אמרי שפר י"א סיון ה'תשע"ה
הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ"ל, היה אומר
בשם הגאון הצדיק רבי שמחה זיסל זצ"ל, הסבא מקלם: היה כדאי לקדוש ברוך הוא
לברא את כל העולם ומלואו ולקיימו ששת אלפי שנים, כדי שיהודי יזכה לומר – ולו פעם
אחת ויחידה בכל ימי חייו, ובכל משך זמן הבריאה – "ברוך הוא וברוך שמו". ואלף אמירות "ברוך הוא וברוך שמו" אינן מגיעות לגדל חשיבות
עניית "אמן" אחת. והוסיף: ואלף אמנים אינם מגיעים לחשיבות "אמן יהא
שמיה רבה" ולו פעם אחת בלבד, ואלף עניות "אמן יהא שמיה רבה" אינן
מגיעות לזכותה ויוקרתה של תיבה אחת של תלמוד תורה
לֹא
עֵּת הֵָּאסֵּף הַמקְּנֶה וגו'. (כט, ז) פירוש אם חס ושלום, לא הגיע עוד זמן קץ
הגאולה, לאסף צאן קדשים, השקו הצאן ולכו רעו, על כל פנים תן להם פרנסה, עד שנזכה
לגאולה שלימה במהרה בימינו, אמן. (מרגניתא דר' מאיר)
לא
פעם ממריץ היצר אנשים לדבר מצוה, מגביר התלהבותם, עד שבריצתם מחריבים את כל מה
שבדרכם (הרה”ק רבי דוד מלעלוב)
לא
צריך לחכות לשעת משבר בכדי למדוד אנשים, הרבה יותר חשוב היא יכולת השגרה.
לא
קונים חולצה בשביל הכפתור.
לא
ראיתי חתול ישן אשר לתוך פיו נכנס עכבר.
לא
רק המרבה באכילה ובשתייה נקרא זולל וסובא, אלא אף המרבה בדיבורים מיותרים (הרה”ק רבי יחיאל מאיר ממוגלניצה)
לאשה
יש לה חלק ושכר - בלימוד התורה של בעלה. ואולם, אסור לה לשכוח, שיש לה גם
חלק 'בביטול התורה' שלו...
האישה לא ויתרה )על־פי 'מפי ספרים וסופרים'(
האישה נקשה
בהססנות על הדלת, וכשזו נפתחה, פסעה פנימה
בחשש.
" יש
לי בעבורכם מכתב מרבי יחזקאל־ שרגא משינאווה", אמרה בקול רועד. רבי
פינחס צימטבוים, חבר בית הדין של גרויסוורדיין (אֹורַאדְיָה( שברומניה,
זינק ממקומו למשמע הדברים. רטט של התרגשות עבר בו. מכתב ממורו ורבו הקדוש! בדחילו ורחימו
נטל את האיגרת ופתחה. כשהחל לקרוא, עלתה עננה על פניו.
"בהיות שבעלה של האישה הזאת עזב אותה כבר יותר מעשר
שנים והשאירה עגונה", כתב רבי יחזקאל, " על כן הנני מבקש לעזור לה למצוא את בעלה
להתירה מכבלי עיגונה" . "כיצד אני יכול לסייע?",
תהה רבי פינחס בקול. "ומדוע החלטת לבוא לכאן דווקא?". "לא ביקשתי כלל לבוא לכאן", ענתה העגונה. "חיליתי את פניו
של הצדיק, בכיתי
והתחננתי לפניו שיושיע אותי, ולבסוף הורה לי לבוא לכאן, אליכם, בלי
הסבר"
. הדיין התעטף בשתיקה. "אין לי פתרון להוראה
הבלתי־מובנת של הצדיק", אמר לבסוף. "בינתיים השתכני באכסניית הקהילה,
ונעשה כמיטב יכולתנו". האישה הודתה לו נרגשות,
וכשפנתה לדרכה, יצא הדיין אף הוא מביתו ושם פעמיו לעבר בית אב בית הדין, רבי
משה־הירש פוקס. הוא שיתף את עמיתו באיגרת המסתורית, ורבי משה, אף שלא היה חסיד
שינאווה, הכיר
בגדולתו של הצדיק והתייחס למכתבו בכובד ראש.
ראשית,
כינס רבי משה את גבאי בתי הכנסת וחקרם אם הבעל המעגן שוהה באחד מהם. התשובה הייתה
שלילית. כשלא נמצא קצה חוט בקהילה, פנה אל משטרת הגבולות והללו בדקו ברשימותיהם אם
נכנס למדינה אדם ששמו כשמו של הבעל. גם אלו השיבו את פניו ריקם. דייני
בית הדין לא אמרו נואש. הם פעלו כחוקרים מיומנים, והחלו לבלוש ולחפש בכל העיר אחרי
הבעל האבוד. שבועות ארוכים של חיפושים העלו חרס. בכל בוקר נאלצו הדיינים להשיב
לאישה העגונה כי טרם אותר בעלה. יום אחד פנה רבי משה אל רבי פינחס ואמר
לו: "שמע־נא, הלוא עשינו כל שביכולתנו כדי לאתר את האיש ולא מצאנו רמז כלשהו
עליו. לדעתי אין מנוס מלהודיע לאישה כי המאמצים כשלו, ולשלחה בחזרה לביתה"
. רבי פינחס הסכים לדברים, אף כי לא בלב קל. הוא שיתף
את האישה במסקנה המצערת, והמליץ לה לשוב לביתה. אך העגונה סירבה בתוקף לקבל את
הדברים. "בשום אופן לא", קראה במר נפשה. "לא אלך מכאן, אלא אם כן
יורה זאת הצדיק משינאווה. בפקודתו באתי לכאן, ורק בפקודתו אלך". ראה רבי פינחס כי היא מתבצרת בעמדתה, והחליט לכתוב דברים כהווייתם
למורו ורבו. פירט את המאמצים הרבים שהושקעו ואת הכישלונות שנחלו.
לא
חלפו יומיים, והנה שליח בהול דופק על דלת לשכתו של רבי פינחס. " גש מהר לביתך", אמר השליח. רבי
פינחס יצא בעקבותיו, ובהגיעו לביתו הבחין בהתקהלות נרגשת — שוטר אוחז בידו של גבר יהודי,
ולצידם העגונה. רבי משה־הירש, שכבר נכח במקום, פנה אל רבי פינחס וקרא: "זה
הבעל!"
. כעת נפנו הכול לשמוע את סיפורו של הבעל המעגן.
מזלו מעולם לא האיר לו פנים. כדי למצוא טרף לביתו נהג לנדוד בין הערים ולתור אחר
עבודות מזדמנות. הוא הגיע לבוקרסט, בירת רומניה, וגם בה התקשה להשיג פרנסה. אוזלת
ידו, שהייתה פרי אופיו ה'בטלני', גרמה לו להזניח את משפחתו ואף לא להודיע לאשתו
היכן הוא ומה מעשיו. בעקבות זאת סברה שהחליט לברוח ולהשאירה עגונה. ביום
שבו הגיעה האישה לגרויסוורדיין החליט בעלה לחפש את ההצלחה בהונגריה. כסף לנסיעה לא
היה באמתחתו, ולכן נאלץ להתקדם בנסיעות קצרות ברכבת. בכל תחנה ירד וקיבץ נדבות כדי
לממן את המשך הנסיעה. בדרכו הגיע לגרויסוורדיין. הוא שמע שבעיר
יש ריכוז יהודי גדול וקיווה שיצליח לקבץ סכום נאה להמשך דרכו. באורח פלא שם את
פעמיו לעבר האכסניה שבה התארחה ...אשתו. כשזו
הבחינה בו, חששה שיימלט ממנה אם יבחין בה, ולכן יצאה מבעד הדלת האחורית והזמינה
שוטר שיעצור אותו. השוטר עצר את האיש, בעוד האישה צועקת כי זה בעלה, שנטש
אותה לאנחות .
"מבינים אתם?", קרא רבי משה בהתרגשות באוזניו
של רבי פינחס,
"הלוא האיש תכנן לנסוע למדינה אחרת, ורק הצדיק,
ברוח קודשו, ידע שיחנה בגרויסוורדיין וייקלע לאכסניה שבה תשהה רעייתו" .
הסיפור
התפרסם חיש מהר והגיע לאוזניו של הצדיק משינאווה בעצמו. "נו", החווה בידו בביטול, "אצלכם החסידים הכול נחשב 'מופת',
אולם אין זה נכון. בסך הכול סברתי שהואיל וגרויסוורדיין היא עיר גדולה, סביר להניח שהבעל שוהה שם. אין כאן שום 'מופת'"...
החלטה שהולידה אוסף תהילים (מנחם כהן)
התלבטות
לא קלה הייתה ליורם חניאל (60) בערב
חג השבועות. הוא סקר את מדפי הספרייה הענקית, שבהם מוצבים יותר מאלפיים ספרי
תהילים, והתלבט איזה מהם לקחת איתו לבית הכנסת בחג השבועות. " בסוף בחרתי בתהילים דפוס אמסטרדם משנת
תקע"ו", הוא אומר.
חניאל,
המשמש שופט צבאי במילואים, מחזיק ככל הנראה באוסף הגדול ביותר בעולם
של ספרי תהילים. אך אין הוא אספן קלסי, השומר את הפריטים לצורך תצוגה בלבד. בכל
יום הוא נוהג לומר תהילים, כל פעם בספר אחר שהוא מוציא מהאוסף הענק.
הרעיון
נולד ברגע של התעוררות בהלוויה של יהודי מהיישוב אלקנה, שבו הוא מתגורר .
"בהלוויה ספדו לאיש וסיפרו שבכל שבוע נהג לסיים את
ספר התהילים", מספר חניאל. " באותו רגע קיבלתי עליי לעשות כן. מאז
חלפו עשרים שנה, ואני מתמיד לסיים בכל שבוע את ספר התהילים. " בעקבות קריאת התהילים הרצופה התבלה הספר
שקניתי, והלכתי לקנות ספר חדש. התחלתי להתעניין בספרי תהילים ישנים, והאוסף
גדל הלך. חברים שמעו על התחביב והִפנו אותי לספרי תהילים עתיקים, ובמקביל איתרתי
בעצמי ספרי תהילים מיוחדים.
תהילים
בערבית ובהודית באוסף הגדול ספרים גדולים וקטנים, אפילו זעירים, עם פירושים
מגּוונים, בכל השפות ומכל התקופות. "יש ספרים שנכתבו בהודית , בערבית, בפרסית ועוד", הוא מתאר. "אני נהנה ללמוד בפירוש
של הרב גרשטנקורן, ראש העיר הראשון לבני־ברק, ושל יהודי
מתל־אביב, ישראל סחרוב שמו" . יש ספר האהוב עליך במיוחד? שאלנו. "תמיד שואלים אותי את השאלה
הזאת", הוא מחייך, " ואני משיב ש'כולם היו בניי'... אני מחובר
לכל ספרי התהילים שברשותי. החלום שלי הוא שיפתחו 'כולל תהילים' ללימוד הספר"
. תגלית מצמררת מאחורי ספרי התהילים מסתתרים לפעמים
סיפורים אנושיים מרגשים. "לפני כמה שנים העניק לי חבר מאירופה ספר תהילים
מיוחד. זה ספר שהודפס בשנת רפ"ב )30 — 1552 שנה אחרי גירוש ספרד( והיה
עד לאחרונה בכנסייה. היהודי שהחזיק בספר, בימים ההם, קרע את הדף הראשון והשלים את השער ואת
פרק א' וב' — בכתב ידו. " מדוע עשה זאת? כשקראתי את פרק א' בכתב
היד קיבלתי את התשובה: את הפסוק הראשון שינה ל'ובדרך חטאים לא שמד'
... היהודי רצה להעיד על עצמו
שלא השתמד"
. חניאל מתרגש לראות יהודים קוראים תהילים, גם מי
שאינם נראים שומרי תורה ומצוות. "מובא שכל מה שאמר דוד בספרו, כנגדו
וכנגד כל ישראל אמרו, וכנגד כל העיתים אמרו'. רואים זאת ברגעי צרה לא עלינו,
שיהודים פותחים את ספר התהילים ומבקשים את כל בקשותיהם".
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה