אמרי שפר ט' תמוז ה'תשע"ה

אין המת מטמא בעצמיותו, ואין סגולת המים לטהר. האדם בציותו למצווה, הוא המעניק לה את הסגולה הזאת.

 הדבר היחיד הבטוח לגבי העתיד שלנו הוא, שהוא יהיה שונה מאד מההווה.

     החיפוש אחר משמעות הוא חותם האיכות של האנושות.

אסון החתונה ביבנה – "כך ניצלתי בזכות ה'זימון'" (נעמה גרין)

     בשולי האסון באולם השמחות ביבנה, מתפרסם סיפורו של יקיר גואטה, שניצל מפציעה חמורה או ממוות, בזכות מצווה אחת שקיים.

     שלום לכולם,

     החלטתי להעלות את זה בעצמי כדי לעשות סדר בשמועות. השבוע הלכתי לחתונה של חבר ילדות שלי, מהחברים האלה שגדלים איתם ביחד ממש כמו תאומים. היה אירוע מדהים ושמח, בשלב מסוים אחרי המנה העיקרית, אחד האחים רצה שנלך לבר לשתות עוד כוסית. אמרתי לו שכדאי שקודם נעשה זימון (משהו שאפשר לעשות רק כשיש שלושה גברים שאכלו ביחד), ונברך על המזון אז שיישאר אתנו לברכה. מה שעד היום אף פעם לא התעקשתי לעשות.

     אז אחים שלי ואני עשינו את הזימון ובירכנו ברכת המזון. ברגע שסיימנו לברך, הבר הפך למלכודת מוות והאירוע המשמח הפך לטרגדיה נוראה. והכול קרה מטרים מאיתנו, בדיוק במקום שבו היינו אם היינו הולכים לבר. אני לא מבין בניסים או בחשבונות שמיים, אני רק יודע שכנראה שקיבלנו את החיים שלנו במתנה.

אני מפרסם את זה כדי שיידעו שאני לא איזה דוס או אברך גדול, גם אני חוטא ולא תמיד מקיים מצוות. אני בסך הכול בן אדם פשוט שעשה מצווה אחת קטנה. רק כי הוא החליט להגיד תודה על המזון שהוא אוכל.

אז תודה על המזון ועל המחיה.

הלא זוהי גמילות חסד (ספורי צדיקים גליון מ')

     פעם, בערב שבת קודש אחר חצות היום, כשישב הרה"ק רבי שלמה מקארלין זיע"א בביתו וכולו אחוז שרעפים, מתכונן לקבלת את השבת, ראה מבעד לחלונו אדם המסתובב מחנות לחנות, מבקש לפרוט רובל ואינו מוצא. נקש הצדיק על החלון, והזמינו להיכנס לביתו, משכנס, לקח שולחן, העמיד עליו כסא, עלה על הכיסא ופשט ידו על ארון גבוה שעמד שם. משם לקח מספר קופסאות כסף ממעות ארץ ישראל שהיו לו, ירד מהשולחן ומנה את הפרוטות שהיו שם, ופרט לו רובל כבקשתו.

     בתוך כך נכנס אחד מאנשי שלומו של הרבי, וכולו פליאה: האם בשביל ענין כזה, יטריח הרבי את עצמו בטרחה כה גדולה?

     השיב לו רבי שלמה: הלא זוהי גמילות חסד, בשביל גמילות חסד אחת כדאית כל הטרחה הזו.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

חוויית השבוע שלי פרשת "חוקת"

אמרי שפר ח' תמוז ה'תשע"ה

"זאת התורה אדם כי ימות באוהל" (במדבר יט,כד). אמר ריש לקיש: מניין שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה? שנאמר זאת התורה "אדם כי ימות באוהל" (ברכות ס"ג). הגוף מתנגד לשכל ולרוח, ולכן צריך שהאדם ימית עצמו על דברי תורה. (המהר"ל) 

לעני קל לפנות את החמץ, אבל קשה להכניס את הפסח.

     "לפעמים אנחנו בונים חומות, לא כדי למנוע מאנשים להתקרב, אלא כדי לראות למי מהם מספיק אכפת בשביל לשבור אותן".

     לפעמים השתיקה באה מרצון עמוק לצעוק, לפעמים החיוך בא מרצון לבכות ולפעמים כשרע – צריך להאמין שלמרות הכול יהיה טוב!

הקשר בין הרבי מליובאוויטש למארק צוקרברג (שרה כהן – התחברות)

     בראיון שמסר לאחרונה למגזין יהודי בארה"ב, סיפר נשיא הרשת החברתית 'פייסבוק' מארק צוקרברג על הקשר המיוחד שלו לרבי מילובאוויטש, שהתחיל עוד לפני שהגיח לעולם.

     "לפני שנולדתי, להוריי היו שלוש בנות ואבי רצה בן זכר. הוריי ביקרו אצל מספר רופאים, אך ללא הצלחה. כמעט שהגיעו לייאוש טוטאלי, עד שחבר משפחה קרוב שהיה מקורב לחסידות חב"ד, יעץ לאבי לבקש את ברכת הרבי". כך, בשנת 1982, מצא עצמו האב בניו יורק - מקום מושבו של הרבי. חיכה האב בתור הארוך, וכשהגיע תורו ביקש את ברכת הרב לבן זכר. אלא שלמרבה הפלא, קודם שנתן את ברכתו, שאל אותו הרבי במאור פנים האם הוא שומר תורה ומצוות.  משהודה האב שאינו שומר, הסביר לו הרב את משנתו ואת הפילוסופיה של חסידות חב"ד ואף ביקש מהאב להתחייב ללמד ולחנך את הבן שיולד לו - בחינוך יהודי. "אבי הבטיח שיעשה כן, ואני נולדתי פחות מ-18 חודשים לאחר ברכת הרב", אמר צוקרברג בחיוך.

     אבל זה לא נגמר בזה: "כשהגיע בר המצווה שלי, אבי נתן לי את הדולר הזה שקיבל מידיו של הרבי, וחזר על המסר שהוא שלח לי. שמרתי את הדולר, בלי להקדיש לו יותר מדי תשומת לב. בעת לימודיי האקדמיים באוניברסיטה, החל להיבנות אצלי אט-אט הרעיון של פייסבוק, ופתאום נזכרתי במה שאבי אמר לי. הרגשתי שיש כאן קשר מסוים בין המסר שהרב שלח לי, ובין הרשת החברתית שלי. כשהגיע זמן הקמת 'פייסבוק' כחברה פעילה, הייתה לי הרגשה שהגיע הזמן לעשות שימוש בדולר, והפקדתי אותו בבנק ביום הקמת החברה".

"אמנם אני לא דתי, אבל אני יכול להעיד על האינטואיציה יוצאת הדופן של האיש הזה (כוונתו לרבי מילובאוויטש - ש.כ) ואני מצטער שלא נפגשנו", הוסיף צוקרברג בסיום הראיון.. 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

נקודה שבועית - פרשת השבוע "חוקת" ה'תשע"ה

פרשת השבוע שלנו, פרשת "חוקת", מסיימת תקופה ארוכה של בני ישראל במדבר  - 39 שנים של הליכה.

ההליכה במדבר לאחר קריעת ים סוף התחילה במשבר בו העם התלונן על מחסור במים וכאן בפרשתנו, בתחילת השנה הארבעים להליכתם במדבר מתלונן העם שוב על מחסור במים: "ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן".

דור שלהם שבא אחרי דור יוצאי מצרים, הולך שנים רבות במדבר החם ולמעש דרישתו די ברורה שהרי קשה לסבול את הצמא הגדול שקיים במדבר, והדרישות שלהם תמיד מופנות נגד משה אהרן וגם נגד ה' על כך שהוציא אותם ממצרים, אלא שהטענה הזאת שלהם נראית אחרי 39 שנים כמעין שגרה ששגורה בפיהם והם לא ממש זוכרים את מצרים אלא הם פשוט חוזרים על טענת דור הוריהם שיצאו ממצרים.

אולם הפעם הם לא נענשים על כפיות טובה אלא מי שסופג את העונש במקרה הזה הם המנהיגים על שינוי מסוים בהפעלת הנס שנועד לחנך את העם בשעת קבלת המים.

משה ואהרון שהיו אמורים לדבר אל הסלע הכו אותו במקל על מנת שיוציא מים ולכן נענשו בכך שלא יזכו להכניס את בני ישראל אל ארץ ישראל.

זהו גזר דין שהוא סופי בהחלט ולא ניתן לשינוי ולכאורה היינו יכולים להבין אם משה ואהרן היו כועסים על כך ומשנים את דרך התנהגותם כמנהיגים שמסיימים את השלטון שלהם בקרוב, אך להיפך, הם ממשיכים לעמוד בראש העם עד שתגיע השעה שלהם להחליף את ההנהגה, הם יחפשו בעצמם וימצאו מחליפים ראויים שימשיכו את ההנהגה הראויה לעם ישראל.

משה ואהרן מלמדים אותנו שהם מעולם לא ראו עצמם כשליטי העם וגאוותם לא עלתה לרגע, אלא הם תמיד שימשו כשליחים של ה' שמבצעים את תפקידם בעולם הזה.

הם בעלי תפקיד שזה עתה הגיע העת להודיע להם שסיימו את דרכם ובקרוב יתבקשו להחליף אותם, אולם העם עצמו, שהוא "הפרויקט" המיוחד של ה' ימשיך לפעול ולעשות גם עם שליחים הבאים של ה'.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר ז' תמוז ה'תשע"ה

  לעולם אל תתנו לאכזבות של אתמול להאפיל על החלומות של מחר 

     ''לעולם יראה האדם את העולם כאילו חציו זכאי וחציו חייב, עשה מצוה אחת והכריע את העולם כולו לכף זכות'' (הרמב"ם)

     לעולם לא נוכל ליהנות מן המותר אם לא נדע את גבולותיו של האסור.

     ''לעיתים האושר מגיע דרך דלתות שלא ידעת כלל שהשארת פתוחים''

הכתבה שנתנה סימן משמים (שיחת השבוע, גליון 1455)

     שיחת הטלפון הייתה מפתיעה: "כאן ישעיהו הבר. חצי שנה חיכיתי להתקשר אליך. עכשיו הגיע הזמן". השעה הייתה 6:40 בערב, ביום שלישי שעבר. קולו של הרב הבר הסגיר את התרגשותו הגדולה: "אני יוצא עכשיו מהמרכז הרפואי בילינסון בפתח-תקווה, לאחר שהסתיים בהצלחה הליך של השתלת כִליה לאדם שהיה בסכנת חיים. חשתי צורך להתקשר ראשית כול ל'שיחת השבוע', ומיד תבין מדוע".

     את הרב הבר, יו"ר עמותת 'מתנת חיים', אנחנו מכירים בעקבות כתבה שפרסמנו עליו לפני קצת יותר מחצי שנה. בכתבה סיפר על תרומת הכליה שהצילה את חייו ועל העמותה שהקים בשאיפה לעודד בני-אדם לתרום אחת מכליותיהם בעבור חולי כליות.

בין חיים למוות

     מספר הרב הבר: "לפני כשנתיים פנה אלינו דוד, גבר בן 51 (השמות המלאים שמורים במערכת), שסבל מאי-ספיקת כליות. הוא היה צריך להתחיל טיפולי דיאליזה, אך חשש מאוד. הרופאים הזהירו אותו שהוא שוגה, אבל פחדו גבר על הסיכונים. זמן מה לאחר מכן אושפז האיש במחלקת טיפול נמרץ, לאחר הסתבכות של מים בריאות. כמה שבועות היטלטל בין חיים למוות. הוא החל לקבל טיפולי דיאליזה סדירים, ואט-אט התאושש ונעשה כשיר להשתלה.

     "לפני יותר מחצי שנה", מוסיף הרב הבר ומספר, "בעיצומו של מסע חיפושים אחר תורם כליה בעבור האיש, פנה אלינו ישראל, איש צבא קבע, בן 29, והביע את נכונותו לתרום כליה. נמצאה התאמה לדוד, ומובן ששמחנו מאוד".

אות בשבת

     רשות הדיבור לישראל: "אחרי שהודעתי להם על רצוני לתרום, נתקפתי לפתע הרהורי חרטה. יום שישי אחד הודעתי לאשתי שהחלטתי לסגת ושאני מתכוון במוצאי השבת להודיע לרב הבר שאני חוזר בי. בליל שבת, בכניסתי לבית הכנסת, ניגשתי לערֵמת עלוני השבת ושלפתי את העלון שאני מאוד אוהב לקרוא, 'שיחת השבוע'. "אני הופך את הגיליון ומביט במדור 'חיים יהודיים'. ומי מופיע שם? הרב הבר! הרגשתי ממש את יד ההשגחה, ידעתי שהקב"ה נותן לי ברגע זה את הדחיפה להחלטה הקשה. באותו רגע החלטתי שזהו, אתרום אחת מכליותיי בעבור אדם שנזקק לה".

התרגשות במחלקה

     ביום שלישי השבוע עברו השניים את הניתוח בהצלחה. "בורא עולם נותן כוחות מיוחדים למי שתורמים כליה", מסביר ישראל את משמעות החלטתו. "אחרי ההשתלה פגשתי את המושתל, עם כל בני משפחתו, שלא הפסיקו להודות. אלה רגעים מרגשים ומקסימים".

     מספר הרב הבר: "עיני הנוכחים בחדר דמעו. המושתל, שהיה נרגש מאוד מהעובדה שהכליה מתפקדת, אמר לתורם: 'יש לי בן חדש, נהיית בן שלי', ואילו התורם אמר: 'נהיית אבא שלי'...".

     הרב הבר מציין כי זו תרומת הכליה ה-157 שנעשתה באמצעותו ואומר: "האושר של התורמים מלווה אותם כל חייהם. הם יודעים שהגוף שלהם מחיה כעת אדם נוסף. ברגע זה נוצר ביניהם קשר דם שלעולם לא יינתק". וישראל אומר: "נכון, נתתי את הכליה שלי, אבל קיבלתי במתנה משפחה חדשה. אילו הייתה לי עוד כליה, הייתי תורם שוב בשמחה".

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר ו' תמוז ה'תשע"ה

האמנתי כי אדבר אני עניתי מאוד. בזמנים קשים צריכים לדעת שעוד אדבר, אני יספר שפעם "עניתי מאוד" הייתי עני,  ובזה יתחזק.

     אמור לי מי חברך ואמור לך מי אתה

     לעולם אל תפחד לעשות דברים שאתה לא יודע. זכור, תיבת נוח נבנתה על ידי חובבנים. מקצוענים בנו את הטיטאניק!

      לעולם אל תשכח שאתה מיוחד! בדיוק כמו כל האחרים

הכרת טובה לאחר 40 שנה

סיפור שסיפר הרב אברהם הכהן שליט"א נכד הסבא קדישא רבי יוסף אבוחצירא זצוק''ל.

     היה זה לילה גשום וסוער. דוד כהן עמד בתחנה המבודדת, ולמרבה חרדתו נראה היה כי הפסיד את האוטובוס האחרון לגבעול, היישוב הקטן שבו התגורר. אשתו הייתה מאושפזת בבית החולים בבאר שבע, והוא חזר זה עתה מביקור אצלה. בבית, ידע דוד, הכול בסדר, הבנות הגדולות השכיבו את הקטנים לישון, והשכנים מהבית הסמוך אמרו שהילדים יכולים להיעזר בהם בכל שעה שירצו. אבל השעה הייתה מאוחרת, מזג האוויר היה קר וסוער ואף מכונית לא חלפה בכביש הראשי בשעה מאוחרת זו. כמה משאיות חלפו ביעף ונראה שנהגיהן אפילו לא הבחינו באדם העומד, רטוב ורועד מקור, בתחנת האוטובוס. לאחר שעה ארוכה חלפה סוף סוף מכונית ראשונה בכביש. דוד נופף בידו בכל כוחו והמכונית בלמה ועצרה לידו. ליד ההגה ישב בחור צעיר, והחשיכה הסתירה את תווי פניו. 'לאיפה?' שאל הצעיר את דוד כהן.'אני צריך לגבעול, אבל אשמח אם תקדם אותי כמה שתוכל,' אמר דוד '. בבקשה,' ענה הנהג. דוד עלה למכונית, והצעיר נהג בריכוז על הכביש הרטוב והחלקלק. בכניסה ליישוב גבעול הוא אותת והתכונן לפנות לכיוונו.'אתה גר בגבעול?' שאל דוד כהן בתמיהה '. ברור שלא,' צחק הנהג הצעיר, 'אבל אני לא יכול להשאיר אותך בכניסה ליישוב בגשם כזה. בוא, תגיד לי איך להגיע, ואני אקח אותך עד הבית'. 'אין לי מילים להודות לך,' אמר דוד כהן בקול נרגש '. רק אמור לי: איך קוראים לך ?''קוראים לי מוסטפה ג'לאל', ענה הנהג הצעיר, 'ואני גר במאהל הבדואי ליד ערד'.

     ארבעים שנה חלפו מאז..........!

     יום אחד הגיע למאהל הבדואי שליד ערד שליח רכוב על אופנוע '. מי זה מוסטפה ג'לאל?' שאל השליח את הילדים הרבים שהקיפו אותו בסקרנות. הילדים הביאו אותו לאחד מנכבדי המאהל שישב בתוך אחד האוהלים ועישן נרגילה. השליח הגיש לבדואי המשופם מעטפה גדולה'. זו הזמנה למסיבה לכבוד מינוי הרב החדש של היישוב גבעול ,' אמר'. מה לי ולרב החדש של היהודים?' שאל מוסטפה ג'לאל, ועשן סמיך הסתלסל מתחת לשפמו . 'אביו של הרב ביקש להזמינך באופן אישי, ואמר שהוא ישמח מאוד אם תוכל לפנות מזמנך היקר ולבוא לשמוח בשמחת המינוי של בנו. הוא ביקש למסור שאם תבוא, כבר תבין מדוע היה לו חשוב כל כך שתשתתף בשמחה'.

     בערב המיועד הסיע אחד מצעירי השבט את מוסטפה ג'לאל ליישוב היהודי הסמוך, גבעול. כבר מרחוק הוא ראה את האורות הצבעוניים ואת השלטים החגיגיים. קולות התזמורת נישאו למרחוק. מוסטפה תהה לרגע אם הוא היה צריך לבוא, אך כשהתקרב למקום האירוע, מיהר לעברו אדם מבוגר וחיבק אותו בהתרגשות'. אדון מוסטפה, האם אינך מכיר אותי?' שאל. הבדואי היה נבוך מעט. הוא באמת לא הכיר את היהודי המבוגר. אלא שהיהודי משך אותו אל במת הכבוד וביקש מהמנחה את המיקרופון. המנחה הכריז שהרב דוד כהן, אביו של הרב החדש, מבקש לשאת דברים. 'מורי ורבותי,' אמר דוד כהן לקהל, 'לפני ארבעים שנה חזרתי מביקור אצל אשתי שהייתה מאושפזת אז בבית החולים. זה היה יום גשום וסוער והפסדתי את האוטובוס האחרון. מוסטפה ג'לאל, האיש שעומד עכשיו לצדי, היה אז בחור צעיר. הוא ראה אותי עומד בתחנה, רטוב ורועד מקור, ובטוב ליבו הסיע אותי עד הכניסה לביתי. כאשר נכנסתי הביתה, הרחתי ריח של שריפה. התנור בחדרו של הבן הקטן החל לבעור, ושאר האחים שישנו בחדרים אחרים, לא הבחינו בכך. בזכות החסד שמוסטפה עשה עמי, הצלחתי לכבות את האש לפני שאחזה במיטתו של התינוק. עכשיו, כאשר זכיתי ואותו בן מוכתר לרב המושב שלנו, חשבתי לנכון להזמין את האיש שהציל את חייו, ובזכותו אנחנו יכולים לחגוג היום את האירוע המרגש הזה. אני חש שעלי להודות למוסטפה ג'לאל, הנה התורה מלמדת אותנו לא להיות כפויי טובה. ככתוב לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרצוֹ: (דברים כג) התורה מורה לנו במפורש להכיר טובה לאנשים שגמלו איתנו חסד ועשו משהו למעננו , גם אם המיטיב אינו יהודי וזה למעשה הפירוש של מאמר חז''ל: 'דרך ארץ קדמה לתורה'

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר ה' תמוז ה'תשע"ה

  אשר אין בה מום, אשר לא עלה עליה עול. מי שמחזיק את-עצמו שאין בו מום, זה סימן שאין עליו עול מלכות-שמים (מעינה של תורה(.

     יש מפרשים, "זאת חוקת התורה וכו', אשר לא עלה עליה עול" התורה אסור שתהיה עליו כעול ובמרירות, אלא בשמחה ובטוב-לבב.

     חז"ל אומרים כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה כי הכעס לא יועיל לו כלום כמו שעבודה זרה אינה מועילה כלום, ולא עוד אלא שזה מזיק לו , כמו שאמרו חז"ל רגזן לא עלה בידו אלא רגזנותא, להיפך זה מזיק לו.

הרה"ק הגאון מוילנא אומר: אם אין אדם משתדל לעלות תמיד מעלה מעלה, על כורחו ירד מטה מטה.

הכרת הטוב (סיפורי צדיקים עלון 7 15)

     תופעה מעניינת מסופרת, שסימלה מידת הכרת הטוב ואת הרחמנות הטבועה בנפשו של הרה"ק רבי דוד משה מקרעטשניף זיע"א (יומא דהילולא ט"ו תמוז). בשנות ילדותו המוקדמות היה רבי דוד משה מחבב לשחק עם הכבש שהיה בחצירו של שכינו, ותמיד היה מתפעל מצורתו העדינה והמיוחדת. פעם אחת נכנס אל חצר השכן לשחק עם הכבש והוא מנע בעדו, כראות אחד מבאי בית אביו את הילד המאוכזב, נסע מיד העירה וקנה בשוק הבהמות כבש למען יוכל לשחק בו בנו של הרבי.

     פעם סיפר רבינו את הסיפור לאחר אמירת "יזכור", והוסיף ואמר: עד היום במשך כארבעים שנה אומר אני יזכור לע"נ של אותו יהודי חסיד,  ואף עושה אני רבות לעילוי נשמתו של אותו חסיד על הטובה שגמל עמי בהיותי ילד רך שנים.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/