נקודה שבועית, פרשת השבוע "כי תצא" ה'תשע"ו

"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם....לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, בים אשר יוולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה'"
בפרשת השבוע שלנו, פרשת "כי תצא", מוזהר עם ישראל לדורותיו להתרחק מעמים מסויימים כדוגמת עמון ומואב שמהם צריך להתרחק לעולם ולא להתחתן ואיתם כלל כל הדורות.
לעומתם מהאדומי ומהמצרי יש להתרחק רק 3 דורות ואז אפשר שגם הם יבואו בקהל ה'.
תחילה נבין ששתי הפרשיות, הן זאת על העמוני והמואבי והן זאת על האדומי והמצרי סמוכות אחת לשניה מהסיבה שהמשותף להם שכולם במקור דחויים מלבוא בקהל ה'.
רצתה התורה להרחיק את ישראל מעמים שהם מושחתי מידות שלא יביאו את הטבע הרע שלהם והמנהגים הקלוקלים אל תוך עם ישראל.
אך עם כל זאת, למה הקלה התורה עם האדומים ולא החמירה כמו עם העמוני והמואבי? הרי גם אדום לא הסכים לקדם את ישראל בלחם ומים?
אלא שאדום היה יכול להשיב על כך שיעקב התחכם עם עשיו והוציא ממנו את הבכורה והערים עליו כדי לזכות בברכות אבל על הרדיפה בחרב של עשיו התורה דוחה אותו בשני דורות בלבד ולא הרחקה עולמית.
לעומת זאת עמון ומואב לא היתה להם תשובה למה לא קידמו לקראת ישראל, ועוד להם היה להחזיק טובה לישראל על כך שאברהם עשה איתם חסד והם דווקא גמלו לישראל ברעות, מה שמעיד ששורשם רע, לפיכך הם נדחו דחיה עולמית.
והיה חמור חטא המואבים מחטא המצרים, שהמצרים חששו מפני ישראל שמא יתחברו עם האויב להילחם בהם ולגרשם מהארץ אולם מואב ידעו שאין פניהם של ישראל להילחם בהם ולא לכבוש אותם אבל השנאה גברה אצלם כי לא רצו שישראל יתיישבו בסמוך אליהם, ואפילו קראו למדיינים להשתתף במזימה נגד ישראל, ועל כן הם נענשו לדורות והמצרים לא.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

ע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר ז' סיון ה'תשע"ואמרי שפר ז' סיון ה'תשע"ו

   אמר הרה"ק רבי אברהם מרדכי ה"אמרי אמת" מגור זיע"א (יומא דהילולא ו' סיון) הא דאמרי אינשי התפוח אינו נופל רחוק מהעץ, אמת נכון הוא הדבר כשבחוץ נושבת רוח מצויה, אזי אכן התפוח נופל בדרך כלל סמוך לעץ, אבל כאשר נושבת בחוץ רוח פרצים, אזי התפוח יכול ליפול רחוק מאוד.

     בפירוש "תפלה לדוד" על התהלים כתב דלפי דברי הגה"ק בעל "עמק המלך" הנ''ל , שאמירת התהלים בכוונה מהוה הצלה ופדיון מכל הצרות והפורענות , יתכן אם כן דמטעם זה חיבר דוד המלך ע"ה ק"ן מזמורים כמספר "פדיון" לרמז דעל ידי לימוד מזמורים הללו בכוונה יפדה את עצמו מכל מיני פורעניות .

     הבן אדם היחיד שאתה צריך להשתדל להיות 'יותר טוב' ממנו הוא אתה בעצמך, ביום האתמול...

'     הסגולה הגדולה ביותר לזכות על ידה להתמדת התורה היא להתיישב ללמוד' (רבי חיים קרייזווירט זי"ע)

וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב...(כו',כז') (הרב ישראל ליוש)

     הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל סיפר על פסוק זה סיפור המתאר באופן נפלא כיצד ניצל היהודי ע"י האויב בעצמו המבקש כל העת רעתו, ואילו האויב נפל לפניו לחרב. 

     מעשה שהיה כך היה, בעיירת דברצין היה רב יהודי צדיק וקדוש, כל תושבי העיירה יהודים וגויים כאחד העריכו אותו מאוד, כולם היו סרים למרותו, ואף הגויים היו שוחרים אל פתחו לשמוע את עצתו. דבר זה הפריע מאוד למושל העיר שהיה ידוע כרשע מרושע, הוא לא יכול היה לסבול את העובדה שאותו כולם כ"כ שונאים , למרות היותו מושל העיר, ואילו את הרב כולם אוהבים ומעריכים.  ברשעותו טיכס המושל עצה כיצד יוכל להיפטר מאותו רב צדיק, הוא העליל עליו עלילה שכביכול ריגל נגד השלטון. הרב נשפט ע"י המושל עצמו וחבר מושבעים שהיו מחבר מרעיו, ונדון למוות.

     שמח המושל שמחה גדולה על שהצליח להפטר מן הרב, עלה על מרכבתו ההדורה ונסע לביתו, והנה בדרך עברו דרך יער, ולפתע נשבר אחד מגלגלי הכרכרה, היא התהפכה והמושל יצא בנס ללא כל פגע, אך הרוכב שלו נפצע קשה מאוד, חמתו של המושל בערה בו ובלבו חשב כי אין זה סתם מקרה, בוודאי מישהו חיבל בכוונה בכרכרה שלו כדי שהוא יהרג.  בעוד משרתיו של המושל מנסים לתקן את הגלגל השבור, נשמע לפתע קול שקשוק גלגלים, הנה עגלה עוברת. צוה המושל לעצור את העגלה ולצוות על העגלון להסיעו אל אחוזתו. עגלה רעועה זו היתה , וסוסים כחושים רתומים לה, ממש לא לפי כבודו של המושל, אך לא היתה לו כל ברירה, הרי רוצה הוא לצאת מן היער ולהגיע לארמונו מהר ככל האפשר.  בהגיעם אל הארמון בעוד המושל יושב עדיין בעגלה הרעועה, מותש וחבול מהקורות אותו ביער, הגיעו שני שוטרים ומספרים למושל כי הרב של דברצין ברח מן הכלא, וישנה שמועה שהוא שם פעמיו אל מעבר הגבול, ובכוונתו לצאת מגבולות המדינה, שם כבר אי אפשר על פי חוקי המדינה לתפוס אותו.  המושל לא ידע את נפשו מרוב כעס, וצעק בקולי קולות, 'אני בעצמי אסע ואתפוס אותו, לא אתן לו לברוח לי מתחת לאפי!', הוא צוה על העגלון בעל העגלה הרעועה להמשיך וליסוע אל כיוון מעבר הגבול. אך לפני שהחלו בנסיעתם, ציוה על משרתיו להחליף את הסוסים הכחושים בסוסים טובים ומשובחים, כך יוכל להגיע בקלות ובמהירות אל מעבר הגבול. שני השוטרים באו בעקבותיו, והמושל מזרז את העגלון שיסע במהירות לרדוף אחר הרב הבורח.

     גשר צר מאוד שרחבו רק כרוחב עגלת סוסים אחת, קישר בין שני צידי הגבול, מצידו האחד גבול המדינה בה שכנה עיירת דברצין, ואילו חציו השני של הגשר כבר היה שייך למדינה הסמוכה, בהגיעם אל הגשר ציווה המושל לעגלון לעצור את העגלה, וכאן קיווה לחכות לרב ולתפוס אותו על חם בנתיב בריחתו. אך העגלון לא שם לבו לקריאותיו של המושל לעצור את העגלה, והמשיך ליסוע על הגשר לכיוון המדינה הסמוכה, כל צעקותיו של המושל לא הועילו לו, העגלון בשלו ובנסיעתו כאילו המושל כלל אינו מורה עליו לעצור.  בהגיעם לחלקו השני שכבר היה שטחה של המדינה השכנה, נעצר העגלון, אך מכיון שהגשר היה צר מאוד לא יכול היה המושל לרדת מן העגלה, וכך הוא צעק על העגלון כשהוא יושב בתוך העגלה.  העגלון ניצל את המצב בו נמצא המושל, קפץ מן העגלה ניתק ממנה את הסוסים ופנה אל המושל: 'האם כבודו מכיר אותי? אני הוא הרב של דברצין... ומעומק הלב רציתי להודות לך על שהעמדת לרשותי שני סוסים משובחים כל כך, כי הסוסים שלי באמת היו כבר כחושים וספק אם הייתי מצליח להגיע איתם אל מעבר לגבול, וכמו כן אני מודה לך על שהסעת אותי עד לגבול..., אך אני רק מקווה שמהיום והלאה תתנהג טוב יותר אל היהודים שבתחום שיפוטך', וכשסיים את דבריו דהר הרב לדרכו.

     עוד המושל המום, הגיעו השוטרים שהיו מאחור ונתלוו אל המושל,  ולתדהמתם פוגשים את המושל כשהוא נסער עצבני וכועס, ובצר לו פוקד עליהם שיתפסו את הרב הבורח לצידו השני של הגבול, אך כאמור הגשר היה צר, והעגלה בה ישב המושל חסמה את המעבר ולא יכלו השוטרים לעבור ולתפוס את הרב, שכבר מזמן היה הרחק מהמושל ומהשוטרים.  המושל בחרונו נתקף בשיעול עז, איבד את שיווי משקלו ונפל למי הנהר שזרמו מתחת לגשר, מאותו יום והלאה לא ידעו יותר יהודי דברצין צער ומכאוב, והשקט והשלווה חזרו לשכון בעיירה.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר א' מנחם אב ה'תשע"ה

היחלצו מאתכם אנשים לצבא (לא,ג(  אם נחלוץ מעמנו את ה"אתכם", היינו האנכיות שבכל אדם, אז שייך שנהיה "אנשים לצבא" ללחום מלחמת ועבודת הבורא יתברך. (ליקוטים נפלאים(

     "מוח זקוק לספרים כמו שחרב זקוקה לאבן השחזה כדי להישאר חד."

     "מוטב להדליק נר מלקונן על חושך" (פתגם סיני עתיק)

     מוטב להיכשל במקוריות,  מאשר להצליח בחיקוי...

     מוכרחים לעבור דרך החושך כדי להגיע אל האור

     מומחה, הוא מי שיודע יותר ויותר על פחות ופחות

     מורה בינוני אומר, מורה טוב מסביר. מורה מעולה מדגים. מורה גדול מעורר השראה  (הגנרל ויליאם ורד)

"     מורה שלא יכול להשיב לעצמו לשאלה, מדוע על התלמידים להקשיב לו במשך 45 דקות, אינו יכול להיכנס לכיתה."

המזוזות (למען שמו באהבה)

     סיפור מדהים מובא בספר "טובך יביעו , "על מנהל בנק הדם בבית חולים מעיני הישועה והשרון" ד''ר אורליך, שעד לפני מספר שנים התגורר בקליפורניה. והכיר שם רופאים רבים דתיים ולא דתיים, לפני כמה שנים הוא נסע לביקור בקליפורניה, והחליט להביא מתנה מאוד מקורית לשלשה חברים שלו כולם רופאים יהודים בכירים. הוא הזמין אצל סופר סת"ם מומחה שלש מזוזות מהודרות בשבעים דולר כל מזוזה. ולקח אותם לקליפורניה הרחוקה, כשהגיע לשם דבר ראשון ניגש לחבריו הרופאים, ואחר שאילת שלום קצרה הגיש להם את המתנה, מזוזה מפוארת בתוך נרתיק מפואר! כל אחד מהרופאים הגיב בצורה שונה. הראשון התייחס בזלזול גדול למתנה והחזיר אותה ואמר "אינני מעוניין במתנות כאלו", איזה ביזיון! והשני לא התלהב אבל גם לא ביזה, לקח את המזוזה אבל לא הסכים לקבועה בפתח הבית. השלישי הודה מקירות ליבו נישק את המזוזה בחום רב, ומיהר לקבעה בברכה על פתח ביתו.

     כאן זה לא נגמר. שבועיים לאחר מכן החלה סופת הוריקן נוראה, סערת רוחות חזקה שלא הייתה כמוה שנים רבות, והרסה חלקים גדולים של מדינת קליפורניה, עשרות אלפים נותרו ללא קורת גג, אחד האסונות החמורים ביותר בהיסטוריה של אמריקה. מיודעינו, שלשת הרופאים, גרים בשכונות אחד ליד השני ממש מטרים ספורים, מי שיש בו קצת אמונה צריך להתעורר למה שקרה שם. הרופא הראשון שזלזל במזוזה והחזיר אותה בבוז איבד את ביתו לגמרי, פשוט הווילה שלו התעופפה כמו עפיפון, ולא נשאר ממנה אבן על אבן, שום זכר! הרופא השני שהיה "פושר קרוב לקר, " שהסכים לקבל את המזוזה אבל לא רצה לקבעה בביתו, הבית שלו נפגע קשות אבל ביחס לראשון נשאר לו משהו לפליטה. אבל הרופא השלישי ששמח על המזוזה כמוצא שלל רב, וקבע אותה בביתו יצא בלא פגע, הבית על יושביו נשארו שלמים צוותי ההצלה שהגיעו למקום לא האמינו למראה עיניהם! הבית הזה הוא היחיד שלא נראו עליו שום סימנים של נזק, רוחות עזות של מאה וחמישים קמ"ש כאילו פסחו על הבית.

     זוהי עדות מוחשית שבורא עולם משגיח ושומר על עושי רצונו! וכך אומר הקב''ה לישראל ''ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית" (שמות י''ג,ב') כל הסופות שבעולם, לא הוריקן ולא טייפון, לא יזיקו כי יש שומר בפתח, שומר דלתות ישראל - ה' יתברך שמו.

המים שהצילו (נוען שיח, דברים)

     שמעתי לאחרונה מאחד ממכרי סיפור נפלא ביותר. לאדם זה היה בת שהגיעה לפרקה זה זמן רב, היא הייתה בת 31 שנים, והם התקשו מאוד מאוד במציאת זיווגה ההגון. לאחרונה עזרו השי"ת והוציאו מצרה לרווחה ומאפילה לאור גדול, וזכה לארס את בתו הבוגרת עם בחור בן 26 שנים. החתן הוא בחור חשוב וכליל המעלות ומידות טובות, והמשפחה היא משפחה מיוחדת, ענבי הגפן בענבי הגפן. כמובן שהשמחה היתה גדולה ביותר, וראו בחוש ובגלוי שהקב"ה מזווג זיווגים...

     ממשיך האדם לספר: היה זה בשנת תש"ח, העניות והדחקות שלטו בירושלים עיה"ק באופן נורא ביותר רח"ל - היו משפחות שהגיעו עד לכדי פת לחם ממש - לא היו אז בבתים ברזים עם מים כמו שיש בזמנינו אנו, והיו צריכים לטרוח וללכת לבאר מים ששם היה מים, ושאיבת המים הייתה כרוכה בטרחה גדולה ביותר.

     מספר היהודי, שאביו היה ממונה על שאיבת המים, ופעם אחת ביום היה יורד לבאר המים לשאוב משם מים - את המים היו מחלקים לכל המשפחות לפי מספר הנפשות - כל משפחה הביאה דלי, והיו שואבים את המים וממלאים את הדלי. יום אחד לאחר שאבי עלה מהבאר - מתוך התאמצות מרובה בירידתו לבאר המים - ראה שילד אחד בוכה בכי תמרורים. ניגש אליו אבי ושאלו למה הוא בוכה, אמר לו הילד שכבר ב' ימים שלא נכנס לפיו טיפת מים, ולשונו דבק לחכו, והוא מרגיש שאם הוא לא ישתה עכשיו הוא יגווע למות רח"ל. כששמע אבי את דבריו הנרגשים, אמר לילד שהוא יורד עבורו עוד פעם לבאר המים שיהיה לו מים לשתות. אבי התאמץ עוד פעם, ועשה את כל הטרחה הגדולה עבור הילד, והעלה לו כוס גדולה עם מים. הילד שתה לרוויה והודה לאבי מעומק לבו, ואמר לו "החייתני! דע לך, שהצלת את נפשי ממות".

     לפני שנתיים - מספר היהודי - קיבלתי טלפון מאת יהודי זקן, והוא אמר לי ששמע שיש לי בת מבוגרת שלא הולך לה בשידוכים, והוא רוצה לעזור בכל דרך אפשרי. נתתי לו את הפרטים של בתי, ומני אז היה מציע כמה הצעות עבור בתי - ההצעות עלו וירדו לחלופין - ולא היה נראה איזה שידוך באופק. לפני שנה הציע אותו יהודי את הבחור הזה - שבתי התארסה עמו כעת - ואדם יקר זה פעל מעבר לכוחותיו, סיקל את המכשולים ועשה כל מה שביכלתו שהשידוך יצא לפועל, ואכן חפץ ה' בידו הצליח וברוב סייעתא דשמיא התארסה בתי עם אותו בחור. כמובן ששמחתי ושמחת בני משפחתי הרקיעה שחקים, אך שמחת אותו היהודי - שזכה להיות השדכן בשידוך זה - הייתה לאין קץ - שכן עכשיו הזדמן לו מן השמים להביע את רגשי הכרת הטוב - כי אותו אדם היה לא אחר מאשר אותו ילד שאבי הציל לפני שנים ממיתת צמא...

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/