אדם נקרא
תמים, כאשר כל מעשיו ופעולותיו נובעות מעצם מהותו וזכות לבו, ורק נפשו הטהורה
מכוונת את דרכו, האמת נעשתה לו כטבע, כולו ברשות הקב"ה, אין לו עניין להתחכם
לדעת עתידות, כי בכל מה שנותן לו ה' הוא שבע רצון. כך מפרש ה"מכתב
מאליהו" ע"פ דברי המהר"ל )נתיב
התמימות) שכתב: "התמים הוא זה שהולך בדרך הישר מעצמו, בלא שום התבוננות, רק
הולך בדרכו בתמימות... אינו ברשות עצמו, רק עם השם יתברך"...
אמר
הגר"ח קניבסקי, שעל פרנסה צריך לעבוד יום אחד בשנה, הלא הוא ראש השנה...
היינו שיהיה לו שלום עם ישראל וידון כל אחד לכף זכות ולא יביט אוון ביעקב (רבי צבי אלימלך שפירא
זי"ע)
כתוב בב"ח שלא כתוב אות "ף" בברכת המזון שמי שמברך ברכת
המזון בכוונה מסיר חרון אף וצרות על ישראל. וכתוב ב"חפץ חיים" למה תיקנו
הרחמן אחרי ברכת המזון, כי אחרי שקיים את המצווה אז יש עת רצון. ובמשנה ברורה כתב
שלא יחסר לו פרנסה כל ימיו.
ויסר מעלינו את הנחש" [כא,
ז] (אחת
שאלתי2 .(
בצהרי היום
נשמעה לפתע בביתו של מיכאל צרחה מקפיאת דם. הייתה זו אחת מבנותיו שהבחינה בנחש
אימתני גדול , זוחל לאיטו
מתחת לשולחן שעמד במרכזו של סלון הבית. מיכאל ובני ביתו ברחו מיד אל מחוץ לבית.
תוך שהם חוככים בדעתם מה לעשות, נראה במפתיע במעלה הרחוב אדם העוטה על עצמו חולצה
הנושאת כתובית המעידה עליו כי הינו לוכד נחשים בתפקיד. הם מיד רצו ופנו אליו,
ולהפתעתם, אמר להם הלוכד, כי בשכונתם יש 'מגיפה' של הימצאות נחשים , ואך זה עתה חילץ שני נחשים מבניין סמוך. בני
המשפחה ביקשו ממנו לעלות לדירתם וללכוד את הנחש, ודרש הלוכד עבור עבודתו סכום זעום
של 150 שקלים בלבד, אך הוסיף תנאי נוסף: "לכידת נחש שכזה אינה פשוטה כלל,
ולכן עלי לבצעה כשאני לבדי בדירה. בעת שהותי בדירה, אל לאיש מבני הבית להימצא
בסביבתי!" ואכן, לשמחת המשפחה, כעבור רבע שעה, יצא האיש ובידו הנחש.
המשפחה, שאבן גדולה נגולה מעל לבם, לא התעמקה יתר על המידה בתמיהה הכיצד נחש כה
גדול ומסוכן משוטט באזורם המאוכלס, ומדוע לוכד הנחשים נזקק להזיז רהיטים לא מעטים
בבית בעת הלכידה. מיכאל העביר ללוכד את שכרו, והמשפחה חזרה לשגרת יומה.
בערבו של
יום, הגיע אל ביתו של מיכאל יעקב, שכנו היקר ששב הערב מחו"ל. לפני כשבועיים,
טרם יציאתו לחו"ל, ביקש יעקב ממיכאל, שישמור לו (תמורת שכר) על יהלומים יקרים,
ששוויים מסתכם ב-50,000 דולרים. את קופסת היהלומים הטמין מיכאל באחת המגירות
הסודיות. ובכן, מיכאל ניגש אל המגירה הסודית, פתחה, ו...חשכו עיניו כשגילה לחרדתו
כי קופסת היהלומים נעלמה כלא הייתה. "איך זה יתכן", תמה , "הלא רק
היום בבוקר ראיתי את הקופסה מונחת כאן?!"... עד מהרה התבררה האמת המרה; לוכד
הנחשים לא היה אלא גנב מדופלם... הוא היה זה שגנב את היהלומים. החשד
התעצם כאשר השכנים בבניין הסמוך, התלוננו גם הם כי הלוכד בדה מלבו את סיפור הלכידה
גם בביתם, ויחד עם הנחש 'חילץ' מביתם גם את כל ממון הנדוניה שאספו עבור חתונת בתם.
התברר כי הלוכד הרשע הוא למעשה זה ש 'השתיל' את הנחשים, במטרות מיוחדות שסימן לעצמו, בכדי לגזול
מיהודים תמימים את ממונם. עכשיו יעקב פונה אל מיכאל ואומר לו: "ידידי היקר, אני
מאוד מצטער על התקרית הנוראה, אך אתה בוודאי מבין שכעת עליך לשלם לי את ה-50,000
דולר, כדין כל שומר שכר שחייב בגניבה ואבידה!...". לעומתו
טוען מיכאל, כי זהו ממש אונס, וכידוע, שומר שכר פטור על איבוד חפץ השמירה באונס...
עם מי הדין? השיב
מו"ר הגאון יצחק זילברשטיין שליט"א: מעשה אירע בימי קדם, בראובן שהפקיד
אצל חברו שמעון, מאה מטבעות זהב. שמעון הניחם במקום מוצנע ושמור תחת מיטתו. ויהי
היום, לפתע קפצה תרנגולת דרך חלון חדרו של שמעון, ופרחה
ונכנסה למקום סתר כלשהו בחדר. פתאום מגיע ברנש אחד, ומספר לשמעון "התרנגולת
שלי נמלטה ונכנסה לחדרך, האם אוכל להיכנס ולחפש אחריה?". שמעון הסכים ויצא
מהחדר, ובעל התרנגולת החל לחפש אחריה בכל זוויות החדר הגדול, ותחת המיטה, עד
שמצאה. האיש הודה לבעל הבית, וחלף הלך לו.
כעבור זמן מה,
מגיע ראובן ומבקש לקבל בחזרה את מטבעות הזהב שלו. שמעון ניגש למקום הסתר שמתחת
מיטתו, ו...נחרד
לנפשו לגלות, שהמטבעות נעלמו! התברר שאותו ברנש לא היה אלא נוכל ערמומי, שנכנס על
מנת לחתור אחר הפיקדון היקר שהפקיד אצלו שמעון. האיש מצא את הזהובים ונעלם עמם
מהבית, וכעת ראובן תובע את שוויים משמעון. השניים
באו ל 'דין תורה' לפני רבנו ישראל איסרליין, בעל ה 'תרומת הדשן', אשר הכריע,
ששמעון חייב לשלם את דמי הפיקדון לראובן, מכיוון שפשע בכך שהניח לאדם זר להיכנס
ולחפש אחר 'אבידתו' במקום בו מוחבא הפיקדון, ובוודאי שהיה לו לחשוד באיש שעלול
לגנוב את הפיקדון. כדברי ה 'תרומת הדשן' פסק הרמ"א: "אם הניח השומר
לאחרים להיכנס במקום שהפיקדון מונח בו, אף על פי שאינם בחזקת גנבים, אם נגנב הפיקדון,
חייב השומר לשלם, כי זו פשיעה". האומנם גם בשאלתנו כך יהיה הדין, ונצטרך לחייב את מיכאל
בתשלום היהלומים ?... בוודאי שכל
אחד מכם מבחין במרחק הרב שקיים בין שני המקרים: בסיפור של התרנגולת, השומר פשע בכך
שהכניס אדם זר והניח לו לערוך חיפושים בחדרו בהיותו לבד ללא שמירה, כאמור. במקרה
שלנו לעומת זאת, מיכאל ה 'שומר' לא פשע כלל, אלא
אדרבה, נהג כפי שהיה צריך לנהוג, שכן כאשר נחש ארסי הופיע בביתו, הוא היה מחויב
להימלט על נפשו, לצאת מהבית ולהזעיק לוכד נחשים, ומכיוון שנהג כפי שציוותה עליו
התורה לנהוג, ולא היה לו שום דרך למנוע את הגניבה המתוחכמת, הרי
שיש לפטור אותו.
החוויה היהודית
