יום רביעי, 29 באפריל 2015

נקודה שבועית פרשת השבוע "אמור"

נקודה שבועית פרשת השבוע "אמור"

כשאדם אוהב משהו הוא מצפה לו בכיליון עיניים עד לרגע שיזכה לאותו דבר אהוב. כשאסיר יודע שיום שחרורו מתקרב הוא סופר את הימים לקראת היום המיוחל כשילד מצפה לקבל מתנה הוא מחכה בקוצר רוח עד שתגיע לידיו.
בפרשתנו, פרשת "אמור", אנו קוראים את פרשית המועדות בה מצווים בני ישראל על מועדי השנה, ובין כל המועדים שכותבת התורה מופיעה מצווה נוספת בין שני מועדים- מצוות ספירת העומר: "וספרתם לכם ממחרת השבת ...עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום".
בתקופה שבין מוצאי חג ראשון של פסח ועד ערב לפני חג שבועות בה' בסיון עלינו לברך בתפילת ערבית את ברכת ספירת העומר ולציין את מספר היום. ביום החמישים מביאים שתי חלות  מהחיטה החדשה כביכורים למקדש ומקריבים עם ביכורי החיטים עוד מספר קורבנות, כל אלה הם חלק ממצוות חג השבועות.
בני ישראל יצאו ממצרים בחג הפסח לאחר מאות שנים של עבדות, קושי וסבל. והנה רגע אחרי שהם יוצאים לחירות המיוחלת שלהם, הם מתבקשים להבין שזהו  רק הצעד הראשון אל הגאולה האמיתית. הם עכשיו יוצאים אל עבר הר סיני שם יקבלו את דבר ה' ויתחברו ויזכו לחירות הרוחנית
שם בהר סיני נמצאת המטרה שלהם.
הספירה הזאת שהם מצווים לעשות מידי יום באה להשאיר אותם ערניים וחדים לקראת המטרה, ושלא יסתפקו רק בחירות הפיזית  אלא שימשיכו לחלום ולהילחם על הדבר החשוב ביותר היא התורה
הספירה הזאת תקרב אותם ותכין אותם נפשית  למעמד מתן תורה.
בעזרת ספירת העומר הופך חג פסח למבשר של חג השבועות. הספירה הזאת יוצרת גשר המחבר בין שני חגים אלה. אנו לומדים שאין להפריד בין הגאולה הגשמית והארצית לבין הגאולה הרוחנית
ספירת העומר רואה ביציאת מצרים רק שלב, אמנם שלב חשוב, אך הוא רק השלב הראשון בסולם של העלייה הרוחנית ששיאה בחג השבועות הוא חג מתן תורה.
הרמב"ם מסביר במורה נבוכים את טעם המצווה: "ולא היה אותו המעמד העצום אלא יום אחד, כך זכרונו בכל שנה יום אחד, ומגדולת אותו היום ורוממותו נספור הימים מן הראשון לחגים (חג המצות) עד לו (עד לחג השבועות) כמי שמצפה לבוא האהוב בבני אדם אליו, שהוא סופר את הימים בשעות וזהו טעם ספירת העומר".
זוהי תכליתה של ספירת העומר המקרבת אותנו אל היום המיוחד
שנזכה תמיד לספור רק לדברים טובים, אהובים ומשמחים!

שבת שלום ומבורך!  

תודות : לצחי מיכאלי
חוויית השבוע שלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה