אמרי שפר י"ג חשון ה'תשע"ח

אמרו חכמים במסכת דרך ארץ (ד"א זוטא ח'), שאורח המטריח את בעל הבית מגונה. וישנו פתגם האומר: "ביום הראשון האורח כאור זורח, ביום השני לבני הבית לטורח, ביום השלישי סורח, וביום הרביעי, אם הוא פיקח, כצבי הוא בורח".      אמרו לנו חז"ל כי "לא איברי לילא אלא לגירסא". זוהי אכן המטרה העיקרית והאמתית של שעות הלילה השלוות והרגועות - ללימוד, למעשים טובים ולעבודת הבורא.     בסוף התפילה אנחנו אומרים: "יהי רצון מלפניך ה' א-לוקינו וא-לוקי אבותינו שתבנה ביהמ"ק ב"ב, ותן חלקנו בתורתך". למה מבקשים רק על חלקם של יצחק ויעקב, מה עם חסד...? כוח החסד של אברהם הוא כל כך עצום, עד שחז"ל ידעו שאפילו בדור האחרון והעלוב שלנו, על חסד לא צריך לבקש.. תמיד יהיה!     בספר "בית אברהם" פירש האדמו"ר ?=9Eסלונים זצ"ל בדרך רמז את הפסוק "ויתאפק, ויאמר שימו לחם" כך: כאשר יהודי מתאפק מלמלא תאוותו, אומר הקב"ה "שימו לחם", כלומר, תנו לו כל טוב, ושיהיה לו פרנסה בשפע, בה יקנה ענייני אכילה וכלל צורכי האדם. הסוכות שנבנו על הספינה (סיפורי צדיקים, עלון 258)     סיפור זה קרה לפני 102 שנים. ערב חג הסוכות תרע"ו, מושל מחוז קייב שבאוקריינה באותם ימים היה הגנרל דרנטלן, שהיה ממוצא גרמני ושונא-ישראל. לכבוד חג הסוכות הקרב ובא, חיפש הגנרל דרך להציק ליהודים המתגוררים במחוזו. הוא ידע כי בחג הסוכות היהודים נוהגים לשבת ולסעוד בסוכות שהקימו בחצרות בתיהם. לאחר מחשבה ממושכת והתייעצות עם חבר מרעיו הגה רעיון מרושע. כשבוע לפני החג פרסם הגנרל פקודה גורפת האוסרת להקים סוכות על אדמת קייב והמחוז. הנימוק הרשמי לכך היה - חשש מדליקות. ללשון הפקודה צורף איום ב"עונשים חמורים" שיינקטו כנגד מפיריה. איכרי הסביבה אף נצטוו, בצו נפרד, שלא להכניס עצים וסכך לקייב בעת הקרובה העיר קייב הייתה כמרקחה. הנשמע כדבר הזה?! לבטל מעם-. ישראל את מצוות סוכה?! עוד באותו היום התארגנה משלחת שתדלנים נכבדה, שבה אחד מעשירי הקהילה, אחד העסקנים ועורך-דין מכובד ומוכשר. השלושה ביקשו פגישה דחופה עם מושל המחוז. אולם הגנרל דרנטלן, שניחש את מטרת הפגישה הדחופה, סירב לקבלם ודחה אותם בקש. ההתמרמרות הייתה גדולה. הדעה הרווחת הייתה שאסור להיכנע לגזרה זו. אך גם להפר אותה אי-אפשר. סוכות אי-אפשר להקים בחדרי-חדרים ולהסתירן מעין רואים. שוטרי העיר הגבירו את פיקוחם, וכל פעולה שנחשדה בעיניהם כהכנה להקמת סוכות, סיכלוה מיד.     עשירי קייב ונכבדיה היהודים התאספו לטכס עצה. לפתע הבריק רעיון מקורי במוחו של אחד המשתתפים, מנהל חברת הספנות המקומית. "הרבה אוניות שטות על נהר הדנייפר", אמר. "על סיפונה של אחת האניות נקים סוכה גדולה, ותושבי העיר יוזמנו לסעוד בה את סעודותיהם!". עורך-הדין חיווה את דע??ו כי בהתחכמות זו לא יהיה משום הפרה של פקודת המושל, שכן הוא אסר להקים סוכות על אדמת קייב והמחוז, אך לא על המים. ההבדל בין שתי הפעולות אף הגיוני ומנומק היטב, שכן סיבת האיסור - החשש מהתפרצות דליקות – איננה קיימת על המים. משתתפי האספה התלהבו מהרעיון והחליטו לשמור עליו בסוד גמור, כדי שלא ידלוף ויגיע לאוזני הגנרל, אשר בוודאי יעשה הכול להכשילו. יומיים לפני החג הוכשר מקום על אחת האניות, והוקמו שתי סוכות ענקיות. סוכה אחת הוקמה על סיפון המחלקה הראשונה, והיא נועדה לעשירי העיר. סוכה נוספת הוקמה על סיפון המחלקה השנייה, לכל שאר תושבי העיר הסוכות הוקמו בהידור רב וברוב פאר. צוות האנייה הכשיר את המטבח, והוכן מזון בשפע לכל האורחים הצפויים להגיע. מנהל חברת הספנות הודיע כי הסעודות יוגשו חינם אין-כסף לכל מי שיבוא לקיים את מצוות החג.     התחכמותם של יהודי קייב נשמרה בסוד עד ערב החג ממש. או-אז נפוצה השמועה על הסוכות השטות, שהוקמו על אחת האניות. יהודי העיר הוזמנו בהמוניהם לבוא בערב אל הנהר ולקיים את מצוות הישיבה בסוכה. שעות אחדות לפני החג גילו שוטרי קייב את האונייה עם הסוכות שעליה. השוטרים שפשפו את עיניהם בתדהמה והיו חסרי- אונים. ההוראות שבידיהם לא נגעו לנעשה על מי הדנייפר. גם לא הייתה להם כל עילה להורות על פירוק הסוכות, שהרי שום סכנת דליקה לא נשקפה מהן. מפקד המשטרה אץ-רץ אל המושל ודיווח לו על ההתפתחות המפתיעה, שאיש מהם לא חזה אותה מראש. הגנרל דרנטלן התקשה להאמין למשמע אוזניו, וביקש לראות במו-עיניו את הסוכות שהוקמו על הנהר. הערב ירד והמוני יהודי קייב החלו לזרום לעבר נהר הדנייפר, כדי לקיים את המצווה ולחוג את החג כדת וכדין. בתוך הסוכות נערכו הסעודות בשמחה יתרה. לפתע עבר הקול בשתי הסוכות – "דרנטלן בא". הגנרל לא ידע את נפשו מרוב חימה. הוא איים לשלוח את הנוכחים לערבות סיביר. באותו רגע התרומם רב העיר מלוא קומתו וביקש את רשות הדיבור. "אדוני הגנרל, המושל הנכבד!", פתח הרב ואמר. "יהיה ברור לו, כי אין דבר המסוגל להעביר את היהודים על דתם. בכל העולם כולו לא נמצא הכוח לעקור מליבנו את מצוות התורה שקיבלנו מבורא העולם לפני אלפי שנים. תורתנו הקדושה מורה לנו לשבת בסוכה, ועל-אף היותנו בגלות קרוב לאלפיים שנה, לא נטשנו ולא ניטוש את הוראותיה". המושל שמע את דברי הרב בתשומת-לב. בגמר דבריו הנרגשים הושיט המושל את ידו ולחץ את ידו של הרב. לאחר מכן עזב את המקום, ועמו כל השוטרים שנלוו אליו.     אותו חג סוכות נחוג על-ידי יהודי קייב בשמחה יתרה. הם חגגו את חג-הסוכות וחגגו גם את ניצחונם המתוק על מי שביקשו לעקור מהם את המצווה ונכשלו כישלון חרוץ. מאותו יום נהפך ליבו של המושל לטובה והוא חדל מלהציק ליהודים. גם גזרות אחרות שהטיל עליהם בעבר, ביטל.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ"ב אלול ה'תשע"ו

 

    אמר רבי יוחנן בשעה שהקדוש ברוך הוא בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה- מיד היה כועס, שנאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה" . לכן כמה טוב לבוא לתפילה בזמן הראוי, לכבד את הקב"ה, כפי שנכנסים בראש השנה וביום הכיפורים, נכנסים לתפילה בזמן וביראת הרוממות.

     ב'אורחות צדיקים' כתב, כי מצווה בשמחה שווה כאלף פעמים ממצווה שלא בשמחה. השמחה במצווה  ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד' אלקיך" (כ"ו י"א) . "ושמחת" אימתי ראוי לו לאדם לשמוח, "בכל הטוב - אשר נתן לך ד' א-לקיך" כאשר מאמין שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד. )משמרת איתמר(

"     ויצו משה את העם ביום ההוא לאמר" )כ"ז י"א(. ע"י "ויצו משה" חקק בלבם של ישראל אמונה ובטחון, שלא ידאגו דאגת מחר, אלא "ביום ההוא לאמר" שיסתפקו במה שיש להם באותו היום . )אור לשמים(

בעל הבית העקשן (דברים טובים – פרשת ראה)

     זה היה היום המאושר ביותר בחייו של משה. סוף סוף הוא עוזב את הדירה השכורה וזוכה לעבור לדירה משלו שאותה קנה במיטב כספו. שנים ארוכות נדד משה מדירה שכורה לדירה שכורה, ועתה סוף סוף הוא ירגיש יציב וקבוע בעולם - אדם בעל דירה משלו. משה עבר מחדר לחדר כדי לוודא שלא שכח שום דבר. הוא אחז בידו את מפתח הדירה השכורה, והתכונן לנסוע לבעל הבית כדי להחזיר לו את המפתח ולהיפרד ממנו לשלום. הוא קיווה שהפגישה הזו תעבור בשלום. הרבה בעלי בתים הוא עבר במשך השנים ולכל אחד היו שיגעונות משלו, אבל בעל הבית האחרון היה הקשה מכולם. בעל הבית הזה היה איש קפדן ונוקשה, שלא ויתר ולא התפשר על שום דבר. נראה היה כאילו הוא נהנה להתעלל בדיירים ששכרו ממנו את הדירה ולמרר את חייהם. משה חשב שהוא מתפוצץ כל פעם מחדש מול תעלוליו הציניים של בעל הבית. פעם אחת, למשל, התקלקל הברז בדירה והמים יצאו ממנו בקילוח חלש.  משה דרש מבעל הבית לתקן את הברז, אבל הלה טען בעקשנות שכל עוד יוצאים מים, אין שום סיבה להחליף את הברז. הוא הוציא את חוזה השכירות והראה למשה כי כתוב בו שעליו לתקן כל ברז סתום. אבל ברז שיוצאים ממנו מים, גם אם בזרם חלש, אינו נקרא ברז סתום, טען בעל הבית בעזות מצח. משה הבין כי לא יצליח להכניע את בעל הבית חסר הלב. אם כך, אחליף את הברז על חשבוני, אמר משה - ונדהם לשמוע את תשובתו של בעל הבית: בשום פנים ואופן. על פי החוזה אסור לך לעשות שום תיקון בבית בלי רשותי, ואני לא מרשה לך לתקן את הברז...

     בעל הבית פתח למשה את דלת ביתו בפנים חמוצות,  כרגיל. משה הושיט לו את המפתח. כפי שהודעתי לך, אני עוזב היום את הדירה, אמר לבעל הבית. ועשית כל מה שהתחייבת? שאל בעל הבית. צבעת מחדש את הדירה?''בוודאי. הזמנתי צבע מקצועי והוא צבע את הדירה'', ענה משה. על פי החוזה היה עליו לצבוע את הדירה כאשר הוא יוצא ממנה.  הצבע שהוא הזמין דרש מחיר גבוה, אבל משה לא רצה להסתבך עם בעל הבית הקפריזי שלו,  ולא חסך בהוצאות כדי להשביע את רצונו. ''מתי הבנאדם צבע את הדירה?'' שאל בעל הדירה. ''הוא סיים את העבודה שלשום'', השיב משה, כשהוא מנסה להבין מה בעל הבית זומם הפעם. בעל הבית נכנס לחדר הפנימי של ביתו,  וחזר כשהוא אוחז בידו את חוזה השכירות. ''אני רוצה שתקרא בקול את סעיף כ''א בחוזה שחתמנו'', אמר בעל הבית והגיש את הנייר למשה. משה לא הבין מה בעל הבית רוצה,  אבל קרא: ''על השוכר לצבוע את דירתו ביום עזיבתו את הדירה''. ''הבנת, משה?'' שאל בעל הבית כשהוא מרוצה מעצמו בעליל. ''אני לא מבין, מה הבעיה?'' אמר משה. בעל הבית המשיך לחייך בציניות ואמר: ''כנראה שלא הבנת, אז אני אקרא שוב: על השוכר לצבוע את דירתו'', וכאן קולו של בעל הבית התרומם: ''ביום עזיבתו''. לא קיימת את החוזה, משה.  צבעת את הדירה לפני הזמן''. משה התקומם בכל מאודו. ''הדירה נצבעה שלשום, ומאז לא התגוררו בה'', הרים את קולו. אבל בעל הבית לא התרשם מכך. ''אני מתפלא עליך, משה'',  אמר. ''אדם צריך לקיים את ההתחייבויות שלו ולעמוד בדבריו. כתוב בחוזה שאתה צריך לצבוע את הדירה ביום עזיבתך, ולא בשום יום אחר''. ''אז מה אתה רוצה שאעשה?'' שאל משה בייאוש. ''הדרך היחידה היא לצבוע שוב את הדירה'', אמר בעל הבית באטימות לב.

     דמו של משה החל לרתוח. ''למה אתה עושה לי את זה?'' שאל בצער,. ''האם עשיתי לך אי פעם משהו רע שאתה מתנהג אלי כך?'' בעל הבית לא השיב, ורק חזר והצביע על סעיף כ''א בחוזה. משה עזב את ביתו של בעל הבית בטריקת דלת. הוא הלך להתייעץ עם מומחים ומביני דבר, והוברר לו שלמרות שכולם מסכימים שבעל הבית מפגין רשעות של ממש, על פי החוזה היבש טענתו צודקת ומשה חייב לצבוע את הדירה ביום שהוא עוזב אותה.  מצד שני, חשב משה, אסור לתת לבעל הבית המרושע את מבוקשו. כמו שהוא מתאכזר אליו, הוא מתאכזר מן הסתם גם לשוכרים אחרים. צריך למצוא דרך ללמד אותו לקח.  לאחר זמן מה עלה במוחו של משה רעיון מבריק. הוא התייעץ שוב עם אנשים חכמים ומביני עניין, וקיבל את הסכמתם לבצע את הרעיון. כמה שעות לאחר מכן הגיע משה שוב לביתו של בעל הבית. הוא מסר לו את המפתחות בחיוך רחב, והודיע לו שעשה כדבריו וצבע שוב את הדירה. בעל הבית החשדן ביקש ללכת עם משה אל הדירה, כדי לוודא שהיא נצבעה. ''בבקשה'', אמר משה,  ''הבה ונלך לראות את הדירה''. כאשר משה ובעל הבית פתחו את דלת הדירה השכורה, נרתע בעל הבית לאחור בבהלה. הבית כולו,  כולל הקירות והתקרה, היו צבועים בצבע...  שחור. זה נראה כמו בית של מתים. הוא ניסה לפתוח את פיו ולומר משהו, אבל משה הגיש לו את החוזה. ''אני מפנה אותך לסעיף כ''א, '' אמר משה בנימת ניצחון. ''כתוב בפירוש שהשוכר חייב לצבוע את הדירה ביום עזיבתו,  אבל לא כתוב באיזה צבע. חשבתי שצבע שחור יכול להיות מתאים מאוד... ''

     לא פעם בחיינו אנו מתעקשים על דברים שאינם הכרחיים ולא עקרוניים. לפעמים אנחנו אפילו עושים משהו ''בשביל הפרינציפ'' ולא מוכנים להגמיש את עצמנו לקראת האחרים. חשוב שנדע כי מהתעקשות כזו לא יוצא שום דבר טוב. במוקדם או במאוחר, נמצא את עצמנו מפסידים ומצטערים על ההתעקשות המיותרת. בזה יש להבין נמי ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה הקב"ה נותן לנו את היום אם תשמעו יש לזה צבע של ברכה ואם לא זה צבע של קללה.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ו' אלול ה'תשע"ו

 

א' אלול מפחיד אותך ??? אל דאגה: גם זה יעבור....   

     אדם צריך להיות מלך ובעל הבית על עצמו,  על כוחותיו, על מידותיו ועל הנהגותיו, כמו שאמרו חז"ל: 'צדיקים לבם ברשותם'. (הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע)

     אז רוב האנשים בעולם... שטף החיים כ"כ רודף אותם... שהם יכולים להסתובב פה עשרות שנים... והם לא התפנו מעולם !!!!!!! לשאול את עצמם את השאלות הכי בסיסיות ופשוטות!!!!!! זה מזעזע לראות אנשים שמקרטעים פה עשרות שנים בלי לדעת מה הם... מי הם... בשביל מה הם... ומה הם עושים כאן בעולם ..

     אל תיתן לאתמול לקחת יותר מדי מהיום.

     ''דבר שלא מדברים עליו, אין פירושו שהוא אינו קיים"

”     התהלך עימו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות,  אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עימו ולחלקו“.

     זה לא כמה שיש לנו, אלא כמה שאנו נהנים שהופך אותנו למאושרים.

"     חז"ל אמרו: 'אין אדם חוטא ולא לו'. המילים 'לא לו' יוצרות את המילה 'אלול' . כשבא חודש אלול 'אין אדם חוטא', והוא מתנקה מפגמיו" )בעל 'אהבת ישראל' מוויז'ניץ(

ה 'בר מצווה' (נועם שיח – אב''ד סאנטוב שליט''א)

     היה פעם בחור שלקראת ה'בר מצווה' שלו קראו אביו, והושיבו על ידו,  ואמר לו:  עוד מעט זמן הינך נעשה 'בר מצווה', אתה יודע מה זה 'בר מצו'? –ווה אומר לו האב – שמע בני! ' בר מצווה' הכוונה שמפסיקים עם כל ההנהגות הילדותיים,  דהיינו עד עתה בעת התפילה היית יכול להסתובב בחוץ ולדבר עם חברך, היית משחק אתם,  באמצע קריאת התורה היית מסתובב בחוץ ואוכל או שותה,  כל זה – אומר לו האב – הם דברים ששייכים אצל ילדים קטנים , אבל לבחור – מאז היותו 'בר מצווה' –שמקבל על עצמו עול תורה ומצוות – מאז כבר מתפללים כל התפילה בבית הכנסת – לא מדברים באמצע התפילה,  ולא מסתובבים בחוץ,  נעשים יותר רציני,  צריכים ללמוד ולהתפלל בהתמדה

ובהתלהבות...

     וסיים האב ואמר לבנו: " בני,  האם אתה מבין את מה שאני אומר לך – המבין אתה מהו הפירוש של 'בר מצווה '?" – אומר לו הבן:  כן אני מבין,  אבל אבא,  דבר אחד אני רוצה לדעת,  מתי אתה

הולך להיות 'בר מצווה'...

הרואת חשבון (מתוק מדבש - הרב ברוך בוקרה שליט"א, גליון 91)

     באחד השיעורים האחרונים סיפר הרב גואל אלקריף שליט"א על קרובת משפחתו, אישה מוכשרת, חכמה ונבונה, שהצליחה מאוד בעבודתה, היא הייתה רואת חשבון במשרד גדול ובמשך שמונה שנות עבודתה היא קנתה לעצמה מעמד מכובד ושליטה על כל הנעשה במשרד.  הייתה לה רק בעיה אחת, היא כבר קרוב לגיל 30 ועדיין מעוכבת שידוך, האמת שמרוב מסירותה לעבודתה התובענית שבה היא השקיעה שעות רבות מעבר לשעות העבודה הרגילות, היא פשוט לא השקיעה זמן למציאת שידוך...  

     והנה, בשלב מסוים, החלו לחדור למוחו של בעל המשרד חששות, הוא חשב לעצמו שמנהלת החשבונות שלו יודעת יותר מידי על המשרד ושליטתה בכל הנעשה בו היא מסוכנת, מי יודע? אולי היא תחתור תחתיו ביום מן הימים , ואולי אפילו תעביר מידע למתחריו...  הוא ניסה להתחמק מהמחשבות אך הן חזרו והציפו אותו עד שזה הגיע, הוא זימן אותה לשיחה ואז הודיע לה חד משמעית שהיא מפוטרת מהעבודה, הוא הודה לה על השנים שהיא השקיעה במשרד, הסיבה כך הוא אמר היא ריענון והתייעלות...  היא הייתה המומה... זה תפס אותה מאוד בהפתעה... היא רצתה מאוד למחות לצעוק ולהתריס 'למה? מה עשיתי? זה השכר על מסירותי למשרד?' אך היא שתקה, היא זכרה את כל שיעורי האמונה בהם היא למדה שהכל בידי שמים וממילא אם זה רצון ה' זה בוודאי רק לטובה. והיא אכן שתקה וללא אומר פשוט הלכה לביתה, היא קיבלה את פיצויי הפיטורים והחלה לקבל דמי אבטלה...  

     כעת, בזמן שהיא התנתקה מן העבודה התובענית, היא חשה צורך להתחיל להשקיע בעצמה, היא החלה לגשש בכל מיני כיוונים במטרה להקים בית בישראל.  בין היתר היא פנתה לשדכן שלפני שנתיים הציעה לה איזו שהיא הצעה שנפסלה על ידה וביקשה לבדוק האם יש לו הצעה כל שהיא. לאחר מספר ימים חזר אליה השדכן ואכן הייתה הצעה,  הם נפגשו פעם ופעמיים ואכן השידוך עלה יפה, ותוך מספר שבועות הם ערכו חופה וקידושין.  והנה בסיום שבעת ימי השבע ברכות, היא מקבלת טלפון ממנהל המשרד בכבודו ובעצמו, הוא לא מאריך בהקדמות, הוא פשוט מתנצל על המהלך ועל כפיות הטובה שלו, הוא פונה אליה ומבקש ממנה פשוט לחזור לעבודתה, 'מאז שהלכת אנחנו לא מוצאים את עצמינו,  איבדנו שליטה על הנעשה במשרד ואני מבקש ממך לחזור כמה שיותר מהר לתפקידך'. 'תודה רבה' היא עונה, 'אבל אני רוצה לומר שברוך ה' זכיתי להינשא בשעה טובה וכעת כאשה נשואה אינני יכולה להשקיע את אותם השעות שהשקעתי כרווקה, מה עוד שכאשה נשואה המשכורת שקיבלתי לא משתלמת לי'. 'אין בעיה' אומר המנהל, 'אז קודם כל את תעבדי כמה שעות שאת רוצה ולגבי השכר תגיעי ונסכם על העלאה שתשתלם לך' היא התייעצה היא בעלה ואכן לפני כחודשיים היא חזרה לעבודה עם תנאים משופרים ועם הרבה פחות שעות עבודה. וכל זה בזכות אמונה פשוטה, זכה וטהורה שכל מה שה' עושה הכל לטובה. רק לחשוב מה היה קורה אם היא הייתה עונה למנהל בשעת הפיטורים, הרי סביר להניח שהדלת הייתה נסגרת בפניה והוא לא היה פונה אליה ובשתיקתה שנבעה מאמונה טהורה בקב"ה היא פתחה בפניה את כל שערי הישועה: היא זכתה להינשא ולחזור לעבודה בתנאים משופרים ובפחות שעות עבודה.

     אחים יקרים! סיפור זה מלמד אותנו מספר תובנות:  ראשית, עד כמה אנחנו לא מבינים את חשבונותיו של הקב"ה, דווקא הדבר שנראה לכאורה כגרוע ביותר כמו פיטורים בשיא הקריירה, דווקא זה היה לבסוף הגורם לישועות הגדולות להם היא זכתה.  אבל מעבר לכך עלינו לדעת שככל שאנו נעביר על מידותינו ולא ניחפז להגיב על העלבות ופגיעות, ונאמין שכל זה ניסיון שמנסים אותנו משמים, הרי שהטובה שמצפה לנו היא עצומה מאוד. ' שמע ישראל' גם מצב של 'השם' – מידת הרחמים וגם במצב של 'א-לוקינו' – מידת הדין והייסורים תמיד זה 'השם אחד' הכל זה רחמים והכל לטובה.  שנזכה לחיות כך, אמן!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/