אמרי שפר כ"ג תשרי ה'תשע"ח

אם ביום השני לא נאמר כי טוב, כיון שהייתה בו הבדלה ומחלוקת, הרי גם ביום ראשון נאמרה הבדלה, שנא' ויבדל א-לוקים בין האור ובין החושך! אלא ההבדלה בין טוב לרע, בין אור לחושך,  זה דבר חיובי ורצוי, אך הבדלה בין אחים בין מים למים, זוהי באמת מחלוקת ולכן לא נאמר ביום השני כי טוב.

     אמרו חז"ל הבורח מן הכבוד - הכבוד רודף אחריו, והרודף אחר הכבוד - הכבוד בורח ממנו, וא"כ לעולם יש ביניהם מרחק שווה מן הכבוד? והשיב להם: אמנם בחייהם שווים הם, אבל בפטירתם יש הבדל, שהבורח מן הכבוד, לאחר פטירתו, שחדל לברוח מן הכבוד - הכבוד משיגו, ונח על משכבו. אבל הרודף אחר הכבוד - הרי הכבוד בורח ממנו, וכשמת נשאר בלי הכבוד שברח ממנו ואיה מקום כבודו, הרחק כמטחווי קשת ) . הגאון מראדזין(

    בזיעת אפיך תאכל לחם (ג' – י"ט) מסופר על הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זיע"א (יומא דהילולא כ"ה תשרי) שראה פעם יהודי אחד אשר הלך בשוק במרוצה ובחיפזון רב. שאלו הצדיק: לשם מה אתה רץ כל כך מי רודף אחריך? השיבו היהודי: אני רודף אחר מזונותיי ופרנסתי. אמר לו רבי לוי יצחק: וכי מנין לך שפרנסתך הולכת לפניך, שאתה רץ אחריה להשיגה? אולי היא נמצאת מאחוריך, ונמצא שאתה בורח ממנה.

     בדרך רמז "נח" הם אותיות "חן". אם אתה תהיה "נח" לבריות, אף תישא "חן" וחסד בעיני כל רואיך.

     בראשית נוטריקון: ברא רקיע, ארץ, שמים, ים, תהום.

     הכר את כישרונותיך, קבל את עצמך כמו שאתה, דהיינו כמו שהקב"ה ברא אותך, תתקדם בעבודה עצמית וכך תהפוך אותך עצמך למשהו יותר טוב. ולא שתהפוך להיות כמו המישהו האחר!

     העולם אומר, אם לא יועיל לא יזיק. אבל בחינוך צריך לומר ההפך! אם לא יזיק - לא יועיל. דהיינו, ילד שלא מסוגל להזיק, שם צריך להתחיל לחשוש שמא לא יצא ממנו שום דבר משמעותי... (הגרי"י פינקוס שליט"א)

     השפע מוכן ברוב טובה אלא שעל האדם לנקב בעצמו את ה 'חור' דרכו יריקו עליו את השפע הגדול, ונקב זה היא התפילה ...

אשליית האושר (קול ברמה, גיליון 304)

     יוחאי א. נולד בשכונה ירושלמית קטנה להורים נפלאים, הוריו תלו בו תקוות שיהיה גדול בתורה. הוא נשלח לת"ת הטוב ביותר ואח"כ לישיבה קטנה בעלת שם טוב, ומשם לישיבה גדולה שלא הלמה את מידותיו הרוחניות.  בשלב מסוים הוא "הצטנן" באמונתו ומיעט להתפלל ולהתרכז בסוגיות שנלמדו בישיבה, "אני לא מסוגל לשבת וללמוד, ממה אתפרנס שאתחתן?" " אוי ואבוי", נזף בו חברו אברהם, "אתה רק בן 17 , יש לך את כל החיים לעבוד, לאן אתה רץ?" ניסה לשדלו לרדת מן הרעיון, אך לשווא. וכך מצא את עצמו יוחאי עובד במאפיה שהוא אומר: "אני חייו לעסוק לפרנסתי, בעשר אצבעות, בזיעה בעמל, אם אין אני לי מי לי, ואני מבטיח שאחרי עמל יומי אלמד גם תורה, כי "טובה תורה עם דרך ארץ''.

