‏הצגת רשומות עם תוויות התבוננות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות התבוננות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 14 באוגוסט 2018

אמרי שפר ג' אלול ה'תשע"ח



 אדם נקרא תמים, כאשר כל מעשיו ופעולותיו נובעות מעצם מהותו וזכות לבו, ורק נפשו הטהורה מכוונת את דרכו, האמת נעשתה לו כטבע, כולו ברשות הקב"ה, אין לו עניין להתחכם לדעת עתידות, כי בכל מה שנותן לו ה' הוא שבע רצון. כך מפרש ה"מכתב מאליהו" ע"פ דברי המהר"ל )נתיב התמימות) שכתב: "התמים הוא זה שהולך בדרך הישר מעצמו, בלא שום התבוננות, רק הולך בדרכו בתמימות...  אינו ברשות עצמו, רק עם השם יתברך"...
     אמר הגר"ח קניבסקי שעל פרנסה צריך לעבוד יום אחד בשנה, הלא הוא ראש השנה...


     היינו שיהיה לו שלום עם ישראל וידון  כל אחד לכף זכות ולא יביט אוון ביעקב (רבי צבי אלימלך שפירא זי"ע)
     כתוב בב"ח שלא כתוב אות "ף" בברכת המזון שמי שמברך ברכת המזון בכוונה מסיר חרון אף וצרות על ישראל. וכתוב ב"חפץ חיים" למה תיקנו הרחמן אחרי ברכת המזון, כי אחרי שקיים את המצווה אז יש עת רצון. ובמשנה ברורה כתב שלא יחסר לו פרנסה כל ימיו.
ויסר מעלינו את הנחש" [כא, ז] (אחת שאלתי2 .(
     בצהרי היום נשמעה לפתע בביתו של מיכאל צרחה מקפיאת דם. הייתה זו אחת מבנותיו שהבחינה בנחש אימתני גדול ,  זוחל לאיטו מתחת לשולחן שעמד במרכזו של סלון הבית. מיכאל ובני ביתו ברחו מיד אל מחוץ לבית. תוך שהם חוככים בדעתם מה לעשות, נראה במפתיע במעלה הרחוב אדם העוטה על עצמו חולצה הנושאת כתובית המעידה עליו כי הינו לוכד נחשים בתפקיד. הם מיד רצו ופנו אליו, ולהפתעתם, אמר להם הלוכד, כי בשכונתם יש 'מגיפה' של הימצאות נחשים , ואך זה עתה חילץ שני נחשים מבניין סמוך. בני המשפחה ביקשו ממנו לעלות לדירתם וללכוד את הנחש, ודרש הלוכד עבור עבודתו סכום זעום של 150 שקלים בלבד, אך הוסיף תנאי נוסף: "לכידת נחש שכזה אינה פשוטה כלל, ולכן עלי לבצעה כשאני לבדי בדירה. בעת שהותי בדירה, אל לאיש מבני הבית להימצא בסביבתי!"  ואכן, לשמחת המשפחה, כעבור רבע שעה, יצא האיש ובידו הנחש. המשפחה, שאבן גדולה נגולה מעל לבם, לא התעמקה יתר על המידה בתמיהה הכיצד נחש כה גדול ומסוכן משוטט באזורם המאוכלס, ומדוע לוכד הנחשים נזקק להזיז רהיטים לא מעטים בבית בעת הלכידה. מיכאל העביר ללוכד את שכרו, והמשפחה חזרה לשגרת יומה.
     בערבו של יום, הגיע אל ביתו של מיכאל יעקב, שכנו היקר ששב הערב מחו"ל. לפני כשבועיים, טרם יציאתו לחו"ל ביקש יעקב ממיכאל, שישמור לו (תמורת שכר) על יהלומים יקרים, ששוויים מסתכם ב-50,000 דולרים. את קופסת היהלומים הטמין מיכאל באחת המגירות הסודיות. ובכן, מיכאל ניגש אל המגירה הסודית, פתחה, ו...חשכו עיניו כשגילה לחרדתו כי קופסת היהלומים נעלמה כלא הייתה. "איך זה יתכן", תמה , "הלא רק היום בבוקר ראיתי את הקופסה מונחת כאן?!"... עד מהרה התבררה האמת המרה; לוכד הנחשים לא היה אלא גנב מדופלם... הוא היה זה שגנב את היהלומים החשד התעצם כאשר השכנים בבניין הסמוך, התלוננו גם הם כי הלוכד בדה מלבו את סיפור הלכידה גם בביתם, ויחד עם הנחש 'חילץ' מביתם גם את כל ממון הנדוניה שאספו עבור חתונת בתם. התברר כי הלוכד הרשע הוא למעשה זה ש 'השתילאת הנחשים, במטרות מיוחדות שסימן לעצמו, בכדי לגזול מיהודים תמימים את ממונם עכשיו יעקב פונה אל מיכאל ואומר לו: "ידידי היקר, אני מאוד מצטער על התקרית הנוראה, אך אתה בוודאי מבין שכעת עליך לשלם לי את ה-50,000 דולר, כדין כל שומר שכר שחייב בגניבה ואבידה!...".  לעומתו טוען מיכאל, כי זהו ממש אונס, וכידוע, שומר שכר פטור על איבוד חפץ השמירה באונס... עם מי הדיןהשיב מו"ר הגאון יצחק זילברשטיין שליט"א: מעשה אירע בימי קדם, בראובן שהפקיד אצל חברו שמעון, מאה מטבעות זהב. שמעון הניחם במקום מוצנע ושמור תחת מיטתו. ויהי היום, לפתע קפצה תרנגולת דרך חלון חדרו של שמעון ופרחה ונכנסה למקום סתר כלשהו בחדר. פתאום מגיע ברנש אחד, ומספר לשמעון "התרנגולת שלי נמלטה ונכנסה לחדרך האם אוכל להיכנס ולחפש אחריה?". שמעון הסכים ויצא מהחדר, ובעל התרנגולת החל לחפש אחריה בכל זוויות החדר הגדול, ותחת המיטה, עד שמצאה. האיש הודה לבעל הבית, וחלף הלך לו.
     כעבור זמן מה, מגיע ראובן ומבקש לקבל בחזרה את מטבעות הזהב שלו. שמעון ניגש למקום הסתר שמתחת מיטתוו...נחרד לנפשו לגלות, שהמטבעות נעלמו! התברר שאותו ברנש לא היה אלא נוכל ערמומי, שנכנס על מנת לחתור אחר הפיקדון היקר שהפקיד אצלו שמעון. האיש מצא את הזהובים ונעלם עמם מהבית, וכעת ראובן תובע את שוויים משמעון השניים באו ל 'דין תורה' לפני רבנו ישראל איסרליין, בעל ה 'תרומת הדשן',  אשר הכריע, ששמעון חייב לשלם את דמי הפיקדון לראובן, מכיוון שפשע בכך שהניח לאדם זר להיכנס ולחפש אחר 'אבידתו' במקום בו מוחבא הפיקדון, ובוודאי שהיה לו לחשוד באיש שעלול לגנוב את הפיקדון. כדברי ה 'תרומת הדשן' פסק הרמ"א: "אם הניח השומר לאחרים להיכנס במקום שהפיקדון מונח בו, אף על פי שאינם בחזקת גנבים, אם נגנב הפיקדון, חייב השומר לשלם, כי זו פשיעה".  האומנם גם בשאלתנו כך יהיה הדין, ונצטרך לחייב את מיכאל בתשלום היהלומים ?... בוודאי שכל אחד מכם מבחין במרחק הרב שקיים בין שני המקרים: בסיפור של התרנגולת, השומר פשע בכך שהכניס אדם זר והניח לו לערוך חיפושים בחדרו בהיותו לבד ללא שמירה, כאמור. במקרה שלנו לעומת זאת, מיכאל ה 'שומר' לא פשע כלל אלא אדרבה, נהג כפי שהיה צריך לנהוג, שכן כאשר נחש ארסי הופיע בביתו, הוא היה מחויב להימלט על נפשו, לצאת מהבית ולהזעיק לוכד נחשים, ומכיוון שנהג כפי שציוותה עליו התורה לנהוג, ולא היה לו שום דרך למנוע את הגניבה המתוחכמת הרי שיש לפטור אותו. 

החוויה היהודית


יום שלישי, 24 באפריל 2018

אמרי שפר ט' אייר ה'תשע"ח




 בשבת כתוב הלשון "מועדי", וביו"ט כתוב הלשון "מועדם", כי שבת עשה ה' שהוא יחיד, ויו"ט בית-דין קובעין אותם, והם רבים (חיד"א(.
     המוציא הוצאות על החגים מקבל כפול מהקב"ה, וזה מרומז בתיבה "מועד" גימטריה "מ"-40" ועד"-80 , שאם מוציא 40 מקבל 80 )חיד"א(. 
    המשגיח הרב יחזקאל לוינשטיין קיבל מכשיר חשמלי ובתוך הקופסה היו הוראות מפורטות כיצד יש לטפל במכשיר וכיצד להפעילו אמר המשגיח בהתפעלות: "תראו, מכשיר חשמלי שנקנה, מצורפת לו חוברת הסבר והוראות הפעלה, קל וחומר האדם שהוא מכונה פלאית שמכילה לב, כליות, טחול, קיבה, עיניים, אף, פה, ידיים! כתוב: "ומבשרי אחזה אלו-ה". מתוך התבוננות במערכות הגוף, יעלו הרהורי תשובה.
:
 

ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה... (לד', כח') (מתוק מדבש, הרב ברוך בוקרה שליט"א, עלון 157)
     להלן סיפור נפלא (מעובד ע"פ סיפור ששלח לי לפני כשנה הרב בנציון סנה שליט"א( המראה את כוחה של תפילה במשך ארבעים יום וכוחו של צדיק אמת ובעל ענווה:
     בשנת תרפ"ז )1925 ) הגיע ארצה יהודי בשם ר' שלמה גולדמן. הוא עזב את רוסיה סמוך לפרעות שערכו הרוסים בעיירתו במזרח אירופה, התיישב בירושלים בשקט ובצנעה, ומידי יום היה משכים קום ומתיישב באחד מבתי הכנסת הקטנים שבעיר העתיקה שם התפלל ולמד בפרישות וטהרה יום אחד הגיע לירושלים אחד מעשירי העיירה זוויעל הוא שאל והתעניין אצל האנשים על רבו האדמו"ר מזוויעל היכן הוא מתגורר ומה מעשיו? אך איש לא שמע ואיש לא ידע היכן הוא. התפלא העשיר על כך, הוא ידע בבירור שלפני שנים רבות נפרד רבו מקהל חסידיו ומעריציו ושם פעמיו אל ארץ הקודש אל עיר הקודש והמקדש, והנה עתה מחפש הוא אחריו, אך הרבי איננו כיתת העשיר את רגליו בכל פינות ורחבי העיר, אך לשווא. לא התייאש מיודענו והחל מחפש ברובע היהודי שבעיר העתיקה, ומה גדל תימהונו כאשר גילה את הרבי בפינה נידחת בבית כנסת קטן ועתיק הוא יצא לרחובה של עיר כולו נרגש ונסער. הרים קולו וזעק לעבר העוברים ושבים 'היודעים אתם מי יושב פה ביניכם? איך נתתם לאדם כה צדיק קדוש ובעל מופת לשבת בדד? הידעתם כי צדיק ובעל מופת גדול הוא!
     השמועה עשתה לה כנפיים, ועד מהרה החלו אנשים רבים לצבוא על פתחו של הרבי - זה לברכה, זה לעצה כל אחד עם חבילתו, והרבי הלא הוא ר' שלומק'ה זוויעלער זיע"א בליבו הרחום לא מנע עצמו מלברכם לעודדם ולהושיט עזרה ככל שהיה ביכולתו.
     ערב מלחמת העולם השנייה, אימא ירושלמית לארבעה ילדים רכים עמדה בפני בעיה קשה, בתה השלישית בת השלוש טרם התחילה ללכת, חוסר היכולת ללכת פגע בכושר הניידות שלה, והדאיג את כל בני המשפחה כשזרחה שמשו של הרבי מזוויעל החליטה האם הצעירה להיכנס ולבקש את ברכתו, כל ביקוריה אצל רופאים גדולים ובעלי שם הותירו אותה עם מפח נפש בארץ הונהגה אז 'שיטת הצנע'. מנות מזון ניתנו על ידי תלושים בצמצום. ידעה האם ש 'כול המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב ביכורים' ולכן קיבצה פרוטה לפרוטה הלכה לשוק ורכשה מפירות העונה, לחם ותבלינים סידרה בסל מכובד ושמה פעמיה אל ביתו של הרבי בכניסתה לבית, הגישה את הדורון לרבנית שהעריכה מאד את מתנתה, אפילו שמן הסתם לא ידעה כמה גדולה הייתה ההקרבה שנדרשה לכך מצד האישה.
     כאשר ראתה את הרבי החלה למרר בבכי, מבעד לדמעות הצליחה לספר על ילדתה בת השלש שאינה מסוגלת ללכת, והרופאים נותנים לה תקווה מועטת. הרבי הקשיב בסבלנות לדברי האם הבוכייה ושאל 'אבל מה אני יכול לעשות?... אינני יכול לעשות מאומה!'  כאן כבר לא שלטה האם הצעירה על בכייה ומיררה והתחננה לפני הרבי 'רבי, ילדתי זקוקה לברכתו, יודעת אני שאם הרבי יברך הכול יהיה בסדר, אנא רבי...' ולא יכלה להמשיך, דיבורה נקטע מהבכי שחנק את גרונה . דממה השתררה בחדר למשך מספר דקות, הרבי היה שקוע בהרהורים ואז אמר 'קבלה בידינו שאדם המתפלל בכותל המערבי על צרה או בעיה במשך ארבעים יום ברציפות, זוכה שתפילתו תתקבל, לכי אל הכותל במשך ארבעים יום רצופים, העתירי לפני בורא עולם על צרתך והוא ישמע לתפילותייך'. 'אבל רבי' קראה האישה נואשות 'יש לי ארבעה ילדים רכים בבית, איך אוכל לעזוב את הבית? אין שום סיכוי שאצליח לעשות זאת ארבעים יום רצופים'. היא הליטה ידיה על פניה ומיררה בבכי. ולפתע קראה במר לבבה 'אנא רבי, יהיה הוא השליח שלי, ילך הוא אל הכותל ויעתיר עבורי ותבוא על ידך ישועה לבתי'. הרבי הרהר מעט, ומתוך מידותיו הנאצלות וענוותנותו הגדולה אמר לה בקולו הרך 'יהי כך, אלך בשליחותך ואעתיר בתפילה ליד הכותל המערבי ארבעים יום במקומך'. נעתקו המילים מפיה של האישה שלא ידעה כלל כיצד להודות לרבי – המלאך שהסכים לבקשתה.
     היא שבה לביתה מתוך אמונה שהכול יסתדר, ומתוך כך החלה בספירה של ארבעים הימים ביום הארבעים, בעודה עומדת במטבחה הקטן, שמעה צווחה מחדר הילדים, היא נחפזה אל החדר ושם נדהמה לראות, כיצד בתה הקטנה בת השלוש פוסעת את הצעד הראשון ומתאמצת לעשות צעד שני. מרוב התרגשות כשדמעות שמחה זולגות מעיניה הזעיקה את בעלה מן החדר השני בו למד ויחדיו עמדו והביטו בנס המופלא בהתגשמות ברכתו של הרבי הצדיק . האם הצעירה הייתה לאה, אחותו של ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל ואשתו של המגיד ר' שלום שבדרון זצ"ל הבת חיהל'ה שאת צעדיה החלה בגיל שלש, נישאה לימים ל ר' אריה מילצקי זצ"ל, שהיה ראש ישיבה בכולל 'זיכרון ראובן' בירושלים, והיה חתנו של ר' שלום שבדרון, פעם סיפר כי שמע מחותנו אלפי סיפורים מרתקים, אולם הסיפור הזה היה אהוב עליו מכל...


החוויה היהודית



יום שלישי, 15 במרץ 2016

אמרי שפר ו' אדר ב' ה'תשע"ו


ההתבוננות הגבוהה ביותר על החיים היא לעשות את ההשתדלות המוטלת עלינו, אבל יחד עם זאת להבין שהשם יתברך עושה את הכול.


     הרה"ק רבי שלמה וירגה אומר: לתקן שקר אחד צריך לומר כמה שקרים.


     הרמב"ם הקדוש אומר: המכזב – כמו שהוא מכזב בלשונו כן מכזב בקולמוסו.


המקווה שחילץ את הקמצן (להגיד(
     רבה של ירושלים בדור הקודם היה גאון נורא רבי שמואל סלנט. הוא ניהל את העיר בחכמה רבה עשרות שנים, הוא היה פיקח וחכם חרשים, כידוע ליודעים 
     בתקופה מסוימת החלו לבנות מקווה חדש. - דבר שהיה נחוץ מאד בירושלים דאז. התחילו, אך לא יכלו לממן את השלמתו. תושבי ירושלים כידוע, היו עניים מרודים והפרוטות שנתרמו על ידם לא הספיקו להשלמת המקווה . יום אחד, לפתע, לבש רבי שמואל סלנט את מעילו, נטל את מקלו והודיע לבני ביתו כי הוא יוצא והולך אל הגביר המפורסם וויטנברג, להשפיע עליו שיתרום מהונו לבניית המקווה בעיני בני המשפחה והעסקנים, הליכה זו היתה תמוהה, כי העשיר וויטנברג ידוע היה - כקמצן נורא לכן, לא היה להם ספק שהרב מכלה את כוחותיו לריק. רבותי, אתם יודעים מה זו קמצנות בטבע? זו מחלה קשה מאד, כמו למשל, אדם לא מסוגל לחתוך לעצמו אצבע - כך הקמצן חש אם מוציא כסף מכיסו. אינו מסוגל - באמת קשה לו, הוא מסכן מאד, חולה מאד - במחלה קשה.
     העסקנים ובני הבית לא אמרו מילה לרבי שמואל מסלנט, התעטפו בשתיקה, והביטו אחרי מעשיוהרב יצא לדרכו הוא נכנס לביתו של הגביר שקיבלו בכבוד גדול . רבה של ירושלים התיישב על אחת הכורסאות, הציע לפניו את בקשת התרומה לבניית מקווה טהרה אתם מבינים כי מי שלוקה במחלת קמצנות, גם אם הוא מבין את נחיצות הענין של המקווה וגם אם יושב לפניו רבה של ירושלים ומטעים לו את קדושת המצוה, קשה לו להתגבר על עצמו... כשסיים הרב להרצות את דבריו השתרר שקט מוחלט. וויטנברג לא קם ולא זע ממקומו. ישב בשקטלפתע פתח וויטנברג את פיו ושאל: "סקרן אני לדעת כבוד הרב שליט"א, הרי אין חכם ונבון כמוך בירושלים עיה"ק, וא"כ איך הרב מתנהג לכאורה בדרך של שטות - לבא אלי לבקש כסף עבור המקווה, בעוד שהרב וכל העסקנים יודעים שאני לא תורם מאומה גם לאנשים החשובים ביותר, והרב מבין כי גם למקווה לא אתן פרוטה שחוקה, וא"כ לשם מה טרח הרב עד לביתי ?!". אחז רבי שמואל סלנט במטהו, הביט עליו ואמר: אני אסביר, דע לך כי יום יבוא ותמות. תבוא לקבורה כמו כל שאר היהודים, שם יאכלו התולעים את בשרך, הגוף ירקב ועילה עליו ריקבון גדול ונורא . תעמוד לדין בשמים ככל יהודי "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", ואחת השאלות שישאלו אותך שם, היא - מדוע לא סייעת בבניית המקווה וכתוצאה מכך נחלשה הטהרה בעם ישראל? אתה בוודאי תמהר להשיב להגנתך "לא תרמתי, כי לא ביקשו ממני, אנשים כבר פסקו לנקוש בדלתי (התייאשו ממני). לכן, לשם כך, באתי לביתך עתה - הגביה רבי שמואל סלנט את קולו ברעדה - נכנסתי לבקש ממך כסף, ובכך לשלול ממך את האפשרות הזו - שגם אפשרות זו של מענה בבית דין של מעלה לא תישאר בידך.
     לפתע, וויטנברג החל להזדעזע בכל גופו, ואמר לרבה של ירושלים: " במטותא מינייכו, בבקשה, יקח נא הרב את מפתחות הקופה ויוציא ככל שיחפוץ, אבל אנא - שאני לא אראה בעיני!" אתם שומעים "קח אבל שלא אראה". כל כך גדולה הייתה קמצנותו הטבעית שגם כאשר החליט לתת, לא יכול היה לראות זאת בעיניו...  הרב עשה כבקשתו מפי השמועה למדנו, כי מאותו רגע ואילך חלו בקרבו שינויים. נפרץ סדק בחומת הקמצנות, נתינה זו הראשונה סייעה בידו להחלץ מהקמצנות. מקרה זה היה פתחו של מחט שבסופו של תהליך - התרחב עד שנהיה לפתחו של אולם. ומעתה עת השתנה וויטנברג - והיה לנדבן גדול.
     כאן בירושלם קיימת שכונה על שמו "בתי וויטנברג" - בה מצאו שיכון חינם עניי ירושלים, יראי ה' מבני היישוב הישן. זכה איש זה באחרית ימיו, לעשות חיל במעשיו, לגנוז זכויות לעולם הבא, ולהיות דוגמא לרבים בנדיבות לב כדאי היה הקושי בגיוס הכספים לאותו מקוה, כדי שבסופו של יום, מגבית זו תחלץ את הקמצן מקמצנותו, וגם מדינים קשים לעולם הבא. זכות מצוותיו תעמד לו, והיום הזה זכויותיכם במצות צדקה - לחימום המקואות, תגן עלינו מכל צער וצוקה נגע ומחלה. חזק וברוך
חוויית השבוע שלי


יום רביעי, 26 באוגוסט 2015

אמרי שפר י"א אלול ה'תשע"ה




אף פעם אך תעשו טעויות ברגע של כעס. הכעס עובר... הטעויות לא.

     גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך (כב יב). בספר ''על התורה'' כותב: שאלו את רבי יחזקאל מקוזמיר, האם אדם מתעטף בציצית, והלא בטלית הוא מתעטף, ולמה טבעו חכמים מטבע של ברכה להתעטף בציצית ולא להתעטף בטלית? ענה: מפני שהציצית משפילה את עצמה ונמצאת קרוב לארץ, בדין הוא שיברכו עליה. כי מי שהוא שפל הוא גבוה ומי שגבוה הוא שפל.

     הקאברינער זי''ע אמר: בזמנינו, המתגאה אינו אלא כסוס כפרד אין הביןכי באמת אין כיום במה ומה להתגאות

     חסיד אחד נכנס פעם אל אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש והתאונן שקשה עליו להתבונן באריכות הראויה לפני התפילה. ענה לו הרבי: ”היודע אתה מהו להתבונן באריכותהאדם צריך להתבונן מה הוא יכול להיות, מה הוא מוכרח להיות, ומה הוא באמת בהווה -  וזו היא התבוננות!

הקדיחה (שרפה) את תבשילו (קול ברמה, עלון יג' באלול תשע"ה)
     מעשה בזמנינו באחד מראשי הישיבות שטס לארצות הברית כדי להביא תרומות לישיבתו המעטירה, אלא שהמצב שם היה קשה ובקושי הצליח לגייס קצת כסף, ונזכר הרב שיש לו חבר שלמד אתו בישיבת סלבודקה שבבני ברק בהיותם צעירים, וכיום הוא איש עסקים עשיר שמתגורר בארצות הברית. ואחר בירור קצר נודע לרב את אזור מגוריו והלך אליו כשנפגשו שני החברים התחבקו ושאלו איש לרעהו לשלום, אלא שהאיש עסקים אמר לרב אפילו שאנו חברים משכבר הימיםהעסקים בשפל ואין באפשרותי ליתן תרומה, אמר לו הרב אני יומיים לא זכיתי לפתוח גמרא, אני רוצה ללמוד איתך את הדף היומי בסך הכול, אני יודע שאתה למדן טוב.
מיד הגמרות נפתחו והחלו בלימוד, ואותו יום של הדף היומי עסק בסוגיה בגיטין (צ) מתי מותר לגרש את האישה, ואמרו בית שמאי אם מצא בה דבר ערווה, ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה (שרפה) את תבשילו. ובעל הבית אמר לרב יש לי קושיא האם בגלל שהיא הקדיחה תבשילו הוא יקום ויגרש אותה, זה לא מוגזם, אז קורה שהיא שכחה את התבשיל על הגז, בגלל זה לגרש הרב קבל סייעתא דשמיא ואמר לו יש שלוש סוגים בעניין הזה, סוג א' אישה שרואה שהתבשיל נשרף מלמטה, אומרת כיון שבעלי הוא לומד תורה אני אתן לו את החלק הטוב, ואילו את השרוף אני יאכל, זו אישה צדיקה. סוג ב' שאומרת האישה נכון שבעלי לומד תורה, אבל גם אני חשובה מאוד שהרי אני מבשלת ומכבסת ומגהצת ועוד ועוד, ולכן נתחלק חצי חצי, שלו יהיה חצי טוב וחצי שרוף, וגם לי, זו אישה בינונית. סוג ג' שהאישה אומרת וכי מה הוא עושה שם בכולל, בסך הכול הוא מחמם את הכיסא, אני עובדת פיזית, ולכן הוא יקבל את השרוף ואני אקח את החלק הטוב, ולכן כתוב במשנה שבית הלל אומרים הקדיחה תבשילו כלומר: רק החלק שלו שרוף, ואחת כזו אומרים בית הלל מותר ליתן לה גט.
     וכאן פנה ראש הישיבה לעשיר ואמר לו, הקדוש ברוך הוא זה החתן ואנו בני ישראל זו הכלה, ויש שלוש סוגים, סוג א' יש מי שיש לו הרבה כסף ותורם לישיבות ולעניים אך פתאום יש מיתון והעסקים לא משגשגים כבעבר, ואף על פי כן אומר העשיר בחלק של התרומות לישיבות ולעניים אני לא נוגע אני יוריד קצת מהלוקסוס שהתרגלתי, זה אדם צדיק סוג ב' אדם שרואה שיש מיתון ועסקים בשפל אומר חצי ממה שאני רגיל ליתן אני מוריד וחצי מעצמי, זה אדם בינוני . סוג ג' כאשר האדם אומר העסקים בשפל אין פרנסה כראוי אזי קודם כל אין תרומות לישיבות, אבל בלוקסוס ובחיים שהוא התרגל לא מוריד מאומה, כזה אדם ה' עלול ליתן לו גט, כשמוע העשיר את דברי הרב קם והביא פנקס שיקים ונתן לו סכום אדיר. מלמדנו שמלימוד הגמרא אתה מקבל הכול!
חוויית השבוע שלי