צדקה תציל
ממוות
שני תלמידים של רבי חנינא היו יוצאים
לקצוץ עצים, ראה אותם חוזה בכוכבים ואמר: אלו שנים יוצאים ואינם חוזרים כלומר
שימותו בדרך ח"ו.
כשיצאו פגע בהם זקן אחד, אמר להם עשו עמי צדקה ותנו לי לאכול
כי זה שלשה ימים שלא אכלתי שום דבר, היה עימהם ככר לחם אחד, חתכו חציו ונתנו לו
לאכול, התפלל עליהם ואמר להם תחיה נפשכם ביום הזה כאשר החייתם את נפשי. יצאו בשלום
וחזרו בשלום, היו שם אנשים ששמעו מהחוזה בכוכבים שאמר שלא יחזרו בשלום, אמרו
לו לא כך אמרת שלא יחזרו אלו בני אדם? והרי חזרו. אמר: יש כאן איש שקרן שאצטגנינות
שלו שקר, כלומר על כורחי אני צריך להודות שאין ממש באצטגנינות שלי, ואף על פי כן
לכו חפשו במשוי שלהם, חפשו ומצאו נחש חציו מוטל בצד האחד של המשא וחציו בצד השני
והם הרגו אותו בלי לראות.
אמר החוזה בכוכבים לאותם שני תלמידים מה מצווה באה לידכם
ביום הזה שניצלתם ממות? ספרו לו המעשה שבשכר הצדקה נצלו, אמר החוזה בכוכבים מה אני
יכול לעשות שאלוקי ישראל מתפייס בחצי ככר לחם שעל ידי זה נעתר להם והצילם(ירושלמי
שבת פ"ו ה"מ )
דרשו ד' בהימצאו
קראוהו בהיותו קרוב (ישעיהו נ"ה(
משל למלך אחד שהיה לו בן יחיד, וידע כי
הוא יירש את כתרו בבוא הזמן. על כן שלח אותו לעיר הבירה ללמוד חוכמות שונות
ולהוסיף דעת. הוא צייד אותו בסכום כסף גדול, הכין לו אכסניה טובה ושכר את המורים
הטובים ביותר כדי שילמדוהו. דבר אחד בקש המלך מבנו, אני בודאי אתגעגע אליך מאד.
הבטח לי שבכל מקום שתהיה תכתוב לי על שלומך ועל התקדמותך בלמודים. הבטיח הבן ונפרד
מאביו. יצא לדרך והנה הגיע לאכסניה על אם הדרך, ראה בעל האכסניה בן עשירים
מפונק שיש בידו כסף רב,
והחליט שלא להחמיץ את ההזדמנות הנפלאה, הוא קבל אותו בכבוד
רב, שרת אותו בנאמנות רבה, הגיש לפניו מאכלים נפלאים והשקה אותו יין ישן ומשובח,
אח"כ הביא אותו לחדרו והציע לו לישון על מטה רכה ועל מצעים נעימים ויפים,
היין הרדים את הנער, ולאחר שקם רגוע וטוב לב, גבר תאבונו והוא נגש ליהנות מן
המאכלים החדשים שהובאו לפניו, ושוב שתה יין וישן ואכל, ובעל האכסניה שרת אותו
וכרכר סביבו, עד שהנער חש כי רוצה הוא להישאר במקום הזה ולהמשיך בחיי בטלה נעימים.
הוא פתח את ארנקו, שלם ביד רחבה לבעל האכסניה והוסיף לשהות במקום, עד ששכח מנין
בא, לשם מה יצא ולאן הוא עתיד להגיע. בינתיים ישב המלך בארמונו והמתין למכתב מבנו
אהובו, עברו שבוע ושבועיים ושום אות חיים לא התקבל, שלח המלך שליחים לעיר הבירה
לאכסניה שהכין לבנו, אך התברר שכלל לא הגיע לשם, נבהל המלך והחליט לצאת בעצמו
לדרך, אולי ארע לו דבר מה, נחטף או נשדד, ואולי חלה וזקוק לעזרה? עד
מהרה הגיע לאכסניה והנה מה רואות עיניו? בנו יחידו מסב ליד השולחן שותה ואוכל, ובעל
המקום מכרכר סביבו ומשרתו בחנופה רבה. ראה הבן את האב ונבהל, זינק ממקומו ונפל
לרגלי אביו וזעק: אבא הוצא אותי, מכאן שבוי אני בכבלי חנופתו של הפונדקאי עד
ששכחתי מהכול, מנין באתי ולאן אני הולך, אפילו אותך שכחתי ולא כתבתי שום מכתב כפי
שהבטחתי. הנמשל: נשלחנו לעולם הזה ללמוד תורה ומצוות, מלכנו הקב"ה הכין לנו
מורים ואכסניה והרבה סייעתא דשמיא, אבל אנו סטינו מדרכו וסרנו לאכסנייתו של
היצר, הוא דואג בדברי חנופה וכזבים להסיח את דעתנו מייעודנו בעולם, עד שאין לנו
פנאי להתקשר לאבינו מלכנו, והנה מגיע היום שהמלך מגיע לאכסניה, "דרשו ד' בהימצאו
קראוהו בהיותו קרוב" אבינו בא אל הפונדק לחפש אותנו בימים אלה המתחילים בראש
חודש אלול ומסתיימים ביום הכיפורים, בואו נזדעזע ונפול לרגלו, נזעק ונבקש: אבא, היצר
הסיח את דעתנו, אך עתה חלץ אותנו מכאן לעיר הבירה, אל המורים ואל האכסניה שהכינות
בעבורנו ברוב חסדך.
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה