יום שני, 20 באוגוסט 2018

אמרי שפר ח' אלול ה'תשע"ח



 אומר הפסוק: "ובערת הרע מקרבך", רק לאחר שתשכיל ותצליח לבער את הרע ולתקן את עצמך תחילה, דע לך, ש"כל ישראל ישמעו ויראו", בוודאי ישמעו דבריך, ויתקבלו על לבם של האחרים.
    את הרגש חשוב מאוד להעביר בכור המבחן של השכל. מכיוון שהשכל בודק שהרגש אינו מכיל מרכי בפרקי אבות ב מוטעה שישפיע בסופו של דבר על קבלת ההחלטה.
     בפרקי אבות (פרק ה משנה כב'): "בן הא הא (שמו של החכם שהיה אחד מן התנאים) אומר: "לפום צערא אגרא". כלומר, לפי גודל הצער – כך הוא השכר. שלעתיד לבא בעולם הבא, כששוקלים את מעשיו של האדם, בכדי לדעת מהו השכר שמגיע לו, שקילת המצווה איננה אך ורק לפי חשיבות המצווה כלומר, זה לא מחייב שאם היא מצווה "גדולה", מקבל הנידון שכר גדול בעבורה, ואם היא מצווה "קטנה" יקבל הוא שכר מועט, אלא מביאים בחשבון גם את כל הטורח שהיה לאדם בכל מצווה ומצווה, ואם התברר שאכן עשה מאמצים מרובים בכדי לכבוש את יצרו, ישוכלל שכרו ממעשיו והטרחה שהייתה לו בגין המעשה, ואם לא טרח כלל יקבל שכר על המצווה בלבד.
     בתיבת "תצא" רמוזים כמה עצות כיצד יוכל לנצח את הסיטרא אחרא –ראשי תיבות תפילין ציצית אות – אות ברית ואות שבת. וכן ראשי תיבות תפילה צדקה אור – אור התורה הקדושה. וכן ראשי תיבות תענית צדקה אור
איך שהקב"ה מסדר העניינים...  (אנשים מספרים על עצמם 9)
     שמי אברהם בנג'אנו, נולדתי בירושלים בבית חילוני, אבי עבד ברשות השידור ברוממה ובמקביל כדי להשלים הכנסה עבד בשעות הערב כרב מלצרים באולמי "ריחנית " בעיר. אחד מתפקידיו כרב מלצרים היה לערוך טקסים שונים כפתיחת שמפניה או הגשת עוגת שמחה עם תזמורת וזיקוקים...
     באחד האירועים הוא צעד כהרגלו עם העוגה שעליה הזיקוקים, אך בבואו להדליקם- הם לא נדלקו. בידו היה חומר מיוחד למקרים כאלה שאותו היה שופך על הזיקוקים שידלקו בקלות . הוא התיז את חומר הבעירה וכנראה שהתיז יותר מדי, והתוצאה הייתה שהעוגה נדלקה בלהבה גדולה ובדיוק ברגע זה הוא נתקל בילדה שרצה לכיוונו והעוגה הבוערת נפלה עליה האש אחזה בבגדיה, האירוע היה כ"כ מפחיד שבמשך מספר שניות ארוכות איש לא עשה דבר , כולם התאבנו. ראשון שהתעשת היה הצלם שזרק את המצלמה, נטל את מפת השולחן, גלגל את הילדה בתוכה וכיבה את האש.
     חייה אמנם ניצלו אך הנזק הנורא כבר נעשה הילדה סבלה מכוויות בדרגה הגבוהה ביותר בכל גופה וגם בפניה והיא הובהלה לבית החולים. הייתי אז ילד בן 11 , הסיפור הזה הכה בי קשות. אבי שהיה איש חזק, נשבר לחלוטין, הוא היה בוכה כל לילה כשהוא מאשים את עצמו אף שהמשטרה ניקתה אותו מאשמה. למרות אי הנעימות הוא הלך לבקרה בבית החולים והיה מלא בכאב ונקיפות מצפון עד שהגיע למצב שלא ישן בלילות. הסיפור הזה גרם לו לחזור בתשובה ואימי הלכה בעקבותיו אבל אנו הילדים נשארנו חילונים.
     משפחת הילדה החלה בתביעה משפטית מול חברת הביטוח של האולם, אולם חברת הביטוח ניסתה להפיל זאת על אבי. הורי הילדה ביקשו להוציא את אבי מהתביעה אך השופט לא קיבל את טענתם ונתן לאבי עונש סמלי של 100 שעות עבודות שירות ופטר אותו מאחריות כספית אבי מילא את 100 השעות שנפסקו לו והמשיך להיות בקשר עם משפחת הילדה. הילדה חזרה לבית הספר ושם החלו ללעוג לה על מראיה. הוריה החליטו לעשות את הכול כדי לטפל בצלקות הקשות וטסו לצרפת שם ישנו בי"ח מיוחד המטפל בנפגעי כוויות, אבי נפרד מהם בדמעות ובכך תם הקשר איתם.
     אבי ניסה להחזירני בתשובה אך לא כ"כ הצליח , אולי מפני שהחזרה בתשובה שלו הזכירה לי דברים שרציתי לשכוח, ואכן עם חלוף הזמן הסיפור שהשפיע עלי קשות בתור ילד הלך ונשכח ממני וחזרנו לחיי שגרה רגילים. עבדתי בכל מיני עבודות.
     בהיותי בגיל 25 התחלתי לעבוד אצל אדם בעלים של רשת חנויות רבות בכל רחבי הארץ לחבילות שי וממתקים, הוא היה חוזר בתשובה והקפיד ללמוד חצי יום. הוא לקח אותי בתור סוכן ומהר מאוד קידם אותי וסמך עלי מאוד. יום אחד שמע שאבי דתי ואמר: "חבל שאינך כמוהו אבל בעז"ה תהיה עם הזמן..."  לאחר מס' חודשים אמר לי: "אם אתה ממילא חילוני, יש כאן בחורה טובה שמנהלת לי את העסק אם אינך מצליח להיות דתי לפחות תהיה חילוני טוב ותתחתן איתה" . "נהיית מוסד לשידוכים?" שאלתי. "תבוא, תדבר איתה, אם יתאים לך מה הבעיה?". פגשתי אותה והבנתי שהיא מתאימה לי, אך היא הייתה לבושה כחרדית וברגע הראשון אמרתי לעצמי , הוא עבד עלי... שאלתי אותה על כך והיא אמרה שהיא והוריה חילוניים . רציתי לשאול אז למה את נראית כמו מבני ברקאבל לא לחצתי, הנחתי שזה מתוך כבוד לבעלי העסק. נפגשנו מספר פעמים ואחרי תקופה הצעתי לה נישואין אך על פניה עלתה הבעה לא ברורה. " למה את נראית כ"כ מסויגת"? שאלתי. "יש משהו שאתה חייב לדעת, אני נראית חרדית ולבושה צנוע אבל זה בגלל שיש לי כוויות בידיים", הייתי המום מדבריה. "גם בפנים היו לי כוויות אבל עברתי הרבה טיפולים והיום אי אפשר להבחין במה שעברתי". שתקתי מרוב הלם," תגיד משהו, לא יפה שאתה שותק, אם לא מתאים לך זה בסדר גמור". אבל הדמעות שנקוו בעיניה הראו ששום דבר לא בסדר גמור. "את לא מבינה, זה בכלל לא בכיוון הזה", "אז באיזה כיוון?" שאלה. "מתי זה קרה לך?", "שהייתי בגיל 12 וחצי", "זה קרה לך באולם ריחנית "? שאלתי. " כן", "את נשרפת מעוגה שהפיל עליך רב המלצרים."? "מניין לך?" שאלה מבוהלת. " יכול להיות שאחרי מה שאומר לך לא תרצי לדבר איתי" אמרתי בהיסטריה, כי רב המלצרים הזה הוא... אבא שלי ". הייתה דקה של שתיקה ואלפי מחשבות התרוצצו שם בינינו ואז התחלנו פשוט שנינו לבכות, בלי מילים.... "
     השריפה הזו שהתרחשה 15 שנה קודם, השפיעה כ"כ על חיינו וכל הרגשות התנקזו להם באותו רגע נלך להורים ונספר להם" וכך היה. הוריה היו בהלם מוחלט ואבי נפל על הכיסא וכמעט התעלף. "אני לא מאמין.... לא האמנתי שהצלקות ייעלמו!" והיום הזה שבו בישרנו להורינו היה היום שהחלטנו שנינו לחזור בתשובה.
     שסיפרנו זאת לבוס הוא שמח ואמר: "שתי ציפורים במכה אחת גם שידוך וגם חזרה בתשובה". נישאנו וגרנו אצל חמותי במשך שנה, ואז אמרה לי אשתי: " אנחנו חייבים למצוא דירה לעצמנו". "אולי נמצא דירה בשכירות במעלה אדומים" אמרתי. "עזוב יש לי דירה במודיעין", "מה? מאיפה יש לך דירה "?. "ההורים שלי תבעו את הביטוח וקיבלו פיצויים בסך מיליון וחצי שקלים, חלק הלך לריפוי שלי ובחלק האחר הם קנו דירה במודיעין" . הייתי בהלם מוחלט. התחתנתי בידיעה שאגור בשכירות ופתאום מתברר שמלכתחילה הייתה לי דירה מוכנה!
     שעות ספורות לאחר השיחה הזו התקשר השוכר שהתגורר בדירה ב-10 שנים האחרונות והודיע שכעבור 10 שנים הוא מעוניין לעזוב ,
     איך שהקב"ה מסדר את העניינים... עברנו לדירה ושיפצנו אותה . אשתי מורן ממשיכה לנהל את עסקיו של הבוס ואני פתחתי חנות בשותפות עמו ושמה "מתוק זה אנחנו". כך אנו גם מרגישים. 
החוויה היהודית

יום חמישי, 16 באוגוסט 2018

אמרי שפר ו' אלול ה'תשע"ח



  אומרים בתפילה: ״והסר ממנו יגון ואנחה, ומלוך עלינו אתה השם לבדך בחסד וברחמים״. כלומר על האדם לבקש מהשם שיסיר ממנו את היגון והאנחה ושיהיה שמח בחלקו ואז ממילא יאיר עליו אור מלכותו של השם בחסד וברחמים.

     אחד מגדולי ישראל בהיותו ילד, לימדו אותו בליל ה 'ניטל' לשחק שחמט. לאחר שתיארו לו את כללי הצעדים של הכלים השונים, אמרו לו שיש כלל יסודי: לאחר שעושים מהלך אין דרך חזרה. א"א להתחרט. אמר: א"כ איני מוכן לשחק במשחק הזה, כי זה לא משחק יהודי. יהודי יודע שגם אם עשה מהלך שגוי ומוטעה, הוא יכול לחזור בתשובה. 

     באו נזכור שהכול, כל מאורע של כל רגע, נגזר עלינו בראש השנה ה'תשע"ח.

     בתוך כל גוש אבן שוכנת "יצירת אומנות" צריך לדעת להסיר את החומר המיותר, כדי לחשוף את עבודת האומנות שבתוכו, כך גם האדם.

     דרכו של עולם לבקר ולשפוט את הזולת, לפיכך הורתה התורה – שפטים ושוטרים – אותה מדת בקורת שהנך מפנה כלפי אחרים – תיתן לך – תהיה מכוונת כנגד עצמך, וכשם שהנך תובע מהזולת שיהיה ירא ושלם, כך לפחות תנהג כלפיך לדרוש מעצמך אותה דרישה לשלמות. (תולדות יעקב יוסף)

      חזרו בתשובה עכשיו ותעקפו את הפקקים של אלול-

     יש הנוטים להפוך את המצוות לסגולות: זו סגולתה לשמירה, זו מביאה לעשירות, האחרת לזרע של קיימא, ועוד כהנה וכהנה אולם לא זוהי דרכה של תורה הקב"ה מצווה אותנו להתהלך עמו בתמימות, מבלי לחקור אחר העתידות ומבלי לתור אחר 'חכמות' באמונה, עלינו להניח את ה 'מושכות' בידי מי שאמר והיה העולם, ולהכניע את עצמנו בפני ידו המכוונת את העולם.

     יש מקום לפילוסופיה ביהדות, אנו מוצאים את הרמב"ם שואל במורה נבוכים שאלות פילוסופיות רבות, אולם כל מקומה של הפילוסופיה הוא רק אחרי האמונה התמימה.
ברכה או קללה (עלינו לשבח(
     יהודי אחד נכנס לבית הכנסת 'לידרמן' בשיכון חזון אי"ש בבני-ברק, וביקש לברר, היכן מתגורר מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א. המתפללים, שהבחינו שהוא הגיע ממרחקים, ויש לו משאלה חשובה מאוד, ניסו לדובב אותו כדי לשמוע, מה מציק לו. לאחר הפצרות חוזרות ונשנות סיפר להם: "אני רוצה לבקש מהרב קניבסקי 'קללה'..." השיב. סתם ולא פירש כיוון שעל פניו נראה היה, שמדובר ביהודי טוב, ושומר מצוות, הביאוהו המתפללים לביתו של הגאון ר' חיים, ומשהגיע תורו חזר על המשאלה המוזרה. "באתי לבקש מהרב 'קללה'..." וביאר את בקשתו: "לפני מספר חודשים, עליתי ארצה עם אחי לאחר שההורים שלנו נפטרו, הרכוש המשפחתי היה גדול מאוד, והגיע לסכום של חמישה מיליון דולרים!". " הכסף היה אצל אחי, כיוון שסמכתי עליו במלוא המובן, ובדמיונותייַ השחוריםַ ביותרַ לאַ חלמתי, שהואַ ינסה לעשוקַ אותי לא חתמתי איתו על שטר, לראיה שהכסף אצלו. והנה, משהגענו ארצה, ובקשתי מאחי שייתן לי את מחצית הסכום. אולם הוא התעלם מכל העניין, ואף הגדיל לעשות באומרו, שמעולםַ לאַ היהַ אצלו כסף, בוודאיַ לאַ סכוםַ גדולַ שכזה"... "בנוסף, אחיַ הלך כברַ ועשהַ מעשה, והשקיעַ אתַ כלַ הכסףַ בשיפוץַ בית-מלוןַ באילת. אני מבקש, שהרב יקלל את אחי בגין מעשיו", סיים היהודי את דבריו.
     הגר"ח השיב, שמעולם לא הוציא מפיו קללה על שום יהודי, וגם עכשיו לא יעשה זאת. " אבל אני מוכן לברך אותך שהכסף המגיע לך, יחזור אליך", ואכן כך עשה. סופו של המעשה היה, שבאחת השריפות הגדולות שהתחוללו באילת, עלה באש כל בית המלון המשופץ, ולא נותר ממנו, כי אם עיי חרבות. האח ששיפץ את המקום, לאַ עשהַ עדיין ביטוח, כךַ שהואַ איבדַ בן-לילהַ אתַ כלַ הכסףַ שהשקיע.
     סוף הסיפור היה, שמשרדַ התיירותַ החליטַ להחזירַ למשפץַ מחצית מסכוםַ ההשקעתו, בסךַ שנייםַ וחציַ מיליוןַ דולרים, כאותַ הוקרה עלַ 'הדאגהַ שגילהַ לעירַ אילת'. האח, שראה בכך את יד ה', והבין כי מעשה זה אירע בגלל שהוא עשק את אחיו, החליט לאחר חשבון נפש, להחזיר את הסכום שקיבל, לאחיו, ואף התעורר מכל העניין לתשובה שלימה. 
התחרות (נשלח ע"י יוסי אייזיקוביץ)
     שתי ערים תאומות, האחת ישראלית והשנייה יפנית, החליטו להתחרות בחתירה. הגיע יום התחרות, והנבחרת היפנית ניצחה בהפרש ניכר. המורל בצד הישראלי היה, באופן טבעי, נמוך, והחליטו שבתחרות הגומלין בשנה הבאה הם מנצחים..., ויהי מה!
     הוקמה ועדת חקירה לבדוק את שורשי הפאשלה. מסקנות הוועדה היו: היפנים הציבו לתחרות שבעה חותרים ומנהל אחד, בשעה שבסירה הישראלית היה חותר אחד ושבעה מנהלים, כמקובל.
     גויס יועץ חיצוני, על מנת לבחון מקרוב את מבנה הקבוצה הישראלית. לאחר חודשים של עבודה, הגיע היועץ למסקנה: "שיש בקבוצה הישראלית יותר מידי מנהלים ופחות מידי חותרים". לאור הדו"ח שהגיש היועץ, נערכו מספר שינויים במבנה הקבוצה הישראלית, כדלהלן: במקום שבעה מנהלים וחותר אחד, נבחרו ארבעה מנהלים בכירים ביותר, שני מנהלים בכירים, מנהל אחד בדרגת ביניים וחותר אחד.
     בנוסף, נקבעה טבלת בונוסים, המבוססת על הישגים לצורך עידוד ותמריץ החותר. בתחרות הגומלין, שנערכה, כאמור, לאחר שנה, ניצח הצוות היפני בפער כפול מהשנה הקודמת.
     לאור ההישגים העלובים, הוחלט לפטר לאלתר את החותר, ולשלם בכל זאת בונוסים למנהלים, כהערכה על מאמציהם, ובעקבות הכישלון הוזמן שוב הבוחן החיצוני, והגיע למסקנה, שכנראה הבעיה היא בסירה...
     אדם מנסה להתחמק מעבודה קשה, אך צריך לדעת, שאם לא נשקיע - לא נגיע...

החוויה היהודית

אמרי שפר ה' אלול ה'תשע"ח



אומר הרמב"ן: מאחר ואי אפשר להזכיר בתורה את כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות כולם, הוסיפה התורה ציווי כללי, שיעשה האדם את הטוב והישר בכל דבר ואפילו בדרך של ויתור, פשרה ולפנים משורת הדין (על פי הרמב"ן, שם(, למען השלום )רבנו בחיי, שם(. 
     אל תיקחו שום דבר ואף אחד כמובן מאליו. לא חבר, לא בן או בת זוג, לא עבודה, לא משהו שאתם כבר יודעים במיוחד אל תיקחו את האמונה כדבר מובן מאליו
     בפירוש הרוקח עה"ת (פ' תצוה) כתב: "ושלש מאות פעמים הוזכר אהרן בואלה שמות ובויקרא וגם בוידבר ה' אל משה במדבר סיני וכו', ואם היו שלוש מאות כוהנים עומדים בהר הזיתים, והיו אומרים ברכת כוהנים היה בא משיח.
     הכול יכול לקרות. אי אפשר להתכונן לקראת הכול. חיו את חייכם.
.   השגחה פרטית ברכבת תחתית .(שמעתי מר' משה קליין(
     שנים רבות חלפו מאז. ניצנים ראשונים נראו בהתהוותן של קהילות חרדיות בעיר ניו יורק. חיים יהודיים בארה"ב, במרקם שאנו מכירים אותו היום, עדיין לא תססו הכול היה שונה בתכלית. אותם ימים, ניתן היה להשיג בשר כשר למהדרין באטליזים ספורים, אשר נוהלו על ידי יהודים אורתודוקסים. גם בימינו, היינו שמחים לו נמצא לנו האטליז הטוב, הכשר והאמין – מקום בו יכול לתת אמון גם היהודי המחמיר ביותר, מקום המנוהל בידי יהודי ירא שמים. ואם בימינו כה שכיחות ההונאות בתחום זה, הרי באותם ימים הייתה המלאכה קלה אלפי מונים משה קליין, יהודי ניו יורקי, החליט, אם כןלפתוח חנות לממכר בשר את חנותו כינה בשם "כשר מהדרין". על פי רוב, דרוש פרק זמן על מנת שחנות חדשה תתבסס בקהילה, אך חברי הקהילה החרדית של רובע קווינס הבינו עד מהרה כי ניתן לסמוך על חנות זו ועל בעליה. תוך זמן קצר, החלו להתקבל בחנותו של רמשה הזמנות למשלוחי בשר מאזורים נוספים, כמו ה"לואר איסט סייד" ובורופארק, וקהל לקוחותיה הקבועים של החנות הלך וגדל בהתמדה. חרף זאת, אין זה קל לנהל אטליז בימים קשים. עבור משפחת קליין, מספר הקונים ההולך הגדל היה כרוך גם בעמל רב. על רקע זאת, היווה אובדנו של הארנק – אודותיו תקראו בשורות הבאות – מכה כה קשה.
     שתי משרות היו מנת חלקה של הגברת קליין. בבקרים שימשה כמזכירה למחנך הנערץ הרב אליאס שוורץ בישיבת 'תורת אמת' בברוקלין; משם, בשעת אחר-צהריים מוקדמת, הייתה עושה את דרכה ברכבת התחתית לרובע קווינס, אל חנות הבשר "כשר מהדרין" אשר בבעלותם, שם הייתה אחראית על ניהול החשבונות. בין תפקידיה, היה עליה לאסוף את הפדיון היומי – מזומנים והמחאות – לקחת אותו הביתה ולהצפינו במקום בטוחלמחרת, בדרכה מהישיבה אל חנות הבשר , נהגה להפקיד את הכסף בסניף הבנק. לא אחת, הצטבר הפדיון היומי לכדי סכום נכבד. גברת קליין הקפידה להחזיק אותו בארנקה, המוטמן עמוק בתיק-הכתף שלה ולא להסיח דעת ממנו.
     שמה של החנות הלך לפניה, תודות להכשר המהודר ולשירות המסור והמהימן שהיא מעניקה ללקוחותיה החרדיים. ב"ה , הברכה שרתה בעסקים. "אותו בוקר, שבו יצאה אשתי מהבית, צפו החזאים מזגאוויר קשה", מספר מיסטר קליין. "היה זה שיאו של החורף: הכל היה אפור, ועננים כבדים העיבו על השמיים, מבשרים על גשם זלעפות העתיד לרדת בכל רגע. גם מי שהצטייד במטרייה, צפוי היה לשוב הביתה נוטף מים. אשתי הקפידה להתלבש היטב ולהתעטף במעיל גשם וצעיף. היא לא שכחה ליטול עמה את המטרייה".
     שעות הבוקר בישיבה, עברו עליה ללא אירוע חריג, ואחר-הצהריים יצאה גברת קליין כדרכה אל תחנת הרכבת התחתית יכולים אתם לשער בנפשכם את חווית הנסיעה ברכבת ביום סגרירי שכזה: קרונות מחוממים, עמוסים לעייפה בנוסעים מכורבלים. החלונות מוגפים היטב, כהגנה מפני משב-רוח מקפיא עצמות; תנאים מתאימים למדי לשקיעה בנמנום, על רקע תנודות הרכבת הנוסעת. בעוד הרכבת מיטלטלת וגונחת על-גבי הפסים, נעצמו עיניה של גברת קליין, וראשה החל להתנודד בקצב טלטול הקרון . אותו 'חוש שישי', המאותת לנוסע הקבוע כי הוא קרב לתחנה בה עליו לרדת, הוא אשר העיר את גברת קליין דקות ספורות לפני הגיעה לתחנה; בהיותה מטושטשת קמעה מן התנומה, מיהרה ליטול בידה את המטרייה, ואויה, היא שכחה לחלוטין מקיומו של התיק היקר הכרטיסן הכריז על התחנה הבאה, דלתות הקרונות נפתחו לרווחה, וזרם גועש של אנשים נפלט אל הרציף, נושא עמו את הגברת קליין, עדיין אוחזת בחוזקה במטרייתה, מבלי שתבחין כי ארנקה נותר מאחור. רק לאחר שהרכבת החלה לעזוב מן התחנה בשריקה ושקשוק גלגלים הכתה בה לפתע ההכרה כי דבר מה חשוב מאוד חסר לה . "אוי, לא!" קראה באימה. "אינני מאמינה השארתי את הארנק ברכבת!" כצפוי, איש מבין הניו-יורקים אשר חלפו באותה עת על פניה לא נענה למצוקתה של האישה הזרה. אף לא איש האט את קצב צעדיו. ובכן, מה עליה לעשות כעת? מה היא יכולה לעשות כעתעלי לעצור את הרכבת, אמרה לעצמה נחושות. היא הבחינה במשרד קטן על קצה הרציף, והחישה את צעדיה לעבר התא בעל דפנות הזכוכית, מתפללת בליבה לפגוש מאן דהוא בעל סמכות ויוזמהאגרופה הלם בכוח על הדלת. " עליך לעצור את הרכבת בדחיפות", קראה אל העובד שפתח את הדלת באי-רצון מופגן. " גברתי", השיב לה בנימה קלילה, "איננו נוהגים לעצור את הרכבת, אלא אם כן מדובר במקרה חירום. האם תוכלי להגדיר את המקרה שלך כמצב חירום של ממש אבל ממש?" גברת קליין הבחינה בתג המוצמד על דש חולצתו, עליו הופיע שמו – 'אד או'מאלי' . "מיסטר או'מאלי", פנתה אליו נסערת, "זהו באמת מקרה חירום, לכל הפחות עבורי השארתי את ארנקי ברכבת לפני דקות ספורות, ונמצא בו סכום כסף מאוד גדול חייבת אני להשיג אותו! אם לא תעצור את הרכבת מיד, לעולם לא אזכה לראות אותו ! אנא, מיסטר או'מאלי, נסה ליצור קשר עם נהג הרכבת ובקש נא מאנשי התחנה הבאה לעכב אותה!"  נימת הדחיפות בקולה עוררה אותו מאדישותו, והוא שב ונכנס אל הביתן , והשתמש במכשיר הקשר כדי לקרוא לכרטיסן, הנוסע ברכבת אשר זה-עתה עזבה את התחנה. גברת קליין המתינה בקוצר-רוח. בסתר ליבה ידעה כי הסיכויים למצוא את ארנקה שואפים לאפס. האומנם יש תקווה שארנק ללא בעלים יישאר נטוש יותר מדקה תמימה בתוך רכבת עמוסת נוסעים ? ואכן, כך היה. כאשר עצרו לבסוף את הרכבת וערכו בה חיפוש – שלוש תחנות בהמשך הדרך – התברר כי הארנק נעלם אבד לנצח בג'ונגל של ניו יורק.
     נסערת ונואשת עזבה גברת קליין את תחנת הרכבת, חולשה תקפה אותה. סכום כה גדול היה בארנק! היה בו סך המשכורות של עובדי החנות, עם רוב הפדיון של אותו שבוע. כל הכסף, עליו עמלו בזיעת אפם נעלם ואיננו, והכול ברגע אחד של חוסר שימת-לב! מצפונה הכה בה, ואפרורית היום שיקפה את מצב-רוחה הקודר. כיצד יכולה הייתה היא – דווקא היא – להיות כה פזיזה? תמיד השתדלה להיות זהירה ומחושבת כל-כך! תקלה מעין זו לא אירעה לה מעולם לפניה יכלה להבחין בגגון הסוכך על חנותם. אין ספק, ל 'בוס' שלה ממתינה הפתעה בלתי נעימה. היא הדפה בזהירות את דלת החנות ונכנסה פנימה לתוך האטליז. משטחי העבודה המתכתיים בהקו בניקיונם, והמקררים הפתוחים בעלי דלתות הזכוכית נצצו, נועצים בה, כביכול, מבט אדיש ומנוכר. נדמה היה שהם מטיחים בה אשמה ללא-קול, "נכשלת, לא ניתן לסמוך עלייך".  
     בעלה יצא ממשרדו בחלקה הפנימי של החנות, בידו ערימת טפסי הזמנה. יום חמישי היה, והוא עמד לצאת לסיבוב חלוקת משלוחים. הוא רק המתין לבואה תוהה מדוע היא מתמהמהת כן, הגעתי מאוחר היום", הודתה ופרצה בבכי. "  מה קרה?" שאל בדאגה כנה. היא סיפרה לו את סיפורה העגום, מתייפחת תוך-כדי דיבור. " אין בכך כל ספק, אשתי היקרה, הכול באשערט, הכול משמיים", הגיב מייד. " הייתה זו יד ה', הכסף צריך היה להילקח מאתנו, ולכן נלקח. הינך אישה מהימנה ואחראית; ברי לי כי לא הייתה כאן כל רשלנות מצידך. יכול היה דבר זה לקרות לכל אחד". כך דיבר על ליבה בקול שקט , עד שנחה דעתה . היה עליו לצאת, הן ערב שבת, ועליו עוד מוטלים משלוחים רבים. הוא נופף בידו לשלום ויצא מן החנות, בדרכו לסיבוב החלוקה.
     גברת קליין נותרה מדוכדכת ומודאגת. בטוחה הייתה כי בעלה מאוכזב ממנה, וכי מילותיו השקטות אינן אלא כיסוי לרגשותיו האמיתיים. לא היה לה ספק בכך לעולם לא ייתן בה עוד אמון! בייאושה גמלה בליבה החלטה להתקשר לרבו של בעלה, לספר לו את קורותיה ולהתייעץ עמו, מה ביכולתה לעשות כדי לתקן את המעשה האומלל הרב הטה אוזן לסיפורה בסבלנות ובאדיבות, כתמיד. מכיר הוא היטב את רמשה, כך אמר לה, והוא בטוח כי כנים דבריו. הוא יעץ לה שלא לשקוע במחשבות נוגות על האבידה. בעלה, ר' משה, הינו מאותם אנשים החיים לאור האמונה כי הכול – ובפרט ענייני הפרנסה – מיד השם. גברת קליין השיבה את שפופרת הטלפון למקומה בתחושת הקלה בינתיים, היה ר' משה טרוד בחלוקת משלוחים ללקוחותיו. תחושה עמומה של מועקה ליוותה אותו, בידיעה כי זה-עתה ירד לטמיון סכום כסף כה גדול, אך הוא עשה כמיטב יכולתו להדוף ולהסיט את המחשבות השליליות מתוך ראשו. מזונותיו של אדם קצובים לו בכל שנה מחדש, בראש השנהיהיה מה שיהיה... חרף כל זאת, לא הקרין אותה שמחת חיים שאפיינה אותו. כרגיל , נהג להתלוצץ קלות עם לקוחותיו, לתבל את דבריו בסיפור משעשע וכדומה. באותו יום, הסתפק במשפטים קצרים של "כןו"לא".  אך כאשר הגיע לבית משפחת פרידמן...  גברת פרידמן פתחה את הדלת, ומר קליין נכנס פנימה, נושא על כתפו חבילת ענק של עופות ובשר בקר. היא הציעה לו כוס שתייה, והוא נעתר בתודה. בעודו מבקש מקום לשבת, צד מבטו תיק מוכר מאוד שהיה מונח על השולחן. בהגיונו הקרסירב להאמין למראה עיניו. כמובן, ייתכן בהחלט שלגברת פרידמן תיק דומה לזה של אשתו. אך לא! התיק היה זהה לחלוטין כולל השריטות סביב מסגרת המתכת שהקיפה אותו! הדבר היה בעיניו בלתי סביר בעליל. הייתכן ? "יודעת את, גברת פרידמן", פתח ואמר, " מוזר מאוד, תיק זה זהה לגמרי לתיק שאיבדה אשתי היום אחר-הצהריים !" "האומנם, מיסטר קליין! הרשה לי לספר לך את סיפורו של התיק. יענקי, מזוג נא לאורח שלנו כוס מיץ נוספת...
     המפגש שלי עם תיק זה היה יוצא דופן למדי, והוא אירע ממש היום אחר-הצהריים" . "יודע אני", קטע את דבריה. "זהו הדבר אשר מנסה אני לומר לך!" " אנא, הנח לי לספר את הדברים בקצב שלי", המשיכה גברת פרידמן. " היום אחר-הצהריים ישבתי על מקומי בקרון הרכבת התחתית, בדרכי הביתה וציינתי לעצמי עד כמה חדגוני היה היום שעבר. הרכבת עצרה בתחנה ואנשים רבים ירדו ממנה. כעת, התפנו מקומות ישיבה בקרון, ואני בחרתי להתיישב במקום ריק סמוך לחלון. לפתע, נפל מבטי על דמותו של בחור שחרחר, ובידו תיק של אישה הדבר נראה לי משונה ביותר. וחשוד למדינדמה היה לי כי הבחור נבוך, ואולי דרוך מיהרתי להסיט את מבטי ממנו, ואף החלטתי לדון אותו לכף זכות. שמא קנה את התיק מתנה לאמו?... " הוא הבחין במבטי, וניגש אליי. מודה אני ומתוודה שעלה בי חשש מה, אך ניסיתי להעמיד פנים נעימות. "' סליחה, גברת,' פנה אלי . "'כן,' עניתי'בדיוק לפני שהתיישבת כאן, ישבה כאן אישה שנראתה בדיוק כמוך.   כלומר, היא הייתה לבושה כמוך, המבינה את את כוונתי?' הבטחתי לו שאני מבינה בדיוק למה כוונתו . "'בכל אופן,' המשיך הצעיר, 'הגברת ההיא נטלה את המטרייה שלה וירדה מהרכבת אך כפי הנראה שכחה את תיקה, כי הוא נשאר על מקומה כשיצאה הרכבת מהתחנה. "' ואז,' אמר בהיסוס, 'ברגע שראיתי את התיק מונח שם, ברור היה לי שכדאי לקחת אותו מיד, בטרם יחטוף אותו מישהו אחר אך כעת... אני מתלבט מה עלי לעשות ראשי אומר לי לקחת את הכסף ולמסור אותו לאמי, אך מצפוני אומר לי שעלי להחזיר אותו לבעליו. יודע אני, שאם אמשיך להחזיק בו, ראשי לא ייתן לי מנוח אני חושב שאתן לך אותו, כדי שתדאגי לכך שזה יגיע בחזרה לאישה ההיא, שנראית בדיוק כמוך. ועוד דבר', הוסיף ואמר. 'אנא קחי את השם שלי ואת מספר הטלפון. אם יהיה איזשהו פרס, תוכלי להתקשר אלי'.
     הוא שרבט את שמו ואת מספר הטלפון שלו על פיסת נייר ומסר לי אותה, יחד עם התיק. " נו! ומה יכולתי לומר לו, אחרי נאום כה ארוך? כמובן שהודיתי לו על ישרותו והסכמתי לקחת את התיק. הרי הוא לפניך מחכה אני לבעלי שיחזור הביתה, בטרם אבדוק את תכולתו כדי לברר מיהי אשר איבדה אותו".  מר קליין הקשיב בקוצר-רוח, מחכה להזדמנות להשלים את חלקו בסיפור " אין צורך להמתין לשובו של בעלך", אמר לה. "יכול אני לומר לך בדיוק מהי תכולתו תמצאי שם את כרטיסי האשראי של אשתי , תמונה שלנו מיום הנישואין, וכל הכסף שהיא עמדה להפקיד בבנק היום אחר הצהריים; קרוב לוודאי שנמצא שם גם טופס ההפקדה, ובו רשומים כל הפרטים אנו שיערנו שהתיק והכסף אבדו לנו לנצח..."
     גברת פרידמן התקשרה מיד לבעלה וסיפרה לו את פרטי המעשה . "אם ר' משה אומר לך שזהו התיק של אשתו,  יכולה את להאמין לו פתחי את התיק, ותיווכחי בעצמך". כמובן הכול היה שם, בדיוק כפי שתיאר זאת משה קליין. מר קליין התרגש עד מאוד, ואפוף בתחושה של הכרת הטוב לבורא יתברך התקשר לאשתו וסיפר לה את כל מהלך העניינים.
          באותו ערב, בשעה מאוחרת יותר, יצא מר קליין למשלוח נוסף – אל בחור צעיר אחד שהצליח להתגבר על יצרו ולנהוג כפי שעליו לנהוג. ר' משה העניק לו פרס כספי גדול, והבטיח לו כי עד אחרית ימיו יזכור אותו לטובה
החוויה היהודית

יום שלישי, 14 באוגוסט 2018

אמרי שפר ד' אלול ה'תשע"ח



 איינשטיין אמר שזו אי שפיות לחזור על אותה פעולה ולחכות שתהיה תוצאה אחרת, אם לא הלך לך בדרך הזו הסימן שיש דרך אחרת אתה צריך רק למצוא אותה במקום להישאר תקוע ולהמשיך לבכות.


     "אין עושה טוב, אין גם אחד".  אומר הבן איש חי: אם אדם חושב ש 'אין עושה טוב'... הוא חושב שהמצב שלו יכול להיות יותר טוב...  זה בגלל ש 'אין גם אחד'! הוא לא מאמין ב-אחד! בורא העולם!


     "אכן, התורה מצווה את האדם 'תמים תהיה' ולא 'פיקח תהיה'; אך כדי לקיים את 'תמים תהיה' זקוק האדם לפיקחות מרובה  מאוד" (רבי נפתלי מרופשיץ)
     בית יהודי הוא מקום שמחנכים בו ילד 24 שעות לעבודת ה', שבע ימים בשבוע, פתוח גם (ובעיקר בשבת. תת הכרה של הילד פעיל במשך כל שעות היום בשבתות וימי חול, בימי חג ובימי אבל, בבוקר ובערב. כל רגע ורגע בונה את נפשו העדינה של הילד.
הסוד שגילה רבי שלמה זלמן...  (להתעדן באהבתך, גיליון 212)
     לפעמים, כשצריך כלי עוצמתי במיוחד, יש את נשק ההודאה. כשיהודי צריך ישועה וכל הדרכים נראות כחסומות בפניו – הוא יכול לאמץ את גישת ההודאה כי יהודי שמודה לה' – זוכה בישועות גדולות, גם נדירות ובלתי צפויות ! את הסוד הזה גילה הגאון הגדול ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל והעיד כי אותו סוד מסוגל להושיע כל אדם בכל מצב שהוא ולחולל פלאות תוך זמן קצר, הרי הוא לפניכם:
     מספרים כי באחד הימים הגיע אל הגאון הגדול, ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, איש מכובד נשוא פנים כשבעיה גדולה מעיקה על ליבו . "כבוד הרב, ברוך ה' זכיתי להחזיק ולממן 'כולל' גדול וחשוב אשר לומדים בו עשרות אברכים העמלים על תלמודם, כשאני הוא זה המשלם להם משכורות חודשיות מכספי האישי  אלא שבתקופה האחרונה התחלתי למצוא את עצמי בלחצים נוראיים כשאין לי מהיכן להביא להם את הכסף, עד אשר איני מצליח לישון בלילות".  האיש השתהה מעט והמשיך: "חיי הפכו ללחץ גדול ופחדים נוראיים, עד שהלכתי למומחה רפואי גדול שאמר לי כי אין מנוס אלא לסגור את הכולל, מפני שרק זה הדבר שיסיר ממני את הלחץ הגדול וישיב לי את הרוגע הנפשי. וכעת באתי לשאול את הרב האם עלי לנהוג כך?"  ר' שלמה זלמן הרהר קלות, והשיב: "אכן כן, אין ספק כי עליך לצאת מהלחץ הנפשי בו אתה נתון, זה אינו בריא ואינו נכון שהאדם יחיה בלחצים כבדים. אך האם הפתרון היחידי הוא רק לסגור את הכולל? חושבני שיש לי פתרון חלופי מצוין בשבילך... באמתחתי תרופת פלא שתוכל להושיע אותך ממצבך". האיש הטה אוזנו בשקיקה ור' שלמה זלמן שטח את סודו המפתיע: "ברצוני לגלות לך סוד המסוגל להסיר מעליך ומעל כל אדם באשר הוא, את כל הלחצים הנפשיים והקשיים שבחייו. ומהו? הקשב נא לי, טול מהיום פנקס קטן, אותו תחזיק בכיס במשך כל היום, ותקרא לו 'פנקס ההודאות'. בכל פעם במשך היום שתרגיש כיצד ה' סייע לך, עזר לך, שימח אותך, כיצד ראית את השגחתו והצלתו – רשום אותו בפנקסך אך זה עדיין לא הסוף – לפני כל תפילה במשך היום, הוצא את פנקסך והתבונן בכתוב בו לכמה רגעים, כדי שתיזכר כמה טובות וחסדים עשה לך הבורא , וכשתגיע בתפילה ל 'מודים' תכוון גם על כל אותם טובות שעשה לך ה'". או אז סיים ר' שלמה זלמן את דבריו ואמר לו: "אם תעשה כך, מובטח לך כי תוך זמן קצר תזכה לראות ישועות גדולות ותצא מכל הלחצים והצרות". האיש הודה מעומק הלב לרב ויצא מחדרו בשמחה רבה.
     הוא רכש לעצמו פנקס קטן והחל לכתוב בו בכל רגע נתון כל חסד וישועת ה' שהרגיש שעשה עמו הבורא: "1 .לאחר זמן רב של היעלמות המוצץ של בני מצאנו אותו באורח פלאי... ממש הרגשתי כי הבורא האיר את עיני למצוא אותו... 2 .ירדתי מוקדם בבוקר למכולת על מנת לקנות בדחיפות חלב, והנה אני רואה באורח פלא איך בדיוק באותו רגע הגיעה משאית החלב, כך שמיד לקחתי שקית חלב והגעתי תוך שניות ספורות הביתה – ממש הרגשתי איך ה' שלח לי אישית את משאית החלב... 3 .תודה לך ה' ששימחת אותי שבני חזר עם תעודת הצטיינות ששימחה אותי כל השבת... 4 .מישהו שלח לי בפתאומיות 2,000 ₪ תרומה לכולל – תודה ה' על העזרה..." תאמינו או לא, אך בדיוק כפי שהבטיח הרב... הפנקס חולל פלאים ניסים על גבי ניסים התחוללו בחייו של האיש, ותוך ימים בודדים הוא חש כי כל הלחצים והפחדים התפוגגו מאליהם, ויותר מכל הוא חש עין בעין כיצד השולח לו סכומי כסף עצומים למימון הכולל, ובכך המשיך לממן את הכולל עד ליום זה.
     זהו הסוד שהשאיר ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל לכל יהודי: 'פנקס ההודאות והישועות' אשר בכוחו לחולל ניסים ונפלאות לכל יהודי באשר הוא, אם אשר רק יעשה זאת. אם רק יכתוב את חסדי ה' ויודה עליהם, תוך כדי התבוננות בהם טרם התפילה. כי זוהי כוחה של הודאה לה '. וכבר כתב הרב פינקוס זצ"ל בספרו 'שערים בתפילה' )עמוד ז'( כי האדם המחזיק בהודאה לה' בעת צרה – נפתחים בפניו שערי השפע והישועה כמו כן כותב הרמב"ן (סוף פרשת בא): "כוונת כל המצוות שנאמין בא-לוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה... שאין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לא-לוקיו שבראו". הצטרפו לאנשים שעשו זאת וראו ישועות!

החוויה היהודית

אמרי שפר ג' אלול ה'תשע"ח



 אדם נקרא תמים, כאשר כל מעשיו ופעולותיו נובעות מעצם מהותו וזכות לבו, ורק נפשו הטהורה מכוונת את דרכו, האמת נעשתה לו כטבע, כולו ברשות הקב"ה, אין לו עניין להתחכם לדעת עתידות, כי בכל מה שנותן לו ה' הוא שבע רצון. כך מפרש ה"מכתב מאליהו" ע"פ דברי המהר"ל )נתיב התמימות) שכתב: "התמים הוא זה שהולך בדרך הישר מעצמו, בלא שום התבוננות, רק הולך בדרכו בתמימות...  אינו ברשות עצמו, רק עם השם יתברך"...
     אמר הגר"ח קניבסקי שעל פרנסה צריך לעבוד יום אחד בשנה, הלא הוא ראש השנה...


     היינו שיהיה לו שלום עם ישראל וידון  כל אחד לכף זכות ולא יביט אוון ביעקב (רבי צבי אלימלך שפירא זי"ע)
     כתוב בב"ח שלא כתוב אות "ף" בברכת המזון שמי שמברך ברכת המזון בכוונה מסיר חרון אף וצרות על ישראל. וכתוב ב"חפץ חיים" למה תיקנו הרחמן אחרי ברכת המזון, כי אחרי שקיים את המצווה אז יש עת רצון. ובמשנה ברורה כתב שלא יחסר לו פרנסה כל ימיו.
ויסר מעלינו את הנחש" [כא, ז] (אחת שאלתי2 .(
     בצהרי היום נשמעה לפתע בביתו של מיכאל צרחה מקפיאת דם. הייתה זו אחת מבנותיו שהבחינה בנחש אימתני גדול ,  זוחל לאיטו מתחת לשולחן שעמד במרכזו של סלון הבית. מיכאל ובני ביתו ברחו מיד אל מחוץ לבית. תוך שהם חוככים בדעתם מה לעשות, נראה במפתיע במעלה הרחוב אדם העוטה על עצמו חולצה הנושאת כתובית המעידה עליו כי הינו לוכד נחשים בתפקיד. הם מיד רצו ופנו אליו, ולהפתעתם, אמר להם הלוכד, כי בשכונתם יש 'מגיפה' של הימצאות נחשים , ואך זה עתה חילץ שני נחשים מבניין סמוך. בני המשפחה ביקשו ממנו לעלות לדירתם וללכוד את הנחש, ודרש הלוכד עבור עבודתו סכום זעום של 150 שקלים בלבד, אך הוסיף תנאי נוסף: "לכידת נחש שכזה אינה פשוטה כלל, ולכן עלי לבצעה כשאני לבדי בדירה. בעת שהותי בדירה, אל לאיש מבני הבית להימצא בסביבתי!"  ואכן, לשמחת המשפחה, כעבור רבע שעה, יצא האיש ובידו הנחש. המשפחה, שאבן גדולה נגולה מעל לבם, לא התעמקה יתר על המידה בתמיהה הכיצד נחש כה גדול ומסוכן משוטט באזורם המאוכלס, ומדוע לוכד הנחשים נזקק להזיז רהיטים לא מעטים בבית בעת הלכידה. מיכאל העביר ללוכד את שכרו, והמשפחה חזרה לשגרת יומה.
     בערבו של יום, הגיע אל ביתו של מיכאל יעקב, שכנו היקר ששב הערב מחו"ל. לפני כשבועיים, טרם יציאתו לחו"ל ביקש יעקב ממיכאל, שישמור לו (תמורת שכר) על יהלומים יקרים, ששוויים מסתכם ב-50,000 דולרים. את קופסת היהלומים הטמין מיכאל באחת המגירות הסודיות. ובכן, מיכאל ניגש אל המגירה הסודית, פתחה, ו...חשכו עיניו כשגילה לחרדתו כי קופסת היהלומים נעלמה כלא הייתה. "איך זה יתכן", תמה , "הלא רק היום בבוקר ראיתי את הקופסה מונחת כאן?!"... עד מהרה התבררה האמת המרה; לוכד הנחשים לא היה אלא גנב מדופלם... הוא היה זה שגנב את היהלומים החשד התעצם כאשר השכנים בבניין הסמוך, התלוננו גם הם כי הלוכד בדה מלבו את סיפור הלכידה גם בביתם, ויחד עם הנחש 'חילץ' מביתם גם את כל ממון הנדוניה שאספו עבור חתונת בתם. התברר כי הלוכד הרשע הוא למעשה זה ש 'השתילאת הנחשים, במטרות מיוחדות שסימן לעצמו, בכדי לגזול מיהודים תמימים את ממונם עכשיו יעקב פונה אל מיכאל ואומר לו: "ידידי היקר, אני מאוד מצטער על התקרית הנוראה, אך אתה בוודאי מבין שכעת עליך לשלם לי את ה-50,000 דולר, כדין כל שומר שכר שחייב בגניבה ואבידה!...".  לעומתו טוען מיכאל, כי זהו ממש אונס, וכידוע, שומר שכר פטור על איבוד חפץ השמירה באונס... עם מי הדיןהשיב מו"ר הגאון יצחק זילברשטיין שליט"א: מעשה אירע בימי קדם, בראובן שהפקיד אצל חברו שמעון, מאה מטבעות זהב. שמעון הניחם במקום מוצנע ושמור תחת מיטתו. ויהי היום, לפתע קפצה תרנגולת דרך חלון חדרו של שמעון ופרחה ונכנסה למקום סתר כלשהו בחדר. פתאום מגיע ברנש אחד, ומספר לשמעון "התרנגולת שלי נמלטה ונכנסה לחדרך האם אוכל להיכנס ולחפש אחריה?". שמעון הסכים ויצא מהחדר, ובעל התרנגולת החל לחפש אחריה בכל זוויות החדר הגדול, ותחת המיטה, עד שמצאה. האיש הודה לבעל הבית, וחלף הלך לו.
     כעבור זמן מה, מגיע ראובן ומבקש לקבל בחזרה את מטבעות הזהב שלו. שמעון ניגש למקום הסתר שמתחת מיטתוו...נחרד לנפשו לגלות, שהמטבעות נעלמו! התברר שאותו ברנש לא היה אלא נוכל ערמומי, שנכנס על מנת לחתור אחר הפיקדון היקר שהפקיד אצלו שמעון. האיש מצא את הזהובים ונעלם עמם מהבית, וכעת ראובן תובע את שוויים משמעון השניים באו ל 'דין תורה' לפני רבנו ישראל איסרליין, בעל ה 'תרומת הדשן',  אשר הכריע, ששמעון חייב לשלם את דמי הפיקדון לראובן, מכיוון שפשע בכך שהניח לאדם זר להיכנס ולחפש אחר 'אבידתו' במקום בו מוחבא הפיקדון, ובוודאי שהיה לו לחשוד באיש שעלול לגנוב את הפיקדון. כדברי ה 'תרומת הדשן' פסק הרמ"א: "אם הניח השומר לאחרים להיכנס במקום שהפיקדון מונח בו, אף על פי שאינם בחזקת גנבים, אם נגנב הפיקדון, חייב השומר לשלם, כי זו פשיעה".  האומנם גם בשאלתנו כך יהיה הדין, ונצטרך לחייב את מיכאל בתשלום היהלומים ?... בוודאי שכל אחד מכם מבחין במרחק הרב שקיים בין שני המקרים: בסיפור של התרנגולת, השומר פשע בכך שהכניס אדם זר והניח לו לערוך חיפושים בחדרו בהיותו לבד ללא שמירה, כאמור. במקרה שלנו לעומת זאת, מיכאל ה 'שומר' לא פשע כלל אלא אדרבה, נהג כפי שהיה צריך לנהוג, שכן כאשר נחש ארסי הופיע בביתו, הוא היה מחויב להימלט על נפשו, לצאת מהבית ולהזעיק לוכד נחשים, ומכיוון שנהג כפי שציוותה עליו התורה לנהוג, ולא היה לו שום דרך למנוע את הגניבה המתוחכמת הרי שיש לפטור אותו. 

החוויה היהודית