נקודה שבועית פרשת השבוע "ויצא" ה'תשע"ו

המודעות הגבוהה לכל נושאי יחסי עובד ומעביד בשנים האחרונות עולה כל הזמן.

וועדי עובדים, תקשורת שמרבה להתעסק בזה, דיונים ציבוריים ועוד רק מגבירים את העיסוק החשוב הזה ביחס של "בעל הבית" לעובדיו. 

בפרשת השבוע שלנו, פרשת "ויצא", אנו נפגשים עם הפועל הראשון, יעקב.

כאשר יעקב מגיע ופוגש את רחל ומתאהב בה ורוצה לשאת אותה לאישה הוא מסכם עם אביה, לבן, שיעבוד אצלו על מנת שזה ייתן לו להתחתן איתה. הוא ממש חותמים על חוזה של כמות הזמן שיעבוד ומה יעשה בעבודתו. 

אולם כבר לפני שיעקב "חותם" על חוזה ההעסקה הזה עם לבן, אנו נחשפים לרמה המוסרית הגבוהה שלו בענייני העבודה.

כשמגיע יעקב לחרן באמצע היום, הוא פוגש ברועי צאן שיושבים עם עדריהם סביב הבאר ואבן גלולה על פיה.

יעקב ניגש אליהם ופותח איתם בשיחה ארוכה: "ויאמר להם יעקב, אחי מאין אתם? ויאמרו, מחרן אנחנו, ויאמר להם, הידעתם את לבן בן נחור? ויאמרו, ידענו, ויאמר השלום לו? ויאמרו שלום, והנה רחל באה עם הצאן, ויאמר: הן עוד היום גדול,לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו".

המדרש אומר לנו על הפסוקים האלה שיעקב רואה אותם יושבים להם סתם ככה (רובצים בלשון המדרש) והם רוצים לאסוף את המקנה וללכת לביתם, אז הוא פונה אליהם ואומר שהיום עוד גדול, ואם הם שכירים אז הם לא סיימו את עבודתם, ואם הבהמות שלהם, שידעו שעדיין זה לא זמן לאסוף אותם.

על פניו מוזר לנו שיעקב בא בקריאה כזאת לאנשים שכלל הוא לא מכיר. שמטיף להם מוסר. שנותן להם ביקורת על עבודתם וזאת עוד אחרי שהם מצידם לא עונים לא תשובות ארוכות אלא קצרות סבלנות אליו.

למעשה יעקב לא חושש ליצור איתם קשיי תקשורת וחשוב לו להעיר להם על מוסר עבודתם.

למרות שהוא יכול להינזק באופן אישי מהמהלך הזה הוא כאדם לא יכול לסבול את הבטלה שלפניו באמצע היום. את יעקב מלווה תכונת יושר ונאמנות והיא טבועה באופיו והיא מתפרצת באחת שלפניו נגלה מחזה שכזה.

גם מעצמו כפועל יעקב דורש נאמנות מוחלטת. הוא לא עושה עבודתו רמייה והכול מתוך יושר וחובה אלוקית שספג עוד מבית סבו אברהם.

דווקא אז שמתגלה ליעקב ההתנכלויות של לבן אליו קשה לו לשאת אותם: "וייחר ליעקב...מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי?.... הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני...ותחלף משכרתי עשרת מונים". 

הפסוקים האלה מראים עד כמה היה יעקב נאמן למעסיקו וכמה נזהר מלגזול אותו.

שתהיה לכולנו פרנסה טובה ושנדע ונשכיל ללמוד ממוסר עבודתו של יעקב אבינו.

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר ט' תמוז ה'תשע"ה

אין המת מטמא בעצמיותו, ואין סגולת המים לטהר. האדם בציותו למצווה, הוא המעניק לה את הסגולה הזאת.

 הדבר היחיד הבטוח לגבי העתיד שלנו הוא, שהוא יהיה שונה מאד מההווה.

     החיפוש אחר משמעות הוא חותם האיכות של האנושות.

אסון החתונה ביבנה – "כך ניצלתי בזכות ה'זימון'" (נעמה גרין)

     בשולי האסון באולם השמחות ביבנה, מתפרסם סיפורו של יקיר גואטה, שניצל מפציעה חמורה או ממוות, בזכות מצווה אחת שקיים.

     שלום לכולם,

     החלטתי להעלות את זה בעצמי כדי לעשות סדר בשמועות. השבוע הלכתי לחתונה של חבר ילדות שלי, מהחברים האלה שגדלים איתם ביחד ממש כמו תאומים. היה אירוע מדהים ושמח, בשלב מסוים אחרי המנה העיקרית, אחד האחים רצה שנלך לבר לשתות עוד כוסית. אמרתי לו שכדאי שקודם נעשה זימון (משהו שאפשר לעשות רק כשיש שלושה גברים שאכלו ביחד), ונברך על המזון אז שיישאר אתנו לברכה. מה שעד היום אף פעם לא התעקשתי לעשות.

     אז אחים שלי ואני עשינו את הזימון ובירכנו ברכת המזון. ברגע שסיימנו לברך, הבר הפך למלכודת מוות והאירוע המשמח הפך לטרגדיה נוראה. והכול קרה מטרים מאיתנו, בדיוק במקום שבו היינו אם היינו הולכים לבר. אני לא מבין בניסים או בחשבונות שמיים, אני רק יודע שכנראה שקיבלנו את החיים שלנו במתנה.

אני מפרסם את זה כדי שיידעו שאני לא איזה דוס או אברך גדול, גם אני חוטא ולא תמיד מקיים מצוות. אני בסך הכול בן אדם פשוט שעשה מצווה אחת קטנה. רק כי הוא החליט להגיד תודה על המזון שהוא אוכל.

אז תודה על המזון ועל המחיה.

הלא זוהי גמילות חסד (ספורי צדיקים גליון מ')

     פעם, בערב שבת קודש אחר חצות היום, כשישב הרה"ק רבי שלמה מקארלין זיע"א בביתו וכולו אחוז שרעפים, מתכונן לקבלת את השבת, ראה מבעד לחלונו אדם המסתובב מחנות לחנות, מבקש לפרוט רובל ואינו מוצא. נקש הצדיק על החלון, והזמינו להיכנס לביתו, משכנס, לקח שולחן, העמיד עליו כסא, עלה על הכיסא ופשט ידו על ארון גבוה שעמד שם. משם לקח מספר קופסאות כסף ממעות ארץ ישראל שהיו לו, ירד מהשולחן ומנה את הפרוטות שהיו שם, ופרט לו רובל כבקשתו.

     בתוך כך נכנס אחד מאנשי שלומו של הרבי, וכולו פליאה: האם בשביל ענין כזה, יטריח הרבי את עצמו בטרחה כה גדולה?

     השיב לו רבי שלמה: הלא זוהי גמילות חסד, בשביל גמילות חסד אחת כדאית כל הטרחה הזו.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"ד ניסן ה'תשע"ה

אמרי שפר כ"ד ניסן ה'תשע"ה

כשאחד חותם בתחתית ''אני הקטן'' האם אפשר באמת להאמין שהוא רואה עצמו כזה ''קטן'' (שמואל אייזיקוביץ)

      כשאני מצביע על מישהו, אצבע אחת שלי מופנת אליו, כי אותו אני בודק, אבל שלוש אצבעות פונות אליי, כי אני תמיד צריך לבדוק את עצמי פי 3.

     כשאתה אומר אמת, אינך צריך לזכור את כל הפרטים. (מרק טווין)

     כשאתה מפסיד בקרב – אתה לומד איך לנצח במלחמה.

טעות-דפוס גורלית (ע"פ ספר 'כיסופים' לתולדות חייו)

     נמל חיפה חשון תרצ"ו. מסיפון האניה 'קושציושקו' יורדים לאיטם בני משפחת בורשטיין הפולנית. האב הרה"ח ר' משה, זוגתו ובנם התינוק נחמן ישראל.בתקופה זו עדיין לא פילל איש כי קרוב מאד היום בו כל יהדות פולניה תעלה על המוקד רחמנא ליצלן, גם רבי משה ומשפחתו לא עלו לארץ ישראל מפחד השואה, הסיבה שבגינה עשו בני המשפחה את הדרך הקשה, נעוצה בכך שרבי משה זכה בצעירותו להתקרב לדרך רבינו הקדוש, והרי רבינו אינו משאיר ספקות בנדון זה; "מי שרוצה להיות יהודי, דהיינו לילך מדרגא לדרגא – אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל"... "ארץ ישראל הזאת בפשיטות, עם אלו הבתים והדירות"... "שרצונו שכל איש ישראל, כל מי שרוצה להיות איש ישראל באמת יסע לארץ ישראל, ואף על פי שיש לו מניעות רבות על זה, ישבר כל המניעות וילך לשם כי זה עיקר נצחון המלחמה כשזוכין לבוא לארץ ישראל" - - - (חיי מוהר"ן ט"ו).

     הנה הגיע היום המאושר בחייו, לאחר ניסים והרפתקאות רבות, החל מהשגת הסרטפיקטים ועד להצלה ברגע האחרון מגיוס לצבא הפולני – זכה רבי משה בורשטיין ומשפחתו לצעוד את הד' אמות הראשונות שלהם בארץ הקודש.

     אולם כנראה שהנסיונות עדיין לא פסקו, אם אין זוכים באמת, אפשר להגיע לארץ ישראל ובה עצמה להכנס ולשקוע בטומאת ארץ העמים רחמנא ליצלן. בדרכים שונות ומשונות הצליחו ראשי הסוכנות והמפלגות החילוניות להעביר על דתם משפחות וקהילות שלימות, שעזבו את מסורת אבותם ובתואנה של מצוות יישוב הארץ עזבו את כל שאר מצוות התורה ל"ע.

     הנסיון הזה הלך והתדפק גם לפתחה של משפחה צעירה זו שהגיעה ארצה אך זה עתה. כבר בבית העולים החיפאי עטו עליהם אנשי הסוכנות ופעילי מפלגות שונות כשכל אחד מנסה לשכנע מדוע כדאי לעבור להתגורר דווקא בקיבוץ או במושב שבשליטתו. אך רבי משה לא הסתכל על שום דבר מלבד על עיר הקודש ירושלים, הוא ידע היטב כי אם קיימים בארץ חסידי ברסלב הרי שהם מתגוררים בירושלים העתיקה, הוא אינו מוכן לשמוע על שום מקום מלבד ירושלים המקודשת.

     היה זה דווקא עסקן חרדי שניסה להניא אותו מתכניתו: "ירושלים? הנך יודע מה מצפה לך בירושלים? הרי לתושבים אין ממה להתפרנס, קיים מחסור חמור בדירות והצפיפות נוראה, התנאים ירודים ביותר, הרעב מציק ומחלות מפילות חללים, הזאת העיר שבכוונתך לדור בה?" אך רבי משה לא נשאר חייב, "אכן, באתי לארץ ישראל על מנת לגור בירושלים, אין לי כל מחשבה אחרת!!!"

     בכל זאת הדיבורים אט אט התחילו למצוא מסילות ללבו של רבי משה, האחריות לשלום משפחתו החלה לנקר במוחו, הרי אין לו כל קרובי משפחה בירושלים ומי יעזור לו בחבלי הקליטה? העסקן שראה כי החומה התחילה להסדק אף בא עם הצעה מפתה למדי: "העיר ראשון לציון נמצאת כעת בתנופת התפתחות מואצת, שם תקבל משק, פרה ותרנגולים, וכמובן בית ראוי למגורים עם תנאים מצויינים..."

     היות והשבת הלכה והתקרבה, החליט רבי משה לדחות את ההחלטה עד לאחר השבת. במוצאי שבת ישב וזימר זמירות מלוה-מלכה בנוסח הוותיק של חסידי ברסלב ולאחר מכן אמר בהתעוררות את התחינה הארוכה "רבון העולמים". לפתע עצר, המילים כאלו נעתקו מפיו, בקטע האחרון של התפילה נפלה משום מה טעות דפוס ובמקום "ראשון לציון הנה הינם" הודפס בטעות "ראשון לציון הנה חינם"... הוא בודק שוב, אכן, המילה חינם מודפסת שחור על גבי לבן. התחינה מסתיימת ובפיו של רבי משה מונחת כבר התשובה הסופית: "ראשון לציון – הנה חינם" – אם אעבור לראשון לציון אין ספק כי לחינם כל המאמץ של העליה ארצה, כנראה שהחיים הרוחניים שם לא יהיו בדיוק 'קדושת ארץ ישראל'... אבל ההמשך של התפילה גם הוא ברור "ולירושלים מבשר אתן" המגורים הקבועים יהיו בעזרת השם בירושלים עיר הקודש.

     זכה רבי משה להתגורר בירושלים העתיקה ביחד עם שאר חסידי ברסלב, לגדל דור ישרים מבורך בדרך הירושלמית הוותיקה, כשהוא מזכיר לטובה את אותה טעות דפוס שחרצה את גורלו וגורל עתיד ילדיו. בערוב ימיו אף ביקש מפורשות: "על המצבה שלי תכתבו שהתגוררתי בין חומות ירושלים מתוך מסירות נפש!"

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il