אמרי שפר י"ב אלול ה'תשע"ח

אמירת פיטום הקטורת בכוונה במתינות ובדקדוק: מצילה מגזירות קשות ורעות, מפיגועים ומסכנות,  מצרות כלליות ומצרות פרטיות וניצול מדינה של גיהינום ויש לו חלק לעולם הבא.  אדם שחש כי עומדת לפרוץ מריבה בביתו: יעמוד על יד המזוזה ויקרא את פיטום הקטורת, יתחיל אתה הוא ה', עד וכשנים קדמוניות.  להקפיד לומר לפני התפילה מתוך התבוננות בתוכן הנאמר. בכוחה להביא אהבה וזריזות בלב האדם.

     האדמו"ר מויז'ניץ הסביר את הפסוק 'חנוך לנער על פי דרכו' (משלי כ"ב ו) על פי דרכו של האב; הדוגמא האישית של ההורים בהתנהגותם, בדיבורם, בהקפדתם על קיום המצוות היא אבן-היסוד לחינוך הילדים. אך אולי נאמר שיש עצה הנחשבת בבחינת 'ואת עלית על כולנה' וזו הארת פנים, שההורים יקרינו אווירה של תורה, אווירה של קדושה, כל ההנהגה כבר תהיה בדרך של קירון פנים.  אין ספק, שזוהי ההשפעה הישירה על חינוכו של הילד.  

     הגמרא אומרת (סנהדרין ע"א): "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב? – דרוש וקבל שכר". ללמדנו כי חובת לימוד התורה היא לא רק כדי לדעת מה לעשות ולקיים, אלא הלימוד עצמו הוא מצווה, אף אם אינו מביא לידי מעשה. (רבי ישראל מסלנט)

   זכור את אשר עשה לך עמלק" (כה, יז(  - נאמר בלשון יחיד ״לך״, ולמה לא נאמר ״לכם״ ?  ונראה שעמלק לא היה יכול לנצח אלא את היחיד והבודד שהיה ביחידות בפני עצמו, אז הענן פולטו ובא לידי עמלק אבל אלו שהיו ביחד, בתוך הענן לא נפלו לידי עמלק. )חידושי הרי״ם(  

 כרטיס כניסה לעולם הבא (אלעד גרין)

      סיפר הרב ירמיהו אברמוב, שכאשר התחיל לעבוד ולעסוק בקירוב עם ישראל לאביהם שבשמים, הוא רצה להיפגש עם הרב אלכסנדר לינצ'נר, תלמידו של מרן החפץ חיים, מי שהקים את 'קריית נוער' ואת ישיבת תפארת שרגא. הוא אמר לו – "הרב, אני צעיר ועכשיו מתחיל להיכנס לתחום – האם נוכל להיפגש וללמוד מהניסיון הגדול שצברתם?"  הגיע אליו למשרד. הרב לינצ'נר הוציא תמונה מהמגירה והראה לרב אברמוב ואמר לו: "זה כרטיס הכניסה שלי לעולם הבא". הרב אברמוב מסתכל בתמונה, נראה בה הרב לינצ'נר צעיר לימים, באירוע כשמסביבו הרבה אנשים שנראים מזועזעים, הוא ללא כיפה על הראש, עם ידיים פרוסות לצדדים והוא צועק משהו. רבי מה זה ? והרב לינצ'נר מספר:

     היה לי חלום, להקים בית ספר תורני למשפחות שאינם ממש שומרי מצוות, כאלו שלא ישלחו את ילדיהם לישיבות או לחיידרים, הורים שרוצים שהילד ילמד בבית ספר מקצועי ברמה גבוהה – רציתי לפתוח מקום שיהיה גם איכותי ומוצלח אבל גם תורני שילמדו בו תורה ומצוות. "קריית נוער  “.נסעתי לאמריקה לאסוף כסף.  היה מיליונר אחד שהרעיון מצא חן בעיניו. הוא בירר כמה עלויות של הקמת מקום שכזה – מיליוני דולרים. אומר אותו עשיר, אני משיג לך את הכסף: אני אעשה דינר, אזמין בעצמי חברים עשירים, ובערב אחד נעשה את כל הסכום  – ויהיה לך מקום. התפקיד שלך הוא לבוא לערב הזה להציג את החזון, ובסוף הארוע לקחת את השיק.  וואו. חלומו של כל בעל מוסד . ואכן, אותו גביר שכר את מלון 'וולדורף אסטוריה' בניו יורק – שהיה נחשב אז המלון היוקרתי ביותר באמריקה, ארגן שם דינר מפואר והזמין עשירים תורמים לאירוע.  באולם היו שולחנות ערוכים, במה למוזמנים החשובים ומעל הבמה עוד במה קטנה לרב לינצ'נר עצמו – הוא יושב מעל כולם.

     האירוע מתחיל, הרב דורש,  אנשים מתחייבים על סכומי כסף ואוכלים מנה ראשונה.  מפנים את המנה הראשונה והתזמורת מנגנת ואז.. . האורחים ניגשים לרחבת הריקודים ומתחילים לרקוד. בלי הפרדה, בתערובת.  הרב לינצ'נר מזדעזע. מה זה?? אסור בתכלית האיסור! הוא פונה לעשיר שהפיק את הערב ומבקש ממנו שיפסיק את זה מיד. " תרגע רבאיי, ככה זה אצלנו. קצת ירקדו ועוד מעט ישבו חזרה לאכול" . "בשום פנים ואופן, שיפסיקו מיד!".  והמיליונר מנסה להרגיע אותו: "אם זה מפריע לך אתה יכול לצאת החוצה ונקרא לך כשיגמר הערב רק תיקח את הכסף" אבל הרב לינצ'נר, תלמידו של החפץ חיים לא מוכן לשמוע – באירוע שלי, כשאנחנו מקימים מוסד קדוש וטהור ירקדו חס וחלילה זוגות במעורב?  לא ולא!!  הגביר אומר כן והרב אומר לא.  הרב לינצ'נר מזנק מעל הבמה, מעל הראשים של המכובדים, קופץ ממקומו לתוך הרחבה כשבקפיצה הכיפה שעל ראשו נופלת, הוא נעמד באמצע וצועק מעומק ליבו: "אסור, ממש אסור, תפסיקו מיד.." ארבעה מאבטחים תופסים אותו,  גוררים ומשליכים אותו החוצה.  פוצץ את הארוע, הכל ירד לטמיון. הוא חזר הביתה בלי שקל..

     ומסיים הרב לינצ'ר, מאותו רגע הייתה לי סייעתא דשמיא לא רגילה. אנשים פשוט הרעיפו עלי, עזרו לי, פתאום מהעירייה הקצו לי שטח ענק בבית וגן – שהייתה אז רק חולות, קיבלתי אישורים, כסף – הכול הסתדר לי. והכול אני תולה בזכות אותה מסירות נפש..

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"א אלול ה'תשע"ח

אך ישראל צדיק וחסיד, הבונה בית חדש, יאמר לנפשו כי עשיית מעקה הוא חסרון אמונה בה’, כיון שכל מעשיו ועליותיו וירידותיו הכול עבודת ה’, לא יכשל ולא יימוטו רגליו כי רגלי חסידיו ישמור, ואמר לו הקדוש ברוך הוא: אם תבנה אתה בית חדש, ועשית מעקה כי יהא בך חטא שנתגלגל חובתו של זה בביתך, שאם תעשה מעקה מכל מקום זה יכשל במקום אחר כי חייב הוא, אבל על כל פנים בביתך לא יארע מכשול”.

    בחודש אלול אנחנו שואפים רחוק, רוצים הכול, ותמיד מנקרת תחושה של: לשנות הכול לא נצליח בחודש אחד, ולעשות קצת.. איזה משמעות יש לזה ביחס למכלול הנדרש? זה מרגיש חסר משמעות, בטל בשישים, וכך אנו נשארים עם הרצון לשנות הכול, וחוסר המוטיבציה לשנות מעט...

    בכך שהאב משתתף ומזדהה במשחקיו של ילדיו מפעם לפעם, הוא גורם לכך שדמותו של האב תהיה חלק מכל פרט ופרט מפרטי חייו של הילד. באופן כזה האב אינו מופיע בתת ההכרה של הילד רק כקשור לעבודת ה', אלא כדמות בלתי נפרדת מחייו, האוהבת ומתעניינת בכל פרט מפרטי חייו.

“המקבל טובה מחברו, ראוי להללו ולברכו בסתר ובגלוי, שלא להיות כפוי טובה. ואפילו על פרוסת לחם שאוכל האורח אצל בעל הבית, תיקנו רבותינו ז"ל שיברך לבעל הבית. והנמנע מלברכו, מקצר ימיו ושנותיו. וכל שכן המקבל טובה יתירה וכל מין הנאה בין כסף בין שווה כסף שמחויב לברכו, ובזה יחולו ברכות על ראשו"). רבנו אליעזר פאפו זצ"ל.

מזקנים אתבונן... II(ברינה יקצורו, עלון 368)

    למעלה מיובל שנות חינוך והרבצת תורה, יש לו לרב דוד פוקס, ומהן הוא מספר סיפור חיים נוסף שיש בו כדי ללמדנו על יחסם האבהי של גדולי ישראל לילדי ישראל שגדלו בעולמות רחוקים מתורה ומצוות.

    קיץ אחד בשנת (ה'תש"ל) לפני כ- 48 שנים, נסעתי באוטובוס בדרכי לירושלים. לצידי התיישב נער לא דתי. אמרתי לו "שלום" והוא חייך וענה "גם לך". משם קצרה הדרך לשיחה הנעימה שהתפתחה בינינו, שיחה שממנה למדתי שזה עתה סיים הוא את לימודיו בכיתה ט' בתיכון לא דתי ברחובות , ושאביו הוא לא פחות מאשר פרופסור ב"מכון ויצמן". הוא ציין שזו היא לו פעם ראשונה, שמשוחח עם אדם דתי-חרדי . הוא שאל אותי לעיסוקי ועניתי שאני מחנך בישיבה תיכונית-תורנית. "מה זו ישיבה תיכונית-תורנית"? שאל הנעD7 בעניין רב. הסברתי לו בכמה מילים על הרקע של עולם הישיבות, וציינתי שעד הצהריים לומדים שם לימודי קודש, ואחר כך לומדים למבחני "בגרות ". התפלא הנער ואמר: "אני כבר ב 'חופש הגדול' ואתם עדיין לומדים?! האם אוכל לבוא מחר בבוקר לראות את הלימודים אצלכם"? הייתי מופתע, אך עניתי כמובן בחיוב.

למחרת בבוקר התייצב הבחור לשיעור הראשון בגמרא.  להפתעתי הוא לא התייאש גם בשיעור השני והשלישי והמשיך אתנו עד הערב. אז ניגש הוא אלי ושוב הדהים אותי באמרו: "רוצה אני לעבור ללמוד אצלכם"...  הסברתי לו שהדבר אינו כל כך פשוט, ושעליו יהיה להתגבר על פערי ענק, אך הנער היה נחוש כברזל. אמרתי לו: "טוב,  אבל עליך לשאול קודם כל את הוריך". כעבור מספר ימים, אני מקבל ממנו תשובה שהוריו הסכימו... שוב הופתעתי.

    העליתי את העניין בישיבת המורים הקרובה - וכמובן שקם קול זעקה.. ישיבת "נתיב מאיר" דאז נהגה סלסול בעצמה , ואפילו נערים מבתים דתיים מצוינים לא תמיד היו מתקבלים - וכיצד יקבלו נער מבית לא דתי שאין לו כל מושג ביהדות?! הטענה הייתה מובנת ולכן הצהרתי שאני מוכן להיות הר"מ )ר"ת ריש מתיבתא - כינוי למורה המלמד כיתה בעולם הישיבות( הפרטי של הנער, ולטפל בכל בעיה שתיווצר.

הייתי אמור ללמד בשנה הבאה את כיתה ט', והבחור כאמור עולה לכיתה יו"ד, ולכן נאלצתי למצוא ר"מ שיסכים להתחלף איתי ואכן מצאתי.  כך הפכתי לר"מ בכיתה יו"ד. די מהר התעוררו שאלות רבות על רקע הבית החילוני שבו חי הנער. למשל, אביו "הסכים"  לבוא אתו לבית כנסת בליל שבת ואפילו לעשות קידוש אחר כך, אך הבחור בא ושאל: "כיוון שאחרי ה"קידוש" אבי מדליק טלוויזיה, האם מותר לי לשתות מיין של מחלל שבת"...? שאלות מורכבות ולא תמיד קלות.  לבסוף חשתי שהשאלות גדולות מכפי מידתי והלכתי עם הבחור לרבי שלמה זלמן אויערבך זיע"א.  הרב זיע"א הנחה את הנער, שלא להגיע בשום אופן לשום עימות עם ההורים! הוא אף הורה לו (לימד אותו) שרשרת של הקלות הלכתיות, שאפילו אני הייתי המום לשמוע אותן... הרב גם הסביר לו ואמר: "...להלכה, איננו פוסקים כך, אך במקרה שלך, אני מקל כפי איזו דעה יחידה ". וכשראה הרב את עיני הקרועות לרווחה מרוב תדהמה,  הפטיר הוא לעברי: "הוא בא לשאול אותי, לא אותך"!...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י' אלול ה'תשע"ח

אמר רבנו החידושי הרי"ם שדרש בערב יוה"כ, "סור מרע – עזוב את ההתעסקות ברע, במיגורו ומניעתו.  עשה טוב! עסוק בטוב, בחיובי, וממילא יעָלם הרע ויתמסמס..."

     בימים אלו אומרים ב 'לדוד ה' אורי' את הפסוק 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש' ופירש זקני בעל ההפלא"ה שכל התפלות היו על אופן א' במטרה 'לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו', שיהיה בריא כדי לעשות עבודת ה', וכן בבקשה לפרנסה הכוונה היא כדי שיוכל 'לחזות בנועם ה'', וזהו מש"כ 'אחת שאלתי' שהכול היה בכוונה אחת. וכן אנו צריכים להבין שהכוונה בכל מעשינו תהיה רק לעבודת ה'.

     המחנך ששואף לגדולות, להיות 'גברא רבה', עוסק בחשיבה חיובית כיצד לרומם את תלמידיו (ולא כיצד 'לשלוט עליהם') איך לדובב את תלמידיו בלימוד (ולא איך 'שומרים על השקט בשיעור') איך להביאם לחשיבה עצמאית (ולא בדיכוי היצירתיות) והיאך להפרותם בהפעלה ועשייה (ולא בדרישה עילגת של 'שבו ואל תעשו'). יגדיל אותם ויגדל אף הוא עימהם!

     ישנם מחנכים אשר מדי יום מקיימים כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה. הכיתה היא בעבורם שדה קרב רח"ל, בו נאלץ הוא להרים קול ולהפעיל אמצעי שליטה קפדניים, מתח שורר באוויר מתוך איומים והפחדות, וממילא הלימוד מהתלמידים והלאה. אף אם נצפה כי מתקיימת למידה, אין זו אלא תעתוע ראייה, משום שלמידה זו זמנית, ואינה נרכשת באקלים זה. ברור שהמלמד יתלה את קלונו באחרים – בתלמידים, בהוריהם ואף בהנהלה "שקיבלה ילדים כאלה". אך במקום להאשים ולנסות לשנות את כל האחרים, קל יותר אם ישקיע בעצמו וישַׁנה הוא גישתו ודרכיו.

להמשיך בסמינר...  (להתעדן באהבתך, גיליון 213)

     את הסיפור הבא סיפרה מורה בתיכון ב"פתח תקווה" : בבית הספר בו אני מלמדת שמנו לב כי רוב הבנות שלא המשיכו מהתיכון לסמינר ויצאו לעבוד, בהמשך הדרך פרקו כל עול ויצאו לתרבות רעה רח"ל.  ואילו אותן בנות שהמשיכו בסמינר בנו בתים לתפארת...  בשל כך המורות היו משכנעות את הבנות שתמשכנה בלימודים בסמינר ועל ידי זה תוכלנה למלאות את ה 'מצברים' הרוחניים להמשך החיים...

     אחת הבנות מאוד רצתה להמשיך בסמינר, אך דא עקא, היא באה מבית עני שלא יכול לממן את הלימודים בסמינר, וגזירת מוות רוחנית איימה על גורלה... המורות לא התייאשו וניסו לחפש לה מימון ע"י אחד מארגוני החסד שיתמוך בה כלכלית. אך לא מצאו...  שעון החול הולך ואוזל, והימים לתחילת הלימודים הולכים וקרבים, והבת עדיין איננה מסודרת בסמינר!  

     בעלה של המורה מכהן כראש כולל חשוב שממומן ע"י גביר גדול שמחזיק את הכולל לע"נ אביו. בכל שנה ביום היארצייט מגיע הגביר עם משפחתו לסעודה שבה מתאספים האברכים וראש הכולל לברך ולומר דברי תורה לע"נ אביו.  המורה בקשה מבעלה שינסה להתרים את הגביר לטובת הבחורה שחייה הרוחניים נתונים בסכנה, והוא השיב לה שעדיף שהיא תנסה לדבר על ליבה של אשת הגביר. ומדיבור למעשה המורה ספרה לאשת הגביר על הקשיים הכלכליים שיש להורי הבחורה, עוני ומחסור זועק עד לב השמים, ואף כסף לקניית מחברות אין להם לתת לה, ומי מדבר על מימון חודשי לסמינר. היא אמרה לה אף את הנתונים הסטטיסטיים שגילו שרוב הבנות שלא ממשיכות בסמינר מתקלקלות וגורלן הרוחני נמצא בסכנה! אשת הגביר הזדעזעה כדבעי ובקשה מבעלה שיכנס לתמונה ... הגביר לא האמין שישנם כאלו עניים בדורנו ואמר לראש הכולל שהוא רוצה לראות זאת במו עיניו.

.      הסעודה לעילוי נשמת אביו נגמרה וברכב הנוסע לכיוון פתח תקווה ישבו הגביר, ראש הכולל ונשותיהם.  דלת מטה לנפול קבלה את פניהם בשעה שדפקו בביתה של הבחורה, ומשזו נפתחה, לא האמינו למראה עיניהם; עניות זעקה מכל פינה, ריצוף ישן ולא תואם ובחלקים מסוימים אין כלל ריצוף אלא מלט... מקרר ריק לגמרי פרט לבקבוקי מים... אין שמפו, אין אבקת כביסה, ורוב מוצרי החשמל מקולקלים... הילדים מוזנחים להחריד ואין להם משחק אחד להפיג את השעמום ולהשכיח צערם הנורא.  הגביר לא יכול לראות זאת ויצא בסערת רגשות, פנה למתווך שיארגן למשפחה דירה בדחיפות ומשזו נמצאה קנה להם מוצרי חשמל, ריהוט ומלא את ביתם בכל טוב. ולאותה בחורה נתן כסף לכל שנות הסמינר כולל טיולים ובגדים.

     במסיבת הסיום של אותה הבחורה בסמינר עלתה היא וספרה את הקשיים שליוו אותה לפני ההחלטה, את הלחץ החברתי שמשך לכיוון השני "אין לכם כסף זו הזדמנות בשבילך לצאת לעבוד באיזה קניון ולהביא קצת כסף הביתה...!" אמרו חברותיה בדאגה... עד שנפלה בליבי ההכרעה: "אני ממשיכה ויהי מה!!" ואז הגיעה העזרה ממרום "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" כל אותם מלאכים שנבראו מאותה 'הכרעה' הוציאו לפועל את שאיפותיי על ידי אותו גביר בעל חסד שתרם מהונו ביד רחבה.

     מה למדנו ממעשה זה? יש לעבוד להבעיר רצון וללבות אותו ללא הפוגה לבל ידעך חס ושלום לעולם, וכפי עוצמת רצונו של האדם כך יסייעו לו משמים ויתנו לו את כל הכלים והאמצעים הנדרשים להצליח לבצעו, ובדרך שבה הוא חפץ לילך – מוליכין אותו...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ט' אלול ה'תשע"ח

     אדם שהסתבך חלילה בעבירות, וטימא את גופו הנמשל לביתה של הנשמה. כאשר הוא שב בתשובה,  הרי זה כבנין בית חדש. מה יעשה שלא ישוב לחטוא? יבנה "מעקה", כלומר יציב לעצמו גדרים וסייגים, שימנעוהו מליפול בשנית. (רבנו "בן איש חי" זצ"ל)

     אנחנו משתוקקים לתחושות חדשות, אך עד מהרה אנו הופכים אדישים כלפיהם. פלאי האתמול הם התופעות הנפוצות של היום.

     יש נוהגים לעשות התרת נדרים באלול והרמז "לא יחל דברו ככל" סופי תיבות "אלול". (הרב "שפתי כהן" על התורה פרשת מטות(.

     כ'י ת'צא ל'מלחמה ר"ת כת"ל, אותו כותל המפריד מבדיל ומפסיק, 'אויביך' הוא אויבו של האדם, אם רק תצא נגדו למלחמה, 'ונתנו ה' אלוקיך בידך'.

העורך דין כל כך רצה למסור שיעור...  (להתעדן באהבתך, עלון 213)

     הרב כהנא (מנהל סמינר כהנא) אומר שיעור בדף היומי בקרית "ישמח משה" הסמוכה לקריית אונו וגני תקווה, והוא סיפר שיש להם בקריה עורך דין האומר שיעור דף היומי פעמים ביום – בחמש וחצי בבוקר עוד לפני התפילה, ושוב בשמונה. יש ציבור גדול של שומעים.  מה יעשה העורך דין, והוא צריך להיות בבית משפט של הערכאות, יש לו בעיה – בית המשפט מתחיל בשמונה, והוא, בשמונה אומר שיעור. בסייעתא דשמיא היה לו סידור ממושך עם השופט, שהוא מגיע רק בתשע וחצי. בתיק הראשון לא הוא מטפל, כי הוא עסוק בשיעור.

     לפני כמה חודשים – מספר הרב כהנא – החליפו את השופט. הגיעה שופטת – איזבל (כלשונו). עוד לא נכנסה ממש לתפקידה השוטף, וכבר החלה את תקופת הניסיון. היא ראתה שהוא מגיע רק בתשע וחצי. תגובתה הייתה נחרצת: "בשום אופן לא! אין כזה דבר! בשמונה אתה פה!"  הוא ניסה להסביר לה – "תביני מה הולך פה, יש לי שיעור", אבל זה היה כמו לדבר אל הקיר – "שום דבר, בשמונה אתה פה. אבן, לא זזה מהמקום" ) איך הוא אמר? איזבל(.  נראה היה כי לא תהיה לו ברירה והוא יאלץ לנסות לקחת ממלא מקום למסור את השיעור. קשה אמנם למצוא תלמיד חכם שיגיד שיעור, אחרי שהשומעים מתרגלים לשמוע מפי מגיד שיעור מסוים, אבל אין ברירה.

     שבוע לפני שהיא התחילה את התפקיד המעשי והרשמי, לא עלינו ולא עליכם,  נפלה ושברה את הרגל. ה' ישמור. יותר מחודש הייתה לה זכות הבראה. טוב, יש לו שקט חודש שלם – לשבת וללמוד . יום לפני שהיא חזרה מההבראה, הגיעה ידיעה שהשופטת עסוקה במקרה מסובך בעניינים פרטיים דחופים ומאוד לחוצים, לכן הגעתה מתעכבת לשבועיים נוספים לסידורים ועניינים. בסדר.  מספר לי הרב כהנא, שאני מכירו כאדם מאוד נאמן ודייקן.

     יום אחד לפני שהיא מסיימת את השבועיים לעניינים האישיים החשובים, היא קבלה שפעת. ובינתיים הוא יושב ולומד, ברוך ה', א מחיה, שקט. אתם יודעים כי עורכי דין, בתוך בית המשפט, בעת הדיון, הם רבים זה מול זה, אבל בחוץ הם ידידים טובים. והנה יום אחד מגיע אליו העורך דין השני שמולו – ה 'בר פלוגתא' הקבוע שלו, ואומר לו: "תשמע, יש לי עכשיו הזדמנות נפלאה של השתלמות, האם אפשר לדחות את התיקים שלנו לשעה מאוחרת יותר, מידי בוקר?" " אני מוכן, אין לי בעיה, מאה אחוז" – השיב מיודענו – "אבל חושבני שיש בעיה עם השופטת... עכשיו היא עם שפעת, פעם הרגל שבורה, פעם עניינים אישיים, אבל סוף כל סוף הסיפורים יסתיימו, והיא לא מוכנה". אמר: "אצלי זה עניין של חצי שנה, וחשוב לי מאוד, אני אדבר איתה" . " אדרבה, לך ודבר איתה". הוא הגיע אליה והיא ראתה אותו שהוא לא אחד מה"דוסים השחורים" הללו. ראתה "אחד משלנו", שבא ומבקש בתמימות שיש לו השתלמות חצי שנה – "בסדר גמור", נתנה לו. והעורך דין דנן אוטומטית נהיה משוחרר.

     אומר לי הרב כהנא: "ראינו עין בעין בחוש את ההשגחה של בורא העולם – 'בדרך שאדם רוצה לילך – מוליכין אותו'". כשם שהמלאך גבריאל חבט את נערותיה של בתיה כדי להוציא את רצונה של בתיה לפועל כך כאן המלאכים שנבראו מהמצוות שעשה חבטו את אותה שופטת פעם רגל שבורה ופעם שפעת... כדי להוציא את רצונו של אותו עו"ד לפועל. הוא כל כך רצה להגיד את השיעור, ללמוד וללמד, אז כל פעם היה "באבע מעשה" אחר,  ועתה יש לו חצי שנה נוספת של שקט על הראש.

     אתם מבינים לבד שזה הקב"ה. ישנו פתגם "אין דבר העומד בפני הרצון". מדוע? כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, יש לו סייעתא דשמיא.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ח' אלול ה'תשע"ח

 אומר הפסוק: "ובערת הרע מקרבך", רק לאחר שתשכיל ותצליח לבער את הרע ולתקן את עצמך תחילה, דע לך, ש"כל ישראל ישמעו ויראו", בוודאי ישמעו דבריך, ויתקבלו על לבם של האחרים.

    את הרגש חשוב מאוד להעביר בכור המבחן של השכל. מכיוון שהשכל בודק שהרגש אינו מכיל מרכי בפרקי אבות ב מוטעה שישפיע בסופו של דבר על קבלת ההחלטה.

     בפרקי אבות (פרק ה משנה כב'): "בן הא הא (שמו של החכם שהיה אחד מן התנאים) אומר: "לפום צערא אגרא". כלומר, לפי גודל הצער – כך הוא השכר. שלעתיד לבא בעולם הבא, כששוקלים את מעשיו של האדם, בכדי לדעת מהו השכר שמגיע לו, שקילת המצווה איננה אך ורק לפי חשיבות המצווה כלומר, זה לא מחייב שאם היא מצווה "גדולה", מקבל הנידון שכר גדול בעבורה, ואם היא מצווה "קטנה" יקבל הוא שכר מועט, אלא מביאים בחשבון גם את כל הטורח שהיה לאדם בכל מצווה ומצווה, ואם התברר שאכן עשה מאמצים מרובים בכדי לכבוש את יצרו, ישוכלל שכרו ממעשיו והטרחה שהייתה לו בגין המעשה, ואם לא טרח כלל יקבל שכר על המצווה בלבד.

     בתיבת "תצא" רמוזים כמה עצות כיצד יוכל לנצח את הסיטרא אחרא –ראשי תיבות תפילין ציצית אות – אות ברית ואות שבת. וכן ראשי תיבות תפילה צדקה אור – אור התורה הקדושה. וכן ראשי תיבות תענית צדקה אור

איך שהקב"ה מסדר העניינים...  (אנשים מספרים על עצמם 9)

     שמי אברהם בנג'אנו, נולדתי בירושלים בבית חילוני, אבי עבד ברשות השידור ברוממה ובמקביל כדי להשלים הכנסה עבד בשעות הערב כרב מלצרים באולמי "ריחנית " בעיר. אחד מתפקידיו כרב מלצרים היה לערוך טקסים שונים כפתיחת שמפניה או הגשת עוגת שמחה עם תזמורת וזיקוקים...

     באחד האירועים הוא צעד כהרגלו עם העוגה שעליה הזיקוקים, אך בבואו להדליקם- הם לא נדלקו. בידו היה חומר מיוחד למקרים כאלה שאותו היה שופך על הזיקוקים שידלקו בקלות . הוא התיז את חומר הבעירה וכנראה שהתיז יותר מדי, והתוצאה הייתה שהעוגה נדלקה בלהבה גדולה ובדיוק ברגע זה הוא נתקל בילדה שרצה לכיוונו והעוגה הבוערת נפלה עליה.  האש אחזה בבגדיה, האירוע היה כ"כ מפחיד שבמשך מספר שניות ארוכות איש לא עשה דבר , כולם התאבנו. ראשון שהתעשת היה הצלם שזרק את המצלמה, נטל את מפת השולחן, גלגל את הילדה בתוכה וכיבה את האש.

     חייה אמנם ניצלו אך הנזק הנורא כבר נעשה.  הילדה סבלה מכוויות בדרגה הגבוהה ביותר בכל גופה וגם בפניה והיא הובהלה לבית החולים. הייתי אז ילד בן 11 , הסיפור הזה הכה בי קשות. אבי שהיה איש חזק, נשבר לחלוטין, הוא היה בוכה כל לילה כשהוא מאשים את עצמו אף שהמשטרה ניקתה אותו מאשמה. למרות אי הנעימות הוא הלך לבקרה בבית החולים והיה מלא בכאב ונקיפות מצפון עד שהגיע למצב שלא ישן בלילות. הסיפור הזה גרם לו לחזור בתשובה ואימי הלכה בעקבותיו אבל אנו הילדים נשארנו חילונים.

     משפחת הילדה החלה בתביעה משפטית מול חברת הביטוח של האולם, אולם חברת הביטוח ניסתה להפיל זאת על אבי. הורי הילדה ביקשו להוציא את אבי מהתביעה אך השופט לא קיבל את טענתם ונתן לאבי עונש סמלי של 100 שעות עבודות שירות ופטר אותו מאחריות כספית.  אבי מילא את 100 השעות שנפסקו לו והמשיך להיות בקשר עם משפחת הילדה. הילדה חזרה לבית הספר ושם החלו ללעוג לה על מראיה. הוריה החליטו לעשות את הכול כדי לטפל בצלקות הקשות וטסו לצרפת שם ישנו בי"ח מיוחד המטפל בנפגעי כוויות, אבי נפרד מהם בדמעות ובכך תם הקשר איתם.

     אבי ניסה להחזירני בתשובה אך לא כ"כ הצליח , אולי מפני שהחזרה בתשובה שלו הזכירה לי דברים שרציתי לשכוח, ואכן עם חלוף הזמן הסיפור שהשפיע עלי קשות בתור ילד הלך ונשכח ממני וחזרנו לחיי שגרה רגילים. עבדתי בכל מיני עבודות.

     בהיותי בגיל 25 התחלתי לעבוד אצל אדם בעלים של רשת חנויות רבות בכל רחבי הארץ לחבילות שי וממתקים, הוא היה חוזר בתשובה והקפיד ללמוד חצי יום. הוא לקח אותי בתור סוכן ומהר מאוד קידם אותי וסמך עלי מאוד. יום אחד שמע שאבי דתי ואמר: "חבל שאינך כמוהו אבל בעז"ה תהיה עם הזמן..."  לאחר מס' חודשים אמר לי: "אם אתה ממילא חילוני, יש כאן בחורה טובה שמנהלת לי את העסק,  אם אינך מצליח להיות דתי לפחות תהיה חילוני טוב ותתחתן איתה" . "נהיית מוסד לשידוכים?" שאלתי. "תבוא, תדבר איתה, אם יתאים לך מה הבעיה?". פגשתי אותה והבנתי שהיא מתאימה לי, אך היא הייתה לבושה כחרדית וברגע הראשון אמרתי לעצמי , הוא עבד עלי... שאלתי אותה על כך והיא אמרה שהיא והוריה חילוניים . רציתי לשאול אז למה את נראית כמו מבני ברק? אבל לא לחצתי, הנחתי שזה מתוך כבוד לבעלי העסק. נפגשנו מספר פעמים ואחרי תקופה הצעתי לה נישואין אך על פניה עלתה הבעה לא ברורה. " למה את נראית כ"כ מסויגת"? שאלתי. "יש משהו שאתה חייב לדעת, אני נראית חרדית ולבושה צנוע אבל זה בגלל שיש לי כוויות בידיים", הייתי המום מדבריה. "גם בפנים היו לי כוויות אבל עברתי הרבה טיפולים והיום אי אפשר להבחין במה שעברתי". שתקתי מרוב הלם," תגיד משהו, לא יפה שאתה שותק, אם לא מתאים לך זה בסדר גמור". אבל הדמעות שנקוו בעיניה הראו ששום דבר לא בסדר גמור. "את לא מבינה, זה בכלל לא בכיוון הזה", "אז באיזה כיוון?" שאלה. "מתי זה קרה לך?", "שהייתי בגיל 12 וחצי", "זה קרה לך באולם ריחנית "? שאלתי. " כן", "את נשרפת מעוגה שהפיל עליך רב המלצרים."? "מניין לך?" שאלה מבוהלת. " יכול להיות שאחרי מה שאומר לך לא תרצי לדבר איתי" אמרתי בהיסטריה, כי רב המלצרים הזה הוא... אבא שלי ". הייתה דקה של שתיקה ואלפי מחשבות התרוצצו שם בינינו ואז התחלנו פשוט שנינו לבכות, בלי מילים.... "

     השריפה הזו שהתרחשה 15 שנה קודם, השפיעה כ"כ על חיינו וכל הרגשות התנקזו להם באותו רגע.  נלך להורים ונספר להם" וכך היה. הוריה היו בהלם מוחלט ואבי נפל על הכיסא וכמעט התעלף. "אני לא מאמין.... לא האמנתי שהצלקות ייעלמו!" והיום הזה שבו בישרנו להורינו היה היום שהחלטנו שנינו לחזור בתשובה.

     שסיפרנו זאת לבוס הוא שמח ואמר: "שתי ציפורים במכה אחת גם שידוך וגם חזרה בתשובה". נישאנו וגרנו אצל חמותי במשך שנה, ואז אמרה לי אשתי: " אנחנו חייבים למצוא דירה לעצמנו". "אולי נמצא דירה בשכירות במעלה אדומים" אמרתי. "עזוב יש לי דירה במודיעין", "מה? מאיפה יש לך דירה "?. "ההורים שלי תבעו את הביטוח וקיבלו פיצויים בסך מיליון וחצי שקלים, חלק הלך לריפוי שלי ובחלק האחר הם קנו דירה במודיעין" . הייתי בהלם מוחלט. התחתנתי בידיעה שאגור בשכירות ופתאום מתברר שמלכתחילה הייתה לי דירה מוכנה!

     שעות ספורות לאחר השיחה הזו התקשר השוכר שהתגורר בדירה ב-10 שנים האחרונות והודיע שכעבור 10 שנים הוא מעוניין לעזוב ,

     איך שהקב"ה מסדר את העניינים... עברנו לדירה ושיפצנו אותה . אשתי מורן ממשיכה לנהל את עסקיו של הבוס ואני פתחתי חנות בשותפות עמו ושמה "מתוק זה אנחנו". כך אנו גם מרגישים. 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

חוויית השבוע שלי,פרשת השבוע, "שופטים", ה'תשע"ח

אמרי שפר ו' אלול ה'תשע"ח

  אומרים בתפילה: ״והסר ממנו יגון ואנחה, ומלוך עלינו אתה השם לבדך בחסד וברחמים״. כלומר על האדם לבקש מהשם שיסיר ממנו את היגון והאנחה ושיהיה שמח בחלקו ואז ממילא יאיר עליו אור מלכותו של השם בחסד וברחמים.

     אחד מגדולי ישראל בהיותו ילד, לימדו אותו בליל ה 'ניטל' לשחק שחמט. לאחר שתיארו לו את כללי הצעדים של הכלים השונים, אמרו לו שיש כלל יסודי: לאחר שעושים מהלך אין דרך חזרה. א"א להתחרט. אמר: א"כ איני מוכן לשחק במשחק הזה, כי זה לא משחק יהודי. יהודי יודע שגם אם עשה מהלך שגוי ומוטעה, הוא יכול לחזור בתשובה. 

     באו נזכור!  שהכול, כל מאורע של כל רגע, נגזר עלינו בראש השנה ה'תשע"ח.

     בתוך כל גוש אבן שוכנת "יצירת אומנות" צריך לדעת להסיר את החומר המיותר, כדי לחשוף את עבודת האומנות שבתוכו, כך גם האדם.

     דרכו של עולם לבקר ולשפוט את הזולת, לפיכך הורתה התורה – שפטים ושוטרים – אותה מדת בקורת שהנך מפנה כלפי אחרים – תיתן לך – תהיה מכוונת כנגד עצמך, וכשם שהנך תובע מהזולת שיהיה ירא ושלם, כך לפחות תנהג כלפיך לדרוש מעצמך אותה דרישה לשלמות. (תולדות יעקב יוסף)

      חזרו בתשובה עכשיו ותעקפו את הפקקים של אלול-

     יש הנוטים להפוך את המצוות לסגולות: זו סגולתה לשמירה, זו מביאה לעשירות, האחרת לזרע של קיימא, ועוד כהנה וכהנה.  אולם לא זוהי דרכה של תורה.  הקב"ה מצווה אותנו להתהלך עמו בתמימות, מבלי לחקור אחר העתידות ומבלי לתור אחר 'חכמות' באמונה, עלינו להניח את ה 'מושכות' בידי מי שאמר והיה העולם, ולהכניע את עצמנו בפני ידו המכוונת את העולם.

     יש מקום לפילוסופיה ביהדות, אנו מוצאים את הרמב"ם שואל במורה נבוכים שאלות פילוסופיות רבות, אולם כל מקומה של הפילוסופיה הוא רק אחרי האמונה התמימה.

ברכה או קללה (עלינו לשבח(

     יהודי אחד נכנס לבית הכנסת 'לידרמן' בשיכון חזון אי"ש בבני-ברק, וביקש לברר, היכן מתגורר מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א. המתפללים, שהבחינו שהוא הגיע ממרחקים, ויש לו משאלה חשובה מאוד, ניסו לדובב אותו כדי לשמוע, מה מציק לו. לאחר הפצרות חוזרות ונשנות סיפר להם: "אני רוצה לבקש מהרב קניבסקי 'קללה'..." השיב. סתם ולא פירש.  כיוון שעל פניו נראה היה, שמדובר ביהודי טוב, ושומר מצוות, הביאוהו המתפללים לביתו של הגאון ר' חיים, ומשהגיע תורו,  חזר על המשאלה המוזרה. "באתי לבקש מהרב 'קללה'..." וביאר את בקשתו: "לפני מספר חודשים, עליתי ארצה עם אחי,  לאחר שההורים שלנו נפטרו, הרכוש המשפחתי היה גדול מאוד, והגיע לסכום של חמישה מיליון דולרים!". " הכסף היה אצל אחי, כיוון שסמכתי עליו במלוא המובן, ובדמיונותייַ השחוריםַ ביותרַ לאַ חלמתי, שהואַ ינסה לעשוקַ אותי,  לא חתמתי איתו על שטר, לראיה שהכסף אצלו. והנה, משהגענו ארצה, ובקשתי מאחי שייתן לי את מחצית הסכום. אולם הוא התעלם מכל העניין, ואף הגדיל לעשות באומרו, שמעולםַ לאַ היהַ אצלו כסף, בוודאיַ לאַ סכוםַ גדולַ שכזה"... "בנוסף, אחיַ הלך כברַ ועשהַ מעשה, והשקיעַ אתַ כלַ הכסףַ בשיפוץַ בית-מלוןַ באילת. אני מבקש, שהרב יקלל את אחי בגין מעשיו", סיים היהודי את דבריו.

     הגר"ח השיב, שמעולם לא הוציא מפיו קללה על שום יהודי, וגם עכשיו לא יעשה זאת. " אבל אני מוכן לברך אותך שהכסף המגיע לך, יחזור אליך", ואכן כך עשה. סופו של המעשה היה, שבאחת השריפות הגדולות שהתחוללו באילת, עלה באש כל בית המלון המשופץ, ולא נותר ממנו, כי אם עיי חרבות. האח ששיפץ את המקום, לאַ עשהַ עדיין ביטוח, כךַ שהואַ איבדַ בן-לילהַ אתַ כלַ הכסףַ שהשקיע.

     סוף הסיפור היה, שמשרדַ התיירותַ החליטַ להחזירַ למשפץַ מחצית מסכוםַ ההשקעתו, בסךַ שנייםַ וחציַ מיליוןַ דולרים, כאותַ הוקרה עלַ 'הדאגהַ שגילהַ לעירַ אילת'. האח, שראה בכך את יד ה', והבין כי מעשה זה אירע בגלל שהוא עשק את אחיו, החליט לאחר חשבון נפש, להחזיר את הסכום שקיבל, לאחיו, ואף התעורר מכל העניין לתשובה שלימה. 

התחרות (נשלח ע"י יוסי אייזיקוביץ)

     שתי ערים תאומות, האחת ישראלית והשנייה יפנית, החליטו להתחרות בחתירה. הגיע יום התחרות, והנבחרת היפנית ניצחה בהפרש ניכר. המורל בצד הישראלי היה, באופן טבעי, נמוך, והחליטו שבתחרות הגומלין בשנה הבאה הם מנצחים..., ויהי מה!

     הוקמה ועדת חקירה לבדוק את שורשי הפאשלה. מסקנות הוועדה היו: היפנים הציבו לתחרות שבעה חותרים ומנהל אחד, בשעה שבסירה הישראלית היה חותר אחד ושבעה מנהלים, כמקובל.

     גויס יועץ חיצוני, על מנת לבחון מקרוב את מבנה הקבוצה הישראלית. לאחר חודשים של עבודה, הגיע היועץ למסקנה: "שיש בקבוצה הישראלית יותר מידי מנהלים ופחות מידי חותרים". לאור הדו"ח שהגיש היועץ, נערכו מספר שינויים במבנה הקבוצה הישראלית, כדלהלן: במקום שבעה מנהלים וחותר אחד, נבחרו ארבעה מנהלים בכירים ביותר, שני מנהלים בכירים, מנהל אחד בדרגת ביניים וחותר אחד.

     בנוסף, נקבעה טבלת בונוסים, המבוססת על הישגים לצורך עידוד ותמריץ החותר. בתחרות הגומלין, שנערכה, כאמור, לאחר שנה, ניצח הצוות היפני בפער כפול מהשנה הקודמת.

     לאור ההישגים העלובים, הוחלט לפטר לאלתר את החותר, ולשלם בכל זאת בונוסים למנהלים, כהערכה על מאמציהם, ובעקבות הכישלון הוזמן שוב הבוחן החיצוני, והגיע למסקנה, שכנראה הבעיה היא בסירה...

     אדם מנסה להתחמק מעבודה קשה, אך צריך לדעת, שאם לא נשקיע - לא נגיע...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/