אין דבר כבד יותר מסוד (פתגם צרפתי(
" הבוחר בעמו ישראל באהבה -" אם יש אהבה בין איש לרעהו, אזיי
הבחירה נאמנה וקיימת.
החיים שלנו הם כמו פאזל אחד גדול , אל תבזבזו זמן בניסיון להכניס
אנשים למקומות שהם לא מתאימים ....
הסיבה שאנחנו מחזיקים בזיכרונות כל כך חזק , זה בגלל שהזיכרונות לא
משתנים בזמן שאנשים כן...
'הגורו השתקן' מדבר (שיחת השבוע, גיליון 1492)
"יהודי, הנחת תפילין היום?", כך נוהג ר' גוטמן (גיל) לקס לקבל את
פני המבקרים בכותל המערבי. פעם בעברית, פעם באנגלית, שפת אימו. פניו
המאירות, זקנו הלבן וחיוכו הרחב אינם מאפשרים לתיירים לסרב לו. אין גבול
לשמחתו כשהוא מצליח לגרום ליהודי לגשת לדוכן. התיירים הנענים לו אינם
מעלים על דעתם כי מאחוריו סיפור חיים סוער. הוא נולד בניו-יורק למשפחה
שהדת לא הייתה קיימת בעולמה. עם זה, הוא מעיד כי תמיד חשב על בורא העולם:
"בילדותי הא-לוקים הצטייר לי כמשהו גדול שנמצא מעל חדר הילדים שבו
ישנתי". בהיותו בן עשר עברה משפחתו לעיירה קטנה בצפון מדינת ניו-יורק.
היפי בהודו
בסיום לימודיו התגייס לצבא ארה"ב והוצב ביפן. "מצאתי את עצמי מתחבר
לתרבות היפנית. דווקא שם הבנתי יותר את אפסותו של העולם הזה", הוא מספר.
לאחר השירות חזר לארה"ב, התחתן, והחל לעשות עסקים. אך בליבו חש ריקנות,
וזו הביאה אותו, כעבור שנים, להצטרף לתנועת ההיפים. הצעיר החל לנדוד
ממקום למקום. קליפורניה, מקסיקו ובהמשך הודו. במסעו בכפרי הודו התגלגל
לגורו נודע, שאלפים שיחרו לפתחו. בתחילה חשב שאצלו ימצא את האושר הפנימי
שלו, אך מהר מאוד התבדה ועזב את הגורו. מסע הנדודים נמשך ביעדים נידחים
בהודו.
גורו במרכז מנהטן
החודשים נקפו, וגוטמן, שהתמקם בבקתה אי-שם, הוסיף לחוש ריקנות. הוא
שב לארה"ב, אבל עכשיו כאדם אחר. הוא החל לשתוק. "תקשרתי עם הסביבה בשפת
סימנים בלבד", הוא אומר.
גוטמן הפך ל'הגורו השותק', וסביבו החלו להתקבץ צעירים רבים. מוקד פעילותו
היה בסנטרל פארק במנהטן. "כלי תקשורת שיגרו עיתונאים כדי להבין מה בדיוק
קורה בפינה שבין רחוב 86 למערב הסנטרל פארק", הוא מגחך. "אמריקה לא הייתה
רגילה לסיטואציות כאלה, שהיו נפוצות מאוד בהודו, והסיפור הִכה גלים
בניו-יורק".
מהפך בכותל
מספר המעריצים עלה ובמהרה התקבצו סביבו אלפים, שהרגישו טוב במחיצתו,
ובהם ידוענים. אבל לחייו הפנימיים של גוטמן כל זה לא תרם דבר. בשלב
מסוים החל להרהר במוצאו היהודי וביקש ללמוד. הוא החל בקריאת התנ"ך
ובניסיון לקיים את המצוות, כפי שהבין אותן. הוא יצר לעצמו בגד עם גדילים,
לכל אורכו, מתוך רצון לקיים את מצוות ציצית. כשקרא על מצוות 'וצרת הכסף
בידך' לקח סכום כסף גדול, קשר אותו בחוט לכף ידו ועלה למטוס לירושלים.
הכתובת הראשונה שלו הייתה הכותל המערבי: "ביקשתי מהשם שישלח לי 'אדם
קדוש' שיכוון אותי. הסתובבתי, וצעיר שאל אותי אם הנחתי תפילין היום. לא
הבנתי את שאלתו ואמרתי 'כן'. עוד באותו יום קניתי תפילין לעצמי, ומיד
לאחר מכן גם טלית. הצעיר העיר לי על שערי הארוך וזקן הפרא שכיסה את פניי,
והלכתי להסתפר. חלפה עוד תקופה וכבר הייתי בישיבה". מאז הכול היסטוריה.
עשרות שנים חלפו מאז וגוטמן עדיין שם, בכותל המערבי, הפעם כמי שמביא את
אור המצווה ליהודים אחרים.
" הבוחר בעמו ישראל באהבה -" אם יש אהבה בין איש לרעהו, אזיי
הבחירה נאמנה וקיימת.
החיים שלנו הם כמו פאזל אחד גדול , אל תבזבזו זמן בניסיון להכניס
אנשים למקומות שהם לא מתאימים ....
הסיבה שאנחנו מחזיקים בזיכרונות כל כך חזק , זה בגלל שהזיכרונות לא
משתנים בזמן שאנשים כן...
'הגורו השתקן' מדבר (שיחת השבוע, גיליון 1492)
"יהודי, הנחת תפילין היום?", כך נוהג ר' גוטמן (גיל) לקס לקבל את
פני המבקרים בכותל המערבי. פעם בעברית, פעם באנגלית, שפת אימו. פניו
המאירות, זקנו הלבן וחיוכו הרחב אינם מאפשרים לתיירים לסרב לו. אין גבול
לשמחתו כשהוא מצליח לגרום ליהודי לגשת לדוכן. התיירים הנענים לו אינם
מעלים על דעתם כי מאחוריו סיפור חיים סוער. הוא נולד בניו-יורק למשפחה
שהדת לא הייתה קיימת בעולמה. עם זה, הוא מעיד כי תמיד חשב על בורא העולם:
"בילדותי הא-לוקים הצטייר לי כמשהו גדול שנמצא מעל חדר הילדים שבו
ישנתי". בהיותו בן עשר עברה משפחתו לעיירה קטנה בצפון מדינת ניו-יורק.
היפי בהודו
בסיום לימודיו התגייס לצבא ארה"ב והוצב ביפן. "מצאתי את עצמי מתחבר
לתרבות היפנית. דווקא שם הבנתי יותר את אפסותו של העולם הזה", הוא מספר.
לאחר השירות חזר לארה"ב, התחתן, והחל לעשות עסקים. אך בליבו חש ריקנות,
וזו הביאה אותו, כעבור שנים, להצטרף לתנועת ההיפים. הצעיר החל לנדוד
ממקום למקום. קליפורניה, מקסיקו ובהמשך הודו. במסעו בכפרי הודו התגלגל
לגורו נודע, שאלפים שיחרו לפתחו. בתחילה חשב שאצלו ימצא את האושר הפנימי
שלו, אך מהר מאוד התבדה ועזב את הגורו. מסע הנדודים נמשך ביעדים נידחים
בהודו.
גורו במרכז מנהטן
החודשים נקפו, וגוטמן, שהתמקם בבקתה אי-שם, הוסיף לחוש ריקנות. הוא
שב לארה"ב, אבל עכשיו כאדם אחר. הוא החל לשתוק. "תקשרתי עם הסביבה בשפת
סימנים בלבד", הוא אומר.
גוטמן הפך ל'הגורו השותק', וסביבו החלו להתקבץ צעירים רבים. מוקד פעילותו
היה בסנטרל פארק במנהטן. "כלי תקשורת שיגרו עיתונאים כדי להבין מה בדיוק
קורה בפינה שבין רחוב 86 למערב הסנטרל פארק", הוא מגחך. "אמריקה לא הייתה
רגילה לסיטואציות כאלה, שהיו נפוצות מאוד בהודו, והסיפור הִכה גלים
בניו-יורק".
מהפך בכותל
מספר המעריצים עלה ובמהרה התקבצו סביבו אלפים, שהרגישו טוב במחיצתו,
ובהם ידוענים. אבל לחייו הפנימיים של גוטמן כל זה לא תרם דבר. בשלב
מסוים החל להרהר במוצאו היהודי וביקש ללמוד. הוא החל בקריאת התנ"ך
ובניסיון לקיים את המצוות, כפי שהבין אותן. הוא יצר לעצמו בגד עם גדילים,
לכל אורכו, מתוך רצון לקיים את מצוות ציצית. כשקרא על מצוות 'וצרת הכסף
בידך' לקח סכום כסף גדול, קשר אותו בחוט לכף ידו ועלה למטוס לירושלים.
הכתובת הראשונה שלו הייתה הכותל המערבי: "ביקשתי מהשם שישלח לי 'אדם
קדוש' שיכוון אותי. הסתובבתי, וצעיר שאל אותי אם הנחתי תפילין היום. לא
הבנתי את שאלתו ואמרתי 'כן'. עוד באותו יום קניתי תפילין לעצמי, ומיד
לאחר מכן גם טלית. הצעיר העיר לי על שערי הארוך וזקן הפרא שכיסה את פניי,
והלכתי להסתפר. חלפה עוד תקופה וכבר הייתי בישיבה". מאז הכול היסטוריה.
עשרות שנים חלפו מאז וגוטמן עדיין שם, בכותל המערבי, הפעם כמי שמביא את
אור המצווה ליהודים אחרים.
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה