משה ממשיך בפרשתנו, פרשת
"עקב", בנאום הארוך שלו בטרם יכנס עם ישראל לתוך ארץ ישראל, ורואה משה
לנכון לתת לעם קצת דברי תוכחה.
כאשר אדם פרטי מגיע להצלחה מסוימת הוא בקלות יכול להביא עצמו ליוהרה והתנשאות בכך שתולה את כל הצלחותיו במעלות שיש רק בו, ואותו הדבר גם בחברה. בעם.
אחרי שישראל נצחו את העמים שישבו פה בארץ ישראל חשש משה שתדבק בעם גאווה גדולה ובכך בני ישראל יתלו את ניצחונם בצדקתם ויחשבו שבגללה ה' היה איתם במלחמות כדי שירשו את הארץ מאותם עמים.
לכן משה מזהיר את ישראל שלא יהיו בדעה זו אלא שהעמים גורשו מהארץ בגלל רוע מעשיהם וישראל יזכו לרשת את הארץ בזכות אבותיהם שלהם ה' נשבע לתת להם את הארץ.
אותה התנשאות שממנה מזהיר אותם משה, יש בה סכנה מפני שיכולה לשבש את המחשבה ולעמעם את המבט הנכון של העם ולכאורה לגרום לכך שהעם יחיה בשלווה בגלל קהות חושים ובכך לא ירגישו במזימות של האויבים שמסביב והתוצאה הסופית תהיה מפלה גדולה.
ודווקא בגלל שביקש משה לעקור את מידת הגאווה מהם הוא מרבה להם דברי מוסר ותוכחה על העקשנות והפחז שלהם. הוא מזכיר להם את הנפילה הגדולה מגובה קבלת התורה אל החטא הגדול שלהם חטא העגל, שהיו קרובים בגללו שתיגזר עליהם כליה אלמלא התפלל אל ה' שיבטל גזרתו. הוא מזכיר להם בכוונה את שאר חטאיהם שהיו לאורך ההליכה במדבר וכן את חטא המרגלים הקשה בו הם איבדו את האמונה בה' שהוא יקיים את הבטחתו אליהם.
לאור זאת מסיים משה את החלק הזה בהתקרבות מסוימת ובתפילה: "והם עמך ונחלתך אשר הוצאת בכוחך הגדול ובזועך הנטויה".
חייבים אנחנו ללמוד ממשה ומההסתכלות שלו בראיה כללית ולדעת ולזכור להישמר היטב תמיד ממידת הגאווה שבקלות יכולה להשתלט עלינו ולסמא את עיננו מדברים מהותיים בחיים, ולהפנים היטב שלא הכול זה רק בגללנו.
שינוי מבט זה יפחית מאיתנו את מידת הגאווה שהיא תכונה לא טובה ולעומתה תעלה אצלנו את מידת הענווה שראויה היא מאוד.
כאשר אדם פרטי מגיע להצלחה מסוימת הוא בקלות יכול להביא עצמו ליוהרה והתנשאות בכך שתולה את כל הצלחותיו במעלות שיש רק בו, ואותו הדבר גם בחברה. בעם.
אחרי שישראל נצחו את העמים שישבו פה בארץ ישראל חשש משה שתדבק בעם גאווה גדולה ובכך בני ישראל יתלו את ניצחונם בצדקתם ויחשבו שבגללה ה' היה איתם במלחמות כדי שירשו את הארץ מאותם עמים.
לכן משה מזהיר את ישראל שלא יהיו בדעה זו אלא שהעמים גורשו מהארץ בגלל רוע מעשיהם וישראל יזכו לרשת את הארץ בזכות אבותיהם שלהם ה' נשבע לתת להם את הארץ.
אותה התנשאות שממנה מזהיר אותם משה, יש בה סכנה מפני שיכולה לשבש את המחשבה ולעמעם את המבט הנכון של העם ולכאורה לגרום לכך שהעם יחיה בשלווה בגלל קהות חושים ובכך לא ירגישו במזימות של האויבים שמסביב והתוצאה הסופית תהיה מפלה גדולה.
ודווקא בגלל שביקש משה לעקור את מידת הגאווה מהם הוא מרבה להם דברי מוסר ותוכחה על העקשנות והפחז שלהם. הוא מזכיר להם את הנפילה הגדולה מגובה קבלת התורה אל החטא הגדול שלהם חטא העגל, שהיו קרובים בגללו שתיגזר עליהם כליה אלמלא התפלל אל ה' שיבטל גזרתו. הוא מזכיר להם בכוונה את שאר חטאיהם שהיו לאורך ההליכה במדבר וכן את חטא המרגלים הקשה בו הם איבדו את האמונה בה' שהוא יקיים את הבטחתו אליהם.
לאור זאת מסיים משה את החלק הזה בהתקרבות מסוימת ובתפילה: "והם עמך ונחלתך אשר הוצאת בכוחך הגדול ובזועך הנטויה".
חייבים אנחנו ללמוד ממשה ומההסתכלות שלו בראיה כללית ולדעת ולזכור להישמר היטב תמיד ממידת הגאווה שבקלות יכולה להשתלט עלינו ולסמא את עיננו מדברים מהותיים בחיים, ולהפנים היטב שלא הכול זה רק בגללנו.
שינוי מבט זה יפחית מאיתנו את מידת הגאווה שהיא תכונה לא טובה ולעומתה תעלה אצלנו את מידת הענווה שראויה היא מאוד.
שבת שלום
ומבורך!
תודות : לצחי מיכאלי
חוויית
השבוע שלי
http://h-y.xwx.co.il/
לע"נ
יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר
שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה