יום שבת, 22 באוקטובר 2016

אמרי שפר כ"א תשרי ה'תשע"ז

 

   אש דת למו משכיֹל אחִד שאֹל פעם את הגאון בעֹל "תורת יֱקותיאֹלזצ''ל: "היכן מצינו רמז לתֹלמוִד בתורה-שבכתבהשיב לו: ''דת למו'' אלו אותיות ''תלמוד'', מיד עם נתינתה שֹל התורה בימינו שֹל הֱקִדוש ברוך הוא ניתן לישראֹל גם התֹלמוִד... (מקור ברוך)
     במסכת שבת (דף קלג.) נאמר: "זה א-לי ואנוהו"- התנאה לפניו במצוותעשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאהציצית נאה... אבא שאול אומר: "ואנוהוהוי דומה לומה הוא חנון ורחוםאף אתה היה חנון ורחום.מסביר הגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל את דברי הגמרא הנ"ל כךכשאדם מישראל מכין לעצמו סוכה נאהומהדר וקונה אתרוג נאה בדמים יקריםהוא עלול לחשוב שכבר קיים את מצוות "ואנוהובשלמותלכןבא אבא שאול ומלמד אותנו כי אין די בכךאלאעיקר מצוות "ואנוהוהיא להיות דומה לקב"המה הוא חנון ורחוםאף עלינו להיות רחומים וחנוניםומשום כךנפסק להלכה בשו"ע שהמנהג להרבות בצדקה והכנסת אורחים בערב חג הסוכות
     הגאון מוילנא ז"ל מסופר ב"מעשה רב" כי "היה הולך לפני הספר תורה שמח מאד ברוחב עוז וחדווה, וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת, ומספק כף אל כף, ומפזז ומכרכר בכל עוז לפני ספר התורה".
      הזוהר הקדוש בפרשת אמור הרבה לשבח את גודל עניין נתינת צדקה בסוכהואכןנוהג היה המקובל רחיים ויטאל בימי חג הסוכות לפזר מעותיו לעניים ביד רחבה
    המשנה ברורה מביא בשם תשובות מהרי"ק בשם רב האי גאון כך: "ביום זה  רגילים אצלנו לרקד בו, אפילו כמה זקנים, בשעה שאומרים קילוסין לתורה ולכן יש להתאמץ בזה ולרקד ולזמר לכבוד התורה, כמו שכתוב גבי דוד המלך ע"ה שהיה "מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ה'",
     הרמב"ם מאריך ומפליג בעניין זה של שמחת המצווה והוא כותב, לגבי שמחת חג הסוכות ושמחת בית השואבה, את הדברים הנחרצים הבאים: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת ה' שציווה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה ובטוב לבב, וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו- חוטא ושוטה. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו, הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה', שנאמר "והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'".
     ואמרו חכמים במִדרשםאמר הֱקב"ה ֹלאברהםאני יחיִד ואתה יחיִד – אתן לבניך יום המיוחִד לכפר עוונותיהםוזהו הושענא רבא: "אמר הֱקב"ה לאברהםאם אין כפרה לבניך בראש השנה תהא ביום הכיפוריםואם לאו תהא בהושענא רבה". (מטה משה)
      ומובא בפלא יועץ וביסוד ושורש העבודה ובעוד ספריםשריבוי השמחה והריקוד בהקפות בכל עוז ותעצומותהם סגולה לילדים תלמידי חכמים ולדורות ישרים ומבורכים.
כף של אהבה (פחד דוד 726)
והנה הארה קטנה שיכולה להוביל אותנו בימים אלו למידה נאצלת זו של 'אהבת חינם': חיפוש זכות אצל הזולתהיסוד לכך הוא לחפש זכות בכל דבר ובכל ענין שאנו פוגשיםגם במקרים קיצוניים עלינו להשתדל ולחפש צד של זכות דמיוני ובלתי מציאותי בעלילובעקבות כך נוכל גם להתרחק משנאה לאהבת חינם.
מפורסם למשל המעשה שאירע עם הגאון רבי חיים הלוי מבריסק זצ"ל שנזדמן למקום מסויים עם אחד מחכמי דורואותו רב דברן היה מטבע ברייתוישב כל אותה שעה ודיברולא פסק פיו משיחהואילו רבי חיים שתיקתו מרובה מדבורו...
לאחר שיצא מהחדר שאל אחד מן המסובים את רבי חיים; "רבינו מפני מה שתק כל אותה שעה והניח לפלוני לדבר רצופות לבדו"? השיב להם רבי חיים; "פלוני די לו בהרהור של שעה אחת בכדי לדבר עשרים ושלש שעותואילו אני מהרהר עשרים ושלש שעות כרי לדבר שעה אחת"...
כך במליצה ובשנינות השיל רבי חיים מבריסק את הדיבורים המיותרים על אותו חכםומנע שנאת חינם מיותרת.
כריעת הלביאה (פניני בית לוי, גיליון 335)
משה נולד בשכונת בית הכרם בירושלים בן למשפחה דתיתאת לימודיו התיכוניים עשה בפנימיה צבאיתבאותה תקופה התחיל להתקרר בענייני אמונהכאשר התפלל הוא חש שאינו שלם עם עצמוהליצנות חדרה להשקפתוולאורח חייווקרא לעצמו ”דתילוני“כלומר חצי דתי חצי חילונילא חש שהוא צריך את הקב“הלא האמין בו כל כךאך המשיך להניח תפילין מדי יום,לעתים בזריחה ולעתים סמוך לשקיעה.
בגמר לימודיו הוא התגייס לצה“ללגדוד צנחנים ושירת תקופה מסוימת בדרום לבנוןהגיע היום האחרון לשהות גדודו שםורק המתינו לחטיבת גולני שתגיע להחליפםלפתע שמע במכשיר הקשר מילים שלא שמע מעודו: ”שרון הרדוף“כלומר שרון נהרגלא הרחק ממנו החל להישמע ירי מסיביפיצוצי רימונים וטיליםהסתבר שארבעה כלי רכב של חיילים עברו בעיכול כביש כפר חולא ואז החלו מחבלי החיזבאללה לירות לעברםבמכשיר נשמעו צעקות של פצועים ודווח על הרוגיםבאותה עת משה היה חובש במחלקה ויצא עם כח חילוץ למקום ההיתקלותבפעם הראשונה מצא את עצמו נלחם כנגד מחבלים פנים בפניםברגעי התופת הקשים הללומתוך אהבה אמיתית לרעיו החייליםקפץ והסתער לתוך האשהיתה לו תחושה שהוא מוכן למסור את נפשו באמתבאותם רגעים של לחימה עיקשת תוך סכנת חיים ממשהפך משה למאמין הגדול עלי אדמותבתוכו זעק: ”אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה‘ עושה שמים וארץ“.קירות לבו צרחו וכמעט נקרעו מרוב תפילהלפתע הרגיש שהוא מתחבר לאלקים שכה הזניח וכמעט לא האמין בו.
משה המשיך במסלול הצבאייצא לקורס קציניםבתור מפקד צעיר יצא לפעילות בעזהבאחד הערבים אסף את חייליו ואמר להם. ”יש לי הרגשה רעההכניסו כדור לקנה“הם טענו את נשקיהם ולא עברו שניות ואש תופת נורתה לעברםמעולם לא נתקל באש עזה כל כךובאותם רגעים שאל עת עצמוהאם יש עוד מישהו שיכול להציל אותנו חוץ מאלקים?!
לאחר חמש שנות שירות השתחרר מצה“לולאחר כמה ימים קנה כרטיס טיסה לקניה באפריקהשם בג‘ונגלים ניסה להשקיט את המנוע הפועם בקרבוטיפס להר קניההיה בטוח שכשיגיע לפסגהיהיה האדם המאושר ביותר בעולםוכאשר הוא הגיע שאל את עצמונוהאם עכשיו אני מאושרהוא ירד מן ההר והרגיש עצוב כפי שלא היה מעודו משה המשיך במסעו והחליט לצאת לכיוון טנזניההוא עלה על אוטובוס לנסיעה של שש עשרה שעותבדרך עברו לשמורת סרגנטיהגדולה ביותר בעולםנסעו בשמורה בלילה לאחר הירח המלאהיתה תחושה נפלאה וקסומהמשה נרדם על מושבולפתע התעורר לקול צרחות נוראות כאילו שרוצחים מישהופקח את עיניו כשהוא המום לראות את חלקו הקדמי של האוטובוס עולה באשהבהלה לצאת ממלכודת האש היתה נוראיתמשה יצא אחרון והחל להימלט על נפשו ובלבו חשב על הציוד שנישאר באוטובוסנוכח כי חציו הקדמי בוער וחציו האחורי עדיין לאהוא ידע שהתפילין נמצאות בתא המטען שנמצא באמצעהחל לרוץ למרות הסכנהאבל הוא ידע שהוא חייבישראלי שהיה איתו צעק לעברו: ”אתה מטורףאתה תישרף חיים!“
משה המשיך לרוץ בכל זאתהוא ניגש לחלק האמצעי ופתח את תא המטעןלהבות אש זינקו לעברו ואז ראה מחזה מוזר מאודהתיק שליד תיקו בוער כולו ואילו תיקו האש לא נוגעת בוהוא הוציא את תיקו במהירות וראה שתכולתו לא נפגעהכולל התפילין שנותרו שלימותהוא נישק אותם וראה שבוקעת מהן מעין קרני לייזרחצי האוטובוס בער ונאכל לגמרי ואילו חציו השני לא נאכלכאילו האש נעצרה כאשר הגיעה לתפיליןמשה המשיך במסעו והגיע למדינת זימבבואהלבקר בשמורה מנאפולסהוא התענג מהפסטורליה המרהיבההא-לוקית ממשהוא הסתובב בשמורהוכבר בתוך כמה שעות מצא את עצמו מתרחק ממתחם השמורה יחד עם מדריך אמריקאי.
היציאה מתחום השמורה היתה אסורהאך משה חש בקול פנימי שאומר ”תמשיך“לאחר שהלכו כמה קילומטרים זיהו עדר של פילים הרוחצים בנהראמר בלבועדיין לא צילמתי עדר פילים... הוא התקדם עשה כמה צילומים ואז ביקש האמריקאי לצלם אותו על רקע העדרמשה כיוון המצלמהולפתע ראה את פניו חיוורותפיו פעורעיניו בולטות החוצה נעוצות בדבר מה שניצב מאחרי משהמשה הביט לאחוריובמרחק חמישים מטרניצבה לביאה והביטה בוולאחר שניה אחת החלה לשעוט לעברו בכל כוחה... משה עצם את עיניוכל רגעי חייו עברו לנגדו,ולרגע חלפה התמונה העתידיתאת גופתו בשקית ניילון שחורה מובלת חזרה לישראל... עצם את עיניו והתחנן לאלקיםרק שלא יכאב יותר מדי... ואז פרצה מתוכו צעקה פנימית: ”שמע ישראל ה‘ אלקינו ה‘ אחד!“ ברגע זה הרגיש חבטה על גבופקח את עיניו וראה את האמריקאי עומד לצידו ומצביע על הלביאהלתדהמתו היא עמדה במרחק שלושה מטרים ממנו כשהיא מביטה בושואגת וכורעת ברךכאילו נכנעת לאיזה כח עליון.
משה קם ממקומו והחלו לפסוע אחורה באיטיותהם פוסעים והלביאה אחריהם מביטה בהם שואגת וכורעתלבסוף נעלמה הלביאה מעיניהם וכך יצאו בשלוםהאירוע הזה הכריע אותוהוא חזר ארצה בערב יום כיפור ומיד יצא לסמינר עם הרב מרדכי נויגרשלשם אימץ חיי תורה מלאיםכמה שנים לאחר מכן אירע למשה מקרה נוסף עם בעל חיים ממשפחת החתוליים... זה היה בעת שירותו במילואים בלבנוןכאשר כמה שעות לפני הפסקת האשכאשר יחידה של לוחמים הותקפה על ידי מחבלי חיזבאללהחייל אחד נהרג מיד ועוד שלושה תוך כדי חילופי אשניתנה הוראה לכח לסגת מיד לשטח ישראלכאשר הגיעו הנותרים מעבר לגדרהבחינו בכך שציוד לחימה רגיש ביותר נותר על הגבעהוגרוע הרבה יותר נותר חייל הרוג שלא חולץהוחלט להיכנס בלילה להשגת שתי המטרות למצוא את החייל ההרוג ולאסוף את הציוד הרגיש שהושאר בשטח.
החזרה לעמדה מטווחת ללא הרף על ידי החיזבאללהעוררה פחד מוות ממשכח החילוץ התארגן ובראשו רב סרן משהלפני הפעולה אסף משה את חייליו ואמר להם: ”תדעו לכם שאנחנו נלחמים כנגד עמלקנאמר על עמלק שקפץ לאמבטיה רותחתהוא כמו דבורה שמוכנה למות ובלבד שתעקוץכדי שנוכל להילחם בהם אני מבקש מכם מכל הלב דבר אחדניכנס פנימה מתוך תחושה שה‘ יעזור לנוכאשר משה רבינו נלחם בעמלקהוא לא ישב בתוך בור מתחת לאדמהאלה ניצב על גבעה באמצע המלחמהשם הרים את ידיו ואז ידעו הלוחמים בשטח שעליהם לשעבד את לבם לאביהם שבשמים וכך ניצחוגם היום נעשה זאת נבטח בה ‘ וכך נצליח בעזרת ה‘“חיילים רבים הצטרפו לתפילתו שיצליחו במשימתם.
משה החל לצעוד כשהוא לוחש: ”רבונו של עולםתראה להם שיש לך אהובים בעולמךתעזור לי לקדש שם שמים!“ לאחר שעבר את הגדרבצעדו הראשון על אדמת לבנוןהוא נתקל בחתול קטןהחתול נצמד למשה שניסה לגרשו בבעיטותאך ללא הועילהחיילים התקדמו בשקט ואיתם החתולהם הגיעו לנקודה והחלו לאסוף את הציוד הרגיש מן השטחלאחר מכן החלו לחפש את גופת החיילמצאו קסדה אבל חייל איןאז שמו לב לכך שהחתול מיילל בחוזקה במרחק כמה מטרים מהםמשה התקרב וראה כי החתול מקפץ ומושך דבר מההוא התקרב ואז התגלה שזו גופת החייל המבוקשהחיילים עטפו את הגופה ומיד נטשו את הגבעהבצאתם הביטו ימינה ושמאלה לראותה היכן החתולאך לא מצאוהוכשירדו מהגבעה וחזרו לשטח ישראל,אמר אחד הקציניםשאינו שומר מצוות למשה: ”תראהבדבר אחד אני בטוח לגמריאני יודע מי שלח את החתול... הקדוש ברוך הוא אליו ביקשת שנתפלל ואליו נשאנו את עינינו...“ משה נד בראשו ונזכר בלביאה ששעטה לעברו לפני מספר שנים ובמקום לשסעוכרעה ברך...
הושענא רבה ושמחת תורה
היום השביעי של חג הסוכות הוא "הושענא רבה". הסיבה שנקרא כך אומר רבנו בחיישהוא יום העשרים ושישה מבריאת העולםכמנין שם 'הויה', שנקרא 'שם רבה'. הוא גם היום ה-51( נ"אמראש חודש אלול והוא חותם את הימים הנוראים שניתנו לעם ישראלולכן אנו מבקשים מהקב"ה "הושענא נא" - הושע אותנו וחתום אותנו לחיים טובים ולשלום בגמר ה-נ"א יום שבהם התאמצנו והתפללנו שהתפילות לא תהיינה לריק ח"ורבים נוהגים לערוך סדר לימוד מיוחד בלילה זהלקרוא את ספר דברים ולקרוא כל ספר תהיליםכדי להוסיף עוד מעט זכויות לפני החתימה הגורליתביום הזהמרבים בתחנוניםאומרים הושענות וחובטים ערבותכדי למלט את נפשנו מדין קשה.
מסופר על רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"לשמתחילת ליל הושענא רבההיתה הנהגתו באימה ויראהכבימים הנוראיםועסק רוב שעות הלילה באמירת תהילים בהתעוררות רבהואף בימי זקנותוקם ממשכבו כמה פעמים לאמירת תהילים וכן ציוה לבני ביתוולא נחה דעתו כלל מביקורי החג בלילה זהוגם עם הבאים לקבל פניו לכבוד החגמיעט מאוד בשיחהועסק באמירת תהיליםלאחר הושענא הוא היום האחרון של חג הסוכותמגיע חג שמיני עצרת שהוא יו"ט בפני עצמו ומוסיפים בו ברכת 'שהחיינו'. 'עצרתמלשון לעצורדהיינו הקב"ה מבקש כביכול מעם ישראל מתוך חיבה לעמולשהות עוד קצת במחיצתו וכותב המדרש שהכביכול אומר 'קשה עליי פרידתכם' - במהלך כל חג הסוכות כל יום הקרבנו פרים כנגד כל האומות בסה"כ 70 פריםובשמיני עצרת מקריבים פר אחד בלבד כנגד עם ישראלמתקופת הגאונים (לפני כ-1000 שנהצורף לחג זה גם עניין 'שמחת תורה' - לְגָמְרָה (סיוםשל התורה.
ידועות מילות השיר - 'שישו ושמחו בשמחת תורה', ולכאורה היה צריך לומר 'בשמחתנו בתורהעל שזכינו לְגָמְרָהמתרץ ה'בית אברהםזצ"לכשהתורה רואה כמה אנו שמחים ורוקדים איתההיא שמחה על זה שהגויים לא הסכימו לקבלהוהיא זכתה להיות נחלתם של עם ישראלשיודעים להוקיר ולכבד אותה כראוי.
אומר מרן (שו"ע או"ח סיתרס"ח סב): שַׁחֲרית מוֹצִיאִין שְלשָה סְפָרִיםוְקוֹרִין בְאֶחָד מִוְזֹאת הַבְרָכָה עַד סוֹף הַתוֹרָהובַשֵּׁנִיבְרֵאשִית עַד אֲשֶר בָרָא אֱֹלקים לַעֲשוֹתובַשְלִישיבְיוֹם הַשְמִינִי עֲצֶרֶתמנהג הספרדים להוסיף "חתן מעונה"שקורא בתורה עד "ואתה על במותימו תדרוך", ואחר כך "חתן תורה", חוזר וקורא מתחלת פרשת וזאת הברכהעד סופהומברך לפניה ולאחריהומיד אחריו בספר תורה השני בפרשת בראשית - "חתן בראשית", קורא עד "אשר ברא אלקים לעשות", ומברך גם כן לפניה ולאחריה (ילק"י מועדים).
משהגיע רבי זושא מאניפולי ביום שמחת תורה לפסוק (וזאת הברכה לגג): "אף חֹבֵב עמִים כָל קְדֹשָיו בְיָדֶך וְהֵם תֻּכו לְרַגְלֶָך יִשָא מִדַבְרֹתֶיָך". התייפח ופירש: "אף חֹבֵב עַמִים" - אף על פי שבעוונותינו הרבים אתה מגלהריבונו של עולם,חיבה גדולה כל כך לאומות אחרותומסרת אותנו בידיהןעם כל זה "עַמִים כָל קְדֹשָיו בְיָדֶך" - ישראל קדושים אינם נוטשים אותך ואת אמונך, "וְהֵם תֻּכו לְרַגְלֶָך" - אע"פ שבגללך הם מוכים ומעונים ללא הרף עם זה "יִשָא
מִדַבְרֹתֶיָך" - אין הם פוסקים מלחזור ולומר: "תוֹרָה צִוָה לָנו מֹשֶה מוֹרָשָה קְהִלַת יַעֲקֹב"!
ישועה בהושענא רבה (קול ברמה, גיליון 258)
מעשה שהיה ברבי מרדכי לבטון זצ"ל שהיה אדם יהודי שעבר על החוק והיה חייב מיתה למלכות וברח מעירולאחר כשנתיים המלכות שלחה גופה בארון מתים ליהודים שיקברוהוועל הארון רשמו את שמו של היהודי.
לאחר זמן מהאשתו שהיתה עדיין צעירה לימיםלא רצתה להישאר לבד והגיע אכן חתן וביקש לשאת אותה לאשההלכו לבית הדין עם עדים שראו את הארון מתים שהושרשום על הארון את השם של בעלהוממילא היא יכולה להתחתן.הרבנים בבית הדין נטו להקל אלא שהיה שם את הרב מרדכי לבטון זצ"ל וחקר את העדים היטב ושאל אותם האם הם פתחו את הארון מתים וראו את הגופה וזיהו שזה בעלה או לאוהעדים אמרו שהם לא פתחו אלא הסתמכו על מה שהמלכות אמרה וקברו אותואמר להם הרב שזה לא כל כך פשוטויש לעיין הרבה בדבר כי סוף סוף מדובר כאן בספק אשת אישלכן נמתין קצת זמן והיעזורכל אחד פנה לדרכו וכך עברו להם כמה חודשיםוהרבנים האיצו ברב שיעשה היתר כי סוף סוף מדובר בעגונה והבעל לא חזר כבר מעל שנתיים וחצי וגם המשפחות של שני הצדדים לחצו אך הרב דחה ודחה וכך עברה לה עוד שנהוהרב מחפש בפוסקים איזה פתח להתיר אך לא מצא שום פתחושוב המשפחות באו לרבאמר להם הרב נחכה עד פסחאולי תבוא הגאולה לאשה הזו אבל גם כשהגיע פסח אמר להם הרב נחכה עוד קצתאבל כאן כבר פקעה סבלנותו של החתן שהוא מחכה כבר ארבע שנים תמימותואמר לרב או שיש היתר או שהוא הולך לחפש כלה אחרתוגם הרבנים לחצו על הרבתשמע עד שיש חתן שמוכן לקחת אלמנה עם שני ילדים..., צריך לזרז את העניןוהרב שלא התרגש מכל הלחצים כי הלכה זו הלכה ואי אפשר לזוז מההלכה כמלוא נימאאמר להם,הבה ונחכה עד סוכותואני אחרי סוכות אפסוק לכם לכאן או לכאן ואני לא אשאיר את העניין הזה בספקוהסכימו לחכות והרב התפלל להחזק שהאמת תתגלה בלי ספיקותוכך עבר הקיץ והגיע סוכותבאו אליו שוב המשפוגם הדיינים בבקשה שיכין כבר את הפסקאמר להם הרב תחכו עד שיגמר סוכות ובע"ה האמת תצא לאור.
והנה בליל הושענא רבה הרב שומע דפיקות בדלת והוא ניגש לפתוחוהוא רואה מולו אדם מגודל שיער וצפרניים והבגדים שעליו לא ראויים למלבושוגם רואים שאולי שנתיים עברו עליו בלי מקלחתוהרב קיבל אותו והושיב אותו בסוכה והביא לו לאכול ולשתותובינתיים קרא הרב לאשתו ואמר לה שתכין לו בגדים והראה לו הרב את מקום המקלחת והזמין בינתיים את הספר לביתםלמרות חול המועד והספר החל לספר אותו מהשיער הארוך והמפוזרוהנהכשסיפר את שערוהחל לזהות את פניו ואמר לרב: "הירחם הוא מת איך הוא קם והגיע לביתו הרי זה בעלה של העגונה..." ונפל הספר על הרצפה כמתעלףמיד הרב הקים אותו ואמר לו "אני גוזר עליך לא לספר שום מילהאתה יודע את הסוד ותצפנהו בליבך". והרב חקר את התימהוני שהגיע אליו וגם הוא הסביר לרב שזה אכן הוא והוא כבר בורח הרבה שניםופוחד לחזור לביתו שמא אשתו כבר התחתנה עם מישהו אחר ולכן רגליו הוליכוהו לביתו של הרבוהרב הקצה לו חדר בביתו ואמר לו אל תדאג הכול יסתדר ואל תצא בינתיים מהביתוהרב שמח שהקב"ה האיר לו את הדרך ויותר אין ספיקותוהלך לבית הכנסת בשמחת תורה וכולם ראו שהרב שמחואמרו זהוהרב בוודאי יחתן את הזוג ואין בעיות.