     החברים מחו, ההורים בכו, הרבנים נבהלו, אך יוחאי בשלו.  יוחאי התחתן, נולדו לו 6 ילדים ודוחק הפרנסה נשאר אותו דוחק.  במה הוא לא עבד? אופה ואח"כ מלצר, נהג הסעות, פועל בנין, מנקה משרדים ואח"כ... הוא לא ראה ברכה בעמלו, הדוחק המטריד עוד ימי הישיבה נשאר אותו דוחק.  הוא עמל ועמל, סוגד לכפות ידיו והן בקושי מייצרות לו לחם צר ומים לחץ.  בוקר אחד בעודו ניצב כעוזר בחנות דגים נכנס אל החנות חברו משכבר הימים, אברהם, כדי לקנות דגים. "אברהם?" שאל יוחאי. "יוחאי?" השיב הרב אברהם שהיה ר"מ בישיבה חשובה. 30 שנה חלפו, לא יאמן. אחרי חיבוק קצר ביקש יוחאי מבעל החנות, שלמה, רשות לשוחח מעט עם חברו. הם ישבו בירכתי החנות "אברהם, אני זוכר היטב כמה ניסית לשדל אותי להימנע מלצאת לעבוד... כל כך צדקת, רק תסביר לי, מדוע אין לי ברכה בעמלי? למה כל הזמן אני דחוק ודואג?" הרב אברהם הביט בעיניים חודרות בידידו מנוער ואמר: "יוחאי ידידי הטוב, הקשב לסיפור אשר מוסר השכל בצידו,

     היה מלך חכם ועשיר, שהקים גן רחב ידיים וקסום בארמונו שהעין לא שבעה מן היופי וההדר ומן השילוב ההרמוני של המעיינות והנחלים העצים והפרחים הנהדרים.  יום אחד הכריז המלך כטוב ליבו בעושרו ואושרו, כי הוא מעוניין להעניק אוצר של זהב ויהלומים לאזרח שיצליח למשות ממצולות אחד המעיינות בחצר ארמונו את הארגז הגדוש באוצר הנכסף. המלך הודיע לאזרחיו כי מותר לצלול רק פעם אחת ולנסות למשות את האוצר. עומקה של בריכת המעיין לא עלה על 3.5 מטרים, כך שאדם חזק ובריא גוף יכול היה בקלות למשות את הארגז ולהתעשר עושר רב, והם קפצו למים בזה אחר זה, איש אחרי רעהו. האוצר היה ממש בהישג יד, סמוך ונראה ואפילו לא יאומן... בעודם שוקעים במצולה וממששים אותה, עלו בידיהם רק אבנים וצמחי מים, הארגז פשוט נעלם מעיניהם.  מי לא ניסה לקטוף את אשליית האושר? כולם, אנשים חשובים ופשוטי העם, זקנים ובני תשחורת, כל אחד היה משוכנע שהוא ורק הוא יצליח למשות את העושר האגדי מהמצולה ולחיות את שארית ימיו ללא דאגות. המלך ישב מאוכזב על כי אף אחד מנתיניו אינו זוכה באושר הנכסף. " הו, הרב אברהם, אני משוכנע שהייתי עומד בהצלחה במשימה הזו, הם פשוט לא חרשו טוב את מצולת המעיין, המים יוצרים בבואה מטעה קצת, מעניין איך זה נגמר", התרגש יוחאי. " רק אחרי שכמעט כל אזרחי הממלכה התייאשו, הגיע למקום יהודי פשוט ושאל את המלך: "כבוד המלך, האם אתה מרשה לזכות בארגז האוצרות שלך, גם בלי להירטב?" המלך הנהן בראשו ושאל: "האם לדעתך זה אפשרי?" "ודאי", השיב היהודי. היהודי הנבון, ניצב על שפת בריכת המעיין, זקף ראשו כלפי מעלה, ניתר ניתור זריז, טיפס מענף לענף והוריד מצמרת העץ את ארגז האוצרות.  אתה מבין, יוחאי, לאמתו של דבר הארגז הונח על ענף בצמרת.  כל מה שהיה צריך לעשות, זה רק לזקוף את הראש, להביט למעלה, למעלה, שם למעלה נמצא האוצר.

     שאלת ידידי ואני עונה לך,  הפרנסה העשירות והאושר אינם מצויים בעמל הכפיים, בזיעה, במרדף אחרי האוצר שבמצולות, לא ולא. הפרנסה היא משמיים!  אם היית מביט למעלה, לאבא שבשמים, מתפלל אליו, מבקש ממנו, היית זוכה לקבל את פרנסתך בכבוד ללא דאגת המחר, היית הופך לעשיר השמח בחלקו, תלוי לאן מסתכלים, רבי יוחאי, למצולות או לשמים זה כל ההבדל.

ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלוקיך (כח', ב'(  ('האמנתי ואדברה')

      לקו 402 עלה יהודי שנראה נכבד מאוד ע"פ לבושו, הוא משלם לנהג ויושב בכיסאו. לאחר זמן מה הוא קם, ניגש לנהג ואומר: 'סליחה נהג, נראה לי שטעית בעודף...  הבאתי לך שטר של מאה ₪ ואתה החזרת לי עודף מחמישים ₪, בבקשה תחזיר לי עוד חמישים ₪.  הנהג שומע ומיד טוען 'סליחה אדוני, זה לא יכול להיות,  אני בודק היטב לפני שאני מחזיר עודף וחוץ מזה היית צריך לבדוק מיד במקום...' ' אז מה אתה טוען שאני משקר' ? 'אני לא טוען כלום, אני רק אומר לך שהיית צריך לבדוק במקום ואם לא בדקת אני לא מחזיר' 'אז מה עם החמישים ₪ שמגיע לי' ? 'אני לא מתכוון לתת לך כי זה יוצא מהכיס שלי...' ' תקשיב נהג, אני מנהל בחברה מכובדת, אני בדרך כלל לא נוסע באוטובוסים, היום פשוט הרכב שלי התקלקל,  אצלי זה לא עניין של כסף אלא זה עניין עקרוני ואתה תחזיר לי את הכסף' עקרוני או לא אני לא מחזיר כלום מכיסי הפרטי'...  נראה היה כי הטונים עולים אלא שאז קרה דבר לא צפוי.  בכיסא הסמוך ישב בעל תשובה טרי ולידו ישב אברך ששמעו כמו כולם את הוויכוח, בעל התשובה הטרי הוציא מכיסו שטר של חמישים ₪ אחרונים שהיו לו,  השליך אותן בלי שישימו לב לרגלי הנוסע הנכבד, הוא פנה אליו ואמר 'סליחה, זה אולי נפל למישהו מכם?'  הנוסע מסתכל ואומר 'ואו, הנה השטר האבוד... אני מתנצל נהג, אתה כנראה החזרת לי וזה פשוט נפל לי לרצפה, הוא מכניס את השטר וחוזר למקומו ובא שלום על ישראל...

     מי שראה את מעשהו של בעל התשובה היה האברך שישב לצדו, הוא פונה אליו ושואל: 'תגיד צדיק, למה עשית את זה ?' 'האמת היא שאני בדרך לקנות לאשתי מתנה קטנה ליום ההולדת שלה והשטר של חמישים השקלים הוא כל הכסף שהיה לי, אלא שלמדנו בשיעור שיהודי צריך להשתדל לקנות כל מצווה שבאה לידו' . 'כשראיתי שמתפתחת מריבה החלטתי להרוויח מצווה של השכנת שלום בין אדם לחברו ולכן עשיתי זאת ואני מאמין כי הקב"ה ישלם לי את המגיע לי'.

     האברך התפעל מאוד מהתמימות ומהאצילות של בעל התשובה ובירך אותו על מעשהו.  אך הסיפור טרם הסתיים...  עובר זמן מה והנה הנוסע הנכבד קם שוב מכיסאו והולך לכיוון הנהג. 'מה הפעם?' שואל הנהג 'ו??כן נהג יקר רצתי לבקש ממך סליחה שוב.. פשוט קרתה כאן טעות מצדי, כעת ראיתי כי השטר של המאה ₪ נמצא אצלי בכיס ובאמת אתה נתת לי עודף ראוי כי הבאתי לך שטר חמישים ₪ ולא מאה ₪ כפי שחשבתי...' ' אז רגע' אומר הנוסע... 'אם כך של מי החמישים ₪ שהיו ברצפה?'  כאן קם האברך ואמר 'חברים יקרים, תרשו לי לומר לכם משהו, השטר הזה הוא של היהודי הצדיק שיושב לידי,  הוא ראה כי המריבה ביניכם מתפתחת והוא החליט לוותר על החמישים ₪ האחרונים שלו שהיו מיועדים לקניית מתנה לאשתו ליום הולדתה... הוא וויתר עליהם כדי להשכין שלום ביניכם...'  בעל התשובה היה נבוך... 'למה סיפרת?' הוא לוחש בגערה לאברך. ' סיפרתי זאת כדי שכולם כאן יבינו את ערך השלום וגם כדי לגרום לקידוש השם על המעשה שעשית...'

     הנוסע הנכבד שמע את כל הדברים, הוא שתק למספר רגעים ואז הוא ניגש לבעל התשובה ומושיט לו צ'ק בסך חמשת אלפים ₪!!! 'תקשיב צדיק, אתה קנית את ליבי, אני לא מאמין שיש כאלו אנשים בעולם... אתה ויתרת על כל הכסף שהיה לך כדי שאני לא אכשל במריבה, אם כך אני רוצה לומר לך שברוך השם לי לא חסר כסף, כל מה שהתווכחתי זה היה עניין עקרוני '. ולכן אני מבקש ממך, קח את הצ'ק הזה וקנה לאשתך מתנה מכובדת ליום ההולדת לא בחמישים ₪ אלא בחמשת אלפים ₪.

'     אחים יקרים! סיפור אמתי זה מראה לנו את מה שהקב"ה מבטיח לנו בפרשת השבוע (כי תבוא) ' ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך' מתי? 'כי תשמע בקול ה' א-לוקיך' כאשר יהודי מקיים מצווה בשמחה ובאהבה גם כשמאוד קשה לו, ולמה? כי כך הוא שמע שהתורה מצווה.  ליהודי כזה הקב"ה ישלם באופן אישי ומושלם, כי הרי: ' 'נאמן הוא בעל מלאכתך לשלם לך שכר פעולתך'

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

נקודה שבועית פרשת "ואתחנן" ה'תשע"ז

הנה הסתיימו להם ימי בין המצרים ותקופת האבל על חורבן בתי המקדש, והחלה תקופה שמחה וטובה בלוח השנה ומצטרפים אליה במקביל ימים בהם רבים מעם ישראל היוצאים לחופשה ולטיולים ברחבי ארץ ישראל.

לא תמיד, שאנו מטיילים או נופשים במקומות כאלה ואחרים בטח ובטח כאשר אנו בשגרה, אנו מבינים היטב ולעומק את ייחודה של ארץ ישראל. איננו מעריכים מספיק כמה הארץ טובה לנו ועבורנו.

והנה בתחילת פרשת השבוע שלנו, פרשת "ואתחנן", אנו מקבלים תזכורת כמה ראוי וכדאי לנו להעריך את ארצנו: משה, שכידוע נאסר עליו להיכנס לארץ, ממש מתחנן בפני ה' שלמרות הכול ייתן לו להיכנס.

הרמב"ן מסביר על פסוקים אלה שהם תוכחה לבני ישראל על שהם עוללו לו את הרעה הזאת ובגללה הוא לא נכנס.

אך לעומתו האבן עזרא מסביר שעיקר הכוונה בפסוקים אלה לחבב את הארץ על ישראל. אם יקפידו ישראל בשמירת המצוות ויעריכו אותה כפי שמתבטא בתפילות משה כך לא ייגלו מהארץ.

תפילות משה אינן רק למען עצמו אלא הן באות להעמיק את כובד הפסדו ולחבב את ארץ ישראל על האומה שמתוך כך לא יחטאו ולא יפסידו את הארץ, כשם שהוא עצמו הפסיד.

לפי רבנו בחיי חשיבות הארץ באה לידי ביטוי במילים "אתה החילות" שמשה מציין שאתה ה' החילות לתת את התורה על ידי ובעזרת התורה הוראת את גודלך וכבודך ואחרי כל זה ראוי גם לתת את ארץ ישראל על ידי שהרי אין תורה אלא בארץ ישראל והמתחיל במצווה אומרים לו גמור, ולכן מבקש משה: "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה".

משה ראה בקבלת התורה רק התחלה בלבד והתחנן לה' שייתן לו לסיים את הפעולה, שארץ ישראל היא מקום הגשמת התורה ולכן התגעגע משה אליה ושאף להיכנס אליה.

שנזכה לדבוק באהבת ארץ ישראל בכל רגע כפי שמשה השתוקק אליה מאוד מאוד!

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר י"ט כסלו ה'תשע"ז

אמרי שפר י"ט כסלו ה'תשע"ז

 אי אפשר להיות מטאטא ,ולהישאר נקי.

     אם אדם מרגיש שהכול מגיע לו, אזי כל דבר קטן אשר קורה עמו שלא כפי רצונו,  מעציבו וטורדו, וגם הטובות שהוא מקבל, אינם עושים אצלו שום חידוש.  אך כשהאדם חי בתחושה ששום דבר לא מגיע לו, או אז כל מה שייעשה עימו לא יעכיר את רוחו, ובוודאי כשתבוא לו איזה טובה, ולו הקטנה ביותר, ירגיש היטב את חסדי השי"ת עמו, ויתמלא ברגשי אהבה ל ד' והשמחה תפרוץ מליבו ! (רבי זלמן בריזל זצ״ל)

     בנימין לא השתחווה לעשיו, ידועים דברי המדרש (אסתר רבה ז, ח(,  שהמן טען למרדכי: "מדוע אינך משתחווה לי, הרי יעקב זקנך השתחווה לעשיו זקני ?!" והחזיר לו מרדכי: "אני בן אחר בן עד בנימין, ובנימין עוד לא נולד כאשר השתחוו לעשיו, לכן אני לא משתחווה!"

    הרה"ק ר' משה לייב מסאסוב זצ"ל מבאר איפה ראינו עוד שיעור מעניין כזה שתכלה רגל מן השוק, ורק בחנוכה כתיב שיעור כזה אלא ההסבר הוא, האם זה הגיוני שי"ג בחורים מנצחים ארבעים אלף ראשי גייסות. אלא, הגיע הזמן שנפסיק להסתובב בשווקים וברחובות עבור הפרנסה, כי ממילא רואים שכל הסברות לא עובדות אז נתחיל לבטוח בד' וזה לומדים מחנוכה, וזהו השיעור עד שתכלה רגל מן השוק.

כי בשמחה תצאו (ש. פכטר)

     כל בוקר במשך שנה ראיתי אותה, בשבע בבוקר כשהורדתי את הילד שלי במעון,  היא עמדה שם בקצה השביל, כולה מרוגשת. שביס יוקרתי, וחיוך על הפנים.  היא עמדה וחיכתה בסבלנות, בזמן שהכנסתי את הילד למעון, כשיצאתי מהמעון ראיתי אותו, את בעלה יוצא מן התפילה, היא מברכת אותו, וביחד הם ירדו לכיוון הבית שלהם.  ככה במשך שנה שלימה. טוב, נו, יש לה עודף זמן, אמרתי לעצמי. עד שיום אחד לא התאפקתי וניגשתי אליה . וגיליתי לתדהמתי כי מדובר באימא למשפחה ברוכת ילדים!!!! שמידי בוקר היא מקפידה לחכות לבעלה שחוזר מן התפילה, עם חיוך לבושה כמעט בגדי שבת . ככה היא מתחילה את היום, ככה היא מחנכת את הילדים שלה.  השבוע נזכרתי בה, ערב שבת, לבשל בשמחה, עם חיוך על הפנים, לקדם את בני הבית,  כי בשמחה תצאו - אמר הרה"ק מקוצק, כי בשמחה תצאו מכל הצרות. 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

מטאטא,חידוש,תחושה,טובה,בנימין,משתחווה,השוק,חנוכה,ראשי גייסות, שווקים,רחובות,

נקודה שבועית, פרשת השבוע "במדבר" ה'תשע"ו

בשעה טובה ומוצלחת הגענו אל החומש הרביעי הוא חומש "במדבר".

למעשה עם ישראל בנקודת הזמן הזאת לא נמצא הרבה אחרי יציאת מצרים ולמעט מעמד הר סיני שהם חוו הם עדיין עם הזיכרונות הקשים ממצרים וחשוב מאוד לגרום לעם ישראל לזקוף מחדש את קומתו.

אחד מהגורמים שיכולים לבנות אישיות של עם זה עריכת מפקד בו כל חלקי החברה זוכים לתחושת חשיבות ראשונית כחלק ממרכיבי העם.

פרשת "במדבר" הפותחת את החומש עוסקת בכך: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני...שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבותם במספר שמות" - רש"י בשם המדרש מסביר מדוע נערכת הספירה: "מתוך חיבתן לפניו (לפני אלוקים) מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן. וכשנפלו בעגל, מנאן לידע מנין הנותרים. וכשבא להשרות שכינתו עליהם - מנאם" - הספירה הזאת נתנה לעם צורה ועיצוב אחרי שאיבדו את האישיות הלאומית שלהם כשהיו במצרים. זו ספירה מדויקת ומחושבת עד האדם האחרון שבכל שבט.

ודווקא אלוקים שהרי יודע את מניינם הוא זה שמחייב לבצע את המניין אולם הספירה הזאת נעשית עבור העם, עבור התחושה האישית שלהם כדי שירגישו את הערך העצמי שלהם. "מתוך חיבתם מנאם" כפי שכתוב במדרש.

כאשר בני ישראל ערכו מפקדים במדבר הם קיבלו את ההרגשה "שסופרים אותם" שמתייחסים אליהם. שיש להם כל אחד מהם ערך וייחוד.

הם ראו בהתעניינות בהם מעלה חשובה מאוד שהביאה אותם להשתחרר לאט לאט מהעבדות ששנות העבדות הטמיעו בהם.

אלא שציווי הספירה הוא מיוחד, לא נאמר סתם לספור אלא: "שאו את ראש בני ישראל" - והרמב"ן כותב: "ואין לשון שאו אלא לשון גדולה" - הספירה הזאת תביא את העם להרים את הראש, לזקוף קומה, ולהגיע לתחושת ערך עצמי שהיא כה חשובה כעם שמתהווה.

הספירה הזאת הייתה קשורה ישירות למשפחות שבתוך השבטים עצמם. כשהיו עבדים הם היו למעשה נעדרי משפחות במובן המקובל של המושג וכעת הם בונים מחדש את  התאים המשפחתיים שלהם והם זקוקים לרוממות המשמעות של המשפחה פנימה.

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.

טובה,מוצלחת,במדבר,הר סיני,זיכרונות,מפקד,ספירה,עגל,מונה,תחושה,להשתחרר,גדולה,השבטים,המשפחה,

אמרי שפר ט"ו טבת ה'תשע"ו

 

אדם מוכן לעזור למי שבמצוקה, אבל אם לשני טוב והוא נמצא ברווחה כלכלית - בשום פנים ואופן לא מוכנים.

 

     אילו העץ לא היה נותן את עצמו לברזל (ממנו עושים כת לגרזן), הרי שלא היו יכולים לכרות אותו...

 

     אין אדם מכיר טובה על דבר שנראה לו טבעי ומובן מאליו.

 

     גדרות טובות מסייעות ליחסי שכנות טובים. ((פתגם אנגלי)))(

 

חיים של ניסים (שיחת השבוע גליון 1437)

     קרוב לשלושים שנה משמש ניסים קינן כתב 'קול ישראל' בדרום. הוא מלווה את כל האירועים, רואה את ההתרחשויות מקרוב ומעביר את הקולות מהשטח. בימים האלה הוא מתרוצץ במוקדי נפילות הרקטות בדרום ואין לו הגדרה למתרחש אלא נס: "אני לא מתבייש להגיד – כל מה שקורה במבצע הזה הוא נס אחד גדול. אין מקרה, יש נס". קינן מוסיף ואומר: "מי שאינו מאמין בניסים, מוזמן לבוא לדרום. רק לפני יממה נחת טיל על קרווילה בבאר-שבע. הוא פירק את כל הבית ופיזר אלף כדוריות מוות מסביב. בפנים שהתה קשישה בת 86, והיא חולצה מתוך ההריסות במצב קל. בשניות שקדמו לפיצוץ היא אמרה תהילים. זה בלתי-נתפס".

שדרן וחזן

     קינן מוערך מאוד בעולם התקשורת, ואף זכה לפרסי הוקרה: פרס רשות השידור ופרס ירושלים. קולו נהפך לפסקול של הדרום. הוא מתגורר בבאר-שבע, אב לשלושה ילדים. בעודנו מדברים איתו שטף העדכונים זורם למכשיר הסלולרי שלו. עוד עדכון על נפילה, יירוט, פגיעה ברכבים, או שרֵפה שפרצה.

     העבודה האינטנסיבית שלו נגדעת בבת אחת, בערב שבת. "אני שומר על השבת כהלכתה", אומר קינן. קולו לא נשמע ברדיו במהלך השבת, אבל הוא נשמע במקום אחר: "במשך שנים אני עובר לפני העמוד בבית-הכנסת שאני מתפלל בו, 'רינת מרים' בבאר-שבע, וגם קורא בתורה". ואיך מקבלים זאת ברדיו? שאלנו. "זה תמיד היה ככה", הוא משיב. "הם מכבדים את הקפדתי על שמירת השבת".

לסיים את המלאכה

     קינן מדבר בנחרצות: "פעם אחת ולתמיד צריך לסיים את הסאגה הזאת. שרון עשה טעות ראשונה כשניתק את היהודים מרצועת עזה, אלא שהוא לא התנתק ממש. אחרי שאחרון היהודים יצא היה צריך להפסיק את החשמל לרצועת עזה. לא כצעד מעניש, אלא לבצע פשוט התנתקות מלאה. גם לא לספק מים."הם האויבים שלנו. גם היום, בשעת מלחמה, אנחנו ממשיכים לספק להם משאיות של מוצרים אין-ספור. זה אבסורד. הכול הולך לחמאס. אנחנו אשמים בכל הסבבים הללו. היה צריך להפסיק את זה מזמן".

קולות גם בעזה

     פעמים רבות הביע קינן בשידור את צערו על שלא סיימו את המבצעים הקודמים. במהלך אחד השידורים ב'עמוד ענן', כמו כדי להמחיש את דבריו, שיגר חמאס עשר רקטות לבאר-שבע. "לפתע שמעתי פיצוץ אדיר", הוא משחזר. "ראיתי פטריית עשן מול עיניי. הבנתי שהטיל נחת אצל השכנים. עזבתי מיד את המיקרופון ורצתי כדי לנסות ולהציל חיים. לתדהמתי ולמרבה הנס, הטיל נפל על הממ"ד שאותו סיימו לבנות שעתיים קודם לכן! חייה של המשפחה – ניצלו".

     על אף כל הקושי, קינן טוען כי כל התושבים דורשים שהממשלה תסיים את המלאכה. "למרות הסבל, כולם מוכנים להמשיך ולתת גב למבצע – אבל שהסיפור הזה ייגמר אחת ולתמיד. אני שומע קולות גם מקרב תושבי עזה שמתבטאים בחריפות על החורבן שחמאס המיט עליהם. אחד מהם אמר: 'המזון שלנו מגיע מישראל, ואנחנו משיבים להם ברקטות'"

 

 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

 

 

נקודה שבועית פרשת "עקב" ה'תשע"ה

במהלך החיים אנו יודעים וגם מחנכים את ילדנו לדחיית סיפוקים.

אנו צריכים להסתפק במועט ולא תמיד לרוץ אחרי מותרות.

משה מלמד אותנו בפרשת השבוע, פרשת "עקב", על אהבת ארץ ישראל אך הוא מדגיש דווקא את התכונות הבסיסיות שלה: "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, ארץ חיטה ושעורה גפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר בה כל ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת".

משה בוחר בקפידה את מילותיו בתיאורו את ארץ ישראל. הוא לא צובע סתם בצבעים וורודים את גבולותיה החומריים של הארץ אלא הוא נוגע בדברים הבסיסיים והפשוטים ביותר של הארץ.

נחלים, עיינות ותהומות ולא נהרות, שבעת המינים שהשתבחה הארץ ולא שאר פירות וירקות שמצויים בה בשפע, ובהרים יש ברזל ונחושת ולא הוזכרו כסף וזהב שקיימים בעולם.

הוא בוחר להקריא להם את אבות המזון הבסיסיים וההכרחיים שמקיימים את הגוף ומחזקים אותו ולאו דווקא מזון שמזכיר זלילה וסביאה, שהיא סימן להתרוקנות החברה מתכניה ומבשרת את התפוררותה.

זהו הכלל הראשון בדרך לאושר.

כך גם יחסו אל הארץ ונחליה והמעניינות שבה, כדי להשריש בעם את ברכת הגשמים שממלאים אותם על ידי רחמי שמים כדי שילמדו את עצמם מידת הענווה שלא הכול בידיהם.

אין בארץ ישראל נהרות כנהר הנילוס במצרים, שמימיו משקים את כל השדות, נהר שמתעתע בלב העם וגורם לו לחשוב שהוא, הנהר, האלוקים.

ובדיוק כך הם הנחושת והברזל שהאדם זקוק להם להתפתחות החומרים שלו ולכן הם מוזכרים ולא הזהב והכסף שהם מותרות לאדם  וגורמים לפערים חברתיים ומצמיחים התנשאות למי שזכה בהם.

ועדיין הזכיר להם משה שזוהי ארץ ש"לא תחסר כל בה" ושאמנם פשוטה היא אך יש בה הכול, תמיד תשרור בה שמחת חיים בסיסית, שמחה שבהסתפקות ושביעות רצון במה שיש בה.

לפיכך משה, בשעה שמסכם את הכול הוא אומר: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" - האדם המברך יודע שלא הכול מגיע לו. הוא לא ממורמר אם חסר לו משהו מהנאות החיים. הוא מכיר טובה ושמח על כל מה שזכה, זוכה ויזכה.

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

תודות : לצחי מכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר י"א מנחם אב ה'תשע"ה

 מילה אחת יכולה לבנות מטרה

     מילה אחת מתחילה כל תפילה.

     "מילה בסלע - שתיקה בתרי"

"     מי מנה עפר יעקב" (במדבר כג,י). נמשלו ישראל לעפר. בארץ טמונים אוצרות יקרים ונפלאים, אלא שיש צורך בעבודה וביגיעה רבה כדי לגלותם. כך בכל יהודי טמונים אוצרות יקרים של אמונה, אהבה ויראה לה', אלא שיש לעמול ולהתייגע כדי לגלותם. (כתר שם טוב(

אין בוכים על חלב שנשפך.

 ''אין בנמצא צרה ללא טובה בצדה''.

 אין דבר יותר שלם מאשר לב נשבר (הרבי מקוצק)..

 אין דבר כזה ''עצלנות'', זה פשוט מוטיבציה גבוהה מאוד לא לעשות דבר...

 אין דבר משחרר יותר מן השמחה . היא מוציאה לחופשי את מוחך ומשרה עליו שלווה.

 ״אין דורשים מזושא להיות כמו הבעל־שם־טוב, אבל דורשים ממנו להיות זושא״ (רבי זושא מאניפולי

זצ''ל).

 "אין דרך ארץ אין תורה".

 ''אין הגמל רואה את דבשתו הגדולה, אך רואה את של חברו אפילו היא קטנה''.

 ״אין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שבדור״ (מדרש רות זוטא).

 אין הטיפה חוצבת בסלע על ידי כוח הכבידה.

 אין הנחתום מעיד על עיסתו. (פרקי אבות).

 אין זוג לא מוצלח, הכול תלוי אם הלב משובח או מנופח!

 אין חבר נקנה , אלא בקשיי קשיים.

 "אין חדש תחת השמש אך יש כמה דברים שלא הבחנו בהם."

 אינטליגנציה מזהה את מה שקרה - גאונות תזהה את מה שיקרה.

 אינך יכול לדון מישהו בכך שאתה משווה אותו לעצמך. עליך לנסות לראות את הדברים מנקודת

מבטו של הזולת.

 אין לך איבר כבד פעולה כלשון המדברת תמיד הזקוקה לזולת שיקלוט דבריה. אין לך קל מן

השתיקה כי אין היא זקוקה לשום סעד. (היהודי הקדוש מפשיסחה)

 "אין לך מושג כמה חברים יש לך באמת, עד שכולם חושבים שאתה מת."

 אין לך מחלה קשה יותר מהייאוש.

אומר הרבי מקוצק : שגם כאשר נדמה לנו כי מצב מסוים הוא חסר כל תקווה, בכל זאת אנו

מחויבים להשקיע את מירב מאמצינו בכדי להצליח, ואם הקב"ה באמת רוצה בהצלחתנו, הוא כבר

יגרום לכך בדרכו שלו.

 איני מבקש משא קל יותר, אלא כתפיים רחבות יותר.

דאגה לזוגתו גם ברגעים האחרונים

     רבי יעקב ולנסקי זצ"ל מקובנא, היה גר במאה שערים והיה מבני ירושלים של מעלה. נסתלק לבית עולמו בדמי ימיו באחרית מלחמת העולם הראשונה. לפני פטירתו עת שכב על ערש דוי פקד על אשתו שתלך ותשיג חלב ואורז, ותבשל מהם דייסה, הימים היו ימי רעב ובקשיים מרובים השיגו מצרכי מזון, האישה חשבה לתומה שבעלה דורש את הדייסה לשם החלמתו והקלה ממחלתו, וברצון ובשמחה הלכה וחיפשה, עד שעלה בידה להביא לביתה אורז וחלב. מיד נטלה את הסיר ובישלה דייסה , והגישה לפני בעלה החולה האנוש.  רק עתה פנה ר' יעקב לאשתו ואמר: לא למעני דרשתי את הדייסה, רצוני שתדאגי את יותר לבריאותך כדי שיהיה לך כוח לגדל את ילדינו, וגזר עליה לשבת לידו ולאכול הדייסה. אחרי זמן מועט החזיר את נשמתו ליוצרו.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/