אמרי שפר ט' אייר ה'תשע"ח

 בשבת כתוב הלשון "מועדי", וביו"ט כתוב הלשון "מועדם", כי שבת עשה ה' שהוא יחיד, ויו"ט בית-דין קובעין אותם, והם רבים (חיד"א(.

     המוציא הוצאות על החגים מקבל כפול מהקב"ה, וזה מרומז בתיבה "מועד" גימטריה "מ"-40" ועד"-80 , שאם מוציא 40 מקבל 80 )חיד"א(. 

    המשגיח הרב יחזקאל לוינשטיין קיבל מכשיר חשמלי ובתוך הקופסה היו הוראות מפורטות כיצד יש לטפל במכשיר וכיצד להפעילו אמר המשגיח בהתפעלות: "תראו, מכשיר חשמלי שנקנה, מצורפת לו חוברת הסבר והוראות הפעלה, קל וחומר האדם שהוא מכונה פלאית שמכילה לב, כליות, טחול, קיבה, עיניים, אף, פה, ידיים! כתוב: "ומבשרי אחזה אלו-ה". מתוך התבוננות במערכות הגוף, יעלו הרהורי תשובה.
: 

ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה... (לד', כח') (מתוק מדבש, הרב ברוך בוקרה שליט"א, עלון 157)

     להלן סיפור נפלא (מעובד ע"פ סיפור ששלח לי לפני כשנה הרב בנציון סנה שליט"א( המראה את כוחה של תפילה במשך ארבעים יום וכוחו של צדיק אמת ובעל ענווה:

     בשנת תרפ"ז )1925 ) הגיע ארצה יהודי בשם ר' שלמה גולדמן. הוא עזב את רוסיה סמוך לפרעות שערכו הרוסים בעיירתו במזרח אירופה, התיישב בירושלים בשקט ובצנעה, ומידי יום היה משכים קום ומתיישב באחד מבתי הכנסת הקטנים שבעיר העתיקה שם התפלל ולמד בפרישות וטהרה.  יום אחד הגיע לירושלים אחד מעשירי העיירה זוויעל,  הוא שאל והתעניין אצל האנשים על רבו האדמו"ר מזוויעל היכן הוא מתגורר ומה מעשיו? אך איש לא שמע ואיש לא ידע היכן הוא. התפלא העשיר על כך, הוא ידע בבירור שלפני שנים רבות נפרד רבו מקהל חסידיו ומעריציו ושם פעמיו אל ארץ הקודש אל עיר הקודש והמקדש, והנה עתה מחפש הוא אחריו, אך הרבי איננו!  כיתת העשיר את רגליו בכל פינות ורחבי העיר, אך לשווא. לא התייאש מיודענו והחל מחפש ברובע היהודי שבעיר העתיקה, ומה גדל תימהונו כאשר גילה את הרבי בפינה נידחת בבית כנסת קטן ועתיק.  הוא יצא לרחובה של עיר כולו נרגש ונסער. הרים קולו וזעק לעבר העוברים ושבים 'היודעים אתם מי יושב פה ביניכם? איך נתתם לאדם כה צדיק קדוש ובעל מופת לשבת בדד? הידעתם כי צדיק ובעל מופת גדול הוא!

     השמועה עשתה לה כנפיים, ועד מהרה החלו אנשים רבים לצבוא על פתחו של הרבי - זה לברכה, זה לעצה,  כל אחד עם חבילתו, והרבי הלא הוא ר' שלומק'ה זוויעלער זיע"א בליבו הרחום לא מנע עצמו מלברכם,  לעודדם ולהושיט עזרה ככל שהיה ביכולתו.

     ערב מלחמת העולם השנייה, אימא ירושלמית לארבעה ילדים רכים עמדה בפני בעיה קשה, בתה השלישית בת השלוש טרם התחילה ללכת, חוסר היכולת ללכת פגע בכושר הניידות שלה, והדאיג את כל בני המשפחה.  כשזרחה שמשו של הרבי מזוויעל החליטה האם הצעירה להיכנס ולבקש את ברכתו, כל ביקוריה אצל רופאים גדולים ובעלי שם הותירו אותה עם מפח נפש.  בארץ הונהגה אז 'שיטת הצנע'. מנות מזון ניתנו על ידי תלושים בצמצום. ידעה האם ש 'כול המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב ביכורים' ולכן קיבצה פרוטה לפרוטה,  הלכה לשוק ורכשה מפירות העונה, לחם ותבלינים,  סידרה בסל מכובד ושמה פעמיה אל ביתו של הרבי.  בכניסתה לבית, הגישה את הדורון לרבנית שהעריכה מאד את מתנתה, אפילו שמן הסתם לא ידעה כמה גדולה הייתה ההקרבה שנדרשה לכך מצד האישה.

     כאשר ראתה את הרבי החלה למרר בבכי, מבעד לדמעות הצליחה לספר על ילדתה בת השלש שאינה מסוגלת ללכת, והרופאים נותנים לה תקווה מועטת. הרבי הקשיב בסבלנות לדברי האם הבוכייה ושאל 'אבל מה אני יכול לעשות?... אינני יכול לעשות מאומה!'  כאן כבר לא שלטה האם הצעירה על בכייה ומיררה והתחננה לפני הרבי 'רבי, ילדתי זקוקה לברכתו, יודעת אני שאם הרבי יברך הכול יהיה בסדר, אנא רבי...' ולא יכלה להמשיך, דיבורה נקטע מהבכי שחנק את גרונה . דממה השתררה בחדר למשך מספר דקות, הרבי היה שקוע בהרהורים ואז אמר 'קבלה בידינו שאדם המתפלל בכותל המערבי על צרה או בעיה במשך ארבעים יום ברציפות, זוכה שתפילתו תתקבל, לכי אל הכותל במשך ארבעים יום רצופים, העתירי לפני בורא עולם על צרתך והוא ישמע לתפילותייך'. 'אבל רבי' קראה האישה נואשות 'יש לי ארבעה ילדים רכים בבית, איך אוכל לעזוב את הבית? אין שום סיכוי שאצליח לעשות זאת ארבעים יום רצופים'. היא הליטה ידיה על פניה ומיררה בבכי. ולפתע קראה במר לבבה 'אנא רבי, יהיה הוא השליח שלי, ילך הוא אל הכותל ויעתיר עבורי ותבוא על ידך ישועה לבתי'. הרבי הרהר מעט, ומתוך מידותיו הנאצלות וענוותנותו הגדולה אמר לה בקולו הרך 'יהי כך, אלך בשליחותך ואעתיר בתפילה ליד הכותל המערבי ארבעים יום במקומך'. נעתקו המילים מפיה של האישה שלא ידעה כלל כיצד להודות לרבי – המלאך שהסכים לבקשתה.

     היא שבה לביתה מתוך אמונה שהכול יסתדר, ומתוך כך החלה בספירה של ארבעים הימים.  ביום הארבעים, בעודה עומדת במטבחה הקטן, שמעה צווחה מחדר הילדים, היא נחפזה אל החדר ושם נדהמה לראות, כיצד בתה הקטנה בת השלוש פוסעת את הצעד הראשון ומתאמצת לעשות צעד שני. מרוב התרגשות כשדמעות שמחה זולגות מעיניה הזעיקה את בעלה מן החדר השני בו למד ויחדיו עמדו והביטו בנס המופלא,  בהתגשמות ברכתו של הרבי הצדיק . האם הצעירה הייתה לאה, אחותו של ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל ואשתו של המגיד ר' שלום שבדרון זצ"ל.  הבת חיהל'ה שאת צעדיה החלה בגיל שלש, נישאה לימים ל ר' אריה מילצקי זצ"ל, שהיה ראש ישיבה בכולל 'זיכרון ראובן' בירושלים, והיה חתנו של ר' שלום שבדרון, פעם סיפר כי שמע מחותנו אלפי סיפורים מרתקים, אולם הסיפור הזה היה אהוב עליו מכל...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ"ט סיון ה'תשע"ז

 אין אדם אחד בעולם שלא נאלץ להתמודד עם ביקורת שלילית ותלונות על מעשיו מגורמים שונים שסביבו.  הכוח שניתן בנו הוא לבחור האם הביקורת לטובתנו או לא וכיצד לפעול.

   אתה והם ואהרן מחר )טז, טז(. סופי התיבות הללו - המן. כתב רבנו אפרים: שבא לרמוז כי המן וקורח שווים במחלוקתם, זה נלחם עם משה שהיה גדול הדור וזה נלחם עם מרדכי שהיה גדול הדור, זה מת בירידה לתוך האדמה וזה מת בעליה שתלאוהו על העץ למעלה מן האדמה.

   בוקר ויודע ד' את אשר לו (טז, ה). בבוקר ניכר מי שהוא מלגיונו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, כי בלילה נעורים גם אנשים שאינם מהוגנים, אבל בבוקר אינם משכימים רק אותם אשר לבבם בוער לעבודת הבורא ית"ש, ומתגברים כארי לעשות רצון אבינו שבשמים, ועל כן מי שקם בבוקר נראה וניכר שהוא ירא שמים (. כ"ק אדמו"ר מהר"א ט"ב מסאטמער שליט"א)

     בוקר וידע ד' (טז, ה). בוקר לש' ביקור, היינו האיש אשר הוא מבקר את עצמו, אשר הוא ממארי דחושבנא ועורך חשבון נפשו היכן אוחז הוא בעולמו,  הוא אשר יהיה "יודע ה' ('". על ישראל שלום)

     בנוהג שבעולם, הדיוט העולה לגדולה, מיד הוא מוריד מגדולתם א?? ראשי העם ונכבדיו שהיו לפניו. לעומת זה, מגביה הוא שפלים, הדיוטים שכמותו, שיהיו כפופים לו וסרים למשמעתו. לא כן דרכו של אדם גדול שנעשה מנהיג על הצבור הוא נוהג כבוד בזקני העם וחכמיו ואינו נושאי פנים להדיוטים הקופצים בראש. וזה שאמר משה, לא חמור אחד מהם נשאתי, לא העלתי אף אחד הדומה לחמור, ולא הריעותי את אחד מהם, היינו המיוחד שבהם, לא קיפחתי אף אחד מטובי העם, להורידו מגדולתו. (הרבי ר' שמעלקע מניקלשבורג זי"ע)

     במקום לאלף את הקיבה בתעניות מוטב לאלף את הלב.

     בקידושא רבה בשבת פרשת קרח תשכ"ד, אמר כ"ק האדמו"ר ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זצוק"ל, אודות דברי רש"י ז"ל "וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו", והעיר "זה היה כל החיסרון שלו שהיה פיקח מדי, אלא צריכים ללכת בתמימות". )מאיר החיים, ח"ד, ע' רכ"ד(

     ויקח קרח (טז, א). "ויקח", אם האדם לוקח לעצמו מדרגות גבוהות בפעם אחת ולא הולך לאט לאט ממדרגה למדרגה, אזי ההבטחה הוא, "קרח" שיהיה לו רפיון ויבוא לקרירות ח"ו. (היהודי הקדוש מפשיסחא זי"ע)

ויאמר ה' אל משה לך אל העם וכו' והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר כל הנוגע בהר מות יומת (יתרו -י ,יט )יב (פנינים – שבועות)

     כל הלומד את הפסוקים הללו המתארים איך ובאיזה אופן אמר הקב"ה להכין את עם ישראל לקבלת התורה, ישים לב, שהקב"ה נתן ציווי מיוחד ש ( חוזר על עצמו מספר פעמים) למשה רבנו שיזהיר את עם ישראל לבל יקרבו להר, וגם נתן לכך הוראה מיוחדת "הגבל את ההר", וכן מזהירה התורה: "כל הנוגע בהר מות יומת" ", לא תיגע בו יד, כי סקול יסקל או ירה יירה וכו "' ", והכוהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן ייפרץ בם ". ולכאורה צריכים להבין מה פשר האזהרות וההקפדות בדבר זה באופן נחרץ כל כך יותר משאר כל הדברים ? אלא, שמעתי מהמגיד הנודע הגה"צ רבי אהרון טוייסיג שליט"א לתת הסבר מיוחד לכך,

     בהקדם סיפור שאירע בישיבתו של הסבא מקלם זי''ע : בישיבתו של הסבא מקלם הייתה מוקמת גדר סביב בנין הישיבה,  והבחורים שהגיעו מידי יום לבנין הישיבה, היו צריכים לעשות עיקוף קטן בכדי להגיע לפתח בנין הישיבה. יום אחד, מביט הסבא מקלם מחלון ביתו, שהיה מול בנין הישיבה, ורואה את אחד הבחורים מתקרב לבנין,  אך במקום לעקוף, החליט לקצר ולקפוץ את הגדר וכך לחסוך את העיקוף . הביט בו הסבא ושמר זאת לעצמו. אך למחרת שוב נשנה אותו מקרה, וביום השלישי שוב קרה מקרה זה . נכנס מיד הסבא לתפילת שחרית, ולאחר התפילה, הורה לבחור לקחת את חפציו ולעזוב את הישיבה, מקומך אינו כאן! פסק . כששמעו זאת בני הישיבה ורבניה , נדהמו לשמוע על העונש החמור שנענש אותו בחור והכל התלחשו : מי יודע איזה עוד דברים שאינם ידועים, גרמו לעונש כל כך חמור!... כששמע זאת הסבא מקלם, נכנס אל היכל הישיבה ועלה על הבימה ופתח בקולו: לא! אין פה עוד שום סיפורים לא ידועים, וכל מה שלוחשים אין זה אמת כלל! אלא מה כן?... המשיך הסבא ואמר: כשאני ראיתי את הבחור הזה קופץ את הגדר פעם אחת, שנייה, שלישית, הבנתי שבחור זה כבר עבר הרבה איסורים "! אם בחור קפץ גדר אבנים אחת, מי יודע כמה גדרים וסייגים בעבודת ה' הוא כבר עבר!"... והמשיך להסביר, כשאדם עושה ועובר על משהו שיגרתי שכולם עושים מידי יום, כגון דבר זה לעשות עיקוף קטן, והולך ומשנה ממה שכולם עושים, סימן שבעוד דברים, הרבה יותר נשגבים, אינו פוחד לשנות ולעשות דין לעצמו . אם אדם עושה קיצורי דרך, מי יודע עוד כמה "קיצורים" הוא מרשה לעצמו!...

     ואכן לאחר זמן מה הובררו הדברים וראו שהסבא מקלם צדק בשולחו את בחור זה מן הישיבה . ועל פי זה הסביר הגר"א טויסיג ואמר: מובן למה הייתה כל כך ההקפדה בהר סיני על כך שלא לעלות להר ולא לפרוץ את הגדר, כי כשהקב"ה הולך לתת את התורה והחוקים והמשפטים, הגדרים והסייגים, רצה להמחיש לפנינו עד כמה הם חמורים פריצת גדר גשמית , כי אם אדם משנה מהליכות עולם וסדרים רגילים, יכול הוא בקלות גם לפרוץ גדרים וסייגים של התורה הקדושה...

יצחק אלחנן שמאלה!!!  )ממשנתה של תורה(

     לקראת יו"ט קבלת התורה, נביא בשביל לעורר לב העם לשאיפות ולגדלות כפי שנוהג לספרו הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א מידי שנה במחנה "בני תורה" במתק שפתיו ובלשונו הנודעת לתהילה:

     יצחק אלחנן בן ארבע, בן חמש. יצחק אלחנן הולך לחיידר, ההורים משתדלים ומתפללים, לא מונעים דבר. הם הולכים ומבחינים שישנם מעט קשיים, ה"ראש"  לא כל-כך מבריק. יצחק אלחנן עולה כיתה ועוד כיתה, הקשיים גוברים; עושים ככל שניתן. יצחק אלחנן חוגג "בר מצוה", מלמדים אותו היטיב את הדרשה,  איכשהו הבר מצווה עוברת, והוא נכנס לישיבה קטנה, צולח שלש שנים בקושי רב ועולה לישיבה גדולה. קשה לו ליצחק אלחנן, ההורים עוזרים לו, מצמידים לו "אברך", ילד טוב הוא יצחק אלחנן. משתדל מאוד.  יצחק אלחנן בן תשע עשרה, בן עשרים. מתקבצים להם כמה "יועצים" וממליצים להורים: הבן שלכם, כנראה, לא כל-כך מוכשר, הוא לא "בנוי" ללימוד תורה, לא נורא, הוא יהיה איש טוב, יתפרנס ביושר מעמל כפיו. הוא כמובן ימשיך לצעוד בדרך הטובה בה חונך, הוא יהיה יר"ש ותומך תורה הוא יהיה איש טוב.

     יצחק אלחנן יוצא אל שערי החיים, לא היה דבר טוב במקומו שלא היתה ידו בו:  חברת גמ"ח; חברת משניות; חברת חיי אדם; חברת עין יעקב; חברת תהילים;  יצחק אלחנן היה פוקד כל נזקק ונצרך וממילא מחסורו. וכשהגיע לעונת "האיש מקדש" נשא לאישה את זוגתו הצדקת ויחד המשיכו בכ?? מפעליהם הטובים. נולדו להם בנים ובנות צדיקים וצדיקות כולם בני עליה, לומדי תורה. מהם ת"ח מופלגים, נולדו נכדים וגם נינים יצחק אלחנן בן שישים, בן שבעים, בן שמונים. הגיעה עת "כל האדם" וסביב מיטתו כל ידידיו מכריו ובני משפחתו, כל העיירה זועקים ביחד "שמע ישראל" ויצאה נשמתו באחד.

     יצחק אלחנן עולה למעלה, צועד בצעדים מאוששים לעבר שולחנו של מקום , והנה בצד שמאל דלת צרה: "מה זה שם?" הוא פותח חרך צר ורואה אש מתלקחת "אוי גהינם!" הוא בורח. מה ליצחק אלחנן עם גיהינום? יצחק אלחנן נזכר במטען היקר שהוא נושא איתו אוצרות של מצוות ומעשים טובים, זרע ברך ה '. הוא ניגש לצד ימין חיוך על שפתיו, פותח את הדלת, מכניס רגל ועוד רגל ועניו רואות צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. עיני יצחק אלחנן אורו: זה המקום!  מבקש רבי יצחק אלחנן להיכנס פנימה, ולפתע הוא שומע כרוז צועק ומכריז : "יצחק אלחנן שמאלה"!--- שמאלה?! כנראה זו טעות; יצחק אלחנן רוצה להמשיך לפנות ימינה, אך כמו כח תופס אותו בעורפו, הכרוז אינו מרפה: "יצחק אלחנן שמאלה"!---  יצחק אלחנן כבר לא מחייך: מדוע שמאלה? הן הרבה מעש"ט עשיתי בימי חיי, לא הרעתי לאיש?! והוא נענה: אכן, מעשים טובים רבים בידיך, ידענו צדקותיך:  אבל יצחק אלחנן, ר - צ - ח - ת ! - את מי רצחתי? אני כל ימי עסקתי בלהחיות בני אדם במטותא מכם, מעולם לא רצחתי. אך הם, הדיינים של מעלה בשלהם: יצחק אלחנן, ר-צ-ח-ת! - את מי? והוא נענה: את רבן של כל בני הגולה הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור ! אתה צדיק, עשית הרבה מעש"ט. אבל רצחת! רצחת את הפוטנציאל שלך את ה"בכוח" שלך את מה שהיית מסוגל להיות. מהיום שהתייאשת מלהשתדל ולהתאמץ, מהיום שהפסקת לשאוף, רצחת! אין שום ברירה, לך שמאלה! יצחק אלחנן פונה שמאלה בגו שפוף ובדמעות מתוך הבנה וקבלת הדין. מבין שבצד ימין יושבים אלו ששאפו, אלו שהתאמצו, אלו שלא התייאשו, אלו שלא נשברו ומיצו את כל כוחותיהם, הם יושבים שם עם החזון איש ור' חיים עוזר על יד אביי ורבא והתנא הקדוש רבי עקיבא ליד משה רבנו וכל הצדיקים, שכל ימיהם התאמצו ושאפו!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/