אמרי שפר כ"ט אדר ה'תשע"ז

  “אדם כי יקריב מכם”, האיש אשר יחפוץ להתקרב לבורא יתברך, ינקוט בשלושה דברים אלו שבהם ייקח לעצמו מוסר ומזה יתעלה בעבודת ה’. האחד הוא שיהיה “מן הבהמה”, מה בהמה זו אילמת היא ואין בכוחה לדבר או להוציא מילים מפיה, כן ירגיל האדם עצמו בכל ענייני העולם לא לפטפט ולאבד זמנו, אלא יהיה כבהמה זו שאינה מבינה לא בפוליטיקה ולא בכלכלה ולא בחדשות החוץ. השני הוא “מן הבקר”, יבקר את עצמו ואת מעשיו האם טוב עשה או שמא לא. כך ידע ברבות הימים מה לקרב ומה לרחק. מה גורם לו להיכשל ומה דווקא מסייע לו בעבודת ה’. “מן הצאן” הוא הפרט השלישי, וזה מלשון “צאינה וראינה בנות ציון”, שילך האדם ללמוד מהנהגותיהם של גדולי ישראל ואפילו של בני אדם פחותים ממנו, ויקלוט ממעשיהם הטובים מה שיוכל לקחת ולקיים בעצמו גם כן.

     בגמרא נאמר: אמר רבי פינחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות... ענווה מביאה לידי יראת חטא. המסקנה שמביאה הגמרא: ענווה גדולה מכולן!

     ה"פלא יועץ": "ואין אתנו יודע מה הוא גאווה, אבל סימן יש מכוח הבן להכיר כוח האב, כי ההקפדה והכעס וכד' הם בני הגאווה, ואם אין אבות – מאין יצאו תולדות? והאיש הירא ורך הלבב תסמר שערו מראות חומר וגודל רעת הגאווה ויתלהב לבו בראותו גודל שבח הענווה, וישתדל בכל כוחו במחשבות טהורות להכיר מיעוט ערכו ולהיות מן הנעלבים לכל אדם."

     ישנם אנשים שכל הזמן נסוכה על פניהם הבעת כעס. מידה זו איננה נכונה כלל וכלל, שהרי על האדם להאיר ולהסביר פנים לסובבים אותו. לעומת זאת ישנם אנשים שכל הזמן שמחים ומקלים ראש בכל דבר. גם מידה זו אינה נכונה שהרי פעמים על האדם לכעוס כגון: כדי להחזיר את בניו לדרך המוטב או שכשרואה עוברי עבירה וכדומה... וזה מה שמרמז בפסוק: "כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשר לה' " שני המידות הללו בהקצנה אינם ההנהגה הרצויה לפני ה'!...

כופר נפש (פניני עין חמד, עלון 629)

     עד כמה גדולה מצוות הצדקה - זאת אין אנו יכולים לתאר ולשער. לא בכדי התורה הקדושה מתארת זאת 'ונתנו איש כפר נפשו' (שמות ל, יב) -  ודרשו זאת רבותינו לגבי הצדקה.  אכן, לא בכדי רבותינו אמרו 'צדקה תציל ממות' (משלי יא, ד) כפי שנראה מהסיפור המופלא הבא, המעובד מתוך 'איש לרעהו'. ומעשה שהיה - כך היה:

     גיבור סיפורינו הוא מר אליהו זרבי, מהנדס מיזוג אוויר במקצועו. כיום מתגורר הוא בהרצליה, אולם הסיפור התרחש בהיותו בחולון לפני כ-15 שנים. וכך הוא מגולל את סיפורו: " הייתי מתפלל בבית כנסת 'סודאי' בעיר. בית כנסת? זה ממש לא רק בית כנסת, אלא מרכז תורני של תורה,  תפילה וחסד אשר פעיל עשרים ושתיים שעות ביממה!  יש שם הכל, פשוט הכל. החל מתפילות דרך שיעורי תורה ועד בית תמחוי ועוד.  באחד הבקרים, היה זה בעיצומו של קיץ, התעוררתי בבעתה לאחר חלום בלהות. בהחלט חששתי ממנו, ולכן אמרתי את הנוסח המופיע עבור 'הטבת חלום' בברכת כוהנים . לא הסתפקתי בכך. לאחר התפילה חישבתי את סכום המעשרות שעלי י להפריש לצדקה, ויצא כי עליי להפריש 1036.00  ש''ח חיפשתי את הגבאי ומיד מסרתי לידיו את הכסף כשבליבי תפילה, שבורא עולם יוציאני מן המצר ומה שחלמתי יתבטל ולא יתגשם !.

     באותם ימים עבדתי בבית לחם. שם הקימו בית מלון, ואני עשיתי את הנדסת מיזוג. מבית לחם הייתי אמור להגיע בהמשך לאריאל.  הדרך הקצרה היא דרך רמאללה, אך כדי לא להיתקל בערבים משליכי אבנים העדפתי להאריך את דרכי בנסיעה בכביש אלון.  מדובר בדרך צרה , שבצידה האחד הר ובצידה השני תהום... ולפתע מכונית "ריאו" ענקית מגיחה הישר מולי.  הנהג לא מאט אלא שועט לעברי במהירות עצומה, כנראה נרדם ! מה עושים? יש לי שבריר שנייה כדי להחליט: לחתוך ימינה ל... כיוון התהום, או לשבור שמאלה לכיוון ההר - אז יש יותר סיכוי שהוא יפגע בי.  לתאר לכם את הפחד שעטף אותי באות ו רגע? זה בלתי אפשרי בעליל. רק תנסו לתאר לעצמכם , כי ישנן שלוש אפשרויות , שכל אחת רעה מהשנייה:  או להתנגש בהר או להידרדר לתהום - או להמתין , שרכב כבד יתנגש בך במהירות עצומה. מהי האפשרות הפחות גרועה מבין השלוש? מה עליי לעשות? ועוד שרק שניות אחדות זהו הזמן העומד לרשותי כדי לקבל החלטה מושכלת.  נו, מה עושה יהודי בעת צרה? אני צועק 'שמע ישראל' בכל הכוונה, חותך ימינה, ו"מרגיש" את הרכב הכבד שועט צמוד אלי . רק מההדף יכולתי לעוף לתהום.  בחסדי השם המרובים, בדרך נס ופלא, לא התממשה אף אחת משלושת האפשרויות הנ"ל! הקב"ה יצר אפשרות רביעית מופלאה: להינצל מהתקרית לחיים טובים ולשלום!  

     עדיין לא סיפרתי , שאני יליד אירן. כאשר עזבה אמי ע"ה את אירן, היגרה משם הישר לארה"ב. אבי , זכרונו לברכה , נפטר כבר באירן ונטמן בטהרן.  אימא העדיפה להתגורר בלוס אנג'לס לצד שמונת אחיה ואחיותיה , להיות קרובה למשפחה. אני עדיין לא מעכל את הנס הגלוי שהיה לי, וממשיך בדרכי. בשעה חמש אחר-הצהריים כבר הייתי בבית, ואימא מתקשרת מלוס אנג'לס. בשל הפרשי השעות אצלה היה שבע בבוקר! " אליהו, מה קרה לך היום ,?" כך היא פותחת ושואלת. "אימא, למה את שואלת?" אני משיב בשאלה. היא לא מוותרת ואומרת: "אליהו, מה קרה איתך היום?". אני שותק ושוב היא שואלת: "אליהו, אמור נא לי בבקשה, מה קרה איתך היום? . " התעקשתי להבין מהיכן אמי יודעת שקרה משהו לפני שאספר לה מה קרה. ואז היא מספרת לתדהמתי את הסיפור הבא : "לפני שעתיים (בשעה חמש לפנות בוקר בלוס אנג'לס,  שלוש בצהריים כאן) חלמתי , שאבא שלך מגיע אליי בחלום ואומר לי: 'אליהו שילם אלף ומשהו שקל והצילו אותו ממוות בטוח!'. החלום נראה מוחשי ונראה כחלום אמת. אז תספר לי בבקשה, מה בדיוק קרה!" כמובן שסיפרתי לה על התרומה בסך .1036.00 ש"ח שזכיתי לתרום באותו בוקר! ועל נס הצלתי מאוחר יותר באותו יום ."

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

נקודה שבועית, פרשת השבוע "עקב" ה'תשע"ו

משה ממשיך בפרשתנו, פרשת "עקב", בנאום הארוך שלו בטרם יכנס עם ישראל לתוך ארץ ישראל, ורואה משה לנכון לתת לעם קצת דברי תוכחה.
כאשר אדם פרטי מגיע להצלחה מסוימת הוא בקלות יכול להביא עצמו ליוהרה והתנשאות בכך שתולה את כל הצלחותיו במעלות שיש רק בו, ואותו הדבר גם בחברה. בעם.
אחרי שישראל נצחו את העמים שישבו פה בארץ ישראל חשש משה שתדבק בעם גאווה גדולה ובכך בני ישראל יתלו את ניצחונם בצדקתם ויחשבו שבגללה ה' היה איתם במלחמות כדי שירשו את הארץ מאותם עמים.
לכן משה מזהיר את ישראל שלא יהיו בדעה זו אלא שהעמים גורשו מהארץ בגלל רוע מעשיהם וישראל יזכו לרשת את הארץ בזכות אבותיהם שלהם ה' נשבע לתת להם את הארץ.
אותה התנשאות שממנה מזהיר אותם משה, יש בה סכנה מפני שיכולה לשבש את המחשבה ולעמעם את המבט הנכון של העם ולכאורה לגרום לכך שהעם יחיה בשלווה בגלל קהות חושים ובכך לא ירגישו במזימות של האויבים שמסביב והתוצאה הסופית תהיה מפלה גדולה.
ודווקא בגלל שביקש משה לעקור את מידת הגאווה מהם הוא מרבה להם דברי מוסר ותוכחה על העקשנות והפחז שלהם. הוא מזכיר להם את הנפילה הגדולה מגובה קבלת התורה אל החטא הגדול שלהם חטא העגל, שהיו קרובים בגללו שתיגזר עליהם כליה אלמלא התפלל אל ה' שיבטל גזרתו. הוא מזכיר להם בכוונה את שאר חטאיהם שהיו לאורך ההליכה במדבר וכן את חטא המרגלים הקשה בו הם איבדו את האמונה בה' שהוא יקיים את הבטחתו אליהם.
לאור זאת מסיים משה את החלק הזה בהתקרבות מסוימת ובתפילה: "והם עמך ונחלתך אשר הוצאת בכוחך הגדול ובזועך הנטויה".
חייבים אנחנו ללמוד ממשה ומההסתכלות שלו בראיה כללית ולדעת ולזכור להישמר היטב תמיד ממידת הגאווה שבקלות יכולה להשתלט עלינו ולסמא את עיננו מדברים מהותיים בחיים, ולהפנים היטב שלא הכול זה רק בגללנו.
שינוי מבט זה יפחית מאיתנו את מידת הגאווה שהיא תכונה לא טובה ולעומתה תעלה אצלנו את מידת הענווה שראויה היא מאוד.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם,

