נאלצתי לבוא אליכם, כדי לשתף אתכם במצווה החשובה, ולהביא את פדיון השבויים לידי גמר טוב עד אור הבוקר".

     בני המשפחה העניקו לגאון בשמחה את יתרת הסכום ואף הוסיפו על הדרוש. הגאון הודה להם במילים נרגשות. הוא קם ויצא מן הבית, ובני המשפחה המשתאים ליוו אותו.כאשר יצא הגאון ממפתן הדלת, קמו כל הכלבים שרבצו על מדרגות הבית בדומייה, והחלו לפסוע במתינות אחרי הגאון העושה את דרכו לעבר השער, כמו מלווים אותו בשובו ממצוות פדיון שבויים.

     הגאון עצמו — הוא לא שם לב כלל לשיירת הכלבים בבואו ובלכתו, ולא הבחין בהם. אולם בני המשפחה לא הצליחו במשך זמן רב לכבוש את התפעלותם מהפלא שראו במו־עיניהם. הם סיפרו על כך לתושבי העיר, וכך נפוץ הסיפור על דבר קדושתו של רבם, והכול שחו בנפלאות התורה המשעבדת את העולם ובריותיו ללומדיה

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ד אדר ה'תשע"ז

אתה יכול לבחור לברוח ואתה יכול לבחור להתעלם אבל בסופו של דבר תתעורר לאותה מציאות.

     ברד אש מתלקחת, "ברד" אותיותִּ דֻּבר, בדיבור אחד אפשר לעשות מחלוקת גדולה. "מחלוקת" אותיות מת חלקו ח"ו.

     ויקהל משה. וברש"י שזה היה למחרת יום הכיפורים. דרך ומנהג העולם לפייס איש את חברו בערב יום הכיפורים, אך יש לדאוג שגם למחרת יום הכיפורים, להמשיך ולהתקהל ביחד ולחיות בשלום ובאחווה. וזה הכוונה ויקהל משה "למחרת" יום הכיפורים.

     ועשה בצלאל... את כל מלאכת עבדת הקדש. וקשה שהרי כאן עדיין אפילו תרומת המשכן לא הייתה, וכל שכן עשיית מלאכת המשכן עדיין לא נעשתה, ואיך שייך לכתוב ועשה שמשמע שעשה כבר. ומתרץ האור החיים הק', שהפירוש של ועשה בצלאל, הכוונה שעשה את הכלים שבהם עושים את כל המלאכות, והיינו כלי האומנות שבהם עשו את עבודת המשכן.

לא משחקים באש

     כשאורי לרנר אומר לילדיו שלא משחקים באש, הוא מצטמרר. זה היה בפעילות מבצעית בלבנון. הוא שירת בתותחנים. החברה נחו. מפקד הפלוגה קרא לו ואמר: ”יש כאן שקים של מרעומים, חומר נפץ דליק. תרכז אותם מכל הצוותים“. אורי לקח נגמ“ש והתחיל לאסוף את השקים. מפקד הפלוגה החליט לשרוף אותם, כדי שלא יצטרך להחזירם כשיעברו משם. לקח שק אחר שק מהערימה, וזרקו למדורה שהבעיר במרחק כחמישה עשר מטרים. מדורה גדולה התלקחה ורוח חזקה נשבה. אורי חשש. נכנס לנגמ“ש ונסע משם. שמע את מפקד הפלוגה זועק: ”לאאאאא!“ והבין שהנורא מכל קרה. הרוח תלשה זיק והעיפה אותו לערימה . גל חום עצום תקף אותו. אש עטפה את הנגמ“ש. אורי האיץ את המהירות כדי שהרוח תכבה את האש שאחזה ברכב. התחבולה הועילה, האש כבתה. הוא עצר את הרכב והביט לאחור בפלצות. כל הצוות שלו נשרף. הוא היה היחיד ששרד. אמר מזועזע: ”תודה אלוקים!“ תמיד ידע שיש אלוקים. למרות שזה לא חייב אותו במאום.

     השתחרר מהצבא ועבד כמתקין כבלים ובעבודות מזדמנות שונות. התחביב היה מחשבים, אבל הוא לא השתלב בו בעקביות. זומן למילואים ברמאללה, בעיצומו של מבצע ”חומת מגן“ למיגור הטרור. מסוקים הפציצו ממעל, צלפים ארבו מעבר לכל פינה, יריות הפכו לדבר שבשגרה. נסעו בג‘יפ מממוגן, ולפתע ברד יריות. המשיכו לנסוע כדי שלא ליפול למארב. כעבור קטע דרך עצרו, ואורי ירד לראות היכן נפגע הרכב. הוא לא איתר דבר חמור חזר ונחרד: החלון מאחוריו נוקב בכדור. משום מה לא המשיך הכדור במסלולו ולא ניקב את עורפו. זה היה קרוב כל כך. הפעם לא אמר: תודה, אלוקים. הפעם החליט שהבורא מאותת לו, מתרה בו שישפר דרך, אך לא הבין: ”הרי אני בסדר גמור. לא גונב, לא שודד, לא פוגע באדם. מדוע אתה מאותת לי, במה אני צריך להשתנות?“

     כשעברו ליד קבר שמואל הנביא, ביקש לעצור. הוא רוצה להתפלל. האמת, מימיו לא פתח סידור. אבל הפעם – אולי הפחד, המתח, הסכנה והאיתות, הם שגרמו.

     עצרו ליד מתחם הקבר. הבניין גדול מאד, נוטע בך רושם שאתה קטן כל כך, פעוט, זעיר. מצא בקצה הבניין כעין חור, גומחה. חשב שכאן הקבר, שפה טמון איש הא-לוקים. נשא עיניו למרום ואמר: ”ריבונו של עולם, אתה גדול כל כך ואני קטן כל כך אבל ראיתי שאתה משגיח עלי. בלבנון, הוצאת אותי בלי פגע. וכאן הכדור לא פגע בי. אני מבקש ממך שתוציא אותי מפה בשלום. אני פוחד ואמי פוחדת. אלו מילואים כה מפחידים. וגם שאמצא עבודה טובה וקבועה“. נדמה היה לו שהאלוקים כאילו ענה לו: ”אני אעשה זאת למענך. ומה תעשה אתה למעני?“ ואז, הוסיף: ”אבל ריבונו של עולם, אתה הרי יודע שלא לימדו אותי מאומה. אם אתה רוצה שאלמד משהו, שאעשה משהו, תאותת לי!“

     יצא משם בלב קל, חש שהתפלל ותפילתו נשמעה. שירות המילואים הסתיים, ובדרך הביתה התקשרו אליו לסלולארי. אמרו שיש לו עבודה למחר. השגחה פרטית. התפילה נענתה. אצל חבר התקינו כבלים, והוא שאל את המתקין האם הוא זקוק לעוזר. נתן לו את מספר הטלפון של אורי. רק עתה נזכר הלה שאורי סיים את המילואים והוא בדרכו הביתה.

     משנוכח שתפילה עוזרת, ניסה אותה גם בביתו. לאו דווקא בקבר של שמואל הנביא. נשא עיניו למרום ואמר: ”ריבונו של עולם, אני לא רוצה להכיר סתם נערות, אני רוצה לפגוש בזו שתהיה אשתי!“ למחרת, נשלח לבצע עבודה במעונות הטכניון. ההנהלה ביקשה מאחת הסטודנטיות שתשגיח עליו. אדם זר, במעונות הסטודנטים, עלול לשלוח יד. כבדהו וחשדהו. כיום היא אשתו. התפילה נענתה.

     אשתו למדה בממלכתי דתי וביקשה להנהיג בית דתי. אורי לא ידע מאומה. מה שביקשה, עשה. לא נסעו בשבת, לא הדליקו אור. היו לו תפילין מבר המצווה. סבו קנה לו, לפני פטירתו. עכשיו, לבקשתה, שב והניחן. אבל לא היה מחובר לדברים, לא השיג את משמעותם.

     אשתו רשמה את שניהם לסמינר. שישמע, שיתחבר. הסמינר פקח את עיניו. טיעונים הגיוניים, סדירים, בנו תמונת עולם. הסבירו ושכנעו. כשיצאו אחרי הסמינר אמר לאשתו: ”חשבתי שאוכל לחיות גם פה וגם שם, חילוני עם קורטוב דת. הבנתי שאלו שתי דרכים, וצריך לבחור צד“. וזה היה קשה. אך בא איתות נוסף. מצמרר. אוטובוס התפוצץ במרכז חיפה, ואורי היה קרוב למקום האירוע. רץ לעזור לניצולם, ולא יכול היה לעמוד במחזות, לראות את המראות. איברים מרוטשים, פצועים נאנקים. החליט לעזור בחוץ, לכוון את התנועה ולפנות ציר לאמבולנסים. בעל כורחו עמד וראה את הגופות החרוכות מועלות לאמבולנסים. אמר לעצמו: ”למה נקלעתי לכאן? מה מאתת לי ריבונו של עולם?“ והבין. מאותתים לו: ראה, איך אין האדם יודע מה מצפה לו. אינו משער מתי ייקרא למרום, מתי יידרש למסור דין וחשבון. ומה יהיה לו לומר?“

     אורי בחר צד. מאז ועד היום ריפד הקדוש ברוך הוא את דרכו. אשתו עובדת כמהנדסת תעשייה וניהול בחברת איילון ביטוח, ואורי השתלב בשטח נטייתו מאז ומתמיד בתחום המחשבים, והתקבל בעבודה בחברה גדולה. הוא, כמובן, מקדיש עיתים לתורה, אינו שוכח מה שעלה בדעתו, כתשובת הבורא, כשהתפלל אליו בפעם הראשונה. ה‘ כאילו אמר: ”אעשה את רצונך, אם אתה תעשה את רצוני“ - וזה פועל!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ג אדר ה'תשע"ז

  אמרו בדרך מליצה, כי כל המועדות בטלים לעתיד לבא חוץ מן הפורים. ומדוע? כי הוא החג היחיד בו אין ביטול מלאכה, ונצטווינו רק לאכול ולשמוח. חג שכזה אינו יכול לבטלו...

     ''את ארון העדות" (לט, לה)  - רבי מרדכי הכהן היה אומר: "ארון העדות" – הארון עצמו הוא העדות. ארון הספרים של אדם מעיד על מהותו ועל טיבו.  רצונך לתהות על קנקנו של אדם, לך אצל ארון הספרים שלו.  איש איש ואישיותו בארונו, ובלבד שיהיה תלמודו בידו – שיהיו הספרים משומשים ממגע ידיים.

     הגאון ר' עמרם בלום אב"ד אויפאלו היה אומר בדרך צחות על פי מציאות זמנו: " ויקהל משה את כל עדת בנ"י" בתחילה חשבו היהודים שמדובר בסתם אסיפה פומבית בקונגרס, שניתן להתווכח בו על נושאים מסוימים, ולכן באו כולם, אבל כששמעו שאמר משה "קחו מאתכם תרומה" אז "ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה"...

     ומצינו במדרש תנחומא (פנחס) כי מין אחד שאל את רבי עקיבא, מדוע הנכם שומרים את המועדים והשבת, והלא כתוב "חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי", ואין הקב"ה חפץ בזה? ענה לו ר"ע, וכי כתוב "חודשי ומועדי"? והלא כתוב חודשיכם ומועדיכם! אם הוא בשביל עצמכם שנאה נפשי, אך אם תעשו לשמי, אוהב אני אותם!

לא מחכים למשיח

     באותו יום (בהיר היה, כך אומרים)- הפציע משיח בשערי ירושלים. על חמור הוא הגיע, ושופר גדול באמתחתו. ניצב הוא בשולי הכביש, ומכין את עצמו לבשר את גאולת עמנו.

     היה פקק רציני בכניסה לעיר. הפגנה של בני עקיבא. מציץ בהם המשיח בהנאה. "ובכן," הרהר "אלו היהודים שיזכו לשמוע ראשונים את בשורת הגאולה!" ניגש הוא אל מפגין אחד סרוג כיפה שהניף שלט "ביבי מוכר את ירושלים", מושיט לו יד ללחיצה ואומר- "נעים מאד, משיח בן דוד!". "אהלן משיח" ??זיע הסרוג "הנה, תפוס." ותוקע בידיו שלט "ירושלים בירת ישראל לנצח". "לא הבנת נכון.." מנסה המשיח, אך הסרוג כבר מגלגל צמיג אל הכביש. המשיח נאנח, עולה על חמורו, ונוסע לנסות במקום אחר.

     הנה! שני חב"דניקים עומדים ליד התחנה המרכזית ומניחים תפילין לעוברים ולשבים. "שלום" אומר המשיח בנועם ויורד מהחמור "אני המשיח." החסידים מופתעים, מתלחשים ביניהם מספר שניות. "תראה," אומר לבסוף אחד מהם "אתה אמנם דומה לו קצת, אבל רואים מיד שזה לא אתה. תפילין כבר הנחת היום?" המשיח מהנהן בראשו ועוזב את המקום בתהייה.

     הוא נעצר ליד הכניסה לשוק ברח' אגריפס. קבוצת קבצנים יושבת שם. "שלום" הוא אומר ומשלשל מטבעות למספר כוסות. "אני המשיח." "משיח?" מהמהם קבצן משופם "מה יעזור לי משיח..?" "כן," מצטרפת אליו חברתו, במבטא רוסי "מה, אתה לסדר לנו פנסיה, קצבת נכות, ביטוח לאומי? אתה לא עוזרת לנו!" המשיח נענע בראשו בצער, שם עוד כמה שקלים ופנה משם.

     את בית הכנסת של בעלז ניתן היה לראות למרחוק. לשם הוא פנה. ושוב. "משיח?" מדד אותו בעיניו חסיד עבדקן- "בלי גרט'ל..?" החסיד הביט בו ברחמים ונכנס למקווה. המשיח נאנח, לגם ממושכות מבקבוקו והחליט לשים פעמיו לשכונת גאולה.

     ליד בית המדרש של גור, הוא נעצר. הוא ניגש לחסיד שעמד להיכנס לבניין ועצר אותו "שלום, אני המשיח." החסיד הזעיף מבט. "שטויות, הרב'ה לא אמר שתבוא." כבר לא מופתע, ממשיך המשיח לכיוון כיכר השבת ומאה שערים.

     ליד השטיבלך הוא תופס ירושלמי צעיר בזרועו "אני המשיח!" הירושלמי סוקר את סמל המגן דוד שתפור על דש בגדו. "משיגינער!" הוא משתחרר מאחיזתו, "דאס איז א משיח?! טפו!"

     המשיח עולה על החמור בכבדות וממשיך בלי לדעת לאן. הוא עוצר בצד הדרך, מתיישב על ספסל ומצית סיגריה. לידו עובר קשיש חביב. "נו מה, איש צעיר," שואל אותו הקשיש "למי אתה מחכה פה, למשיח...?" "לא" עונה לו המשיח "אני מחכה לעם ישראל." 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/