נקודה שבועית פרשת "ויצא" ה'תשע"ח

"תיתן אמת ליעקב, חסד לאברהם".

כך כותבת התורה על יעקב. המידה הבולטת באישיות יעקב היא היושרה. האמת. 

מידה זו ביעקב מופיעה בפרשתנו כמה פעמים ובעיקר קשורה לתחום העבודה והעיסוק.

יעקב מגיע לאחר הליכה ארוכה לחרן, לשם נשלח ע"י הוריו, ותחנתו הראשונה היא באר המים, מקום שתיית צאן הרועים ונקודת מפגש עבור הרועים עצמם.

הבאר סתומה ומכוסה באבן גדולה ולידה שלושה עדרי צאן והרועים שלהם. 

הדבר הראשון שאומר להם יעקב, שהוא עבורם איש זר לחלוטין, לאחר ששואל אותם אם מכירים את לבן: "ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו" - ליעקב מפריע חוסר מוסר העבודה של הרועים וחוסר היושר שלהם כלפי מעסיקם ולכן דורש מהם שמיד יגשו לעבודת המרעה ולא ישבו בבטלה ויחכו עד שיגיעו כל הרועים.

בעניין אחר שקשור לחלוטין ליעקב ולבן כותבת התורה: "...ויעבוד עימו עוד שבע שנים אחרות" ואומר על זה הרב נבנצאל שידוע שהמילה "עוד" משמעותה בתנ"ך תוספת והמשך למה שקדם, כלומר שמבחינת יעקב שבע השנים הנוספות הן בדיוק באותה נאמנות כמו שבע השנים הראשונות בהן עבד מרצונו שלו עבור רחל כפי שסוכם בהתחלה.

מידת היושר והאמת חשובה ליעקב והוא אינו מוכן לשמוט אותה מעצמו וכך הוא בונה את אישיותו.

אמנם כשאין דרך אחרת ולבן יאלץ אותו הוא לא מהסס להתגונן מפני רמאות חותנו, אולם במה שאינו פיקוח נפש של כלל ישראל הוא לא מוכן לרמות כהוא זה מפני שעזיבת הנאמנות והיושר חמורה ומסוכנת מכל מה שלבן מעולל לו.

אותו היושר של יעקב הוא זה שיעזור לו להסיר את האבן מהבאר, שהרי לא הגיוני שיעקב איש האהלים יהיה כל כך חזק להזיזה לבד, אלא שיושר ליבו נותן לו את הכח לכך, כפי שמזכיר הרב חיים שמואלביץ זצ"ל שעל זה מזכירים בתפילת הגשם: "יחד לב, וגל אבן מפי באר מים" - יעקב הרים את הסלע בעזרת הלב ולא בעזרת השרירים. בעזרת רצונו העמוק להיטיב לאותם הרועים.

נלמד מיעקב כיצד עלינו להיות שכירים טובים ונאמנים למעסיקנו. נלמד להיות ישרים בחיים בכלל ובעבודה בפרט.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

נקודה שבועית פרשת השבוע "ויצא" ה'תשע"ו

המודעות הגבוהה לכל נושאי יחסי עובד ומעביד בשנים האחרונות עולה כל הזמן.

וועדי עובדים, תקשורת שמרבה להתעסק בזה, דיונים ציבוריים ועוד רק מגבירים את העיסוק החשוב הזה ביחס של "בעל הבית" לעובדיו. 

בפרשת השבוע שלנו, פרשת "ויצא", אנו נפגשים עם הפועל הראשון, יעקב.

כאשר יעקב מגיע ופוגש את רחל ומתאהב בה ורוצה לשאת אותה לאישה הוא מסכם עם אביה, לבן, שיעבוד אצלו על מנת שזה ייתן לו להתחתן איתה. הוא ממש חותמים על חוזה של כמות הזמן שיעבוד ומה יעשה בעבודתו. 

אולם כבר לפני שיעקב "חותם" על חוזה ההעסקה הזה עם לבן, אנו נחשפים לרמה המוסרית הגבוהה שלו בענייני העבודה.

כשמגיע יעקב לחרן באמצע היום, הוא פוגש ברועי צאן שיושבים עם עדריהם סביב הבאר ואבן גלולה על פיה.

יעקב ניגש אליהם ופותח איתם בשיחה ארוכה: "ויאמר להם יעקב, אחי מאין אתם? ויאמרו, מחרן אנחנו, ויאמר להם, הידעתם את לבן בן נחור? ויאמרו, ידענו, ויאמר השלום לו? ויאמרו שלום, והנה רחל באה עם הצאן, ויאמר: הן עוד היום גדול,לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו".

המדרש אומר לנו על הפסוקים האלה שיעקב רואה אותם יושבים להם סתם ככה (רובצים בלשון המדרש) והם רוצים לאסוף את המקנה וללכת לביתם, אז הוא פונה אליהם ואומר שהיום עוד גדול, ואם הם שכירים אז הם לא סיימו את עבודתם, ואם הבהמות שלהם, שידעו שעדיין זה לא זמן לאסוף אותם.

על פניו מוזר לנו שיעקב בא בקריאה כזאת לאנשים שכלל הוא לא מכיר. שמטיף להם מוסר. שנותן להם ביקורת על עבודתם וזאת עוד אחרי שהם מצידם לא עונים לא תשובות ארוכות אלא קצרות סבלנות אליו.

למעשה יעקב לא חושש ליצור איתם קשיי תקשורת וחשוב לו להעיר להם על מוסר עבודתם.

למרות שהוא יכול להינזק באופן אישי מהמהלך הזה הוא כאדם לא יכול לסבול את הבטלה שלפניו באמצע היום. את יעקב מלווה תכונת יושר ונאמנות והיא טבועה באופיו והיא מתפרצת באחת שלפניו נגלה מחזה שכזה.

גם מעצמו כפועל יעקב דורש נאמנות מוחלטת. הוא לא עושה עבודתו רמייה והכול מתוך יושר וחובה אלוקית שספג עוד מבית סבו אברהם.

דווקא אז שמתגלה ליעקב ההתנכלויות של לבן אליו קשה לו לשאת אותם: "וייחר ליעקב...מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי?.... הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני...ותחלף משכרתי עשרת מונים". 

הפסוקים האלה מראים עד כמה היה יעקב נאמן למעסיקו וכמה נזהר מלגזול אותו.

שתהיה לכולנו פרנסה טובה ושנדע ונשכיל ללמוד ממוסר עבודתו של יעקב אבינו.

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר י"ד סיון ה'תשע"ה

אין חבר נקנה , אלא בקשיי קשיים .

     אם אדם איבד את נאמנותו , אין לו מה לאבד יותר .

     ברגע ובשעה שאדם חושב שהכול אבוד, אז לפתע מתחילה לבקוע אורה ושמחה.

      האופנה אולם משתנה לעתים מזומנות אולם אין אנו חייבים להיות צמודים לתכתיביה.

הצלה מופלאה III (פניני עין חמד גיליון 484)

     היא הגיעה אל בניין 770, הידוע כמרכז חב"ד העולמי בניו-יורק. המקום בו שוכנים בית המדרש וחדר הלשכה של הרבי מליובאוויטש. אל המקום הגיעה אישה כבת שבעים, בעלת מראה יהודי אמריקאי טיפוסי. היא ביקשה לפגוש את הרבי כפי שרבים מבקשים החסידים מורגלים היטב למפגשים כאלה עם טיפוסים שונים שנקלעים למקום. לחלק ניכר מהם זרות אורחותיו של הרבי, והם בטוחים בתמימותם , שניתן לכל אחד להיכנס אל הצדיק בכל עת ובכל נקודת זמן. אבל האישה הזו נראתה שונה. משהו בעקשנות שלה לפגוש את הרבי היה לא שגרתי. היא נשאלה על ידי מאן דהוא, מדוע כל כך אכפת לה להיכנס לרבי ומהיכן היא מכירה אותו והיא השיבה שהיא חייבת את חייה לרבי. כמה בחורים צעירים שבדרכם נקרתה האישה, לשמע דבריה התגודדו סביבה וביקשו לשמוע את סיפורה בפרוטרוט.

     היא נעתרה להם והחלה לגולל דבריה: "מדי יום, בשעות אחר הצהריים, אני נוהגת לצאת לטיול ברכבי הפרטי. אני מקפידה עד מאוד על הטיול היומי הזה. עד לפני מספר שנים נהגתי לצאת לטיול רגלי, ללא רכב. אלא שיום אחד הגיע אליי כושי עצום בגודלו, הלה לפת את צווארי ובא לרוקן את ארנקי. משניסיתי להתנגד , הוא איים כי ידקור אותי בסכין גדולה שהוציא. למזלי הגדול, בדיוק באותו רגע עברה במקום ניידת משטרה, ואורותיה המהבהבים הבריחו מהמקום את האיש. הודיתי לבורא העולם על הצלתי , אך מאז לא שבתי עוד לטייל רגלית בגפי. כשאני לבד אני עושה את דרכי ברכב ." "לא מכבר, ביום שגרתי אחד, יצאתי כהרגלי לנסיעתי היומית. עמדתי לפני רמזור אדום, וממכונית שעצרה לצדי הביט עליי אדם הדור פנים, בעל זקן לבן, שישב ליד הנהג. הוא רמז לי באצבעו ללחוץ על כפתור הנעילה של דלתות הרכב. תחילה, לא ייחסתי לרמיזתו כל חשיבות. הן אין לי ילדים ברכב , ומדוע אפוא נחוץ שאנעל את הדלתות. אך האיש חזר וסימן באצבעו שוב ושוב ." "זה נראה לי מאוד משונה, מדוע אדם זר יבקש לעשות כן, אבל ידעתי , כי נזק בוודאי שלא ייגרם לי מהנעילה. נעתרתי לסימוניו. "בינתיים התחלף הרמזור. האיש בעל הזקן הלבן חייך, ומכוניתו פנתה ימינה ונעלמה מעיניי ." "

     בעודי מהרהרת על האיש המוזר , הגעתי לרמזור אדום נוסף. עצרתי והמתנתי שיתחלף הרמזור, ופתאום הבחנתי באדם בעל עור שחום גוף עצום ממדים, שניצב ליד מכוניתי כשסכין גדולה אחז בידו. רעדתי כל כולי. בסרט הזה כבר הייתי... האיש ניסה לפתוח את הדלת הימנית של המכונית, ומשנוכח , שהיא נעולה, סב סביב המכונית וניסה להגיע אל הדלת הסמוכה אליי ." זיעה צוננת שטפה את גופי. חשבתי כבר על הגרוע מכול. למזלי, לפני שהספיק לשבור את זכוכית החלון באגרופו, התחלף הרמזור לירוק, ואני לחצתי בכל כוחי על דוושת הגז ונסעתי במהירות מן המקום - ניצלתי! ." "בעודי המומה ממה שאירע לי, הכה בתודעתי פתאום זיכרון אותו יהודי עטור זקן לבן, שביקש ממני לנעול את דלתות הרכב. האיש המוזר הזה. מהיכן הוא ידע מה יקרה לי בעוד כמה דקות?! לא רציתי לדמיין מה היה קורה לי ומה היה מצבי לולא שמעתי בקולו...". "הרגשתי צורך עז להודות למציל את חיי. הבנתי , שמדובר באדם קדוש ובעל רוח- הקודש ורציתי גם לבקש את סליחתו על שבתחילה הקלתי ראש להצעתו. אולם לא ידעתי מיהו ולא ידעתי לאן נסע. חשתי מין החמצה בלב. ייתכן ולעולם לא אפגוש את האיש ." "מאז חלפו כמה חודשים. המשכתי לנסוע מדי יום, בדלתות נעולות כמובן.

     אמש ישבתי מול מרקע הטלוויזיה ושוטטתי בין התחנות בחיפוש אחר משהו מעניין. את עיניי צדה תמונה יהודית מרהיבה שניבטה מאחד הערוצים. המוני חסידים עומדים צפופים בבית- כנסת ומנגנים מנגינות שובות לב. שמתי לב שעיני כולם מופנות לכיוון אחד ." "המצלמה סקרה את המון האדם ואז התרכזה באדם אחד, זה שעיני כולם נישאו אליו. ואז נדרכתי. קפצתי ממקומי כנשוכת נחש. כן! אני מכירה אותו! זה האדם שהציל את חיי! אני בטוחה בכך במאת האחוזים!" "המשכתי לצפות, ובשלב מסוים פרסמו על המרקע מספר טלפון דרכו ניתן להתקשר ולשאול שאלות, או להביע התרשמויות אישיות. מבלי להסס, התקשרתי למספר הטלפון, הזדהיתי ושאלתי , מי האיש וכיצד אפשר להגיע אליו. התברר לי , כי מי שהציל את חיי הוא הרבי מליובאוויטש. הטלפן החביב גם הסביר לי כיצד להגיע לכאן. זו הסיבה בשלה באתי לפה", סיימה האישה. "באתי לפגוש באדם שהציל את חיי ופשוט להודות לו באופן אישי, ולכן אני חייבת להיכנס אליו! ". 

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il

נקודה שבועית פרשת "ואתחנן"ה'תשע"ד

"ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם". בשבועות האחרונים, בשעות שבהם עם ישראל עמד ועומד ברגעים קשים מאוד, חווינו כולנו חיים לא טבעיים: הורים הביאו את בניהם לקבורה בטרם עת, נשים צעירות שזה עתה התחתנו ליוו את בעליהן הטריים לעולם שכולו טוב, ארוסות נכנסו עם אהוביהן לבתי קברות במקום לחופה. כולם, כל אלה, בשעה הקשה ביותר שלהם קורעים את השמים בצעקה זו "ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם" הם צועדים ואנו המלווים אותם אומרים ביחד איתם. זו שעה של אמונה גדולה ביותר בבורא עולם, בקיומו ובהנהגתו בעולם. בפרשת השבוע, פרשת "ואתחנן", אחרי שמשה עם כל ישראל מנצח את האמורי וכובש את הצד המזרחי של הירדן, ממשיך את נאומו, אותו הוא התחיל בפרשה הקודמת, ומספר להם על הפיכתם לעם בימיהם במצרים בשעה שה' הוציא אותם מהשעבוד הנורא. ה' השגיח ושמר עליהם לאורך כל הדרך במדבר. אלו דברים שאף עם אחר בעולם לא זכה בהם. זוהי השעה, אמר משה, שעליהם להראות נאמנות לה', הוא דורש זאת מהם. הוא מצווה אותם שיהיו דבקים בה' בתכלית דבקות בה', וכל זאת באהבה רבה ושאמונתם בו כא-ל היחיד שלהם, ומתוך כך עליהם לשמור על דביקותם בו בכל זמן ובכל מצב: "שמע ישראל ה' אלוקיך ה' אחד" - זוהי קבלת עול מלכות שמים. זוהי הבקשה של משה לעם ישראל שיכניסו בליבם את האמונה בה' שהוא אלוקי ישראל היחיד. איננו יכולים לדעת והבין את דרכיו והנהגותיו של ה'. עלינו לדעת שכל מה שקורה בעולמו כרצונו קורה. זוהי האמונה השלימה והטהורה של כולנו בו. זו האמונה שהובילה את אבות האומה, זו האמונה שליוותה את הסבים והסבתות שלנו בדרכם למשרפות בידי הנאצים. זו האמונה שהביאה את רועי קליין הי"ד לזעוק בקריעת שערי שמים את הפסוק הזה בשעה שקפץ על הרימון לשמור על חיי חייליו מפיצוץ (השבוע לפני 8 שנים). זו האמונה שהביאה את מח"ט גבעתי לכתוב לחייליו רק לפני ארבע שבועות בטרם נכנסו לקרב: "אני נושא עיניי לשמים וקורא עימכם 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'" שבת שלום ומבורך! תודות : לצחי מיכאלי "חוויית השבוע שלי" : http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם נישא תפילה כולנו לבורא עולם שישמור ויגן על כל חיילי צה"ל באשר הם ויחזירם בשלום לביתם. ובנוסף לכל חברנו ומכרנו בכל קו האש באשר הם, אנו ממשיכים ומתפללים וחושבים עליכם! תמשיכו להיות חזקים!