אמרי שפר י"א סיון ה'תשע"ח

 אמר מתנגד אחד לרבי ישראל מרוז'ין: "ראה, רבי, מה בין מתנגדים לחסידים: המתנגדים, כשהם מסיימים את התפילה יושבים ולומדים פרק משניות. ואילו החסידים, משסיימו את התפילה הרי הם יושבים ושותים יי"ש!" " אומר לך", השיב לורבי ישראל, "המתנגדים תפילה קרה וללא רוח חיים ולזכרו של המת לומדים משניות; ואילו החסידים תפילתם בהתלהבות, כולה חיים, והחי זקוק למעט משקה.

     "אם תתבוננו היטב תגלו שאתם לא שונאים מישהו, אתם פשוט מרחמים עליו"

    "אני יודע שיש אנשים שקוראים לי 'פוסק הדור' ואין ניחא לי בכך. אבל בדבר אחד אני מוכן שיקראו לי 'פוסק הדור' - כדי לעשות תקנה שיגמרו את השמחות מוקדם, וכל היום למחרת לא יהרס - בשביל זה אני מוכן שיקראו לי 'פוסק הדור' רק שישמעו לי"... (אמרי אמת)

     אצל הרבי ר' בונם מפרשיסחא זי"ע בא פ"א איש א' מחסידיו לקחת ברכת פרידה אחר חג השבועות, ובתוך כך אמר אליו:  די ווייסט, מען וועט באלד בלאזען שופר ]הנך יודע, עוד מעט תוקעים בשופר[ והבן. (שיח שרפי קודש ח"א דף רל"ח אות כ"ג(

     בספר נהגו העם (לרבי דוד עובדיה מקהילת צ'פרו במרוקו עמ' רמב שונות אות ב) כתב: שאחרי התספורת הראשונה לתינוק היו נוהגות הנשים ללקט את השערות ושמים אותם בתוך הכרית של התינוק, ומביא טעם לזה שהוא משום חיבוב מצוה שבפעם הראשונה מקיים מצוות הפאות, ולכן לחיבוב מצוה שמרו על השערות שעל ידם נתקיימה המצוה כדכתיב "ראשית גז צאנך תתן לו", וישראל נקראים צאן.

     ברכת הכהנים, הינה ההגנה היחידה שנותרה בידינו מימי המקדש, וכאז כן עתה - היא ממשיכה להגן עלינו גם כיום, כי זו עבודת הכהונה היחידה שנותרה עימנו. זאת מגלה הרמב"ן בפרשת 'בהעלותך', כי בעידן בו כל הקרבנות - בטלו וכל עבודות הכהונה - אינן, נותרה לנו רק ברכת כהנים, כעבודת הכהונה היחידה הפעילה בימינו אנו.

            גמר"א. "בספר החיים" (לרבי חיים אחי המהר"ל מפראג) כתב: גמר"א ראשי תיבות ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל, (וכמו שכתוב) "מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל ומלפני אוריאל ומאחורי רפאל ועל ראשי שכינת אל , "כשיהודי דבוק לגמרא - שומרים עליו מלאכים".

     המשנה אומרת: "איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם?... הלווה ואינו משלם" (אבות ב', ט') - אדם שלווה ואינו משלם, הוא לא אדם שאין לו אפשרות לשלם, אלא אדם שלא מעריך מה עשו בשבילו. מישהו טרח והלווה לך מאה שקלים, מה אתה מחזיר לו על כך? עצם העובדה שאדם לוקח ולא משלם לנותן על מעשהו גורמת שייקרא 'רשע'.

המגמגמת (הרב יצחק פנגר שליט"א):

     היה זה ביום בהיר אחד. קולות שוד ושבר נשמעו בביתה של אחת המשפחות. מה קרה? אחת מבנות המשפחה, ילדה בת שבע, קמה בבוקר כשהיא מגמגמת ואינה מצליחה לדבר בצורה נורמאלית.  תחילה הוריה חשבו שמא הילדה חלמה חלום מפחיד שהשפיע עליה ובעוד זמן קצר הכול יחלוף , אך, לצערם, הילדה המשיכה לגמגם בכל שעות היום ולא הצליחה להוציא משפט אחד ברור. ההורים לא ידעו מה אירע לבתם. הם פנו למיטב הרופאים והיועצים בארץ, והם התפלאו מהמקרה ואמרו כי הדבר יעבור מעצמו או שלא. והיא תישאר מגמגמת כל ימי חייה. הרופאים סיכמו את חוות דעתם – שהילדה צריכה להתרגל לגמגום ולא להילחץ ממנו. ולפני כל משפט תחשוב ולדבר לאט.

