נקודה שבועית, פרשת השבוע "כי תצא" ה'תשע"ו

"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם....לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, בים אשר יוולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה'"
בפרשת השבוע שלנו, פרשת "כי תצא", מוזהר עם ישראל לדורותיו להתרחק מעמים מסויימים כדוגמת עמון ומואב שמהם צריך להתרחק לעולם ולא להתחתן ואיתם כלל כל הדורות.
לעומתם מהאדומי ומהמצרי יש להתרחק רק 3 דורות ואז אפשר שגם הם יבואו בקהל ה'.
תחילה נבין ששתי הפרשיות, הן זאת על העמוני והמואבי והן זאת על האדומי והמצרי סמוכות אחת לשניה מהסיבה שהמשותף להם שכולם במקור דחויים מלבוא בקהל ה'.
רצתה התורה להרחיק את ישראל מעמים שהם מושחתי מידות שלא יביאו את הטבע הרע שלהם והמנהגים הקלוקלים אל תוך עם ישראל.
אך עם כל זאת, למה הקלה התורה עם האדומים ולא החמירה כמו עם העמוני והמואבי? הרי גם אדום לא הסכים לקדם את ישראל בלחם ומים?
אלא שאדום היה יכול להשיב על כך שיעקב התחכם עם עשיו והוציא ממנו את הבכורה והערים עליו כדי לזכות בברכות אבל על הרדיפה בחרב של עשיו התורה דוחה אותו בשני דורות בלבד ולא הרחקה עולמית.
לעומת זאת עמון ומואב לא היתה להם תשובה למה לא קידמו לקראת ישראל, ועוד להם היה להחזיק טובה לישראל על כך שאברהם עשה איתם חסד והם דווקא גמלו לישראל ברעות, מה שמעיד ששורשם רע, לפיכך הם נדחו דחיה עולמית.
והיה חמור חטא המואבים מחטא המצרים, שהמצרים חששו מפני ישראל שמא יתחברו עם האויב להילחם בהם ולגרשם מהארץ אולם מואב ידעו שאין פניהם של ישראל להילחם בהם ולא לכבוש אותם אבל השנאה גברה אצלם כי לא רצו שישראל יתיישבו בסמוך אליהם, ואפילו קראו למדיינים להשתתף במזימה נגד ישראל, ועל כן הם נענשו לדורות והמצרים לא.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

ע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

נקודה שבועית, פרשת השבוע "שלח" ה'תשע"ו

השבוע נחזור שוב כמידי שנה לאחד הסיפורים המוכרים בדרכם של בני ישראל במדבר, הוא סיפור חטא המרגלים, שבעקבותיו נענשו בני ישראל בהליכה ארוכה במדבר במשך 40 שנה.

משה בוחר על פי בקשת ה' שנים עשר אנשים שיצאו בשליחות כדי לבחון את טיבה של ארץ ישראל בטרם נכנסים אליה וכדי לדעת כיצד עליהם להתכונן כדי לכבוש אותה. הם פשוט נשלחים לפעילות מודיעינית חשובה מאין כמוה, פעילות שהיא לגיטימית ביותר ומקובלת בכל צבא שעומד בפני משימה חשובה.

אותם מרגלים חוזרים חזרה אל בני ישראל ועל כתפיהם ממיטב פירות הארץ ומדווחים למשה דיווח של אמת: "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה, אפס כי אז העם היושב בארץ והערים בצרות גדולות מאוד וגם ילדי הענק ראינו שם עמלק יושב בארץ הנגב וגו'".

דבריהם של המרגלים הם אמת, והם מגישים פה דו"ח מפורט על מה שיש בארץ הקדושה, אולם על ידי מילה אחת שהם מוסיפים בתיאור הם מצליחים להחדיר רוח אחרת שמסגירה את הלך הרוח שלהם נגד עליה לארץ: "אפס".

הם לא הסתפקו בתיאור העובדה ש"עז העם" אלא היו חייבים להוסיף באוזני העם את המילה "אפס" לפני התיאור שלהם כדי לרמוז שאנחנו כעם לא נוכל לנצח בקרב ואין לנו ממש סיכוי לכבוש את הארץ.

על ידי התוספת של המילה הזאת הם נתנו לדיווח המודיעיני שאמרו כרגע מעין רוח אחרת שמשדרת רפיון וחוסר אמונה בקרב מי ששומע אותה וכל זה בסוג של לוחמה פסיכולוגית כדי לחלחל את דעתם בנושא על אי עליה לארץ ישראל.

כדי להגביר את שיטתם הם הוסיפו בכוונה עוד מילות ותיאורי הפחדה: "וגם ילידי הענק ראינו שם" וכן גם: "עמלק יושב בנגב" - והם בכוונה בחרו שהזכרת עמלק כאן מפני שעמלק מהווה מעין "סדין אדום" לעם ישראל וזה יוצר סוג של הרתעה.

הזכרת אמצעי הפחדה או שם של אויב מרתיע שכבר פגשו בו בדרך יוצרת תחושה של מאבק שיהיה גדול  על  ישראל ושעליהם לוותר. על ידי החדרת "הנתונים" האלה לדיווח שאמור להיות אובייקטיבי יוצרים זרעי פורענות בליבותיהם של השומעים כדי להחליש את כוחם וליבם  ושלא ירצו לעלות לארץ.

זו הייתה דרכם של המרגלים כדי להשפיע על העם בעזרת לשון הרע הזה, וכמו שכתוב במסכת סוטה : "כי כך דרכם של מספרי לשון הרע: פותחים בטובה ומשלימין ברעה"  והמדרש מוסיף על זה: "וכל לשון הרע שאין דבר אמת בתחילתו אין מתקיים בסופו".

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי.

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

סיפור,חטא המרגלים,לבחון,לכבוש,זבת,חלב,דבש,מודיעין,ענק,עמלק,סדין אדום,

נקודה שבועית פרשת השבוע "שלח" ה'תשע"ה

פרשת השבוע, פרשת "שלח לך", ידועה בשם פרשת המרגלים, אולם מקריאה של הפרשה נראה שהנשיאים שנשלחו לתור את הארץ כלל לא קיבלו את הכינוי מרגלים. 

לאורך הפרשה משתמשת התורה דווקא בפועל "תור" ולא "רגל".

המלבי"ם בפירושו במקום מסביר את ההבדלים בין שני הפעלים האלה.

ישנם שני סוגי מרגלים: הראשון הוא מרגל שנשלח על ידי כל העם שמבקשים מקום לחיות בו והמרגל נשלח לתור את אותו המקום כדי לבדוק את טיבו.

השני הוא מרגל שנשלח בפעם השניה, לאחר שהעם הסכים להתיישב במקום ועל המרגל הזה לבדוק היכן מקומות התורפה (הלא מבוצרים) שמשם כדאי להיכנס ולכבוש אותו.

ההבדל בין המרגלים הוא שהראשון תר כי הוא מבקש את הטוב והשני הוא מרגל כי הוא מחפש את ערוות הארץ.

ישנם מספר הבדלים בין השליחויות הללו: האחד הוא שאת השליחים התרים ישלח כל העם כי זה נוגע לכולו, לעומת המרגלים שאותם ישלח רק שר הצבא מפני שזה נוגע רק לו, ואת תשובת המרגלים יסתירו מכל העם כדי שלא יגלה את סודות המלחמה.

השני הוא שאם צריך לתור את הארץ ישלחו נציג מכל שבט כי כל שבט רואה את הטוב מזווית הראיה שלו ומהמקום בו הוא עתיד להתיישב, לעומת מרגלים שנשלחים לראות את ערוות הארץ ואז שר הצבא ישלח מרגל אחד או שניים עבור כל העם.

השלישי הוא שאם שולחים שליחים לתור ולבדוק נשלחים דווקא אנשים חשובים כנשיאי שבטים כדי שתהיה אמינות בדבריהם אל כל השבט והעם ולא כך הדבר אם שולחים מרגלים שרק צריכים לחפש את ערוות הארץ ואז אפשר לשלוח אנשים פחותים מכך כפי ששלח יהושע ולא העם שלח, ושלח אותם בשקט רק שני אנשים ולא הודיע את שמותם.

נשיאי השבטים בפרשתנו חטאו לתפקידם ולשליחותם והפכו עצמם מתרים למרגלים. הם היו צריכים לראות רק את טובת הארץ אך הם התעקשו לראות דווקא את הרע. הם על דעת עצמם שינו את ייעוד השליחות וגרמו להחלשת רוח העם.

כשאנו מקבלים משימה עלינו לעשות אותה על פי מה שהתבקשנו ולא לנסות למצוא ולחפש דברים אחרים שלא היו בבקשה הראשונית שיכולים לגרום למשהו שלילי. 

עלינו ללמוד ממעשה המרגלים כיצד לנהוג ולפעול(או כיצד לא לפעול) בשעת ביצוע מטלה שהוטלה עלינו.

שבעז"ה נזכה למלא שליחותינו בעולם כרצון ה'

שבת שלום ומבורך!

תודות: לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם