חוויית השבוע שלי פרשת "פינחס" ה'תשע"ה

אמרי שפר כ"ב תמוז ה'תשע"ה

את הקומה שלי, בניתי על ה"מגדל" שבנו קודמי.... (אייזיק ניוטון)

     מהירות האור ידועה. מהי מהירות החושך.  

     מהירות האור יותר מהירה ממהירות הקול בגלל זה אנשים נראים חכמים עד שהם פותחים את הפה

     מה העניין שהפיצה עגולה, מגישים אותה בקרטון מרובע, וחתכים אותה למשולשים?

המלך והציירים- "כיצד להפוך חיסרון ליתרון"  (פרפראות וגמטריאות, עלון 138)

     מלך שהיה עריץ ועז פנים, אך תמיד חשב שהוא הכי טוב ומטיב לכולם, עד שעלה בדעתו שמן הראוי לפרסם את תמונתו בכל רחבי המדינה, כדי שיכירו וידעו כל יושבי תבל, כי זהו מלכם הנערץ והאהוב. אלא שהייתה לו בעיה:  בעל מומים היה - רואה רק בעין אחת, וקטוע רגל ימין. כיצד יפרסמו תמונה כזו, הלוא היא תגרום לו בושה ובזיון?! אלא שדעתו הייתה נחרצת - חפץ הוא לפרסם את דמותו בכל רחבי המדינה!...

     הוציאו משרתי המלך כרוז: כל הציירים שמוכנים לבוא לצייר את המלך יבואו על שכרם. באו שלושה ציירים:  הצייר הראשון-צייר את המלך כמו שהוא באמת – בלי עין אחת וקיטע רגל ימין. כעס עליו המלך: כיצד אינך מתבייש לציירני כך, הלוא כולם ילעגו לי?! ומיד ערף את ראשו; הצייר השני-ראה כן, הסיק מסקנות, וצייר את המלך עם שתי עיניים רואות, ושתי רגליים בריאות. כעס עליו המלך: וכי כך אני נראה?! וגם לזה ערף את הראש.  הצייר השלישי-לא ידע מה לעשות, לאחר מחשבה אמר למלך: אני אצייר אותך ותהיה מרוצה מאוד, ובבקשה אדוני המלך, לשבוע הבא תכין מסיבה גדולה, תזמין את השרים הנכבדים, ובאמצע המסיבה אביא את הציור, וכולם יתפעלו וישמחו. סמך עליו המלך וכך עשה... באמצע המסיבה הביאו את הציור מכוסה במפה, כולם היו במתח, גם המלך היה דרוך ומתוח, והנה הזמינו את הצייר להסיר את הלוט - ולמראה הציור חייך המלך חיוך רחב של שביעות רצון, והיה מאושר ושמח מאוד.

     מה באמת צייר הצייר? הוא צייר את המלך כגיבור מלחמה, הרוכב על סוס, ודורך את קשתו לירות חץ. פניו הביעו ריכוז והתמקדות במטרה, כשעינו האחת סגורה, ורק רגל שמאל מצויירת בציור...כך השכיל הצייר להפוך את מומיו של המלך ליתרונות...

     מוסר השכל: כל דבר אפשר לפרש איך שרוצים. גם אדם בעל מומים, אפשר למצוא לו נקודות טובות ולהסתכל עליו בעין טובה. כל שכן אם האדם באמת טוב, וראית שעשה משהו שלא מוצא חן בעיניך, צריך יש לדון אותו לכף זכות...

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

נקודה שבועית פרשת "פינחס" ה'תשע"ה

בני ישראל נמצאים בצידו המזרחי של הירדן ומחכים לחצות אותו ולהיכנס אל הארץ המבטחת.

ארבעים שנה הלכו במדבר, עברו משברים וקשיים רבים והנה עתה הם רגע לפני סיומו של מסע ארוך ומייגע.

הציבור המהווה את חלקי העם בשעה זו הוא לא אותו ציבור ולא אותה הכמות שיצאה ממצרים והתחילה את המסע הגדול והארוך הזה.

בשעה זו, בני ישראל מצווים לערוך מפקד על כל שבטי העם ורש"י בפירושו כותב לנו שני הסברים מיוחדים מדוע הצטוו דווקא עכשיו למפקד זה: "משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן, והוא מונה אותם לידע מנין הנותרות. דבר אחר, כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה, נמסרו לו במנין, עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירן במנין". 

ה' רוצה שידע משה כמה אנשים החזיקו מעמד במסע הגדול ושרדו את כל הקשיים שהיו בדרך אל ארץ ישראל, ובנוסף למשה חשוב למסור להנהגה החדשה שתבוא אחריו את המספר המדויק של העם כפי שהוא קיבל אותה בתחילת דרכו כמנהיג.

מתוך הסיבות האלה אפשר ללמוד מטרות נוספות למפקד הנוכחי: האחת היא מטרה צבאית. בני ישראל עומדים להיכנס לארץ ולכבוש אותה. זהו למעשה מפקד כדי לדעת לפני היציאה לקרב כמה חיילים עומדים כעת לפני תחילת הכיבוש של עבר הירדן המערבי.

המטרה השניה של המפקד היא חלוקת הארץ. אמנם החלוקה לא היתה רק לפי מספר האנשים בכל שבט אלא גם לפי יוצאי מצרים ועוד מספר גורמים אך הוא נתן תמונה כוללת של כל שבט ושבט בטרם יגשו המחלקים לעבודת החלוקה. 

במפקד הזה לא ניתנו הוראות מדויקות לביצוע כפי שניתנו באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם ממצרים אלא הוראה סתמית: "כאשר ציווה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים". לא הוזכר כאן שנתנו בקע לגולגולת אבל גם במפקד הקודם לא נזכר דבר זה, וכמו כן לא נזכר פה שהנשיאים השתתפו במפקד, אך כמו בפעם הקודמת נפקדו פה כל שבט ושבט כולל שבט לוי וזאת בהתאם למטרות שציינו קודם.

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

תןדות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר כ"א תמוז ה'תשע"ה

את הפסוק 'את אשר יאהב ה' יוכיח' יש לפרש כך: מי שאוהב את הקב"ה, צריך להוכיחו, כביכול, על שעדיין אינו גואל את בניו" (רבי יחיאל-מיכל מזלוטשוב(

     הרה"ק רבי יצחק אברבנאל אומר: כל עת שאדם מבקש חוכמה - הוא משכיל, אך כשחושב שהשכיל - כבר סכל

     הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ אומר: להוכיח לשוטה שיש פיקח ממנו - לכך דרושה חוכמה מרובה.

     הרה"ק רבי שלמה אלעמי אומר: מי שהוא אצל עצמו חכם - אצל בני אדם הוא סכל.

הזגג של האדמו"ר הרב שלמה הלברשטאם השני מבאבוב זצ"ל (פניני עין חמד, גיליון 541)

     פעם התקשר רבנו באמצע הלילה לזגג וביקשו , שיגיע בדחיפות לביתו, ולא ימתין עד הבוקר, היות שהדבר אינו סובל דיחוי. כשהגיע הזגג לבית, הצביע האדמו"ר על חלון שבור בביתו וביקשו לתקן אותו בדחיפות כעת, עוד בטרם שיאיר הבוקר. הזגג התפלא עד מאוד והביע את תמיהתו , על מה ולמה הדחיפות הזו, ומדוע לא יכול היה הרבי להמתין עד הבוקר?! ומדוע נקרא להגיע בשעה מאוחרת זו ?! השיב לו הרב שיגלה לו טעמו של דבר בתנאי שיבטיח לו , שלא יפרסם את הדברים בחייו, וזאת מכיוון שהזעיקו בשעת לילה מאוחרת, זו ומגיע לו לדעת ולהבין את המניע לכך ואת חשיבות העניין. הזגג הסכים, והרב סיפר את המניע לכך. ואכן, הזגג שמר את הדבר בליבו ופורסם רק לאחר פטירתו של האדמו''ר.

     וכך אמר לו הרבי: "כפי הידוע לך, שורר ויכוח השקפתי מסוים ביני ובין ציבור אחר של יראי ה ' המונהג על ידי גדולי תורה. והנה באמצע הלילה הרגשתי חבטה עזה בחלון חדרי, ולהפתעתי הרבה הבחנתי באבנים המושלכות לעבר החלון. זריקת האבנים לא פסקה, עד שחלון זה נופץ ונשבר חושש אני חשש ניכר כי משליכי האבנים נמנים על אותו ציבור החולק עליי. וחוששני עוד יותר , שאם החלון יישאר כך, כשהוא מנותץ,  עד אור הבוקר, והחסידים שלי יראו זאת, עלולה להתלהט כאן מחלוקת עזה, ומכיוון שברצוני למנוע זאת, קראתי לך עכשיו, באמצע הלילה , ומבקש שתתקן את החלון, שלא יוודע הדבר! ."

לאחר התיקון שאל אותו רבנו כמה הוא רוצה בעד זה, אולם הלה ענה " : איני מבקש כסף, אלא אני מחתן את בני בעוד זמן (וציין את התאריך) , ואני מאוד רוצה שהרבי ישתתף בשמחה!", וכך להפתעת משמשיו , שלא הבינו מדוע רבנו רוצה ללכת ל'שבע ברכות' לאדם שאינו מוכר כלל וכלל, השתתף רבנו בחתונה

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

אמרי שפר כ' תמוז ה'תשע"ה

אחד שלח מכתב ל"חזון איש", והתאונן על בעיותיו וצרותיו,  השיב לו החזו"א מכתב, ובו כתוב מ"י מ"י, והתכוין בזה למה שנאמר במס'  עדיות פ"ה מ"ז מעשיך ירחקוך, מעשיך יקרבוך, - איך שהוא מתנהג, כך טובה יהיה לו.

    ''את קרבני לחמי לאִשַי" (במדבר כח,ד). הקרבן הנרצֶה ביותר לפני ה' הוא "לחמי לאִשַי" — הלחם שלי שנותנים "לאִשַי", לאנשים שלי, הצדקה שנותנים לעני.  (רבי פינחס מקוריץ(

     בני יששכר למשפחותם. אומר ה"אור החיים" "יששכר" שתי מילים יש שכר, וזה מה דאיתא בגמרא ברכות בפרק תפלת השחר שצריך לברך ביציאתו מבית המדרש, מודה אני לפניך וכו' אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר וכו', זהו שאמר יש שכר, שיששכר מרמז על התורה ורק בתורה יש שכר.

     הרה"ק רבי יוסף זבארה אומר: בשלושה דברים יוודע הכסיל: במהירות המענה, ורוב ההבטה, והאמונה בכל דבר.

אשרי חלקי שזכיתי להיות שכנך בגן עדן (סיפורי צדיקים, עלון 159)

     מסופר על רבי שלמה יצחקי, רש"י הקדוש זיע"א, שרצה לדעת מי יהיה שכנו בגן עדן. הוא צם והתחנן בתפילותיו, עד שנגלה לו בחלום מלאך אשר בישר לו, כי שכנו לעתיד לבוא יהיה אברהם בן גרשון מברצלונה. התאווה רש"י להכירו, ונסע מצרפת לברצלונה אשר בספרד, שם שאל את זקני בית המדרש על אותו אדם. אף אחד לא הכירו, פרט לזקן אחד שאמר: "אולי כבודו מתכוון לדון אברהם בן גרשון העשיר? אבל הוא לא עוסק בתורה. מה לכבודו ולו?" בכל זאת ביקש רש"י מאותו זקן שיראהו היכן ביתו.

     רש"י עלה במדרגות בית הארמון המפואר, ועבד קידם את פניו ושאל מה לומר לאדונו. אמר לו רש"י: "אמור לו כי הגיע ר' שלמה יצחקי מצרפת". כאשר שמע דון אברהם על אורחו, מיהר לקדמו בסבר פנים יפות ובכבוד רב ואמר: "תהיה אורחי כמה שתחפץ". דון אברהם הביא את רש"י לטרקלין מפואר, שם ערך לו קבלת פנים חמה ואמר: "בוודאי רבנו מתפלא על העושר שחנני ה'. ברוך ה', יש לי רב, ומותר לי ליהנות מברכת שמיים". "איני משתומם על זה", אמר רש"י, "אלא על דרך הארץ שעשית לי כיאה לבני תורה". דון אברהם חש שסיפרו עליו לשון הרע ואמר: "אני מקווה לקבל את חלקי בעולם הבא כמו כל יהודי". "הכתוב אומר "בפרוח רשעים כמו עשב להישמדם עדי עד", ענה רש"י, "דע לך כי העולם הזה לא נברא כדי ליהנות ממנו, אלא רק כדי לחזור בתשובה ולזכות לחיי העולם הבא, ועליך להיזהר בזה מאוד" . באותו רגע הודיע השמש לאדונו שהעניים כבר התאספו באולם ומחכים לכספי הצדקה שהוא מחלק בדרך קבע. דון אברהם אמר שהיום העניים יקבלו תוספת צדקה, מפני שמחר תהיה חתונת בתו, והזמין את רש"י לחלוקת הצדקה.  נענה רש"י ואמר: "בוודאי יש לך חתן עשיר" "לא", ענה דון אברהם, "חתני הוא בן להורים עניים, אבל הוא בעל מידות וחכם". שמחתו של רש"י גברה.

     דון אברהם התיישב באולם ליד שולחן גדול, והעניים ניגשו אליו בזה אחר זה וקיבלו את כספם. אחר כך בירכו אותו והלכו להם. לבסוף נותרה אישה אחת שאמרה: "לא באתי לקבל כסף. אני זקוקה לעצה". "מה רצונך?" שאל דון אברהם. "אני אלמנה ענייה שמפרנסת את ילדיי בדוחק.  כל תקוותי הייתה על בחור חשוב שהיה ארוסה של בתי. קיוויתי שהוא יעזור בביתי ויהיה כאב ליתומים הקטנים שלי, כפי שהבטיח לבעלי לפני מותו. אבל עכשיו הוא עזב את בתי והתארס עם בחורה עשירה כי הכסף העבירו על דעתו". "ומה ביכולתי לעשות?" שאל דון אברהם. "אדוני, בידך הדבר, כי מי שעזב את בתי הוא הארוס של בתך שמתחתן מחר. " דון אברהם נבהל.  אחרי שהתאושש ענה לאלמנה: "אחקור את הדבר. ואם אמצא שאכן כדברייך אפייס אותך".

     לאחר שהאישה הלכה לדרכה, שאל רש"י את דון אברהם: "מה בדעתך לעשות בעסק הביש הזה? לדעתי הדבר הטוב ביותר הוא לפייס את הכלה הנעזבת בסכום כסף הגון". "אזמין למחר את כבודו להיות עד בחתונת בתי", ענה דון אברהם, "ואז יידע את הפתרון לבעיה הזאת". באותו לילה נדדה שנתו של רש"י, והוא הרהר כל העת באותו מקרה. בעת החתונה דון אברהם היה לבוש בבגדי פאר ונכבדי העיר ישבו לצידו. כאשר הגיע רש"י, הלך דון אברהם לקראתו וקיבלו בכבוד רב. החופה התקיימה בחצר הארמון לעיני ההמון. הכלה היתה לבושה בבגדי משי לבן, והורי החתן והכלה הביאו אותה כנהוג אל החופה, שם חיכה החתן שהיה מלווה בשני המחותנים. מן החדר נשמעה נגינה שמימית.  

     אחרי סידור חופה וקידושין אמר החתן: "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל". הרב הקריא את הכתובה ורבנים גדולים אמרו את שבע הברכות. השמחה הרקיעה שחקים.  עם סיום החופה כשראה החתן את כלתו כמעט התעלף. "מי זאת?!" צעק, "הלא היא לאה, בתה של האלמנה" הקהל נדהם. ואז אמר דון אברהם לפני כולם: "זאת היא ארוסתו הראשונה של החתן, ואני לא ידעתי זאת עד אתמול ולכן בחרתי בו לחתני". הוא פנה לחתן והוסיף: "קח לך את ארוסתך הראשונה ואני אתן לך את כל הנדוניה שהבטחתי לך מכיסי כאילו שאתה חתני, וכך אני מקיים את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך". הקהל התלהב ואמר "יחי דון אברהם!" רש"י נפל על צווארו של דון אברהם ואמר: "אשרי חלקי שזכיתי להיות שכנך בגן עדן".

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

אמרי שפר י"ט תמוז ה'תשע"ה

 "מדרכו של כסיל להאשים את זולתו בכישלונו. מי שמתחיל להחכים מאשים את עצמו, ומי שמשכיל אינו מאשים איש" (אפיקטטוס).

     "מה ה' אלוקיך" - מה שהקב"ה עושה, "שואל מעמך" – הוא מבקש ממך לעשות. "מה הוא רחום, אף אתה רחום; מה הוא חנון, אף אתה חנון". (רבי ברוך ממז'יבוז')

     מה יפו פעמיך בנעלים. בעת שביהמ"ק היה קיים נאמר פסוק זה על העולים לרגל (חגיגה ג') ובזמן הזה נאמר פסוק זה על המכתתים רגליהם לצדיקים, וכל הפסיעות נעולים אצל הקב"ה. (מאור עינים)

     מהירות האור ידועה. מהי מהירות החושך

המהפך [החיים מספרים 7]

     אצל רוב בני אדם, תקופת האירוסין היא תקופה משמחת ומלאת זכרונות טובים. אך בעבורי, היא היתה לא פשוטה. נפגשנו, התאמנו והתארסנו בשעה טובה, אך ימים ספורים לאחר האירוסין, התברר להורינו כי הם שכחו לדבר על עניין "הסידור הכספי". התברר, כי לשני הצדדים, יש אמצעים דלים ביותר - כפי שהטיב להגדיר אבי "אפילו את הכסף למונית לחתונה אנו צריכים ללוות". וכשמדובר בבן תורה שרוצה ללמוד אחרי החתונה, זה ממש בלתי אפשרי. וכך לאט לאט נחתו עלינו הידיעות: החתונה תהיה מצומצמת, לא תהיה תזמורת אלא אורגניסט... דיבורים שגרמו לנו למתח רב.

     כשבועיים לפני החתונה, החליטו שני אחי לקחת אותי לטיול בצפון "כדי לשנות אוירה". יצאנו במכוניתו החבוטה של אחיי, הם ניסו ליצור אוירה טובה אך זה לא בדיוק עזר, העולם נראה לי קודר ומצב רוחי היה ירוד ביותר. ואם לא די בכך, לפתע שבק הרכב חיים, בלי הודעה מוקדמת, חירחר, השתנק ונדם. אחי הספיק להסיטו לשוליים, הם יצאו מהרכב ופתחו את מכסה המנוע רק בשביל לדעת שאינם יודעים כיצד לטפל ברכב. טיפות כבדות החלו לרדת, והחלטנו לקחת טרמפ לתחנת הדלק הקרובה כדי לגייס בעל מקצוע שיצליח לתקן את הרכב. לקח לנו חצי שעה עד שהצלחנו למצוא טרמפ. כשהגענו לתחנת הדלק, קנינו שתיה וחטיפים בהכשר מהודר, והתיישבנו לאכול. אחי ניסה למצוא בעל מקצוע, אך ללא הצלחה. בלית ברירה הזמין גרר שהבטיח להגיע תוך חצי שעה. כשרצינו לשלם, התבררה לנו העובדה הפשוטה והכואבת, כי שכחנו את הארנקים בתא הכפפות שברכב. אחי התחיל להסביר לבעל הקיוסק הערבי, שהוא שכח את הארנק ברכב, אך הלה כעס: "לשבת לאכול ידעתם, ועכשיו כשצריך לשלם התחילו הסיפורים, אה? לא יהיה". למרות הסבריו של אחי, נותר האיש קשוח: "נראה לך שאני אשחרר אותך עשרה ק"מ? אפילו מטר לא, תתקשר למי שאתה מכיר שיביא את הכסף, אתה לא יוצא מכאן לפני כן". "המשפחה שלנו במרכז הארץ, יקח להם מספר שעות להגיע לכאן, אין לך טיפת אמון בנו"? "אין לי, אם היית עובד כאן שבוע, גם לך לא היה", השיב. הבטנו בו בחוסר אונים ואז עלה בדעתו רעיון: "אתה יודע מה, אחד מכם ישאר, ושניים ילכו להביא את הכסף", אמר. אחיי התייעצו ביניהם, והחליטו שהם לא יטריחו אותי לצאת בגשם ובקור, ולכן אני ישאר עד שיחזרו.

     ישבתי, כשמידי פעם אני פוגש במבטו העוין, התחלתי לחשוב על המצב שבו אני שרוי: עוד שבועיים חתונה, אין כסף, העתיד לוט בערפל ואפילו הטיול שאחיי אירגנו בשבילי נהרס, וכעת אני בן ערובה אצל אדם שרוצה "לאכול" אותי... חצי שעה חלפה, המתנתי בצפייה לאחיי שכבר יופיעו, ניגשתי אליו וביקשתי להתקשר לאחיי. הוא השמיע "אוף" גדול אך נתן לי להתקשר, התקשרתי אך המכשירים שלהם היו מנותקים, התחלתי לדאוג... חצי שעה נוספת חלפה, ניסיתי להתקשר אך לא היה מענה. חרדה נוראה החלה להתפשט בתוכי, לאחר חצי שעה ביקשתי שוב להתקשר אך הוא סרב. "אני מודאג, האחים שלי נעלמו, תן לי לנסות" אמרתי, "לא", השיב נחרצות, ואני פרצתי בבכי שלא יכולתי להפסיקו. היה זה בכי שהכיל את כל מה שעברתי בחודשים האחרונים, כל המתח, החרדה והחשש מהעתיד. נשאתי תפילה חרישית לקב"ה, שישמע את זעקתי, ובליבי נדבת סכום כסף לצדקה.

     לפתע נכנס למזנון אדם כבן 60 עם בתו כבת 22. "מה קרה לו"? הוא שאל את בעל המזנון. "לא יודע, איבד את האחים שלו", "רגע, אתה קשור לתאונה"? "איזו תאונה"??? הרגשתי שאני כולי קופא "לא יודע, איזה 20 ק"מ מכאן נפלה מכונית לוואדי, יש במקום ניידות משטרה ומכבי אש", "מה אמרת? אני לא מבין, זה לא יכול להיות" השבתי המום כולי.

     האיש ניגש אלי: "תסביר לי מה קרה", אך לא יכולתי לדבר, שמעתי אותו במעורפל מדבר עם בעל המזנון, מוציא מארנקו 50 ₪ ומשלם לו, ואז אמר לי: "בא ניסע לשם". נסענו לכיוון, כשהגענו ראינו שם כמה ניידות ורכב כיבוי אש, יצאתי מהרכב ממרר בבכי, והכנתי את עצמי לגרוע מכל... ואז שמעתי את שני אחיי: "מה אתה עושה כאן"?, "למה לא התקשרתם?", "איך נתקשר? הסוללות שלנו גמורות ולך אין טלפון, תראה מה קרה? ניסינו לדחוף את הרכב, רק שדחפנו יותר מידי והרכב נפל לתהום, כשברגע האחרון ב"ה הצלחתי לקפוץ מתוכו ללא פגע".

     בינתיים עלה הכבאי מהוואדי כשבידו הארנקים, והספרים "החילוץ של הרכב יעלה יותר משוויו, תודו על מזלכם הטוב". "מה נעשה כעת"? שאל אחי, "תכנסו לרכב שלי, אקח אתכם עד הבית", הציע.

     בדרך, הוא התוודע לכל מה שקרה איתנו... "אמרתם שאתם מבני ברק, אתם מכירים רב בשם... הרב חיים קנייבסקי"? "ודאי", השבנו, "אפשר להיכנס אליו"? שאל. אחי שהוא בעל קשרים התקשר מהפלאפון של האיש, לאחד מאנשי בית הרב, ובישר לו, "אנחנו נכניס אותך", האיש היה מופתע, וסיפר שבמשך תקופה ארוכה, מנסה הוא להיכנס לרב, כדי לבקש ברכה לרפואה עבור בתו.

     כשהגענו, הוא נכנס לצדיק, וסיפר אודות צרתו שאלו הצדיק: "אתה שומר שבת"? "לא, אך בתי החלה לשמור שבת לפני חודש וגם לאכול כשר", "אם כך אני מברך אותה ברפואה שלימה".

     "מה אני יכול לעזור שתהיה בריאה? היא הבת היחידה שלי", "אתה תשמור שבת וגם תדאג לחתן בחור ישיבה, וה' יעזור". נכנסנו אף אנו לקבל ברכה, וירדנו למטה, הוא חיכה לנו ואמר: "אתה בחור ישיבה נכון? ואתה עומד להתחתן? זה נראה לך מקרי המפגש ביננו, והרב שאומר לי לעזור לבחור ישיבה להתחתן? תראה, אני ארשום לך צ'ק", הוא רשם צ'ק על סך מאה אלף ₪, ואמר לי "חצי מזה לחתונה וחצי בשביל שכירות לשנה, ואם הבת שלי תבריא, אני מבטיח לך דירה בבני ברק". פרצתי בבכי, לא מאמין למשמע אזני...

     נישאנו בחתונה יפה, והזמנו אותם לחתונה. שכרנו דירה, ונכנסתי ללמוד בכולל, רגוע ושמח עם משימה ברורה, לעשות הכל על מנת שהיא תבריא, כאות תודה לה' על מה שנתן, וגם על העתיד. הקדשתי את הלימוד שלי לרפואת הבת שלו, ובקשתי מרבנים ברכות לרפואתה.

     יום אחד, כעשרה חודשים אחרי החתונה, הם הגיעו אל ביתנו, ובדרמטיות, בישרו לנו כי בתם ב"ה החלימה! ואף התחזקה יותר. הם עצמם קיבלו החלטה, לשמור שבת וכשרות, ואף קיימו את הבטחתם במלואה... ורכשו עבורנו דירה בת 3 חדרים בבני ברק.

     ועל כגון זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים, צב, ה-ו): "כִי שִמַחְתַנִי ה' בְפָּעֳלֶָך, בְמַעֲשֵי יָּדֶיָך אֲרַנֵן, מַה גָּדְלּו מַעֲשֶיָך ה' מְאֹּד עָּמְקּו מַחשְׁבֹּתֶיָך" - כי אין עוד מלבדו!

 חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

אמרי שפר י"ח תמוז ה'תשע"ה

מאת ד' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו. הי"א ידוע ר"ת א'ם י'רצה ה'שם. שהאדם צריך לפתוח את עיניו ולראות שהכול היא מאת ד', ואם ד' רוצה יש על מה לסמוך וזהי האלף בית של כל בר ישראל.

     "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" (כה,ב). מיהו "כל איש" – אדם שלם, שכל-כולו 'איש'? – מי "אשר ידבנו ליבו – שכל-כולו מתנדב לעבודת ה' וליבו מסור ונתון תמיד אך ורק לענייני שמים. (המגיד מקוזניץ)

      מגיד אחד אמר פעם הטעם שבליל יוה"כ מברכין שהחיינו, כי אז באים לביהכ"נ יהודים שלא רואים אותם במשך השנה וכשרואים פרי חדש מברכים שהחיינו. (נמלצו לחכי)

     "מדבר שקר תרחק" {שמות כג/ז'}--מדיבור אחד של שקר-תרחק מה' יתברך, כי דובר שקרים לא יכוון לנגד עיניו-- {רבי זוסיא מאניפולי}

הלוואה של לירה (מאורות דף היומי גליון 836)

     מעשה מרגש שמור בצקלונם של בני משפחת גרוסמן, צאצאי בעל הליכות ישראל, הגאון רבי ישראל גרוסמן זצ"ל, ראש ישיבת פינסק-קרלין.

     איש יהודי התגורר במושבה משמר הירדן שבגליל העליון, ור' שלמה לוי גרוסמן שמו, ממייסדיה וממקימיה, אשר נפטר לפני כשמונים שנים. ר' שלמה לוי ז"ל היה דודו של הגאון רבי ישראל זצ"ל.  ר' שלמה לוי עלה על הקרקע עם קבוצת חברים, ויחד הם יישבו את ארצנו הקדושה במסירות ובקדושה, תוך הקפדה על חיי תורה ומצוות בדקדוק.  כשהיו מצטברות שאלות הלכתיות היה ר' שלמה לוי, הסמכות התורנית של המושב, רותם את סוסו לעגלתו ויוצא לדרך אל הגאון רבי משה קליערס , רבה של טבריה, כדי לשטוח בפניו את השאלות.  

     המושבה הוחרבה זה מכבר על ידי הצבא הסורי,  במלחמה שהתרחשה בשנת תש"ח, ורק שרידי חורבות בודדים נותרו במקום. ברם, התנהגותו מעוררת ההשתאות של ר' שלמה לוי ז"ל השתמרה מאז ועד היום בארכיון ישן, בו קוטלגו מסמכים מן התקופה ההיא. שנים ארוכות שכבו המסמכים בלא דורש, עד שביום מן הימים הפך מאן-דהוא ונבר בהם ומצא תגלית מרתקת: מסמך לבקשת הלוואה שכתב ר' שלמה לוי.  במסמך בקשת ההלוואה מתבקש מגיש המסמך לפרט את סכום ההלוואה, ומה מטרתה.

     הסכיתו ושמעו . ר' שלמה לוי כתב כי הוא זקוק להלוואה על סך לירה אחת.  ומה מטרתה?  ובכן, הוא כותב בפשטות, כי בימים עברו, בעוד כוחותיו במותניו, היה מסוגל לנהוג את עגלתו ביד אחת; המושכות היו לפותות בכף ידו האחת ורעותה הייתה פנויה. עתה משזקן וסב, אין ידיו אמונות על הנהגת העגלה כבעבר והוא זקוק לשתיהן כדי לשלוט על בעל החיים. מה לכך ולהלוואת לירה?  אין פשוט מזה.  בעודו נוסע בעגלתו, היה מחזיק בידו הפנויה... גמרא! ו"יושב ולומד". מידי פעם הרים את מבטו אל הדרך ושב ושקע בהוויות אביי ורבא.  נוף בראשית מכל עבר, אוויר צח ורענן, תנובה חקלאית, ציוצי ציפורים, שמש זכה ואווירת התחדשות של יצירה, בנייה ותנופה; בכל אחד מהם לבדו יש כדי להרפות את המחשבה ולהרחיב את הדעת עד כדי אי שימוש בה, ובכולם יחד... מוקף בכל אלה יושב יהודי על עגלתו, מצחו מכווץ והוגה בתורה הקדושה משל עגלתו נושאת כרזה מדברי המדרש (תנחומא, האזינו סימן ג'): "אין העולם מתקיים בלא תורה, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". ידו האחת מכוונת את דרכו עלי אדמות וידו האחרת מכוונת את דרכו לגן-עדן.  

     כשהזדקן כבר לא יכול היה להחזיק את המושכות ביד אחת ונגר ממכריו הציע לו לבנות בעגלתו מעמד מיוחד שיחזיק את הגמרא מול עיניו! על ביצוע המלאכה דרש הנגר לירה, ואילו היה באמתחתו של ר' שלמה לוי לירה אחת, לא היה נזקק לבקשת ההלוואה והסיפור היה נותר ספון בעגלתו . יהודי של פעם. ו אם נרצה - גם של היום.  לא על העגלה - באוטובוס או ברכבת.  לא בדרך מן הרפת אל האסם - בדרך מן המשרד אל המפעל.  כאן, שם, ובכל מקום.  ותן חלקנו בתורתך . מה נאה להביא בסמוך לסיפור חייו של ר' שלמה לוי גרוסמן ז"ל את דברי גדולי החסידות על אודות הנאמר במסכת אבות (פרק ג' משנה ז (: "רבי שמעון אומר: המהלך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו ואומר: מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה,  מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו" . מדוע התנהגותו כה חמורה, עד ש"מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו"?! הגע עצמך, יהודי מהלך בדרך ולומד תורה - יהודי טוב; לרגע קט הוא מבחין באילן נאה ופוסק מתלמודו כדי לשבח את בוראו - "מתחייב בנפשו "??? אמרו גדולי החסידות: הן עולמנו על כל גלקסיותיו, כוכביו, שמשיו, ירחיו וצבא השמים,  כיצד נברא? "הסתכל באורייתא וברא עלמא"! החכמה הטמונה בעולם אינה אלא מעט מזעיר מן החכמה שבתורתנו הקדושה. ידיעת הקב"ה ואהבתו, התפעלות בן-אנוש והדבקותו בהקב"ה,  אינן יכולות לקבל ביטוי נאצל ורב יותר מאשר בלימוד התורה. והנה זה המהלך בדרך וכבר הוגה בתורה הקדושה, כדי לומר "מה רבו מעשיך ה'"  הרי הוא פוסק מלימודו וזקוק להסתכל על אילן נאה?! - "מתחייב בנפשו".

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/