     חודשים רבים חלפו, והילדה נשארה עם הגמגום וניסתה להסתדר עמו במהלך יום הלימודים בבית הספר ובשעות הפנאי עם חברותיה והמשפחה. חלפו השנים, הילדה סיימה בהצלחה את בית הספר ואת התיכון. היא החלה ללמוד הנהלת חשבונות וסיימה את הלימודים בהצלחה. מיד לאחר מכן היא פנתה לחפש עבודה בתחומה.  באחד הימים הגיעה לראיון עבודה במקום מכובד. היא נכנסה למשרדו של המנהל והחל בשאלות.  לאחר השאלה הראשונה, ניסתה הנערה להתגבר על הגמגום וקיוותה כי לא ישימו לב אליו. היא לקחה אוויר ולאחר שניות בודדות השיבה לאט על השאלה, כשהיא מנסה לא למעוד בדיבורה.  המנהל שם לב מיד שיש לה בעיה בדיבור שהיא סובלת מגמגום. עוזרו, סימן למנהל שהיא אינה מתאימה לעבודה. הנערה, שהבינה משפת גופו של העוזר כי מצפה לה תשובה שלילית, פרצה בבכי . וכי מה היא אשמה שהיא מגמגמת? המנהל שעיין בקורת חייה ובתעודות הסיום שהביאה, התרשם מאוד ופנה אליה: 'התקבלת! אני בעל החברה ואני מחליט שאת מתאימה לעבודתנו. האם תוכלי להתחיל לעבוד כבר ממחר? הנערה הייתה המומה. היא ניגבה את הדמעות ולא הבינה מה מתרחש כאן. הרי היא גמגמה רבות בראיון, ואף הבינה שהיא לא מתאימה לעבודה, ולפתע המנהל מקבל אותה ואף רוצה שהיא תתחיל לעבוד כבר ממחר... היא לא אמרה מילה. רק הנהנה בראשה בשמחה כשדמעות בעיניה.

     למחרת הגיעה והחלה לעבוד במסירות ובנאמנות. והיא חייבת למנהל הכרת הטוב על שקיבל אותה. היא עשתה את עבודתה על הצד הטוב ביותר ולאט לאט התקדמה עד שמונתה למנהלת חשבונות בכירה של החברה.  עברו מספר שנים ומנהל החברה חגג בר מצווה לבנו בביתו. אותה עובדת הגיעה לאירוע עם מתנה ועוגה וישבה ליד אשתו. הן התיידדו מהר ופיתחו שיחה בניהן וגם המנהל הצטרף לשיחתן. ואז פנתה העובדת למנהל בנוכחות אשתו ושאלה: 'יש לי שאלה שמהדהדת בראשי זמן רב, האם תוכל לענות עליה?' 'בשמחה!' – השיב . 'אמור נא לי, לפני חמש שנים, מדוע הסכמת לקבל אותי לעבודה? הרי ראית שאני מגמגמת ומי יסכים לקבל עובדת שקשה לה לדבר?' המנהל הביט באשתו ואחר כך השיב לה: 'דעי לך, כי לפני כחמש שנים, כשבני חתן הבר מצווה היה בן שמונה, שהיתי בחו"ל. והנה לפתע אשתי מתקשרת אלי בבהלה ואומרת: 'הבן התחיל לגמגם ! מה עושים?'  שבתי מהר ארצה ולקחנו אותו לרופאים רבים. הרופאים אמרו לנו או שזה יעבור לבד בקרוב או שיישאר הגמגום לכל החיים. ' לא ידענו מה לעשות וציפינו רק לישועה. ואז – לאחר מספר ימים הגעת לראיון העבודה ושמתי לב מיד כי את מגמגמת. מיד אמרתי לעצמי בתחילה שאין מקומך בחברה חשובה כמו שלנו. הנתונים שלך אומנם מצוינים וכו', אך הגמגום שלך לא מתאים לנו ... ואז לפתע נזכרתי בבן שלי ואמרתי לעצמי: רק רגע, חשוב: האם תרצה שגם כך יתייחסו לבן שלך המגמגם כשילך לראיון עבודה? ' צמרמורת עברה בבשרי. כיצד אני יכול לעשות לאחרים דבר שאיני רוצה שיעשו לבני אהובי! מיד החלטתי להתעלם מהגמגום שלך והודעתי לך שאת מתאימה לעבודה אצלנו, כי שאר הנתונים שלך היו מצוינים . 'ואינך יודעת איזה נס אירע לנו אחר כך! שלושה שבועות לאחר שהתקבלת, הגמגום של בננו חלף ועבר כלא היה! דעי לך, שאיננו מבינים חשבונות שמיים, אך אני ואשתי בטוחים שהקב"ה עשה שהבן שלנו יגמגם רק על מנת שאקבל אותך לעבודה, ולאחר שקיבלנו אותך הוא הסיר זאת ממנו.'

חידת הסנסאיי )מורה לקראטה(:

     אי שם ביפן הרחוקה לפני שנים רבות, התלמיד המצטיין של מאסטר אומניות לחימה הגיע סוף סוף לשלב החגורה השחורה. הוא התרגש מאוד לקראת יום הטקס, לאחר שנים ארוכות של השקעה ואימונים מפרכים. יום הטקס הגיע והתלמיד התייצב בפני המאסטר, מוכן ומזומן לקבל את החגורה הנכספת. 'לפני שאעניק לך את החגורה, עליך לעבור עוד מבחן אחד' אמר לו הסנסאיי. ' אני מוכן', השיב לו התלמיד שהיה רגיל לבחינות של המאסטר, וחשב שמצפה לו אולי לסיבוב נוסף ואחרון. להפתעת התלמיד, במקום קרב נוסף או אתגר פיזי מאומץ, הסנסאיי אמר: 'עליך לענות על שאלה מהותית - מהי המשמעות האמתית של החגורה השחורה ?' 'קץ המסע שלי' ענה התלמיד, 'גמול ראוי לעבודה שהשקעתי'. הסנסאיי המתין לשמוע עוד וניכר בו שאינו שבע רצון מהתשובה. לבסוף הוא אמר לתלמיד: 'עדיין אינך מוכן לקבל את החגורה השחורה. עליך לשוב בעוד שנה'.  

     התלמיד המבולבל הבין מה בדיוק התרחש ויצא לדרכו. כעבור שנה שב התלמיד אל מורהו ומצא את עצמו שוב כורע ברך בפניו וממתין לקבל את החגורה. 'מהי המשמעות האמתית של החגורה השחורה?' שאל הסנסאיי בפעם השנייה. ' סמל להצטיינות ולהישגיות הנעלה ביותר באמנות שלנו', סח התלמיד, שבמשך כל השנה חשב על התשובה במוחו.  הסנסאיי לא אמר מאומה במשך דקות ארוכות והמתין. ניכר שאין הוא מרוצה. לבסוף הוא אמר: 'עדיין אינך מוכן לקבל את החגורה השחורה. חזור הנה בעוד שנה אחת'.

     התלמיד לא ידע את נפשו מצער על כך שאאכזב פעם נוספת את המאסטר הגדול. הוא יצא שוב פעם לדרכו ובמשך השנה ניסה לחשוב על התשובה. הוא חזר אל הסנסאיי עם התשובה וגם הפעם היא לא סיפקה אותו. כך הלך וחזר התלמיד במשך כמה שנים וכל פעם לא מצא את התשובה.  אחרי 10 שנים של חיפושים הגיע שוב התלמיד אל הסנסאיי. ושוב שאל אותו הסנסאיי 'מה המשמעות האמתית של החגורה השחורה?' התלמיד כבר היה מיואש ואמר למאסטר 'איני יודע מה התשובה ואני מתחיל להאמין שלעולם לא אדע. כל מה שאני יודע הוא שכדי להגיע לחגורה, עלי לעבור מסע בלתי נגמר של משמעת עצמית, חקר ולמידה,  עמל רב והתגברות על מכשולים, שהאימונים שעברתי אתך היו רק ההכנה למסע הזה'.  פניו של המאסטר אורו וחיוך רחב, כפי שהתלמיד לא ראה מעולם, נפרש על פניו... 'עתה הנך מוכן וראוי לקבל את החגורה השחורה, תלמידי היקר!'

     מוסר השכל: כל החיים אנו שואפים להגיע להישגים ומצפים שהם יהיו אלה שיעשו אותנו מאושרים. זה יכול להיות ציונים בבית הספר, תואר באוניברסיטה, עבודה, רכבִ חדש, העלאה במשכורת וכן הלאה. אך אם נסתכל סביבנו,  תמיד נגלה שגם האנשים בעלי ההישגים עדיין מחפשים את האושר. הסיבה לכך היא שהמשמעות האמתית של 'החגורות השחורות' שלנו היא המסע עצמו. במילים אחרות, החיים הם לא הדרך לאושר, האושר הוא דרך לחיים. * אנו מבקשים כוח, ומקבלים קשיים שיחשלו אותנו; *אנו מבקשים חוכמה, ומקבלים בעיות לפתור; *אנו מבקשים שפע, ומקבלים מוח וכוח ליצור; *אנו מבקשים אומץ, ומקבלים מכשולים להתגבר עליהם; *אנו מבקשים למצוא אהבה אחת, ומקבלים מגוון אנשים לבחור מתוכם; *אנו מבקשים טובות, ומקבלים הזדמנויות; *אנו לא מקבלים דבר מהחלומות שלנו, אבל מקבלים את אבק הכוכבים הדרוש כדי ליצור אותם.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ג' שבט ה'תשע"ח

אומרים בשם רבי יוסף חיים זוננפלד, 2 בעלי חיים עזרו לישראל ליציאת מצרים, החמור במשאם של ישראל ממצרים, והכלב שלא חרץ לשונו, ולמה לכלב נותנים רק נבלה, ולחמור עושים מצות פטר חמור ומכבדים אותו בפרסום גדול, מפני שהחמור נתן כתף פירוש שהוא טרח ברכוש גדול כמו שאמרו חז"ל אין לך עני שבישראל שלא לקח משא של 90 חמורים, רואים אנו מזה הבדל גדול בין מצווה הבאה ע"י טרחה למצווה הבא בנקל .

      אמר רבי שמחה בונם מפשיסחה: קודם ביאת המשיח יהיה קיץ בלי חום, וחורף בלי קור, לומדים בלי תורה, וחסידים בלי חסידות, צדיקים בלי מעשים טובים, ובעלי מידות ובם כל מום רע ...

      בתור עובדי ה' אנו צריכים לא רק לקיים את המצוות, אלא גם לשמוע אליהן – לקלוט ולהפנים את המסרים הנובעים מהן .   ( הרב אהרן ליכטנשטיין)

     בתיבת 'אתם' מרומז על מה שאמרו חז"ל "שלשה ספרים נפתחים בראש השנה צדיקים בינונים רשעים", א מרמזת על הצדיקים שהיא אות ראשונה, ת מרמזת על הרשעים שהיא אות אחרונה, ומ' מרמזת על הבינונים שהיא באמצע הא-ב .

     בתיה בת פרעה, כשהושיטה ידה לתיבה האם ידעה את מי היא מצילה? האם שיערה שזה מושיעם של ישראל, אבי הנביאים, מנחיל התורה, שעל ידו תיזכר גם היא לטובה לנצח נצחים?! ולמעשה, כל ילד יהודי הוא כמשה בתיבה, אין לנו מושג איזה עתיד מזהיר נכון לו, יתכן שיהיה לגדול הדור אם אך תינתן לו ההזדמנות, אם ייפתח לו פתח. האם נסתפק באנחה ומשיכת כתפיים או נושיט יד, כבתיה. נפתח יד, כמגיד מדובנא. וכל הפירות, לדורות עולם, יזקפו לזכותנו?! נתמוך, במעשה ובממון, ככל יכולתנו, בחינוך התורני. ובראש ובראשונה נפיק את המרב מבנינו ומבנותינו. מי יודע, אולי הם שיאירו לדור הבא!

     בתקופת החפץ חיים בולגריה זכתה לקבל עצמאות - והנושא הזה עשה רעש בכל העיתונות, ובעיתון המקומי 'המליץ' שהיה באותה תקופה נכתב כך: בולגריה כבר זכתה לעצמאות, בקרוב אצלנו היהודים. כאשר נודע הדבר לחפץ חיים הוא מירר בבכי ואמר: האם זו היא תקוות העם היהודי במשך 2000 שנה? להיות עצמאים? וכי זו הייתה משאת נפשו של רבי שמעון בר יוחאי? אולי של האר"י הקדוש? חלילה! משאת נפשו של העם היהודי מאז ומתמיד הייתה שהשכינה תצא מהגלות וכבוד שמים ימלא את העולם, ותתקיים בנו התפילה שאנו אומרים בראש השנה וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' א-לוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה [מושלת]. וכל עוד לא הגענו לרמה הזו, הרי שאנו בגלות.

     בתניא מובא רוב הצרות בעולם בא ממחלוקת לשם שמים .

     בתעניות וסיגופים לא נשיג המטרה, ולכן צריך לעבוד את ה' בשכל ובמוח ובדעה, מוח שליט על הלב, ומביא בשם (הנועם אלימלך) שכתוב (יקרא כג, כב) 'בקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת השדה' וכתוב (דברים כ יט) 'כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור'. שהכוונה לרמז על חודש אלול שיש בו תרצ"ו שעות, וזהו הכוונה 'כי 'תצור' (תרצ"ו) אם רוצה אתה להלחם בגוף, שנוטה אחר הלב, 'לא תשחית את עצה' לא תשחית הגוף בסיגופים, כי ממנו תאכל, רק על ידיו אפשר לעשות מצוות ומעש"ט, לאכול בעוה"ב ,     ובגופים חלשים א"א לעבוד את ה' ב93ורות אחרונים .  ( אמרי יוסף (

  ופרעה חולם ".    (אפריון שלמה, גיליון 236)

     לחלומות יש משמעות מיוחדת, ל 'משך חכמה' יש בפרשת בהר ביאור שלם שנאמר לו בחלום. יש אפילו פסקים של ראשונים שנפסקו על פי חלום  .  ו ה 'אור זרוע' קרא לספר שלו על שם ספק שהותר לו בחלום .

      במלחמת יום הכיפורים המצב היה קשה. להשמיד, להרוג ולאבד .   המדינה כבר הכינה את עצמה לרבבות של קברים .   בחסדיו הגדולים של השי"ת, ישראל צלחה את המלחמה ...  שמה לא ראו סייעתא דשמיא, אלא ראו את ה-'דשמיא' לבד .   

     אחרי המלחמה, מראיין אחד ברדיו העלה את רפול לשידור .   ורפול אומר לתומו, שהמזל של המלחמה היה שחטיבה 7 גויסה לפני הזמן . '  למה?' הוא לא יודע, אבל לולא כך היינו אבודים .  המראיין לא טמן את ידו בצלחת, ומיד העלה לשידור את מפקד חטיבה 7 ,יאנוש בן גל ...   שואל אותו המראיין: תגיד לי, מדוע גייסו את החטיבה שלך שבועיים לפני הזמן המיועד, הרי לא היו חששות למלחמה  ...?  אמר לו בן גל: לא תאמין, אבל חלמתי חלום. חלמתי שאמרו לי באמצע השינה :   תקום עכשיו! ותהפוך את העולם כדי לגייס את החטיבה, משום שעומדת לפרוץ מלחמה ...   באתי בבוקר לממונים עלי ואמרתי להם שחלמתי חלום .   אני רוצה לגייס את החטיבה עכשיו, עומדת לפרוץ מלחמה .   אמרו לי: 'אין שום בעיה, אתה יכול להתחיל לגייס את החיילים שלך בחלום .   נראה לך שאנחנו נגייס אלפי חיילים בגלל חלום  ?!'  אבל החלום היה כל כך מוחשי, שהרגשתי שאני חייב לפעול בעניין .   לא הרפיתי והפכתי שולחנות, עד שלבסוף הצלחתי לגייס את החטיבה.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ"ז חשון ה'תשע"ח

 אמר הרה"ק ר' מאטיל מנעשכיז זצוק"ל "הרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי" כי היות וחשבת שזה  " מעשי" שאני עשיתי אז "קיפחתי את פרנסתי, אבל אם נבין שהכול מאת ד', אז נצליח בכל הדרך .

        ואמר הרה"ק מקלויזנבורג זי"ע שחייבים לבחון במידות שיש צדיק שהוא בעל מופת אבל אין לו מידות, והיה ב' חסידים שדיברו ביניהם על גדולת רבם, ואמר אחד שרבו גוזר והקב"ה מקיים, אמר השני זהו איני יודע על רבי, אבל דבר אחד אני יודע כן, שמה שהקב"ה גוזר רבי מקיים .

     והנה ידוע מה שהרה"ק ר' גדליה משה מזוועהיל זי"ע סיפר (וידוע שהוא היה מרוחק מגוזמאות (,   שהכיר עיר שהיה שם רק רופא אחד ורוקח אחד ,   והם לקחו סכומים גדולים, ועל כן החליטו בני העיר לא ללכת אליהם, אלא להתפלל אל ד', ואכן בשנה אחת, אף אחד לא נפטר חוץ מ ב' אנשים הרופא והרוקח .

     וכמו שפירשו את הפסוק והאמין בד' ויחשבה לו צדקה (טו, ו) ולכאורה "והאמן" צריכים לכתוב עם אות יוד, ולכן לא נכתב עם אות יוד, כי יוד ידוע שמרומז בו חכמה, ולכן באמונה אין חכמות, וזהו הצדקה שלא הלך עם חכמה אלא עם אמונה פשוטה .

אהבת חברים  ( פניני בית לוי, עלון 454)

      לילה אפל וקר היה אותו לילה של חודש טבת תק"ד. בקרן זווית שבבית המדרש "שומרים לבוקר" ישב משה חיים, עצוב. הייתה לו סיבה טובה לכך. שנים מספר חלפו מאז נשא לאישה את רעייתו מרים, אך טרם זכו בפרי בטן של קיימא .   אמנם זכו לאחר שנים רבות, בשלוש בנות, אך לגודל שברונם ,   נפטרו הבנות באופן פתאומי כחודש לאחר לידתן .   מדי פעם לגם מכוס חמין שהייתה לפניו, כמו מנסה להתחמם ולהתנחם, אך גדול היה שברו וצערו. בשולחן הסמוך ישבו משה -  יוסף הנפח, ישראל, חיימ'ל, ועוד כמה בעלי בתים פשוטים. הם ישבו ושוחחו בקול שהגיע גם לאוזניו של משה חיים, והיה להם על מה לשוחח ...   אותם ימים היו ימי התעוררות רבתי בדכנבורג, מי ניצח על התעוררות זו היה גדליה ברוך הסנדלר ורעייתו. לכאורה סנדלר פשוט היה, אך שלוש שנים בלבד מאז הגיעו בני הזוג להתגורר בדכנבורג, וכבר הספיקו לחולל שינוי רבתי בעיר, כאשר סיפר כי לאחרונה נתגלה אחד הצדיקים הנסתרים מאוהבי ישראל המפולגים, המדבר בשבחם ומורה להם דרך חדשה בעבודת השם יתברך, כשהקו המנחה את רעיונותיו הוא, קיום מצוות בשמחה ,   במידות טובות ואהבת ישראל. גדליה ברוך התכוון על הבעל -  שם-טוב הקדוש, שאורו החל לזרוח ולנגוה על פני תבל .   כעת ישב משה חיים בפינתו, ומבלי שרצה, שמע את שיחתם של חבריו, הללו ישבו וסיפרו סיפורים שונים מהבעל-שום-טוב ,   ותיארו מגדולתו כהנה וכהנה .   בשלב מסוים פתח מוכר הירקות את פיו. הוא סיפר על זוג חשוכי בנים, כבר כמעט באו בימים, שהגיעו אל הבעל-שם-טוב והתחננו בפניו שיברכם בבן זכר, ברכתו של הרבי עשתה רושם, וכעבור זמן נולד להם בן. משה חיים שמע את הדברים, ואלו הוסיפו על מכאובי לבו. מבלי אומר יצא את בית המדרש לתוך הלילה האפל .   בהזדמנות ראשונה שמצא לנכון, חזר על הסיפור באוזני מרים אשתו, והציע כי אם כזה הוא איש קדוש הצדיק היושב במז'יבוז  ',  אולי כדי שגם הם ייסעו אליו ויבקשו את ברכתו. בעצם, משה חיים לא היה בטוח שהוא רוצה לנסוע לצדיק. הוא היסס.. קיווה ..   חכך בדעתו.. התלבט ...   אשת חסד הייתה מרים. כששמעה מבעלה על מחשבתו לנסוע לבעל-שם-טוב, ציינה בסיפוק כי גם היא שמעה רבות על גדולתו ,   אך לא העזה להציע זאת כדי שלא לצערו .  לא קלה הייתה ההחלטה לצאת לדרך, מאז ומעולם לא יצא משה חיים אל מחוץ לדכנבורג. פחדו היה גדול "הדרכים בחזקת סכנה "  היה חוזר ואומר לאשתו, בד בבד עם רצונות הכן לנסוע לצדיק  .

      יום אחד נודע, כי קבוצה מתושבי דכנבורג, ורבי גדליה ברוך בראשם, מתכוננים לנסוע מז'יבוז'ה לחג השבועות, לשהות במחיצת הצדיק. משה חיים הבין כי שעת הכושר הגיעה .  בראש חודש אייר תק"ד יצאה הקבוצה לדרכה. היום הגדול הגיע .   משה חיים ומרים זכו להיכנס אל הקודש פנימה, אל חדר95 הצנוע של מאור הדורות, רבן של ישראל, רבי ישראל בעל-שם-טוב ,   בכאב לב עצום שפכו את צרתם. הם סיפרו על השנים הרבות בהן לא נפקדו, ולאחר מכן גוללו את מסכת לידת שלוש בנותיהם זו אחר זו, כאשר אף אחת מהן לא שרדה יותר מאשר זמן קצר .   הביט בהם הבעל-שם-טוב בעיניים זכות. כמו נצח נשקף מעיניו הטהורות, אך משום מה, משהו עמום היה בהן. הצדיק הביט בהם  ,  אך לפליאתם העצומה לא הגיב. לא כך תיארו לעצמם את אותו צדיק פועל ישועות, שמסייע במאור פנים לכל דורש. באכזבה גדולה יצאו מחדרו של הצדיק, ופנו לאכסניה שהוכנה בעבורם .   הם פנו לר' גדליה ברוך, וסיפרו לו את פרטי המקרה. זה ייעץ להם להמתין כמה ימים ולהיכנס בשנית .   כעבור ימים אחדים נכנסו בשנית אל הקודש, ושוב שפכו את כאבם בפני הצדיק – אך גם הפעם, הצדיק הביט בהם בעיני הבדולח שלו, ולא הגיב. כשזה קרה בשלישית, נפלה מרים על הרצפה בחדרו. מששבה רוחה אליה, פרצה בבכי שיכול היה אהבת חברים להרעיד שמים וארץ, אך הרבי עמד בשתיקתו. דרכי צדיק מי יישורן .   רבי גדליה ברוך, שעמד במקצת על סדר הליכותיו והנהגותיו של הצדיק ואת אהבת ישראל העצומה שפיעמה ברבי, הבין כי המצב רציני ביותר .  רבי גדליה ברוך אסף כמה מחבריו, מחשובי המסתופפים בצל מורו ורבו, וביחד טיכסו עצה כיצד לסייע לבני הזוג. אמנם לא היו נהירים להם שבילי שמים, אך הבינו כי אם הצדיק בעצמו לא עוזר, סימן הוא ששערי מעלה מוגפים בפני בני הזוג. לאחר דיונים, הוחלט לאסוף מניין אנשים יודעי דת ודין, ולהתענות שלושה ימים רצופים, תוך תפילה ותחינה בפני השם יתברך, כי משה חיים ומרים ייפקדו בזרע קודש של קיימא. "נראה כיצד יגיב על כך הרבי, וכיצד יסתדרו העניינים" חתם גדליה ברוך את האסיפה .   לא קל היה להם למשה חיים ורעייתו באותם ימים. הם ראו יהודים נוספים נכנסים אל הצדיק, וכל אחד מהם יוצא מצויד בברכותיו של הצדיק. לא היה גבול לייסורי נפשם .   שלושה ימים ישבו עשרה נבחרים מתלמידיו של הבעל-שם-טוב בחדר צדדי, ומתוך צום התפללו לפני היושב במרומים, התחננו בעבור זוג חשוכי הילדים שאור העולם כבה להם. הדבר נשמר בסוד, ואיש מלבדם לא ידע על סדר התעניות והתפילות שקיבלו על עצמם, מתוך אהבת ישראל מופלגת לזולתם .   