ולמחרת כבר על הבוקר באה משפחת הכלה עם הכלה ומשפחת החתן עם החתן ואמרו הדיינים לרבזהו הגיע הזמן לחתן אותם כמו שהרב אמר שהיום יהיה הפסקאמר להם הרב לדיינים האם אתם בטוחים שבעלה מתבוודאי שאנו בטוחים אמרו הדייניםוהאם את בטוחה שאל הרב את האשהוהאשה אמרה אני חושבת שכןלפי זה שגופתו הגיעה וכבר כמה שנים טובות שהוא לא חזר ולא שלח מכתב או שליח להודיע שהוא חי זה סימן בשבילי שהוא מתאמר לה הרב: "בסדראם כךכדאי למצוא לך חתן טוב". אמרו הדיינים: "אבל יש כבר חתן". ) והרב פנה לעגונה ואמר: "אני אביא לך חתן אחררק תיפגשי אותו לכמה שניות אם ימצא חן בעינייך מה טוב ואם לא תיקחי לך את החתן שאת רוצה",והאישה הסכימהואז הרב קרא בשמו של בעלה הקודם שהיה בחדר צדדי ליד הדיינים והוא נכנס פנימהוכשאשתו ראתה אותו מיד התעלפה במקוםוזה היה האות הסופי שהעגונה אכן מזהה אותו וזהו בעלה האמיתיהכלה התעוררה מעלפונה והכל חזר על מקומו בשלום והם חזרו לחיות ביחד ומאז אותו יוםנודע שמעו של רבי מרדכי לבטון שהוא איש אלוקים קדוש.
שמחת תורה
מנהג ישראל לכבד שניים מחשובי הקהל להיות חתן תורה וחתן בראשיתוכאשר קוראים אותם לעלות לתורה אומרים עמודעמודעמודקוראים להם גפעמיםולא מצינו מנהג זה בשאר הקרואים לתורה בכל השנהמבאר הרב סוליביצ'יק זצ"להגמבמסברכות ל"אאומרת ת"ר העובר לפני התיבה צריך לסרבואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלחואם מסרב יותר מדי דומה לתבשיל שהקדחתו מלחכיצד הוא עושהפעם ראשונה יסרבפעם שנייה מהבהב [מהססשלישית פושט את רגליו ויורדזה הדין במי שמכבדים אותו להיות חזןלעומת זאת לגבי עלייה לתורה לא מצינו שצריך לסרב גפעמיםאלא אדרבא הגמבמסברכות נ"האומרת שלושה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדםאחד מהם מי שנותנים לו ספר תורה לקרות ואינו קוראובמה השתנה דין העולה לתורה מהחזןהטעם הוא שיש הבדל בין עלייה לתורה לשליח ציבורדווקא למנוי של ש"צ שזה מינוי שררהשל גדולהבזה לכתחילה צריך לסרב פעם ראשונה ושנייהאבל בעלייה לתורה כל השנה שאין זה מנוי שררה אלא כמו כל דבר מצוהולכן אדרבא בדבר מצוה כל מי שמחויב ירוץ ויבוא לדבר מצוהאחרת יהיה בכלל דבר הביזה ולא צריך לסרבכל זה בעלייה רגילהאבל בעלייה של חתן תורהוחתן בראשיתשנוהגים לכבד לת"ח כפי שנאבשו"ע שמנהג שהיה מסיים ת"ח שבציבורוכך גם חתן בראשית מקפידים שיהיה ת"ח כדי שיהיה המתחיל כמסיים [מ"בא"כ אין זו עלייה רגילהאלא עלייה של מינוי של שררהכמו ש"צוחוזר הדין להיות כאילו בקשו ממנו להיות ש"צולכן צריך לסרב פעם ראשונה ושנייהעד שיקראו לו לשלישיתולכן קוראים לו עמודעמודעמודכדי שבפעם ראשונה יסרבפעם שנייה יסרבובפעם שלישית כמו בכל מינוי של שררה יעלה. 
מצות חתן תורה [ומתוק האור]

בקהילה אחת בחו"לנהוג היה שבשמחת תורה הגבירים קונים לרב "חתן תורה". שנה אחת קם גביר אחדשהיה חוצפן ועז פניםוהחליט שהוא קונה את העלייה החשובה לעצמוקנה ועלה חתן תורהולא עודאלא שהרב היה צריך לדבר בקידוש לכבודו... פתח הרב ואמריש לי שאלה גדולה על החתן תורה של השנההרי חז"ל אמרו: 'אסור לאדם שיקדש את האישה עד שיראנהשמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליווהחתן שלנו אמר הרב - "לא נראה לי שראה פעם את הכלה...". וכך גם לעניינו אמר הרב החתן תורה שלנו כנראה לא מתכוון להסתכל על הכלה שלו התורה הקדושה אף פעם ולכן יכול הוא להינשא לה בלי לראותה...

להכיר את הכלה [ בני בנימין]

מספרים על הגאון רבי עקיבא איגר זצ"למחבר גליון הש"ס ושו"ת רעק"א ועודשבכל שנההיה הקהל מכבד את הרב כחתן תורה בשמחת תורהכך למעלה מחמישים שנהפעם אחתעלה הרב לברך בתורה בעליית חתן תורה כנהוג,ובמקום לברך החל לבכותבוכה ובוכה הרבוכל הציבור הקדוש המה ראו כן תמהו ושאלו את הרבמדוע כבוד הרב בוכהאמר להם הרב: "למעלה מחמישים שנה אני חתן תורה ומעולם לא זכיתי להכיר את הכלה"! הרבשהיה גאון הדור,הקושיות שלו על התורה ועל הש"ס כמעט ואי אפשר לתרץ אותםוהוא אומר שעדין אינו מכיר את הכלה?! ולא נחשוד חלילה שאמר זאת בהלצהואם הוא אומר כךמה אנו נענה אחריווכי לעומתואנחנו כן מכירים את הכלהאנחנו מקיימים כל מה שהכלה מצווה אותנואמת שאנחנו שמחים בשמחת התורההשאלה אם התורה גם כן שמחה בנובתור בנים ותלמידים של התלמידים.
ההקפות [ אמרי דעת]
בהקפות של שמחת תורהנהג הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין לומרההקפות שלנו אינן אלא משלאדם מסתובב ומגיע לנקודה שממנה יצאהרי ההקפות שלנו עם ספר התורה נמשכות כבר אלפי שניםיצאנו עם הספר תורה מארץ ישראל והקפנו עמו את כדור הארץגלינו לכל נקודה בעולםוכה נמשיך להקיף את העולם עד שנחזור לנקודה שממנה יצאנולארץ ישראל...
 חכמתו של הָרב
מסופר על השרף מבריסקהגאון הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין שבאחת השנים לאחר שגמרו את ההקפות בשמחת תורה בבית מדרשוהורה לחזור ולערוך שוב את שבע ההקפותוהעם לא ידע מה יום מיומיים ועל מה עשה כן,אך כמובן קיימו את דברי רבינו ככתבתם וכלשונםבנו העיד לאחר מכןשהפציר באביו עד שגילה לו 'רזזהורבינו השיב: " היות ונכח שם תלמיד חכם חשוב אחדאשר לא כבדוהו בהקפה למרות שראוי לו והכר תי שיש כאן עלבונה של תורהעל כן הוריתי לחזור ולרקוד עם ספרי התורהכדי שנוכל לכבד את הלה כיאות בלא עשיית 'עסק' - לפייס את התלמיד חכםכי פעמים פיוס עלול להרבות את הפגיעה לכן ברגע שערכנו את הקפות מחדש וכיבדנו אותוכראוי לו הכל בא על מקומו בשלום


החוויה היהודית






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה