בבנינו ובבנותינו נלך כי חג ד׳ לנו (י, ט). - ״בבנינו ובבנותינו נלך״ כאשר הדור העתיד הולך יחד עמנו, אז ״חג ד׳ לנו״. (שם משמואל)
"ולמען תספר... וידעתם כי אני ה'..." (י, ב) - בעל ההגדה אומר: "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". ומפרשים, שעל ידי זה נעשה המספר משובח. וזהו: "ולמען תספר... וידעתם כי אני ה'", שבשביל שתספרו, תגיעו לדעת "כי אני ה'". (הרב י"י טרונק מקוטנא)
יש אנשים הגורמים אושר באשר ילכו, אחרים - כאשר ילכו.
"יש אנשים שהם כה מהירי תפיסה, עד שלעולם לא ילמדו דבר." (אלכסנדר פופ)
הנגן היהודי שקידש שם שמים
בטרקלינו המפואר ישב הצאר ניקולאי מוקף בשריו ויועציו. בתווך, ניצבו חברי הלהקה המלכותית: כנרים, חצוצרנים, פסנתרנים ומתופפים. מנצח הלהקה, ניצח במיומנות על התזמורת, הצלילים שהתנגנו בחלל הטרקלין התחלפו בזה אחר זה, מעליזים לרוגעים, וחוזר חלילה. ואז הכריז המנצח כי כעת עומדת הלהקה לנגן יצירה מיוחדת במינה. הנגנים דפדפו בספרי התווים שלפניהם לדף הרצוי, היטיבו את כליהם ופתחו בנגינה. אלא, שחדי האוזן מקרב הקהל הבחינו כי התזמורת מתקשה לבצע את הניגון, ואכן, עד מהרה הוא הוחלף באחר. הדבר לא נעלם מאוזנו של הצאר, ומאוחר יותר הוא שאל את המנצח, מדוע לא הצליחו הנגנים עתירי הניסיון לנגן את הקטע ההוא. "הוד מלכותו", הסביר לו המנצח, "יצירה זו היא אחת מהיצירות המורכבות והמסובכות ביותר; רק נגן יהודי יוכל לבצע אותה באופן מדויק, שכן חכמת הנגינה ירושה היא להם מאבותיהם מן הימים שמקדשם עמד על תלו". "אם כן", נענה הצאר, "אני מטיל עליך לחפש נגן מקצועי מקרב היהודים; כמהה נפשי לשמוע את היצירה המופלאה הזו על בורייה".
איש תם וישר היה רבי ראובן, יודע נגן היה, ומכך הייתה פרנסתו. ביום בהיר התפלא רבי ראובן לראות כמה מאנשי התזמורת המלכותית ניצבים בפתח ביתו. לשאלתם מה הביאם אליו, שחו לו: "תרים אנו אחר אמן מקצועי שיוכל לנגן את היצירה המורכבת הזו לפני הוד מלכותו הצאר". תוך כדי דיבור פתחו לו את ספר התווים, לראות היוכל לפענח את צפונותיה של היצירה. נטל רבי ראובן את כינורו בידו, הביט בתווים והחל מנגן ביד אמן את היצירה הקשה, מול עיניהם הפעורות של הנגנים המלכותיים. הללו עמדו נדהמים לחלוטין: חודשים ארוכים התאמנו בביצוע יצירה זו ולא הצליחו לנגנה באופן מושלם – והנה יהודי זה מבצע אותה בדייקנות כלאחר יד. הם הצליחו לשכנע את רבי ראובן לבוא עמם ולנגן לפני הצאר, כשהם מבטיחים לו הון עתק בשכרו.
בשעה שסיים רבי ראובן להפיק את היצירה המורכבת מכינורו בטרקלינו של הצאר, רעש האולם הגדול ממחיאות הכפיים הסוערות. לאחר ששולם לו שכרו, שב רבי ראובן לביתו, ולתומו חשב כי בזאת תם העניין. אך לא ארכו הימים והוא קיבל הזמנה בשנית אל ארמון הצאר. "הנגינה שלך שבתה את לב כולנו", פנה ניקולאי אל היהודי. וכאן הנחית אליו את סופו של המשפט, שגרם לו כמעט ליפול תחתיו מזעזוע: "בתי המושלמת חפצה להינשא לך"... רבי ראובן חש שהשמיים קורסים על ראשו! להינשא לבת נכר? אוי לאוזניים שכך שומעות! וקולו של הצאר ממשיך להלום באוזניו כאלפי פטישים: "לשם כך, עליך להפוך לנוצרי כמונו"
לאמתו של דבר, קדמו להצעה זו ויכוחים סוערים בין ניקולאי לבתו, הוא לא היה מוכן לשמוע על אפשרות שבתו תינשא ליהודי, אך לאחר שראה כי לא ניתן לשנות את רצונה בשום אופן, החליט להתנות את העניין בהמרת דתו של היהודי. בטוח היה כי הלה יקפוץ על ההזדמנות הנדירה להיות חתנו. אך מה התפלא, כאשר ענה רבי ראובן ללא היסוס: "לצערי, עלי לדחות את הצעת הוד מלכותו. תורתנו אוסרת עלי את הדבר".
פניו של הצאר אדמו מחרון. כיצד שם אותו היהודי ללעג. הלא בנישואין אלו יכול הוא להפוך לאדם המאושר ביותר במדינה! כיוון שכך, הבהיר לו חד משמעית, כי אין זו שאלה, אלא צו מלכותי שהוא חייב להישמע לו. ראה רבי ראובן כי כלתה אליו הרעה, ונתן את הסכמתו.
ביום המיועד עשתה הפמליה המלכותית את דרכה במרכבה הדורה, לעבר הנהר, שם אמור להערך טקס ההטבלה של האמן היהודי. גם כמרים נלוו לפמליה, כדי שיערכו את הכול "כדת וכדין". בתוך המרכבה יושב רבי ראובן ומכין עצמו בדחילו ורחימו לרגע הנשגב שבו יזכה לקדש שמו יתברך. מפעם לפעם הציץ מבעד לחלון המרכבה, הוא הבחין כי עולים הם על הגשר העובר מעל הנהר. המתין שהמרכבה תגיע לאמצע הגשר – ואז זינק בין-רגע מהחלון, היישר אל מימי הנהר העמוקים. בתוך דקות ספורות עלתה נשמתו הטהורה של רבי ראובן השמימה.
הצאר ובני לווייתו היו נדהמים ונבוכים. מעשה הגבורה של היהודי שמסר נפשו ובלבד שלא ישא גויה גם אם היא בתו של הצאר בכבודו ובעצמו, היכה גלים והתפרסם בעולם כולו, כשהוא גורם לקידוש ה' נורא הוד.
http://h-y.xwx.co.il/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה