ג' דברים נצטווה מלך, שהם ראשי תיבות כסא, כמו שכתוב אצל מלך כשבתו
על "כסא" ממלכתו, כ' לא ירבה לו כסף וזהב, ס' לא ירבה לו סוסים,
א' אישה לא ירבה לו נשים, על נשים וסוסים כתוב טעם, ועל כסף וזהב לא כתוב טעם, כי
זה מובן מאליו שמלך צריך להיות שקוע בתורה ולא בכסף וזהב.
''הלוואי שתהיה לי אהבה לצדיק הכי גדול של הדור,
כמו שהקב''ה אוהב את הרשע הכי גדול (רבי פנחס מקוריץ)
''העושה חסד – יקבל חסד, וככל שירבה
לעשות – ירבה לקבל (מסילת ישרים)
השקרן גרוע מגנב וגזלן: הגנב גונב בלילה, באין רואים: הגזלן אמנם
גוזל בין ביום ובין בלילה אבל רק מן היחיד, ואילו מהרבים הוא מפחד. אבל השקרן –
משקר ביום ובלילה בין ליחיד ובין לרבים.
"אל תבואני רגל גאוה"
מעשה שהיה בליל ראש השנה. התפילה בבתי
הכנסת כבר נסתיימה. "לשנה טובה תכתבו ותחתמו" מאחלים בשעה זו
יהודים איש לרעהו בכל אתר ואתר, הכל פוסעים בתחושת חג מהולה בכבוד ראש לעבר
בתיהם, להסב לסעודת החג. ואולם, באחד מרחובותיה של ירושלים נראה שאיש אינו
נחפז לביתו. הפוך הוא, המונים מצטופפים באותו רחוב, וכולם כולם חפצים
להיכנס ולו רק לרגע אחד, אל הבית השוכן בקרן הרחוב. בית זה מעונו של
האדמו"ר רבי ישראל אלטר מגור הוא. ועתה, בליל התקדש החג ובפרוס השנה
החדשה את כנפיה חפצים המונים מיהודיה של ירושלים, ואף כאלה שמרחוק באו, לזכות
ולהתברך בברכת "שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה" מפי האדמו"ר הקדוש.
בדחילו ורחימו ממתינים האנשים. רבים
מהם נמנים עם חסידיו של הצדיק, אך לצדם נתן למצוא יהודים מכל העדות
ומכל שכבות הציבור, כאלה הלבושים בלבוש זה או אחר, צעירים לצד זקנים,
אדמו"רים וראשי ישיבות לצד המוני העם במטרה אחת - להתברך מפי הרבי
הקדוש. שורה ארוכה של יהודים נפעמים עוברת במשך שעות על פניו. והרבי, ניצב על
מקומו ומברך את היהודים הנרגשים בברכת "שנה טובה". בעיניו המפיקות
אהבה ומסירות סוקר האדמו''ר את קהל העוברים, לזה מעניק חיוך של עידוד לאחר
שולח מבט של תשומת לב. וכל אחד מהעוברים חש בצאתו, כאילו זכה בתשומת לב מלאה מצד
הרבי.
שעות רבות עוברים היהודים על פני
האדמו"ר, ועדיין גדול הקהל הממתין בחוץ, ומן הרחובות הסמוכים ממשיכים לנהור
יהודים המבקשים להתברך. האנשים שעדיין לא התברכו ממתינים בציפייה. והנה עוברת
שמועה: "האדמו"ר ציוה לסגור הדלת לשעה קלה!". הממתינים אומנם
אינם ממהרים לעזוב את המקום. איש מהם אינו מוכן לוותר על ברכת הצדיק. הם ממשיכים
לחכות, ובינתיים עוברות חולפות השערות מפה לאוזן: "שמא התעייף הרבי
וברצונו לנוח קמעה?"- "ואולי אחד הבאים הפנה אליו עניין חשוב, ועל
הרבי להתייחד עמו ולדון בנושא?". השמועות עושות להן כנפיים. הקהל ממשיך לחכות.
אך את הסיבה האמיתית לסגירת הדלת שמעו רק אותם אנשים שעמדו בראש השורה, ועמדו
להיכנס לרגע קט אל הרבי. מבעד לסדק שנותר עם סגירת הדלת מבחינים העומדים
באדמו"ר. ביראת כבוד הם מתבוננים לעברו. הרבי מהלך כה וכה בחדר והנה
שפתיו ממלמלות דבר מה. הממתינים מטים אוזן קשבת, ואכן הם מבינים את המילים
"אל תבואני רגל גאוה" כך מתפלל האדמו"ר מגור שעה שבחוץ ממתין
לברכתו תור ארוך של יהודים.
חוויית השבוע שלי