אמרי שפר ח' אדר ב' ה'תשע"ו

 

·         אם תלמד לתת כמו שאתה לוקח, אם תדע להקשיב לפני שתתווכח, אם תשקול שנית בטרם תתרתח, אם לעיתים תוותר ותהיה זה שסולח, אם תשתדל מעט גם אחרים לשמח, אם תזכור שהסבלנות עוזרת לנצח אז תדע סוף סוף וידעו כולם- שגדלת באמת ובגרת בן אדם-- {רבי קיפלינג}

·         יש בעיות שאין צורך לפתורן--

·         אם דלת אחת נסגרת דלת אחרת נפתחת--

·         לא כובד המשא מכריע אותנו, אלא איך שאנו נושאים אותו--

·         במקום להתפלל שיהיה לך טוב בגן עדן, הפסק לעשות לעצמך גיהנום--

·         החטא הגדול ביותר של אדם מישראל הוא כשהוא שכוח שהוא בן מלך-- {רבי מקרלין}

·         הגאווה היא שורש לכל המידות הרעות והענווה היא שורש לכל המידות הטובות--

·         מי שמגביל את כוחך תגביל את השפעתו עליך-- {האדמור מרחלין}

·         האושר לא במרחקים ולא מעבר לים כי אם בתוך ליבו של האדם פנימה-- {הרמב"ם}

·         נתנו לו לאדם שתי עיניים שיראה בעינו האחת מעלות חברו ובעינו השנייה מומי עצמו-- {רבי מאיר מפרשמישלן}

·         זהירים הם בני אדם שלא לבלוע נמלה חיה ואין הם זהירים שלא לבלוע אדם חי-- {רבי ברוך ממזבוז}

·         עיקר המצוות ליישר את הלב-- {רבי אבן עזרא}

·         כשאדם מתעלה העולם מתעלה עימו-- {הרמח"ל}

·         סוכר, המתבטל לחלוטין ונעלם לגמרי במים-ממתק. כך אדם המבטל את ישותו-מסוגל לעזור לזולתו-- {רבי יצחק מוורקה}

·         כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך-- {רבי מנחם מנדל מקוצק}

·         הסתכלות בדבר לא צנוע פוגמת את הנשמה וגורמת להסתלקות השכינה והאור האלוקי מהלב-- {האדמור מרחלין}

·         או שאתה השליח של בורא העולם או שאתה שליח של היצר הרע-תבחר!-- {רבי מרחלין}

·         מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד-- {רבי נחמן מברסלב}--השמחה מביאה עימה התרגשות נפלאה ולחיות-לבריאות--

·         אלמלא מוראה של מלכות איש את אחיו חיים בלעו--חז"ל--

·         עת לכל דבר אך יש דברים שיפים הם לכל עת-- {אי"ה}

·         כל הכופר בטובתו של חברו לסוף כופר בטובתו של מקום--

·         קשה הליצנות שתחילתה יסורין וסופה כליה--

·         חבר נאמן נכון להקריב עצמו למען חבריו--בעת התלאות יכיר האדם החבר הנאמן-- {אגרת המוסר}

·         שלוש מתנות נבראו בעולם זכה באחת מהן זכה בכל: זכה בגבורה-זכה בכל: זכה בעושר זכה בכל: זכה בחכמה זכה בכל. אימתי? כשהן מתנות שמיים ובאות מכוח התורה אבל גבורתו ועושרו של בשר ודם אינם כלום--

·         הטבע הוא רצונו התמידי של ה' והנס הוא רצונו של ה' באותו רגע-- {חזון איש}

·         דרשתי קרבתך בכל ליבי קראיתיך ובאתי לקחתם לקראתי מצאתיך-- {הריה"ל}

·         הסבורים כי החיים צריכים להיות מסע עינוגים שוכחים כי את קולם הראשון נתנו בבכי- {אי"ה}

·         את הגוף מטהרים במים ואת הנפש תטהר בתבונה-- {אי"ה}

·         בני אדם מרבים לתבוע את "המגיע להם" לו אך ידעו מה רב הוא המצוי ברשותם מתוך חסד-- {אי"ה}

·         שתיקה היא אמירה אצילית אם בעקבותייה מפציע אור התבונה-- {אי"ה}

·         שכחת דברים בעלי ערך? נובע מכך כי זכרונך עמוס בהבלים וזוטות-- {אי"ה}

·         האוהבים מרגישים את היקום כולו שותף להם באחווה מרגישים את ברכת אלוהים "כי טוב" ורק דרך אחת להם להודות על החסד הזה בהוסיפם להיות את שהנם ובאהבם את האחד שנתייחד ואת כל האדם והעולם-- {אי"ה}

