אמרי שפר י"ב שבט ה'תשע"ח

בתפילת יום הכיפורים, לפני חזרת הש"ץ, אומר החזן: "ה', ספרי חיים ומתים לפניך נפתחים." היום, ריבונו – של – עולם, אתה דן אותנו ופותח לנו את הספרים כדי לבדוק מעשינו. מילא, כאשר אנו חיים יש על מה לדון אותנו, לחייב אותנו או לזכותנו בדין, אך המתים מדוע פותחים שוב את פנקסיהם ודנים אותם מחדש? הרי כבר דנו אותם בשנה שעברה! אלא ניתן לבאר, כי אכן דנים את המתים כל שנה מחדש, וזאת בגלל הבנים שהם השאירו בעולם הזה. כל שנה מחדש בודקים בשמי עליון מי הם הילדים "ממשיכי דרכו של האדם", ועל פי מעשיהם ניתן להצילו בעולמות עליונים. אם כך, כמה חשוב שלאדם יהיו בנים ממשיכי דרכו, שיהא מי שיאמר אחריו קדיש, שיהיו בנים שימשיכו בדרך התורה והמצוות. וזו חובתו של האב בבניו, הוא מצווה על כך כמו שכתוב: "ולימדתם אותם את בניכם". זהו ציווי!

       גדולה גמילות חסדים מן הצדקה, שבגמילות חסדים ״העני עמך״ - הוא יכול להוסיף ולהיות עמך, כשווה בין שווים, ולא יראה עצמו מושפל ומבויש. (ספר הדרוש)

    הרבי מבעלז התבטא על כך בשם רבי נפתלי מרופשיץ ואמר: אנשים רבים באים אלי למטרות שונות, זה למטרה כזו וזה למטרה אחרת. כולם, אמנם, באים אלי, אבל בעצם הם לא מתכונים אלי, אלא הם מתכונים לבעיה שלהם, כשאני בסך הכול הוא האיש שאמור לפתור להם את הבעיות. רק מתי מעט באים אלי ללמוד ולקבל ממני באמת...

    "כי מחה אמחה את זכר עמלק"(שמות יז,יד). מהו כפל הלשון "מחה אמחה"? כיאחרי מחיקה עדיין נשאר רושם כלשהו מהכתיבה, ואצל עמלק ציווה הקב"ה שגם רושם קל לא יישאר ממנו.(מאוצר החסידות)

ועתה שא נא לפשע עבדי אלה אביך (נ יז( (ויאמר אברהם(

    מסופר על הצדיקים רבי מאיר מפרמישלאן זצ"ל, ורבי צבי מסטרטין זצ"ל, שהולכי רכיל הכניסו פירוד לבבות בין שני האדמורי"ם הצדיקים והרי ידוע שברית כרותה ללשון הרע וכך נפרדה החבילה ביניהם. חסיד אחד שהיה ממעריצי שני האדמורי"ם, זכה להפקד בבן זכר, הלך להזמין את ה"מוהל" רבי צבי , ולאחר מכן הלך לרבי מאיר להזמינו להיות "סנדק". ואותו חסיד שהיה פיקח לא סיפר לאחד מהם על הכיבוד שחלק לשני.

ביום הברית נסע החסיד אל ר' צבי והעלהו למרכבתו כדי לקיים מצות ברית מילה. כאשר הגיעה המרכבה לביתו של רבי מאיר, פנה החסיד אל רבי צבי ואמר: יסלח לי מורי ורבי, כאן מגוריו של הסנדק, ארד והזמינהו לנסוע אתנו יחד אל הברית. כעבור רגעים אחדים שב בעל הבית יחד עם רבי מאיר ועלו למרכבה. משראה ר' צבי את ר' מאיר, החזיר את פניו ולא יכול דברו לשלום. פנה אליו רבי מאיר ואמר: מאיר יספר לכבוד תורתו מעשה שהיה: בזמן גירוש יהודי ספרד, ורבו האנוסים שם, חלה אחד משרי המלכות והגיע לשערי מות, כשראה הרופא כי קרב קיצו של השר החולה, יעץ לבני ביתו לקרוא לכומר כדי שהחולה יתוודה לפניו בטרם ימות כמנהג הנוצרים. שנכנס הכומר לחדר החולה, החזיר החולה את פניו כלפי הקיר, היות והחולה היה יהודי מהאנוסים, ולא רצה להתכחש יותר לאמונתו סמוך לפטירתו. הכומר חשב שהחולה אינו בהכרה, היות והיה במצב של גסיסה ואין דעתו צלולה להתוודות, אך הרופא טען בתוקף, כי דעתו של החולה צלולה עליו ויכול הוא עדיין להתוודות. הבין הכומר, שהחולה אינו רוצה להסתכל בפניו, כי גם הכומר היה מהיהודים האנוסים, לכן ציוה לכל הנמצאים: "הוציאו כל איש מעלי", כדי לאפשר לחולה להתוודות במסתרים על כל חטאיו, ולאחר עזבם את החדר, גחן הכומר והתכופף על מיטת החולה, ולחש לו על אוזנו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". משמע החולה, ונוכח שגם הכומר יהודי החזיר אליו את פניו, ונתן לו "שלום", וקרא עמו "שמע ישראל" שסיים רבי מאיר את סיפורו, הושיט את ידו אל רבי צבי בהסברת פנים, ואמר לו: שלום עליך רבי צבי, הלוא שנינו יהודים אנחנו, ועובדים לא-ל אחד יחיד ומיוחד! מיד החזיר לו רבי צבי שלום מתוך חיבה, ולא זזו משם עד שנעשו ידידים נאמנים זה לזה...

    וזהו שאמרו אחי יוסף: " ועתה שא נא לפשע עבדי אלוהי אביך", כי הלוא אל אחד בראנו, ולמה נבגוד איש באחיו? אם אביך מת, הרי א-לוהיו חי, ואנחנו עבדיו וצאן ידיו

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

נקודה שבועית פרשת "חיי שרה" ה'תשע"ח

בתחילת מסכת אבות כתוב: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים".

גמילות חסדים היא אחד מאדני היסוד שהעולם מושתת עליו. 

בפרשת השבוע אנו קוראים עד כמה היה יסוד החסד חלק בלתי נפרד מהאבות והאימהות של עמנו.

אברהם שהיה כידוע איש חסד עצום, כפי שראינו בפרשה הקודמת, שבשעת שרב חריג ישב מחוץ לאוהלו לחפש אורחים והוא עצמו אחרי ברית מילה בגיל 99, והוא ממשיך לטרוח ולרוץ ולמהר עבור אותם אורחים שהגיעו לאוהלו ודואג בלי סוף לכל צורכיהם.

איש חסד עצום שכזה שולח את עבדו, אליעזר, למצוא לבנו יצחק אישה.

אליעזר, שהיה בן בית אצל אברהם מודע לחשיבות החסד בבית הזה ומחליט על דעת עצמו לבחון את מי שימצא, ואף שרבקה שבאה למולו, וכפי שרש"י אומר שהייתה צדקת שהרי המים עלו לקראתה, הוא עדיין דבק בהחלטתו ובוחן את מידת החסד שלה והאם תתאים לבית החסד של אברהם.

רבקה עומדת במבחן בגדול: למרות גילה הצעיר כל כך היא משקה את אליעזר מכדה ואף עושה זאת במהירות "ותמהר... ותשקהו" ומיד לאחר מכן היא פונה להשקות את עשרת גמליו.

כידוע גמל היא בעל חיים ששותה פעם אחת ביום אך הוא שותה המון. כמויות אדירות. 

רבקה לא נרתעת מכך ולא מבקשת עזרה לא מאליעזר ולא מאף אחד מהנוכחים סביב הבאר ומשקה לבדה את כל עשרת הגמלים והכול בזריזות ובשמחה.

דווקא מי שיש בה מידת חסד בלתי הגיונית שכזאת היא הראויה להיות אישה ליצחק בן אברהם. 

אברהם ורבקה כאנשי חסד עצומים למדו דרכיהם מהתבוננות מדרכי ה' שידוע שברא את העולם כדי להיטיב לברואיו.

מסביר הרב נבנצאל בדרשותיו שלכאורה אם העולם לא היה נברא הרי שלברואים לא היה צורך לעזור לאיש, אם כך לשם מה נברא העולם?

אלא שזוהי מידתו של ה', שאיפה אינסופית לעשות חסד. שאין עם מי לגמול חסד בורא הקב"ה בני אדם, בהמות וצמחים כדי שיהיה עם מי לגמול חסד וכדי להיטיב איתם בגשמיות ורוחניות. 

השאיפה לעשות חסד נובעת מהרצון של הנותן לתת מעצמו. זוהי דרכו של ה' וממנה מדרכי אבותינו אנו צריכים ללמוד איך לחפש כדי לתת מעצמנו כל הזמן.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר כ"ה תשרי ה'תשע"ח

אומות העולם נחשבים בני נוח, ואנחנו בניו של אברהם אבינו. להיות בן של נוח זה לא לפגוע באחרים, ואילו להיות בנים של אברהם אבינו זה לעסוק בנתינה על פי התורה שתחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים.  

     אמרת הרה"ק מהר"ם מפרימישלא זי"ע וכ"ה ג"כ בספר הקדוש ''אור ישע" להרה"ק ר' אשר ל 'ראפשיצער זי"ע, שלפעמים כאשר נמצא אנשים המגנים את האדמורי''ם, יש לחסידים שלהם חלישות הדעת מזה, ובכן אל יחושו לזה כי כזה כבר היה לעולמים, אשר נח שהתוה"ק בעצמה העידה עליו אשר "איש צדיק תמים היה , " ועכ"ז היה נמצא כאלו שדרשו אותו לגנאי.

     ההבדל הגדול הקיים בין האדם לבהמות, הוא מצד השכל שיש באדם. ולכן עליו להתחזק להתרחק מדרכיהן החומריות ולהידבק בשכלו, כי בזה הוא משיג את היתרון הגדול שלו על פני החיות. ואם לא יעשה כן – סופו יהיה כבהמות וכחיות, כשם שבריאתם והתחלתם הייתה שווה, ביום אחד.

     חז''ל פירשו את לשון הברכה שבפסוק "ונתתי עשב בשדך לבהמתך - ואכלת ושבעת'' (דברים יא,ט''ו) כהוראה: "אסור לאדם שיאכל קודם שייתן מאכל לבהמתו, שנאמר 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך' והדר 'ואכלת ושבעת' (בבלי, ברכות מ ע, א) הטעם לכך כיוון שהשבע איננו מרגיש בחסרונו של הרעב.

והיה כי תבוא אל הארץ. (דברים טובים – כי תבוא)

     רבי אברהם דב מאבריטש, ה"בת עין" מז'יטומיר, נהג להכניס לביתו כל שד"ר מארץ הקודש והיה מבקש מהם לספר בשבחה של ארץ ישראל. ויהי היום, הגיע שד"ר מכובד למראה שהתארח בשבת אצל ה"בת עין" וכמובן שבסעודה הפליג לספר בשבחה של הארץ וכל כמה שהוסיף לספר הפציר רבי אברהם דב שיספר עוד, על ירושלים, על מקום המקדש ועל שאר ערי הקודש. השד"ר שכבר סיפר בהרחבה ובדברי מליצה וכל סיפור ומעשה על הארץ ואנשיה שזכר כבר סיפר בהרחבה יתירה, נענה ואמר "ארץ ישראל כה נפלאה היא עד שאין אבניה אבנים רגילות אלא מרגליות הן".

     לאחר אותה שבת החליט ה"בת עין" לעלות לארץ ישראל ולמלא סוף סוף את תשוקת ליבו הטהורה. אומר ועושה.  למרות קשיי הדרך והטלטולים קם ועלה לארץ הקודש. לאחר שהות זמן, פגש באותו שד"ר. פנה אליו ה"בת עין" ואמר "יש לי קפידא עליך. עליתי ??ארץ וזכיתי לראות בטובה וחשתי שאכן עיני ה' א-לוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה, איני שובע מלהביט ולהרגיש את ארץ ישראל, אך דבר אחד בדבריך אינו נכון, מה שאמרת שאבני הארץ כמרגליות והנה אבניה ככל האבנים". אמר לו השד"ר "אבני הארץ נוצצות כמרגליות אך לא כל אחד זוכה לראות". מששמע זאת ה"בת עין" נסגר מיד בחדרו ושפך ליבו בדמעות לפני הקב"ה שיהיה הוא מן הזוכים לראות. לאחר זמן מה, זימן אליו את בני חבורתו לסעודה ולנוכח תמיהתם לשם מה סעודה בסתם יום של חול, הסביר להם "היום זיכני הבורא לראות שאכן אבני ארץ הקודש מאירות כמרגליות וגם מי שאינו זוכה לראות שיידע שאין החיסרון אלא בו ולא בארץ".

     הפרשה פותחת במילים " והיה, כי– תבוא אל– הארץ" אומר ה"אור החיים הקדוש" אין והיה, אלא לשון שמחה כי אין לו לאדם לשמוח אלא בישיבת הארץ. ומביא בספר "מעינות הנצח" על רבי אברהם יעקב מסדיגורה שכאשר עלה לארץ ישראל טעה בקידוש של ראש השנה ואמר "זמן שמחתנו" ואחר כך אמר לחסידיו שבאמת אין זו טעות כל כך גדולה "וכי יש שמחה גדולה יותר מלישב בארץ ישראל"?

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ל' שבט ה'תשע"ז

  ביאר הגה"ק בעל ה"כתב סופר" זי"ע: חז"ל אמרו ג' הרי הם כמתים: "בעל ייסורים", "מי שאין לו בנים", "עני". וזה ביאור הפסוק: "ועבדתם את ה' אלקיכם", ואז, "וברך ה' את לחמך ואת מימיך" – שלא תהיה עני. "והסירותי מחלה מקרבך" – ולא יהיו לך ייסורים. "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך" – ויהיו לך בנים. על ידי זה "את מספר ימיך אמלא" – שיהיו אלו חיים שלמים ולא תחשב כמת ח"ו...(פנינים(

     גדולה גמילות חסדים מן הצדקה, שבגמילות חסדים ״העני עמך״ - הוא יכול להוסיף ולהיות עמך, כשווה בין שווים, ולא יראה עצמו מושפל ומבוייש. (ספר הדרוש)

     הבעל זרע אברהם שליט"א אמר, בדרך צחות " נעשה ונשמע ", כשאתה קם בבוקר דבר ראשון תעשה טוב, ואל תיכנס לבית המדרש ודבר ראשון אתה שואל "מה נשמע", חדשות, קודם תעשה ואח"כ כבר תשמע רק רוחניות.

     ישנו פרסומת לחנויות שהם פתוחים כל הזמן 7/24 ( twenty seven four )והנה בתורתינו פרק כד פסוק ז הנעשה ונשמע,  א"כ כל הזמן אנו צריכים ללכת עם ה"נעשה ונשמע."

חמישה עשר אנשים במקום של חמש...

     מעשה היה באברך שנסע מצפת במוצאי שבת (יום א' דסליחות) כדי להתפלל עם רבו האדמו"ר השוכן בירושלים עיה"ק, כשהגיע לאחת הצמתים הסמוכים לחיפה ראה קבוצה של אברכים מחבריו שיצאו מחיפה כדי לנסוע לירושלים לסליחות עם האדמו"ר, הוא עצר את רכבו כדי להעלות כמה נוסעים עמו ירושלימה, אך דא עקא היה ציבור מדי גדול של אברכים שרצו להצטרף, ולא את כולם הוא יכל לקחת, הוא לא ידע את מי להעדיף, על כן יצא בהכרזה שכמה אברכים שיצליחו להידחס לרכב שלו הוא מוכן לקחת.  ואכן קבוצה נכבדה של אברכים נדחסו ברכבו, והוא יצא לדרך, באמצע הדרך משום מה הרכב הזה עורר את חשדו של אחד השוטרים שפיטרלו בכביש,  ועצר את הרכב. הוא הביט לתוך הרכב ועמד נדהם מכמות האנשים שנדחסו לתוכו, הוא בקש מהם לצאת והנה הוא רואה חמשה עשר אנשים שנדחסו לרכב, הוא נתן דו"ח רציני לנהג, ובנוסף לכך הזמנה לבית משפט כדי לשלול את רשיונו.

     אחרי הסליחות האברך דנן ביקש מהגבאי בדחיפות להיכנס לאדמו"ר, כשזכה להיכנס לקודש פנימה, שטח בפני האדמו"ר את הסיפור. האדמו"ר נראה כועס מאוד, הוא צעק עליו איך היית מסוגל לעשות כזה דבר, זה סכנת נפשות, ובנוסף לזאת זה הרי חילול ה' נורא.  האברך התחנן ואמר, רבי, היום הרי ימי הסליחות, אני חוזר בתשובה, ואני מקבל על עצמי יותר לא לעבור עברות תנועה, אני מבקש מהרבי שיברך אותי שאנצל מהפרשה הזו, הרכב נחוץ לי מאוד לצורך פרנסתי.  נענה האדמו"ר ואמר, אם הנך שב ומתוודה באמת ובתמים, והנך מקבל על עצמך לא לעבור על חוקי התנועה שנעשו להצלת חיי אדם, אני אשיא לך עצה... ואברך אותך שתצא זכאי במשפט.

     כשהגיע מועד המשפט, הגיע האברך לבית המשפט, מחכה בסבלנות לתורו, כשהגיע תור משפטו, נעמד השוטר ואמר לשופט שהאברך הזה לקח ברכבו עשרה אנשים מעל המותר ברכב, זה מסוכן, וגם אין ביטוח על כזו כמות של אנשים, על כן אני מבקש מכבוד השופט שיתן לו עונש חמור וישלול את רשיונו, היות ואחד שמזלזל בחוק בצורה כזו אינו ראוי שיהיה ברשותו רשיון נהיגה. השופט שאל את האברך מה יש לו לומר להגנתו, האברך אמר,  כבוד השופט הרכב שעמו נסעתי באותו ערב נמצא כאן למטה, ואני מבקש מכבוד השופט לראות האם זה יתכן שיכנסו כל כך הרבה אנשים לרכב הזה? השופט נענה לאתגר, ירד למטה עם השוטר, השופט פתח את הרכב ובקש מהעוברים ושבים לנסות להידחס לרכב כמה שרק יותר, לאחר מאמצים רבים לא הצליחו להידחס יותר מתשעה אנשים, נענה האברך ואמר, כבוד השופט רואה שלא יתכן שנכנסו חמשה עשר אנשים לרכב.  השופט עלה חזרה לאולם בית המשפט וזיכה את האברך מכל אשמה. האברך היה מאושר מעצת רבו, והודה להקב"ה על חסדיו הרבים עמו, במדרגות היציאה מבית המשפט פגש אותו השוטר שהעיד נגדו, ואמר לו, זכית, שיהיה לך לבריאות. אבל שאלה אחת ברצוני לשאול אותך, תגיד לי את האמת,  איך יתכן שאני במו עיני ראיתי וספרתי שהיו ברכב שלך חמש עשרה אנשים, וכעת ראיתי שיותר מתשעה אנשים לא יכולים להידחס ברכב שלך, מה האמת? מה הסוד? האברך אמר לו, התשובה פשוטה, האברכים שנסעו עמי במוצאי שבת רצו בכל מאודם לנסוע להתפלל סליחות עם הרבי שלנו,  על כן הצליחו להידחס כל כך הרבה אנשים ברכב שלי, אבל האנשים שנדחסו ברחוב הסמוך לבית המשפט לא רצו באמת להיכנס ולהידחס ולכן לא יותר מתשעה הצליחו...  אף אתה ידידי השוטר, אם תחפוץ במשהו בכל מאודך אכן תצליח להשיגו כי אין דבר העומד בפני הרצון, אני מברך אותך, סיים האברך את דבריו,  שתרצה אך טוב וחסד, ותזכה לשוב בתשובה שלמה במהרה בימינו אמן... "אוי, זה אני לא יכול..." אמר השוטר. הרי כבר סיכמנו שאין לא יכול, יש רק לא רוצה, כי אם רוצים יכולים באמת להשיג הכל, אם שכם בן חמור יכל להפוך עיר שלימה בכח הרצון, אז אתה ודאי תוכל להפוך אותך ומשפחתך למשפחה יהודית קדושה וטהורה...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ה שבט ה'תשע"ו

אל תקנא בשום דבר, אלא בלב נשבר ונדכא. (ר' משה מקוברין)

     ''אמירת שקר צריכה להיות בעיני האדם כמו העבֵרות החמורות ביותר שבתורה. עליו לקבוע בנפשו שנשמתו תצא, אבל שקר מהפה – לא יֵצא'' (רבי פינחס מקוריץ)

     "אם כסף תלווה את עמי, את העני עמך" (שמות כב,כד). גדולה גמילות חסדים מן הצדקה, שבגמילות חסדים "העני עמך" – הוא יכול להוסיף ולהיות עמך , כשווה בין שווים, ולא יראה עצמו מושפל ומבויש. (ספר הדרוש)

     הגמרא (יבמות סג,א) אומרת: "המלווה לעני בשעת דוחקו, עליו הכתוב אומר 'אז תקרא וה' יענה, תשווע ויאמר הנני'". המלווה בשעת דוחקו, נוסף על כך שהוא מקיים מצווה גדולה שיצר הרע והשכל האנושי אינם מסכימים לעשייתה, וכל נתינתו היא רק מפני שזה ציווי ה', הוא גם מבטא ביטחון גדול בקב"ה, שבוודאי יעזור לו.  (אגרות קודש)

אמונת חכמים  II (אור שרה, עלון 566)

     מעשה היה בשתי משפחות ששני הצדדים ידעו מראש שמצבם הכלכלי דחוק מאוד. של תלמידי חכמים בבני ברק שהשתדכו ביניהן, למרות הייתה בכך הקרבה הן מצד החתן והכלה, שהודיעו מראש שאין להם כל תביעות ודרישות, והם מוכנים להתפשר עם כל מה שיתנו להם, והן מצד ההורים הנמנים על סלתה ושמנה של עיר התורה. הסכום שהיה בקופתם של שני הצדדים הגיע, לאחר כל המאמצים לכדי 40,000 דולר. כמי שאמונים על התייעצות עם גדולי הדור בכל דבר ודבר, הגיעו ההורים אל אחד מגדולי הדור בבני ברק, ושאלו היכן לקנות דירה לזוג הצעיר. הגאון שליט"א שמע את כל הפרטים, ופסק את פסוקו: בבני ברק, והושיט להם ידו לברכה ולהצלחה. ההורים לא היו בטוחים ששמעו היטב, ובשלב מסוים הבהירו שהם מתכוננים לרכישת דירה, ולא לשכירות... הגאון חזר על תקועה בלבן של שתי המשפחות הללו, בצורה היותר- דבריו, שיקנו דירה בבני ברק. אמונת הצדיקים הייתה חזקה. ובמקרה כזה אכן דרושה אמונה גדולה, שכן על פניו נראה הדבר כמשימה ממש בלתי אפשרית בעליל.  עכשיו, משלא היה ספק בלבם על דבר ההוראה שקיבלו, ניגשו אל כל המתווכים בעיר והודיעו שהם מחפשים דירה בסכום של 40,000 דולר. גם מי שעדיין לא קנה אף דירה בעיר זו, יודע שהסכום ההתחלתי של דירה קטנה בת 2 חדרים מגיע ללא פחות מ- 110,000  דולר. המתווכים סברו שמדובר באנשים לא רציניים, משכו בכתפיהם, אבל רשמו לפניהם את ההודעה.

     ההורים, וגם החתן והכלה, היו בטוחים מצידם שאם הגאון שליט"א אמר לקנות בבני ברק, אזי העניין יסתדר על הצד הטוב ביותר, בסיעתא דשמיא. והנה לאחר זמן מה מתקשר אחד המתווכים ומודיע בשמחה שיש לו דירה שבעליה דורש בעבורה מחיר של... 40,000 דולר ובדירתו יש שלושה חדרים גדולים. הוא מוכן למכור שני חדרים מתוך הדירה במחיר הנ"ל, בתנאי שהוא עצמו ימשיך להתגורר בחדר השלישי, ולא עוד אלא שהדיירים שייכנסו לדירה, יטפלו בו, ויעזרו לו בצרכי הקיום היומיומיים שלו. 'מי שיהיה מוכן למלא את התנאים הללו, אמר הקשיש, יקבל את שני החדרים, ובהגיע יומי לעזוב את העולם, אוריש לו גם את החדר השלישי, וכל הדירה תהיה שלו'.

     המתווך סיפר שבעל הדירה הוא יהודי ישיש, וערירי,. המשפחות ראו בכך אות משמיים, והביעו נכונות לכל התנאים, ועוד באותו יום נחתם חוזה בין הצדדים. החתונה הייתה אמורה להיערך בעוד כחודש וחצי, והחתן והכלה ידעו כבר שהם יצטרכו לטפל בקשיש, מה שיכביד מאוד על חייהם, במיוחד בתקופה הראשונה, אבל מאידך הם קיבלו כאן מתנה גדולה, וראו בכך אות ומופת שהקדוש ברוך הוא מקיים את גזירתו של הצדיק, שפסק להם לרכוש דירה בבני ברק, מה שהיה בבחינת הבלתי ייאמן. משנקנתה הדירה, או יותר נכון: שני החדרים, הוסרה הדאגה העיקרית מעל ההורים, ועתה התפנו הכל להכנות לקראת החתונה שהתקרבה ובאה. לבסוף, חמישה ימים לפני החתונה, נפטר הקשיש לבית עולמו, ועל שולחנו היה מונח החוזה שנחתם בין שני הצדדים ולפיו בפטירתו יירשו בני הזוג את כל הדירה... שימו לב: דירת שלושה חדרים גדולה, במרכז העיר בבני ברק, במיקום מעולה, במחיר 40,000 דולרים! אפילו לא סנט אחד יותר! והכל בזכות אמונת צדיקים פשוטה ותמימה. הנה, דוגמה נוספת של אמונה פשוטה של יהודים, שהגיעו בזכותה לראייה חושית של נסים ונפלאות, גם בדורנו אנו.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"ד שבט ה'תשע"ו

''אין שמחה אלא בבשר'' כאשר יש לב בשר ולא כאשר יש לב אבן.  (ר' אהרן מקרלין)

     אמרו חז"ל: כשאדם בא לפני בית-דין של מעלה, שואלים אותו בתחילה: "נשאת ונתת באמונה?", ורק אחר כך שואלים אותו: "קבעת עתים לתורה?". ללמדך, שאם אין אדם מקיים את הדינים שבין אדם לחברו, אין ערך לקביעת עתים לתורה שלו.

"     את העני עמך..." )כב, כד(  - אמר האדמו"ר ר' ירחמיאל משה מקוז'ניץ, אתה מחויב במצות צדקה וגמילות חסדים אפילו "את העני עמך", כשהעניות היא אתך, בביתך, אפילו בשעה שאתה בעצמך עני ואביון.

     בני זוג צריכים להיות מאוחדים לא רק שטוב – אלא גם בזמנים הקשים – ואפילו במצב של עבדות. חובה תמיד לשמור על אחדות ונשיאה בעול ולא לתת לנתוני השטח הקשים לחצוץ בין בני הזוג ולשחוק להם את הקשר. (שמואל אייזיקוביץ)

היפני שחיפש אמונה אמיתית (שיחת השבוע עלון 1517)

     שמחת החתונה הייתה גדולה. מאות חוגגים מצד הכלה באו לשמח את הזוג הטרי. מצד החתן השתתפו שני חוגגים בלבד: הוריו היפנים. האב ישב בעזרת הגברים והאם בעזרת הנשים, לא ממש מעכלים איך נקלעו לסיטואציה הזאת. זה קרה לפני כחצי יובל. החתן הוא גלעד קינן )49(, תושב בית שמש ואב לשישה ילדים. בחציו הראשון של היום הוא משמש טכנאי רנטגן ובחצי השני מתמיד בלימוד התורה. דרך ארוכה עשה מהימים שבהם היה צעיר יפני מחפש דרך, ועד הפיכתו ליהודי שומר מצוות. מאמין שאיננו מוזר הוא נולד ביפן ועבר את מסלול החינוך הרגיל. בהיותו בן עשרים החל לתהות על סודות היקום. "הגעתי למסקנה שבלי אמונה אין חיים", הוא מספר. תופעת הדתות ביפן פורחת, והוא ניסה לבדוק מה יש להן להציע. "ראיתי שם אנשים מוזרים והתרחקתי מהן".באותה תקופה החל ללמוד אנגלית בבית ספר מיוחד. "היו שם מורים ממדינות רבות, ובהם מורה מישראל. עד אז לא שמעתי על ישראל ועל היהדות. פעמים רבות שמעתי מהמורה את הביטויים 'בעזרת השם', 'ברוך השם'. הדבר סִ קרן אותי. קיבלתי הסבר קצר על משמעות המושג אלוקים ועל אמונה. שמחתי מאוד. סוף־ סוף ראיתי לפניי אדם מאמין שאיננו מוזר". אין גיור ביום אחד כעבור שלוש שנים, בהיותו בחנות ספרים, צד את עיניו ספר ביפנית על ההיסטוריה של העם היהודי. הוא קנה את הספר. "קניתי בהמשך עוד ספרי יהדות ביפנית, וקראתי אותם במשך שנה וחצי. כשנתקלתי בדברי הגמרא שאם גוי מבקש להתגייר — דוחים אותו, אמרתי לעצמי: זו האמת. כל הדתות האחרות מנסות לשכנע אותך, וכאן בדיוק להפך". הוא החליט להתגייר, אך גילה שאין זה פשוט: "כל אחד הִ פנה אותי למישהו אחר, עד שאמרו לי כי רצוי שאסע לארץ. התייאשתי. חשבתי שאפשר להתגייר ביפן בתוך יום אחד"... ההורים תומכים אך הכמיהה לאמת לא הניחה לו. הוא התפטר מהעבודה, ובכספי הפיצויים טס לארץ. כאן שקע בלימוד התורה ועבר את תהליך הגיור. "חשתי שקיום המצוות הופך אותי לאדם אנושי יותר", הוא אומר. בהמשך הקים בית בישראל. "כשבישרתי להוריי שנהפכתי ליהודי ושאני עומד להתחתן, הם קיבלו שוק. לזכותם ייאמר שקיבלו זאת בהבנה. הם מעולם לא יצאו מיפן, והפעם הראשונה שיצאו הייתה לחתונתי. רקדתי עם אבי בחתונה וכולם עמדו והתרגשו". סיפור חייו מפרנס ספר שלם. לאחר לידת בנו הראשון חזר ליפן, כדי לסעוד את הוריו. רעידת האדמה שפקדה את המדינה, לפני כשש שנים, גרמה לו להחליט לחזור לארץ. "לכל השכנים שלנו היו נזקים, ואילו אצלנו הכול נשאר שלם. היה ברור לנו שזה בזכות המזוזות. כשהחלטנו לחזור לארץ, הוריי נתנו לנו כסף לקניית בית. הקשר איתם מצויין. כשבננו הבכור חגג בר־ מצווה, באו הוריי שנית. הם שמחו והתרגשו לראות את ששת ילדינו", מספר גלעד. ה

 חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"ז טבת ה'תשע"ה

וייתן ה' את חן העם בעיני מצרים - אם בני ישראל גומלים חסד זה עם זה ועוזרים ותומכים איש ברעהו, נותן להם הקב''ה חן גם בעיני שונאיהם. התנהגות כזאת מעוררת בשמים חסד לבני ישראל והם מוצאים חן בעיני הבריות. זהו שנאמר בהמשך '' וייתן ה' את חן העם בעיני מצרים''. (תולדות אדם) ''וישאלו איש מאת רעהו'' – יהודי אחד מאת חברו. צו הוא לדורות שבכל עת ובכל מקום יסייעו יהודים איש לרעהו ויעסקו בגמילות חסדים. (רבי יוסף מקרלין) ולמען תספר באזני בנך ובן בנך - במסורת מצויה פעמיים המלה ''ולמען'', ''ולמען תספר באזני בנך ובן בנך'', וכן ''ולמען תאריכו ימים''. אפילו כאשר אדם כבר דאג לעצמו בנוגע ליהדות ויראת שמים, הרי עדיין מוטל עלי התפקיד לחנך את בניו ואת בני בניו ליהדות ויראת שמים. ולשם מלוי תפקיד זה מן ההכרח להאריך ימים, כדי שיוכל למלוא כראוי. בשביל ''למען תספר באזני בנך ובן בנך'', יש צורך ב''למען תאריכו ימים''... (''פני מבין'' ולמען תספר באזני בנך ובן בנך - יש לדקדק, מדוע אמר ''באזני'' בנך, והרי פשוט הדבר ששומעים דרך האוזניים, ודי היה לומר ''ולמען תספר לבנך''? ויש לומר, שבכתוב בא לומר שכל אחד צריך לספר לפי כח השמיעה של בנו, דהיינו לפי בית הקיבול שלו, כפי שכלו והבנתו של כל אחד ואחד... (תורת הפרשה, שמות) דף היומי (מאורות דף היומי גליון 817) לכבוד מערכת מאורות הדף היומי שיחיו. היות ורבבות אלפי ישראל כן-ירבו עוסקים כעת בלימוד יבמות במסגרת דף היומי, ברצוני לספר לכם סיפור על האיש הנכבד המנוח ז"ל, שהיה החברותא שלי. המדובר הוא בהרב דוד פרייליך זצ"ל, בוגר ישיבות מפורסמות בחוסט ובפרעסבורג בהונגריה, שהיגר אחרי מלחמת העולם הראשונה למינכן שבגרמניה, בה נתמנה לרב בבית כנסת של חברת אהל יעקב וגם סייע לרב העיר הרב יונה ארנטרוי זצ"ל בניהול הקהילה, וגם הקימו ביחד ישיבה בעיר. הרב ההוא היה קם מידי בוקר השכם שעה לפני זמן שחרית להשתתף בשיעור דף היומי. והנה הגיע ליל הבדולח הנקרא קריסטל נאכט, בט"ז מרחשוון תצר"ח. בלילה ההוא הציתו הרשעים בתי כנסת בכל מדינות גרמניה ואוסטריה. והנה, הרב הזה, כמו הרבה יהודים במדינה, לא ידע מאומה מהמתחולל בלילה, והוא קם בבוקר כמנהגו. כשהגיע קרוב לבית הכנסת ראה אותו עולה בלהבות אש. הוא התחיל לרוץ לתוכו כדי להציל ספרי תורה, והנה, הרגיש יד חזקה תופסת בצוארו. הוא פנה לאחור וראה כבאי אוחז בו, ואומר לו בזו הלשון: אם החיים שלך יקרים לך, אז תברח מכאן תיכף ומיד. כמובן שהוא עשה כן, וחזר שבור ומזועזע הביתה. לאחר שעה הגיעו היהודים האחרים לתפילת שחרית כרגיל, ואז חיכו להם אנשי הגסטפו, השוטרים הנאצים שתפסו אותם ושלחום לאחד ממחנות הריכוז שלהם. היהודים האומללים ההם סבלו צרות צרורות עד שנשתחררו, וחלק מהם נהרגו אף שזה היה עדיין לפני המלחמה. האיש הזה שהיה נתין חוץ זכה לצאת הוא ומשפחתו מגרמניה והאריך ימים באנגליה. בכל הזדמנות היה חוזר ומכריז "דף היומי הציל את חיי". שנים עברו, הוא הזדקן ויצא לגימלאות, ואני בדיוק חצי מגילו ואב למשפחה צעירה ושנינו גרנו באותו רובע בלונדון והתחלנו ללמוד בחברותא מדי ערב בערב. התחלנו עם מסכת שבת ולמדנו משך כמה שנים רוב המסכתות בסדר מועד, בו בזמן שהוא היה גם נותן שיעורים לכולל של זקנים שרוב המשתתפים היו צעירים ממנו. סיימנו סדר מועד וחשבנו מה ללמוד הלאה. החבר שלי כבר היה בן תשעים וחמש, ואמר לי: עדיין לא למדתי מסכת יבמות בחיי, מסכתא זו אני רוצה ללמוד. התחלנו ללמוד ולמדנו ביגיעה דף אחרי דף, עד שזכינו לסיים המסכת זמן קצר לפני הגיעו ליום ההולדת המאה שלו! רשמתי את זה עבור קוראי המאורות, כדי ללמוד מרבי דוד פרייליך זצ"ל, שאין לך דבר העומד בפני הרצון! ואם זוכה אדם שהשי"ת נותן לו אריכות ימים, אז גם בזקנה מופלגת אפשר ללמוד וגם לסיים המסכתות הכי קשות והמסובכות שבתלמוד. בכל הכבוד הראוי יוסף הלוי שישא גלדרס גרין, לונדון, אנגליה חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/