בערבו של יום שלישי, עם רדת ערב, פנו להתפלל תפילת ערבית ,   תפילה שאמורה הייתה לחתום את מסכת התפילות והצומות .   עודם עומדים בעיצומה של תפילה, הגיע משרתו של הרבי והודיעם כי הרבי מזמנם לבוא לביתו לסעודת מצווה . " סעודת מצווה?" תהה גדליה ברוך בקול בתום תפילתו, "על שום מה?" המשרת משך בכתפיו. "איני יודע, רק זאת אני יודע, שלפני שעות אחדות הורה לי הרבי להכין סעודה כדת וכדין ".   כעבור שעה קלה ישבו גדליה ברוך וחבורתו סביב שולחנו הטהור של הרבי. מסביב היו גם בני החברייא קדישא, ואורחים רבים שהגיעו למז'יבוז' באותם ימים. איש לא ידע לפשרה של סעודת המצווה, כמו שאיש לא ידע – מלבד הצדיק כמובן – כי סעודה זו היא גם שבירת צום ממושך .   פניו של הבעל-שם-טוב, האירו באור יקרות. בקול חגיגי החל הצדיק לומר חידושי תורה וענייני חסידות על הפסוקים "ואהבת לרעך כמוך" "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". כטוב נפשו הטהורה של הרב, הוסיף וסיפר כמה סיפורים בעניין אהבת ישראל, ועד כמה יקרה בשמים עזרה של יהודי לרעהו. הוא האדיר בחשיבות פעולת אהבת רעים, חברים המעוררים רחמים רבים על חברם בשעת דחקו, וקורעים בעבורו גזר דין של שבעים שנה, ומהפכים את הקללה לברכה, ואת המוות לחיים ארוכים .   רבי גדליה ברוך וחבריו הבינו כעת כי סיבת סעודת המצווה טמונה בפעולתם בימים האחרונים. בשיחה עם משה חיים ורעייתו מרים, גילה את אוזנם על החלטתם להתפלל ולהפציר בעבורם: ועל כך שקורבנם, מיעוט חלבם ודמם בצום הממושך ,   התקבל לנחת רוח בשמים, וגזר דינם נקרע, כפי שהבינו מדברי הרבי. "מסתבר כי ברכתו של הרבי תפעל בעבורכם, להוריד לעולם נשמה גדולה ויקרה", סיים .   השניים, יחד עם שאר בני החבורה, חזרו לעירם, שמחים ומאמינים באמונה שלמה כי כבר בשנה הקרובה ייפקדו בבן זכר ,   חי ובריא, שיאריך ימים, ואכן, ברכתו של הבעל שם טוב, כמו גם תפילותיהם של החברים, נשאו פרי. שנה בדיוק לאחר שיצאו לדרכם מז'יבוז'ה ושלושים ושלוש שנים לאחר נישואיהם, ילדה מרים בן לבעלה, ונקרא שמו בישראל – שלמה .   שלוש עשרה שנים לאחר מכן, נסע שלמה עם אביו למזי'בוז ',   שם התברך מפי הצדיק בזיכרון טוב ובאריכות ימים ושנים. בגיל שבע עשרה השתדך עם בתו של גדליה ברוך, ומאז כונה "שלמה באשעס" על שם חמותו שנודעה בסגולותיה ובמעשיה הטובים.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/