אמרי שפר ט"ז חשון ה'תשע"ח

אם אתם תמיד מגלמים את הקורבן, אל תתפלאו אם הוא יהפוך לתפקיד הקבוע שלכם.

  החיים אינם הוגנים בשום צורה וצדק הוא כוכב במערכת השמש ולא מציאות חיים, ובכל זאת אינכם צריכים לתת לעבר שלכם לקבוע לכם את העתיד.

 אם החיים פגעו בכם ונהגו בכם בחוסר הגינות, התאבלו לזמן מוגבל אם צריך, אך אל תאמצו את המסכנות כזהות.

 הניסיון למצוא חן בעיני אחרים הוא הרסני ומשעבד.  עשו את הדברים שלכם בתשוקה, צניעות וכנות ולא מתוך רצון שיחבבו אתכם. תחושת הריצוי היא פעמים רבות ממכרת והופכת להיות מניע עיקרי בחיים שעלול למנוע מכם להיות מי שאתם באמת.

הפסיקו להזניח את עצמכם. אין שום דבר אנוכי באהבה עצמית ולמעשה היא המפתח לאהבה שתעבירו הלאה, פשוט מפני שההיגיון אומר שאינכם יכולים להעניק לאחר את מה שלא קיים ברשותם. 

לך אזבח זבח תודה"(לקראת שבת מלכתא)

   הגאון רבי מרדכי שולמן זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקה, עזב את אירופה זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כדי לאסוף כסף עבור ישיבת סלבודקה שבליטא, כשהחלו התותחים לרעום, היה ראש הישיבה באמריקה, ולא היה ספק בידו לשוב לאשתו ולילדיו.  במשך כל שנות המלחמה לא ידע הגר"מ שולמן מה עלה בגורל אשתו וילדיו, למרות הייסורים הנוראים הכרוכים באי ידיעה שכזו, המשיך האיש הגדול הזה בסדר יומו הרגיל, הרביץ תורה באמריקה,  והמשיך גם באיסוף הכסף. והנה כשהגיעה המלחמה לקצה, ערך ראש הישיבה ברור, והשמועה שהגיעה לאוזניו הייתה טובה עד מאוד. אשתו וילדיו נותרו בחיים. מה היה עושה כל אדם בעת שכזו? עולה על המטוס הראשון בדרכו לאירופה, כדי להתראות עם בני משפחתו הקרובים ביותר, לא כן ? אבל ראש הישיבה לא עשה כך. "אני חייב קרבן תודה להשי"ת על שהשאירני בחיים, משום שרוב רובם של הרבנים שנותרו באירופה עלו על המוקד, ומי שנשאר – לא מצא את אשתו, ובוודאי לא את ילדיו. לכן, אמר, אני מקריב בהתאפקות זו את קרבני שלי לה', וממשיך מיד בבניית הישיבה ". היה זה בחודש חשון. רק עשרה חודשים לאחר מכן, בחודש אלול, נפגש הגר"מ שולמן על בני משפחתו. מסירות נפש שאין כדוגמתה.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ' תמוז ה'תשע"ה

אחד שלח מכתב ל"חזון איש", והתאונן על בעיותיו וצרותיו,  השיב לו החזו"א מכתב, ובו כתוב מ"י מ"י, והתכוין בזה למה שנאמר במס'  עדיות פ"ה מ"ז מעשיך ירחקוך, מעשיך יקרבוך, - איך שהוא מתנהג, כך טובה יהיה לו.

    ''את קרבני לחמי לאִשַי" (במדבר כח,ד). הקרבן הנרצֶה ביותר לפני ה' הוא "לחמי לאִשַי" — הלחם שלי שנותנים "לאִשַי", לאנשים שלי, הצדקה שנותנים לעני.  (רבי פינחס מקוריץ(

     בני יששכר למשפחותם. אומר ה"אור החיים" "יששכר" שתי מילים יש שכר, וזה מה דאיתא בגמרא ברכות בפרק תפלת השחר שצריך לברך ביציאתו מבית המדרש, מודה אני לפניך וכו' אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר וכו', זהו שאמר יש שכר, שיששכר מרמז על התורה ורק בתורה יש שכר.

     הרה"ק רבי יוסף זבארה אומר: בשלושה דברים יוודע הכסיל: במהירות המענה, ורוב ההבטה, והאמונה בכל דבר.

אשרי חלקי שזכיתי להיות שכנך בגן עדן (סיפורי צדיקים, עלון 159)

     מסופר על רבי שלמה יצחקי, רש"י הקדוש זיע"א, שרצה לדעת מי יהיה שכנו בגן עדן. הוא צם והתחנן בתפילותיו, עד שנגלה לו בחלום מלאך אשר בישר לו, כי שכנו לעתיד לבוא יהיה אברהם בן גרשון מברצלונה. התאווה רש"י להכירו, ונסע מצרפת לברצלונה אשר בספרד, שם שאל את זקני בית המדרש על אותו אדם. אף אחד לא הכירו, פרט לזקן אחד שאמר: "אולי כבודו מתכוון לדון אברהם בן גרשון העשיר? אבל הוא לא עוסק בתורה. מה לכבודו ולו?" בכל זאת ביקש רש"י מאותו זקן שיראהו היכן ביתו.

     רש"י עלה במדרגות בית הארמון המפואר, ועבד קידם את פניו ושאל מה לומר לאדונו. אמר לו רש"י: "אמור לו כי הגיע ר' שלמה יצחקי מצרפת". כאשר שמע דון אברהם על אורחו, מיהר לקדמו בסבר פנים יפות ובכבוד רב ואמר: "תהיה אורחי כמה שתחפץ". דון אברהם הביא את רש"י לטרקלין מפואר, שם ערך לו קבלת פנים חמה ואמר: "בוודאי רבנו מתפלא על העושר שחנני ה'. ברוך ה', יש לי רב, ומותר לי ליהנות מברכת שמיים". "איני משתומם על זה", אמר רש"י, "אלא על דרך הארץ שעשית לי כיאה לבני תורה". דון אברהם חש שסיפרו עליו לשון הרע ואמר: "אני מקווה לקבל את חלקי בעולם הבא כמו כל יהודי". "הכתוב אומר "בפרוח רשעים כמו עשב להישמדם עדי עד", ענה רש"י, "דע לך כי העולם הזה לא נברא כדי ליהנות ממנו, אלא רק כדי לחזור בתשובה ולזכות לחיי העולם הבא, ועליך להיזהר בזה מאוד" . באותו רגע הודיע השמש לאדונו שהעניים כבר התאספו באולם ומחכים לכספי הצדקה שהוא מחלק בדרך קבע. דון אברהם אמר שהיום העניים יקבלו תוספת צדקה, מפני שמחר תהיה חתונת בתו, והזמין את רש"י לחלוקת הצדקה.  נענה רש"י ואמר: "בוודאי יש לך חתן עשיר" "לא", ענה דון אברהם, "חתני הוא בן להורים עניים, אבל הוא בעל מידות וחכם". שמחתו של רש"י גברה.

     דון אברהם התיישב באולם ליד שולחן גדול, והעניים ניגשו אליו בזה אחר זה וקיבלו את כספם. אחר כך בירכו אותו והלכו להם. לבסוף נותרה אישה אחת שאמרה: "לא באתי לקבל כסף. אני זקוקה לעצה". "מה רצונך?" שאל דון אברהם. "אני אלמנה ענייה שמפרנסת את ילדיי בדוחק.  כל תקוותי הייתה על בחור חשוב שהיה ארוסה של בתי. קיוויתי שהוא יעזור בביתי ויהיה כאב ליתומים הקטנים שלי, כפי שהבטיח לבעלי לפני מותו. אבל עכשיו הוא עזב את בתי והתארס עם בחורה עשירה כי הכסף העבירו על דעתו". "ומה ביכולתי לעשות?" שאל דון אברהם. "אדוני, בידך הדבר, כי מי שעזב את בתי הוא הארוס של בתך שמתחתן מחר. " דון אברהם נבהל.  אחרי שהתאושש ענה לאלמנה: "אחקור את הדבר. ואם אמצא שאכן כדברייך אפייס אותך".

     לאחר שהאישה הלכה לדרכה, שאל רש"י את דון אברהם: "מה בדעתך לעשות בעסק הביש הזה? לדעתי הדבר הטוב ביותר הוא לפייס את הכלה הנעזבת בסכום כסף הגון". "אזמין למחר את כבודו להיות עד בחתונת בתי", ענה דון אברהם, "ואז יידע את הפתרון לבעיה הזאת". באותו לילה נדדה שנתו של רש"י, והוא הרהר כל העת באותו מקרה. בעת החתונה דון אברהם היה לבוש בבגדי פאר ונכבדי העיר ישבו לצידו. כאשר הגיע רש"י, הלך דון אברהם לקראתו וקיבלו בכבוד רב. החופה התקיימה בחצר הארמון לעיני ההמון. הכלה היתה לבושה בבגדי משי לבן, והורי החתן והכלה הביאו אותה כנהוג אל החופה, שם חיכה החתן שהיה מלווה בשני המחותנים. מן החדר נשמעה נגינה שמימית.  

     אחרי סידור חופה וקידושין אמר החתן: "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל". הרב הקריא את הכתובה ורבנים גדולים אמרו את שבע הברכות. השמחה הרקיעה שחקים.  עם סיום החופה כשראה החתן את כלתו כמעט התעלף. "מי זאת?!" צעק, "הלא היא לאה, בתה של האלמנה" הקהל נדהם. ואז אמר דון אברהם לפני כולם: "זאת היא ארוסתו הראשונה של החתן, ואני לא ידעתי זאת עד אתמול ולכן בחרתי בו לחתני". הוא פנה לחתן והוסיף: "קח לך את ארוסתך הראשונה ואני אתן לך את כל הנדוניה שהבטחתי לך מכיסי כאילו שאתה חתני, וכך אני מקיים את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך". הקהל התלהב ואמר "יחי דון אברהם!" רש"י נפל על צווארו של דון אברהם ואמר: "אשרי חלקי שזכיתי להיות שכנך בגן עדן".

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/