·         כדי לאהוב צריכים ללמוד להכיר ולדעת ובמקום בו שרוייה האהבה שם גם נמצאת החכמה-- {אי"ה}

·         מה שהתורה עושה לשכל התפילה עושה לנשמה--

·         חברת הנדיב מציאה גדולה וחברת הנבל חרטה חברת השוטה סכנה ושמחתו שמחה-- {הרשב"ג}

·         העושר הגדול עזיבת החמדה-- {הרשב"ג}

·         מי שמבקש יותר מצורכו טורד נפשו מתועלתו-- {הרשב"ג}

·         אם יכבדוך בני אדם בגלל עושר או שררה אל יערב לך כי הכבוד ההוא יפנה בהפנותם אבל יערב לך אם יכבדוך בעבור חכמה יראה או מוסר-- {הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: האם נאה לזקן שילמד? וענה: אם הסכלות גנאי לו הלימוד נאה לו-- {הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: את מי תאהב יותר אחיך או חברך? וענה: אינני אוהב אחי עד שיהיה חברי-- {הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: מהי אהבה? וענה: נטות הלבבות והתחברם-- {הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: מהו פצע שאין לו רפואה? וענה: כשיצטרך הנדיב אל הנבל וימנע ממנו-- {הרשב"ג}

·         ארץ ישראל נקראת "תבל", כי היא מתובלת בכל. שבכל הארצות יש באחת מה שאין באחרת, אבל ארץ ישראל אינה חסרה דבר. (רבי שמעון בר יוחאי).

·         כל שחכמתו מרובה ממעשיו - למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובם ושורשיו מעטים, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. וכל שמעשיו מרובים מחכמתו - למה הוא דומה? לאילן שענפיו מועטים ושורשיו מרובים, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו - אין מזיזות אותו. (רבי אלעזר בן עזריה).

·         הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מה למעלה ממך - עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים. (ר` יהודה הנשיא).

·         אם חברך עשה לך מעט טוב - יראה הדבר בעיניך הרבה. אם חברך עשה לך הרבה רע - יראה הדבר בעיניך מעט (ר` יהודה בן תימא).

·         אם עשית רצונו של הקב"ה כרצונך - לא עשית רצונו כרצונו; ואם עשית רצונו שלא כרצונך - עשית רצונו כרצונו (ר` יהודה הנשיא).

·         לא ידון אדם במשפט לא את אוהבו ולא את שונאו: את אוהבו - מפני שאינו רואה לו חובה. את שונאו - מפני שאינו רואה לו זכות. (רבא).

·         אברהם אבינו - אב לא לימדו, ורב לא היה לו. מאין למד תורה? אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני חכמים, והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה כל הלילה. (ר` שמעון בר יוחאי).

·         השקעה נבונה: לעולם ישליש (יחלק לשלושה) אדם את מעותיו: שליש בקרקע, שליש בפרקמטיא (מסחר) ושליש תחת ידו. (רבי יצחק נפחא).

·         צריך האדם לדעת, שכל דיבור ודיבור יקר וחשוב מאוד בשמים, והשם יתברך מחכה לזמן והמקום המתאים לתת לו את בקשתו. (רבי נחמן מברסלב).

·         טבע האדם למשוך עצמו אל המרה השחורה והעצבות, אך צריך להכריח עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל, אפילו במילי דשטותא. (רבי נחמן מברסלב).

·         מלאכים אינם חסרים לבורא עולם. הוא זקוק ליהודים בריאים ושלמים שיוכלו לקיים את רצונו. (רבי משה מקורבין).

·         לימדו מידותי, שמידותי הנבחרות מתוך המובחרות שבמידותיו של רבי עקיבא. (רבי שמעון בר יוחאי).

·         כל המרחם על הבריות - מרחמים עליו מן השמים; וכל שאינו מרחם על הבריות - אין מרחמים עליו מן השמים. (רבן גמליאל).

·         היורש - לא בניו של משה רבנו ירשו את אביהם, אלא יהושע בן נון, שהיה משמש את משה רבנו ביום ובלילה, ולפי ששימש אדוניו, זכה לרוח הקודש וזכה לנבואה.

·         אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך. אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר לכשאפנה אשנה - שמא לא תיפנה. (הלל הזקן).

·         יש שני סוגי אנשים: אחד שהוא רשע גמור שמכיר את ריבונו ומכוון למרוד בו. ויש שהיצר הרע סוגר את עיניו ומראה לו שהוא צדיק גמור וגם בעיני הבריות, ובאמת אף שהוא לומד בתמידות ומתפלל ומסגף את עצמו - לריק יגע. (רבי ישראל הבעש"ט).

·         לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל דעבד רחמנא לטב עבד - כל מה שעושה הקב"ה לטובה עושה (ר` עקיבא).

·         כשם שיש יתרון בין האור לבין החושך, כך יש יתרון בין דברי תורה לדברי הבלים. (רבי מאיר בעל הנס).

·         כל חטא שאדם עובר בלילה מוכרח הוא לדבר מעבירה זו ביום, אך אזניים אין להם להבין וגם הוא אינו מרגיש בעצמו מה שפיו מעיד עליו. (ר` ישראל הבעש"ט).

·         אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו. (רבי מאיר בעל הנס).

·         גדול השלום - שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם, אומר הקב"ה כביכול: אינני יכול לשלוט בהם ולעונשם, כי שלום ביניהם. (ר` יהודה הנשיא).

·         אהבת ישראל פירושו - לאהוב יהודי בלי הבדל אם הוא למדן או יהודי פשוט, ואופן האהבה צריכה להיות בהתגלות האהבה ממש. (ר` ישראל הבעש"ט).

·         עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם. (אבות ב,יד).

·         "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב" - חפץ - הוא בחינת הלב. חיים - הוא בחינת הדעת, כלומר שמקשר את הלב לדעת וכופף את יצרו. על כן: אוהב ימים - הוא ממשיך את האהבה מהדעת לתוך הימים ולתוך המידות. לראות טוב - ורואה ומשיג את האור כי טוב וגנוז, כלומר את התורה הגנוזה והצדיקים הגנוזים. (רבי נחמן מברסלב).

·         התורה הגיעה לסוף דעתה של עבודה זרה, עד כמה היא מסוכנת וכמה גדול פיתויה, לפיכך נתנה תורה דין בה, שאף אם יש בה, בעבודה זרה, כוח להראות אותות מופלאים, שאפילו מעמיד נביא שקר חמה באמצע הרקיע - אל תשמע לו. (רבי יוסי הגלילי).

·         אין בן-דוד בא עד שתוסר הקנאה. (שערי קדושה ב,ד למהרח"ו זיע"א).

·         אם ברצונך להגיע לבחינת נשמת אדם, תלמד לקיים שלושה דברים: אמירת פרקי תהילים מתוך חמימות הלב, עשיית טובה לזולת ע"י טרחה גם בגופך ולא רק בממונך, אהבת ישראל במסירת הנפש. (רבי ישראל הבעש"ט).

·         אין סומא כי אם הרואה בהבלי העולם.(ספר מים חיים בשם מהר"א הכהן זצוק"ל).

·         אפילו אם המילים ממאנות לבוא - אל תתייאש! חזור מדי יום אל אותו מקום בו אתה מתבודד ומתפלל והמתן. גם הרצון לשוחח עם הבורא הוא כשלעצמו דבר נשגב מאוד. (רבי נחמן מברסלב).

·         חופש הבחירה איננו מושג מסתורי ומעורפל. אתה עושה את מה שברצונך לעשות, ואינך עושה את מה שאין ברצונך לעשות. (רבי נחמן מברסלב).

·         כשאתה נשאל לשלומך, אל תתלונן על צרותיך. אם אתה משיב "רע לי!", הקב"ה אומר: "זה רע? אראה לך מהו רע באמת!". אולם כשאתה עונה "טוב", למרות הצרות, אומר הקב"ה: "לזה אתה קורא טוב? אראה לך מהו טוב באמת!" (מתוך נתיב צדק).

·         דע, שעיקר ההתחברות והדבקות בקב"ה הוא על ידי התפילה, כי התפילה היא השער שדרכו נכנסים להיכלו של מלכו של עולם. (רבי נחמן מברסלב).

·         אפילו צדיק גמור כל ימיו, ומרד באחרית ימיו - איבד את זכויותיו הראשונות. (רבי שמעון בר יוחאי).

·         דוד המלך נחל את המלכות שתי נחילות - אחת בעולם הזה ואחת בעולם הבא. וכל האומר דוד חטא (בחטא בת-שבע) - אינו אלא טועה! (חז"ל).

·         אל תחזור על שגיאותיהם של אלו הדבקים בהרגליהם מתוך מחשבה שאין ביכולתם להשתנות. אם אתה חפץ להשתנות באמת ובתמים, והנך מוכן להשקיע את כל המאמצים הנדרשים, תוכל להתגבר ולשנות כל הרגל. (רבי נחמן מברסלב).

·         צריך האדם לעשות מעשיו בהסתר, שלבני אדם יהיה נראה שהוא אינו מתנהג בחסידות. רק קודם שיבוא אל המדרגה הגדולה צריך לעשות מעשיו בגלוי, שאם לא יעשה בגלוי ירצה בפנימיות להיות חסיד, ואפשר שיהיה נמשך אחר העולם ומתוך עשייה לשמה יבוא חלילה לעשייה שלא לשמה. (ר` ישראל הבעש"ט).

·         חוויית השבוע שלי

·         http://h-y.xwx.co.il/

 

נקודה שבועית חג הפסח ה'תשע"ה

בשעה טובה אנו מגיעים שוב לחג הפסח וביום חמישי בשעת ערב יסתיימו להם לחלוטין כל הניקיונות וההכנות הפיזיות שלנו לקראת החג והבית וכל הסובב אותו יהיה נקי ומצוחצח ונוכל לקיים את מצוות בדיקת החמץ כהלכתה.  

המוטיב החשוב ביותר של חג הפסח ובייחוד של ליל הסדר היא היציאה לחירות. 

אנו מזכירים כמה וכמה פעמים את יציאתם של בני ישראל מהשעבוד המצרי אל החירות הישראלית ועלינו להרגיש בערב מיוחד זה כאילו אנו עצמנו יוצאים ממש ברגע זה ממצרים אל החירות שלנו. אנחנו רוצים בלילה זה לעבור תהליך של זיכוך ושל הסרת כל השעבודים והתאוות ולהיות נאמנים לעצמיות הטהורה והמיוחדת של כל אחד מאיתנו.

אדם היוצא לחירות מרגיש כאילו נולד מחדש. הוא נכנס לעולם חדש מבחינתו. הכל נקי. הכל טהור. 

בפסח אנו חוזרים אל המקור והבסיס של המזון שלנו, המצה.

הרי גם המצה וגם הלחם שהוא חמץ באים מאותו מקור, הקמח והמים, אך המצה היא השלב הראשוני של הבצק. היא לא תופחת ועשויה רק מחומרים בסיסיים. היא המקור של הלחם ובפסח בו אנו מתחילים הכל מהתחלה אנחנו גם מקפידים ממש לאכול את המקור הראשוני של הלחם.

המצה היא סמל לחירות ולא לבריחה משיעבוד. היא הלחם המתוקן והשלם והבסיסי שהיה שייך לעבודת בית המקדש.

היא סמל לענווה ואיתה אנו טופחים לעצמנו שאיננו בעלי גאווה

לאור כל זה אנו רואים שהמצה מסמלת את המהות הפנימית שלנו כפי שהיא בטהרתה ללא כל תוספת: ישרה, פשוטה וטהורה. הבצק של בני ישראל לא הספיק לתפוח לא בגלל חולשה או בריחה ממציאות אלא שעם ישראל הגיע בשלב היציאה למצרים אל הפנימיות שלו ואל העצמיות שלו וכך אנו בעצמנו צריכים להרגיש בחג הפסח.

המצה נקראת בהגדה של פסח "לחם עוני" והעוני שבמצה הוא גם החירות שבה וגם היכולת שלנו להשתחרר מכל העושר החיצוני ולהיות קשורים לעצמיות שלנו ללא כל תוספת.

חג ראשון של פסח היה החג הראשון של בני ישראל והוא היום בו יצאו לחירות. הם יצאו ממ"ט שערי טומאה ונהפכו להיות עבדיו של ה' ולכן היה עליהם להקפיד היטב בקורבן פסח טרם היציאה מפני שהכל הולך לפי ההתחלה, ואם ההתחלה היא "לשמה" כך יהיה גם ההמשך. 

לאור זה אנו מבינים עד כמה חשוב בחג פסח ובטח בליל הסדר להקפיד במצוות מפני שזהו היום טוב הראשון של השנה וכל מעשנו בו יתנו את הרושם והעוצמה לכל השנה ומתוך שאיפה זו עלינו להמשיך את החירות והעוצמה הרוחנית במשך השנה כולה.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל הקוראים, המגיבים, התומכים שקוראים דבר תורה זה מידי שבוע. 

חג פסח שמח וכשר

ושבת שלום לכולם!

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il

 לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר א' שבט ה'תשע"ה

יש בתורה 2 מצוות שכל גופו של האדם מצוי במצווה, והם "סוכה" ו"ארץ ישראל", ועל זה אמר הגר"א רמז מתהילים ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון (תהלים ע"ו). אחד שאל הלא יש גם מצות מקווה שכל גופו במקווה, והתירוץ הוא לפי שיטת הכסף משנה על הרמב"ם, שאומר שמתי האיש נטהר כשיוצא מהמקווה ולא כשהוא בתוכו. יש דברים רבים שבהתחלה נראים רעים ותהיה אחריתם טובה גדולה. וגם שבאה צרה אדם לא יכול לדעת מה יהיה בסופה ? "יש הלובש קפוטה של צדיק, אך כשמתבוננים בה רואים שהאריג עשוי מגאווה, הבִטנה מקנאות, והיא תפורה בחוטים גסים של מרה שחורה" (רבי ישראל מרוז'ין) ''יש המטביעים את צרותיהם – ויש המלמדים אותם לשחות'' האיכר הפלאי (פניני בית לוי, גיליון 315) בעיר ברדיטשוב, עירו של הצדיק המפורסם, רבי לוי יצחק, דברו הכול אודות המרתף המסתורי, הנמצא בחדרו של הצדיק. איש לא ידע מה מסתתר בתוכו ולמה הוא משמש. שתי דלתות קטנות היו לו: אחת פנתה אל הרחוב, ואחת אל החדר הפנימי. מפתחות המרתף היו תמיד ברשותו של הצדיק, רבי לוי יצחק, והוא לא נתנם לאיש. אנשי העיר ידעו רק שמדי פעם בחצות הלילה נכנס הצדיק לבדו אל המרתף, ומנורה מאירה את דרכו. מה עשה שם הצדיק? איש לא ידע לספר בדיוק. אך, כמובן, היו שמועות שונות על כך. היו שספרו, שכנראה הצדיק לומד שם תורת הנסתר והקבלה. והיו אנשים, שספרו, שכנראה אליהו הנביא נגלה אליו ולומד עמו במרתף סודות התורה. משום כך נקרא המרתף בפי הכול ”המרתף הקדוש“. באותם ימים חי בברדיטשוב איש עני ואביון, ושמו יוסף, שהיה מתפרנס בדוחק רק מעבודות סבלות. אשתו חוה הייתה אישה חולנית מאד, אשר מדי פעם תקפוה כאבים בגרונה והתפרצויות שיעול חזקות. כדי להקל על כאביה ומחלתה הייתה היא שותה כוסות תה רבים. ערב אחד אזלו התה והסוכר בבית. יוסף, שהיה עייף מעבודת היום הקשה, קרא ”קריאת שמע“, עלה על מיטתו ונרדם. אך אשתו חוה לא יכלה להירדם. השיעול מנע ממנה השינה. והנה לפתע היא שמעה דפיקות חזקות על דלת ביתה. ”מי שם“? שאלה בבהלה. היא רצתה להעיר את בעלה, אך נתקפה בשיעול חזק עד שכבדה עליה הנשימה. האיכר, שדפק על הדלת, לא חיכה ונכנס לבית ובקול עליז אמר: ”ערב טוב!“ לראשו היה חבוש כובע פרווה גדול, ומטפחת אדומה עטפה את פניו, והוא היה לבוש מעיל פרווה ונעול מגפיים גדולות. בשפה הרוסית מעורבת במילים באידיש אמר לחוה: ”קר מאד בחוץ. בכל העיר כבר חושך, רק כאן ראיתי אור, לכן נכנסתי. אבקשכם להרשות לי להכין לעצמי כוס תה ולהתחמם מעט“. ובלי להמתין לתשובה הוציא האיכר מתרמילו חבילת סוכר גדולה ושמה על השולחן, וחבילת תה, ולאחר מכן הדליק את התנור וחמם מים והכין כוס תה חם עבורו ועוד כוס הגיש לחוה. התה החם החיה את נפשה של חוה, וגם השיעול פסק. האיכר יצא מהבית מבלי שהיא הרגישה בכך, והיא חזרה ונרדמה. כאשר התעוררה, לא זכרה האם שתיית התה בלילה הייתה חלום או מציאות. אך הנה על השולחן מונחות חבילת הסוכר וחבילת תה. אכן, לא חלום היה זה, אלא עובדה. האיכר שכח לקחת את התה והסוכר, שהביא עימו. כשהתעורר בעלה יוסף, ספרה לו את הדבר, והם התפלאו מאד. כאשר בעלה פתח את חבילת התה, ראה, והנה מונחים בה עשר מטבעות כסף. איכר פשוט לא ישאיר חבילה ועוד כסף בתוכה! לא יתכן! כנראה, אליהו היה זה שבא אלינו, חשבו שניהם. עוד באותו בוקר לאחר תפילת שחרית סיפר יוסף לחבריו, איך הקב“ה שלח להם על ידי אליהו הנביא בדמות איכר חבילות סוכר ותה וכסף. אם חושבים אתם, שבכך יסתיים הכול, אינכם אלא טועים. האיכר הפלאי, החבוש כובע הפרוה, הופיע בביתה של חנה האלמנה עם יתומיה המסכנים, ופעם אחת בביתו של רפאל העני – ובכל מקום, שהופיע שכח בבית חבילה עם מזון וכסף. סיפורי נפלאות התפרסמו בעיר על המושיע הפלאי אליהו הנביא הלבוש בגדי איכר גוי. אולם, הסיפור המרשים ביותר היה של נפתלי, העגלון. נפתלי היה עגלון ככל בעלי העגלה בזמנו-עני ואביון. כל רכושו היה עגלה עם סוס, שעל ידיהם בקושי באה לו פרנסתו. למרות עניו וסבלו לא רצה ליהנות מנדבות ומתנות של אנשים. יהודי פשוט היה, בעל אמונה וביטחון בהשם, והיה מסתפק במועט ושמח בחלקו. מדי פעם, כאשר אשתו התלוננה על מצבם הקשה ועל המחסור הרב בביתו, לא ניכנע נפתלי. ”ראי“, היה אומר לה, ”השם יתברך, הרי יכול לתת לנו פרנסה בהרחבה ועושר, נכון? ואם הוא אינו נותן לנו, כנראה אין אנו צריכים יותר. ואם ניקח מתנות ונדבות מבני אדם הרי זה כאילו אנו אומרים לקב“ה: למרות שאתה, אבינו שבשמים, אינך רוצה לתת לנו, אין אנו מתים ברעב, חלילה, אלא אנשים רחמנים עוזרים לנו גם בלעדיך! האם אין זו עבירה לחשוב כך?!“ ”צדקת“, הייתה אשתו מסכימה עימו, ”ולכן נשמח בחלקינו“. ואכן הם הסתפקו במועט ושמחו בחלקם. כאשר קרבו ימי הפסח, החלו לחסוך מעט כסף, כדי לקנות מצות ויין לחג. כמו כן קיוו, כי תהיה להם עבודה רבה הובלת חמר לתנורים לבתי היהודים לכל הצרכים, אלא שבדיוק אז נפל סוסו של נפתלי ומת, ונפתלי נותר ללא סוס וללא פרנסה. כשנודע הדבר לאנשי הקהילה, החליטו למסור לנפתלי סכום כסף מהכספים, שנאספו לפסח עבור עניי העיר (קמחא דפסחא), כדי שיוכל לקנות לו סוס אחר. אך להפתעתם, כשבאו למסור לו את הכסף, סרב נפתלי לקבלו ואמר להם, כי אינו רוצה ליהנות ממתנת אנשים, רק ממה שהקב“ה יתן לו. ואפילו לקחת את הכסף כהלואה סירב, כי אמר בליבו, שהרי מעבודתו לא יהיה לו כסף להחזיר את ההלואה. אך כדי להתפרנס משהו, יצאו נפתלי ואשתו מחוץ לעיר וחפרו באדמה, מלאו שקים בחמר לתנורי היהודים ולקחו אותם על גבם העירה, כדי למכרם. כאשר נודע הדבר לרבי לוי יצחק מברדיטשוב, שלח לקרוא לנפתלי. כמובן, מיד בא נפתלי לביתו של הצדיק, ובליבו פחד מי יודע לשם מה קורה לו הצדיק. ”נפתלי“, פנה אליו הצדיק, ”דע לך כאשר אדם נמצא במצב של עוני וחוסר כל, מצווה עליו לקבל מכספי צדקה, כיצד יוכלו העשירים לקיים את מצוות הצדקה הגדולה כל כך ? הנה קח לך כסף, כדי שתוכל לקנות סוס אחר“ סיים רבי לוי יצחק והושיט לנפתלי את הכסף. אך נפתלי העגלון לא הסכים לקבל ואמר: ”האם כבוד הרב לקח ממני את הסוס? אם כן, מדוע צריך הרב לשלם עבורו? רוצה אני, כי זה שלקח ממני את סוסי יזמן לי עבודה טובה או מציאה כשרה, שעל ידי כך אוכל לקנות סוס אחר. הקב“ה אינו זקוק שהרב הקדוש ישלם את חובותיו. אם הרבי יראה לי, שכתוב בתורה, שעני חייב לקחת צדקה, כשם שעשיר חייב לתת צדקה, מיד אשמע בקולו. בראות הצדיק את אמונתו ואת בטחונו בהשם, ברכו ואמר: יהי רצון, שהשם ישלח לך מציאה כשרה“. וכך חזר נפתלי לביתו, והוא ואשתו המשיכו לצאת ולחפור חמר ולהעמיסו על כתפיהם. לאחר ימים מספר באמצע הלילה, והנה דפיקות בחלון ביתו של נפתלי העגלון. הוא ירד ממטתו ופתח את הדלת. והנה בפתח עמד איכר, כובע פרווה גדול מכסה את ראשו ועל חלק מעיניו, ומעיל פרווה על גופו ועל גבו חבילה גדולה של עצים. מיד בהיכנסו פנימה השליך את העצים ארצה ואמר: ”קנה ממני את החבילה הזאת בזיל הזול“ ”אין לי כסף, ובכלל אין לי צורך בעצים הללו“, אמר נפתלי. ”תן לי עבורם שק חמר. תמורת השק הזה אקבל כוס יין שכר טעים מבית המרזח. ומחר אבוא לקחת את שק החמר. בינתיים הנך יכול להשתמש בעצים כרצונך“. האכר הלך לו ולא חזר למחרת ולא בימים שלאחר מכן. כאשר החל נפתלי לאסוף את גזרי העצים, שהיו על הרצפה, נפלה מביניהם שקית. וכשפתח את השקית, עמד נדהם כולו: השקית הכילה מאה וחמישים רובל סכום גדול! כולו נרעש רץ אל הצדיק, רבי לוי יצחק וסיפר לו על המציאה שמצא. ”מה עלי לעשות בכסף?“ שאל. ענה לו הצדיק: ”הקב“ה שלח לך מציאה כשרה מן השמים כפי שבקשת. הוא החזיר לך את החוב. קנה מיד סוס והכן לך את כל צרכי חג הפסח בשמחה. האיכר, שהיה אצלך לא היה כלל איכר, אלא שליח מן השמים, שהביא לך את הישועה“. המעשה התפרסם בכל ברדיטשוב, שבזכות בטחונו הגדול בהשם זכה נפתלי העגלון לגילוי אליהו, שהביא לו את הישועה. לאחר שנים רבות, נפטר הצדיק רבי לוי יצחק, המליץ הטוב של עם ישראל. תלמידיו הקדושים החליטו לאחר פטירת רבם לפתוח את המרתף הקדוש ולגלות את סודו. הם קיוו למצוא בו כתבי יד עם חידושי התורה מופלאים מרבם הקדוש. אך להפתעתם מצאו מרתף ריק מספרים ורק כובע פרווה גדול תלוי על הקיר ולידו מעיל פרווה ומכנסי איכר עבים, ועל הרצפה מנורת נפט, זוג מגפים גדולות ותרמיל עור. כשהתפרסם הדבר, התרגשו על כך בכל העיר, ועתה נודע הסוד! ה“איכר הפלאי“ לא היה אלא רבי לוי יצחק מברדיטשוב, זכותו תגן עלינו אמן. http://h-y.xwx.co.il/