יום חמישי, 30 באפריל 2015

אמרי שפר י"ב אייר ה'תשע"ה

אמרי שפר י"ב אייר ה'תשע"ה

 איש אינו יכול לגרום לך להרגיש נחות בלי הסכמתך...

     אם אתה נראה היום כפי שהיית אתמול, בשביל מה לך המחר?

     אמר פעם החכם: לא הזמן בורח ממך, אתה בורח ממנו.

'     'בן י''ח לחופה " ל''ג בעומר חל תמיד י"ח באייר , ומרבים לסדר חופה וקידושין ביום זה . (ספר יוחסין בשם "בעל המכתב)

     הרה"ק רבי שמחה בונם מפשיסחה אומר: כל ימי חיי, מלמד אני את עצמי כיצד למות. 

     להתחיל מחדש – אף פעם לא מאוחר מדי. גם באופן הספירה יש חיזוק. היה הגיוני לספור הפוך – ביום הראשון 49 ימים והולכים ופוחתים כך שביום האחרון היינו סופרים רק יום אחד שנותר עד קבלת התורה,  אך עלינו לראות את ה"יש" ולא את ה"אין" – לראות מה עשינו ולא מה שנשאר לעשות.

     רבי מנחם מנדל מקוצק זצ''ל מאמרותיו : רצוני שלא תחטאו, לא מפני שאסור לחטוא, אלא מחמת חוסר פנאי לחטוא.

     רבי מנחם מנדל מקוצק זצ''ל מאמרותיו : שתיקה - היפה שבקולות.

יגיעה בלימוד תורה (דברי יונה, גליון צח)
     מסופר שהיה רב עני אחד באיזה עיר שישב ועסק בתורה מתוך יגיעה, כשמצא פעם את הרש"ש שחח עמו בלימוד, ואמר להרש"ש איזה הערה במסכת חולין, הרש"ש מאד נתפעל מן ההערה הזו, אבל זה כאב לו מאד למה הוא לא חשב על זה בעצמו, ואמר לו הרש"ש אני כבר למדתי הגמרא הזו יותר ממאה פעמים, ובכל זאת לא עלה בדעתי הערה זו, ודווקא אתה נפל זאת בדעתך, אמר לו היהודי הזה, במחילת כ"ת אגיד לך את ההבדל ביני לבינך, אמר לו אתה לומד תורה מתוך עושר, שהרי כידוע הרש"ש היתה לו עשירות, ואני לומד תורה מתוך עוני, והקב"ה נותן מפעם לפעם מתנה למי שהוא עני כי התייגעתי, והקב"ה נתן לי מתנה שמצאתי.
     ואל תחשבו שהרש"ש לא התייגע בתורה, הוא בודאי חיפש ומצא את היגיעות שלו, אחרת לא היה מגיע למדרגות כאלו בתורה, אבל הכוונה היא שהיה חסר לו איזה חלק של יגיעה שלהרב ההוא כן היה, ולכן הוא זכה להארה מסוימת בתורה שלא זכה לה הרש"ש, לכן צריכים להתבונן וכי אפשר לומר שאין לומדים, הרי בודאי יושבים ולומדים, יש הרבה שלומדים בהתמדה, אבל בכל זאת אין רואים את חלק זה של הצלחה שהיה צריך להיות, וחושבני שהסיבה לזה היא, כי בחור בשנותיו בישיבה חסר ממנו הרצון והחשק או ההוה אמינא שיכול לגדול תלמיד חכם גדול, וממילא אינו מתאמץ ביותר, וחסר ממנו עמל התורה הראוי.

יד תומכת (טיב הקהילה גיליון 194)
     לאחר שעברתי לפני שנים אחדות טיפול רפואי מסוים, קבע לי הרופא כמה תרגילי 'פיזיותרפיה', כדי להחזיר את תפקוד הגוף ותנועת האיברים לסדרם ותקינותם. - נשלחתי אפוא בקופת חולים אל חדרי הפיזיותרפיה, שם קיבלני האח התורן, ולאחר שקרא בעיון את 'רעצעפט' (מרשם) ההנחיות של התרגילים שהסדיר הרופא עבורי, בעיקר בשביל ריפוי זרוע היד, הגיש לי האח 'משקולת' קלה יחסית, וביקשני לרומם את ידי ולהרים את המשקולת.
     בתחילה קשתה עלי פעולה זו מאוד, היד ברוב חולשתה מיאנה להתרומם אל על, ככל שניסיתי להתגבר ולהתחזק לא הצלחתי בשום אופן להרים את היד. לאחר כמה ניסיונות שלא צלחו, ניגש האח המסור לסייע לי, הוא החזיק אפוא בידי, וכך הצלחתי לאט לאט להרים את המשקולת כראוי, ולאחר שחזרתי על אותם תרגילים כמה פעמים כנדרש, חזרה היד בחסדי השם יתברך לתקינותה וסדר תנועתה.
     לאחר סיום תהליך הטיפול המפרך, גילה האח את אוזני בחיוך צופן סוד, שבעצם כשהחזיק את ידו בידי, לא הפעיל שום כח עזרה מצידו כדי לסייע לי להרים את היד, רק קירב את ידו בנגיעה בעלמא בידי. אבל כל פעולת הרמת המשקולת מתחילתה ועד סופה, נעשתה ונפעלה בכוחי בלבד! ללא שום עזרה וסיוע מצידו! – ומשום כך הועילו והצליחו כל אלו התרגילים, כאשר הפעלתי לבדי בעצמי את כוח תנועת היד, ויצאה ונתגלה סגולת תנועת היד מן הכוח אל הפועל!
     התברר אפוא, שעצם החזקת ידו של האח בידי, הספיקה כדי לנטוע בי את תחושת התמיכה שנצרכתי לה בחולשה הכבדה, בכדי שאתחזק מזה להתניע בעצמי את ידי, וכך אגלה בעצמי את הכוח המופלא שהטביע הבורא בסגולת היד להרים משקולות וכיוצא, שכן באותה עת נחלשו כוחות אלו בהסתר ובהעלמה ממני!
     יצאתי מן המרפאה אפוף מחשבות, כדרכי להפיק לקח טוב מכל מקרה, ולהשתדל ללמוד מוסר השכל מאשר הקרה ה' לפני בעינא דאשגחותא תדירא. – ומכאן למדתי עד כמה חשובה היא לאדם תמיכת הקשר באהבת רעים וידידים, שפעמים רבות די בעצם הקשר בלבד שמתחבר הנחשל עם חבירו, כדי לשאוב מזה עידוד וחיזוק לסייע ביד עצמו, לרומם את נפשו להתחזק במה שנצרך לו! – לא תמיד זקוק החבר לעזרה ממשית, ולפעמים אף לא לעצה מיוחדת כדי לצאת מן הסבך, הכל כבר קיים ומוכן אצלו בתוכו... הוא רק צריך יד תומכת בחיבור קשר רעות ואהבה, בכדי שיגלה כבר מעצמו שיכול הוא להוציא ולחלץ את עצמו מאפלה לאור גדול, אמן.

חוויית השבוע שלי


חוויית השבוע שלי פרשת אמור





יום רביעי, 29 באפריל 2015

אמרי שפר י"א אייר ה'תשע"ה

אמרי שפר י"א אייר ה'תשע"ה

  הרה"ק רבי אברהם חסדאי אומר: המוות - חוף החיים, והזקנה - ספינה המקרבת לחוף.

     הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק אומר: המוות - אינו ולא כלום, משל לאדם העובר מדירה לדירה. אלא שהפיקח בוחר לו דירה יותר נאה מן הראשונה.

     רבי מנחם מנדל מקוצק זצ''ל מאמרותיו :רק סוסים הולכים באמצע הרחוב, בני אדם הולכים בקצוות.

     רבי מנחם מנדל מקוצק זצ''ל מאמרותיו : מעולם לא התחרטתי על האמת.

אל תחפש את האחור ("דברים טובים" שליט"א)
     והנה יצא אדם אחד לדרכו כשהוא רוכב על חמורו.  ותכנן לקנות עז מגזע משובח שתדור בחצרו ותספק חלב לבני משפחתו. והנה רכש את העז, ולצווארה תלה פעמון שהכין מבעוד מועד. בעזרת חבל קשר את העז אל זנב החמור ויצא לדרך. כל עוד הפעמון מקשקש מאחוריו, הוא ידע שהעז בעקבותיו. שלושה נערים משועממים הבחינו בו הרוכב על החמור, מזמזם באושר, כשהעז צועדת מאחור ופעמונה מקשקש.  החליטו להפיג את שעמומם. אמר הראשון: "יש לי רעיון נפלא כיצד לגנוב ממנו את העז בלי שירגיש!"  אמר השני: "אני אצליח לגנוב את החמור שהוא רוכב בלי שיתנגד!" התרברב השלישי: "אני מסוגל לגנוב גם את הבגדים שעליו. ראה תראו שהוא יפשוט אותם מרצונו הטוב!".
     התגנב הראשון חרש, הסיר מצווארה של העז את הפעמון המקשקש, הוסיף לנענע קלות , ובתוך כדי כך קשר את הפעמון לזנב החמור. את החבל חתך ונטל עמו את העז המשוחררת. והוא באמת לא חש מאומה. משוכנע שהעז עדיין צועדת מאחור, הן הפעמון משמיע קול... בהמשך הדרך המתין הנער השני, זה שהבטיח לגנוב את חמורו. " אמור לי", פנה הבחור לרוכב בהתעניינות, "כולם אצלכם בכפר קושרים פעמון מקשקש בזנב החמור? זה דווקא רעיון נחמד, לא רע". הסתובב הרכוב מיד לאחור וראה שהעז שרכש נעלמה. "אבוי, גנבו לי את העז... את הפעמון קשרו הרמאים לזנב... אבוי לי..." "אל תדאג", הרגיעו הבחור, "אני מאמין שהם לא הספיקו להתרחק הרבה, רוץ ונסה לרדוף אחר העקבות". "והחמור מה יהיה איתו", שאל בחששנות. " הסר דאגה מלבך", גילה הבחור נדיבות, "אתה רוץ, ובינתיים אשמור על החמור". התחיל לרוץ, כילה את כל כוחותיו, אך לשווא, הוא לא מצא את העז.  כשחזר, לתדהמתו, לא מצא גם את חמורו.
     אובד עצות שירך את רגליו בשמש הקופחת, מחפש אחר מקור מים להרוות את צימאונו. הגיע לבאר הסמוכה.  שם, על שפת הבאר, עמד לו בחור צעיר ודמעות זולגות מעיניו. "למה תבכה, בחור צעיר?!" התעניין,  שוכח לרגע מצרתו שלו. "איך לא אבכה, וארנקי שבו סכום כסף גדול נפל לבאר בעת שהתכופפתי לשתות . איך אחזור הביתה, אבא יכה אותי קשות ויגרש אותי מביתו... אבוי לי..." "יום בלי מזל", הפטיר בתום , "מעניין, גם לי נגנבו היום עז וחמור". "אם תעזור לי להוציא את הארנק", אמר הצעיר, "אתן לך די כסף לקנות את שניהם יחד. יש לי שם סכום שניתן לרכוש בו עדר שלם של עזים". מיד קפץ על ההזדמנות, חיש מהר פשט את בגדיו וקפץ למים. צלל אל עמקי הבאר וחיפש... כמובן, הוא לא מצא דבר. כשכלה האוויר בריאותיו, שב ועלה אל פני הבאר, ולמגינת לבו, גילה כי נעלם הצעיר ועמו גם בגדיו... בחיינו מביטים קדימה, מתכננים תכניות ומפליגים במחשבות.  ובינתיים, מפסידים את הדברים החשובים והיקרים לנו באמת. היצר הרע עושה זאת כדי שנפסיד את העיקר.
  חוויית השבוע שלי


נקודה שבועית פרשת השבוע "אמור"

נקודה שבועית פרשת השבוע "אמור"

כשאדם אוהב משהו הוא מצפה לו בכיליון עיניים עד לרגע שיזכה לאותו דבר אהוב. כשאסיר יודע שיום שחרורו מתקרב הוא סופר את הימים לקראת היום המיוחל כשילד מצפה לקבל מתנה הוא מחכה בקוצר רוח עד שתגיע לידיו.
בפרשתנו, פרשת "אמור", אנו קוראים את פרשית המועדות בה מצווים בני ישראל על מועדי השנה, ובין כל המועדים שכותבת התורה מופיעה מצווה נוספת בין שני מועדים- מצוות ספירת העומר: "וספרתם לכם ממחרת השבת ...עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום".
בתקופה שבין מוצאי חג ראשון של פסח ועד ערב לפני חג שבועות בה' בסיון עלינו לברך בתפילת ערבית את ברכת ספירת העומר ולציין את מספר היום. ביום החמישים מביאים שתי חלות  מהחיטה החדשה כביכורים למקדש ומקריבים עם ביכורי החיטים עוד מספר קורבנות, כל אלה הם חלק ממצוות חג השבועות.
בני ישראל יצאו ממצרים בחג הפסח לאחר מאות שנים של עבדות, קושי וסבל. והנה רגע אחרי שהם יוצאים לחירות המיוחלת שלהם, הם מתבקשים להבין שזהו  רק הצעד הראשון אל הגאולה האמיתית. הם עכשיו יוצאים אל עבר הר סיני שם יקבלו את דבר ה' ויתחברו ויזכו לחירות הרוחנית. 
שם בהר סיני נמצאת המטרה שלהם.
הספירה הזאת שהם מצווים לעשות מידי יום באה להשאיר אותם ערניים וחדים לקראת המטרה, ושלא יסתפקו רק בחירות הפיזית  אלא שימשיכו לחלום ולהילחם על הדבר החשוב ביותר היא התורה. 
הספירה הזאת תקרב אותם ותכין אותם נפשית  למעמד מתן תורה.
בעזרת ספירת העומר הופך חג פסח למבשר של חג השבועות. הספירה הזאת יוצרת גשר המחבר בין שני חגים אלה. אנו לומדים שאין להפריד בין הגאולה הגשמית והארצית לבין הגאולה הרוחנית. 
ספירת העומר רואה ביציאת מצרים רק שלב, אמנם שלב חשוב, אך הוא רק השלב הראשון בסולם של העלייה הרוחנית ששיאה בחג השבועות הוא חג מתן תורה.
הרמב"ם מסביר במורה נבוכים את טעם המצווה: "ולא היה אותו המעמד העצום אלא יום אחד, כך זכרונו בכל שנה יום אחד, ומגדולת אותו היום ורוממותו נספור הימים מן הראשון לחגים (חג המצות) עד לו (עד לחג השבועות) כמי שמצפה לבוא האהוב בבני אדם אליו, שהוא סופר את הימים בשעות וזהו טעם ספירת העומר".
זוהי תכליתה של ספירת העומר המקרבת אותנו אל היום המיוחד. 
שנזכה תמיד לספור רק לדברים טובים, אהובים ומשמחים!

שבת שלום ומבורך!  

תודות : לצחי מיכאלי
חוויית השבוע שלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.




יום שלישי, 28 באפריל 2015

אמרי שפר י' אייר ה'תשע"ה


אמרי שפר י' אייר ה'תשע"ה

 

הבעל שם טוב הקדוש אומר: כל יהודי בא לעולם כדי למלא שליחות כלשהי.

     

     הרה"ק רבי משה חיים לוצאטו אומר: מאין תבוא לנו הדביקות וההתלהטות בנפשותינו אליו יתברך ולתורתו אם לא נשעה אל גדולתו ורוממותו אשר תוליד בקרבנו הדביקות.

 

     הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין אומר: מי שחסר לו שלמות ומבקש זאת מהבורא באמת, לא יתכן שה' לא יענהו.

 

     הרה"ק רבי שמואל מסוכצ'וב אומר: מי שליבו משתוקק לעבודת ה', מובטח לו שלא יראה פני גיהנום.

 

טעות של ילד (נפלאותיו לבני אדם)

     גם לאחר שהיה יעקב שלם ושמח עם הצעד שעשה בחזרו בתשובה, היה אחיו עמוס מפקפק, מאמין ואינו מאמין, רוצה אך אינו מעז, חושש לנסות ופוחד מכשלון. יעקב הרבה עליו דברים, ולבו של עמוס היה רפה עדיין מכדי לקום ולעשות מעשה. בשלב מסוים החליטו כי יעלו יחדיו לביתו של הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א מבני ברק, בכדי לשטוח בפניו את הספקות והלבטים של עמוס. "אבא רחום", היה לבו של יעקב מתפלל כל הדרך, "היה עמדי, למענך. זכיתי לראות אור באורָך, זכה גם את עמוס בטעם חיים. תהא השעה הזאת שעת רצון מלפניו, להחליט ולשוב".

     המונית נעה ברחובותיה העמוסים של בני ברק, רחוב חזון איש פינת האדמו"ר מגור, נעצרים לברר כתובת: "סליחה ילד, היכן ביתו של רבי חיים קנייבסקי?" "תרדו כאן", מורה הילד, מכאן תלכו ישר ישר עד רחוב מלצר, נדמה לי ששם, מול אולם 'ווגשל', גר הרב קנייבסקי".

     שלמו למונית, יצאו והתחילו ללכת "ישר ישר". הא, בני ברק. לך תסביר לבני ברקי מן השורה מה זה 'בני ברק', נסה להסביר לחרדי מלידה מהי בני ברק עבור תושב קיבוץ שעל מפתן התשובה... הילדים, הבניינים, בתי הכנסת, המודעות, הצפיפות המשפחתית, הצניעות והאושר.

     מתקדמים ברחוב מלצר, כשלפתע מאחוריהם שני ילדים אצים-רצים, מתנשמים ומתנשפים, כל עוד נשמתם בם: "סליחה", רועד קולו של אחד מהם ממאמץ המרוצה, "זה אתם מהמונית?" כן, זה הילד שהורה להם את דרכם לכאן. "סלחו לי, סליחה, פשוט טעיתי. אחרי שהלכתם שאלתי ליתר בטחון את חבר שלי היכן גר הרב קנייבסקי, התברר לי שפשוט הטעתי אתכם, אתם בכלל לא באזור הנכון..."

     חיוך עלה על פניו של עמוס: לך תמצא ילד חינני שכזה בכל עשרות הקיבוצים שהוא מכיר. ללא ספק, יש 'כאן' משהו שאין 'שם'... הילד התחנן: "אני מוכן ללכת אתכם, ממש עד הדלת. רק אתקשר להורי ואודיע שאני יאחר קצת, משם אתלווה אליכם בדרככם, אני יודע בדיוק היכן זה".

     הילד השני משך בשרוולו של המתנצל, לחישתו נשמעה ברור: "נראה לי שאתה חייב לשלם להם מונית". הילד הוסיף נימה נוספת להתנצלויותיו: "וודאי. אני מוכן לשלם לכם 'מונית' עד שם, הרי אני גרמתי לכם את הטעות. אין לי כסף, בואו עמי הביתה, כאן לא רחוק, הורי וודאי ישמחו לשלם לכם את המונית. כה טיפש הייתי, לא היה זה נכון מצדי לומר לכם בבטחה שכזו, אם איני בטוח בכך..."

     דמעה גלשה על לחיו של עמוס. לפתע, הוא לפת את זרועו של יעקב בחזקה, בקול חנוק אמר ברורות: "אין צורך בשום רב, בא הביתה. אני חוזר, אני עוזב הכל, אני רץ אליהם. אם כאלה הילדים שלהם – אני יחד איתם, באש ובמים".

 

חוויית השבוע שלי



 

 

 

 

יום שני, 27 באפריל 2015

אמרי שפר ט' אייר ה' תשע"ה

אמרי שפר ט' אייר ה' תשע"ה

  אמור ואמרת - להזהיר גדולים על הקטנים )רש״י). מזהירים את הגדולים העוסקים בקבורתם של קרוביהם המתים שלא ישכחו להתעסק גם עם קרוביהם החיים - היתומים הקטנים שנשארו. (חתם סופר(

     החסידות באה לעולם כדי שהאדם לא יהיה זקוק תמיד להצלחה. החסיד מקבל הכול באהבה, גם את הכישלון . חסיד נקרא מי שההצלחה אינה חסרה לו.

     החפץ חיים הקדוש אומר: הירא שמים חושב בכל דבר שמא דבר זה אסור, והאינו ירא – חושב בכל דבר אולי הוא מותר.

     העושק את חברו ונוטל ממנו שלא כדין אינו רק רשע אלא גם טיפש.

השגחה פרטית כן או לא?  (ברינה יקצורו, עלון 202)
     היה זה יום חם מאוד בו הלכו תלמידי הבעל שם טוב ביחד עם רבם אל כיוון הישיבה ללמוד תורה. והנה בלכתם בדרך,  ראה אחד התלמידים עלה נופל מן העץ ונוחת על הקרקע,  פנה התלמיד לרבו ושאל אותו ''רבנו, אמרת שכל מה שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית מאת הבורא יתברך שמו והנה עכשיו בלכתנו בדרך, ראיתי עלה נופל מן העץ,  יאמר נא לי רבי איזה השגחה יש במעשה זה שנראה לכאורה סתמי ומקרי'' ... עמדו התלמידים והיו נבוכים מהשאלה של חברם, אך ניצוץ של סקרנות התעורר בלבם...

     עצר הבעל שם טוב לפתע והלך לכיוון העץ... כשראו זאת התלמידים הלכו אחריו... ניגש הבעש''ט אל העלה ושאל אותו (ידוע שהיה בקי בשיחת חיות ובשיחת דקלים והיה בעל עלית נשמה וידע מה קורה בעולמות העליונים) ''עלה-עלה, למה נפלת מהעץ אל הקרקע"? ענה לו העלה: ''אני קשור לענף והנה הענף התחיל לנוע והפילני לקרקע ואין לי מושג מדוע'' ! פנה הבעל שם טוב לענף ושאלו: ''מדוע התחלת לנוע והפלת את העלה לקרקע''? ענה לו הענף: ''רוח חזקה באה לכיווני וניערה אותי ולכן נפל העלה ואין לי מושג מדוע'' ! פנה הבעל שם טוב אל הרוח ושאלה: ''למה נַשַבְת בחוזקה על העץ וגרמת לענף לנוע ולהפיל את העלה"? ענתה הרוח: '' כמו כל דבר בעולם, יש עלי ממונה שהוא מלאך והוא ציוה עלי לנשוב בחוזקה על הענף ולגרום לעלה ליפול ואין לי מושג מדוע" ! עמדו התלמידים מהצד ולא שמעו כלום מהשיחות הנ''ל ורק ראו את הבעל שם טוב מדבר בלחש אך לא ידעו מה ועם מי והסתקרנו מאוד לדעת מה קורה... פנה אליהם רבם וסיפר להם את אשר דיבר ועם מי והוסיף ואמר ''שאלתי את העלה ואת הענף ואת הרוח מדוע נפל אותו עלה אל הקרקע ואין בידם תשובה והפנתה אותי הרוח אל המלאך הממונה עליה לכן אעשה עכשיו עלית נשמה ואוריד לכם תשובה"!

     נתמלאו התלמידים בחרדת קודש ופנו אל צידי רבם להחזיק את גופו בעת יעלה אל השמים על מנת לקבל תשובה... והנה עולה הבעל שם טוב הקדוש אל השמים, ופונה אל המלאך הממונה על הרוח: ''מדוע ציווית על הרוח לנשוב בחוזקה וגרמת לה להניע את הענף ולכן נפל ממנו עלה" ? ענה לו המלאך: ''כלום לא עשיתי מעצמי, אלא הכל מגזרת הבורא יתברך שמו, שציווני לצוות על הרוח כך". ענה לו הבעל שם טוב: ''לך וגש אל בורא העולם ואמור לו שאני שואל מדוע כך ציווך" ! הלך אותו מלאך אל הבורא יתברך וחזר לאחר זמן עם תשובה ואמר לבעל שם טוב: "רבי-רבי, שאלתי שאלתך את הבורא יתברך שמו ואמר לי לומר לך שתרים את העלה ותמצא שם את התשובה"! שמע זאת הבעל שם טוב והודה למלאך והתכונן לרדת חזרה לגופו... התלמידים שבאותה שעה החזיקו את רבם הרגישו את הזמן כנצח עד שיקבלו את התשובה מרבם... לפתע, התעורר הבעל שם טוב בחזרה וחזר אל גופו...  

     הסתכלו עליו התלמידים ביראה וסקרנותם עלתה שבעתיים... סיפר להם הבעל שם טוב את כל קורותיו בעולמות העליונים וניגשו יחד כולם אל העלה! ואז הרים הרב את העלה, והנה מתחת לעלה נתגלתה אל מול עיניהם תולעת קטנה מאוד! שאלה הבעל שם טוב: "מה מעשיך פה מתחת לעלה? והאם יודעת את למה הוא נפל מהעץ"? ענתה התולעת: "רבי רבי, רואה אתה שיום חם מאוד היום והנה אנוכי קטנה והלכתי בדרך זמן רב, למצוא מכסה מן החום הכבד וכשלא מצאתי התפללתי לבורא עולם שיזמן לי מקום צל, כדי שאוכל להשיב נפשי מעט מן החום הכבד ולנוח. ואכן, שמע ה' יתברך את תפילתי וגרם לעלה לפול מן העץ, כדי שאוכל לנוח מתחתיו"!

     שמע זאת הבעל שם טוב וסיפר לתלמידיו. תלמידיו נרעשו ונזדעזעו מגודל ההשגחה הפרטית של הבורא יתברך שמו !!! פנה אליהם הבעל שם טוב ואמר להם ''נוכחתם לראות שאין מקריות בעולם כלל! והכל הוא בהשגחת הבורא יתברך כדי להיטיב לברואיו!!! תלמדו מכך קל וחומר על עצמכם!!! מה תולעת קטנה זאת, שרק נשאה עיניה למרום לבורא העולם, שמע הקב"ה את תפילתה, על אחת כמה וכמה אתם, שאתם בניו של ה' יתברך, בוודאי ובוודאי כאשר נושאים אתם תפילה אליו שום תפילה אינה חוזרת ריקם" !!! מפה נלמד אחים יקרים, כמה הבורא יתברך שמו, משגיח על כל אחד ואחת מאיתנו ושהכל בהשגחה מדויקת ונפלאה ולטובתנו בלבד, וכמה גדולה המעלה של תפילה אליו יתברך ומה היא פועלת.

     ה' יהיה בעזרנו, שנפנים סיפור זה ונזכה להתפלל אל אבינו שבשמים בכוונה ומעומק הלב תמיד.


חוויית השבוע שלי


יום ראשון, 26 באפריל 2015

אמרי שפר ח' אייר ה' תשע"ה

אמרי שפר ח' אייר ה' תשע"ה

גם כאשר הדברים לא הולכים כפי שתכננו – עלינו לדעת כי כך בדיוק הוא רצונו של הבורא יתברך.  
     הוכח תוכיח את עמיתך, מאחר שנזדמן הדבר שאתה הוא שראית את חבריך בקלקלתו, הרי זה אות שאף אתה נכשלת בדומה לכך,  אחרת לא היו מזמנים לך לראות את מעשה האינו הגון של חבריך, לפיכך עליך להוכיח לא רק אותו, אלא גם את עצמך תוכיח "את "עמיתך" את, לרבות אותך. (בני יששכר)
    ואהבת לרעך כמוך אני ה'. כי מטבע בנ"א כשאוהב את חבריו אזי גם אוהב את בניו ולכן אמרה תורה "ואהבת לרעך כמוך" כי "אני ה'" והם בני וא"א שתאהבו אותי ואת בני תשנאו.  (פרדס יוסף)
     ואהבת לרעך כמוך. פי' כמו שאתה אוהב עצמך אף שיש בך חסרונות במדה זו תאהב רעך בלי להסתכל על חסרונותיו.  (הבעש"ט)

אהבת ישראל ("דברים טובים" שליט"א)
     רבי אריה לוין זצ"ל היה ידוע באהבת הבריות המיוחדות שהייתה טבועה בו. מצווה זו של "ואהבת לרעך כמוך" הייתה חרוטה בנימי נפשו. סיפור נפלא על מסירות נפשו למען הזולת סיפר בנו הגאון רח"י לוין זצ"ל, רבה של פרס חנה:
     בהיותי ילד זכור לי שכל ראש חודש היה אבא נוהג לקנות ממתקים ולאורזם בחבילה קטנה ולהביאם לחולה נפש מסויים המאושפז בבית החולים "עזרת נשים" בפאתי העיר. פעם אחת הפצרתי באבא שיקחני עמו. בדרך פגשנו באחד מיקירי ירושלים ששאל את אבא לשלום קרובו חולה הנפש. אבא משיב: "ברוך השם, הנני בדרך לבקרו" . התפלאתי מאוד כי הרי לא ידעתי על קיומו של חולה כזה במשפחתנו אך לא הרהבתי עוז לשאול לפשר הדבר. הגענו לביה"ח, אבא נכנס פנימה ואני המתנתי לו בחוץ ליד השער. לא עברו רגעי מועטים ואבי חזר בהותירו את הממתקים בידי החולה "הקרוב". בדרכנו אחזני אבא בידי ואמר שהיה: "בוודאי תתפלא על הקרוב הלא מוכר שביקרנו זה עתה, בוא ואספר לך מעשה שהיה:
     באחד הערבים עשיתי דרכי ליד ביה"ח הזה ובעוברי קרוב לחומת ביה"ח הגיעו לאוזניי צווחות אימים, שמעתי צעקות גבר הנאנק בייסורים. אמרתי בלבי: ‘אמנם בי"ח לחולי נפש המקום,  אך בכל זאת אין זה נשמע רגיל‘. סרתי וראיתי אדם חבול מוכה בכל חלקי גופו מתהלך במסדרון אנה ואנה צועק, זועק, נאנח וגונח מתוך ייסורים. שאלתי את דיירי הבית לפשר הדבר והם השיבוני שמכיוון שהאיש השתולל קשרוהו והיכוהו עד שהפסיק להשתולל,  שאלתי ‘וכך עושים גם לכל היתר?‘ וענו לי ‘אמנם עד לפני תקופת מה זו הייתה השיטה. אך לא מכבר מטפלים בנו בתרופות שהגיעו מחו"ל ומאז הפסיקו להכותנו‘. ‘ובמה שונה חולה זה מאחרים?‘ ‘הוא גלמוד, אין לו קרובי משפחה שיגנו עליו, ולכן הוא עדיין ממשיך להיות מטופל בשיטה הישנה‘. נזעקתי ‘היתכן? הרי אני קרובו!‘ ניגשתי אליו והתוודעתי אליו כקרובו, וכדי להמחיש קרבתנו, נכנסתי לחנות הסמוכה ורכשתי עבורו ממתקים וכל החולים ראו וידעו שהגיב קרובו, השמועה עשתה לה כנפיים ומאז ידעו הכל שלחולה זה יש קרוב ואין להכותו עוד.
     אכן השגתי את המטרה אך מכיוון שהכרזתי שאני קרוב והריני קרובו, ומאז הנני נוהג בכל ראש חודש לבוא ולבקרו‘. ולכך התכוונה התורה ב"ואהבת לרעך כמוך", שנאהב כל אחד מישראל אפילו אין לו כל קירבת נפש בינו לבינינו, שהרי אותה מצווה מתעלמת לחלוטין מאישיותו של האדם שאותו צריך לאהוב. אלא טעמה: "אני ה‘" בשם ה‘ היא מוטלת עלינו ביחס לכל הבריות. לא רק למבוגרים ונשים ולא רק לזקנים ולילדים

חוויית השבוע שלי