החוזה הקדוש מלובלין אומר: צדיק- אינו צריך לאהוב את עצמו. בעל
תשובה- אינו יכול לאהוב את עצמו. אך את הזולת- כולם צריכים לאהוב.
הטעות היחידה היא זו שאנחנו לא לומדים ממנה...
טעות של רגע – יכולה להרוס עמל של שנים. (שמואל אייזיקוביץ)
לא מצאנו את מצוות ענווה בתוך מניין המצוות, כי
אילו היה כך, היו נמצאים מי שהיו מקיימים את מצוות ענווה בהידור רב, והיו מתנשאים
בליבם על שנוספה מצווה זו לכל מעלותיהם ומידותיהם הטובות...(הבעל-שם-טוב)
'ושמע צעקתינו - יודע תעלומות' (בעל המעשה: ש.נ.)
קול בכי מר נשמע מכיוון המרפסת. ' מי
יודע מה קרה?!' חשבתי בליבי תוך כדי ריצה בהולה. משקרבתי ראיתי את בני בן השלוש עומד ליד מעקה
המרפסת נראה בריא ושלם. נשמתי
לרווחה ושאלתיו לפשר הבכי, "שמא נפל לך משחק לגינת השכנים"?
"לא"! השיב בקול
בוכים. " אז מה קרה"?
ניסיתי לחקור. " אולי קיבלת מכה"?
"לא"!!! השיב גם הפעם. " אז
מדוע הנך בוכה"? המתנתי לתשובה. ואז
אמר בדמעות שליש: "אבא, תגיד לה' שיראה לי את המסוק בשמים"... רק אז שמתי לב לקול המטוס החג מעלינו בשמים מכוסים
העבים. פתחתי בבקשה פשוטה
ותמימה לה' יחד עם בני בן השלוש, במילים פשוטות בקשנו מה' שיראה לנו את המסוק. אך
העננים מיאנו להיפרד עד שהרעש הלך ודעך והבנו שהמסוק כבר הרחיק אי שם בשמים. ליבי
נצבט עבור ילדי, הוספתי תפילה חרישית שלא יאכזב את הילד בעל האמונה התמימה ונכנסנו
הביתה לאכול ארוחת ערב.
באמצע הארוחה נכנס בני בן התשע ואמר:
"אתם חייבים לבוא ולראות ארבע מסוקים טסים ממש מעל לבניין שלנו"!!! מיהרנו למרפסת ואכן ארבעה מסוקים חגו בגובה נמוך
ממש מעל הבית והתרחקו אט אט כשבני בן השלוש מתבונן בהם בהתלהבות קורן מאושר אין
סופי, ואמר: אבא תראה, ה' שלח לנו מסוקים משמים! בני בן התשע שמע את מילותיו של בן השלוש ושאל אותי
לפשר המשפט האחרון. סיפרתי לו מה שקרה מעט
לפני שנכנס לבית ועל ההשגחה המדהימה שה' שלח עבורו מסוקים . אז הוסיף בני ואמר: "האמת שלא רציתי לקרוא
לכם באמצע האוכל לראות מסוק וחששתי שמא לא תתלהבו ועוד חששתי שלא תהיה מרוצה
שהפרעתי לקטן לאכול, אבל עכשיו אני מבין מדוע עדכנתי אתכם למרות חששותיי...
חוויית השבוע שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה