אמרי שפר כ"ב תמוז ה'תשע"ה

את הקומה שלי, בניתי על ה"מגדל" שבנו קודמי.... (אייזיק ניוטון)

     מהירות האור ידועה. מהי מהירות החושך.  

     מהירות האור יותר מהירה ממהירות הקול בגלל זה אנשים נראים חכמים עד שהם פותחים את הפה

     מה העניין שהפיצה עגולה, מגישים אותה בקרטון מרובע, וחתכים אותה למשולשים?

המלך והציירים- "כיצד להפוך חיסרון ליתרון"  (פרפראות וגמטריאות, עלון 138)

     מלך שהיה עריץ ועז פנים, אך תמיד חשב שהוא הכי טוב ומטיב לכולם, עד שעלה בדעתו שמן הראוי לפרסם את תמונתו בכל רחבי המדינה, כדי שיכירו וידעו כל יושבי תבל, כי זהו מלכם הנערץ והאהוב. אלא שהייתה לו בעיה:  בעל מומים היה - רואה רק בעין אחת, וקטוע רגל ימין. כיצד יפרסמו תמונה כזו, הלוא היא תגרום לו בושה ובזיון?! אלא שדעתו הייתה נחרצת - חפץ הוא לפרסם את דמותו בכל רחבי המדינה!...

     הוציאו משרתי המלך כרוז: כל הציירים שמוכנים לבוא לצייר את המלך יבואו על שכרם. באו שלושה ציירים:  הצייר הראשון-צייר את המלך כמו שהוא באמת – בלי עין אחת וקיטע רגל ימין. כעס עליו המלך: כיצד אינך מתבייש לציירני כך, הלוא כולם ילעגו לי?! ומיד ערף את ראשו; הצייר השני-ראה כן, הסיק מסקנות, וצייר את המלך עם שתי עיניים רואות, ושתי רגליים בריאות. כעס עליו המלך: וכי כך אני נראה?! וגם לזה ערף את הראש.  הצייר השלישי-לא ידע מה לעשות, לאחר מחשבה אמר למלך: אני אצייר אותך ותהיה מרוצה מאוד, ובבקשה אדוני המלך, לשבוע הבא תכין מסיבה גדולה, תזמין את השרים הנכבדים, ובאמצע המסיבה אביא את הציור, וכולם יתפעלו וישמחו. סמך עליו המלך וכך עשה... באמצע המסיבה הביאו את הציור מכוסה במפה, כולם היו במתח, גם המלך היה דרוך ומתוח, והנה הזמינו את הצייר להסיר את הלוט - ולמראה הציור חייך המלך חיוך רחב של שביעות רצון, והיה מאושר ושמח מאוד.

     מה באמת צייר הצייר? הוא צייר את המלך כגיבור מלחמה, הרוכב על סוס, ודורך את קשתו לירות חץ. פניו הביעו ריכוז והתמקדות במטרה, כשעינו האחת סגורה, ורק רגל שמאל מצויירת בציור...כך השכיל הצייר להפוך את מומיו של המלך ליתרונות...

     מוסר השכל: כל דבר אפשר לפרש איך שרוצים. גם אדם בעל מומים, אפשר למצוא לו נקודות טובות ולהסתכל עליו בעין טובה. כל שכן אם האדם באמת טוב, וראית שעשה משהו שלא מוצא חן בעיניך, צריך יש לדון אותו לכף זכות...

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

אמרי שפר כ"ז שבט ה'תשע"ה

"יצר הרע נותן תגמול במזומן, ולעומתו יצר הטוב נותן את התגמול בהקפה. לכן הבריות נמשכות אחר יצר הרע, הנותן תמורה במזומן" (רבי מרדכי מצ'רנוביל) ''יש ציירים ההופכים את השמש לנקודה צהובה, אבל יש אחרים שבעזרת היצירתיות שלהם הופכים נקודה צהובה לשמש." (פאבלו פיאקסו) "יש רק שתי דרכים לחיות על פיהן, אחת היא ששום דבר הוא לא נס והשנייה היא שכל דבר הוא נס." (אלברט איינשטיין) כאשר אדם הולך בארבעה קצות הארץ לקבץ צדקה לעניים, מתכפר לו בכך על ארבע מיתות בית - דין. (רבי אלימלך מליז'נסק) חושד בכשרים (316 סיפורים על תרי"ג) היה זה בשנת תקע"ד, בזמן מלחמת העולם הראשונה, המצב הכלכלי של יהודי ירושלים היה בכי רע לא די היה בשלטון המר של התורכים, וימי המלחמה הוסיפו מצוקה ורעב נוראים. והנה בתקופה קשה זו היה למוהל ירושלמי ישר והגון מטבע נפוליון זהב שלם, אשר שכן כבוד בפינת הארון בביתו הדל. נפוליון זהב בימים ההם שויו היה רב, אוצר יקר. במחיר נפוליון אפשר היה לכלכל משפחה שלמה במשך שנה תמימה. אמנם היו אלה ימי רעב לעניים אך תמורת כסף יכלו להשיג מצרכים רבים, אלא שכסף אין ואילו יהודי זה היה לו מטבע זהב והוא שמר עליו בפינת ארונו ולא העיז להשתמש בו לעת עתה. והנה יום אחד הבחין בנו הקטן של המוהל ילד כבן שבע במטבע השמור אשר בארון ביתם. לא הבין הילד מה ערכו של המטבע הוא לא הבדיל בין נפוליון זהב לבין מטבע פשוט עשוי מנחושת אשר צבעו היה צהוב כצבע הזהב – היה זה מטבע פשוט בשם חירעלע. הוא רק ידע כי במטבע אפשר לקנות בחנות סוכריה או דבר מאכל מתוק אחר. לא היסס הילד הושיט ידו למטבע וקנה בחנות המכולת ממתק וליקק להנאתו. בינתיים חזר המוהל לביתו וכמנהגו הציץ בארון למשש או "אוצרו" ומה נבהל כשראה שהכסף "נפוליון הזהב" איננו, אשתו הוזעקה אף היא אך כמובן היא לא ידעה היכן הכסף, השנים יצאו לחפש את בנם והוציאו ממשחקיו ולשאלת הוריו המודאגים ענה, כן, לקחתי את הכסף מהארון וקניתי לי ממתקים. מובן שהאם רצה במהירות אל המכולת ובצעקות רמות פנתה אל החנווני – גנב, גנב! לקחת את "נפוליון הזהב" שלי לקחת נפוליון שלם – נפוליון זהב ששמרנו עליו שיהיה לנו אוכל לשנה שלמה ועכשיו מה יהיה? החנווני היה נרעש ונפחד וקרא נגד: מה את רוצה ממני?! בנך לא נתן לי נפוליון זהב אלא חירעלע, מטבע פשוט דומה לזהב, כנראה שבנך רק חשב שזה נפוליון זהב. אך האשה עמדה כעוסה, פניה אדומות ובאגרופים קמוצים קראה בקול לבנה ושאלה – מאיפה לקחת את המטבע? והילד ענה רועד כולו מהארון. רואה אתה, צעקה, האשה אתה שקרן, בארון היה שמור רק נפוליון זהב. גנב, החזר את הכסף צעקה האשה. אך החנוני בשלו, לא קבלתי נפוליון, טעות בידך. עודם צועקים ואנשים רבים נאספו סביבם, האשה צועקת בקול והחנווני עומד המום ומסכן מהביזיונות שבעו אליו מכל הצדדים לבסוף הוחלט כי ילכו לבית דין. מאחר ובית דין שמע את טענות הצדדים לא נותר להם אלא לחייב את החנווני בשבועה. והחנווני אכן הסכים להישבע כי לא קיבל נפוליון זהב מהילד. כשראה המוהל שהחנווני אכן מוכן להישבע באמת הוא החליט לוותר הוא יגרום לחנוני להישבע לשקר? לא ולא, ולכן ויתר על השבועה, אך מובן מאליו שעל אף שהמוהל ויתר על השבועה, יצא החנווני מבית הדין בראש חפוי, השומעים את המעשה דנו אותו לגנב ושקרן, חייו וחיי משפחתו היו רצופים ביזיונות וחרפות, ועוד היו כאלה שהדירו רגלם מלקנות אצלו, ומצבו הכלכלי הלך ונתדלדל. חלפו להם מספר שנים, המלחמה תמה, האנגלים שלטו בארץ והנה יום אחד מקבל המוהל מכתב מאברך שכותב לו כך: לפני מספר שנים, בעיצומה של המלחמה האיומה, הלכתי ברחוב וראיתי את בנך הולך עם נפוליון זהב בידו, רעב הייתי, בני ביתי רעבו ללחם, חשבתי לעצמי בוודאי בביתך יש הרבה נפוליונים אם לבנך יש אחד ביד, מה עשיתי? החלטתי לעשות כאן הלוואה וכאשר הקדוש ברוך הוא יעזור לי אחזיר לך. נגשתי לידו, שאלתי מה יש בידו והוא הראה לי את הכסף התחלתי לשחק עמו ותוך כדי משחק החלפתי את נפוליון הזהב מידו במהירות ושמתי בכף ידו מטבע דומה בצבע ולא בערך חירעלע! הילד לא שם לב להחלפה. עתה, כשהמלחמה עברה אני מחזיר לך את ההלוואה שלקחתי שלא בידיעתך אבל דע לך שזה היה באונס גמור מצידי ואני מבקש סליחתך". המום למראה המכתב נשאר המוהל לעמוד על מקומו החנווני צדק, הוא דיבר אמת ולא שלח ידו בממון חברו כיצד שפטו אותו כל האנשים שלא בצדק, מה גדלו דברי חז"ל שאמרו "והוי דן את כל האדם לכף זכות!. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/