אומרים
בשם רבי יוסף חיים זוננפלד, 2 בעלי חיים עזרו לישראל ליציאת מצרים, החמור במשאם של
ישראל ממצרים, והכלב שלא חרץ לשונו, ולמה לכלב נותנים רק נבלה, ולחמור עושים מצות
פטר חמור ומכבדים אותו בפרסום גדול, מפני שהחמור נתן כתף פירוש שהוא טרח ברכוש
גדול כמו שאמרו חז"ל אין לך עני שבישראל שלא לקח משא של 90 חמורים, רואים אנו
מזה הבדל גדול בין מצווה הבאה ע"י טרחה למצווה הבא בנקל .
אמר רבי שמחה
בונם מפשיסחה: קודם ביאת המשיח יהיה קיץ בלי חום, וחורף בלי קור, לומדים בלי תורה,
וחסידים בלי חסידות, צדיקים בלי מעשים טובים, ובעלי מידות ובם כל מום רע ...
בתור עובדי ה' אנו
צריכים לא רק לקיים את המצוות, אלא גם לשמוע אליהן – לקלוט ולהפנים את המסרים
הנובעים מהן . ( הרב
אהרן ליכטנשטיין)
בתיבת 'אתם' מרומז על מה שאמרו
חז"ל "שלשה ספרים נפתחים בראש השנה צדיקים בינונים רשעים", א מרמזת
על הצדיקים שהיא אות ראשונה, ת מרמזת על הרשעים שהיא אות אחרונה, ומ' מרמזת על הבינונים
שהיא באמצע הא-ב .
בתיה בת פרעה, כשהושיטה ידה לתיבה
האם ידעה את מי היא מצילה? האם שיערה שזה מושיעם של ישראל, אבי הנביאים, מנחיל
התורה, שעל ידו תיזכר גם היא לטובה לנצח נצחים?! ולמעשה, כל ילד יהודי הוא כמשה
בתיבה, אין לנו מושג איזה עתיד מזהיר נכון לו, יתכן שיהיה לגדול הדור אם אך תינתן
לו ההזדמנות, אם ייפתח לו פתח. האם נסתפק באנחה ומשיכת כתפיים או נושיט יד, כבתיה.
נפתח יד, כמגיד מדובנא. וכל הפירות, לדורות עולם, יזקפו לזכותנו?! נתמוך, במעשה
ובממון, ככל יכולתנו, בחינוך התורני. ובראש ובראשונה נפיק את המרב מבנינו
ומבנותינו. מי יודע, אולי הם שיאירו לדור הבא!
בתקופת החפץ חיים בולגריה זכתה לקבל
עצמאות - והנושא הזה עשה רעש בכל העיתונות, ובעיתון המקומי 'המליץ' שהיה באותה
תקופה נכתב כך: בולגריה כבר זכתה לעצמאות, בקרוב אצלנו היהודים. כאשר נודע הדבר
לחפץ חיים הוא מירר בבכי ואמר: האם זו היא תקוות העם היהודי במשך 2000 שנה? להיות
עצמאים? וכי זו הייתה משאת נפשו של רבי שמעון בר יוחאי? אולי של האר"י הקדוש?
חלילה! משאת נפשו של העם היהודי מאז ומתמיד הייתה שהשכינה תצא מהגלות וכבוד שמים
ימלא את העולם, ותתקיים בנו התפילה שאנו אומרים בראש השנה וידע כל פעול כי אתה
פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' א-לוקי ישראל מלך
ומלכותו בכל משלה [מושלת]. וכל עוד לא הגענו לרמה הזו, הרי שאנו בגלות.
בתניא
מובא רוב הצרות בעולם בא ממחלוקת לשם שמים .
בתעניות
וסיגופים לא נשיג המטרה, ולכן צריך לעבוד את ה' בשכל ובמוח ובדעה, מוח שליט על
הלב, ומביא בשם (הנועם אלימלך) שכתוב (יקרא כג, כב) 'בקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה
פאת השדה' וכתוב (דברים כ יט) 'כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא
תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה לבוא
מפניך במצור'. שהכוונה לרמז על חודש אלול שיש בו תרצ"ו שעות, וזהו הכוונה 'כי
'תצור' (תרצ"ו) אם רוצה אתה להלחם בגוף, שנוטה אחר הלב, 'לא תשחית את עצה' לא
תשחית הגוף בסיגופים, כי ממנו תאכל, רק על ידיו אפשר לעשות מצוות ומעש"ט,
לאכול בעוה"ב , ובגופים חלשים
א"א לעבוד את ה' ב93ורות אחרונים . ( אמרי
יוסף (
ופרעה חולם ". (אפריון
שלמה, גיליון 236)
לחלומות יש משמעות מיוחדת, ל 'משך חכמה' יש בפרשת בהר ביאור שלם שנאמר לו בחלום.
יש אפילו פסקים של ראשונים שנפסקו על פי חלום . ו ה 'אור זרוע' קרא לספר שלו על שם ספק שהותר לו בחלום .
במלחמת יום הכיפורים המצב
היה קשה. להשמיד, להרוג ולאבד . המדינה כבר הכינה
את עצמה לרבבות של קברים . בחסדיו הגדולים של
השי"ת, ישראל צלחה את המלחמה ... שמה לא ראו סייעתא דשמיא, אלא ראו את
ה-'דשמיא' לבד .
אחרי המלחמה, מראיין אחד ברדיו העלה את
רפול לשידור . ורפול אומר לתומו,
שהמזל של המלחמה היה שחטיבה 7 גויסה לפני הזמן . ' למה?' הוא לא יודע, אבל לולא כך היינו אבודים . המראיין לא טמן את ידו בצלחת, ומיד העלה לשידור את מפקד חטיבה 7
,יאנוש בן גל ... שואל אותו המראיין:
תגיד לי, מדוע גייסו את החטיבה שלך שבועיים לפני הזמן המיועד, הרי לא היו חששות
למלחמה ...? אמר לו בן גל: לא תאמין,
אבל חלמתי חלום. חלמתי שאמרו לי באמצע השינה : תקום עכשיו! ותהפוך את העולם כדי לגייס את החטיבה, משום
שעומדת לפרוץ מלחמה ... באתי בבוקר לממונים
עלי ואמרתי להם שחלמתי חלום . אני רוצה לגייס את
החטיבה עכשיו, עומדת לפרוץ מלחמה . אמרו לי: 'אין שום
בעיה, אתה יכול להתחיל לגייס את החיילים שלך בחלום . נראה לך שאנחנו נגייס אלפי חיילים בגלל חלום ?!' אבל החלום היה כל כך מוחשי, שהרגשתי שאני חייב לפעול בעניין . לא הרפיתי והפכתי שולחנות, עד שלבסוף הצלחתי לגייס את
החטיבה.
החוויה היהודית
